בשביל אדם כזה זו תשובה לא מספקת.

אדם מאמין. (ואיני מבין למה העובדה שאינו שומר תורה ומצוות רלוונטית).

בכל אופן אענה ביתר פירוט -

הכנענים התנהגו בצורה לא מוסרית ועברו על הדברים שבורא העולם ציווה. הם עבדו אלילים וגילו עריות. חומרת מעשיהם הגיעה עד כדי שריפת בניהם ובנותיהם באש לאליליהם. בורא העולם שיודע את מעשי בני האדם ושופט בצדק, קבע שהגיע הזמן שיקבלו את עונשם. הוא ציווה לבני ישראל להלחם בכנענים ולכבוש את הארץ, וסייע בידם לנצח. 

בנוסף לזאת, לפני הכניסה לארץ קבלו הכנענים אפשרות לעזוב/ להיכנע.

נשמע לי מוזר

ברור שזה לא סתם - אז אני רוצה לשמוע את הסיבה. 

אני לא מבינה בגלל שהם הרגו את בניהם אנחנו צריכים להרוג אותם??

אם אנחנו נגד רצח בשביל אלוקים גם לנו אסור לרצוח בשביל אלוקים(ואם לפי איזה אלוקים אז מה הקטע זה כמו"פרעה גזר על הזכרים ואתה גזרת גם על הנקבות)

ולא היה להם אפשרות לברוח או להכנע למי שחי בא"י זה טעות בסיסית אצל דתיים אבל אם תפתח דברים ויהושוע תראה שהצעה לעזוב\להכנע זה רק במלחמת רשות לגויים שחיים מחוץ לא"י ומי שחי בא"י חייב למות ובגלל זה ה' כעס עם הגבעונים

הטיעונים שלך לא כ"כ מבוססים

רצונו של האליל, לבין הריגה של מי שראוי למיתה, על פי משפט צדק של בורא עולם, מתוך ידיעה ברורה שזה ציוויו. (ארבעים שנה קודם לכן ראה כל עם ישראל את ההתגלות בהר סיני למשה, כך שלא היה מקום לפקפוק באמיתות נבואתו).

לגבי ההשלמה- 

כתב הרמב"ם  בהלכות מלכים - [ה] שלושה כתבים שלח יהושע, עד שלא נכנס לארץ:  הראשון שלח להם מי שרוצה לברוח, יברח; וחזר ושלח מי שרוצה להשלים, ישלים; וחזר ושלח מי שרוצה לעשות מלחמה, יעשה.

ט  אם כן, מפני מה הערימו יושבי גבעון:  לפי ששלח להם בכלל, ולא קיבלו; ולא ידעו משפט ישראל, ודימו שאין פותחין להם לשלום.  ולמה קשה הדבר לנשיאים, וראו שראוי להכותם לפי חרב לולי השבועה:  מפני שכרתו להם ברית, והרי הוא אומר "לא תכרות להם ברית" (דברים ז,ב); אלא היה דינם, שיהיו למס עבדים.  והואיל ובטעות נשבעו להן--בדין היה שייהרגו על שהטעום, לולי חילול השם. 

ההסבר שבמלחמות בארץ ישראל אין קריאה לשלום אינו הכרחי בפסוקים שבחומש דברים, ולגבי הפסוקים בספר יהושע (כנראה התכוונת לעניין הגבעונים), התשובה נמצאת בדברי הרמב"ם שהבאתי..

בענין קבלת תורה.

1)

אכן. עם ישראל הוא עם של שלום. אנחנו לעולם לא מכריזים מלחמה על מי שלא הכריז עלינו קודם.

וחשוב לציין שהמוסר הזה הוא לא מוסר בהבנתו הפשוטה והגלמית שאסור להרוג ולהזיק, אלא שלכל דבר בעולם יש תכלית של אמת, ותכליתו של כל אדם נעוצה בעצם החיים שלו ע"י שיעבוד את האלוקים ויקדש את חייו, ולכן איננו מזיקים לאף אדם שלא בגד בתכלית.

פרעה, סירב לשלח אותנו מעבדותו למען נהיה עבדים למלך העולם ונקדש את שמו, בזה מרד באדון העולם ובגד בתכליתו, ועל כן נענש. אחריו, עמלק, קפצו עלינו למלחמה בלי שום סיבה או רווח, אלא רק כהכרזת מרד נגד הקדושה ונגד עם האלוקים בעולם-ולכן הוכרזה נגדו מלחמת עולם, "כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק מדור דור". לכל אלו שרצינו לעבור בארצם בדרך לארצנו הצענו שכר, ואף הסכמנו שלא לעבור דרך ארצם אם לא יסכימו אלא להקיף, ומי שהתגרה בנו-נלחמנו בו ונצחנו. לשבעת עמי כנען יהושוע שלח אגרות שבהם הציע אחת משלוש האפשרויות- 1) שלום מתוך הכרה במלכותו של אדון העולם, 2) שיפנו את הארץ עבור עמו של האלוקים אם אינם מוכנים לקבל את מרותו ואדנותו על הארץ, 3) ברירת מחדל- מלחמה. רוב העמים בארץ היו רשעים מאוד ולכן בחרו במלחמה. (היה מי שבחר בשלום/פינוי).

גם כשעמ"י רוצה להרחיב את גבולו-לפני שיוצאים למלחמה על עיר-קוראים אליה לשלום (מצווה מהתורה), ורק אם אינם מסכימים לקבל את הרחבת גבולו של עם האלוקים ולחיות תחת חסותו של האלוקים-הרי שהם הכריתו את זכותם להשאר בעולמו ולקיים את התכלית לשמה נבראו-ועל כן אנו נלחם בה עד רדתה.

2)

אם לא מוצא חן בעיניך זה שאני מזכיר שצריך לקבל את רצון ה' (מה שאתה אומר שנענה לך כאל מי שאינו שומר תורה ומצוות), הרי שאתה מתנגד בזה לסדר הטבעי וההגיוני שבנוי גם בקריאת שמע: פסוק ראשון-אמונה בה', כל הפרק הראשון-קבלת מלכותו יתברך, פרק שני-קבלת עול מצוות וקיום רצונו של ה', פרק שלישי-גילוי התכלית של שלמות בעבודת ה', והזכרת הפיכתנו מעבדי פרעה לעבדי ה' לתכלית הזו.

אם תמשיך להתנגד, אין פתרון, מכיון שזה ההסבר האמיתי, ובו באמת הכל תלוי. ובאמת אין סיבה להתנגד, כי התורה וקבלת עול מלכות שמים, הם אמת ואמיתתם זועקת עד לשמים, ע"י עדותם של מליארדי יהודים מיום קבלת התורה, שהתאמצו רבות בקיום התורה כדי לשמר את העדות שיש אלוקים לעולם ושהוא נתן תורת אמת, ורבים מהם אף חרפו נפשם למות על זה, וזוהי עדות ברורה שא"א להתעלם ממנה כאשר אתה השופט רוצה להכריע בדינו של מישהו. כל אותם אנשים מעידים את העדות שקבלו מהעדים שקדמו להם, עד אותם עדים שה' נגלה עליהם עצמם במעמד הר סיני, ויצאו ממצרים והם העידו על כך לבניהם, וגם עשו דברים רבים לאמת את העדות הזאת.

(אחד מהעניינים העיקריים בתורה זה עדות, ובמיוחד בפרשיות של קבלת עול מלכות שמים ועול מצוות, אפשר לראות שיש דרישה ברורה לשים דברים אלו על הלב, לחרף עבורם את הנפש, לכתוב אותם על היד ועל הראש, ללמד אותם הלאה, להזכיר אותם כל ערב ובוקר ובכל מקום, ולכתבם בכל פתח ושער. שכל זה עדות חזקה, עדות בכתב, במעשה ובעל פה שאנו יודעים שה' אמת ותורת משה אמת. ועל זה אמר חובות הלבבות ש"תמים תהיה עם ה' אלוקיך" פירושו שתהיה עדות הלב הלשון והאיברים שווה בעבודת ה'.)

כל מי שלא קיבל על עצמו את מלכות ה' נהרג. 

נשמע לי מוזר. 

ד"א - אני בת.

אני שומרת תורה ומצוות ואני לא שואלת את זה בשביל עצמי,

אם תגיד כזה דבר לאדם חילוני זה נורא מעצבן

כי בתור אדם לא מאמין - מי אתה שתחליט מה הסדר הנכון ומה לא? מי שאתה תחליט מי רשע ומי לא?

לכן אני רוצה תשובה מובנת יותר 

כי אם תיתן למישהו תרוץ של "אתה מתנגד לסדר הטבעי וההגיוני" זה נשמע רע.

כי אם סדר הגיוני וטבעי זה מי שלא מסכים איתך - להרוג ולהעיף אותו זה נשמע חולוני

אז אני רוצה תשובה קצת יותר ברורה ורגילה, זה נשמע לי תרוץ לא סיבה

וכזה דבר גם בתור אדם שומר תורה ומצוות אני לא מקבלת.

של הבנת היהדות והמוסר, והשתדלתי לקצר, ובענ"ד לא הצלחתי לקצר יותר.

נחלק את מה שאת שואלת ל3.

1-מי אמר לי שאני צודק.

2- מה ההיגיון בזה.

3-איך מתמודדים מול כופר.

1-בן נח שעבר על אחת מ7 מצוות נהרג בעד אחד ודיין אחד ועד נעשה דיין (אבל לא אשה, ולפי הרמב"ן אין הורגין על מצוות דינים). ארץ ישראל שייכת בדין לעמ"י, ולכן בארץ זכאי להשאר רק מי שמקבל את שלטונם, דין זה הוא מצוה מהתורה של ירושת הארץ, המצווה היא לכבוש את כל הארץ וליישב אותה. (מותר להשאיר גרי צדק, גרים תושבים, ערים שמקבלות את מלכותנו ו7 מצוות בארץ, ועבדים.) מותר לישראל להרחיב את גבולם ע"פ החלטת מלך, ושאלה בסנהדרין ובאורים ותומים. במקרה כזה, התורה צוותה שקודם נקרא לעיר המותקפת לשלום, ורק אם לא יקבלו-נלחם ונכרית את כל הגברים מעל גיל עשרים (בנידון הזה לא ברור אם גם היום צריך להרוג את כל הזכרים הגברים או שמספיק להכניע את הצבא האויב.)

אמנם לא תמיד אנחנו צריכים ללכת ולהרוג כל מי שעובר בעולם על 7 מצוות בני נח, אלא בד"כ אנחנו נלחמים רק במי שנלחם בנו, ומי שלא אנחנו פשוט מתעלמים ממנו. מה שכן, זה שברור שבחשבון הסופי, הקב"ה מכרית את כל מי שלא קיבל עליו את מלכות ה', ומתגמל כל אחד כראוי לו (בין יהודי בין גוי).

2- העולם הזה, כל עניינו זה כעין מלחמה בין הכוחות שמגלים את מלכות ה' בעולם (שישראל והתורה הם הראשיים שבהם, שהרי הם מכריזים על מלכות ה' בגלוי ובמסירות אדירה, לצידם המוסר, האחדות, החופש, המידות הטובות, הברכה, והשלמות בכל), לבין אלו שמסתירים אותה (עמלק והכפירה בה' הם הראשיים שבהם, כי הם מורדים ישירות בה', ולכן אין כסא ה' שלם עד שהם ייעלמו כליל (לא עמלק והכופרים, אלא עמלק והכפירה), ולצידם הרשעות, האכזריות הדיכוי, הפירוד, וכל ענייני החיסרון). מכיון שדבר זה הוא שורש כל עניין טוב ועניין של מוסר, ממילא אפשר להבין זה שהדין שעושים לאדם בשמים זה לא משהו נפרד ממה שראוי לעשות לו פה.

זה לא שאדם הוא אדם טוב וצדיק, רק שהוא לא קיים את המצוות, ולא קיבל את מלכות ה', ולכן בשמים מענישים אותו. אדם שלא קיבל את מלכות ה' הוא פושע מהסוג הגרוע ביותר. אם אנחנו צריכים לחוס על חיי אדם, שבין כה וכה בקושי שווה משהו, ובקושי ראוי מצד מעלותיו לאיזו זכות, ובקושי אפשר לעזור לו, הרי כ"ש שעלינו לעזור למלכותו של ה' שהיא הרבה יותר כללית, הרבה יותר אמיתית, מוסרית וישרה, מלכות ה' והתורה זה עצם הטוב בעולם. ואדם שמנותק מהטוב בשוגג, הוא לא טוב, כמו שאדם שרצח בשוגג, הידיים שלו אינן נקיות לחלוטין, ובמיוחד כשהוא רצח בפועל ובמעשה, ועוד יותר כשהוא עשה את זה בכוונה ורק לא חשב שזה רע, שאז הוא אדם שבעצם החיים שלו הוא חי את הרע (אמנם לא מתוך כוונה רעה, דהיינו שהנפש שלו לא הכניעה את החלקים הרוחניים שבו והשפילה אותם, אלא שפשוט הכוחות הרוחניים שלו מושחתים...)

אז אמנם נכון, שכל עוד אנחנו יכולים, אנחנו צריכים לנסות להחזיר בתשובה כל מי שאפשר כי ה' לא יחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה. מלכות ה' תתגלה יותר אם כל הנבראים יתאחדו לחזקה, מאשר אם הם ימותו.

נוסף לזה יש להעיר, שגם אם רצוננו לעזור לאנשים עצמם, זה רעיון טיפשי לעזור למה שמסתיר את מלכות ה', כי כל דבר טוב ושלם בעולם, ובכלל זה גם החיים והתענוגים וחוסר הסבל ועוד-הם גילויים של מלכות ה', וכנגד מה שהעולם הזה מסתיר את ה', ככה העולם מתרחק מה' ומקבל פחות שפע וטוב, ואם פה אתה עוזר למישהו רע להצליח בחיים, ייתכן בהחלט שאתה גורם לנזק בעולם איפושהו כנגד מה שעשית.

עוד אוסיף ואומר שמתוך ההבנה של הנקודה שכל הנבראים מגלים ע"י החיים שלהם את מלכות ה', אפשר להבין למה אנחנו מחויבים למלכות ה'. בעצם אנחנו לא משהו נפרד ממנה, ועלינו להשתעבד לה, אלא אנחנו חלק מעצם הויתה, והשתעבדות למלכות ה', היא רק קבלת הטבע האמיתי והנכון של העולם.

יש להבין שישראל, מכיון שהם הגילוי הישיר של מלכות ה' בעולם, הם עצם הטוב, ומי שנלחם בהם, או מסרב לקבל אותם, מעיד בזה על כך שיש בו שורש רע, של מרידה בה'. (הכל תלוי כמובן לפי כמה שהאדם מורד, ועד כמה הוא מעיז פניו.)

וכן יש להבין שכיבוש של עם ישראל בארצות זרות, זה לא סתם אימפריאליזם זול, אלא צירוף של עוד כוחות למלכות ה' הגלויה, וקידוש כוחות החיים והעולם בכללו. (ולכן שלמה המלך התחתן עם בנות מלכים מכ"כ הרבה עמים, כדי לחבר את כל העולם אל מלכות ה' הגלויה. ועוד היה אפשר להרחיב פה הרבה בעניין הזה, אבל כבר הארכתי יותר מדי...)

3- ראשית כל, אם מישהו טועה, ומתעקש להשאר בטעותו או שאין לי איך להוכיח לו שהוא טועה, או ששני הדברים נכונים, זה לא הופך אותו לצודק, ולא משנה את העובדות. אז אמנם נכון שאני מאמין שזה נכון והוא לא, אבל מכיון שאני יודע שאני צודק, אז אני צודק גם אם זה נראה לו מופרך, שתלטני, אלים וכל משהו אחר.

