יש בסך הכל כמה "משפטים לחיים", אבל בחייאת ספר מייגע.

על כמה עמודים אפשר למרוח משהו ללא עלילה?

שנראה שהספר נגע לליבם, אבל ביטאת היטב את מחשבותיי.

[חוץ מעניין העמודים. זה לא שהסיפור מרוח. הוא פשוט... מיותר. ריק. חסר.]

עכשיו תגידו שפספסנו משהו, שלא ראינו את האור.

סבבה. קיבלתי. מאמין לכם. הספר הזה הצליח הרבה מעבר למה שהיה אמור, לכן אני מקבל את העובדה שפספסתי משהו.

מישהו יכול להאיר את עיניי?

הצלחה מעידה על איכות?

עומר אדם מצליח... (לך תבין ישראלים)

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אנשים לא שומעים רק מה שטוב, אלא גם מה שזורם. נקרא לזה ככה.

לומר לך ש"הופההה איזו מסיבה... טנהטנהטנהנה... כמה אהבה... כולם יפים כולם עפים... אין אחד שלא רוקד כאן מעתונה עד אילת!" זה מוזיקה? לא.

מצליח? כן.

הדיון הוא לא על מוזיקה מזרחית, זו רק דוגמא שתוכיח את הטיעון שלי.

הספר הזה הוא לא הצלחה מסחררת, המון ספרים גרועים הם רבי-מכר.

הוא לא בהכרח מעניין וסוחף. לעומת אחרים...

חסרים ספרים טובים, שלא הצליחו? חסרים יוצרים מוכשרים שמנסים לפרוץ, ולא מצליחים?

הצלחה היא עניין של כסף, לא של איכות.

ולא שלך.

כמו שהשפיות נקבעת על פי הרוב, כן הנורמה.

אני לא אומר שמה שלא נורמלי לא איכותי. הפואנטה שלי היא שאתה לא יכול לומר "מה שלא מתאים לי פשוט לא טוב". לא אחרי גיל 4.

זה מוזיקה? לא. דעה.

זה מצליח? כן. עובדה.

Know the difference

כואב לשמוע אה?

Baby you can drive my car
Yes I'm gonna be a star
Baby you can drive my car
And maybe I'll love you
 

או

Oh yeah, I'll tell you something
I think you'll understand
When I'll say that something
I wanna hold your hand
I wanna hold your hand
I wanna hold your hand

ועכשיו:

אני בחור פנוי ואת 
אצלי בלב מספר אחת 
אז רק תגידי לי 
מתי תהיי שלי 
 

מצא את ההבדלים...

ושלא תהיה לך טעות: כשאני שומע ליאור נרקיס אני מקבל כאב ראש, לעומת זאת ברגעים הכי קשים בחיי התנחמתי בנחמתו של ג'וד שיש לי את מה שצריך.

אבל בעוד אני ממפה את האנשים על קו אופקי, או מישור, במקומות שונים אבל שווים, אתה מדרג אותם בקו אנוכי, X מעל Y

הביטלס הוציאו לאור סגנון חדש.

מה שליאור נרקיס עושה זה כמה חרוזים טובים, ומוזיקה ממוחשבת. מה פה באת איכותי ומה פה לא?

פה אני מצטרפת לresiste למה יש המון דברים איכותיים שלא פרצו ולהפך, דברים שהם זבל שכן מצליחים.

איכות זה לא דעה. איכות זה גם עובדה

אם איכות זה מדד אבסולוטי שלא קשור לדעה,

כמו גובה/משקל/צבע,

לא תהיה לך בעיה להגדיר אותו בשבילי [הרשי לי לחסוך לך קצת עבודה].

אבל בהנחה שהוא נכון, אין פה כ"כ סתירה עם מה שאמרתי. בעיקר לגבי האיכות במוזיקה

שהביטלס לא סלסלו כביכול זאת תפילה נרגשת, הם בסה"כ שרו כמו חמודים, אז גם אם המילים פשוטות נורא - זה יפה כי זה לא מתיימר להיות משהו יותר מזה.

הרי המילים של I wanna hold your hand 

הזקן בן המאה הוא אחד הספרים הגאוניים שהומצאו! השילוב של אלן בכל האירועים ההיסטוריים, הדמות של אלן, כל השתלשלות העניינים שם...

