אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

ארצה דבר אחד, והוא - שאשתי, מה שהיא תשמע, תסנן לפי מידת הייראת שמיים שיש בה ולפי האינטואציה הנשית הלכתית שלה, ותהיה כנה ואמיתית עם עצמה מה בסדר לה לשמוע ומה לא. 

באופן אישי אני לא שומע לועזית, וכמובן גם לא שירת נשים - ובכל מקרה אם אישתי תעשה כנ"ל ותגיע להחלטה שיש שירה לועזית שמתאימה לה (כמו גם שירת נשים כמובן שזה אין בעיה לאישה) - אבקש ממנה שכאשר אני בבית, לא תשים על ווליום את המוזיקה כדי שלא אשמע, ומקסימום תשמע באוזניות - וגם כאשר הילדים בבית, שלא תשים את המוזיקה באופן חופשי אלא נחנך ונסביר לילדים שלנו שכל דבר אדם צריך לדעת להגדיר לעצמו בכנות מה מתאים לו - גם מבחינה הלכתית - ומה לא, ולעמוד בהחלטה שלו, גם אם זה קשה וגם אם זה כרוך בהמון וויתורים.

אנחנו דוסים, בעלי למד בישיבה..ואנחנו שומעים גלגלצ- האמת שפעם יותר, אבל סתם מתישהו הרגשנו שזה לא טוב לנפש שלנו אז עברנו לרשת ג...

 לא צריך להיתפס לאופנה של היתרפקות על העבר

שמעת את כל הזמרים היום?

מכיר כמה בחורים כאלה 

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

הוא שם של תקליט ישראלי

מצחיק כי לי בדיוק הייתה שאלה הפוכה..
האם יש מישהי שתרצה בחור דוס וכו' אבל ששומע מוזיקה כזו...
מילא מוזיקה לועזית איכותית, אבל סתם גלגל"צ?

כנראה שיש...

שבחור שלומד לימודי קודש ישמע לועזי? שירת גויים?

ממש לא שייך

השאלה עד כמה הוא פתוח ...אבל עדיין. אין לזה קשר בין השניים.

תודה לכולכם על התגובות.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

בס"ד

למקרה שאני רוצה שילדיי לא התחנכו כך ולא ישמעו את מוזיקה מזרחית, אבל אמא שלהם כן שומעת אז יש פה בעיה שהם יראו שאמא שלהם עושה משהו שהוא נגד החינוך שהם מקבלים.

אני לא חושב שזמרים בתשובה (דוגמת שולי רנד ודניאל זמיר) לא מספיק דוסים,ואני מנחש שהם שומעים מוזיקה לועזית.

אבל בלי שום קשר- אמרתי את דעתי בענין הזה כל כך פעמים כך שאין לי כח לחזור על זה. אני פשוט אשים כאן קישור...

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t427544#5074372
שוב, שם מדובר על עצם שמיעת מוזיקה לועזית, לא על התוכן שלה (נפקא מינה האם אפשר לשמוע בטהובן).

אני לא יודע מה צריך להגיד יותר מזה..

אני חושבת (אולי גם מקווה) שיש אנשים כמו אלה ששאלת על קיומם...

לא סוד הוא שמוזיקה נוצרת מהנפש של האמן שיצר אותה. כן, אולי זה נשמע מעט מגוחך - אבל כ-ל מוזיקה באשר היא, מושפעת מהמקורות התרבותיים, ומאיכות הנפש של היוצר.

ואחרי שמבינים את זה, יש מקום לשאול - מה המקור הנפשי ממנו לקח היוצר את הלחן. 

ולא יהיה מוגזם להגיד אם נגיד שכמעט כל המוזיקה הלועזית, אין מקורה ביסודות נפשיים ראויים במיוחד... אלא מקורות שברובם אנושיים עד בהמיים, ותסלחו לי על המילה.

(אגב, זה נכון גם לגבי יוצרים יהודים שיוצרים מתוך נקודות שליליות בנפש...).

מוזיקה איכותית לא נמדדת ביהדות על פי כמה אוהבים אותה או כמה היא מרטיטה את הנפש - כי יש גם מוזיקות נוצריות קלאסיות שמרטיטות את הנפש - אלא על פי איכות היוצר והמקורות הנפשיים שלו.

כן כן, גם כשלא מרגישים את זה - המקור הנפשי של היוצר משפיע עליו בעת שהוא יוצר את המוזיקה, ובהמשך גם בתת מודע, גם בלי שתרגיש, זה ישפיע עליך במידה מסויימת בעת שתשמע את המוזיקה.

מספרים על הרב צבי יהודה קוק, בנו של מרן הראי"ה זצ"ל, שהשמיעו לו בלי שיידע מי זה ומה המנגינה,, מנגינה של ואגנר הנאצי יימח שמו, מנגינה שנקראת "דהרת הוולקירות". מסופר שאחרי ששמע 30 שניות בלבד מהמנגינה, ביקש שיעצרו אותה מייד ואמר "אני מרגיש כאן מוות, די!". ואכן, זוהי מנגינה שבין השאר ליוותה את הנאצים במסעם הרצחני, והמנגינה שאובה מעולם המלחמה, הרצח, ושדה הקרב. אדם בסדר גודל של הרצי"ה, יכול לבטא במילים ברורות את מה שהנשמה מרגישה - אנחנו עדיין לא במדרגה כזאת, לכן אנחנו צריכים מראש להיזהר ולברור את מה שאנחנו שומעים.

לצערי לא נראה לי שיש את זה - לפחות לא בגרסה המלאה - באינטרנט כך שאין לי קישור להביא לכם - אבל מי שיכול ושומע על הרצאה/שיעור של הרב חגי לונדין (מרצה במכון מאיר, בצבא, במכללת אונו ועוד) על המוזיקה והשפעתה - מומלץ בחום ללכת לזה. אני הייתי בשיעור כזה, שיעור בליווי מצגת מושקעת ביותר - והוא מספק הרבה חומר למחשבה. הרבה.

ממש מסביר יפה. מומלץ! הוא הגיע עד לישיבה והיה ממש מעניין.

יש מרווח בין טונים שמכונה מרווח השטן ויש עוד מרווחים אן-הרמוניים - שכאשר שומעים אותם, הם יוצרים תחושה שלילית. לרוב משתמשים במרווחים אלה בסרטי אימה ישנים. 

בעולם המוסיקה של פעם היה טאבו לנגן אותם. 

זה יוצר תחושה של מוות ורוע בקרב רוב האנשים כשם שיש מרווחים שכאשר מנגנים אותם הם יוצרים תחושה של שמחה ולכן הם נפוצים מאוד בשירי ילדים. 