עכשיו נותרו שתי שאלות בעניין הזה-איך אני יודע שאני צודק? התשובה על זה היא שיש עדות של מאות אלפי אנשים והעדות הזו נאמנת לפחות כמו הדברים המוחשים. בנוסף לזה, גם במישור השכלי, היהדות, וגם שאר הרעיונות שנכתבו פה, מבוססים היטב היטב כדברים הגיוניים ומתקבלים על הדעת, ואכמ"ל. והשאלה השניה-איך אני מתמודד עם מי ששואל אותי שאלות? אני מסביר לו שאני יודע שאני צודק, ושאם הוא יבדוק, גם הוא יגלה שאני צודק, כי המציאות זועקת את זה. הן מצד עדותם של ישראל שמשתמרת בחזקה ובמסירות כבר 3000 שנה, והן מצד השכל הישר, שדורש התאחדות עם כל העולם לתכלית הראשונה שלשמה הוא נברא, וע"י בירור ניתן לגלות שבעצם התכלית הראשונה במובנה היותר מופשט- הוא להקים מלכות לאלוקים.

ואם הוא מסרב לקבל את זה שזה האמת? אז אין מה לעשות, אולי ה' יציל אותו ויקרה איזה משהו שיאיר את עיניו, ואולי הוא יילך לאבדון...

אין טעם לנסות לשכנע אדם שאתה מוסרי, אם אתם לא מסכימים על הגדרת המוסר.

זה כמו שתנסה לשכנע עובד אלילים שרוצה לצלות את בנו חי על האש עבור האלילי שלו, שבעצם הבן שלו לא טעים לאליל שלו, ורק אם הוא ישיג  אדם עם קרניים, זה בעצם מה שהאליל שלו רוצה... מלבד זה שקשה מאוד להמציא טענות כאלה, הרי שגם אם תמצא ותשכנע אותו, הרי שבגדת במוסר שלך, שעל פיו אסור לצלות בני אדם! ובמיוחד שכל המוסר שלך הוא עניין של גילוי ופרסום (כמו שאמרתי שעניינו של עם ישראל זה לגלות את מלכות ה', ובמונח מוכר יותר-לקדש שם שמים), הרי שכשאתה דן עם מישהו במוסר אחר, אתה מסתיר את המוסר שלך, ומחלל שם שמים.

נק' נוספת שאולי תבהיר לאדם הלא מאמין למה המוסר שלנו הוא כן בסדר, זה שאנחנו לא רק מוכנים להרוג אחרים עבור האמת שלנו, אלא גם אנחנו מוכנים למות עבורה, ועשינו זאת בגלות, ובעצם אנחנו באמת חיים את המוסר הזה, ובשמו אנחנו חיים, מחיים, מתים, וממיתים. כאשר אדם מראה שבאמת הוא מוכן להקריב עבור הדבר שבו הוא מאמין, ממילא יותר קל לקבל את דעתו, כי בעצם מתברר שהוא לא סתם מושחת. (ואגב, זה חלק גדול מעניינו של קידוש ה', ולכן גם חשוב שיהיה ברור לכל שהיהודים הם עם של צדיקים ומוסריים (דהיינו שמוכנים להתאמץ עבור אמונתם), כי אז כולם מבינים שאנחנו לא סתם מושחתים ומשונים, אלא באמת חיים עבור אידאל עליון כלשהו, וזה דבר שיותר קל לקבל, וגם מעורר התפעלות ורצון לברר מהי האמת הזו שאנו חיים, מחיים, מתים, ושופטים למוות בשמה.)

1) זה עדיין פשוט ליפול עליהם באמצע החיים...

וזה עדיין פשוט כי הם לא מסכימים איתנו 

2) אם אנחנו יוצאים מנקודת מבט כזאת- 

זה לא אומר שגם אין הסכמה שזה הסדר הטבעי של העולם...

ההסבר האמיתי לפי מה שאתה אומר-

מי שלא מוכן לקבל את ה' - נהרג.

יפה, אז ב"שמו" של ה' מותר להרוג כל בנאדם שלא מאמין. 

עם גישה כזאת זה ממש מעליב להאמין בה'.

ב"ה שבתור אדם שכן שומר תורה ומצוות הסיבות שלי הם לא מסיבה כזאת. 

היא מסבירה את הדברים יותר בבירור, אבל באריכות.

אני אענה באופן קצר ונקודתי לשני הדברים שאמרת פה:

1)כל עניינם של החיים זה לעבוד את ה'. גם זה שיש חיים בעולם בכלל-זה בגלל רצון ה', ולכן  לגיטימי לגמרי שרצון ה' ייפול עליהם פתאום באמצע החיים. (ועל קידוש החיים, ולקדש את החול וכל מיני דיבורים כאלו, שמעת פעם? המשמעות שלהם היא לא רק שמותר להתעסק בעניינים של חולין כדי "לקדש את החול", אלא גם שהחול יהיה משועבד לקודש. זה הולך ביחד-הקדוש מתעסק בחול, והחול משתעבד לקודש ע"י זה.)

את (2) לא כ"כ הבנתי, מעדיף לא לענות.

ונכון, בשמו של הקב"ה מותר להרוג את כל מי שלא מקבל אותו. לפירוט ובירור של הנק' הזאת את יכולה לעיין בתגובה הארוכה דלעיל (עם שלוש הנקודות). אם זה מפריע לך, אז נשנה קצת את ההגדרה-אסור להרוג אותו, מותר לשפוט אותו למוות. בסדר?

למה את הנאצים זה בסדר להרוג? כי הוא הרג הרבה אנשים, רצח והתאכזר אליהם. אז מה? אז הוא קלקל את הסדר הטבעי של העולם, ועל זה מגיע לו משפט מוות.

ואדם שקלקל את השורש של הסדר הטבעי של העולם, הוא בסדר גמור? הוא ייצא חלק? איפה ההיגיון בזה?

"מיתתן של רשעים נאה להם ונאה לעולם", "מי שמרחם על אכזרים סופו להתאכזר לרחמנים" (ומי שלא מקבל את ה' יש בו אכזריות גדולה, ואין כאן מקום להאריך), וישנם עוד מדרשים רבים מאוד שמראים באופן ברור את העניין הזה.

לפי זה היית הורג חצי מהעם שלך כי הם לא מקבלים את מלכות ה'. 

אתה באמת משווה בין נאצים לבין אנשים שלא עשו שום דבר חוץ מלא לקבל את זה? 

ומצטערת, לא קראתי את התגובה השניה שלך אני אקרא אותה אח"כ בע"ה. 

לדבר ה'! (ואגב, כנראה שאילו לא היו בורחים כמה בחורים מהשבט, אז ישראל היו מקיימים את שבועתם וח"ו מוחקים את שבט בנימין.)

ולא רק זה אלא שיש מדרש שאומר שהסיבה שבשני הניסיונות הראשונים לנצח את שבט בנימין, הם עלו למלחמה ונכשלו, זה בגלל שהם נזעקו רק על פילגש בגבעה ולא נזעקו על פסל מיכה.

דבר נוסף-כשנפלגו מלכויות יהודה וישראל, הצבא של יהודה רצו להלחם בכל שאר השבטים כדי להמליך עליהם את רחבעם, ואילולא דבר הנביא שמה' היה הדבר- אכן היו יוצאים למלחמה.

כיום כולם תינוקות שנשבו, ולכן למרות שהם בצבא האויב (לענייננו האויב הוא השטן, שנלחם להסתיר את מלכות ה') אנחנו צריכים לנסות להציל אותם משם. אבל יש לזכור שברמה העקרונית-הם עדיין משרתים את האויב... ומלחמה היא מלחמה.

ולגבי השאלה השניה-התשובה נמצאת כמו שאמרתי בתגובה הארוכה.

ושאני לא חושבת שיש להרוג כל מי שחושב אחרת ממני. 

ולא גורמת לאנשים להתרחק בגלל דיבורים כאלה. 

למה חוזר הפזמון של "כל מי שחושב אחרת ממני".

אמת שבאופן כללי להרוג זה דבר איום. אבל את עצם זה מי אמר לך? זה לא מוכרח. אותו רצון ה' שמזהיר מלהרוג - הוא זה שמצדיק או מחייב להרוג במקרים מסוימים ונצרכים... מלחמת מצווה היא אחד המקרים, וגם עוברי עבירות חמורות שנשפטו בב"ד. זה לא וורט של "חושב אחרת ממני". מעצם זה שהוא חושב אחרת ממני לא אכפת לי בכלל, ובכלל - מחלוקות אכן יכולות להיות דבר מבורך. זה וורט של "עושה דבר רע עד כדי כך שצריך להעבירו מן העולם". (וכן - המעשה הזה עשוי אפילו להיות ייצוג של תפיסת עולם שצריכה להיות מושמדת. גם המחשבה נתונה לכללים האלה.)

אמת שכשאני אומר שמישהו עושה דבר איום ונורא אני מתייחס למה שהתברר לי בלימודי שהוא איום ונורא, ויתכן בהחלט שהצד השני חושב שמה שהוא עושה טוב. אבל לא על זה שהוא חושב אחרת ממני אני דן אותו, אלא על המעשים שלו - שבאופן מציאותי רעים (כפי שברור לי באופן ודאי - וכך אנהג). למה כל פעם מחדש לא מבינים את זה?

(אמת שבנקודה הזאת צריך להיות מאוד זהיר ולבדוק את עצמך אם אתה לא טועה, במה שאתה חושב שראוי ובמה שאתה חושב שרע. ובדרך טבעית באמת אין לאדם אפשרות להגיע לוודאות גמורה שהוא יוכל לעשות מעשים בלתי הפיכים על פיה. אבל: מבחינת כללי המשפט - קבלת התורה יוצאת מהגבולות האלו; מבחינת המשפט הפרטי, המקרי - עצומה מאוד ההזהרה "אל תהי דן יחידי". כללי בית הדין קבועים בהקפדה עצומה כדי להיזהר כמה שאפשר.)

(נקודה נוספת שלא קשורה ישירות. לפעמים אפילו בלי התערבות שמימית כמו קבלת התורה, כשאדם וב"ד נתקלים במצבים של חוסר ודאות - הם לא אמורים לשבת ולא לעשות כלום. לפעמים יש את הדרך שראוי לאדם לנהוג בה ולב"ד לשפוט על פיה, גם אם היא לא סגורה לוגית. ולגמרי נכון, בסדר ומעולה ללכת בדרכים כאלו. למשל, רוב וחזקה. ובמישור המחשבה - קבלת ידיעות מאחר כאמיתיות, בתנאים מסוימים.)

ודבר נוסף. הנעימות של דבר, או המשיכה של אנשים להתקרב אליו, היא לא הקריטריון לאמיתות שלו...

כל הדברים האלו רק מן הצד הזה, שחשוב לשמר לכל אורך תהליך ההבנה וההתחברות למצוות ולדינים - שגם הוא מחויב כמו שהזכירו. וגם בצד הזה החסרתי כמה דברים, אשמח להוסיף, ומחילה על אי הנעימות.

ברכה והצלחה, וחג שמח!

אלעזר

"לא תרצח" זה בתורה, 

זה איום

גם אם התורה נותנת עונש הורג - זה עונש.

אז זה אומר שזה נורא, ואת זה אני אומרת מבחינה דתית ולא מוסרית.

כן להרוג זה נורא. 

למה באופן מציאותי הם רעים? 

מבחינתו לא לעבוד את ה' זה בסדר מבחינתך לא. 

אותה שאלה בדיוק, שאולי אותה (ולמה באמת? אני תוהה) תביני יותר: מבחינתנו להרוג זה איום, מבחינת מישהו אחר - לא. ובאמת - מה?

עכשיו מושג הבאמת התברר?

אולי זאת פשוט תוצאה?

כמו למשל:

אמא תזהיר אותך לא לאכול עוגיות.

את אכלת, ואכלת בכמויות. ואז כאבה לך מאוד הבטן.

האם זה עונש?

או שזה פשוט תוצאה טבעית? תוצאה שאותה אמא רצתה למנוע...

אותו דבר גם בעונשים אלוקיים.

אני אתן לך דוגמא על "יהרג ובל יעבור".

הרי כולנו יודעים ש"פיקוח נפש דוחה שבת", וערך החיים הוא מעל לכל, 

ולקוראים אחרים שיותר התקדמו בלימודם - אז שהאמונה במהותה היא היא חיים.

אז איך יתכן שמצפים ממנו להתאבד? על השתחוויה לפסל? על גילוי עריות? 

האומנם זה שווה את זה?!

אלא שהאמירה האלוקית היא - העבירות האלה הן הרס החיים.

ולכן הן שקולות למוות. ועדיף למות ולא לעבור עליהן.

הרס החיים מכיון ש:

- שפיכות דמים - ברור לכולנו

- עבודה זרה - ה' הוא הכח המחיה את המציאות, ולהתכחש לו זה לעצור את השפע, את החיות. (יש המון מה להעמיק, לא כאן המקום)

- גילוי עריות - הריסת כח החיים שניתן לנו. שימוש לא "מסודר" בו - שימוש הרסני.

אנחנו הורגים כי פשוט אין לנו ברירה...

הרי אין אמת אחת.

איך את פוסלת כל דעה שלא מתאימה לדעה שלך?

התחלת בטוב, באמיתיות, כולם פה שמחו לענות לך ולחזק אותך,

כולם פה היו בשלב שלך, של אותן שאלות,

וממשיכים לשאול כל חייהם שאלות הרבה יותר נוקבות ומורכבות,

וחבל לי שבחרת להתחיל לתקוף ולפסול ולהאשים.

חג שמח.

זה ע"ז.

מכאן ראיה ברורה שע"ז חמורה יותר משפיכת דם.

כי עבודה זרה כל כך ברור שהיא אסורה-שלא מקשיבים לנביא שיאמר לעבוד ע"ז, אבל אם נביא יאמר להרוג-שומעין לו.

אגב, הספקתי לחשוב על עוד מעשי שפיכות דמים המוניים שנעשו במצוות ה' בישראל. הריגת נביאי הבעל ע"י אליהו. הריגת נביאי הבעל ע"י יהוא. הריגת החוטאים בעגל ע"י שבט לוי (שהשתבחו בזה אח"כ-"האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר"). הריגת מתיונים ע"י החשמונאים. ולא נראה לי שזה הכל.

ואני לא מדבר על כל המלחמות שנעשו עם גוים, ועל כל הפרעות שפרע ה' בישראל ובגוים על זה שלא עבדו אותו.

התורה התירה לרצוח במקרים מסוימים. הסיבה שרצח מפריע לך זה לא בגלל שכתוב בתורה "לא תרצח". מה שמפריע לך זה שאת חושבת שחיי אדם הם דבר חשוב. אני מסכים שחיי אדם הם דבר חשוב. אבל כבוד ה' חשוב יותר. לא סתם ככה יש מצוות קידוש השם, שאחת הנגזרות שלה היא -למות למען כבוד שמים.

וכאן יש לי שאלה גדולה אלייך, אם החיים של יצחק שווים פחות מכבוד ה' (שהרי אברהם הלך לעקוד את בנו בציווי ה'), וחייהם של חנניה מישאל ועזריה, ושל עוד מיליוני יהודים רבים שמתו כדי לא להמיר את דתם שווים פחות מכבוד ה', אז למה חיים של גוי שלא מוכן לקבל את שלטון ישראל שווים יותר מכבוד ה'?? בגלל שאותו גוי לא מאמין שכבוד ה' שווה יותר מהחיים שלו? אז בעצם הערך של כבוד ה' תלוי באדם? אם אני אסרב להאמין שכבוד ה' שווה יותר ממני, אז פתאום כבוד ה' יהיה שווה פחות (או שאני אהיה שווה יותר)?

זוהי טענה מגוחכת ואבסורדית ביותר!! ברור שערך החיים לא תלוי באדם, וא"כ השאלה היא שאלה אובייקטיבית, האם כבוד ה' שווה יותר מחיי אדם, או לא. על השאלה האובייקטיבית הזאת, כבר עניתי לך בחלק 2 בתשובה הארוכה, וביססתי בכל המקרים וההוכחות שנתתי.

אם את מעוניינת, את יכולה לפנות גם באישי.

כנראה היא לא מספיק אמיתית בעבורו.

