בס"ד

 

לא תמיד מה שהמצפון הפנימי הטבעי אומר זה הדבר המוסרי והנכון לעשות

לפעמים מצפון דואג יותר לעטיפה של "להיות בסדר כלפי התדמית שבניתי לעצמי"

ולא לזה שנפעל נכון.

לכן כל דבר שמכאיב לך ופוגע בך תיזרקי!!

גם אם זה בא בצורה של "מצפון"...

 

לפעמים מצפון זאת הדרך של מקור הרוע שבנו לשלוט באנשים טובים.

אל תתני לו!!!

 

 

אי אפשר להתעלם ממצפון

 

אם יש משהו באמת לא בסדר שעשית-

אז בשביל זה יש תשובה, וקבלה לעתיד.

ברגע שאת עושה תשובה- ה' סלח לך, וגם את חייבת לסלוח לעצמך!

(ואנו מברכים בשם ומלכות מלך מוחל וסולח, נראה לך שזאת ברכה לבטלה?)

 

ואם זה משהו לא אמיתי, אז צריך ךהסביר את זה לעצמך, בצורה אובייקטיבית.

נניח חברה הייתה מספרת לך דבר כזה, מה היית אומרת לה?

שהיא אשמה?

שהיא צריכה כל חייה לסחוב את זה על המצפון?

אם התשובה לגבי החברה שונה ממה שאת מצפה מעצמך,,

כנראה שאין לייסורי המצפון האלו מקום אמיתי!

 

כך או כך, בין אם יש תשובה שצריך לעשות, ובין אם את לא באמת עשית משהו לא בסדר,

מותר לך להיות בשמחה, ואסור לך בתכלית האיסור לתת לייסוריי מצפון למרר לך את החיים!

כמובן שאם תפרטי יותר אוכל  לנסות לענות יותר קונקרטי.

אבל תביני שחשוב לקב"ה לראות אותך שמחה, וכל דבר שמונע את זה יצר רע בתחפושת

בעה"י

 

מצפון הוא מעין מצפן-הוא מכוון אותנו.

לפעמים מתוך כעס/תסכול/חוסר מחשבה אנחנו עושים דברים מסויימים שהם לא אנחנו, שהם לא נכונים, שהם לא מתאימים לנו.

ואז המצפון מצפצף לך- 'הלו! יש כאן בעיה! זה לא טוב מה שעשית' [למרות שזה מה שהכי בא לך לעשות כרגע]

וככה הוא מעיר ומעורר אותנו לשים לב מה קורה, לשים לב לטעות שיכולה להתרחש ולתקן אותה בזמן.

 

הבעיה היא שבד"כ המצפון מצפצף דווקא כשבא לנו לצפצף עליו, וכאן זו עבודת המידות הכי גדולה שיש, לדעתי.

כשהכי לא בא לנו להתנהג בסדר, כשאנחנו רוצים לפרוק עול ולשכוח מהכל-יש מצפן קטן שנמצא במקום הכי אמיתי וטוב בלב שלנו שמזכיר לנו מי אנחנו באמת, מה אנחנו ולמה אנחנו מצפים מעצמנו.

 

אז למרות שאולי זה הדבר הכי לא פשוט בעולם, ב"ה שיש מצפון, אחרת מי יודע איפה היינו-פשוט כי היינו הולכים לאיבוד בתוך פיתולי החיים שלנו, מעין מבוך כזה שלא נגמר...

 

 

 

אבא: אני לא לוקח מפתח. אם אתה הולך לישון תשאיר לי מפתח בחוץ.
😁😅🤦‍♂️

גם אם בנסיבות לא משהו...

 

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

 

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

וגם כשראיתי אותם זה היה אחרי שנתיים שלא ראיתי אותם.
יש פער של מעל 10 שנים בינינו ואמא שלי, גם אם לא במוצהר, מרחיקה בינינו (הילדים של בעלה).

מדי פעם זה נראה לי מוזר אבל לא ככ מפריע לי.

ואני מצטרף ל @ניל"ס, את יכולה לבחור אחרת, ואם זה חשוב לך ואת אומרת שהיה לכם טוב אז אפילו כדאי לך לגשר על הפער.

אחרת זה עוד יותר מוזר...

זה מוזר ממש

אבל היא נותנת תחושה טובה, אז זה...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

ליל הסדר זה אחד המבאסים כשאתה לא נשוי וזה יוצא על שנה שכל אחד הולך למקום אחר
למצוא את עצמך אצל דודים או אצל ההורים של גיסך מרגיש תקוע

עשיתי את זה פעם בסוכות...

שונאת להיות נזקקת. ביחוד למקומות שהות

ובהחלט חג שמראה ומעצים את הקושי
נשמע לא קל להיות בין שני בתים בלי מקום בטוח לחג
ובתחושה שאת לא רצויה בשום מקום

מקווה שתהני אצל אחותך
השיח על התאבדות אינו מתאים וכדאי לחשוב על דרך אחרת להביע את במצוקה הגדולה שאת נמצאת בה
אם קשה לך תמצאי מקום לשתף
אפשר גם לפנות לער״ן / חברים מקשיבים

תתחזקי

השינויים מקשים ומכבידים, אין מקום יציב מספיק שנרגיש בו בטוחים.
אני רק רוצה שתדעי, שזו תקופה. והיא חולפת.
ובתקופה הזו כדאילקבל עזרה, אוזן קשבת, מקום חם שיקבל אותך גם עם המורכבות שאת מתמודדת איתה..

וכמובן כמו שברוקולי אמרה, שיח על התאבדות לא מתאים, וכדאי למצוא דרכים אחרות להתמודד עם מציאות החיים.
אני כאן אם תרצי הקשבה וחיבוק.
ואם אנשים זרים מתאימים לך בחג, מוזמנת לדבר איתי ונראה איך אפשר לסייע ❤️

וזה גם לא סיבה להתחיל להסביר לי שאצלך עדיף
כבר סיכמנו משהו. תתחייב בזה פחות.
אני לא יכולה לעזוב אותו לבד

אל תדבר ככה בחיים על אמא!
ואל תגיד לי שאני הבת שלך יותר מאשר הבת של אמא.
כי אני שמעתי אותך צועק על אמא שכבר היה עדיף ולא הייתם מביאים ילדים לעולם,
וזה היית אתה!
אין לך זכות לדרוש בעלות
אני לא חפץ

לא מעניין אותי כלום
תתווכחו מצדי עד שיבוא המשיח. שיבוא כבר

אתם בעיקרון לא בקשר יומיומי
אין לך אפילו את המספר העדכני שלה

המשפט ’’כל המוסיף גורע’’ מוכר לך?
מר מלומד

טריקת דלת.
עכשיו יכאב לך בלב

הגעת עד לפה כדי להרוס לי גם את מקום היחיד שיש לי בעולם לנשום אויר נקי?😢
השתנת.
אני לא אוהבת את זה.
ותעזוב אותי כבר לנפשי, אתה לא ראוי להיות אבא. אתה צודק.

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?

ילדים לפעמים רואים את המציאות כלכך פשוט


(מזכיר לי שכשאמא שלי סיפרה לאחי הקטן, הוא התחיל לספר לה על כל ההלכות של גירושין שהוא מכיר- איזה קלף כותבים גט וכו')