יש בסך הכל כמה "משפטים לחיים", אבל בחייאת ספר מייגע.

על כמה עמודים אפשר למרוח משהו ללא עלילה?

שנראה שהספר נגע לליבם, אבל ביטאת היטב את מחשבותיי.

[חוץ מעניין העמודים. זה לא שהסיפור מרוח. הוא פשוט... מיותר. ריק. חסר.]

עכשיו תגידו שפספסנו משהו, שלא ראינו את האור.

סבבה. קיבלתי. מאמין לכם. הספר הזה הצליח הרבה מעבר למה שהיה אמור, לכן אני מקבל את העובדה שפספסתי משהו.

מישהו יכול להאיר את עיניי?

הצלחה מעידה על איכות?

עומר אדם מצליח... (לך תבין ישראלים)

אם המטרה של אמן היא לגעת באנשים

והרבה אנשים אכן מרגישים שהוא נגע בהם

אז כן, הוא אמן מוצלח. גם אם אתה לא מתחבר אליו.

אני ממש לא מתחבר אל עומר אדם, אבל אם הוא מצליח לגעת במיליונים ולשמח אותם, אני בהחלט מסוגל להעריך אותו מהצד.

במקרה של פופ ים תיכוני השלמתי בכיף עם העובדה שאני לא מתחבר לזה. לא 'פספסתי', פשוט לא מחפש את זה. כששמעתי על אדם, עוד לפני ששמעתי אותו, כבר יכולתי לתאר לעצמי איך הוא ישמע [וצדקתי] וידעתי שהוא לא יעניין אותי [וצדקתי].

לעומת זאת כששמעתי על הספר הזה כבר חשבתי שזה 'הנסיך הקטן 2' ופשוט התאכזבתי.

אני פשוט מעלה את האפשרות שהבעיה לא במושג - אלא במשיג [דווקא אליך זה אמור לדבר]

אנשים לא שומעים רק מה שטוב, אלא גם מה שזורם. נקרא לזה ככה.

לומר לך ש"הופההה איזו מסיבה... טנהטנהטנהנה... כמה אהבה... כולם יפים כולם עפים... אין אחד שלא רוקד כאן מעתונה עד אילת!" זה מוזיקה? לא.

מצליח? כן.

הדיון הוא לא על מוזיקה מזרחית, זו רק דוגמא שתוכיח את הטיעון שלי.

הספר הזה הוא לא הצלחה מסחררת, המון ספרים גרועים הם רבי-מכר.

הוא לא בהכרח מעניין וסוחף. לעומת אחרים...

חסרים ספרים טובים, שלא הצליחו? חסרים יוצרים מוכשרים שמנסים לפרוץ, ולא מצליחים?

הצלחה היא עניין של כסף, לא של איכות.

ולא שלך.

כמו שהשפיות נקבעת על פי הרוב, כן הנורמה.

אני לא אומר שמה שלא נורמלי לא איכותי. הפואנטה שלי היא שאתה לא יכול לומר "מה שלא מתאים לי פשוט לא טוב". לא אחרי גיל 4.

זה מוזיקה? לא. דעה.

זה מצליח? כן. עובדה.

Know the difference

כואב לשמוע אה?

Baby you can drive my car
Yes I'm gonna be a star
Baby you can drive my car
And maybe I'll love you
 

או

Oh yeah, I'll tell you something
I think you'll understand
When I'll say that something
I wanna hold your hand
I wanna hold your hand
I wanna hold your hand

ועכשיו:

אני בחור פנוי ואת 
אצלי בלב מספר אחת 
אז רק תגידי לי 
מתי תהיי שלי 
 

מצא את ההבדלים...

ושלא תהיה לך טעות: כשאני שומע ליאור נרקיס אני מקבל כאב ראש, לעומת זאת ברגעים הכי קשים בחיי התנחמתי בנחמתו של ג'וד שיש לי את מה שצריך.