האם אדם שמשתמש בהלחנה שמערבת מרווחים כאלה בהכרח מעידה על נפשו של האדם? לא יודע. אולי הבנאדם היה פשוט בתקופה דיכאונית בחיים שלו. לא תמיד הכל קשור לטומאה. 

מעדיף להקשיב לו, ולא לך... לגיטימי, לא?

והכל יחד השתקף במנגינה שייצר.

ההסברים הטכניים שלך הם נחמדים למדע - אבל אנחנו מדברים כאן על רמה מעל, על רוחניות...

וברמת הרוחניות קשה לך להיות זה שחולק על הרצי"ה, לדעתי...

ולכן אמר את מה שאמר - כמו, להבדיל, שאמרו לא מעט כמרים שמוסיקאים החלו לנפץ את הטאבו הזה ולהשתמש במרווח הזה. 

צריך בעיקר לרוצץ את גולגלתו ולמשוך אותו לבית המדרש, אז אנא ממך, לך לבית המדרש, אולי תצליח בכך.

אני לא אענה יותר ליצר הרע מחופש בדמות ניק בפורום. אכן, כשמו כן הוא - מופיע ונעלם.

יצר הרע?! אתה יכול לבחור למשוך את ידיך מדיון גם בלי להסביר מדוע בדיוק. זה  נראה לי מאוד פוגע לכתוב לאדם אחר באופן שמשתמע ממנו כינוי כמו שמשתמע כאן

במיוחד שאולי כמוני הוא כלל לא מבין בשל מה הסער.

מה שהבאת בסיפורך הוא כי מסופר על הרצי"ה ששמע מנגינה של וגנר, וטען שהוא מרגיש בה מוות וביקש שיכבו. לא אמרת שהוא טען שהוא מרגיש ברוחניות משהו מנשמתו של המלחין או שום דבר משמעותי אחר מעבר למה שכתבתי בקיצור לעיל. אז באמת מאיפה הסקת שהרצי"ה חשב אחרת מ"מופיע ונעלם"?

אבל יש אבל. והאבל שלי הוא כזה: אם הגעתי למצב שבו אני מגיב בצורה חריפה כזאת, זה בגלל שנגעו בנקודה רגישה ומאוד מאוד חשובה לי, כי בדרך כלל אני מאוד מאופק גם כשמדברים על דברים שמאוד מאוד מרגיזים אותי, ולרוב עונה רק בענייניות בלי להיגרר לחריפות כמו שאולי הייתה כאן - ואם עכשיו הגעתי לזה, זה בגלל שאת הקו האדום שלי כבר עברו.

ואני אסביר, ואענה גם לריבוזום וגם לחסדי הים - דבר ראשון, אני לא נסוג מאף מילה שאמרתי, אולי רק הייתי צריך לעדן את זה, אבל אני עדיין עומד אחריי דברי: העניין של היצר הרע שפה אמרתי, הוא העניין של חוסר בקרה וחוסר נכונות לרצות אפילו לבקר (מלשון בקרה) תכנים שאתה רואה, כל עוד לא כתוב במפורש במפורש בשולחן ערוך שאסור לראות אותם. וזה טעות, וזה בדיוק היצר הרע - הוא מושך ראשית כל ממקום שמותר, אתה בטוח שאתה בסדר גמור, הרי לכאורה הדבר הזה מותר לגמרי, ואז אתה שאנן ולא עם יד על הדופק, ואז, כמו שכתב אחד אחר פה מתחתי ("אדם כל שהוא") - אתה לא באמת מסנן בקפידה את התוכן, ואז, בשם האמירה ש: "מה אתם רוצים - עקרונית אין בעיה לשמוע מוזיקה לועזית", מגיעיעם ונגררים יותר ויותר, ולא שמים לב בכלל איזה סוג מוזיקה שומעים, ומגיעים לשמוע גם דברים שבהכרח לא טובים לנפש, ובסוף, כן, ובינינו זה מה שקורה - אתה גם מגיע למצב שאפילו על מה שגדרת קודם, אתה לא עומד - מתחיל לשמוע שירת נשים, כי "אני לא רואה אותם וכי זה רדיו וכו' וכו'", ומתחיל לשמוע שירים על "Tהבה עלאק" כי "זה בסדר, אני לא בן אדם רדוד ויודע להפריד בין השיר לבין התאוות שלי, וזה לא כאילו שהוא שר בוטה יותר מידי", וככה זה נגרר...

הרי אם נהיה כנים עם עצמנו - שירת נשים לפחות, גם עם כל ההקלות שניתן למצוא, ברור שלא כדאי לשמוע, על זה אין ספק, ורוב רובם של הרבנים אומרים כך, וכן, יש כאן כוח לרוב כמו שיש גם כוח לגדולי ישראל שדעתם נחשבת בזה יותר. אז שירת נשים - אאוט.

עכשיו נשארנו עם הגברים. הייתי רוצה שכל אחד שיש לו מוזיקה לועזית בכמויות בפלייליסט בפלאפון, יבדוק את עצמו בכנות כמה מהם קשורים לנושאים שבינו לבינה - גם ברמה ה"נמוכה ביותר" כביכול?

העובדות מדברות בעד עצמן ורוב רובם של השירים נוגעים בצורה זאת או אחרת לקשר שבין איש לאישה - וזה לא ראוי ולא צריך להיות ובושה וחרפה שיהודים מאמינים ושמחשיבים את עצמם כאלה שרוצים להידבק בריבונו של עולם, שומעים כאלו שירים. אז כן, זה מה שמוכר היום, ועוד רגע יבואו הצדקנים שיגידו לי: "אתה מגזים לגמרי! כבר אי אפשר לשמוע שום שיר שמוזכרים בו בנשימה אחת גברים ונשים?" - זהו, שאי אפשר. הנשמה שלנו קדושה וטהורה וצריך לשמור אותה כזאת. זה רק מרדד לנו את הנפש. ולא, שיר השירים זה ל-א דוגמה. כשתהיה שלמה המלך ותדע לחבר שיר שהוא קודש קודשים, נדבר...

אז עם מה נשארנו? רק עם השירים של הגברים שלא מדברים על קשר זוגי למינהו. עכשיו נוריד גם את כל השירים עם הגסויות למיניהם - שום מילה גסה בשום שפה שהיא בעולם, לא ראויה להיכנס לאוזן של יהודי מאמין - גם אם זאת רק מילה אחת בכל השיר, כן, זה פוסל את השיר כולו - נקודה. בדיוק כמו שמספיקה בחורה אחת לא צנועה במעיין כדי שאתה לא תיכנס אליו - ככה גם עם שיר. יש בו קטע לא צנוע, אין דבר כזה לסנן משמיעה (כלומר לשמוע ולבחור סלקטיבית למה להאזין ולמה לא) - זה בלתי אפשרי, וזה ידוע. וכמובן שלא רלוונטי לערוך שירים כמו שלפעמים עורכים סרטים וכו'... ככה שכן, השיר נפסל.

