לדעתי את צריכה להסביר לו, שאפילו עם כל מה שהוא מרגיש כלפי אבא שלו עדיין יש מצוות כיבוד הורים ואסור לו בכלל לדבר ככה על אבא שלו.. לדעתי תנסי למצוא איתו דרך אחרת לפריקת הרגשות שלו.. אבל באמת כל הכבוד לך!

אני ממש מבינה אותו. גם גירושים, גם יחס כזה מצד האבא...

אני ממש מעריכה אותך על היחס שלך אליו, שאת מבינה אותו, ולא כועסת עליו ומאשימה אותו.

אבל בכל אופן, זה עדיין אבא שלו, וכמו ש"מתנחלת, אמרה, מצוות כיבוד הורים עדיין קיימת.

אי אפשר לצפות שהוא יתייחס אליוכמו אל כל אבא רגיל, כי הוא לא רואה אותו וכל הסיפור, אבל את כן צריכה להבהיר לו שהוא אבא שלו, נקודה. אין מה לעשות בעניין.

הוא לא חייב לאהוב אותו, אבל כן חייב לכבד אותו.

 

בס"ד

האמת פעם זה מה שהייתי אומרת לו, 

זה אבא שלך, והוא תמיד יהיה אבא שלך.

הייתי גם אומרת לו שמותר לו לאהוב את האבא הזה.

ושבע"ה כשתבוא הגאולה הטוב שבו יתגלה...

אבל הוא לא אהב לשמוע את זה,

והרגשתי שאולי דווקא אם אתן לו לשחרר זה יפסיק.

אבל היה לי חשוב לשמוע דווקא מכן את הנקודה הזאת,

כי חברות שלי ממש גערו בי על כך.

אז אני ממש שמחה שאתן כן מבינות, וכן חושבות שזה חשוב לילד.

לתת לו את התובנה שאבא זה אבא, ואתה חייב בכבודו.

נראה לי שזה גם בריא יותר בשבילו לדעת את זה.

תודה. מאד חידדתן לי את הדברים,

כעת אני יכולה לומר לו בלב שלם ובלי יסוריי מצפון

זה אבא שלך, ואין מה לעשות, עמוק בלב אתה תמיד תאהב אותו,

וזה טוב שזה ככה. ואני בטוחה שעמוק בלב הוא גם אוהב אותך רק כרגע אין  לו כלים לבטא את זה.

והאהבה זאת לא תלויה בשום דבר, וכן גם מצוות כיבוד אב לא תלויה בשום דבר.

(האמת שאלו דברים שכבר אמרתי לו, אך אף פעם לא בלב שלם,, אלא עם יסוריי מצפון.)

בקיצור, תודה.

אבל פחדתי מהמשפט שכתבת פה: "כעת אני יכולה לומר לו בלב שלם ובלי ייסורי מצפון.."
אל תקחי אותנו כ"גזר הדין" של ההחלטה. אנחנו ילדים,ילדות שנפגעו מעניין הגירושים האלה. וכל מקרה לגופו.

אני לדוגמא אומרת שתתני לו להתבטא איך שטוב לו. גם כשהוא קורא לו כלב הוא יודע שזה אבא שלו. אבל שאבא שלו כלב. הבנת?

וגם אני לא הכי מכבדת את אבא שלי. ואני מבינה את הבן שלך כ"כ! אתה נפגע מהאדם הכי קרוב שהיה אליך, אז מה הציפיה מהילד?

בס"ד

אבל מה שאני מחפשת כאן זה לא לכבד את האבא כי זה מגיע לו,

או כי אכפת לי מהאבא הזה, אלא אני מנסה להבין מה יותר בריא לילד שלי

והמחשבות שלו. שלא יצא סגור ומופנם..

ועם זה,שלא יבוא לאבא שלו ויקרא ללו בפניו כלב.

אי אפשר לבטל מחשבות של בנאדם,ובמיוחד לא של ילד. אבל כן להוביל אותו לדרך הנכונה,לדרך הנכונה לפרוק את זה.

תשאלי אותו למה הוא קורא לו ככה. האם הוא נפגע ממנו [כן,גם אם התשובה ברורה לך..] , ולמה דווקא כלב.

תפתחי את זה,תדברי איתו,תשתפי אותו. [כמובן שלא יותר מידי,אלא בהתלבטויות שלך איתו בגדר שילד יכול לעמוד בהם]

לכל אדם בריא לאהוב את 2 הוריו. בלי יותר מידי מריבות. אבל כל זה זה בנסיבות של משפחה רגילה ומושלמת. רק שאצלו זה לא ככה. אז זה כל אחד לגופו

 

בס"ד

יכול להיות שפשוט לא לעשות מיזה עניין זה מה שיעזור?

ככה הוא מדבר ומרגיש.

ואני כאימא פשוט מכילה את זה וזהו.

(מידי פעם אמירה רכה שמווסתת, אך בכללי לא לשלול על הסף)

זה גם לא שהוא צפוי לראות אותו מתי שהו... 

תודה . 