אם אדם לא מרגיש שיש מעשים שבעשייתם נהרסת המציאות, ומחשבות שמזיקות למציאות, אלא מוכן לקבל הכל - אז אין לו בעצם אמת משל עצמו.

ואם יש לו אמת משל עצמו, אבל הוא לא מרגיש את כל כולו מזדעק כנגד אותם מעשים ומחשבות עד כדי רצון להעבירם מן העולם - אז האמת לא מספיק מיושבת בדעתו.

מי שמתחמק ממלחמת דעות ואמונות, הוא אדם תלוש.

חסר אמת וחסר חוט שדרה.

(הבהרות:

- אין זה אומר שצריך להרוג כל מי ש"לא חושב כמוני". אף אחד פה בשרשור לא אמר את זה. יש קריטריונים ברורים וחמורים להרג בשם ה'.

- אל תקחי קשה את ההודעה הזאת, היא מכוונת כנגד התרבות המערבית הפלורליסטית, לא כלפי אדם אישי כלשהוא)

ותקראי את מה שאלעזר כתב, זה מרחיב אותי.

מבחינתם זה נכון זה הופך אותם לרעים שראויים להרג? 

ואת האמת שכן, זה מה שנאמר פה

הם לא האמינו בה' ורצו להישאר בארץ שלהם ולא ללכת ממנה בהתאם להצעת הכניעה שהציעו להם

אז הרגו אותם.

מעשה או מחשבה של אדם הורסים את המציאות וגורמים מוות בעולם,

אני לא אמנע אותו מכך? וכן, לפעמים גם על ידי מוות?

הרי "הקם להורגך השכם להורגו".

את יודעת למה זה לא מתקבל על דעתך?

משום שאת, באופן טבעי למדי ומבורך (שלא תביני לא נכון) - עדיין לא מחוברת באופן חזק ומודע לאיזה שהיא אמת.

כרגע את מנסה להתחבר לחזון המערבי, שבו "כולם צודקים" ו"אין אמת אחת". ובעצם, אומרת שאין שום דבר שהוא מספיק חשוב ומשמעותי שראוי להלחם עליו. על כל הערכים אפשר לוותר העיקר לחיות בשלום דמיוני...

אבל... זה לא ככה בעולם הזה!

יש בכל דבר פה בעולם מאבק בין רע לטוב.

ואת, ואני, והוא, וכל אחד מאיתנו, צריכים להכריע. 

מה רע ומה טוב.

יש דעות שהן רעות. יש מעשים שהם רעים.

אז למה שאני אתן להם מקום?

יש דברים שהם כל כך רעים, כל כך הרסניים, כל כך מזיקים, שאין ברירה אלא להרוג אותם.

השאלות שלך הן בעצם כאלה:

מהי האמת המוחלטת?

מי צודק, המאמינים או הכופרים?

עייני כוזרי מאמר ראשון.

לפי השקפת עלומך, לפי הדיעה שלך - את תעשי ככה וככה ובמקרה הזה לדעתך יש צורך להרוג. 

לפי השקפת עולמם ודעתם של אחרים זה ברברי ומהודעה להודעה אני רק מסכימה איתם יותר. 

דווקא אני בתור אדם שעוסק עם אנשים 'מערביים' ולא מאמינים

רואה את הטעויות שלהם יותר ממך

אבל זה לא אומר שבחברה הזאת הכל טעות ושקר גס, יש גם דברים טובים ונכונים - כמו בכל דבר אחר.

ואת ממש חצופה

מי את שתגידי לי שלי אין אמת, שלי אין ערכים, שלי אין משהו חשוב ומשמעותי? 

שההכרות שלך איתי שואפת לאפס?  

אני חושבת שהדיון פה מיצה את עצמו.

השאלה שלך, כמו שאמרתי מההתחלה, ואמרו אחרים, ואמרתי גם בהודעה שעליה הגבת עכשיו,

זה לא "למה הורגים" אלא "מהי האמת".

לצערי, את מחפשת תשובה מסוג מסויים בלבד (התורה לא מוסרית/תשובת פלא שתגיד לך שבעצם התורה לא הורגת ולא כובשת והכל מושלם), ולא מוכנה להפתח לתשובות קצת יותר מורכבות מזה.

כשתהיי מוכנה, אני מוכנה גם לפתוח שרשור שלם בנושא היחס לתרבות המערב - עד שתביני.

עצה לחיים:

אם אתה לא רואה איך הדעה של זולתך באה מטוב, ורוצה בטוב,

כנראה שלא הבנת את הדעה שלו.

מכיון שזה פורום ציבורי ואת אנונימית, אני לא אשתף פה בקורות חיי.

אבל מי שאני ומה שאני, וכל הלימוד והבירור שלי, זה בגלל שקרוב לוודאי שחייתי עם חילונים קצת יותר ממך.

והתשובה גדולה עוד הרבה יותר.

לא חושבת שתשובה בפורום תספק אותך.

וגם לא שיעור או שניים. 

ובכל זאת אשתף אותך, כדי לתת לך כיוון ולעשות לך חשק ללמוד

התשובה שמספקת אותי,

היא ההבנה שיש סדר אלוקי במציאות,

אנחנו לא חיים בעולם מטאפיזי (רוחני) בלבד, כמו שהפילוסופיה המערבית מחנכת.

עולם של רעיונות בלבד, שאינו מתחשב בגבולות המציאות ורואה בהן חסרון (כמו התפיסה הרפורמית, שעם ישראל צריך להשאר בתפוצות ולהיות על-ארץ, עם כללי כזה, כדי "להיות אור לגויים").

החיבור בין שמיים לארץ, בין אידיאה להגשמה, בין רעיון אלוקי למציאות,

דורש תנאים מסויימים.

עם ישראל לא יכול להגשים את עצמו (ואת מהות העולם כולו בעצם הגשמתו העצמית) כשהוא מפוזר בארצות.

עם ישראל יכול להגשים את עצמו רק בארץ ישראל.

למה? כי זו נקודת החיבור כפי שה' אמר לנו.

רק פה תתכן נבואה.

והדברים נסתרים מאוד.

וזה התפקיד שלנו - לתקן עולם. לסדר את הבלאגן. למצוא לכל דבר את מקומו הראוי לו (ואין זה נוגע רק לעניין הארץ. אלא לכל עניין... למשל, כהונה. מלוכה. מידות. מחשבות.)

זאת הבנה לא פשוטה. משום שבמהלך סידור המציאות, בהכרח מבינים שיש היררכיה.

שהמציאות זקוקה להיררכיה כדי שכל אחד מחלקיה יביא עצמו לידי ביטוי במידה המדוייקת לו.

כלומר, אם אינני כהן, יש לי תפקיד אחר, "פשוט" יותר.

(אך מה רע בלהיות "פשוט"?)

ואם אינני יהודי, אין מקומי בארץ ישראל.

(ולדייק אותך: עמ"י בבואם למלחמה נצטוו קודם כל לדרוש בשלום הכנענים ולבקש מהם לעזוב את הארץ. רק מי שלא עזב - נלחמו בו. והמלחמה עצמה היא בירור כוחות, אבל זה כבר נושא שמסתעף...... יש הרבה דברים מעניינים ללמוד!)

אגב, לשאלת הציונות -

לכן עדיין עדיף להיות עם בארצו בלי שמירת תורה ומצוות, מאשר עם דוס מעורבב בגויים.

וידועה קביעת הרמב"ן שמצוות בחו"ל הן בגדר "הציבי לך ציונים" - תזכורות. משום שתורה אמיתית יכולה להופיע בעם ישראל רק במקומו הטבעי - ארץ ישראל.

עד כאן על קצה קצהו של המזלג, ותכל'ס אין לי מושג אם יצאתי מובנת, או שדיברתי קוקית.

הכי טוב ללמוד כוזרי:

http://www.meirtv.co.il/site/search_new.asp?q=%EB%E5%E6%F8%E9

(ארץ ישראל נידונה בפרק ב', אך תתחילי בפרק א'

א. כי הוא מאסט.

ב. כי הוא מעניין מאוד

ג. לא יודעת אם אפשר לפגוש את הכוזרי לראשונה בפרק ב'. ואם למדת לבגרות אז הנה ההוכחה. צריך ללמוד מסודר, ברצינות, והרווח כולו שלך)

בהצלחה, ומוזמנת לשלוח מסרים.

צריך להרוג עמים אחרים? 

חוץ מהבחינה הזאת - נתת נקודות למחשבה תודה

העובדה שיש היררכיה במציאות, תפקידים שונים בדרגות שונות לכל אומה/פרט, לא אומרת שצריך לדרוך על מי שמתחת.

מי שבראש ההיררכיה צריך להיות בעל יכולת להכיל את כל מי שמתחתיו.

להכיר בכוחות המיוחדים שה' נתן בהם ולנתבם.

העובדה שעם ישראל נעלה יותר מ-4 המדרגות שתחתיו (דומם, צומח, חי, מדבר=אנשים),

רק מטילה עליו אחריות כבדה לדאוג לשלומם.

ועם זאת...

כאשר יש גורם שמפריע באופן חסר תקנה לסדר הזה, למימוש הרצון האלוקי... 

לפעמים אין מנוס מלגרום לו לסיים את תפקידו בעולם.

בין אם זה גויים שתופסים את מקומנו בארץ, ובין אם זה אדם (גם יהודי) שעובד עבודה זרה, וכן הלאה.

ואף על פי כן, דורשים בשלומם, מזהירים, ולא הורגים "סתם".

נותנים את האפשרות לברוח, נותנים לפעמים את האפשרות להיות "גר תושב" (שומר 7 מצוות בני נוח), אסור לבזוז.

שימי לב, שהרב כהנא, שלכולם ברור שהוא הכי קיצוני והזוי (כביכול),

בסה"כ הציע רעיון מאוד חכם - לתת לערבים כסף כדי שיתיישבו במדינות ערביות אחרות.

בניגוד למה שהתקשורת מציירת, הוא לא בא ודרש להרוג את כולם.

אין מישהו בריא שיגיד דבר כזה ברצינות.

ה' נתן להם אותה וה' נתן לנו אותה.אם את לא מאמינה בתורה אין לי מה לדבר איתך.הכל נובע מהתורה.התורה לא מוסרית.(לפחות לא בעיניים שלנו) ה' אמר לנו לכבוש אותה והיא שלו.אז עכשיו היא שלנו

שלנו נראה לא מוסרי, צריך ללמוד, להבין, ולהסביר איך וכמה זה מוסרי. 

וגם אם היא לא מאמינה, לענ"ד יש מה לדבר איתה, ולהסביר לה ולהראות לה איך התורה מוסרית,כמו שאוסנת הסבירה.

אחרת, איך תקרב אנשים ליהדות שאינם שומרים תורה ומאמינים בה?! צריך קודם להסביר כמה התורה והמצוות הם מוסריות, וכאשר אדם נפגש עם אמת אלוקית ומוסרית, הוא ירצה יותר להכיר וללמוד ולהבין..

זו ענ'ד.

התורה לא תמיד "תצא" מוסרית, משתי סיבות:

א. הגדרת המוסר שלנו היא סובייקטיבית וניתנת לשינוי במהלך ההיסטוריה ובין אנשים שונים (למשל: היחס לקורבנות)

ב. יש מצוות שאינן מובנות לנו מבחינה מוסרית. וזהו. (סתם דוגמא? ממזרות)

ואף על פי כן - אנו מחויבים לקיימה.

אני מאמינה בלימוד תורה - כי זאת האמת הכי גדולה.

בשם זה אני באה לחנך.

לא כי יש בה הכי הרבה מוסר אנושי, 

כי הילדים הדתיים הכי מחונכים, 

כי להתפלל זה עושה טוב לנשמה,

או כי אצלנו אין בגידות.

אלה לא סיבות, וגם פרקטית - בקלות אפשר למצוא דוגמאות הפוכות (וגם אני עצמי לא יכולה לשקר ולומר שהיהדות עושה לי רק נחת בחיים. ההפך הוא הנכון)

זאת אמת, אמת גדולה, ואותה אני רוצה להביא.

"אם את לא מאמינה בתורה אין לי מה לדבר איתך. הכל נובע מהתורה. התורה לא מוסרית(לפחות לא בעיניים שלנו)"

א. גם אם היא לא מאמינה בתורה,לענ'ד יש הרבה מה לדבר איתה. 

ב. אפשר למצוא כ"כ הרבה מצוות מוסריות. ואחת המטרות של התורה היא לתקן את העולם ולרומם אותו מבחינה מוסרית [לכן לגויים יש את 7 מצוות בני נח]

התורה מצווה לא לרצוח,לנאוף,לגזול,להזיק וכו' לכבד הורים,לתת צדקה,חסד, וכו' 

א"א לומר שהאמת הזאת היא התיקון עולם שנוצר ע"י שמירת התורה והמצוות? [מטרה: לתקן עולם. איך? אם כולם לא יגנבו,יעשו חסד, וכו' העולם יגיע לשלימותו..]

(לא באתי לומר שאנחנו שומרים מצוות כי הם מוסריות, אלא ניסיתי להראות שבמבט כללי התורה כן מוסרית)

כי במבט כללי, הברית החדשה נשמעת הרבה יותר מוסרית.

וגם אם תתחיל להשוות ביננו לבינם, הרבה יותר קל להיות "מוסרי" כשאתה לא מחוייב לתרי"ג מצוות הכוללות תתי-תתי סעיפים והתנצחויות שלכאורה נראות מיותרות.

וכמובן, שבנצרות אין כמעט או בכלל עונשים.

ובעומק של הדבר - גם אין אמת אמיתית שעליה אנשים מוכנים להלחם.

אולי זה עובר טוב בסמינריונים, לומר שהיהדות היא מוסרית, ותראו איך הגרמנים רצחו,

אבל זה לא מספיק אמיתי (ובדיוק בגלל זה הפסקתי להעביר סמינריונים... ).

שתי סיבות:

א. מה זה "במבט כללי התורה מוסרית"? אולי במבט שטחי... אם יש לתורה עקרון להיות מוסרית - אז למה זה לא בא לידי ביטוי בכל דבר? כנראה שאין עקרון כזה, וסתם במקרה יש גם מצוות "מוסריות".

יש פה שדר של צביעות/חוסר דיוק/חוסר שלימות.

ב. אתה מודד את התורה בהגדרות חילוניות, ולכן זה לא מצליח.

הרי מה זה מוסר? גם בפילוסופיה עוד לא הגיעו למסקנה. 

אל תצפה שהתורה תהיה מוסרית לפי אמות מידה מערביות (אם יש כזה דבר). היא לא.

יש לה הגיון פנימי אחר, אחר לחלוטין, שמבטא מוסריות אמיתית.

כדי להבין כמה רחוקים המושגים, אפשר לקרוא את התגובה הראשונה שלי בשרשור. ז-ה מוסר.

(בקיצור, לא הייתי משתמשת בכלל במילה "מוסר". לא צריך לנסות להתאים את התורה לתפיסות שלנו, צריך לנסות להבין את ההגיון שלה)

ההסבר שלי נועד רק להעמיק את הבנת המשימה שלנו, לא להסביר למה התורה דווקא סבבה.

כי אני מסכימה עם פותחת השרשור - מלחמה זה אף פעם לא נעים.

זה לא בסדר. כי התורה לא מחויבת ל"מוסר" שבני האדם המציאו. אמנם כן צריך להיות ברור לנו שהיא כן מוסרית, ואנחנו צריכים לנסות להבין את המוסר הזה ולהפנים אותו כדי להדבק במידותיו של הקב"ה.

לכן לא נכון לומר שהתורה לא מוסרית, כי היא לא מוסרית רק אם המוסר הוא מוסר עקום של בני אדם טיפשים (אברהם אבינו, שתי כליותיו נעשו לו כשתי יועצים, וקיים את כל התורה מתוך הבנה, בלי שקיבל תורה מה', כי היה לו מוסר אמיתי). מצד שני לא יהיה מדויק לומר שהתורה מוסרית, מפני שהיא אכן לא מתאימה למה שמכונה כיום מוסר-שהוא דבר עקום מאד. לכן צריך להסביר מהו המוסר האמיתי, וממילא לא קשה לקבל את זה שהתורה מוסרית, ואף צריך לומר שהתורה מוסרית, ע"פ האמת. "פקודי ה' ישרים משמחי לב".