אז עם מה נשארנו? מישהו מוכן לאמוד כמה אחוז מתוך כלל השירה הלועזית נשאר בתוך התרמיל של ה"מותר" כעת? וזה עוד ל-פ-נ-י שדיברנו על השפעת המוזיקה עצמה על הנפש, לפני...

אז נשארנו עם לא הרבה - וקשה לי לראות כל אחד ואחת פה מספיק מוכשרים כדי לדעת לסנן מראש את השירים ולדעת למה להקשיב ולמה לא - וגם בפועל, זה לא קורה.

הרי גם כדי לסנן אתה צריך להקשיב לפחות פעם אחת, או שמישהו יעשה את זה בשבילך - למה? (אגב - כל הנ"ל תקף גם לבנות, מלבד הקטע של שירת נשים -אבל גם שם, שירת נשים עם גסויות/דיבורים על "אהבה" - החוצה).

אז קודם כל אני רוצה לראות את זה שיגיד לי שהוא מקפיד לעשות את כל הסינונים האלו, ובתיקיית שירים הלועזיים שלו יש רק שירים "כשרים". (אגב - זה נוגע כמובן גם לשירים בעברית).

אחרי זה אתקדם איתו לשלב של ההשפעה של המוזיקה עצמה.

אבל העניין הוא שרוב האנשים בגלל טענות כמו ש"מופיע ונעלם" הביא לי כאן, מראש לא עושים את רוב הסינונים האלו, ולאט לאט נופלים ונופלים בקטע הזה... אז הם אפילו לא מתקרבים לרמת המינימום שממנה אני רציתי לצעוד הלאה לעבר השפעת המוזיקה עצמה. 

לכן אני, הצבתי רף עליון, גרשתי את היצר הרע ואמרתי לו (במקרה הזה לכאורה זה הופיע בצורת הטיעונים של מופיע ונעלם - אבל זה היה יכול להיות באותה מידה מישהו אחר, או מישהי) - אתה לא תעבוד עלינו. אנחנו נציב את הרף גבוה מאוד, כדי שלפחות נשאף לטפס לשם, ואז, לפחות את המינימום נשמור, אם לא נצליח להגיע לגמרי למקסימום...

מבינים? כשמציבים את הרף גבוה יותר, גם הדרישות ההלכתיות מעצמך עולות ואתה תצליח לטפס יותר גבוה מאשר אם היית מציב את הרף נמוך יותר.

זה העניין. לכן קראתי יותר לטיעונים של מופיע ונעלם מאשר לניק עצמו, "יצר הרע".

ולגבי הרצי"ה - אתם באמת צריכים לשמוע את השיעור של הרב חגי לונדין על כך, הוא מסביר הרבה יותר טוב ממני וגם מרחיב ומביא דוגמאות חיות. כן, הרצי"ה הרגיש שמשהו בנשמה של ואגנר מקולקל, וזה מה שהשפיע על המוזיקה שלו. הרצי"ה היה בעל אוזן רגישה גם למוזיקה אם היא קדושה או לא. ומה הדרך לדעת מהי מוזיקה קדושה ומהי לא? בגלל שאנחנו לא מספיק בעליי אוזן רגישה - אז יש דרך או להסתכל על אורחות חייו של זמר, לראות מאין הוא הגיע, מהם המקורות התרבותיים שלו, איך הוא חי את חייו, ואז לראות בבירור שהכל זבל וזוהמה (הרי בינינו - כמויות הזמרים שנופלים לסמים, אלכוהול, מתגרשים כמה פעמים, מתאבדים, ועוד ועוד - היא רבה. זה לא סוד. זה רק מעיד משהו על אורח החיים שלהם. יוצר לא יהודי, לרוב לרוב, סופג את ההשראה שלו ממקומות לא בריאים לנפש יהודיה).

ולחסדי הים - דבר ראשון, כמו שכבר כתבתי - יש גם את רוח ההלכה. ורוח ההלכה היא דבר עדין ולא ברור אבל אמיתי וקיים. קשה לי למצוא עכשיו דוגמאות מעניינים ומנושאים אחרים אבל אם אמצא, אביא - על מקומות שבהם לפי ה"הלכה היבשה", האדם נקי ומה אתה רוצה ממנו - אבל בשכל ישר, על פי "רוח ההלכה" - אתה מבין שמשהו פה מסריח, וברור לך שיצר הרע נכנס פה ולא זאת הדרך להנהיג את חייך (בטוח יש דוגמאות ממש טובות, למשל, בתחום דיני ממונות, אני רק צריך להיתפס על אחד טוב ולהיזכר בו ואז בלי נדר אכתוב). אז כן, לדעתי, זה יצר הרע.

ולגבי גדולי ישראל ששמעו - שוב, כבר אמרתי כמה פעמים קודם, ואגיד שוב - באמת לא כ-ל המוזיקה הלועזית פסולה מיסודה, ואם ניתן לעשות את ההבחנה, עושים - אבל לרוב, בגלל שאנחנו לא מספיק קדושים, אנחנו לא אלו שמסוגלים לעשות את ההבחנה. גדולי ישראל כן ידעו ויודעים לעשות את ההבחנה הזאת. לכן אתה יכול להידבק ברב קדוש כזה ולהתייעץ איתו בנושאים הללו.

הרב עובדיה נגיד, אום כולתום הוא שמע, כן - אבל האם הוא שמע את מדונה? האם הוא שמע ראפרים דרום אמריקאיים? לא שמעתי על זה מעולם - אשמח אם תביאו לי מקור אמין שיודע לטעון שהוא אי פעם האזין מרצון ואהב שירים של מדונה או ראפרים כנ"ל.

זה אומר משהו, לא? שגדולי ישראל - יודעים לסנן טוב.

אנחנו - לא כל כך. לא ברור העניין?

כל טוב וחג שמח!

בן תורה אמיתי לא שומע מוזיקה לועזית\חילונית.

אבל זה לא מבטל לחלוטין את ההשפעה של היוצר ושל מקורו של השיר והתרבות ממנה נלקח. שוב - גם אם לא מרגישים את זה עכשיו בחוש, זה מחספס את הנפש פנימה...

וכמו שגם אתה כתבת - גדול ישראל שיש בידו כוח לגייר שיר של גוי, אכן אם עשה את זה השיר בסדר - אבל צריך בדיוק בשביל זה להיות גדול ישראל כדי לבטל את הטומאה משיר, למשל, שמקורו בעבודה זרה...

אגב - גם מה שכתבו על התקווה שחלק מסויים מהלחן שלה נלקח משיר גוי (רוסי נראה לי?) ראיתי שהרב אבינר כתב שזה נכון אבל הלחן הגוי הזה עצמו נשאב ממקור יהודי מאיזה לחן שחובר על קטע בתפילה לפני המון המון שנים... ככה שאומנם לחן יכול לעשות מסע ארוך - השאלה היא בסוף מה המקור שלו. וזה בלי להתייחס כמובן למילים.