אבל בעוד אני ממפה את האנשים על קו אופקי, או מישור, במקומות שונים אבל שווים, אתה מדרג אותם בקו אנוכי, X מעל Y

הביטלס הוציאו לאור סגנון חדש.

מה שליאור נרקיס עושה זה כמה חרוזים טובים, ומוזיקה ממוחשבת. מה פה באת איכותי ומה פה לא?

פה אני מצטרפת לresiste למה יש המון דברים איכותיים שלא פרצו ולהפך, דברים שהם זבל שכן מצליחים.

איכות זה לא דעה. איכות זה גם עובדה

אם איכות זה מדד אבסולוטי שלא קשור לדעה,

כמו גובה/משקל/צבע,

לא תהיה לך בעיה להגדיר אותו בשבילי [הרשי לי לחסוך לך קצת עבודה].

אבל בהנחה שהוא נכון, אין פה כ"כ סתירה עם מה שאמרתי. בעיקר לגבי האיכות במוזיקה

שהביטלס לא סלסלו כביכול זאת תפילה נרגשת, הם בסה"כ שרו כמו חמודים, אז גם אם המילים פשוטות נורא - זה יפה כי זה לא מתיימר להיות משהו יותר מזה.

הרי המילים של I wanna hold your hand 

הזקן בן המאה הוא אחד הספרים הגאוניים שהומצאו! השילוב של אלן בכל האירועים ההיסטוריים, הדמות של אלן, כל השתלשלות העניינים שם...

נכון - על הכריכה כתוב איפהשהו "מצחיק עד דמעות"- והוא לא - אבל הוא ממש משעשע.


 

אבל גם אני קראתי אותו בחוסר עניין הולך וגובר מרגע לרגע.. 

כך שאני לא לגמרי זוכרת את העלילה. אבל נראה לי שהמיוחד בו אלה האמונות שהוא מבטא.

אני זוכרת שבזמנו די הוקסמתי. אך היום לא אקרא אותו שוב, וגם לא ספרים אחרים של פאולו קואלו, כי אין לי עניין לחפש אמונות במקום אחר מאשר ביהדות.

אבל בשביל גויים - זה נפלא.

זה מעניין, זה פנטזיה טובה ועוד

בס"ד

דווקא די אהבתי

זה בכלל לא פנטזיה, אין בזה כוחות על טבעיים, או יצורים או חייזרים או קסמים

זה סיפור די מבדח על חייו של אלן קרלסון.

שהספר בנוי בערך כך-- הווה---עבר---הווה--עבר.

בהתחלה לקח לי כמה פרקים כדי להבין את זה, אבל כשהתחלתי למקם את הזמנים בסיפור

מאוד נהניתי!

זה מתחיל בהווה שאלן קרלסון בורח מהחלון ל... ל... ל... ועשה.... ועושה....(אני לא רוצה להביא לכאן ספויילרים!)

  ואז בפרק השני או השלישי, פתאום מסופר מנקודת המבט של אלן-אבל מהעבר,

"הסיפורים" האלו מסופרים במקביל לאורך הספר עד שהעבר הופך להווה: שאלן בורח מהחלון של בית האבות.

במקום לכתוב את "סיפור חייו" המבדח ברצף כרנולוגי,

מספרים על ההווה של אלן, שבהתחלה הוא נראה לנו זר, ולאט לאט מגלים עליו פרטים מעניינים ומשעשעים.

אני מציעה, תנו לזה צ'אנס!!! תקראו לפחות עד האמצע!! באמת!

אני כל כך שמחה שנתתי לזה סיכוי, כי אם לא הייתי נותנת לזה סיכוי הייתי מפסידה ספר

שנכתב בצורה גאונית ומשעשעת!

והיה די חריג כשהוא יצא.

בעקבות הצלחתו, המחבר עצמו

ועוד כמה כתבו עשרות ספרים

באותו סגנון.

זה באמת נהיה משעמם.