כנראה אמשיך להתלבט, ובכל סיטואציה לחשוב מחדש איך להגיב...

ה' יעזור.

תודה לך, 

הילד שלך גם יבין מה הכי טוב לו ברגע שיגדל. בנתיים אני אישית לא רואה בזה בעיה כ"כ כשאת לפעמים מעירה על זה..

נקודה- התגובה האחרונה שלך היא נראית לי הכי נכונה.

אבל כן צריך לזכור להוכיח לפעמים. הכל תלוי בסיטואציה.

ב"הצלחה!

בעה"י

 

 

ודווקא כי הייתי במקום די דומה לילד שלך. [אשמח להרחיב באישי אם תרצי]

לאורך תקופה ארוכה לא הייתי איתו בקשר בכלל, מבחירתי נטו, שאר האחים שלי כן היו איתו בקשר.

והיה לי קשה, והיה לי חסר, למרות שידעתי שהקשר הזה לא טוב לי.
[לאורך כל הזמן הוא חיזר אחריי...]

 

היום ב"ה חזרנו לקשר[ביוזמתי כשהרגשתי שזה יהיה לי טוב], למרות שאני לא מתלהבת על הקשר הזה, אבל מבינה כמה הוא חשוב.

לילד חשוב שיהיה אבא, טוב יותר או טוב פחות, אבא זה אבא.

לא חובה לבקר אצלו, לא חובה לדבר איתו כל ערב לפני השינה אבל אני בהחלט בהחלט בעד שאבא יהיה בקשר שבועי/חודשי/לפני חגים עם הילד.

שלילד תהיה את הדמות הזאת, גם אם היא לא אידאלית.

 

לגבי בדיחות וגינויים-נשמע לי נוראי!

בנוכחותך/לא בנוכחותך/בנוכחות האחים/בנוכחות עצמו בלבד.

פשוט נוראי.

ושוב, דווקא כי הייתי במקום הזה.

אפשר בהחלט לפרוק תסכול לומר 'איזה מעצבן' וכד' אבל ממש ממש לא 'כלב' וכד'!!! 

 

 

אשמח מאוד להרחיב באישי.

בהצלחה

 

 

אני לא מגיבה לך נקודה.

גדול עלי ונהניתי לקרוא את הדיון.

אני רק תוהה לפעמים- ילד שלנו שחוזר קבוע לאמא שלו ליומיום. ולפעמים יוצא מפה מתוסכל לגמרי.

מה הוא מספר שם?

איך הוא מציג אותנו?

מה מייעצים לו שם?

כי לפעמים אנחנו רואים תגובות רעות, שלא קשורות למציאות ולאמת.

אנחנו לא כאלה גרועים. סה"כ מאד טוב אצלינו ויש חום ואהבה ונתינה וגם יחסים אוהבים וחמים עם הילדים שלי.

אבל כאילו כל זה נשכח כשיש חיכוך. ואז אנחנו זוג רשעים חסרי רגישות שלא כדאי להיות אצלינו. (בלי לברר כמובן מה היה אצלינו)

מאיפה הוא יוצא מתוסכל? מהאבא כאילו, או ממך?

בא לבן שלך.

אם אני לא טועה, זה כנראה נובע מאותה ראייה חד מימדית שיש לילדים. קשה להם להבין מורכבויות, לדוגמה שאבא שלך קשור אלייך גם אם הוא מעניק יחס משפיל ופוגע ובכלל לא נראה בסביבה. או שהוא אוהב אותך ולכן הוא מרגיש צורך להיות נגד אבא שלו, מי שהתגרש ממך. 

עוד דבר- אני די בטוחה שבעומק זה פשוט נובע מזה שהוא מרגיש פגוע והצד האבהי חסר לו. וכחלק מאותה ראיית שחור- לבן, האבא זוכה לכינויים מלבבים שכאלה.

זה פשוט קפץ לי לעין כשקראתי את זה.

ואולי כדאי לך לשאול מישהי בפורום הורות? אני מתארת לעצמי שיש שם מישהי עם זיקה לפסיכולוגיה או חינוך.

חזקי ואמצי

תנו לו להחליט איפה הוא רוצה להיות, איפה יותר טוב לו.

לפעמים התסכול נובע מהעובדה שיש שני בתים. זה מבלבל ולא נעים לפעמים.

אם הוא יחליט איפה הוא רוצה להיות לתקופה, אולי זה יעשה לו טוב

דברו איתו על זה.

 

שבוע טוב,

מנסיוני הדל ב"ה והלא ממש קרוב ב"ה רציתי להוסיף ולחזק.

 

המציאות שאת מתארת מורכבת מאוד. ובעניי ברור שצריך לתת לילד (וגם לאחים שלו) מקום לדבר על הקושי שלו ועל המורכבות ביחסים עם האבא (אוהב-שונא-פגוע). וצריך הרבה חוכמה כדי לעשות זאת (מאוד מאוד התפעלתי מהיכולת שלך להכיל את המציאות, בכזו רגישות ואחריות!)