אני אישית חושב - בעקבות רבותיי - שאם ישנן מילים לא ראויות בשיר - וזה כולל גם דיבורים של צנעה על עניינים בינו לבינה ("אני אוהב אותך את הכי יפה בעולם" "אני רוצה לנשק אותך להרגיש את מגע שפתייך בשפתיי" וכן על זה הדרך...סתם בילפתי עכשיו לא נראה לי שיש שירים שאומרים בדיוק מה שאמרתי עכשיו, זה היה דוגמה...אז איך אני בתור משורר מזרחי? ) - וגם דיבורים של גסות ועניינים שפלים שבאדם - כל זה, פוסל אוטומטית את השיר. לא ראוי לאדם להכניס למוחו דברים כאלה גם אם המנגינה היא של שיר שבמקור קדוש.

לגבי רוח ההלכה - התכוונתי בעיקר שאנחנו צריכים להיות עם יד על הדופק ולהרגיש גם על ידי הסתכלות בגדולי עולם, מהי הדרך הנכונה לנהוג וללכת בה, גם אם היא לא מוזכרת בפירוש בהלכה... מה לעשות, ההלכה לא כיסתה כל תחום לגמרי כי העולם מתפתח, כמו שגם התורה לא כיסתה - אלא ניתן כוח לגדולי התורה בכל דור להנהיג הנהגות ולהראות מהי דרך ישרה שיבור לו האדם... 

הסקת כאן תילי תילים של גיבובים ואמירות שחלקן לא מדויקות ואחרות לחלוטין לא נכונות. 

הרצי"ה שמע מנגינה אחת ולא אהב אותה. הוא חשב שהיא מזכירה לו מוות או טומאה או לא יודע מה. כל מי ששומע את מארש ההלוויות או מנגינות דומות גם מרגיש כך.

במקרה את המנגינה הזאת כתב וגנר. 

מכאן הסקת שזה בעייתי לשמוע מוסיקה לועזית. בעיני זה הזוי לחלוטין. 

את ההסחפות שלך לגבי שמיעת מוסיקה לועזית שתביא לבסוף את הבנאדם למקום שבו הוא יעבור על ההלכה אתה יכול גם להשליך על עוד דברים. לדוגמא: 
אדם אוכל בשר גלאט מהדרין בית יוסף. אבל אז הוא לא יודע לעשות את ההבחנה באכילת בשר ואוכל רבנות שזה עוד בסדר, ואז היצר הרע אומר לו לאכול חזיר - מסקנה: לא לאכול בשר. 

זה קו המחשבה שלך. 

אני לא יודע איזו מוסיקה אתה שומע, אבל יש המון המול להקות לועזיות של גברים שלא שרות כמעט בכלל על קשר בין איש לאישה ויש גם מוסיקאים שאפילו לא שרים, רק מנגנים. 

ג'ואי סטריאני, ינגווי מלמסטין, חלק מהמוסיקה של מרק קנופלר, ג'ון פטרוצ'י, מייק פורטנוי וג'ורדן רודס שלפעמים מנגנים (או ניגנו עד שהתפרקו) יחד, אריק קלפטון, אריק ג'ינסון', סטיב ואי וכו'... הרשימה רק נמשכת ונמשכת וזו מוסיקה שאין אף אחד בארץ שאפילו מתקרב לרמה שלהם. 

(אה, ויש גם את symphony x ואפילו מטאליקה). 

אז מה שאמרת לגבי זה שאין מוסיקה לועזית שלא מושרת ע"י אישה ולא מדברת על קשר בין איש לאישה הוא פשוט לא נכון לחלוטין. 

זו המוסיקה שאני באופן אישי שומע. 

וכל זה עוד פני שבכלל דיברנו על זה שרוב הפוסקים מתירים לשמוע זמרת ברדיו. רובם, לא מיעוטם!

לגבי השפעת המוסיקה על הנפש של השומע ועל השפעת המצב הנפשי של המוסקאים על הנפש של מי ששומע את המוסיקה שלו לרעה - מדובר בקשקוש מוחלט של רבני ניו-אייג' שמנסים לעשות רושם כאילו הם יודעים על מה הם מדברים. 

יש גם רבנים שעושים את אותו הדבר תוך כדי שימוש ב"מדע" - ולמי שמגיע מרקע מדעי זה פשוט שעשוע אחד גדול. 

אני חולק על דעתך: הרצי"ה לא היה בעל אוזן רגישה למוסיקה טמאה - יש סוגים שונים של מוסיקה והרצי"ה לא אהב מוסיקה אפילה בדומה לרוב בני האדם. 

נכון, יש הרבה מוסיקאים שעושים שטויות - אבל יש גם כאלה שהם ילדים טובים. בכל מקרה, אנשים יודעים לעשות את ההפרדה בין המוסיקה של האנשים לבין סגנון החיים שלהם. 

אין שום דבר שמופיע ברוח ההלכה לגבי מוסיקה לועזית אין אפילו הדרכה לא בראשונים ולא האחרונים. לא במשנה ולא בגמרא. 

לא קיים. אתה רוצה להמציא רוח חדשה להלכה? בבקשה. אל תהפוך את זה לדרישה מאחרים או לסיפוק התחושה שלך שאתה טוב מהם בגלל זה - כי זה לא נכון. 

אני לא חושב שצריך קדושה מיוחדת כדי להבדיל בין מוסיקה ראויה ללא ראויה ואני לא חושב שאף רב השתמש בכוחות מיסטייןם או קבליים כדי להבחין בכך - הם פשוט הקשיבו ושמעו מה שהיה נראה להם ראוי. 

מהסיפור על הרצי"ה אתה מזכיר לי את הבדיחה על הרב שלפני הדלקת נרות חנוכה עם התלמידים שלו בדיוק סיים לטאטא. הגיעו התלמידים וראו את הרב מטאטא. הרב שהכיר את תלמידיו הבין לאן נושבת הרוח אז הוא אמר בקול: "זה לא מנהג" ושם את המטאטא בצד.

מאז, בכל שנה, תלמידי הרב בטרם הדליקו נרות חנוכה היו מטאטאים את הבית, אומרים בקול: "זה לא מנהג" ומניחים את המטאטא בצד...

בס"ד

זה ארוך אבל חשוב!!!!! לא באתי להיכנס לכם למה שאתם שומעים, רק הבאתי חומר למחשבה .

(מתוך החוברת 'בשביל החופש' ).