אם כי,

אני הרבה יותר אהבתי את ריצ'ארד באך

וג'ונתן ליווינגסטון השחף,

שהקדים אותו בסגנון הזה וגם

הרבה יותר טוב לדעתי.

(וגם באך בעקבות הצלחת השחף 

כתב עוד חמישה ספרים לפחות

באותו סגנון...)

תוך כמה זמן אתם מתכננים לענות?

עיין נא בכמה פורומים אחורה בפורום סופרים. כתבתי שם רשימה ארוכה.

בהצלחה!

מצד אחד יש זכויות יוצרים, ומוסר דרך ארץ וכו',

מצד שני יש שיאמרו שזה זוטו של ים וכו'.

ולמה ספרים בדרייב, אם אפשר לשאול? אתה קורא במחשב?

יש אפליקציות טובות לזה, בתשלום סמלי או יותר

אבל אני לא מכירה לעומק כי אני קוראת אותם מודפסים

פשוט יש לי קורא ספרים

ולא בא לי לשלם על כל ספר שאני קורא, אני קורא מלא ספרים ולוקח לי לילה לספר גדול, אז לא חבל על הכסף?

ויפה על הציטוט בחתימה

אילו היה לי כח הייתי קוראת שוב את הסדרה ומוציאה משם ציטוטים יפים לשמור לי

ייצבה אצלי המון יסודות לעבודת השם ולעבודה פנימית.

מי הכי אהבת מהדמויות, ואיזה ספר לדעתך הכי חשוב?

מה הכוונה ספר הכי חשוב? מבחינת מה?

מהדמויות מאוד התחברתי לטורנאל מהספר האחרון אבל יש עוד הרבה

אני חושבת שאיסתרק הוא הספר הכי הכי

אבל הדמות שהתחברתי אליה היא מהללאל

זה שאיסתרק קוצר את המקום הראשון זה דבר מוסכם

אמנם לצערי קראתי את הסדרה בסדר מבולגן, כך שזה מעט פגם לי בקריאת איסתרק שהסוף צפוי... אך חלק גדול מההנאה בקריאה הוא החזרה פעם שניה ושלישית ולא רק העלילה. כך שנותרתי עם הנאה

שקידה במסך,
אני רואה את זה עליי, ככל שאני יותר במסך
ככה אני פחות רוצה לקרוא ספרים...

אבל קראתי לא מזמן את נמר השלג של צ'ינגיס אייטמטוב

ואמנם לא לגמרי גלאט (לא משהו מוגזם או משהו)

אבל... וואו.

תודה על התגובה. אני כל כך אוהבת לנתח ספרים (טובים!)

"והיום איננו כלה" מתעלה עליו מכל בחינה ובייחוד ברמה הטכנית.

אבל אלה שני סיפורים שונים ואני חושב ש"נמר השלג" נוגע בעניינים מאוד מהותיים, בעומקם של דברים.

נראה לי על פניו ספר רציני. כן?

קראתי לפני שנים

ועדיין זוכרת לטובה את הדמויות, העלילה, המסרים.

תהני

יש סקאלה של ספרים, כמו סקאלה של רמה תורנית. ולדעתי זה תלוי בכותב וביראת שמים שלו..

אלה ספרים שהכותב או הספר מדברים על העולם הדתי:

אבידות- מיכאל שיינפלד

וגם מים שאין להם סוף - מיכאל שיינפלד

וגם עד שנגיע הביתה- מיכאל שיינפלד

הרב ליאור אנגלמן כתב ספרים יפים-

לא מפסיקים אהבה באמצע,

קשורה בנפשו

סולם גנבים

הספרים שלו כתובים טוב והדמויות מעניינות.

שמונה דקות אור- של ליהרז טויטו פרומן,

מספר על הרב מנחם פרומן זצ"ל, כביכול מנקודת המבט של אשתו אבל בצורה של סיפור עלילתי מעניין ויפהפה לדעתי.

