אני לא מדברת מניסיון אישי (אצלי כל המשפחה שלי דחקה בי כבר להתחתן, והתייאשו ממני. כבר חשבו שמעולם לא נתארס), אבל יש לי חברות שמכל מיני סיבות המשפחות התקשו לקבל את החתן. ב"ה, עם הזמן הם קיבלו את זה והיו מאושרים מאוד עד הגג. רוב ההורים רוצים שיהיה טוב לילדים שלהם, וברגע שהם רואים שהם שמחים וטוב להם, הם ישנו את דעתם

אני כן רוצה להעיר- שאין משהו רע בלחכות קצת זמן. אולי אירוסין ארוך יותר ממה שאתם מתכננים, פשרה (מכירה זוגות עם אירוסין של חצי שנה. זה מוריד הרבה מהלחץ). במיוחד לאור העובדה שאתם יוצאים קצת זמן. זה טוב להכיר יותר אחד את השני. זה פחות הלם אחרי החתונה. אני זוכרת שסיפרו לנו (כבר שכחתי מי) שתמיד יש קצת הלם אחרי החתונה שמגלים שהשני קצת שונה ממה שחשבת. אנחנו דווקא לא הרגשנו ככה, אולי בזכות התקופה הארוכה שהכרנו לפני. (ובמיוחד, נראה לי, שזה היה תקופה לא פשוטה ומורכבת ומאתגרת. ככה מכירים אנשים באמת.)

עניינית - או מסיבות "צדדיות"?

עקרונית, אם אתם מרגישים שהמצב בשל להתחתן - לא כדאי לחכות.

צריך שידבר עם הוריו - ואם יש צורך, אולי לבקש מרב קרוב שיגלגל איתם שיחה בעקיפין ובכבוד, יגיע איתם לנושא, ויסביר שזה לגמרי לא רצוי.

לא טוב "לסחוב" סתם את התקופה הזאת (ובזה אני לא מסכים עם זאת שהגיבה לפני...  אע"פ שיש אנשים שאולי צריכים יותר זמן. אבל אתם מעידים על עצמכם שלא).

כשרצינו להתחתן ההורים שלנו סרבו (היינו בני 18, אפשר להבין אותם...) החלטנו שאנחנו הולכים ראש בראש אבל כל האחיות עשו עלינו מכבש לחצים עד שנישברנו. נאלצנו להפרד, זה היה מאוד כואב וקשה. עד היום, עשר שנים אחרי, זה זכרון לא נעים. 

שנה אחרי כן חידשנו את הקשר, יצאנו קצת, והחלטנו שאנחנו רוצים להתחתן. שוב ההורים התנגדו בגלל הגיל, הפעם לא וויתרנו, עמדנו במכבש הלחצים והמשכנו להודיע שאנחנו מתחתנים עם או בלי רשות. 

ההורים דחו אותנו כמה שהם יכולים (כחצי שנה אחרי הארוסין), וכיום אני אני מאוד מצטער על התקופה הזאת, הייתי צריך להיות יותר תקיף. בתקופה הזאת היתה מתיחות ביני לבין ארוסתי,זה עשה לנו לא טוב גם מבחינת הקדושה, וגם עברנו שינויים שהרחיקו בינינו. עד היום יש משקעים מהתקופה הזאת. 

מה אני יכול לייעץ? אם החלטתם שאתם מתחתנים, כדאי להתייעץ עם מבוגר נייטרלי ואחראי שאתם סומכים עליו, אולי איזה רב, אם הוא יגיד לכם שזה סך הכל הגיוני שתתחתנו וזה לא מעשה טיפשי (אולי אתם צעירים מידי? אולי יש בעיות אחרות? אני לא יודע למה ההורים מתנגדים) אז תתחתנו. כמובן קחו בחשבון שאם ההורים שלכם הם כאלה שגם אחרי החתונה יעשו לכם את המוות אתם בבעיה רצינית כי יש הרבה מאוד סיפורים על הורים שהצליחו לגרום לגרושין. 

אבל אם ההורים שלכם לא כאלה, אז תתחתנו! אם אתם רוצים אחד בשני אסור לאף אחד להפריד בניכם, זה החיים שלכם, של הילדים שלכם, זה החיים שלכם והאחריות שלכם. 

כמובן שצריך להשתדל לפייס את ההורים כמה שאפשר ולכבד אותם ככל הניתן. לנסות להסביר להצטדק ולבקש. אבל, בסופו של דבר עליכם לעמוד על שלכם. 

