אני כותבת מאנונימי, כי שכנות שלי פעילות פה וישר יעלו עלי שזאת אני.
הבת שלי התחילה עכשיו ללכת למעון, בגיל שנתיים,
אני גרה בקיבוץ, ויש פה לחץ חברתי מטורף לשלוח את הילדים לגן לפני גיל שנה.
קיבלתי הערות מאוד לא נעימות, מבטים ששמורים לאמהות מזניחות, וכל פעם שהייתי מטיילת איתה בעגלה
הייתי צריכה לענות על השאלה "נו, אז מתי את מכניסה אותה?"
וזה היה מאוד פוגע.
השקעתי בה בבית פי טריליארד יותר ממה שמשקיעים בהם בגן, יש לה שני מדפי ספרים ואת כולם הקראתי לה
החל מגיל חודשיים, ככה שהיא גדלה לתוך ספרים, היה לה אוצר מילים של 15 מילים לפני גיל שנה, היא אמרה לאבא שלה אבא כשהוא חזר מהעבודה בגיל 5 חודשים ושלושה שבועות, ויש עדים לא מהמשפחה לעניין, בגיל שנה עגול כבר היו לה המון מילים באוצר מילים,
בגיל שנה וחודשיים היא כבר אמרה משפטים של שלוש מילים והייתה שרה שורות קצרות מתוך שירים עם המנגינה,
בגיל שנה וחצי היא כבר דיברה לעניין אמרה משפטים, ושרה בתים שלמים באופן ברור משירים.
הייתי יושבת איתה כל יום חצי שעה מינימום בבית על משחקי התפתחות, פאזלים, השחלות וכדומה והיא ידעה
לא פחות מילדים בגן,
היא התיישבה בזמן, (קצת אחרי שהתחילה לדבר...) זחלה בזמן, הלכה בזמן, התפתחה מוטורית ממש לפי הספר,
לימדתי אותה לפני כל חג שירים ודברים שקשורים בחג מאז הפורים הראשון שלה (חצי שנה).
בחנוכה שהיא הייתה בת שנה ו5 היא שרה ברור חנוכה חנוכה וסביבון סוב סוב סוב ושרה מילים מתוך מעוז צור, ידעה להגיד חנוכיה על החנוכיה ונרות על הנרות.
בט"ו בשבט היא שרה שירים לחג באופן ברור וגם בפורים,
בפסח של גיל שנה ו7 חודשים היא שרה מה נשתנה, את כל הבתים + המנגינה באופן ברור .
בגיל שנה וחמישה חודשים ידעה לספור יפה עד 10, ובגיל שנה ועשרה חודשים ידעה להגיד את הא' ב' עד ת' דיי ברור,
עכשיו היא אומרת אותו ממש ברור וסופרת עד 20.
עכשיו כשהיא בת שנתיים וחודשיים היא מדברת לעניין הכל, עונה לעניין, שומעת, מקשיבה ,
עונה גם כשלא מדברים איתה, בריכוז וקשב מלא, מבקשת שנלמד אותה לכתוב משרבטת קווים שהיא קוראת להם
"כתבתי אותיות" ומציירת דברים שדיי דומים למה שניסתה לצייר (ענן... עיגול... פרח , שמש וכדומה).
וכל החפירה הזאת על מה שהבת שלי ידעה, היא בשביל לספר על המבטים המאוד לא נעימים וההערות מאוד,מאוד לא נעימות בלשון המעטה שהייתי מקבלת מאמהות לילדים
הרבה, אבל הרבה פחות מושקעים וכתוצאה מכך הרבה, אבל הרבה פחות מפותחים,
של אמהות שניסו להיכנס לי לחיים והתייחסו אלי כאילו אני מזניחה את הבת שלי,
והם הגיעו להנחה הזאת אך ורק משום שהיא לא הלכה לגן, במקום שחוק תופעת העדר פועל בו,
ויש לחץ חברתי קשה. לא הייתה להן שום סיבה אחרת להתייחס אלי כך.
עכשיו כשהיא בגן אני מתגעגעת אליה וקשה לי...
אבל יהיה בסדר 
אז את לא היחידה...