רק רציתי להביא לתשומת הלב שהתורה ציוותה על כיבוד הורים וחז"ל השתדלו לברר עד היכן קיימת החובה לכבד, והמסקנה העולה מדבריהם (להבנתי) שמצוות כיבוד ומורא הורים קיימות ועומדות גם במצבים בהם היחסים עם ההורה רחוקים מלהיות בריאים.

שמעתי (ממקור מאוד מיהמן) בשם הרב יהושע צוקרמן (מירושלים), ש"כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך", ניתן להבנה גם כך: "יאריכון" מלשון ארוכה ומרפא. יחס הכבוד להורים הוא צורך נפשי של הילד! כאשר ילד (גם בגיל מבוגר) אינו מכבד את הוריו הוא פוגע בבריאות הנפשי של עצמו!

 

לסיכום, אני חושבת שכדאי שתמשיכי בעדינות להדריך את הבן לכיבוד אביו (לטובת עצמו), ויחד עם זאת לאפשר לו לפרוק את כאבו הגדול.

איך לעשות את זה? אין לי רעיון. אני יכולה רק לברך שה' יתן לך לב מבין לשמוע את ילדייך! והמון סבלנות וחוסן נפשי!

 

בהצלחה בכל!

אבא: אני לא לוקח מפתח. אם אתה הולך לישון תשאיר לי מפתח בחוץ.
😁😅🤦‍♂️

גם אם בנסיבות לא משהו...

 

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

 

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

וגם כשראיתי אותם זה היה אחרי שנתיים שלא ראיתי אותם.
יש פער של מעל 10 שנים בינינו ואמא שלי, גם אם לא במוצהר, מרחיקה בינינו (הילדים של בעלה).

מדי פעם זה נראה לי מוזר אבל לא ככ מפריע לי.

ואני מצטרף ל @ניל"ס, את יכולה לבחור אחרת, ואם זה חשוב לך ואת אומרת שהיה לכם טוב אז אפילו כדאי לך לגשר על הפער.

אחרת זה עוד יותר מוזר...

זה מוזר ממש

אבל היא נותנת תחושה טובה, אז זה...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

ליל הסדר זה אחד המבאסים כשאתה לא נשוי וזה יוצא על שנה שכל אחד הולך למקום אחר
למצוא את עצמך אצל דודים או אצל ההורים של גיסך מרגיש תקוע

עשיתי את זה פעם בסוכות...

שונאת להיות נזקקת. ביחוד למקומות שהות

ובהחלט חג שמראה ומעצים את הקושי
נשמע לא קל להיות בין שני בתים בלי מקום בטוח לחג
ובתחושה שאת לא רצויה בשום מקום

מקווה שתהני אצל אחותך
השיח על התאבדות אינו מתאים וכדאי לחשוב על דרך אחרת להביע את במצוקה הגדולה שאת נמצאת בה
אם קשה לך תמצאי מקום לשתף
אפשר גם לפנות לער״ן / חברים מקשיבים

תתחזקי

השינויים מקשים ומכבידים, אין מקום יציב מספיק שנרגיש בו בטוחים.
אני רק רוצה שתדעי, שזו תקופה. והיא חולפת.
ובתקופה הזו כדאילקבל עזרה, אוזן קשבת, מקום חם שיקבל אותך גם עם המורכבות שאת מתמודדת איתה..

וכמובן כמו שברוקולי אמרה, שיח על התאבדות לא מתאים, וכדאי למצוא דרכים אחרות להתמודד עם מציאות החיים.
אני כאן אם תרצי הקשבה וחיבוק.
ואם אנשים זרים מתאימים לך בחג, מוזמנת לדבר איתי ונראה איך אפשר לסייע ❤️

וזה גם לא סיבה להתחיל להסביר לי שאצלך עדיף
כבר סיכמנו משהו. תתחייב בזה פחות.
אני לא יכולה לעזוב אותו לבד

אל תדבר ככה בחיים על אמא!
ואל תגיד לי שאני הבת שלך יותר מאשר הבת של אמא.
כי אני שמעתי אותך צועק על אמא שכבר היה עדיף ולא הייתם מביאים ילדים לעולם,
וזה היית אתה!
אין לך זכות לדרוש בעלות
אני לא חפץ

לא מעניין אותי כלום
תתווכחו מצדי עד שיבוא המשיח. שיבוא כבר

אתם בעיקרון לא בקשר יומיומי
אין לך אפילו את המספר העדכני שלה

המשפט ’’כל המוסיף גורע’’ מוכר לך?
מר מלומד

טריקת דלת.
עכשיו יכאב לך בלב

הגעת עד לפה כדי להרוס לי גם את מקום היחיד שיש לי בעולם לנשום אויר נקי?😢
השתנת.
אני לא אוהבת את זה.
ותעזוב אותי כבר לנפשי, אתה לא ראוי להיות אבא. אתה צודק.

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?

ילדים לפעמים רואים את המציאות כלכך פשוט


(מזכיר לי שכשאמא שלי סיפרה לאחי הקטן, הוא התחיל לספר לה על כל ההלכות של גירושין שהוא מכיר- איזה קלף כותבים גט וכו')