בהצלחה!!! 

להתיעצות נוספת - בשמחה, באישי. 

יצאנו גם לא הרבה זמן וההורים שלי נלחצו.

אנ מסכימה עם ד. שאם אתם מוכנים באמת לא טוב לדחות!

אני ממש ממליצה שהבחור שלך ידבר שיחה טובה ואמיתית עם ההורים שלו וישמע למה הם לא מוכנים ושהוא מבחינתו יסביר למה אתם כן מרגישים כבר להתחתן.

יכול להיות שגם יעזור אם תבלו שניכם יחד עם ההורים שלו כדי שיכירו אותך ואתכם בתור זוג.

הון בהצלחה!

בעלי הודיע להם- ביום ___ עדי מגיעה אלינו לארוחת ערב (כי הם לא רצו להכיר כדי לדחות את שלב האירוסין,)

והייתה חתונה גדולה שבעלי היה מוזמן- עם הרבה מהחברים שלהם

הם שאלו אם נלך יחד ואמרנו שכן ושאלו מה נגיד אם ישאלו איך אנחנו קשורים- וענינו שאנחנו מאורסים

(מבחינתנו לפחות) ואז הם מיהרו להיפגש עם ההורים שלי לפני אותה חתונה

כהורה- אני חושבת שכן כדאי להציף- מה החששות, לדבר בצורה בוגרת

ואתם כילדים להראות מה מניע אתכם, מה נכון ובוגר בקשר וכן ליצור שיח

בהצלחה מתוקה

הרבה פעמים הם צודקים.

זה תלוי גם אם אתם צעירים (גיל 20 לבן זה עדיין צעיר)

ולמה הם לא מסכימים.

האם מדובר בהתנגדות אישית אלייך  / דעה קדומה עלייך, או אולי התנגדות כללית לכך שהבן יתחתן.

מדוע הם חושבים שזה מוקדם מדי? האם בגלל תקופת ההיכרות הקצרה, אולי גילכם הצעיר, חשש מהקשיים הכלכליים הצפויים לכם או אולי חוסר בשלות לחיי נישואים.

הרבה פעמים ההורים רואים דברים שהזוג הצעיר לא רואה ובדיעבד מסתבר שההורים צדקו, אך כמובן שיש גם מצבים אחרים.

לכן, אתם (או המיועד בלבד) צריכים לשבת עם ההורים המתנגדים ולהבין היטב את הסיבות להתנגדות ובהתאם לכך להחליט על המשך הדרך.

השאלה הקריטית כמובן היא לא התנגדות או הסכמה לאירוסים אלא השלב הבא של החתונה, האם תתחנו גם ללא הסכמתם? האם זה ישנה את אופי החתונה? איך יגיבו הורייך למהלך כזה? אילו יחסים אתם מתכוונים לשמור עם ההורים שלו אם ימשיכו להתנגד גם לחתונה וגם לאחר מכן.

שחודש היכרות בינינו זה זמן קצר ולא מספיק(דבר שאנחנו ממש לא מסכימים עליו..)

שהם עדיין לא מכירים אותי מספיק

שהם עוברים מהלכים במשפחה וקשה להם נפשית להכיל עכשיו חתונה

שהם פשוט לא רוצים לשמוע לחתן לפחות בחצי שנה הקרובה.

כל זה כאשר אני מאוד בעניין של חתונה תוך שלושה חודשים, ולא חושבת שזה פייר שאחכה בגללם זמן רב כ"כ..

מתוסכלים. מאוכזבים ובעיקר חסרי אונים..

אז זה באמת נראה לא שייך להתערבותם.

זמן ההיכרות - זו החלטה שלכם.

"להכיל חתונה" - זה יכול להיות אולי הסבר ליכולת הטכנית שלהם בנושא - אבל בוודאי שבמהות, מי שצריך להכיל את החתונה אלו בני הזוג.

ואי אפשר לומר שהם "לא רוצים לשמוע לחתן לפחות בחצי השנה הקרובה". זה ממש לא יעלה על הדעת לעכב בגלל זה.

אלא מאי? שבדברים טכניים שאתם תלויים בעזרתם - אי אפשר לכפות אותם. צריך אולי למצוא מישהו מקובל עליהם שיסביר להם את הענין.

מצד אחד הם אוהבים אותך דואגים לך ויש להם יותר ניסיון.

מצד שני, הניסיון שלהם לא תמיד רלוונטי..