(הנק' המשותפת למוסר האמיתי-מוסר התורה ולמה שמכונה כיום מוסר, שבגללה שניהם נקראים בשם מוסר, ואף יש ביניהם דמיון, זה ששניהם מנסים למצוא את הסדר הנכון של קיום העולם.)

בשם המוסר.מה מוסרי בלשחוט בהמה רק בשביל לשרוף אותה כליל??

עושים כי התורה אמרה לא כי זה מוסרי

אני לא צריך לשכנע בן אדם באמיתות התורה ובצדקותה כי אם ככה אז זה לא

ילך,וואלה אני לא מבין מה מוסרי ואמיתי בלשחוט בהמה בשביל לשרוף על מזבח מילא מישהו יאכל אבל

סתם לשרוף???

ולמה אני צריך לגלגל כל יום עור פרה על היד??

התורה לא תמיד נראית מוסרית והגיונית

זה לא אפשרי לקרב אנשים ליהדות? 

כי הגישה שלך היא נורא "אנחנו עושים כי ככה כתוב אפילו אם זה נראה מזעזע ומגעיל"

אתה לא נותן תשובות, זו לא תשובה זו התחמקות. 

אתה לא יודע אז אתה אומר "כי ככה כתוב וזהו" 

אולי אתה לא מבין אבל יש בהם הבנה ועוד איך.

"...ומה טעם פתח בבראשית?(במקום לפתוח במצוה הראשונה, שהרי התורה היא ספר הוראת-חיים!)  משום (תהילים קי"א) "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם שכבשם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו:" "   ואפשר לעיין גם בפירושים לרש"י..

וללכת בדרכיו. מכאן ראיה שצריך להבין את המוסר האלוקי, ולהדבק בו. וכדי להבין משהו בצורה איכותית, צריך הבין גם את הסברא שמאחוריו, ואז הוא נהיה ממש לחלק ממך, והרבה יותר קל לך להדבק באותה מדה שהבנת את עניינה כראוי.

בס"ד

1 ה' ברא את העולם, כולל יושבי הארץ,

2 ה' החליט שהארץ שייכת לעם ישראל, ובדור המדבר גם יושבי הארץ ידעו זאת.

3 לא היה הכרח להרוג את כולם, הייתה קריאה לשלום, הייתה אפשרות שילכו לחפש מקום אחר,

ורק מי שלא רצה קיבל מלחמה.

ניתן גם להזכיר שה' אוהב את ברואיו יותר מאיתנו, (עיינו ערך נינווה, )

ואם הקב"ה אומר שבתנאים מסוימים צריך להרוג עמים שלמים, מן הסתם אין ברירה טובה יותר.

מספר דברים לי אליך:

1. מי קובע מה מוסרי? בגרמניה הנאצית היה מוסרי היה להרוג יהודים כי הם "דרדרו" את העולם ע"י המוסר שהם הביאו, ע"י תפיסת משרות מהגזע הנעלה ועוד. וזו נקודה שקשה להבין אותה ככה מיד, אבל בתכל'ס אין כזה דבר מוסרי אנושי. כל מוסר אנושי הוא יחסי ביחס לדור ולתקופה. בגלל זה הוא כל הזמן משתנה. רק המוסר האלוקי הוא הנכון והלא משתנה. השאר חולף.

2. עצם זה שאנחנו שואלים שאלות כמו מה מוסרי ומה לא ומרגישים כלפי דברים מסוימים שהם מוסריים או לא, זה בגלל שה' טבע בנו מוסר. אם הוא טבע בנו מוסר סימן שהמוסר הוא שלו ולכן לא ניתן לבוא בטענות למי שברא את המוסר וטבע אותו בנו שהוא עושה משהו לא מוסרי. 

3. העמים שהיו כאן היו עמי כנען. הם היו כובשים, ובכל זאת ה' חיכה שהם יגדישו את הסאה לפני שהעיף אותם מכאן. חם קיבל את אפריקה, ושם הם היו צריכים להישאר. שם קיבל את איזור המזרח התיכון. כלומר- זה שלנו. אז מה הם עשו פה בכלל?  

חג שמח

לא לעשות, אתה לא מוכן לעשות דברים מסויימים, כי אתה מרגיש שזה לא בסדר לעשות כך!

מדובר בשני מישורים שונים. יש את סדר / מערכת הדברים / הכללים שבאמת ראוי / מחויב / בסדר לעשות, באופן טבעי בעולם. מה שבאמת צריך לעשות; ויש את התחושה הטבעית באדם, שמעשים מסוימים שייכים לתחום האסור / מותר / מחויב. באופן כללי התחושה הזאת כמתנה מהקב"ה אכן קולעת למטרה, אבל לא תמיד זה ככה, משתי סיבות - גם כי היא עצמה והכללים שלה לא תמיד 'מכוונים' נכון (מסיבה זאת אפשר ללמוד שעל ידי לימוד אפשר לתקן ולשכלל אותה בהתאם למוסריות האמיתית בעולם), וגם כי באמת יכולים להיות מקרים חריגים (למעשה, עד כדי כך שאני צריך לחזק בעצמי את ההבנה הברורה שלא כל המקרים כאלה).

אמת שאין לאדם אלא מה שעיניו רואות; אבל לפעמים עיניו רואות ולומדות באופן אמיתי, מוכרח ומקובל שמצד האמת בעולם ראוי לנהוג בצורה מסויימת, למרות שהתחושה הטבעית שלו לא שלמה עם זה. במקרה כזה הוא צריך לקבל באופן אמיתי את ההבנה שלא התחושה היא שמגדירה את המעשה הראוי, אלא רק משערת אותו; ולתת מקום לאמת הגדולה שאינה תלויה בו, ושהתבררה לו, בסופו של דבר.

כך שהם התיישבו כאן בידיעה.

זו הארץ שלנו, הם ידעו זאת.

קישור לתשובה של הרב ליאור http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=52836

אולי מיציאת מצרים הם ידעו

לפני זה הם חיו פה. 

ואם היו אומרים לך בא לכאן עם עוד כמה שנים - זאת הארץ שלהם [לפי האלוקים שלהם שאתה בכלל לא מאמין בו] 

והם מציעים לך כניעה או להישאר פה כשאתה מכיר באלוקיהם

היית עוזב? היית עוזב את הבית שלך?

למה זה נשמע לכם כל כך פשוט אה טוב רק לעזוב את הארץ למקום אחר ביג דיל, בעיה שלהם

כולכם עונים פה מסביב לא מתייחסים תכלס לשאלה.

למה ברור לך שלסלק אנשים מארץ שאלוקים החליט לתת לנו זה לא יפה ולא ראוי?

התנ"ך מלא כיבושים וסילוקים מארצות, המוסר הפופולארי בעולם כיום - לא חושב כך. נו ואז מה..?

למה? כי לפי נקודת הראיה שלי -

הם ישבו פה וגרו פה וסילקו אותם כי האמונה שלהם הייתה אחרת משלנו. 

רוצה אני אתן לך דוגמא נורא גסה אבל שתביני?

רמת הגולן

הערבים רוצים אותה, מבחינתם זה שטח שלהם והם חושבים שהם צודקים ושזאת האמת האמיתית והנכונה

כאשר אנחנו שיושבים שם לא זורקים עליהם טילים ולא מתאבדים להם באוטובוסים

רק חיים את החיים

יום אחד ח"ו יבואו יהרגו וישחטו 

למה? כי זה "שלהם"! וכי הם לא מסכימים אותנו! חס וחלילה חס ושלום

נראה לך בסדר? 

ואז מה?

אנשים כמוך סגורים בתוך הבועה שלהם ככה אני חושב וכולם טועים 

כאשר כל הכיבושים והסילוקים רק מרחיקים אנשים יותר מהתנ"ך ומהיהדות זה יותר משניא ומגעיל אותם

הם פחות מאמינים בה' וחושבים שגם אם הוא קיים הוא רע -

כשכל זה נובע מחוסר ידע פשוט וחוסר הסברה

ואם אנשים היו קצת פותחים את הראש שלהם ומסבירים יכול להיות שהמצב פה היה שונה.

וכשאני באה ושואלת פה שאלות זה לא בא בשביל להתריס ולצעוק ולזרוק סיסמאות

אני שואלת פה שאלות, ושם עונה תשובות

בשביל לתת לאותם אנשים [שדרך אגב באמת רוצים לדעת] מענה. 

וראיתי איך אנשים מתקרבים ומקבלים את היהדות יותר ממקודם

אז אל תצאו עליי ואל תכעסו עליי, אל תסתכלו עליי מלמעלה ואל תשפטו אותי

תודה רבה. 

מצטער אם כך זה השתמע..

אבל, אם יש משהו בתורה שמשניא אנשים, הוא לא מתבטל בגלל זה. יש אנשים רחוקים שבאמת לא יכולים להבין הכל מהיכן שהם עומדים.

בכל אופן, מכיוון שאני מוטיז, וכתבתי עוד תגובה יותר מפורטת למטה, נוכל להמשיך משם.

אנחנו צריכים לאהוב את התורה ולא לקיים אותה מתוך פחד ומאיסה

ולכן לשאול שאלות זה מבורך בשביל להבין ולקיים מתוך יותר קבלה

אבל עם תשובות כמו שלכם, לא פלא למה אנשים מתרחקים

באופן כללי אני יכולה יותר לסכם את זה "כי ככה ה' אמר וככה אנחנו מאמינים"

זה עדיין התחמקות ולא תשובה, בנתיים חוץ מחצאי משפטים שקידמו אותי להבנה של משהו 

אתם חוזרים על אותו דבר ולא עונים. 

אני לא מקיים את התורה מתוך פחד, ולשאול זה אחלה מבחינתי.

אבל שימי לב, המדד להאם זה נכון או לא נכון הוא לא "האם זה יקרב אנשים או לא".

אם לך יש בעיה עם זה - תגידי, אל תתלי באנשים, כי זה שהם רחוקים ולא יכולים להבין הכל בקלות - לא מצדיק שנעוות.

לא קראתי את כל השרשור, אבל ממש לא התחמקתי למטה.

זאת הייתה אמירה כללית.

אולי לא התחמקת אבל זה לא עונה על השאלה שלי ישירות 

זה נורא עקיף 

בשורה התחתונה זאת התשובה שאני מבינה "אנחנו מקיימים כי ככה ה' אמר וככה אנחנו מאמינים"

עדיין לא ראיתי [כמעט] תשובה ישירה ולא מתחמקת. 

אם זה לא מה שהתכוונת - תתקן אותי

ולא אתה ולא אף אחד אחר חייב לי משהו, אף אחד לא ביקש ממך או מכל אחד אחר להגיב פה.

רוצה תענה לא רוצה לא צריך

מאיפה בדיוק ראית למטה "אנחנו מקיימים כי ככה ה' אמר.."? (למרות שברור שזה מספיק)

והאם האמונה היא לא ההתחלה להכל?

למה את מתכוונת כשאת מתלוננת על זה שאנחנו מקיימים כי ככה אנחנו מאמינים?

זה בגלל רצון ה', ולכן  לגיטימי לגמרי שרצון ה' ייפול עליהם פתאום באמצע החיים

נכון, בשמו של הקב"ה מותר להרוג את כל מי שלא מקבל אותו.

אם לפי השקפת עולמי

מעשה או מחשבה של אדם הורסים את המציאות וגורמים מוות בעולם,

אני לא אמנע אותו מכך? וכן, לפעמים גם על ידי מוות?

___

וזה רק מה שבנתיים היה לי כוח לחפש 

נכון זה מספיק, אבל זאת לא תשובה לשאלה

ברור שאנחנו מקיימים את המצוות כי זה רצון ה' ומעבר לזה יש עוד סיבות 

חוץ מפרה אדומה כמדומני לכל מצווה יש הסבר

ואני בסך הכל בקשתי את ההסבר של זה 

אני מתלוננת על זה שעם האמונה שלך, אתה פוגע באחרים

ובנתיים עוד לא כתבו פה תשובה למה

אבל הדיון הזה סתם הולך במעגלים

אין תשובה אנחנו רק נכנסים לדברים אחרים

אז תודה רבה והמשך חג שמח

כי כמו שאוסנת אמרה, לא באת כדי לקבל תשובה, אלא כדי להתלונן על התורה ועל אלוקים.

ושאלתי לגבי מה שאני כתבתי, לא לגבי משפטים שאחרים כתבו.

את לא חושבת שמחבל שמתכנן להרוג  - מוטל עלינו להרוג אותו כדי למנוע ממנו לבצע את זממו? לא..?

ואני מחכה לתשובה על עניין אכילת החיות, (בלי שום קשר לאכזריות התעשייה) לאחר שלדברייך הבדל מעמדות לא מצדיק שום דבר, ושמה שכתבתי נורא...

באתי לקבל תשובה ונכנסנו לדברים אחרים

באתי לקבל תשובה מעבר ל"ככה ה' אמר"

נכנסתם לזה - תקפתי

תקפתי - נכנסו לדברים אחרים

ולכן מבחינתי מיציתי את זה. 

יש מחבל שמתכוון להרוג - נכון שצריך למנוע את זה ממנו.

ויש אנשים שרק ישבו פה בסך הכל ולא התכוונו לבוא ולהרוג אותך

אתה מביא לי דוגמאות לא קשורות

קבלתי את התשובות שלי 

ועניתי לך לגבי החיות ואין לי כוח להיכנס לדיונים שהם מעבר למטרה שפתחתי את הדיון הזה

נורא חשוב לך עניין החיות? תגיד אני אזדהה באישי 

לילה טוב 

כאב לך נורא המשפט הבא:

"מעשה או מחשבה של אדם הורסים את המציאות וגורמים מוות בעולם,

אני לא אמנע אותו מכך? וכן, לפעמים גם על ידי מוות?"

אז אני שואל, מה כל כך כואב בו? את לא מבינה שצריך להרוג אדם או עם שגורמים מוות בעולם?

אבל נתמקד בהם, כרצונך.

אוקיי, הם לא גרמו למוות. אבל אם יבוא אלוקים ויספר לך שיש דברים גרועים יותר ממוות? זה לא יצדיק להרוג את מי שעושה אותם?

מנסים להסביר לך מעבר ל"ככה ה' אמר".

את חוסמת.

אפילו בהודעה הזו - "אין לי כח להכנס לדיונים שהם מעבר למטרה שפתחתי את הדיון הזה".

מה המטרה?

להוכיח שהתחושה שלך צודקת?

אם היית מחפשת את האמת, היית גם רואה איך אף אחד פה לא התחמק, אלא הוליך אותך צעד צעד לכיוון תשובה עמוקה יותר.

ובבקשה, לפחות תראי טיפה רצינות, אל תצטטי אותי באופן סלקטיבי.

"העובדה שעם ישראל נעלה יותר מ-4 המדרגות שתחתיו (דומם, צומח, חי, מדבר=אנשים),

רק מטילה עליו אחריות כבדה לדאוג לשלומם."

אני רוצה שתזכרי מהשרשור הזה - שזאת בחירה שלך.

זה היה לא בסדר..? ברור שלא!

שבטים פראיים, לא מפותחים, שרק יושבים ולא מפתחים ולא מתקדמים לשום מקום.

בא עם חדש, כולו אנרגיות ומטרות, וזקוק לארץ, ברור שהוא קודם לאלה שכבר יושבים בה.

קל וחומר אם הם לא רק לא מפתחים, אלא מושחתים, (מה שכתוב "ברשעת הגויים..") אם הם מקבלים 7 מצוות - מילא, אבל לא, אז יש קדימה ברורה, אנחנו תועלתיים ומקדמים, זה כמו הבדל המעמדות בין חיה לאדם.

ברור שחילוני לא יקבל את זה בקלות, כי הוא חי וגדל על מוסר אחר.