נכון - על הכריכה כתוב איפהשהו "מצחיק עד דמעות"- והוא לא - אבל הוא ממש משעשע.


 

אבל גם אני קראתי אותו בחוסר עניין הולך וגובר מרגע לרגע.. 

כך שאני לא לגמרי זוכרת את העלילה. אבל נראה לי שהמיוחד בו אלה האמונות שהוא מבטא.

אני זוכרת שבזמנו די הוקסמתי. אך היום לא אקרא אותו שוב, וגם לא ספרים אחרים של פאולו קואלו, כי אין לי עניין לחפש אמונות במקום אחר מאשר ביהדות.

אבל בשביל גויים - זה נפלא.

זה מעניין, זה פנטזיה טובה ועוד

בס"ד

דווקא די אהבתי

זה בכלל לא פנטזיה, אין בזה כוחות על טבעיים, או יצורים או חייזרים או קסמים

זה סיפור די מבדח על חייו של אלן קרלסון.

שהספר בנוי בערך כך-- הווה---עבר---הווה--עבר.

בהתחלה לקח לי כמה פרקים כדי להבין את זה, אבל כשהתחלתי למקם את הזמנים בסיפור

מאוד נהניתי!

זה מתחיל בהווה שאלן קרלסון בורח מהחלון ל... ל... ל... ועשה.... ועושה....(אני לא רוצה להביא לכאן ספויילרים!)

  ואז בפרק השני או השלישי, פתאום מסופר מנקודת המבט של אלן-אבל מהעבר,

"הסיפורים" האלו מסופרים במקביל לאורך הספר עד שהעבר הופך להווה: שאלן בורח מהחלון של בית האבות.

במקום לכתוב את "סיפור חייו" המבדח ברצף כרנולוגי,

מספרים על ההווה של אלן, שבהתחלה הוא נראה לנו זר, ולאט לאט מגלים עליו פרטים מעניינים ומשעשעים.

אני מציעה, תנו לזה צ'אנס!!! תקראו לפחות עד האמצע!! באמת!

אני כל כך שמחה שנתתי לזה סיכוי, כי אם לא הייתי נותנת לזה סיכוי הייתי מפסידה ספר

שנכתב בצורה גאונית ומשעשעת!

והיה די חריג כשהוא יצא.

בעקבות הצלחתו, המחבר עצמו

ועוד כמה כתבו עשרות ספרים

באותו סגנון.

זה באמת נהיה משעמם.

אם כי,

אני הרבה יותר אהבתי את ריצ'ארד באך

וג'ונתן ליווינגסטון השחף,

שהקדים אותו בסגנון הזה וגם

הרבה יותר טוב לדעתי.

(וגם באך בעקבות הצלחת השחף 

כתב עוד חמישה ספרים לפחות

באותו סגנון...)

אבל כן סדרה ועוד חלק מסדרה שעסקה בזה

וגם הרצאה בנושא

זה נושא שחשוב לי להעמיק בו לשמוע אנשים שחוו וחווים

סיטואציה של ספרים שמורה אצלי לפאן ולא לדברים מורכבים

אז פחות

אבל כן דו"חות מפורטים.

בסופו־של־ּדבר גיבשתי דעה מוצקה ביחס לעניין ואינני רואה כיצד החוויה הסובייקטיבית יכולה לתרום לי.

בלי לתרגל בדיבור לא תתקדם לשום מקום וגם לא תדע מה הרמה האמיתית שלך

בכל פרק יש עוצר מילים

אבל הוא משני לקטעי דו-שיח

פרקטיים שמגיעים מייד לאחריו

וזה כבר משהו הנקודה היא

שקשה לחבר את הנקודות ללא

דו שיח אמיתי או פרקטיקת שטח

למשל ללכת בשוק הערבי

ולנהל משא ומתן עם הסוחרים

או דיבור בקבוצה או בחבורה

חכן גם שאלתי אם יש פה עוד מישהו

שמעוניין ללמוד ערבית או שאסתפק

בללמד את הילד הזה בחווה שלא הולך

לבית ספר חחח 😅😅

מבוגרים שיודעים אידיש ובכלל.....אוהבת ללמוד שפות,

אפילו יוונית, רוסית וכו', אבל לאחרונה מרגישה שקודם

כל ללמוד את השפה שלנו, היהודית.

