יוצאים עכשיו לחופש סוכות, זה הזדמנות נהדרת לעצור ולחשוב, כי בכל מקרה יש שבירה של המסגרת.

את יכולה לחפש בכל זאת מישהי שנמצאת עם הילדים בבית, שתוכלו לצאת ביחד לגינה פעם-פעמיים בשבוע בבוקר.

ועוד דבר - אני ראיתי שלילד בן שנתיים גם תינוקות 'גדולים' (החל מאזור של גיל שנה) מהווים חברה משמעותיות

אולי כמו שהציעו פה לשמור על ילדים בבית? ככה גם תרויחי כסף וגם את הבן שלך בבית

אולי סבב אמהות? אפילו עם אימא אחת או שתיים זה כבר יהיה חברה משמעותית

אולי לשלוח למעון או משפחתון שמאפשרים לשלוח רק יומיים בשבוע?

אני חייבת להודות, אני לא אוביקטיבית בענין, אני חושבת שבגיל שנתיים, ואפילו שלוש הרבה יותר טוב לילד חברה מועטה (כלומר עוד ילד-שניים, מקסימום 3, ולא קבוצה גדולה של מעון/גן) ובנוכחות אימא. כך שברור שאני חושבת שעדיף להשאיר בבית.

אני גם בהחלט יכולה להעיד על הילדים שלי שראיתי שבאמת רק בגיל 4 הם היו בשלים ומוכנים ללכת לגן (גם כשהם נכנסו לגן בגיל 3)

ואחרי שעצרת, ועשית חושבים מחדש על האפשרויות, פשוט תאמיני בעצמך, שעשית החלטות טובות. אפשר גם להתפלל לה' שתקבלי החלטות טובות.

זה אפילו לא חייב להיות  6 ימים בשבוע, אפשר גם ארבעה או שלושה, ומנסיון, זה שלב ביניים מצוין בין להיות לבד עם אמא ובין הגן.

זה חמים, ביתי, מגוון, וכיף גדול.

אם את רוצה ומעוניינת, יש לי כמה טיפים בענין הזה.

בהצלחה.

את כותבת דברים שהם כ"כ טבעיים בעיניי, וכנים. אלו תחושות טבעיות של כל אמא. ואשרייך שהן לא הטשטשו אצלך!

יהודיה כתבה יפה.. ואם לומר את האמת, גישתי כגישתה לעניין השהות עם אמא. לא חושבת שצריך כל כך למהר עם עניין הגן, אם אין עניין שדוחף לכך.

למה הוא לא פוגש בחברה? יש הרבה ילדים שמסתובבים בגנים ובפארקים- גדולים יותר ופחות כמעט בכל זמן.

נסי ותראי..

תפילה לקב"ה שבאמת יסייע לך להחליט נכונה, ולראות את הדברים באור המתאים אולי תעזור..

החלטות טובות!

שהילדים פה יהיו חברים שלו.. ממש ממש לא..

ועכשיו אני מגלה שיש כל מני מקומות שנקראים "גן עם אמא" וכל מני כאלה.. הייתי הולכת על זה מיד!!! אבל אנחנו אשכרה צריכים לעבור דירה בשביל זה....... ואם זו הייתה אופציה - הייתי גם עוברת דירה לצורך העניין..

אני שולחת ישר לגן טרום חובה 3 כי אני חושבת שזה לטובתם

לדעתי עד גיל 3 רב הילדים-לא כולם- לא בשלים עדיין למסגרת

אבל יכול להיות שילד שלך פשוט מרגיש שאת לא שלמה עם ההחלטה וחוששת ואז גם הוא חושש ולא מצליח להתרגל

חוץ מזה תמיד יש תקופת הסתגלות כלומר לוקח לילד זמן להתרגל וגם כדאי להרשות לו להישאר בבית מפעם לפעם

ואחרון - אם ילדים בשכונה ממש-ממש לא סמפטיים אז כדאי לחשוב על פתרונות לעתיד

ובקטע מה תעשי כשהוא יתחתן- אני מאוד מתנצלת ובטוחה שלכם זה לא יקרה -אבל אני מכירה כמה וכמה משפחות שלבן פשוט טוב בבית והוא לא רוצה להתקדם לשום מקום אפילו לא מתחתן כי אמא מבינה אותו מכינה אוכל הכי טעים , בגדים תמיד מהוגצים ואין מטלות והוא הכי מושלם בעיני אמא וזה נמשך ככה עד גיל מאוד מבוגר

שאם הייתי במצב שלך- שאת בכל מקרה נשארת בבית וכיף לך שהבן שלך איתך, אז לא הייתי מכניסה לגן.