אם את שואלת איך אפשר לקרב אדם כזה חזרה למוסר הנכון - זאת שאלה אחרת, אבל התשובה היא בעצם פשוטה.

התגובה שלך נורא דוחה אותי, 

אתה אומר שאם יש מישהו שהוא פחות ממך, 

פחות בהשכלה, פחות בהתפתחות, ואתה זקוק לאותו דבר שיש לו 

זה בסדר להעיף אותו וזה טבעי

נורא מגעיל ומזכיר לי את הגישה הנאצית שהתבססה על תורת הגזע 

לפי התפיסה שלהם הם הכי טובים

כל השאר נחותים, ומפריעים להתפתחות ולכן יש להשמיד אותם.

ההודעה שלך במחילה נורא מזכירה לי את זה, שים לב למילים שלך. 

תורת הגזע הנאצית "מגעילה" בעיקר בגלל שהיא שקרית, כי אין להם עליונות, לא כי עליונות היא רעה.

את אוכלת בשר? בתורה כתוב לאכול בשר לחג? זה בגלל שאת נעלית על החיה. עליונות קיימת.

וכן,יש מצבים בהם יש עליונות שמצדיקה לקיחת ארץ.

זה לא שאני לוקח כי הוא טיפש, אני לוקח הוא מת, כי הוא לא משתמש במה שיש לו. ואם את עדיין מפחדת לעשות את זה לבד, כשאלוקים מורה לך לעשות את זה - אתה יודע שאתה ודאי קודם להוא שלא מנצל ומפתח.

לא הורגים סתם כמובן, אבל אם הוא מתנגד, ואם אתה יודע בודאות שאתה קודם, ברור שאתה יכול לקחת.

אני מציע שאת תבדקי מה מגעיל אותך ולמה.

זאת התפיסה שלך ואתה חושב שהם טועים. 

הם מבחינתם האמינו במה שהם עשו כמו שאתה מאמין במה שאתה עושה

מבחינתם זה מצדיק את זה ובחינתך זה מצדיק את זה

ויש לשניכם עיקרון משותף

אני לא רואה פה שוני גדול. 

זה כנראה בגלל שאת קרובה לנאצים לא פחות מכמה שאת קרובה אלי.

מה גם שההשוואה שלך חצופה נורא, הנאצים נהנו להתאכזר ולענות אנשים, ולהרוג אותם לא בשביל ארץ, אלא לשם השמדה.. תחשבי את על כל מילה לפני שאת כותבת.

תעני לעניין, אל תכתבי דברים מפוצצים.

איך את אוכלת חיות? זה לא נאצי?

כי זה משהו רווח, לא משהו שחשבתי עליו - וכשאני אבדוק את זה 

אני דיי בטוחה שתדחה אותי כל התעשייה הזאת וההתעללות בבע"ח ברמות שאתה לא מבין 

וזה רק מכמה דברים קטנים שראיתי אבל זה לא העניין

כן, כמו בכפרות חיים של אדם שווים יותר מחיים של בהמה

אבל פה אתה מדבר איתי על חיים של אנשים מול אנשים

לא על חיים של חיות

אתה באמת עושה את ההשוואה הזאת? -_-

אם את אוכלת חיות, זה אומר שגם את מסכימה על כך שיש מעמדות שונים בעולם הזה, ושמעמד עדיף נותן זכויות על חשבון מעמד נמוך.

לא?

אני מקבלת את זה שיש מעמדות בין אדם לחיה, בין אדם לצומח, בין צומח לדומם וכו'

אבל אני לא מקבלת את זה שיש מעמדות בתוך בני האדם

אני לא חושבת שיש חיים של בנאדם ששווים יותר מחיים של אדם אחר. 

ועל סמך מה המסקנא הזאת? אפשר להבין למה לדעתך יש הבדל בין אדם ובין חיה, אבל אין הבדל בין בני אדם?

יש פה עניין של אמת.

יש פה חפץ כחול, ומישהו חושב לפי תפיסת העולם שלו שזה אדום, אני צריך בכלל להתייחס לדעה הזו?

יש אמת בעולם, הערבים לא יכולים לבוא מהמדבר עם השקר שלהם לטענת בעלות על הארץ, יש להם טענות קלושות ושקריות לעומת הטענות האדירות שלנו.

הוא מאמין באמונה שלו באמת בדיוק כמו שאתה מאמין בשלך

בודקים משהו אמיתי על פי מה שהוא יותר כללי, כמו בפיזיקה, ככל שההסבר מסביר יותר תופעות הוא אמיתי יותר, כמו שתורת היחסות נכונה יותר מהתיאוריה של ניוטון.

תארי לעצמך שניוטון יבוא לאיינשטיין ויאמר לו: תשמע, לי יש את ההסבר שלי, לך יש את ההסבר שלך. זה לא מקובל! ככה בודקים אמת בעולם.

היצור הכללי ביותר בטבע הוא אדם, מכיל כל מה שהוא לפניו ועוד(לפי הדרגות דומם, צומח, חי, מדבר). האומה הכללית ביותר היא עם ישראל, היא הכי עתיקה. עם ישראל הולך לפי התורה שניתנה בסיני במסורת, תורת ישראל היא הכי אמיתית, היא מסבירה את כל התופעות בעולם, אם רק תחפשי.(חוץ ממה שהכוזרי אומר, שיהודי הוא מעל אדם בגלל שיכול להגיע לנבואה, ממילא התורה היא אמת).

אבל השאלה מגוכחת בתכלית הגיחוך, אז גם התשובה קצת כזאת.

והתשובה עמוקה מאוד.

אם אין קריטריון מובהק לאמת מוחלטת,

כלומר: אם אין לי דרך לדעת שהאמת שלי עדיפה על פני אמת אחרת,

אז באמת אין שום סיבה שבעולם שאני יותר צודקת! 

והנפקא מינא הפשוטה - באיזה זכות יש לי להרוג מי שלא חושב כמוני?

התשובה של הרב לונדין היא קיצור מאוד נמרץ של "פלורליזם פנטיזם כלליות" (או "הקריטריון לאמת הקריטריון למוסר") של הרב יוסף קלנר.

ספר יסוד בהבנת תרבות המערב.

אבל הייתי הולכת על תשובה פשוטה יותר של כוזרי מאמר ראשון. שוב.

את קצת שוקעת במילים "משכיליות"...

האדם, מסיק מסקנות, על סמך דברים שהוא רואה ומבין בשכל ישר.

אם את לא יודעת, תגידי שאת לא יודעת, זאת בעיה שלך.

אם את יודעת משהו, ברור שתנהגי על סמך הידיעה שלך, הידיעה שלך היא המנחה היחיד שלך בחיים.

כל הברבורים האלה הם בסה"כ עוד נדבך בבניינים באויר, ה"פוסטמודרניים".. ריבוי אמיתות וכו.. ש"טוענים" שהאדם מוליד את האמת ולא להיפך, וממילא אין קדימה לאמת שלך על פני אמת של אחר, את שתיהן אדם מייצר. 

אדם שמאמין באלוקים בהכרח מאמין באמת מוחלטת, וממילא ברור שהוא ינהג על פיה.

"על טעם וריח אין להתווכח", לא על מציאות ועל אמת.

וממילא התשובה גם היא קצת מגוחכת, שהרי היא נועדה לענות על שאלה שלא קשה.

מצד שני... בשביל חבר'ה שמחפשים להתברבר, אולי היא תועיל במשהו..

מידיעה שונה של כל אחר?

זו דווקא כן שאלה טובה.

אנחנו פשוט יודעים את התשובה, אבל זה כבר עניין אחר.

והתשובה שיהודה נתן

האומה הכללית ביותר היא עם ישראל, היא הכי עתיקה. עם ישראל הולך לפי התורה שניתנה בסיני במסורת, תורת ישראל היא הכי אמיתית, היא מסבירה את כל התופעות בעולם, אם רק תחפשי.(חוץ ממה שהכוזרי אומר, שיהודי הוא מעל אדם בגלל שיכול להגיע לנבואה, ממילא התורה היא אמת).

היא בהחלט תשובה טובה.

אין מדד לבחון ידיעות, זה משפט מגוחך.

ידיעה היא המנחה שלנו, היא הכל בשבילנו, משם אנחנו מתחילים!!!

אתם פשוט נסחפים אחרי הברברת הפופולארית...

זו כבר פילוסופיה.

ואיתה אתה לא מסכים..

השאלה לא מגוחכת היא פשוט פילוסופית..

כ"פילוסופיה", ובזאת מונעת ממני לדון עליו. 

זה כן מגוחך, וזה מגיע מגישה כפרנית, שגורסת שהאמת מיוצרת על ידי אדם, וממילא, אדם מתחשב, יבין שאמת אחרת של אחר - לא פחות ראויה לכבוד מאשר זאת שלו.

אדם מאמין מאמין ששלו נכונה ושל אחר לא, כי לא הוא יצר את האמת, אלא היא הולידה אותו.

וממילא, כשהוא מסיק משהו על סמך מה שהוא רואה ומבין, הוא יודע שהוא צודק, וממילא - אחרים טועים.

ולזה התכוונתי בשאלה פילוסופית

ההגדרה המקובלת ביותר היא שהפילוסופיה מבהירה מושגים. המדען משתמש במושגים ואילו הפילוסוף מבהיר אותם. בני אדם מחפשים צדק, ואילו הפילוסוף שואל "מהו צדק". פיטר סטרוסון מגדיר זאת כ"מיפוי עולם המושגים" (אנליזה ומטפיזיקה).

[ויקיפדיה]

עיסוק בו זמני במושג ובמושא

ג'ורג' קולינגווד, בספרו הרעיון של ההיסטוריה טען שחקירה פילוסופית מתאפיינת בכך שהיא חוקרת את המושא של המושג ואת המושג בו זמנית. "הפילוסופיה דנה באובייקט, באותה מידה שבה היא דנה בחשיבה". למשל, הפסיכולוג שואל כיצד אנשים מנהלים את מושג ה-'אמת'; הפילוסוף שואל באותו זמן גם מהי האמת עצמה, כלומר הוא מעמיד את עצמו באותה עת גם בתפקיד בעל המושג.

הממ.. האמת שאנו מאמינים בה היא... למשל... האלוקים, והוא יצר את האדם, לא האדם את האמת.

עדיין לא הבנתי מה אמרת בזה שהגדרת את השאלה כ"שאלה פילוסופית". אין נכון ולא נכון בפילוסופיה?

הם פשוט חוקרים על הקיום, על היקום. מעבר למה שברור לנו מאליו.

והם פועלים עם השכל ומנסים להבין ולחפש תשובות.

אבל אם הכוונה לאמת רעיונית?

לא לאמיתות אלוקים.

איך אז האמת מולידה אותו?

אמת רעיונית.. אלוקים... איפה בדיוק עובר הקו המפריד בין שניהם?

האמת היא המציאות, היא הולידה אדם, שרק מגלה אותה ואת כלליה, לא הוא זה שיוצר אותה.

שמחוברת אליו.

אבל אם אתה לא מצליח לתפוס עד הסוף שאלוקים הוא האמת האמתית הקו בין אמת לשקר מתערער.

לכן זו לא שאלה טיפשית.

נחמד לא בדיוק הכי מתאים..

אלא יותר משעמם וחסר תועלת ותכלית אמתית.

או שלא הבנתי...

האדם יוצר את המציאות ולא המציאות את האדם.

ע"י הבחירות האדם יוצר את המציאות.

לדוגמא- מציאות של מחבלים משוחררים. זו מציאות שאנחנו כבנ"א יצרנו.

כנ"ל אמונה.

כמו שכוכב פלוטו היה קיים גם בלי שידעו עליו.

לא המציאות מולידה אותי אלא אני את המציאות

עצם הוא לא מציאות?

ובכלל.. לא נראה לי שיש קשר בין התוספת שלך לדיון כאן.

ובכלל.. אני יודע מי האנונימית.

האמירה שהאמת קיימת בין אם נהיה מודעים לה ובין אם לא.

אבל לא הבנתי מדוע השאלה שנשאלה - מהי האמת המוחלטת,

אינה חלק ממילוי תפקידו של האדם - אליבא דשיטתך - לגלות את האמת ואת כלליה.

למה היא מגוחכת.

היא מאמינה כביכול באמת, אבל חושבת שזה לא מספיק בגלל שהאחר מאמין במשהו אחר.

וזה לא תקני, כי מה שיודעים כשיודעים, זה - על משהו... שהוא נכון.

היא אכן לא שאלה מהי האמת,

היא שאלה מהי האמת המוחלטת

וזאת שאלה חשובה מאוד.

כי אם אני יודעת על משהו שהוא אמת - עדיין אין לי זכות לכפות את האמת הזאת על מישהו אחר, שמבחינתו האמת שונה!

ואם באים בשם התורה לכבוש, למשל, צריך שזאת תהיה אמת קצת יותר 'אמיתית', מוחלטת, מהתובנות הפרטיות שלי.

וזו ההבנה שצריך להפנים כדי לדעת..

אגב, מאיפה את יודעת שאין אמת אמיתית יותר מהתורה?

(וסתם שאלה... למה אנונימי?)

עניתי פשוט את התשובה שחזרה על עצמה כאן..

והשאלה שלך במקום.

אני יודעת כי בהתחלה ככה לימדו אותי וכי עכשיו אני מאמינה בזה.

אין לי תשובה נוקבת וחותכת לשאלה הזו..

(ואהבתי את החתימה שלך. רק עכשיו שמתי לב אליה..)

http://www.meirtv.co.il/site/search_new.asp?q=%EB%E5%E6%F8%E9

מה ההבדל בין אמת ובין אמת מוחלטת?

אם נכון שזה וזה גורם רע - ושאוכל להועיל ולהוסיף טוב כשאכפה אמת - אכפה אותה.

וואט דה פרובלם?

למי שמחזיק בה. היא לא נוצרה עד שאתה באת ויצרת אותה.

אבל מהי האמת האובייקטיבית שנכונה לגבי כולם? האמת שטבועה במציאות וקיימת גם בלי שנרצה?

מי אמר לך שאתה צודק?! שאחרים טועים?

(אתה באמת לא מבין את השאלה? אף פעם לא קרה לך שטעית? שלא הבנת?

אתה באמת חושב שהקב"ה הוריד רק אותך לעולם עם כל אוצר הדעת והבינה?

שכל השאר הם ניצבים בסרט החיים שלך?)

לא הבנתי את המשפטים הראשונים.

כל אמת טבועה במציאות וקיימת גם בלי שנרצה. יש רע וטוב, נכון וטעות.

מי אמר לי שאני צודק? שאחרים טועים?

תחשבי על זה את, השאלה לא תקנית.

קר שטעיתי, ועדיין, ברור שמה שאני יודע זאת אמת מוחלטת. (תרצי שאוסיף "מבחינתי"? בשמחה, מבחינתי, אבל בחינתי היא כל מה שיש לי, תחשבי על זה, אין לי יותר מ"בחינתי". וגם לך אין יותר מ"בחינתך")

כמובן, יש דברים עליהם גם אני מסכים שיש מורכבות, ושאני תופס אולי רק חלק מהעניין.

לא הוריד רק אותי, אני מסכים עם הרבה אנשים על הרבה דברים.. מה הקשר..

ברמה מסויימת אולי באמת אלה שלא קבלו תורה מסיני הם קצת ניצבים...

ובקיצור, השאלות ששאלת לא אמיתיות. או שתסבירי יותר טוב את הנקודה. (תוכלי להיעזר בדוגמאות)

פעם טעיתי, מאז למדתי, היום אני צודק.

אדם לא אמור לחשבן, חוץ מלבדוק שוב ושוב. את זה הוא יכול לעשות, במיוחד אם הוא מתכנן לפעול משו ממש משמעותי עם הידיעות שלו.

אדם חי את זמנו, כרגע זה מה שהוא יודע, אז זה ה-כל.

מה שכן, העולם מסודר בצורה שלא כל ידיעה שלך תוכל ליישם על ידי הרג של אנשים.. ומן הסתם זה מבורך..