נשמע פחות אטרקטיבי אבל אמיתי ונכון יותר.

ערבית אני שונאת. שפה מכוערת.

כשלומדים שפה כלשהי, חרף המטענים הרגשיים, מגלים את היופי שלה. בין אם מדובר בערבית או בגרמנית.

הראשונה - היא כן מכוערת בעיני. גרונית כזו, לא נעימה.....

חושבת שיש שפות שגם בלי להבין אותן, הצליל שלהן נעים לאוזן -

הן רכות כאלה, זורמות....

הספרדית הדרום אמריקאית, גם הפרסית, נראה לי...

לא נעימות לאוזני השפות הגרוניות, או הקצרות-קטועות (סינית למשל)

מדברת על הצליל, לא על העושר הלשוני וכו'.

גם השפות הסקנדינביות, למרות שדומות לגרמנית (חוץ מהפינית) -

רכות ונעימות יותר מגרמנית. בעיני, כלומר, באוזני, לפחות.

לא יודעת איך אנחנו נשמעים, גם לא הכי רכים נראה לי....

בשם בסמה.

כנראה היא קפצה לי, כי פה בבית יש לי ילדים שמנסים ללמוד ערבית🤭 (אני אישית לא מסוגלת לשמוע את השפה הזו, אף שמבינה שחשוב ללמוד אותה)

בכל אופן, הבן שלי לומד ערבית מסבא שלו, יליד עירק.

נשמע שהכי טוב לחפש דובר ערבית (יהודי!) ואיתו לה אמן על מה שלמדת...

אני מציע לך להאזין המון לרדיו ולשמוע את השפה הערבית גם אם אתה לא מבין הכל באותו רגע. אתה תתרגל לניב ולמבטא ובהמשך כשתכיר את המילים תתחיל גם להבין.

גם ככה הכל שם אותו דבר, שנאת יהודים ומדינה פלסטינית

אם אתה מחפש לתרגל דיבור בערבית, בדיוק בשביל זה פיתחתי בוט AI שמאפשר לנהל שיחות בערבית מדוברת (פלסטינית־עירונית).

אפשר לדבר עם דמויות שונות בסיטואציות מהחיים, כמו קניות בשוק או שיחה עם חבר, והבוט גם יודע לתקן טעויות ולעזור להשתפר.

היתרון הוא שאפשר לתרגל מתי שרוצים, בלי להיות תלויים בפרטנר לשיחה.

אם מעניין אותך, אשמח לשלוח לך קישור להתנסות 🙂

אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,

הספר לא ייקרא.

קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);

כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....

ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?

אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.

אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)

אז:

ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.

לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)

מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה

שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה

ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!

לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם

מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.

יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית

של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון

אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.

אישית אני לא מתחבר לז'אנר של אימה וחיות, אבל למה לזלזל בסגנון הספרותי שאנשים אחרים אוהבים????

פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!

דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..

וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...

אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...

את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).

לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...

ההתחלה והחלפתי בחנות לספר אחר. זה מתחיל כמו כל ספר מתח, עם רצח וכאלה.

במה זה שונה בעצם? מה הנהייה אחרי הספרים האלה? אולי לא הבנתי. אולי המגיבים

כאן לא קראו ספרי מתח. באמת אני תוהה. לא בציניות.

אינני אוהבת ספר מתח שהקשר היחידי שלהם לרוח ישראל סבא הוא

מדי פעם "בעזרת השם" או תפילת מנחה....סליחה. את ספריה לא

מכירה, אולי אני טועה לגביה, בגלל ההתרשמות הראשונה שלי.

אמרו לי פעם שזה מדע דימיוני; מההתחלה של הספר, זה לא נראה

לי כך.

אולי זה לשון הרע מה שכתבתי. אני צריכה לעשות תשובה, לא יכולתי להתאפק

כי ציפיתי למשהו אחר לחלוטין. סליחה.

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר