לק"י

אני מניחה שזה מוזר, אבל אפשר להתמודד עם זה.

ואחרי שמתרגלים לרעיון- זה כבר נראה בסדר.

המון הצלחה

כמו שאת מסבירה את עצמך בדרך החיים שלך בנושאים רבים בכל פגישה, וביניהם אולי אפילו הגירושין שעברת,

זה אולי ירתיע פחות. מי שצריך להמשיך איתך ימשיך בעז"ה.

אולי זה יעודד אותך שאמא שלי הייתה יוצאת לפגישות עם כיסוי ראש (עכשיו היא נשואה בפעם השנייה ב"ה).

אם הבחור יודע על המצב - וה"מצב" עצמו לא "מרתיע" אותו, לא זה מה שישבור.. ובוודאי שכאשר מדובר על מישהו שגם התגרש והוא ירא שמיים, אז זה יכול להוסיף מבחינתו.

מה שכן - אפשר לבוא עם פאה. וזה פיתרון בהחלט מקובל למצב כזה, לזמן הפגישה בלבד.

שפאה זה לא בלקסיקון שלי... מרגיש לי מלאכותי,כאילו, או השיער שלי או כיסוי ראש..

ותודה על העידוד

לא הכוונה שתלכי כך קבוע..

אבל אם תרגישי שזה מעכב - אז זה פיתרון עדיף.

לא נכון "או השיער שלי או כיסוי ראש". הרי ברור ש"שיער" גרוע בהרבה מפאה, מצד ההלכה. זה יותר חשוב מה"הרגשה". אדרבה, אם יהיה קושי ובגללו את תחליטי כך ולא "השיער שלי", זה מראה על יראת שמיים שעומדת בשורש של כיסוי הראש, ולא רק "הרגל" וכו', למרות שזה הרגל חשוב.

אז כדאי שתזכרי שיש אופציה כזאת, לשעת הדחק..  ואם תלכי כך לפגישה, ותגידי לעצמך: אני לא עושה "הצגה". אני הולכת כך - כי עפ"י ההלכה זה עדיף, ויחד עם זה לשם-שמיים, לעזור ל"עיכול" שלי, כדי להתחתן יותר מהר (שגם זו מצוה), אז גם יהיה לך קל יותר בהרגשה.

נקוה שתמצאי מהר - לפני שתצטרכי להתלבט..

אם חלילה הייתי גרוש, לא היה מפריע לי לצאת עם בחורה שה"פגם" שלה הוא כיסוי ראש. אדרבא, הייתי רואה בכך סימן ליראת שמים.

יש מעט מאוד דברים שהם "חד וחלק"
"למד לשונך לומר אייני יודע"

ואם ממליצים לה להוריד אז צריך באותה נשימה לומר לה שזה אסור

ופה זה כבר החלטה שלה אם לעבור עבירה או לא

כשנפגשתי פעם עם גרושה והיא הורידה את כיסוי הראש - לי זה דווקא הפריע.

מי שיש לה עקרונות והיא משלמת עליהם את 'המחיר' - הרבה יותר איכותית בעיניי.

(גם רבנים גדולים וחשובים!!) להוריד את הכסר"ש!! והאמת? זה מובן..

והיא גם לא מבקשת היתר, כזכור.

היא שאלה אם התחושה שלה שהכיסוי מרתיע רווקים צעירים מלהפגש איתה נכונה, ואני עונה- כן.

וזה המחיר.

גם אני משלם על טעויות. כולנו משלמים.

זה תלוי במה מדובר.

והרי היא שאלה רב, ואמר לה שלא.

ומה שייך לומר "מציעה לך בחום להוריד את הכסר"ש"...  למרות שברור הרצון הטוב שמתוכו זה נאמר.