והכי חשוב, כל זה ממש לא נוגע לשאלה המרכזית כאן, שבה אלוקים עצמו נותן הוראה, ואז אין חשש שיתברר שטעינו.

שאתה מכוון לטוב שבמציאות?

שאתה עושה את מה שנכון לעשות?

ואם, לו יצוייר, שאני חולקת עליך, ובעצם זה אומר שאני בצד ה"שקר" של המציאות.

איך אפשר לקרוא לזה "אמת"?

איך יכול להיות שהאמת המוחלטת שלך, תהיה סותרת את האמת המוחלטת שלי?

אז מה פה האמת?

ההגדרה של "מוחלטת" זה אובייקטיביות.

אמת שלא תלויה בי - אלא קיימת באופן אובייקטיבי במציאות.

איך אתה יודע שהאמת הסובייקטיבית שלך (הפרשנות שלך למציאות) מכוונת לאמת האובייקטיבית? האמיתית? המוחלטת?

מה שכתבת בהודעה השניה שלך, אולי נכון מבחינה הלכתית - זה הידע שלי, זה הכל.

אבל מבחינה אמיתית? מהותית? אתה יכול לטעות.

ומכיון שאנחנו מחפשים איך לחיות הכי נכון, איך להיות הכי קרובים לאמת - שאלת המפתח היא: מהי האמת הכי גדולה, הכי מקיפה, הכי אובייקטיבית, הכי נכונה, הכי כוללת.

לא רוצים להשאר בד' אמות של ההבנה הקטנטנה שלנו: זה מה שהשגתי, אז זה האמת המוחלטת ואין בלתה ועכשיו בואו נהיה פאנטים ונכפה אותה על כולם...

** כשאתה לומד מטעויות, אתה בעצם מגלה אמת גדולה יותר. כך גם כשאתה שואל שאלות כמו "מהי האמת הגדולה יותר".

שאתה מכוון לטוב שבמציאות?

שאתה עושה את מה שנכון לעשות?

כי יש לי שכל, ועיניים. לא בטוח שאני עושה מה שטוב לעשות.. אבל אני מסוגל להבחין בו.

ואם, לו יצוייר, שאני חולקת עליך, ובעצם זה אומר שאני בצד ה"שקר" של המציאות.

איך אפשר לקרוא לזה "אמת"?

לא הבנתי את השאלה.

איך יכול להיות שהאמת המוחלטת שלך, תהיה סותרת את האמת המוחלטת שלי?

אז מה פה האמת?

באמת לא יכול להיות, אם זה סותר - אחד מאיתנו טועה, ומבין שנינו - זאת את.

ההגדרה של "מוחלטת" זה אובייקטיביות.

אמת שלא תלויה בי - אלא קיימת באופן אובייקטיבי במציאות.

איך אתה יודע שהאמת הסובייקטיבית שלך (הפרשנות שלך למציאות) מכוונת לאמת האובייקטיבית? האמיתית? המוחלטת?

איך אני יודע? שוב, יש לי עיניים, ומוח שמחשב ומסיק מסקנות, והם הכל בשבילי, עיניים שילי.

מה שכתבת בהודעה השניה שלך, אולי נכון מבחינה הלכתית - זה הידע שלי, זה הכל.

אבל מבחינה אמיתית? מהותית? אתה יכול לטעות.

ומכיון שאנחנו מחפשים איך לחיות הכי נכון, איך להיות הכי קרובים לאמת - שאלת המפתח היא: מהי האמת הכי גדולה, הכי מקיפה, הכי אובייקטיבית, הכי נכונה, הכי כוללת.

לא רוצים להשאר בד' אמות של ההבנה הקטנטנה שלנו: זה מה שהשגתי, אז זה האמת המוחלטת ואין בלתה ועכשיו בואו נהיה פאנטים ונכפה אותה על כולם...

** כשאתה לומד מטעויות, אתה בעצם מגלה אמת גדולה יותר. כך גם כשאתה שואל שאלות כמו "מהי האמת הגדולה יותר".

זה שאני יכול לטעות אמור לגרום לי לא לומר שאני יודע, לפני שאני בטוח.  אבל בטח שזה לא אמור לגרום לי לא לסמוך על מה שאני מבין ויודע. (וזה מה שזה גורם לך.)

את כותבת הרבה מילים, "כוללת", "מקיפה". רוצה אולי לתת דוגמא כדי שאבין טוב יותר למה את מתכוונת?

ההבנה הקטנטנה שלנו.. לא כזאת קטנטנה.. ולומר "פנאטיות" זה לא טענה.

דוגמא בבקשה ל"אמת גדולה" ו"אמת קטנה", אי אפשר סתם לכתוב מילים באויר, דוגמא.

יש לי עוד חוץ מההבנה האישית שלי, יש אנשים עליהם אני סומך.

אבל גם הם, עוברים ומקבלים אישור במוח שלי. אז כן, הנושא הוא זה שהקשר היחיד שלי לעולם הוא דרך העיניים, ודרך עיבוד המוח.

ההבדל ביני לבינך, אם יורשה לי, הוא זה שאני מכיר בכך, ואילו את "חיה באשליות" שאת יכולה להיות יותר חכמה ממך עצמך.

נסיון אחרון להבין את הפאתטיות (סליחה) באמירה: 

אם זה סותר - אחד מאיתנו טועה, ומבין שנינו - זאת את.

(מאיפה לך???)

אמת קטנה: מה שאתה, מר מוטיז, חושב על העולם. נקודת מבטך הצרה (גם אם אתה מאוד רחב אופקים), החלקית, הנתונה להטיות לא אובייקטיביות שקיימות בך (למשל...קשה לך עם נושא מסויים, אז בלי להיות מודע אתה נרדם...).

אמת גדולה: אמת שלא האדם יצר, אלא היא הולידה אותו! כמו שאמרת יפה.

איך אתה יודע, שכל השקפת עולמך, מכוונת לאמת הגדולה?

לאור התגובה הנוספת שלך, יש 2 אפשרויות -

1. שאנחנו מסכימים

2. או שאנחנו פשוט מדברים בשתי שפות שונות.

אני מכירה בכך שאני בעלת אמת סובייקטיבית שהיא הכי נכונה לי, ולא סתם קיבלתי אותה.

אבל אני גם מכירה במגבלה שלי, שאני עדיין רחוקה מהאמת המוחלטת, ולכן שואפת להגיע אליה.

השלכה מעשית: אני מגבילה את עצמי. לא כל דבר שעולה במוחי אני אקום ואבצע, כי יתכן ואני טועה. ויש לי כבר נסיון מתי אני נוטה לטעות, או באיזה מצב אין לי את הכלים להכריע שאני הכי צודקת (למשל: הנהגת ציבור).

מאיפה לי?? 

יש לי שכל ברוך השם.

(ומכיוון שלא הוספתי שום דבר בניסוח כרגע, לא סביר שדוקא עכשיו תביני את הפתטיות שבאמירה.)

בקשר לאמת הגדולה והקטנה, עכשיו הבנתי אותך, ו.. אני מודע לכך שאני מושפע מדברים "קטנים" כשאני מסיק מסקנות. ואני באמת אמור להשתדל לחשוב בצורה נקייה, ולקדם את עצמי כך שאוכל לחשוב בצורה נקייה. ועדיין, אין הבדל מבחינתי בין האמת הגדולה לקטנה, הן שתיהן אמת אחת מציאותית.

(אם את רוצה את יכולה לכתוב ספר על התנהגויות וטעויות של אנשים.. לנתח את ההבדל בין מה שחשבו ומה שהתברר, ועדיין אין לזה שום קשר לחיים שלך)

עם הסיום אני לא מתווכח. כתבתי מקודם בצורה אחרת, העולם מסודר כך שלא כל אחד יוכל להחריב את העולם בגלל האמונה שלו.

הניסוח של : "מאיפה אתה יודע שמה שאתה יודע נכון" הוא סתם ניסוח פרדוקסלי, אין בו תוכן.

השאלה "מאיפה לי" והעדר תשובה גורמת לניתוק מהחיים (מהמציאות, מעצמי). כי הרי אין לי דרך להכריע, אז מה זה כבר משנה איך אחיה, ולמה לי לברר את ה"אמת".

אבל כשיש לך תשובה -

שיש לך דרך להכריע, שיש אמת אלוקית ומערכת של חוקים וכללים שנלמדים מהתורה,

אז השאלה הזאת בריאה וחשובה ומקדמת.

אני קטן, אבל יש לי קריטריונים לאמת מוחלטת, אז יש לי דרך להשיג אותה.

נראה לי שעכשיו אנחנו פיטים.

חג שמח!

אחת באה מלמעלה, ודורשת מכל שומעינו להוריד ראש מיידית בפני האמת הברורה שבידינו. והיא מעמד הר סיני. מכיון שזו עדות על התגלות, זה דבר מוחלט בלא דחיה.

החיסרון בדרך זו הוא שא"א לדרוש אותה ממי שלא שמע עלינו.

אחת באה מלמטה, ודורשת מאדם להגיע אל האמונה בא-ל אחד ובחוקי המוסר הבסיסיים, כפי שעשה אברהם אבינו. בזה יש צורך בתהליך של הבנה (ולכן עד גיל מסוים אדם פטור מכלום). וגם בדרך זו אפשר להגיע לודאות גמורה. החיסרון בדרך זו הוא שא"א להציג אותה בקלות בפני זרים, מכיון שהיא קנין אישי לאדם שחקר וירד לסוף האמת, ומה שצריך זה לעזור לאחר לחקור.

(וכל עוד הבירור של האדם לא הגיע עד הסוף גם לא יהיה לא ביטחון שהוא צודק, כי הוא מרגיש שהאמת שלו חלקית, ורק אחרי שהוא מבין את ההכרח באמונה בא-ל אחד דווקא, אז הוא מבין שהאמת הזו מוכרחת יותר מכל אמת אחרת. ואני לא יכול להאריך בזה יותר מדי, כי כמו שהסברתי, ההוכחה הזו דורשת מהאדם לעבוד בעצמו, וכמעט א"א שאדם אחד יציג אותה לאדם אחר בשלמותה. (אמנם אפשר, אבל רק בחקירה ארוכה מאד ומאומצת מאד))

1. האם יש אמת מוחלטת,

2. איזה מנגנון בעולם יוכל אי פעם לתת לבן אדם לתפוס אותה באופן ודאי.

את מתייחסת לשניה והיא באמת שאלה, אם כי לא קושיה. כי כן, יש מנגנון כזה.

לא ודאי לי שפותחת השרשור לא מסתבכת עוד עם הראשונה.

בעצם שונה בכך שהיא לא ודאית אף אצל המחזיק בה. זה השערה ונטיית דעת; גם אם חזקה.

אומנם יש פה 2 שאלות, אבל ברובד הפשוט והראשוני יש להן תשובה אחת.

התגלות.

בד"כ כשאנשים שואלים שאלות, הם מגיעים משאלה מס' 2 לשאלה מס' 1, וזה היה קורה גם פה אלמלא פותחת השרשור היתה בוחרת לעצור.

על כל שאלה אפשר מיד לענות:

את מאמינה באלוקים? אם כן, אז ככה הוא אמר,

אם לא, אז תאמיני באלוקים ונדבר.

אפשר, לא יודעת אם זאת הדרך...

אולי כשעונים לגופה של שאלה, מראים שיש בשביל מה להעמיק.

וממילא מתוך הדין ודברים... מגיעים לעומק, לשאלה הבסיסית של קיום האלוקים.

לא יודעת, לא החלטתי.

שהיא (ובכלל שואלים של שאלות כאלו) מחזיקים בהחלט ובחזקה בתחושת המוסר. כלומר, הם כן מבינים שדברים מסוימים הם אסורים, איומים ונוראים. הצעד הבא שעליהם לעבור הוא להבין שאותה מערכת כללי אמת, שהם מכירים בה, היא עצמה כוללת עוד דברים, או לפחות יכולה.

שהם מכירים בה ברמת ה-- תחושה? חינוך? פנימה? לא יודעת איך לקרוא לזה.

אבל ברמת השכל, הם מתכחשים לה. 

יש להם סתירה פנימית באידיאולוגיה.

הרי אין אמת אחת, פלורליזם, בלה בלה.

לכן מראים להם, שהקריטריון הסובייקטיבי שלהם למוסר, הוא נחמד, אבל יש גם קריטריון אובייקטיבי.

שכמו שאמרת, כולל עוד דברים, שלפעמים נראים להם קצת "לא מוסריים".

מאיפה את יודעת שאת יודעת את מה שאת יודעת?

לאדם - יש שכל.

בעזרתו - הוא קולט דברים ומסיק מסקנות.

וכך הוא יודע דברים.. כך זה עובד...

את בכלל יודעת שיש אלוקים בעולם?

והם שלטו בה.

כרגע הם חוזרים הביתה וראו שוואלה, מישו השתלט להם על הבית.

אז, נוריד ראש נגיד טוב נוותר על הבית שלנו על המקום שלנו על חלק בלתי נפרד מאתנו לאנשים שזה בכלל לא שייך להם?

*זה* נשמע לך יותר טוב?

אין דבר בעולם שהוא מוסרי יותר מהתורה.

ותמיד טוב לשאול ולברר

אבל צריך לדעת שיש דברים שלא נבין מעולם,

שיש דברים שאין עליהם תשובות בשבילנו וכאן מגיע חלקה של האמונה, שהיא בעצם מעל השכל.

אני חושבת שלשאלה הזאת אמור להיות הסבר 

מעבר לקיום רצון ה'

לא שאלתי שאלה ברומו של עולם.

תודה רבה. 

אפשר להפסיק עם הרעיון הנוצרי הזה בבקשה?!

(עיין כוזרי מאמר ראשון)

אם לא ירדת עדין לעומק האמונה, זה לא מעיד על גודל האמונה אלא על גודל לימודי האמונה.

יש רבדים שונים בשכל, והאמונה משתלבת בהם בצורה שונה, אבל לא להתבלבל ולחשוב שזה לא שכל.

לגבי עיקר התוכן-יש בגישה הזו בעיה, והבעיה היא שבעצם אתה מנסה להתמודד עם הבעיה המוסרית מתוך הנחה שא"א לפתור את הבעיה המוסרית ע"י האמירה שעצם זה שה' רוצה משהו זה המוסר, כי אין דבר מוסרי יותר מלהקשיב לה'.

ז"א-ע"פ גישתך זה נשמע, שבמקרה התורה היא מוסרית, ולכן היא טובה. אבל באמת מה שהופך את התורה למוסרית, זה לא התוכן שלה, אלא שה' אמר אותה ברגע שה' אמר את זה-זה נהיה המוסר האמיתי. צריך להפנים את זה.

לתפוס.

נקרא לזה מעל הדעת.

למדתי כוזרי כמה פעמים בחיי ומעולם לא ראיתי שזו אמירה נוצרית.

פעם ראשונה בחיי שקראתי זאת.

ולגבי החלק השני, אין לי שמץ איך יצא וכך זה השתמע.

הכוונה שלי היתה שאין משהו יותר מוסרי מהקב"ה ואם זה מה שה' החליט וזה מה שה' ציווה וקבע זה הכי מוסרי שאפשר גם אם לנו זה נראה כביכול מעוות. כי ההסתכלות שלנו עצמנו התעוותה בדרך.

בכל מה שכתבת כרגע לא ראיתי סתירה אחת למה שכתבתי בהודעתי הקודמת.

לא לתשובה שספקה אותה..

וחבל.

בהודעה המקורית שלך כתבת "האמונה היא מעל לשכל", וזה מה שהקפיץ (אותי, לפחות).

תודה גם על ההבהרה של תשובתך.

העבודה שהיא סיפקה את פותחת השרשור, גרמה לה להשתמע אחרת מכוונתך.

לפנייך כולם אמרו את אותו הדבר בדיוק, וזה רק הכעיס את האנונימית.

כי בתגובה שהיא ענתה להודעה היא כתבה

מעבר לקיום רצון ה'

שזה בעצם מה שכולם ענו לה. שזה רצון ה'.