"בסך הכול שירים. קצת מוסיקה, מה רע?" פטר אותי שימי, בן דודי האהוב. שימי היה ידע במשפחה באמונתו החזקה ובלהט דיבורו. הוא היה מסוג המדריכים שכשהם מתחילים לדבר הם היו מדביקים בהתלהבות שלהם את כל החניכים. בזמן האחרון שימי התחבר למוזיקה של זמר ישראלי מפורסם, והתחיל לשמוע אותו בכל הזדמנות.

מה הבעיה, תשאלו?

הזמר שלנו היה ידוע בחילוניותו המוצהרת וביטא את זה ללא הרף בשיריו.

"שימי זה ישפיע עליך!" אמרתי לו.

"מה יש קצת מוזיקה. מדובר באחד מהיוצרים הכי בולטים שהיו פה בארץ בשנים האחרונות".

"דווקא בגלל שהוא מוכשר ובגלל הכישרון המיוחד שלו אני חושש שאתה תושפע! ככל שאומן כשרוני יותר הוא מכניס יותר את נשמתו דרך השירים והמוזיקה שהוא כותב"

"עזוב שטויות זה מוזיקה נטו" כך הסתיימה השיחה.

כמה חודשים חלפו מאז. הספקתי כבר לשכוח ההיא. נפגשנו למשחק כדורסל. שימי ואני.

"אגב" הוא אומר לי תוך כדי משחק "הפסקתי לשמוע אותו".

"למה?!" שאלתי.

"התחלתי להרגיש שאני לא שלם עם עצמי. או שאתה מאמין בה' או שאתה שומע שירים שכל התוכן שלהם הוא כפירה וחוסר צניעות. וואלה, זה לא הולך ביחד... האמת, אפילו הרגשתי טיפה שאני מושפע. לא שזרקתי את הכיפה, אבל כשאתה שומע בלי סוף שירים כאלה, משהו בך קצת נכבה. האש שבוערת בפנים דועכת... וזה ממש לא מתאים לי..."

***

יש דברים שבהם אין לנו בחירה. איפה נולדתי, מי הוריי, מה יהיה צבע העניים שלי. אפילו לשאול אותי אם אני רוצה לרדת לעולם הזה לא שאלו אותי. יש משהו אחר שכן יש לי בחירה: ממה אני אושפע. אילו ספרים אקרא, איזה סרטים הצפה ואיזה מוסיקה אשמע!!

את מי אנחנו רוצים לעבוד, את הזמר או את ה'? ממי אנחנו צריכים להיות מושפעים? המוזיקה ההישראלית, המזרחית והלועזית מחריבים את הנשמה, מכבים את הניצוץ היהודי! שימו לב לאיזה מוסיקה אתם מקשיבים!!!
(מקור)

רק צריך לשמוע את ההרצאה שלו. אני הבאתי רק מעט מזעיר.

בגדול - יש הלכה ויש רוח ההלכה... גם אם תתקטנן ותגיד שלפי ההלכה פרופר לא "מוכח" שאסור דבר כזה או אחר, ניתן להרגיש בחוש מה ההלכה מצפה ממך שתעשה, ויותר מזה, כן, במקרה הזה טוב להסתכל על גדולי עולם ולראות הנהגותיהם - וגם מה שהבאת על הרב עובדיה ואום כולתום, לא מספיק משכנע - דבר ראשון כי דווקא זה שאנחנו יודעים ששמע אום כולתום, אומר ששמע דווקא אותה ולא אחרים, אחרת היו אומרים גם עליהם - ואם שמע רק אותה כנראה יש דברים בגו ויש עניין למה שמע רק אותה, שידע שאותה זה בסדר לשמוע, ודבר שני - ואני שונא בדרך כלל להשתמש בזה אבל זה נחוץ - כשאתה תהיה בסדר גודל של הרב עובדיה ותדע לברור בחוש קודש אמיתי מה ראוי לשמוע ומה לא, תוכל להרשות לעצמך לבדוק גם דברים על גבול הבעייתיים - אבל כל עוד אתה לא מספיק רגיש הלכתית ורוחנית, עדיף לקחת 10 צעדים אחורה מאשר להסתכן בנפילה לתהום רוחנית אפילו בלי שאתה יודע שאתה נופל...

ודבר אחרון, וזה ברור - שירת נשים, לועזית ושלא לועזית, בכלל אסור לשמוע וגם מה שהרב עובדיה התיר לעצמו לשמוע זמרת כזאת כמו אום כולתום, אני מקווה שגם אתה יודע שזה רק בגלל שלא ראה מעודו תמונה שלה, וכאשר ראה תמונה שלה - אף שהייתה זקנה ממש ממש, ואפילו אחרי שמתה - בכל זאת הפסיק מייד לשמוע אותה - מה שאומר שאפילו הוא שהתיר דברים מסויימים, הגבול שלו היה ראיית תמונה של הזמרת. מה שהיום אני סבור שכל אחד ששומע שירה לועזית של זמרת כזאת או אחרת כמעט אין סיכוי שלא יודע בצורה כלשהי איך היא נראית... אז בקטע של נשים - זה כמעט בלתי אפשרי באמת לא לדעת איך היא נראית, וגם כשלא יודעים - רבנים גדולים עדיין אוסרים.

חוץ מזה, כמובן, שבינינו - רוב מוחלט של השירים בכלל היום, ובפרט הלועזיים - וכן, אני מדבר עכשיו על המילים - בעליי תכנים בעייתיים. לכן אי אפשר להתיר אותם...

מנגינות ונעימות, נניח קלאסיות וכדומה - שוב, תלוי מי חיבר ומה המקור הנפשי שלו...

הרב חגי לונדין, למשל, מסביר שבטהובן, היצירות שלו באו ממקום ראוי וממקום של צמיחה, התחדשות ועוד ועוד (צריך לשמוע את הרב מסביר, אני אולי לא מסביר מספיק טוב) - ולכן אותו בסדר לשמוע. אבל מלחינים כדוגמת ואגנר  - חלילה וחס לשמוע. גם בלי מילים. ועיין מה שכתבתי על הרצי"ה ומנגינתו של ואגנר.

בקיצור - יש כל כך הרבה סייגים ומקום לבדוק עצמך שוב ושוב ולהיזהר גם בדברים שלא ידועים כל כך ולא מובן כל כך ש"מה פתאום שהתת מודע שלי יתרגש ממוזיקת טראנס שמקורה בפולחנים הפרימיטיביים של האינדיאנים לפני מאות בשנים בזמן טקסי העבודה זרה שלהם?" - תופי טאם טאם אתה מכיר - וזה רק דוגמה אחת....