הקדוש ברוך הוא וארבע רווקות מהשומרון- יפה ממש ברעיון המרכזי וגם הספר עצמו כתוב טוב

השנה שאחרי הפור- אברהם אליצור- ספר טוב באווירה ישיבתית

וכמובן חרשתא- של יהודית קגן. ספר ביכורים אבל כתוב ממש טוב, ברמה איכותית מאד

ספרי סיפורים ששווה לקרוא:

וופלים לימון, של יהודה גזבר

סיפור קטן- ספר שיצא לפני בערך 17 שנים עם הסיפורים של העלון עולם קטן

גלגל חוזר- איתן הוד

חצי חלון, חצי מראה- של מוני אנדר. זה בעצם ספר חרדי אבל אנושי מאד, ולכן הוא לא חרדי קלאסי.

יש עוד כמה, אבל נראה לי זה מספיק להפעם.

ויש גם ספרים חילוניים שאהבתי, לרשימה אחרת

סולם גנבים לא אהבתי - זה של הרב ליאור אנגלמן?!

4 רווקות מהשומרון - לא הייתי ממליצה. לגמרי לא. מאוד לא צנוע

בלשון המעטה. רק הולך ומדרדר. די הזדעזעתי . בכל זאת, בחורה דתית.

אנסה בלי נדר את היתר.

ספרים חילונים אני מכירה , ראי את הרשימה שלי

אם את רוצה, כדי למנוע כפילויות (בערך מלפני חודש וחצי,

חודשיים).

מוכנה לשמוע עוד. אין הרבה ספרים טובים, לצערי.

תבורכי.

ושהמסר שלהם צנוע וטהור?

לי ב"ה יש מספיק ספרים בספריה- קוראת הכל.

ואני חושבת שלפעמים המסרים גדולים יותר מהסיפור עצמו...

באמת בספר "הקב"ה וארבע רווקות מהשומרון" יש תיאור של תהליך שהבחורה עוברת.

כן היא נהיית פחות "שומרת" על ההלכה ועל הגדרות והצניעות.

אבל המסר הוא, ובכן, המסר הוא, שהשם יתברך נמצא איתה. 

שם שום מסר מיוחד מלבד קלות ראש וחוסר גבולות.....לא הרגשתי שום שום הערכה

לבחורה הזו. וגם הספר לא מעניין במיוחד בכלל.

בודאי שהקב"ה נמצא איתנו בכל, אבל אנחנו נעשה את כל התועבות ונאמר בגלגול עיניים צדקני

שהשם איתנו?  במה זה בדיוק מתבטא? מה הקשר שלך לבורא העולם, איך את מבטאת אותו מלבד

לעשות ככל העולה על רוחך ולהגיד שאת מחוברת להשם? זה קצת נוצרי, הייתי אומרת...

אני מדברת על הספר כמובן.

אבל באמת, מעדיפה אם אין ברירה לקרוא משהו לא צנוע

של גויים או חילונים, רק לא פריצות במעטה של יראת שמים.

אני קוראת גם ספרים לא משלנו ולא דתיים ולא עם מוסר יהודי דווקא.

כן מאוד מעדיפה לקרוא ספרים נקיים. אבל לצערי, אין כאלה כמעט.

אם תעייני ברשימת הספרים ששלחתי לפורום פעם, תראי שרוב

הספרים, בעצם, כולם כמעט, הם ספרים לא משלנו.

אם את לא מוצאת את הרשימה, תכתבי לי ואשתדל לחפש ולשלוח

(אם אדע איך, אני די סתומה לגבי כל הקשור למחשבים, טכניקה

וכו'....)

נורא תודה על ההתייחסות שלך. זוכרת שענית לי פעם כששאלתי אם

קוראים שאת קוראת.

וגם אז נראלי יותר צופה אבל גם קורא הרבה (בעיקר בפורום)

כאילו, התחלתי לקרוא, ממש בעמודים הראשונים, ונראה אמנם מחוספס אבל מלבב.