ומה שסיפק אותה זה דווקא ההסבר שמעבר..

אני שמחה שהובהר

אבל התשובה הזו לא בדיוק ענתה לה בלשון עדינה..

והאמת שגם לי יש מה להגיב עליה אבל אין לי כ"כ כח לזה עכשיו ולא מתחשק לי להיכנס לזה.

ובשתשובה של הנוצרי לכוזרי.(בהתחלה) ובאותיות פח-פט.

אם אתה יודע שזה נכון-כבר תפסת את זה בשכל שלך ברמה מסוימת.

אם הבנת איך אתה יודע שזה נכון-זה בשכל שלך.

ותיזהר במושג "מעל הדעת" כי הוא מושג בקבלה, שכידוע יש חכמה בינה ודעת, ויש דברים שהם ברבדים הגבוהים יותר של השכל. (וגם זה לא נכון לגבי האמונה, אלא לגבי דברים חיצוניים מסוימים שקשורים להנהגה של האדם ע"פ השכל, ובזה אומרים שיש דברים שהם מעל היכולת של שכל האדם הרגיל להנהיג, ואין כאן המקום, ולכן אם לא הבנת מה שכתבתי לא נורא, וכתבתי בקיצור במודע.)

לגבי החלק השני, אני חושב שעדיין זה לא מדויק. אני יכול להפנות אותך לחלק 2 ממה שכתוב פה-תגובהX.

יותר טוב מזה לא נראה לי שאוכל להסביר את עצמי. העיקרון הוא שה' לא יודע יותר טוב ממני מה טוב, אלא שמה שהוא רוצה זה טוב (אפילו אם הוא לא יודע את זה (משפט זה נאמר בלשון גוזמה, ע"מ להבהיר)), ואת זה גם אני יכול וצריך לדעת.

ואני לא רואה שום סתירה בין אותה הרחבה לבין מה שכתבתי..

ולגבי ההגדרה, אשתדל להיזהר בפעם הבאה, תודה על ההארה

הוא התייחס (נראה לי) לנקודה הזו, לא יודעת אם התרכז בה, אבל הוא נוגע בשורש השאלה שלך.

לדעתי הוא נעוץ, בעניין היסודי, האם את רואה את עצמך, או לפחות אורח חייך, על פי היהדות, האם את משתייכת לאותו זרם יהודי ששרד אלפי שנות גלות, והאם את מוכנה להיות חלק ממנו, שזה אומר להבין את העקרונות שלנו ואת הבסיסים, את הדברים שנותנים להם במה. את הייחוד שביהדות, שהיא לא סתם דת, שצריך לתרץ... היא תורת חיים, ועם, וארץ, וחלק מהייעוד שלה הוא הר המוריה ודברי א-לוהים חיים.

זו שאלה ספציפית, אולי כמו ששואלים על עקידת יצחק. אבל גם שמה- זה מתערב אל תוך עניין גדול של בעצם עבודת השם ועם ישראל, ואיך אפשר בלי ארץ ישראל...

יש כאן קושיה, ויש עליה הסבר. אבל לפי ההודעות הבאות שלך אחריה, זה היה נשמע שמשהו הרבה יותר יסודי רקוב שם.

משהו שאני ואת קשורים בו, חוט חשמל בל ינתק, רגיש ודק. מי שלא רואה את עצמו מחובר, לא ייקח את התשובות לתשומת ליבו ולא יעשה עם זה שום דבר.

תבקשי ממוטיז את המאמר, (בהנחה שתוכלי לקרוא אותו...24 עמ', שווה כל רגע.)

מן הסתם את תישארי פעורת פה, אם תשכילי לקחת ממנו את התובנות שקשורות אלייך.

בהצלחה גדולה.

בספר בראשית כתוב:" והכנעני אז בארץ"-רש"י מפרש במקום שהכנעני היה הולך וכובש את הארץ מיד בניו של שם, שלו הובטחה ארץ ישראל.

לאחר מכן, כאשר אברהם הולך ונלחם בארבעת המלכים ומנצח, הארץ עוברת לרשותו.

כשבני ישראל מגיעים ממצריים יש פה רק עמי כנען, בניו האחרים של שם לא נמצאים פה, ומכח ההבטחה של ה' לאברהם בני ישראל כובשים את הארץ.

*את ארץ ישראל? 

*איזה הבדל יש בינה לבין כל שטח גאוגרפי אחר? 

*למה ה' לא יכל לתת לנו כל שטח אחר שלא מצריך הריגה של אלפי אנשים?

[סביר להניח שלא היו באותה תקופה הרבה שטחים מיושבים ככה שהיו אפשרויות]

*ואם אתם אומרים - כי הגיע להם מוות על החטאים שלהם ה' הרי יכול היה להחזיר אותם בתשובה
[או לעשות כל דבר אחר מבין כל הדברים שהוא ברור יכול לעשות]

ולתת לעם ישראל שטח אחר ללא הרג 

אז גם אם יש איזושהי הצדקה דווקא לא"י למה לבחור דווקא בשיטה של הרג? 

*ואם באמת העמים האלה חטאו כל כך שהם היו חייבים עונש מוות למה ה' לא היה יכול לעשות את זה בדרך אחרת במקום להרוג תוך כדי גם אנשים מעם ישראל במלחמות? 

רק.. בקשר למה שאמרת "שיחזיר אותם בתשובה", את יודעת.. ה' לא מחזיר אנשים בתשובה, יש להם בחירה ומשימה, לעשות את זה בעצמם.

את בעצם שואלת למה ה' מעניש בעולם.. הרי הוא תמיד יכול להחזיר בתשובה....?

בנוגע לארץ..

תשובה על כך שהתרחשה שם עקידת יצחק, ועוד אירועים שנתנו לה משמעות מיוחדת.. לא נשמעת לך..?

אם כל דבר שקורה לאדם בחיים זה השגחה פרטית והכל מכוון למעלה

יכולים להיות מקרים ואירועים שיגרמו לו לחזור בתשובה

הרי בסופו של דבר...הכל מלעלה 

אז מה אם קרו כמה ארועים?

קורו לי ארועים בבית ספר אולי אני אגור שם גם? 

שאלת איך להסביר לחילוני על כך שבנ"י כבשו את ארץ ישראל.

כשבעצם יש לך הרבה שאלות נחמדות, על נושאים רחבים בהרבה.

נשמע שאת שואלת שאלה די פופולארית על ידיעה ובחירה, לא?

ממ.. מעולם היא לא נראתה לי קשה, אבל בכל אופן, אם יש משהו ברור זה שאנחנו אמורים להתקדם בחיים, לא אלוקים אמור לקדם אותנו. (ודאי מבחינה "רוחנית")

זה בסיסי, בלי זה אין ערך לשום דבר.

אם עכשיו את סקרנית לדעת איך זה מסתדר עם זה שהכל בהשגחה - אוקיי, תשאלי, על זה אני מקווה שאחרים יענו לך, (אולי רב...?) כי אני באמת לא מבין את הקושי בשאלה הזאת.

"קרו לי אירועים בביה"ס אז אגור שם?"

ובכן.. אני סקרן לדעת.

אם יקומו האנגלים ויחליטו לפנות את צרפת מיושביה, ולהציע להם להתיישב בדקוטה, ואם האנשים לא יתפנו - הם יהרגו אותם.

הברירה של הצרפתים - 1) לעבור לדקוטה, 2) להילחם על הארץ שלהם, שבה צמחה התרבות שלהם, והתפתח העם שלהם. (מה שיגבה חיי אדם משני הצדדים כמובן)

מה דעתך? לדעתך הם צריכים לעבור לדקוטה..?

הרי מה הערך של כמה אירועים היסטוריים.... 

ממ?

אתה יודע..בד"כ כשעונים עולות עוד שאלות וזה בדיוק מה שקרה פה

וזה לא שאלות שלי 

בקשר לאנגלים - זה בכלל לא קשור למה שנשאל

ותודה

האנגלים קשורים מאד לעניין, גם הצרפתים לא יעברו לדקוטה בגלל אירועים מהעבר.. 

השאלות שלך גדולות וחשובות.

התשובות הן לא על רגל אחת - אם מישהו יציע לך פה נוסחת מחץ ב300 תווים, אל תאמיני.

זה לא בגלל שאין תשובה, ובעצם היה צריך אלפי שנות פלפול ויער גשם אחד כדי להסביר למה בעצם ריבונו של עולם בסדר...

יש תשובות - תשובות גדולות.

ובשביל זה, צריך ללמוד.

הרבה הרבה ללמוד.

כדי לרכוש נקודת הסתכלות עמוקה ובוגרת יותר על המציאות.

ותמיד יש מה להוסיף עוד... 

ממליצה, שוב, להתחיל מהכוזרי.

הוא בסיסי, והוא יענה במפורש על כמה מהשאלות שלך, ויתן קרקע לתשובה לשאלות אחרות.

חג שמח ובהצלחה!

יש לך שאלות יפות שמעידות על ראש טוב וחושב.

ואם אלה שאלות אמתיות תעשי כעצת אוסנת, באמת תבררי ותחקרי.

כדאי לך

בהצלחה!

הרבנות הראשית הוציאה הוראת שעה - אפשר לקיים חתונות בספירת העומר - עד ר"ח אייר

מתפרסת גם ביום שאפשר להשתמש בו בחשמל ולסוע ברכב

ברגע שיש חול המועד. האווירה -קדושה וחגיגית ושמחה בנפש

אין עבודה וזה

ואווירה כללית כזאת חג אבל לא ממש חגיגיות

כאילו אני מרגיש שאני בפסח בלי כל ה"shabang" של יום טוב

לא לאהבת היהודי הפרטי את ה' או אהבתו אותו. כי אהבת יהודי פרטי את ה' זה כמו אהבת בן את אביו (או בת את אביה במקרה של יהודיה), אהבה שיש איתה יראה. ואהבת ה' אותו זה כמו אב שאוהב את בנו.                                בעוד האהבה בשיר השירים זה אהבה שאין איתה יראה, אהבה של רעיה לדוד, אהבה של *כלל* האומה היהודית לה', ואהבת ה' את כלל האומה היהודית.

אז אשה שטעמה אהבת איש, יודעת איך כלל האומה היהודית אוהבת את ה'. ואיש שטעם אהבת אשה, יודע איך ה' אוהב את כלל האומה היהודית. אבל באופן כללי גם הפוך, איש שטעם אהבת אשה יודע מה זה אהבה זוגית ויכול לדעת איך כל האומה היהודית אוהבת את ה'. והוא האינדבדואל חלק ממנה. וחוץ מזה לכל האהבות יש אותו שורש. את גם מי שטעם אהבה זוגית טוטלית, יודע מה זה אהבת בן את אביו (או בת את אביה) טוטלית.                                                                                                                                                                                                                                   ב. מן הסתם. הרי אהבה זוגית ללא מימד פיסי חסרה. והתיאורים בשיר השירים הם פיסיים בין השאר. מה גם שאהבת ה' צריכה לעורר אותנו לעשות מצוות גשמיות פיסיות.  

ג. נכון. לכן ב.                                                                                                                                                                                                                                                                                 ד. גם כתוב "כל השרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה בלא טובה בלא שמחה". כל דבר ניתן לקחת לייאוש והסכנות בכל מימרא של חז"ל נמצאות. השאלה איך ניגשים באופן כללי לעבודת ה', ומה המצב הנפשי של האדם באופן כללי. אחרת על כל הלכה וכל קוץ בץורה הוא ייקח את זה לסם מות, בגישה לא נכונה ובמצב נפשי לא מאוזן.

ה. התסכול מרווקות הוא מעצם הרווקות. לא נראה לי עניין של טלית ומימרות חז"ל יוסיף או ייגרע לזה. אבל רווק אשכנזי שזה עושה לו טוב בנפש ללבוש טלית - שישאל רב

… של יהודים יקרים בני 40 ומעלה שקראו להם לתורה עם קידומת " הבחור" , בגלל לחץ חברתי לא התעטפו בטלית וליבי ליבי אליהם.

אני אישית התחתנתי בגיל 40 אבל בעוונותי התחזקתי רק בגיל יותר מאוחר וגם אני לא אשכנזי ולכן לא נגע לי העניין הזה אבל רבנים צריכים אולי להבין שמנהג ולימוד כזה יכולים לגרום עגמת נפש לאנשים נורמליים.

מדובר כאן דווקא על דין תורה, שנידון בסנהדרין גדולה.

כלומר דין שנידון בפורום רחב של שבעים תלמידי החכמים הכי גדולים, שמלבד שהם גדולי התורה, הם בקיאים גם בחכמות החול ויודעים שפות שונות. הדיון פתוח, וכל תלמיד חכם שחושב שיש לו סברא, יכול לבוא ולשטוח בפניהם את טענותיו, ממילא הסיכוי לטעות בכזה פורום - הוא בגבול האפס. כאן כנראה שמי שמשוכנע שהוא צודק והם טועים - הוא הטועה.

הייתי מסיים מסכת הוריות בערב פסח.

אחלה מסכת.

אפשר לצטט הרבה מקורות לכאן ולכאן

(בירושלמי יש דרשה הפוכה, שצריך לשמוע דווקא כשהם אומרים על ימין שהוא ימין. הרבה ראשונים כתבו שמצוות לא תסור היא רק בסנהדרין, ואילו החינוך כותב שגם בחכמי כל דור ודור. חלק מהראשונים צמצמו את הדרשה שציטטת לגזירות חכמים. מסכת הוריות עומדת במתח מסויים מול הדרשה שציטטת, ויש כל מיני אפשרויות ליישב)

~~

אבל בסוף זה מביס את עצמו - ואם הרב מפרש את המקורות בצורה שמרחיבה את הסמכות שלו? אז ממילא חזרנו לאותה שאלה, האם צריך לא לסור ממה שהוא אומר (בשאלה הזאת עצמה) או לא

לכן אני חושב שהתשובה חייבת לבוא מהשכל והלב עצמם - 'אני לא מאמינה שהקב"ה רוצה שאני אחטא עם הרב, זה לא מסתדר עם התורה שלמדתי' או 'שאר הרבנים אומרים לא לזרוק את השכל אז משהו כאן משונה' או 'אני באמת לא יכולה להזדהות עם הגישה שמתוארת כאן כרווחת בציבור החרדי, ואני יודעת שאפשר לפרש את המקורות אחרת, לכן אני לא הולכת בגישה הזאת'

התורה: אמרו לכם X, אל תעשו X-1 או X+1

הפרשנות המאוחרת: אפשר לעקור ולעקר את הכתובים, אפשר לעשות טריקים ושטיקים, ולכול זה נקרא בשם 'דעת תורה'.

על־פני בני האור או וואטאבר כת כזאת או אחרת.

מגילת מלחמת בני אור בבני חושך – ויקיפדיה

תאמת חונכתי לחשוב שמוזיאונים זה דבר משעמם אני עדיין לא יודעת מה דעתי האובייקטיבית על מקומות כאלה (כפי שאתה אוהב להגיד חחח)

ידע זה כוח.

כשיוצאים לטיול ויש לך אפשרות: מסלול בטבע, לונה פארק או מוזיאון- הוא יהיה אפשרות אחרונה🤷‍♀️ ככה אצלנו

אם אסור לך לסור ממה שהשופטים יגידו לך אזי המשמעות היא שעליך לשמוע להם גם אם נראה לך שזה צריך להיות הפוך. יש כאן למעשה את הניסוח (הראשון כנראה) של רעיון שלטון החוק. וכמו שהרב מיכי אברהם אומר שמדובר בסמכות פורמלית ולאו דווקא מהותית.

האם אני מאמין באופן קשירת הציצית? כן. האם אני מאמין ש"עם לבן גרתי" = "תרי"ג מ צוות שמרתי"? לא, מדובר בפרשנות אנאכרוניסטית. 

הידע המדעי שלהם היה זהה לזה של הסביבה (ולכן בגמרא יש המון טענות שהמדע המודרני הפריך), הם האמינו ברוחות ושדים בהשפעת הסביבה (גלות בבל), והעיקר, במישור הרעיוני הם לעיתים קרובות ירו חץ ואז ציירו מסביבו מטרה.