אשה שכותבת ששאלה רב ואינה מחפשת היתרים, ושכותבת ש"זה יפה" (כלומר: חוש רוחני כזה למצבה. הרי כשהיתה רווקה לא הלכה כך כי זה יפה), וש"התרגלה"; אלו כמה וכמה דקויות מאד יפות בנפש, שאין לכל אחת - מלבד הענין ההלכתי - אז אי אפשר להתייחס כאילו זה ענין "טכני" בלבד. אשריה שכך הרגשותיה. אם היתה במצוקה של למצוא, ורואה שזה מעכב - יתכן שהיתה צריכה בדוחקה לשאול שוב. אבל מי אומר שזה כך. להערכתי, היא תמצא בדיוק מי שמתאים לאחת כמותה. החוש הזה ש"אי אפשר - פשוט אי אפשר - להוריד את הכיסוי ראש", הוא חוש עדין ויפה. לא בקלות מוותרים עליו. אני מכיר כאלו שהתענינו בנשים במצב זה, דווקא כי הן המשיכו ללכת עם ה כסר"ש. וכאלו שלא - זה היה נראה להם "קל" כזה..

אני לא חושבת שבחורה גרושה בלי ילדים צריכה להיות מוגבלת במגבלת כיסוי הראש.

גם ככה (ויגידו מה שהם רוצים להגיד) רווקים נרתעים לצאת עם בחורות גרושות, אז לבוא עם כיסוי ראש?!

אני מכירה גרושים שלא רצו לצאת עם בחורה שיש לה כיסוי ראש.

וחוץ מזה, דף חדש, התחלה חדשה!

אשריה שהיא ברמה רוחנית כזאת! אני כתבתי את ההמלצה שלי מהנסיון שלי ושל עוד בחורות גרושות שאני מכירה.

חוץ מזה שאני חושבת שכיסוי ראש משייך אישה לאיש, וברגע שאת גרושה, לא ממש רוצה להיות משוייכת לאיש ממנו התגרשת..

ויש את דעת התורה, של הרב ממנו היא בחרה לקבל פסק הלכתי אליו היא מחוייבת.

ישפוט הקורא.

הכותבת המקורית פנתה לרב ספציפי שפסק לה כך וכך. לכן עבורה זוהי דעת תורה.

יתכן שקומי אורי פנתה לרב אחר שדווקא התיר לה, זה לא גורע מטענתי כלום.

ואין שום קשר בין דמגוגיה למה שכתבתי.

אתה הגדרת את דעת הרב שפסק לכותבת כ"דעת התורה" ואת העמדה שקומי מייצגת כ"דעתה של קומי".

עיוות מוחלט. שתיהן דעת תורה, פשוט יש 70 פנים לתורה וזה הגיוני שרב אחד יגיד משו אחד ורב אחרי יגיד משו אחר..

היא שהיא לא הציגה את זה בצורה שיש דעות אחרות ואם קשה שתחפש רבנים מקילים

אלא אמרה שהיא לא חושבת שהיא צריכה את המגבלה הזו

לא היה כאן ויכוח בין דעות רבניות

וחוץ מזה מבחינה הלכתית זה בעיה קשה לשאול רב ע"מ לקבל פסק 

ואח"כ ללכת לרב אחר שיתיר (חייבים לספר שאסרו לך ולא ברור שמותר לא להתיר אפילו אם הוא חושב שמותר)

עבורך, אז כנראה שבאמת את צודקת.

מה ההבדל עם ילדים או בלי ילדים?

אבל אולי זה כן מותר ואז אין חובה להחמיר.

זה לא עניין של נוחות גרידא, זה יותר מזה.

(אבל כמובן, זה לא משנה אם היא רוצה ללכת

עם הכיסוי).

אין ויכוח אמיתי אם מותר לגרושה להוריד את הכיסוי.