אני באופן אישי סבור שכל אחד יעשה לו באמת רב שהוא הולך לפיו בתחום הזה - אבל רצוי שלא תחפש קודם כל את הרב שמתיר ואז תלך אחריו, אלא בלי שתדע מה הרב פוסק, תחשוב לאיזה רב בכללי אתה הכי מתחבר ואז תלך אחריו בנושא באש ובמים, וגם אם הוא אומר לך לזרוק את כל הדיסקים של המוזיקה לועזית ושירת נשים עברית וזמרים ישראליים ששרים על "אהבה" עלאק - אתה תעשה את זה (ותשאר עם בערך 5 אחוז מהשירים שהיו לך בעבר... אני לא מדבר עליך ספציפית אלא על בן נוער ממוצע כיום בישראל, לצערנו גם דתי לאומי...).

ואם הרב הזה במקרה יותר מקל (שוב - בלי "להתכוונן" אליו מראש אחרת זה ממש צחוק מהעבודה...) - אז תוכל להקל.

העיקר, "תמים תהיה עם ה' אלוקיך", "ווהייתם קדושים" - אלו בכוונה ציוויים כלליים בלי הדרכה מפורטת מה בדיוק צריך לעשות בהם - בדיוק כדי לסגור את כל הפינות האפלות בהלכה, ולהגיד שישנה גם "רוח ההלכה", ושצריך להיות עם יד על הדופק, כנים עם עצמנו ועם הישמעות לרבותינו, מה ראוי לעשות ומה לא.

ובנוגע לפסקי הרבנים שהבאת - בבקשה שאל אותם כיום האם לעצמם הם שומעים שירים כאלו, ואם למשפחתם הם משמיעים שירים כאלו, ויותר מדוייק - האם הם ממליצים לשמוע אותם, או רק מתירים אותם לכאלו שבדרגה פחותה...

לא כל מה שרב מסויים מתיר בגדול, הוא גם חושב שכדאי לעשות... הוא רק מכוון עצמו להמון העם, ולפעמים בשביל זה ימצא גם את הקולות שניתן בדרך מסוימת להקל, כדי שלפחות מי שישמע אותו ויסתמך עליו בקולה שחיפש,, לא יחטא באי הקשבה לרב - אבל לרוב אם באים לרב עצמו באופן אישי ושואלים אותו על קולה כזאת או אחרת, לך באופן אישי אם יראה שאתה רציני, יגיד שעדיף לא להקל בזה - וזה אפילו לא להחמיר, אלא להגיע לנקודת המוצא, במקום ההקלה שניתנה...

מקווה שעניתי מספיק למה שכתבת. להרחבה עוד יותר אתה יכול לפנות אלי באישי ונמשיך את הדיון שם...

הרמב"ם כתב:

"ודע, כי השירים המחוברים, באיזו לשון שיהיו, אמנם יבחנו בענייניהם, והם נוהגים מנהג הדיבור, אשר כבר חילקנוהו. ואמנם בארתי זה, אף על פי שהוא מבואר, לפי שראיתי זקנים ואנשי מעלה מאומתינו, שכאשר יהיו במשתה יין, בחתונה או בזולתה, וירצה אחד לשיר שיר ערבי, אפילו היה ענין זה השיר בשבח הגבורה או הנדיבות - וזה מן החלק האהוב - או בשבח היין, יגנו זה בכל אופן מן הגינוי, ואין מותר אצלם לשומעו. ואם ישיר המשורר שיר מן השירים העבריים - לא יגונה זה, ולא יחשב חמור, עם היות בזה הדיבור מה שהוזהר ממנו, או המאוס"

והמשיך: 
"וזו סכלות גמורה, לפי שהדיבור לא יאסר, ויותר, ויאהב, וימאס, ויצווה באמירתו, לפי לשונו, אלא לפי עניינו. שאם יהיה ענין זה השיר מעלה - צריך לאומרו, באיזו לשון שיהיה; ואם יהיה עניינו פחיתות - צריך להניחו, באיזו לשון שיהיה... ". 

הרמב"ם הגדיר פסילת מוסיקה בשל השפה שבה שרים אותה כסכלות. וכבר שמעתי שירים לועזיים שמדברים על נושאים מאוד חשובים עם מילים בעלות משמעות מאוד עמוקה. 

במאמר מוסגר - מבחינה מוסיקלית, כל מי שמבין במוסיקה או מנגן ברמה קצת יותר גבוה מ-3 אקורדים בשיר (בד"כ AM, EM ו-C... ובהזדמנות זאת אני רוצה להודות לאבי ברק שבזכותו יש לנו כאן דור של "מוסיקאים" שלא יודעים לקרוא תוים...) יודע שאין מוסיקה טובה בארץ כמעט בכלל. 

אין מה להשוות בין האיכות של המוסיקה הלועזית לישראלית. עצוב, אבל זה המצב. 

לא על המוזיקה עצמה...צריך לעשות הפרדה...

במוזיקה עצמה אם המקור הנפשי הוא שלילי - לא יעזור גם אם ילבישו על זה את המילים הכי קדושות שיש - המקור עדיין שלילי. כן - גם כש"מגיירים שיר" ומלבישים על מנגינה גויה מילים בעברית, לא תמיד זה עוזר.

הדרך "לתקן" מנגינה עוברת דרך התבוננות עמוקה של אדם גדול בתורה וביראת ה' בניגון מסויים, ו"שידרוגו" באמצעים כאלו ואחרים להיות קדוש, על ידי שינוי חלקים בעייתיים בו, או בכלל, כן, הפכת "קדושה" בשיר, עד כמה ערטילאי שזה נשמע.

הדוגמה הטובה ביותר היא ניגון 4 בבות שהוא ניגון מרכזי ביותר בחב"ד - מקורו בנעימה רוסית עתיקה, קרוב לוודאי שאובה גם מעבודת אלילים וכו' - אבל האדמו"ר הזקן בחוכמתו כי רבה, ידע להתבונן עמוק בניגון, ולקדש אותו, ולשנות אותו כך שיהפוך להיות ניגון קדוש ובעל משמעויות עמוקות.

הווי אומר - לא כל מנגינה מראש נפסלת - אבל רק אם מישהו קדוש וטהור חותם על המנגינה הזאת שהיא ראויה... אפשרי לעשות את זה, אבל לא כל זמר מתחיל ששומע מנגינה לועזית ומחליט לקחת אלמנטים ממנה - רק בגלל שהוא יהודי נגיד שעכשיו המנגינה בסדר ושהיא "גוירה". ממש לא.

כן, אני מודע שהכל מאוד ערטילאי ולא מחושי, וזה ככה כי מדברים על מוזיקה, על צלילים שהם רובד גבוה של הנשמה וחסר ממשיות עצמית באופן שאפשר לחוש...לכן גם הדיבור עליו הוא לא פשוט כמו דיבור, למשל, על מאכל מסויים וכדומה...

הרמב"ם כתב על שירים  ששרים אותם - גם על מוסיקה וגם על מילים ואני כתבתי על המוסיקה עצמה, לא על המילים. 