את בטוחה שלא תוכלו להעמיק את הקשר בזמן הזה?

תנסו פשרה..

פרט חשוב, בני כמה אתם?

חששתי שהסיבה היא גדולה יותר- שאין לכם תארים ועבודה, או שאתם מהעדה הלא נכונה, או סיבה אחרת- שאי אפשר לשנות ככ מהר.... 

יחסית קל לתקן את המצב הזה - 

אפשר מעכשיו לעשות כל שבוע ארוחה אצל ההורים שלו\ ההורים שלה (באמצע שבוע... להתארח אצלם לכמה שעות)- ככה הם יכירו אתכם טוב (טוב טוב, מספיק טוב כדי לומר- די! לכו לבד לדייט! ) 

אפשר להבין אותם- שגם הורים הם אנשים וגם להם יש חיים- ואם החיים שלהם כרגע סוערים זכותם לומר- אין לי פנאי רגשי כרגע לחתן ילד\ה, מגיע לך כילד את כל הפנאי שלי- וכרגע אין לי את זה לתת. אתם אמורים להיות אנשים מספיק בוגרים כדי לקבל אמירה כזו ולכבד אותה- לפני שאתם רואים מה עושים לגביה

אפשר לסכם עם ההורים שכל העבודה הקשה של אירגון חתונה- רק עליכם, הם יבואו פעם אחת לראות כדי לוודא שזה לטעמם- ודי 

אפשר לחכות עוד חודש ולהעמיק את הקשר- אם את בעניים של 3 חודשים- וצברת רק חודש- אז יש אפילו לך טווח זמן להתגמש.... 

כמו שאתם לומדים לשוחח זה עם זו- לתמדו לשוחח ולהבין את ההורים שלכם

אל תהיו חסרי אונים- יש הרבה מה שאתם יכולים לעשות: 

להקשיב

לכבד את מה שאתם שומעים

להסביר

להיות סבלנים 

להכיר, ולתת שיכירו אתכם 

לדבר, לשתף, לחלוק את התהליך 

לשתוק

לקחת אחריות, להוריד אחריות מאחרים 

אתם כרגע בשלב של התלהבות זה מזו והתאהבות ראשונית, בשלב הזה , לאחר שמחסומי הבושה הראשונית ירדו , החקירות ההדדיות הסתיימו, ההורמונים עובדים וגורמים לכם להסתנוור אחד מהשני ולא לשים לב לפגמים שבודאי תחושו בהם במהלך חיי הנישואין. אין אדם מושלם וגם הזוג המתאים ביותר צפוי לחוות משברים בחיי הנישואים.האם את יודעת איך חברך יתנהג כשיכעיסו אותו מאוד (ולהפך)?,לכן, צריך להרגיש גם את הצדדים השליליים של בן הזוג כדי לדעת שלמען האהבה מוכנים לסבול אותם. עוד חודש חודשיים של הכרות יותר מעמיקה יקלו עליכם בהמשך.

אם מספר חודשים של המתנה מתסכלים אותך/אתכם, מה יקרה כשתצטרכו אולי להמתין 5 שנים לדירה משלכם?

לגבי הטענה השלישית (מהלכים במשפחה) ישנם מהלכים שבהחלט מקשים על היכולת של ההורים להשקיע את מרצם בארגון החתונה. (דוגמאות סכסוך גירושים ביניהם, בן/בת אחרת שנמצא בסכסוך עם בן/בת זוגו, או בעיות בריאות חמורות אצלם או אצל הוריהם). ישנן בעיות שצפויות להוריד לחץ תוך תקופה של מספר חודשים וישנן אחרות שמספר חודשים כנראה לא ישנו לכאן או לכאן ולכן בין השיקולים שלכם צריך להיות עד כמה באמת המצב ישתנה בעוד מספר חודשים.

אם אתם מחליטים להמשיך הלאה למרות התנגדות ההורים של בן הזוג, כדאי שתבררי עם הוריך האם יסכימו לתמוך בכם באופן חד צדדי (בהנחה שאתם לא מסוגלים כלכלית גם לממן את החתונה וגם את המשאבים הדרושים לתחילת חיים משותפים).

אני מציע לכם, להוריד קצת את הלחץ על ההורים.לקיים פגישות/ארוחות בתדירות גבוהה שלך עם משפחתו של הבחור ולהפך.

אם יש אפשרות טכנית, בלי לפרוץ את גדרי ההלכה, אז גם להתארח בשבת. כמובן שלארועים משפחתיים אתם מגיעים ביחד.