כל הרבנים מסכימים שגם גרושה חייבת, 

אלא שדעת ר"מ פיינשטיין שלא צריך להוציא בשביל המצוה הזאת יותר מ20% מהכסף שלך, וממילא אם זה מפריע לך בפגישות, ולא ירצו להתחתן איתך,  זה שווה ערך להוצאה כזאת, ודעת הר"ע יוסף שבשביל המצוה הזאת צריך להוציא את כל ממונו וא"א להתיר בכלל.

אבל בטוח היא עושה מצוה, ואם היא לא מפסידה אסור לה להוריד את הכיסוי לפי כל הרבנים!

מאחלת לך שהפרט לא יהווה מכשלה עבורך, אלא להפך- יתרון גדול והרצונות היפים יקרנו כלפי חוץ כך שתמצאי במהרה..

אני רוצה להבין משהו, את שואלת אם זה בעייתי או מרתיע ולאחר מכן את מונה שלוש סיבות למה לא להוריד ובכלל זה גם את הסיבה שהרב אמר לך לא להוריד ושלא חיפשת התרים.

את שואלת את השאלה הראשונית כדי שיהיה לך מניע להתחיל לחפש התרים?

אני מקווה שהשאלה שלי הובנה כהלכה כי אני באמת לא מבין מה את רוצה לדעת והשרשור הזה מסתחרר בכל ענף, בקיצור בילבלת אותי.

אם זה מרתיע או לא.

כבר כמה זמן שאומרים לי להוריד את הכסר"ש,כך שהצטיירה לי תמונה לא כ"כ אופטימית של-גם גרושה וגם עם כסר"ש...

אז עניין אותי אם בקרב בחורים זה באמת מרתיע עד כדי כך או שיש סיכוי..

ויותר מנחמד לשמוע שיש שחושבים על זה בצורה חיובית,

אין ספק, עודדתם אותי. 

תודה

ואז אולי גם רווק יסכים להכיר

בס"ד

נראה לי מוזר...

בכל אופן אני חושבת שזה יסנן את מי שלא היית רוצה בו,

ז"א  אם אם בחורה צדיקה, וצנועה,(כפי שמשתקף מהודעתך)

וחשוב לך ללכת עם כיסוי מלא, וזה דעת התורה,

על פי הפוסק שלך אז בחור שזה מרתיע אותו פשוט לא ברמה שלך.

מי שמרתיע אותו עצם הגירושין יירתע בכל אופן, אך מי שלא מפריע לו שהיא גרושה,

אך מפריע שהיא עם כיסוי ראש רק אומר שיש פער בינם ביראת שמיים.

ולגבי פאה- מעבר להרגשה וכ' זה גם מאד יקר...

קשה להציע לקנות פאה בכמה אלפי שקלים רק בשביל דייטים.,

מצד שני אם יש אפשרות כלכלית בור שזה עדיף.

(ואולי תוכלי להשתמש בה גם בחתונה בע"ה, הרי בחתונה לא תירצי להיות עם מטפחת, נכון?)

בכל אופן בהצלחה שיהיה! 

בחורה שהיא גרושה ללא ילדים והולכת עם כיסוי ראש  מעלתה גדולה מאוד .

גרוש שלהתחתן עם גרושה מרתיע אותו

אז הוא חצוף.

וגרוש שכיסוי ראש מרתיע אותו

הוא כניראה לא ברמה התורנית שלה.

ואותי כרווקה הסטטוס גרוש לא הרתיע

כל עוד הייתה לזה סיבה הגיונית ולא בעיה בו.

בהצלחה

בס"ד

ברור שגרוש שעצם היותה גרושה מרתיע אותו זה משהו קצת הזוי,

אני עניתי בהתחשב בכך שבמצבה- צעירה וללא ילדים- גם בחור רווק יכול לבוא בחשבון.

וובכלל לא התייחסתי לסטטוס של הבחור אלא לעצם העניין,

שכיסוי ראש לגרושה צעירה זה מראה על רמה גבוהה של יראת שמיים,

ובחור שלא נרתע מהסטטוס שלה, אך נרתע מכך שהיא עם כיסוי ראש, הוא פשוט לא ברמה שלה.

ולצורך העניין זה לא משנה רווק אלמן או גרוש, כי במקרה דנן את עובדת היותה גרושה הוא כן מקבל...

בס"ד

ומי שרואה בכיסוי ראש פגם, פשוט לא ראוי להיות בעלך.

אני לא פמיניסטית משוגעת, אבל פסק ההלכה עושה לך כזה עוול שאני בלי לחשוב פעמיים הייתי מורידה את הכיסוי ראש.

רואים שגברים כתבו אותה, נראה אותם נאלצים להסתובב עם סימן היכר של נישואים שמכער אותם לאחר הגירושים, מרתיע מאוד את בני המין השני ומחסל להם הרבה סיכויים טובים למצוא את בחיר ליבם ללא עוגמת נפש.

את רוצה לשמוע את האמת? אישה פנויה עם כיסוי ראש זה מרתיע, בהחלט כן.

ובעלי פה מוסר שזו מחלוקת בכלל לגבי הכיסוי ראש לגרושה.

שיהיה לך רק אושר ושתמצאי מהר את החצי המושלם והמשלים

היא כותבת שהכיסוי יפה ואת אומרת לה: לא, הוא מכער

ומי אמר לך ש"מחסל להם הרבה סיכויים טובים למצוא את בחיר ליבם ללא עוגמת נפש"

אולי דוקא בזכות זה היא תמצא את בחיר ליבה, הרי היא מחפשת רק אחד.

ואולי בדיוק  למי שהיא מחפשת זה יתאים? ואם לא היא תפסיד אותו?

יש כאן ביזוי ת"ח שבגלל שהם גברים ולא אכפת להם כמה הנשים המדוכאות

סובלות מוציאים פסקי הלכה 'לא מתחשבים'

ויש כאן פריקת עול להגיד שבגלל שההלכה לא מוצאת חן בעיניי אני לא עושה

הדיון כאן נסוב בין אנשים שמקבלים את מרות ההלכה

לק"י

לקב"ה אין עניין שנהיה מכוערות (גם אחרי החתונה..).

וזה ממש עניין של טעם וסגנון.

מדהים איך אנשים מנסחים את המציאות בהתאם לצורך

אם זה היה איסור מוחלט לא הייתה שאלה בכלל, אבל בגלל שיש רבנים שאומרים שאם הורדת הכיסוי מגדילה את סיכוייה להנשא מותר... אני אומרת ככה: מראה זה של טעם, של גאוגרפיה ותרבות. דבר שאחד תופס כאמת מוחלטת, אחר תופס כשקר. לעניות דעתי אם יהיה אדם מסויים שירתיע אותו לצאת בגלל הכיסוי - רק אז תשקלי להוריד. עד אז לא משנה מה כולם אומרים, את לא צריכה את כולם, בדיוק אחד. תקפידי על ההלכה וה' יהיה בעזרך!

עד עכשיו, פשוט כי לי אמרו שבחוה"מ אסור לכתוב אלא לדבר האבד או לצורך המועד או לצורך הרבים..

אז לגבי ה"תק' קצרצרה" ו"אחרי הרבה מאוד זמן": פרוש, תק' קצרצרה- של נישואים, אחרי הרבה מאוד זמן-של סרוב גט ועגינות, שאז ודאי שחובה בכסר"ש.

עד כאן הבהרתי.

ישלם לך ה' בבית של שלום

זה הולך בקו-ישר עם היראת שמיים והישרות שמתבטאת בנושא השרשור כפי שהעלית (אגב, גם תקופת ה"סירוב גט" הקשה, היא כמובן נישואין. רק לא במובן ה"נפשי"..).

ה' יזכך למצוא בקרוב מי שמתאים לאישיותך הישרה והטובה כפי שמתבטאת כאן.

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

3 שנתונים זה קלאסי

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)