בעיניי, ה"כוונות" של הרב דב קוק במהלך שתיית קפה משתוות לדרשות חז"ל. המתודולוגיה היא אותה מתודולוגיה: טוענים טענה ומנסים להלביש אותה בכוח על פסוקים/שברי פסוקים. נרצה להוכיח שיעקב אבינו קיים תרי"ג מצוות? הופה, יש את גימטריה. נרצה להפוך את דוד המלך ממצביא לגדול הדור שעוסק בענייני טהרת נשים? נמציא אגדה כלשהי. יהושע בן נון לא סתם ישן, אלא "לן בעומקה של הלכה"? הכול הולך, אלא שאין זה קשור לאמת ההיסטורית.

לגבי האגדות, חזור לדברי הרמבם. ואל תשכח ששלילה של הכל גם היא דוגמטיות.

כמובן, כאלה שמוטים כלפי האמונה שלהם. קרי, מדובר בשיטה פרשנית רווחת שהייתה נחלתן של קבוצות רבות: יש ספר מקודש, מסביב לגיבורי הספר נוצרות סיפורים ואגדות, לאגדות ניתנים תימוכין בעזרת חיפוש "רמזים" באותה הספרים המקודשים. מי שמחפש, לעולם ימצא, בין אם מדובר ב"רמזים", "קודים", "אל תקרי", גימטריות וכד'.

כפי שאמרתי הרמבם כבר דן בנושא האגדות, עיינת פעם שם? הקדמה לפרק חלק אם אני זוכר נכון.
 

אני לא יודע איזו מין ראיה זו השומרונים כאשר הם ביודעין ובוודאות שינו את התורה הכתובה, בעוד שאצלנו לא רק שהמסורת הייתה נוקשה מאוד בשיטת ההעברה וגם המחקר אישר את הישמרות הטקסט.

למען האמת בעבר נטיתי לחשוב ככה עד ששיניתי בהדרגה את דעתי.

ראשית כידוע לצד התורה שבכתב ניתן גם הפירוש שלה אחרת לא היינו יודעים איך לעשות שום־דבר. הפירוש הזה כולל גם פן מעשי וגם פן רעיוני שאלה השקפות היהדות החל מהבסיסיות כלה ברעיונות עמוקים יותר.

התורה שבעל־פה, כשמה כן הייתה, בעל־פה. המון העם היה מגיע לשמוע בעיקר הלכות (כמו שכתוב במסכת שבת שעדיף ללמוד הלכות מאשר נביאים) ובעיקר בזה התעסקו החכמים דאז וגם מוסד הישיבה הידוע מאז. זה גם אומר שהרעיונות הותאמו לשומעים ולקונטקסט ונאמרו כמובן בנימה מסוימת וכן הלאה. היו דברים שהופצו ברבים והיו דברים שנשמרו בתוך בית המדרש או רק בין תלמידים מסוימים. למרבה הצער החלק הזה אבד לנו, או לפחות צריך להתייגע מאוד כדי להבין מה העניין.

לצורך העניין, מדרש רבה מורכב מטלאים של דרשות בז'אנרים שונים – יש דרשות שנאמרו לקהל מסוים (בני אושא בשיר השירים רבה), יש פתיחתות, שהרעיון שלהן הוא למצוא פסוק שמבטא את הרעיון המרכזי בפרשה ו"חורז" אותה לכדי מהלך אחיד ורציף, יש מדרשי פליאה שהמטרה שלהם היא לעורר את התלמידים או לעורר מחשבה וכן הלאה (כמו שהפיוטים הקדמונים היו מספרים את האגדתות בדרך המיוחדת שלהם, לאיזה צורך? אפשר להעלות שלל השערות).

יוצא אפוא שכקוראים, אנחנו ניגשים לטקסטים ערוכים במידת האפשר אבל בסופו־של־דבר מעורבבים, מדורות שונים, בלי התחלה וסוף ברורים (במיוחד בגמרא), בלי הקדמות או הסברים למתודולוגיה / שיטות שונות במדרש / קונטקסט תרבותי / כנגד מה הדברים נאמרו. אז ברור שזה ירגיש מאוד מוזר. וזה כעין מה שהרמב"ם כותב, שבכלל החכמות, צריך הרבה הקדמות כדי להבין שלב מסוים באותה חכמה. וגם, אם היינו רוצים לחקור ברצינות טקסט יווני או רומאי או סנסקריט מלפני מיליון שנה, זה היה מסובך מאוד לעשות את זה בלי קונטקסט והבנה של התרבות / צורת התבטאות / הלוגיקה שהייתה נפוצה וכן הלאה.

לכן לומר "אה המדרש של עם לבן גרתי תרי"ג מצוות שמרתי הוא אנכרוניסטי ולא אמיתי" בעיני זה קצת ילדותי כי יש פה אפס מאמץ לנסות להבין מה העניין. איזה אינטרס יש לחז"ל לומר דברים מטופשים? אז בסדר, כמו בסרטון שהבאת, תמיד יש מוזרים בשולי החברה. אבל נראה לי שבסוף ההיסטוריה והמיינסטרים "מנפים" את מה שקיטש ואת מה שלא.

לכן לצורך העניין המדרש הספציפי הזה בוודאי אין הכוונה ששמר תרי"ג מצוות הרי הוא לא היה כהן (ואם כן אז לא התחייב בפדיון הבן...), הוא לא קיים מצוות גירושין או ייבום... זה ברור שהכוונה היא שהוא שמר את הרעיון הכללי של התורה למרות הקשיים שבגלות. ודווקא בגלל שהוא "גר" (מגורים זמניים) ולא נטמע. לכן ניתן לשמור על הזהות היהודית בגלות, בתנאי שמבינים שאנחנו שם רק זמנית. אין לי מושג איזה דופי תיאולוגי אתה מוצא ברעיון הזה.

וכך גם שאר הרעיונות, גם הדרשות ה"רחוקות" יותר כמו "על כן יאמרו המושלים ביצרם בואו נחשב חשבונו של עולם".

"גם פירוש זה ודרש זה נראה זר מאוד, מה שלא נמצא כך בכל דברי חכמים; הן מצד הענין, שאין שייך דבר זה במקום שהכתוב מדבר מה שכבש סיחון את חשבון. ומכל שכן דרש המלות, שהם רחוקים מאוד מאוד מפשוטו. ועתה דע, כי כאשר יש חכמה לחכמים בכתוב, אף על גב שלא נמשך אליו כל הפסוקים בפירוש פשוט, לא הקפידו בזה, כי בודאי נמשך כל הכתוב לאותו הענין שנגלה בכתוב. ואף אם הוא נמשך אחריו בדרך רחוק, אין להקפיד בזה." כלומר בדרשות מהסוג הזה העיקר הוא המסר. וגם לא ברור מה הטעם בהתעקשות שאין הפירוש מתאים לפשט הכתובים, כאילו דה. כל הרעיון שזה "מתחכם" קצת כדרך הדרשות.

///

לגבי כמה תגובות אחרות שלך, למה אתה חושב שהאבות היו כאלה שלוחים חסרי־דעת? האנושות באותה תקופה לא היו אנשי מערות הדברים ידועים. האם לא הייתה שירה ואומנות וספרות ופילוסופיה לפני 2400 שנה בימי אפלטון? אם כן מה היה ההבדל המהותי בין יוון של לפני 2400 שנה לבין אכד ש־1000 שנה לפני־כן? אף־אחד לא ידע קרוא וכתוב? אנשים לא ידעו מה זה שירה? מופרך לחשוב שבן־אדם אחד מיני אינספור כן התעניין במהות העולם ועל־ידי־כך ייסד קבוצה אתנית־לאומית?

ולגבי דוד שעסק בטהרות – נכון שאיך שחז"ל מטהרים את זה נשמע קצת על דרך הגוזמא. אבל האם דיני טומאה וטהרה אינם חלק מהתורה שבכתב? וההבדל בין דם מכה לדם הנובע מהמקור אינו הגיוני? וכי אין זה הגיוני שמלך שאהב את התורה, עסק גם "בין דין לדין" וגם "בין דם לדם ובין נגע לנגע"? האם זה יותר מופרך ממה שהוא כתב ספר שירי תפילה? מניין לך מה אנשים עושים בזמנם הפנוי? אמנם, גם אני איני אומר שדברי חז"ל חייבים להיות בדווקא על כל דבר. העיקר הוא להעביר מסר. ובסופו־של־דבר, אני לא יודע מה הבעיה במסרים של חז"ל. לדעת יותר טוב את חוקי ה'? להיות קרוב אליו? לתמוך בעניים? להיות אדם צנוע ישר וטוב? כל־כך מוזר הדבר?

///

בכל־מקרה, לא יודע אם קראת את באר הגולה אבל אם לא אז זה הזמן לשבת בנחת ולנסות להבין את הספר הזה, אחרת לא הייתי קורא לזה יושרה אינטלקטואלית ראויה לשמה.

המילה "לגור" משמעותה בצורה שהייה זמנית ולא קבע. יעקב אמר שהוא מעולם לא השתקע אצל לבן אלא זו הייתה תחנה, וכל השנים האלה הוא היה גר, כלומר הזהות שלו נשארה מובדלת. ומהי הזהות הזו? האמונה שאותה קיבל מיצחק ומאברהם, ואת "צדקה ומשפט" שהרב"ה ידע שאברהם אבינו יצווה את בניו.

שמספר על חיבוטי הנפש שלו. כשקוראים את התורה, רואים אנשים די פשוטים, לא מורכבים במיוחד, שהדת שלהם דאז הסתכמה במצווה או שתיים (ברית מילה, הקמת מזבחות אקראיים ואיסור להתחתן עם בנות כנען). אבל די ברור רש"י ראה בכל הדרשות הנ"ל אמת לאמיתה.

למילים בתנך יש משמעות והיא עולה יפה במחקר עם קונקורדנציה. וגם בהקבלה לשפות האחיות האזוריות של אותה התקופה.
 

"לגור" בתנך זה תמיד במשמעות של ארעיות. האם יעקב התכוון לומר ללבן את מה שהוא ידע לבד? שיעקב לא נשאר שם לנצח? האם הוא בא לגלות לעשיו איפה הוא התחבא כל הזמן הזה? ברור שלא, הרי כמה פרקים קודם נאמר במפורש שעשיו ידע לאן יעקב הלך (ולכן לקח את מחלת בת ישמעאל לאישה). ולפי הכעס של עשיו בדרכו אל יעקב ברור גם שהוא לא שכח את גניבת הברכה מיצחק. ממילא יש מוטיבציה והיגיון לקרוא את הפסוק בצורה שמכבדת את האינטלקט *שלנו* לכל הפחות.

או להתפזר (פיזית או נפשית)

לחם שעונים עליו דברים הרבה – אנחנו רוצים שהמצה שאנחנו אוכלים תהיה ספוגה בסיפור יציאת מצרים

פסח (התשפ"ג) - מצה, מיצוי, התמצאות ומציאות

https://hilchata.co.il/wp-content/uploads/2023/01/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-376-%D7%AA%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94-2.pdf 

@הרמוניה אם מעניין אותך להעמיק

אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:

קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר

לא אמרתי כלום 

אמר שאני לא צריכה להחזיר בכלל! אתה צדקת ולא צדקת כי זה לא היה קשור ל"זה נהנה וזה אינו חסר"

בכל מקרה כבר החזרתי חצי.

הבנתי רק בערך

יכולה להסביר את הבערך הזה בפרטי

אבל הוא בוודאי לא חושב שזו גניבה

מאמינה שרבנים שונים יתנו תשובות שונות

אני לא הבנתי עד הסוף

בגדול הוא אמר שככה המערכת עובדת

שזה מתקזז עם טעויות שהם עושים, וכמו שהם לא מקפידים להחזיר כשהם גוזלים בטעות, אז ככה זה עובד, הם לוקחים את זה בחשבון

ושבוודאי שהיה מותר לי לנסוע במקרה שנתקעתי ובגלל שהמטרה של השירות הזה הוא לאפשר לי בעצם לנסוע ממקום למקום

אל תקשה עליי עכשיו אני לא פוסקת

פעם התכתבתי עם הגב מאזוז ז"ל בקשר לשאלות של ספק בממון (נושא ההתכתבות היה דברים שהוא כתב בהסכמה לספר "שבות עמי").

מדבריו הבנתי שהכי טוב לתת את הסכום לצדקה.

בנוסף, יש תשובה של הרב עובדיה (נדמה לי ביביע אומר חלק ז), לגבי אדם שכשהיה ילד קטן הוא גנב דברים. הוא פוסק שאין צורך להחזיר, אבל לצאת ידי שמים שייתן צדקה (נדמה לי שזה גם מה שאומר הרמ"א בשם ספר חסידים).

הנקודה היא שאם הולכים על הנתיב של צדקה, לא צריך לתת את הסכום המלא, אלא רק לתת משהו לצדקה (ככה זכור לי מהרב עובדיה שם).

כמובן שהכי טוב לשאול רב במקרה הספציפי, כמו שאת עשית...

אבל באופן אישי, כשלי הייתה בעיה כזו, פשוט עליתי על אוטובוס והסברתי לו את מה שקרה והוא עשה כמה ניקובים שהייתי "חייב", וביי ביי. לדיון הלכתי זה אחלה, אבל תכלס, זה לא שווה את הנקיפות מצפון...

אני מבינה, במיוחד שיש דעות שצריך להחזיר... אז זה מוציא אותך מכל חשש

ובינינו, זה כמה שקלים... תתני בשמחה ותשכחי מזה.

אצלינו אומרים: התשלום הכי זול בעולם הוא כסף...

ברור אני לא רוצה לחזור בגלגול לא משנה בגלל כמה כסף...

זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון

מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".

ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.

ונכון מאוד

אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.

שמע אכיפה מטורפת

כל חמש דקות billeter billeter

הפרנסה של החברה היא מהתשלום עבור הנסיעה. נהנית משרות שהיה עלייך לשלם עליו ולא שילמת. אז גנבת. חברות התחבורה מתוגמלות על פי מספר הנסיעות, לכן זה נהנה וזה חסר. כי הנסיעה שלך לא נרשמה. זו הסיבה שגם מי שלא משלם עבור הנסיעה, צריך לתקף את הכרטיס.

[שמבין ענין

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

מסכימה. לא היינו אוכלים. איסור חמור לאכול שרצים. אולי תביאו את הירוקים הבדוקים

אתכם? אפשר לדבר איתם גלויות?  אין נימוס בדברים כאלה. נאכל דבר אחר מתוך רצון

לא לפגוע?!

מדריך כשרות לאורח - כושרות

הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר 

אבל כמובן ללא בקרת תולעים

הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש. 

האם זה מספיק?

במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע

מה הדרך לנקות ?

חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?

צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.

אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...

אבל באמת כדאי לשאול. אנו שואלים את הרב ויא הנחשב להמומחה בכל הנוגע

לנגיעות במזון.

יש גם רב ספרדי ששמענו אותו בקול ברמה, גם מאוד מדקדק.

לרב ויא יש ספרים בנושא וגם חוברת "קיצור קונטרס מבוא מזון לגוף ולנפש.

אנו נעזרים בה.

צריך לבדוק כל עלה מול אור בוהק, אתה לא יודע מה הולך שם.

כל עלה לוקח המון זמן לבדוק זה לא בלתי־אפשרי (אחרת איך חז"ל עשו את זה) אבל זה לוקח המון, המון זמן, ועין מאוד חדה.

החרקים החמודים האלה הם לרוב או חומים או בצבע ירוק בהיר (זהה לחלוטין לחסה, אפשר לזהות רק בקושי לפי העיניים השחורות), קטנטנים אולי בגודל של מילימטר־שניים, ויש לא מעט. הם גם לא יורדים בכזאת קלות במים.

לבבות חסה בד"כ יותר נקיים וקלים לבדיקה.