סיימתי זה עתה את "חתול נודד וחברים" ולהערכתי הוא פשוט יפני מדי לקרוא הישראלי. והאמת גם לא כזה מרשים כמו הספר הראשון.

נמר השלג של צ'ינגיס אייטמטוב קצת מסובך לקריאה, לא מדהים ברמה הטכנית כמו והיום איננו כלה, אבל אדיר. לא 100% גלאט אבל בגבול המאופק. מאוד מדכא בהסתכלות הכוללת.

שירה: חוץ מהידועים, ממליץ על דוד פוגל. גם אהבתי את "זמירות ירוקות" של זרובבל גלעד, נדמה לי שתאהבי.

גם די עצוב. אבל שווה. 

לא מכירה את החתול....

אייטמטוב - שמעתי שלא ישווה להיום איננו כלה. אנסה, בלי נדר.

דוד פוגל - משורר שואה, אא"ל (אם איני טועה). נכון?

אני אוהבת את זלדה, מבלי להבין מרגישים ש ז ו   שירה!

אולי את יהודה עמיחי (ממה שקצת קראתי. חוששת קצת מהחילוניות שלו....)

אנסה אולי בעז"ה את חלפי וזרובבל גלעדי גם.

מהו הספר הראשון של חתול נודד...?

קרא, לענ"ד, את חכמת (או מתנת, לא זוכרת, כתבתי ברשימה) היפני; מאוד פשוט במובן החיובי ויפה. יש בו משהו שמעבר.

גם גן הפרחים הלבנים, יפני, מלחמת העולם השניה, מנקודת ראות יפנית. ספר טוב. לענ"ד

סודוקו רוצה לחיות- ילדה שנפגעה בפצצה האטומית על יוון. יפה מאוד ועצוב. מה שמוזר זה שהכותב הוא....גרמני. לא יודעים

כנראה מי הוא. נכנס ונתן את מה שכתב וזהו. נדמה לי.

גיט שעבאס לכולם!

יחסי אליו הוא קצת אמביוולנטי. ממש אהבתי אותו כשקראתי אותו. גם ברמה הטכנית, זה הרגיש שהוא כתוב מצוין וייחודי. העלילה היא קצת צפרדע מתבשלת כזה והחלק הכי טוב בעלילה אני חושב הוא מתי הצפרדע (הקורא) קולטת שהיא מתבשלת. בכיתי לא מעט. ואז ברטרוספקט, הרגיש קצת קיטש. אבל אם זה עובד, זה עובד. אגב, יצא לזה גם סרט – נקי לחתולין, קיטש עוד יותר מהספר, די קלאמזי אבל יש פסקול של הזמרת קוטרינגו שזה נחמד מאוד.

כן דוד פוגל משורר שואה וגם נספה בשואה. שירים מאוד, מאוד כבדים. אבל יפים.

זלדה מהממת. למרות שלא לכל ממש התחברתי. יש לה סגנון כזה מחובר, אנושי ואותנטי, יחד עם העדינות הדתית.

אולי זו סנוביות. (יש בזה משהו....), אבל מהמעט שקראתי, לא התרשמתי במיוחד. 

כן נהניתי מפסיעות (?) בחול של אורנה....(?)

 על מה הספר?

גיט שעבאס!

כנראה שאני שייך לפורום אנשים רגישים

לא קראתי את הספר

ורגישות זו תכונה טובה

עם כל אווזי הבר

היא ניסתה ללמד גיאורפיה כך, נכון? צריכה אולי לנסות שוב.

החלפתי בספריה את הסיפור שלא נגמר - אבל הוא כתוב כולו ב...ירוק!

מבינה את המחבר, אבל קשה לקרוא כך!

וזכור בתור ספר חמוד שאהבתי

לגבי הסיפור שאינו נגמר – חלקו כתוב באדום!

וזה חלק מהעניין, זה ספר ישן וחמוד מהזמן שבו סופרים היו מאוד יצירתיים