אישית, אין לי כל כך סבלנות ובחופש הגדול יש לי ימים שאני משתגעת, אז אני ממש מעריצה אימהות כמוך עם סבלנות ורוגע. הלוואי עליי!!!

היא העניין החברתי...... אני לא רוצה "לבודד" אותו מהחברה... הוא מאוד חברותי, מאוד מחפש ילדים.. ואצלנו בשכונה הילדים ממש לא מתאימים... באמת, שכונת מצוקה ממש..
הלוואי שהיה בעיר שלנו את הגנים האלה שהולכים עם אמא.. הייתי הולכת על זה בטוח

ובכל מקרה אם בחרתי לשלוח אותו לגן, כנראה אותם ילדים שמהם אני חוששת לא נמצאים שם..

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

"אמא משעממת! הוא צריך חברים!" 

את לא יכולה לספק את כל מה שהילד צריך- מכיוון שאת לא ילד בן שנתיים שיכול להיות לו חבר בן גילו 

את אמא  

ואמא זה נהדר וטוב- אבל לא הכל 

בזמנים שהוא כן איתך- תהיי איתו בלב שלם ובשמחה

אז זה הזמן לתת לו כל מה שילד צריך מאמא שלו 

התחנונים שלו להישאר איתך - זה כי הוא מרגיש את החששות שלך, לא מרגיש שלך יש ביטחון שזה הכי טוב בשבילו 

ויכול להיות- שהוא ילד שקט, שצריך יותר "אמא" מאשר "חברים" 

ואז אולי הפיתרון- שילך רק יומיים בשבוע, או שילך ליום מקוצר 

ואין דבר כזה אמא משעממת.

ילדים מוצאים עניין בכל.. אלא שבהסתכלות שלנו- נראה שהילד חסר עניין. אך בעיניו זה לא כך.. אפילו אומר הפוך:

אני רואה שהילדים הרבה יותר מוצאים עניין בדבר הטבעיים הקיימים בבית, מאשר המשחקים הקנויים למיניהם שבהם הם מוצאים עניין נקודתי, ושוכחים מיד

ומי אמר שחברים מספקים רק על ידי מסגרת של גן?

(מבלי קשר למקרה הנקודתי..)

ולטעמי הרצון להשאר עם אמא נובע בראש ובראשונה ממקום טבעי. כי למה להחליף את אמא שלו באמא אחרת?

ואח"כ- ממילא אם אין בטחון בדרך, אזי זה משפיע על הילד.. אבל זה בכל התחומים רלוונטי. הדבר שיותר חזק הוא המקום הטבעי והפשוט, לענ"ד.

סדר יום אחר, קבוצה גדולה

והרבה תלוי במטפלת כמובן

חוץ מזה מעון עולה די הרבה ואם את לא שלמה עם ההחלטה באמת שווה לשקול מחדש?

חבל לשלם על משהו שלא בטוח מועיל 

בהתחלה הייתי שלמה עם עצמי, שאין לי משהו יותר טוב בשבילו, וזה הכי טוב שאני יכולה לתת לו.
אבל עכשיו כשזה מגיע לביצוע - אני מתחילה לחשוב שאולי זה לא באמת הכי טוב.. במיוחד כשאני רואה את הקושי שלו... ואת שלי...
בעלי לעומתי שלם עם זה מאוד מאוד..
וכן, זה עולה לנו הון.. כי אני בבית עם הקטנה.. לא עובדת..

אבל אם הוא יהיה איתי עוד שנה בבית... לא יהיו לו חברים.. והוא כבר תכף בן 3.. אני לא רוצה למנוע ממנו חיי חברה =/

לא מוצאת פתרון, ממש מיוסרת

מאיפה אני אביא ילדים באמצע שנה?
חוצמזה, אין לי מושג אפילו מאיפה מתחילים ואיך עושים את זה.. ואיזה אישורים צריך לזה וכו'...
לא נראה לי מעשי בשבילי כרגע..

(בכל מקרה תודה על הרעיון)

שעה את מוציאה אותו?

זה מעון "פרטי"? כמה ילדים יש שם?

מוקדם יחסית.. בשעה 2 וחצי בד"כ.
הוא נמצא שם משמונה בערך, ברבע ל-12 הם אוכלים צהריים ואז הולכים לישון. אני מגיעה אליו כשהוא קם משינה..

זה לא מעון פרטי.. יש שם 7 ילדים עם כל מטפלת.. והמטפלות שם ממש מקסימות, אחת אחת..

אז זה אכן "מוקדם" (אם היה ער, היה כדאי לקחת קודם. אבל אם ישן, אז בעצם הוא ערני שם עד 12 ורבע בערך. זה לא הרבה).

תנסי לבקר מידי פעם תוך- כדי אולי, כדי לראות באמת מה קורה, שתהיי רגועה שזה "חם" תמיד. גם שידעו שיתכן ש"תנחתי" פתאום.

תביאי אותו בבוקר בנחת, אחרי קצת פינוק ופעילות ביחד בבית..

אז סה"כ - הוא יהיה כארבע שעות ערנות שם (תיאורטית, את פשוט יכולה לקחת אותו מיד אחרי האוכל, שישן בבית. אופציה בהחלט טובה. ותפתור לך את כל התחושה).

אם באמת המטפלות מסורות, חמות, רגועות, ילדים לא בוכים שם - ומקדישות את כל הזמן שם לילדים שבאחריותן (קרי: 7 ילדים) - אז זה נראה טוב.

אני אתחיל להוציא אותו אחרי ארוחת הצהריים ואקח אותו לישון בבית..

אני אשקול את זה..

קצת מצחיק לשלם 1800 על מעון ולקחת אותו אחרי 4 שעות, טוב.. במילא כל הסיפור הזה יצא קצת מצחיק...

שה' יעזור לנו להחליט נכון, ושנהייה רגועים עם כל החלטה..

תודה לכולם...

נראה כביכול "מצחיק". מובן לגמרי.

אבל לא פחות "מצחיק", מצד האמת, זה להגיד שבשביל שנרגיש ש"הרווחנו את הכסף" - נשאיר אותו לישון שם, כשאותו דבר יכול לקרות בבית כשחוזר..

אם היית אמא שצריכה את הזמן הזה כדי לנוח, וקשה לה לצאת בשעה הזאת, ואולי גם חוששת שהילד לא יירדם בבית - אפשר להבין. 

אבל לפי הנתונים שציינת, אין לך לכאורה בעיות כאלה. אדרבה, הילד "חסר" לך.

ולאידך - אני מניח שמכל היום, הכי מפריע לו זה "ללכת לישון" לא בבית.

אז את יכולה להגיד לו בשמונה בבקר, היום הולכים למעון רק כדי לשחק עם החברים ולשמוע סיפורים, ואני אקח אותך אחרי האוכל, לישון בבית..

לכאורה - הוא ישמח ואת תשמחי. וגם יהיו לו חברים.  לכל היותר - עם הזמן תוכלי לשנות חזרה.

[מחשבון פשוט - זה יוצא כמו "בייביסיטר".. כמעט 20 ש"ח לשעה - אבל כולל ארוחת צהריים..]

רק אחרי החגים כשכבר הרגיש בטוח,

ואת השני גם תכננתי להוציא ב 12 עד אחרי החגים אבל באתי יום אחד והם התחילו להרדים ואמרו לי שהוא בסדר רגוע וכו אז שחררתי. בס"ד הבן שלך יתרגל ויהיה לו בסוף גם נחמד ואז תוכלי שהוא גם ישן שם. בהצלחה

אני כותבת מאנונימי, כי שכנות שלי פעילות פה וישר יעלו עלי שזאת אני.

הבת שלי התחילה עכשיו ללכת למעון, בגיל שנתיים,

אני גרה בקיבוץ, ויש פה לחץ חברתי מטורף לשלוח את הילדים לגן לפני גיל שנה.

קיבלתי הערות מאוד לא נעימות, מבטים ששמורים לאמהות מזניחות, וכל פעם שהייתי מטיילת איתה בעגלה

הייתי צריכה לענות על השאלה "נו, אז מתי את מכניסה אותה?" 

וזה היה מאוד פוגע.

השקעתי בה בבית פי טריליארד יותר ממה שמשקיעים בהם בגן, יש לה שני מדפי ספרים ואת כולם הקראתי לה 

החל מגיל חודשיים, ככה שהיא גדלה לתוך ספרים, היה לה אוצר מילים של 15 מילים לפני גיל שנה, היא אמרה לאבא שלה אבא כשהוא חזר מהעבודה בגיל 5 חודשים ושלושה שבועות, ויש עדים לא מהמשפחה לעניין, בגיל שנה עגול כבר היו לה המון מילים באוצר מילים,

בגיל שנה וחודשיים היא כבר אמרה משפטים של שלוש מילים והייתה שרה שורות קצרות מתוך שירים עם המנגינה,

בגיל שנה וחצי היא כבר דיברה לעניין אמרה משפטים, ושרה בתים שלמים באופן ברור משירים.

הייתי יושבת איתה כל יום חצי שעה מינימום בבית על משחקי התפתחות, פאזלים, השחלות וכדומה והיא ידעה

לא פחות מילדים בגן, 

היא התיישבה בזמן, (קצת אחרי שהתחילה לדבר...) זחלה בזמן, הלכה בזמן, התפתחה מוטורית ממש לפי הספר, 

לימדתי אותה לפני כל חג שירים ודברים שקשורים בחג מאז  הפורים הראשון שלה (חצי שנה).

בחנוכה שהיא הייתה בת שנה ו5 היא שרה ברור חנוכה חנוכה וסביבון סוב סוב סוב ושרה מילים מתוך מעוז צור, ידעה להגיד חנוכיה על החנוכיה ונרות על הנרות.

בט"ו בשבט היא שרה שירים לחג באופן ברור וגם בפורים,

בפסח של גיל שנה ו7 חודשים היא שרה מה נשתנה, את כל הבתים + המנגינה באופן ברור .

בגיל שנה וחמישה חודשים ידעה לספור יפה עד 10, ובגיל שנה ועשרה חודשים ידעה להגיד את הא' ב' עד ת' דיי ברור,

עכשיו היא אומרת אותו ממש ברור וסופרת עד 20.

עכשיו כשהיא בת שנתיים וחודשיים היא מדברת לעניין הכל, עונה לעניין, שומעת, מקשיבה ,

עונה גם כשלא מדברים איתה, בריכוז וקשב מלא, מבקשת שנלמד אותה לכתוב משרבטת קווים שהיא קוראת להם 

"כתבתי אותיות" ומציירת דברים שדיי דומים למה שניסתה לצייר (ענן... עיגול... פרח , שמש וכדומה).

וכל החפירה הזאת על מה שהבת שלי ידעה, היא בשביל לספר על המבטים המאוד לא נעימים וההערות מאוד,מאוד לא נעימות בלשון המעטה שהייתי מקבלת מאמהות לילדים

הרבה, אבל הרבה פחות מושקעים וכתוצאה מכך הרבה, אבל הרבה פחות מפותחים,

של אמהות שניסו להיכנס לי לחיים והתייחסו אלי כאילו אני מזניחה את הבת שלי,

והם הגיעו להנחה הזאת אך ורק משום שהיא לא הלכה לגן, במקום שחוק תופעת העדר פועל בו,

ויש לחץ חברתי קשה. לא הייתה להן שום סיבה אחרת להתייחס אלי כך.

עכשיו כשהיא בגן אני מתגעגעת אליה וקשה לי...

אבל יהיה בסדר אז את לא היחידה...

מגוחך ביותר - מה זה עניינן?...

ואולי קצת "השקטת המצפון", ע"י כך שהאמא הזאת לא תשקיע כ"כ הרבה בבת בבית, ותגרום לנו להרגיש שמא היה יותר טוב כך?....

"אמא מזניחה", שמשקיעה בילדה בת שנה בבית, במקום לשלוח לבייביסיטר של הגן? אתמהה..

העיקר שיש לכם נחת.

תגדלו אותה באהבה וגם ה"הישגים" נתוך נינוחות ושמחה.

אפשר להמשיך גם כשהיא כבר בגן..  עוד יש לך הרבה מה לעשות איתה..

לא מכירה אף אחד שחושב שזאת הזנחה לא לשלוח תינוק לגן.

או שדמיינת -מבטים ששמורים לאמהות מזניחות - מכל היישוב כולו- 

ואם לא דמיינת כנראה פשוט קנאו בך - כי הבת שלך באמת גאון.

אני באמת לא מבינה למה על אמא שנמצאת בבית עם כמה קטנים מסתכלים כעל משהי שמבצעת משימה בלתי אפשרית ואף אחד לא שואל איך מטפלת אמורה להספיק ולשמור על 6 תנוקות וקורה שחלקם לא רגילים לבקבוק וצריך להאכיל אותם עם מזרק?

לדעתי גן צריך בשביל חברה לילד ואולי התחלת תהליך מעבר לחיים יותר עצמאיים בהדרגה . גם אם ילדים לא יכירו איזה שיר וידעו חשבון שנתיים אחר כך הם לא יפסידו כלום

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...