מעבר לזה, אני לא מסוגל להבין למה אתה מתכוון. 

את עולם הנפש ובחינת הכליות והלב של המוסיקאי - אני משאיר לקב"ה. 

הרמב"ם דיבר על היבט המילים, זה מה שהתכוונתי. הוא לא דיבר על היבט שבו המוזיקה עצמה פסולה, אלא דיבר על כך שהמילים אם הן טובות, אפשר לשר אותן אם הן לא טובות, אז בשום שפה לא.

אבל יש רובד נוסף שהוא פחות התייחס אליו וזה כאשר המוזיקה עצמה באה ממקור טמא.

ומסתבר שהרצי"ה לא חשב שיש להשאיר את עולם הנפש ובחינת הכליות והלב רק לקב"ה, ולמען האמת זה גם די מגוחך לטעון את זה - כי אז אתה למעשה לא מאפשר לעולם להחליט אם משהו מסויים הוא טוב או לא על פי הסתכלות בשורש הדבר, אלא רק אם במפורש זה כתוב בהלכה, אז זה יהיה אסור.

וזה לא נכון. נקודה.

יש ציווי "תמים תהיה עם ה' אלוקיך", וציווי "והייתם קדושים" - ציוויים כלליים שלא מובן לנו בדיוק מה צריך לעשות כדי לקיים אותם. וזה העניין - הם נועדו כדי "לאבטח" את כל המקומות האפורים והחללים הריקים שההלכה לא מכסה במלואם, ומורים לנו לנהוג על פי השכל והרגש הנקיים והקדושים ולדעת מה מתאים לנפש היהודית התמימה ומה לא.

אתה - לא אחד שיכול להחליט החלטה כזאת, גדולי ישראל כמו הרצי"ה -כן. לכן אדם ייקח לעצמו רב שמבין בנושא, ויישאל לדעתו מה הוא חושב על ניגונים כאלו ואחרים.

אין פה עניין להשאיר את זה לקב"ה - הקב"ה השאיר את זה לחכמים.

אבל כמו תמיד, היצר הרע אוהב בעיקר להופיע בגלימת התלמיד חכם ושעון על הסטנדר, מתנצח ומתנצח, ובסוף הוא זה שייצחק לך בפנים אחרי 120, לא אני...

אם אתה רוצה הרחבה יותר, באישי.

הרמב"ם אפילו לא התייחס למוסיקה אלא רק למילים - כי אין מה להתייחס למוסיקה. 

הוא אמר שאם המילים בסדר, אז אין בעיה. המוסיקה או המלחין שלה אפילו לא שיחק תפקיד במה שכתב וזה אומר הכל. 

את ההתבווננות ב"שורש הדבר" אני משאיר לבורא עולם וזה שהרצי"ה לא אהב מנגינה מסוימת - לא הופך אותו למי שחשב שהוא מסוגל לבחון כליות ולב. 

אף רב מעולם לא הורה לאף אחד לא לשמוע מוסיקה לועזית. גם לא הרצי"ה. 

יש דברים שהם לא קשורים להלכה ואין שום סיבה לשאול רב. אני גם לא אשאל רב אם לאכול לחם עם חמאה כי אולי מי שהכין את החמאה היה אדם רע ושורש נשמתו היתה ייצור חמאה... 

רחמי עליך.

שום רב מעולם לא הורה לאף אחד לא לשמוע מוזיקה לועזית.

לפחות אל תשקר - חביבי, מה גם שאין לך שום דרך להוכיח דבר כזה, ולי דווקא כן יש דרך להוכיח הפוך-  אצלי מספיק להביא רב אחד (ורציני, לא רב קטן) שאוסר - והמשפט שאמרת מופרך. אתה לעומת זאת תצטרך להראות בדרך כלשהי שכל רבני העולם כולל כולם מעולם לא אסרו את זה.

אני רואה שאתה חולק כבוד מאוד גדול לרצי"ה, ברכותיי. <צ> 

תתבייש לך ידידי שככה אתה מדבר על רב גדול ועצום.

זה דבר שועוד איך קשור להלכה, רק היצר הרע שלך עכשיו הוא "תולמיד חוכם" שיושב לך חזק בלב. מקווה שהתום הטבוע בלב כל יהודי יעור לך לשוב לעצמיות שלך ולנצח את היצר הרע שלך.

ובקשר לרמב"ם - הוא לא דיבר על מוזיקה, הוא דיבר בעיקר על השיר מהיבט המילים שלו - זה שאתה כל כך צר שלא מסוגל לעשות חילוק בין מילים לבין השיר עצמו - הבעייה היא בך, לא ברמב"ם.

שיר לא שווה מוזיקה פלוס מילים -שכח מזה. שיר מולחן, הוא שיר שהלבישו עליו מנגינה... זה העניין. דייק בלשונך. אני מכיר מאות שירים שאין להם ולו לחן אחד, ומצד שני מכיר מאות לחנים שאין להם ולו מילה אחת בתוכם (מה שנקרא - ניגון) - ככה שעשה טובה ואל תקבע קביעות כמו מגוחכות כמו שקבעת עכשיו.

הרמב"ם בסך הכל בדברים הספציפיים האלו שהבאת דיבר על מתי אפשר לשמוע את המילים ומתי לא. אין זה אומר שבמקום אחר הוא לא התייחס למוזיקה עצמה. אני לא יודע אם כן התייחס - אבל אתה לא יכול להביא ראייה מכאן שלא התייחס, ועוד יותר, כמו שאמרתי בתחילה - אין לך שום דרך, וזוהי יומרה חצופה מצידך, לטעון ששום רב לא אסר זאת מעולם.

ייערב לך ידידי, שמע מוזיקה לועזית כמה שאתה רוצה - אבל לפחות אל תפיץ דברי בלע ושקר כאן, שמעודדים להסית עוד אנשים תמימים אל פי פחת. ועוד יותר - אל תעיז לפתוח פיך על מרן הרצי"ה, גאון אדיר שאתה עפר ואפר לרגליו. וכאן ביצעתי את מצוות מחייה על ביזוי כבוד תלמידי חכמים (שכן בוודאי ובוודאי שרב יכול במידה מסויימת להחליט שטבעו של אדם זה לרשע או לא לרשע, על פי חוכמה אלוקית. וגם על מוזיקה שיוצרה בידי אותו אדם או כל דבר אחר שיצא תחת ידיו. זה שאתה קטן אמונה ברבנים - הבעייה היא רק בך,לא באף אחד אחר).

המצחיק הוא שרבנים שאתה רוצה אתה יודע להשתמש בדבריהם הסלקטיביים שנבררו תחת ידך יפה מאוד - כמו הרמב"ם, ורבנים שאתה לא רוצה להקשיב לדבריהם, אתה מבטל מכל וכל את דבריהם.

בושה וחרפה.

כל טוב לך ידידי, מקווה שבאמת תעשת ויום אחד כשתגדל אולי, תבין.

תראה לי בבקשה את הפוסק האוסר על שמיעת מוסיקה לועזית. 

ואני לא כתבתי שום דבר רע על הרצי"ה - אני חושב שהוא היה רב מאוד גדול, אבל הוא היה אדם ולא מלאך - בדיוק כמו כל רב אחר. 

אני לא מבין איפה הבעייתיות במה שכתבתי. בוחן כליות ולב יש רק אחד ובכל יום כיפור אנו טורחים לומר זאת כמה וכמה פעמים. גם הרצי"ה לא היה בוחן כליות ולב. 

אם אתה חושב אחרת, אני מציע לך לחזור אל ספסל הלימוד להתחזק קצת באמונה. 

הרמב"ם דיבר על שירים שמלווים בכלי נגינה. לנגינה הוא אפילו לא התייחס כי לא היה צורך להתייחס לזה - ולכן הוא התייחס רק למילים. 

אם המוסיקה פסולה - אז מה יש בכלל לדבר על המילים? זה משנה משהו? לא! כי אסור מצד המוסיקה. 

זה כמו לדבר על האם מותר לאכול חזיר שנשחט כהלכה... 

אני לא מפיץ דברי בלע ואני לא משקר - את זה אני משאיר לך. 

מהכתיבה שלך אני מניח שאתה בערך בן 16-17 וכל מילה שמישהו עם זקן אומר לך הפכת אצלך לתורה למשה מסיני. תלמד קצת לחשוב, תקרא ספרים (קודש) ותראה שאתה פשוט טועה. 

ושוב אזכיר לך: הרצי"ה הוא בנאדם. אדם גדול ורב גדול. פוסק ואחד מגדולי הדור - אבל הוא בנאדם, והסיפור הזה, אם התרחש במציאות או לא, רחוק מאוד מהפרשנויות מרחיקות הלכת ששמעת מישהו עם זקן מספר לך והמסקנות שלך ממנו פשוט מגוחכות. אין שם טיפה אחת של רצף מחשבתי. 

אני חושב שלבזות תלמיד חכם הוא להעלות אותו למדרגתו של הקב"ה עצמו. אני מאמין שאם הוא היה היום בחיים, הוא היה אומר לך זאת בעצמו. אתה זה שמבזה כאן תלמיד חכם. לא אני. 

טול קורה מבין עיניך. 

 במקום אחר...

וכמדומני שעמדתו, לפחות באחת ההתיחסויות, קיצונית יותר מכל העמדות שהוזכרו כאן, ומהדעה המקובלת היום.

עשוי להיות טיפוס מעניין..

נדמה לי שזה לא נפוץ כ"כ.

יכול להיות בעיה אמונית, כמו הרבה תגובות שנכתבו פה.

אישית אני הרבה יותר אוהב שירים שהמשמעות שלהם היא עמוקה

ולא סתם מילים בעלמא.

חוץ מזה שהמוזיקה היהודית הולכת ומשתפרת לאט לאט.

וגם אם יש מוזיקות הרבה יותר משובחות אצל הגויים

זה לא מעניין אותי. אני לא מבין בזה, ולא אכפת לי!!

אני שומע מה שאני נהנה. ואני נהנה ממוזיקה יהודית!

אם יש בחורה שנהנית מלועזית, שתשמע, מה אכפת לי...

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

צאו להליכה

לכו לעשות קניות

לכי איתו לקנות טלפון/מחשב

לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת

לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.

לא יושבים על ספסל ומדברים.

אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.

כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,

וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.

וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.

בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.

יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.

בדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.

אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.

קלילות זה אופי.

אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.

משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.

אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.

החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.

אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.

ועוד עצה

אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?

לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.

הם גם מאד יודעים להנות יחד.

כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.

רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.

והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,

רק לא מבינים איך לשנות את זה.

לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?

לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?

גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?

וממש תודה על התגובה 🩷

לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.

זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות

אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.

אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.

זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.

בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.

אעביר להם.

ממש שמחה על כל תגובה פה.

כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,

ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.

לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.

התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.

היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.

לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!

המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.

בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.

לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.

תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.

הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.

אעביר להם את דעתך.

תודה!

זה הגיוני

אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .

בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.

ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה

אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.

אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.

מסיים עוד חצי שנה.

הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,

רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.

מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.

איפה הגבול?

אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:

לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.

במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?

אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.

אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.

והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵

זה באמת מאד מורכב.

כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.

מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.

ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.

שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..

אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.

הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..

מקווה שהובנתי

בהצלחה

אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.

אם זה קשר שחשוב ויקר להם,

והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -

לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,

אחד (או אחת) עם ניסיון,

בדגש על קשרים וצבא

שידריך אותם וייתן להם כלים.

לדעתי אין לזה תחליף.

כן, להוציא על זה כסף.

וזה לא זול.

אבל אם זה חשוב להם -

זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.

(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:

פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות

וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות

לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)

אין לי משהו חכם לומר

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.

אולי בעיניהם זה דומה להשקפה אחרת,

זה שמישהו בוחר מסיבות אידיאולוגיות להימנע ממוצרים מן החי וכו'.

יש צמחונים שחשוב להם להקים בית צמחוני ולחנך הלאה את ילדיהם,

ויש כאלו שמוכנים להרים בית שאיננו צמחוני, אך מכבד את בחירתו.

אישית זה לא משהו שפסלתי עליו - אבל זכור לי מקרה שמישהו שתריע בפני מראש שהוא צמחוני.

מי יודע, אולי היה לו קשר לפני זה שנפל סביב הסוגיה הזו, ולכן הוא רצה לוודא שמי שהוא יוצא איתה מסוגלת להכיל ולכבד את זה.

אני שאלתי אותו אם הוא צופה שביתו העתידי יהיה כזה - כלומר, האם הוא מצפה ממני להיות צמחונית ולגדל ככה ילדים,

והוא אמר שלא, אז יצאנו.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

כמו בעבר, פנים מול פנים מבלי שישפטו אותו בקשר למניעים שלו, אז דברים היו אחרת. אבל אפליקציות של היכרויות מנקזות לתוכן את כל אלה שממילא אין להם מה להציע ופונים לכל אחת באשר היא. גם "בחוץ" וגם באפליקציה מסתכלים עליך בחשדנות (בעיקר על המראה שלך כמדד לרצון לקשר) ולרוב לא תקבל תגובה. ככה שזה לא גרם לנזק משמעותי. הרחוב נשאר נקי מכל אלה שלא יודעים מה הם מחפשים ונהנים מהריגוש.