אם רואים שלאחר חודשיים שלושה לא נראית הסכמה באופק, תצטרכו לברר עד כמה אתם תלויים בסיוע של הוריו לתחילת חיי הנישואים , אם התלות קטנה, תודיעו להם שאתם מתכוונים להמשיך, תשתפו אותם במהלכים ככל שהם מעונינים להיות מעורבים ואל  תלחצו אותם במקומות לא הכרחיים.

אירוסים למשל לא חייבים לעשות, חתונה כן, אבל לא בהכרח צריך להזמין את כל העולם.

האושר שלכם לא צריך לגרום להם לסבל.

אם התלות הכלכלית שלכם בהוריו צפויה להיות גבוהה, תצטרכו להתנהל לפי החליל שלהם עם כל הקושי שבדבר.

ויש לכם מושג איך תסתדרו אחר כך אז תתחתנו

אם אתם מבינים שלא מסתדרים לבד עם כל הדברים האלה אז אל תתחתנו

אני לא ממש מבינה איך זוג שאפילו חתונה שלו לא יכול לארגן יסתדר אחר כך בכחות עצמו, אבל זו דעתי

אח שלי התחתן תוך 3 חדשים מפגישה ראשונה ואני נורא מצטערת שלא שכנעתי אותו לחכות עוד כמה חודשים

מצד שני גם אני כבר התחתנתי שלושה חודשים אחרי פגישה ראשונה ולא יכולה להגיד שגיליתי בבעלי משהו מהותי שלא ידעתי לפני חתונה כלומר אפשרי בהחלט להכיר בן אדם גם בפרק זמן זמן קצר

אם גם את עשית אותו דבר ויצא טוב - אז כנראה זה לאו דווקא בגלל הנתון הזה. יתכן שאכן ספציפית לגביו, היה מתברר משהו עם עוד קצת זמן, יתכן שלא.

אבל בוודאי - ברגע שיש לך שתי דוגמאות הפוכות, אחת ממך ואחת ממנו, אי אפשר להציע לבחורה לפעול דווקא לפי הדוגמה של האח...

יש הורים שמבינים את נפש הילדים שלהם ויש הורים שמבינים אבל פחות.

יש הורים שמתנגדים לאירוסין וחתונה מסיבות וענייניות ויש הורים שמתנגדים מטעמים לא ענייניים.

המשותף לכולם: מעצם היותם הורים הם היו במקום שלכם ועברו את מה שעברתם וצברו ניסיון וחוויות גם בדברים שעוד מחכים לכם ואין לכם מושג עד כמה הם רגישים ומורכבים מסיבות מובנות.

גילוי נאות: גם אנחנו היינו "שם" וגם ההורים שלנו התנגדו בהתחלה, אבל לאט לאט התפשרו. לא מעט בזכות תקופת האירוסין הארוכה שהייתה מעין הכנה של כולנו עד לחתונה המיוחלת. מה שכן, עדיין חיכו לנו אחר כך הרבה הפתעות נעימות יותר ונעימות פחות שאני ואשתי היינו צריכים להתמודד איתם ובלי עזרת הקב"ה אנחנו לא יודעים איך זה היה מחזיק מעמד.

האתגרים של הזוגיות והקמת המשפחה נתנו לי ולאשתי שיעור מאלף בהכרת ההורים של שנינו ועזרו לנו להבין הרבה דברים שלא ידענו ולא הכרנו בתור רווקים ולמצער, גם את הסיבות שהביאו אותם להתנגד לאירוסין לכתחילה.

לגבי הטענות של ההורים שלו:

1) חודש היכרות זה זמן קצר ולא מספיק- נכון מאד! אמנם לא צריך להכיר את בן הזוג מא' ועד ת' בשביל להחליט, אבל המוח והלב צריכים זמן כדי לעכל את הזוגיות המתהווה. היכרות נורמלית צריכה קצת יותר זמן. אירוסין הם תקופה מלחיצה ומתישה גם אם היא נמשכת חודש וחצי. כשאני חשבתי על הצעת הנישואין לאשתי נזכרתי בדברי הר"מ שלי מיכאל בן ארי: נישואי בזק הם תוצר של חוסר דחית סיפוק. מי שמשקיע יותר - הסיפוק שלו בעתיד יהיה גדול יותר. קחי בחשבון שיש בך מעט מאד דברים פרטיים שיהיו נסתרים מבן הזוג שלך במהלך הנישואין ולהיפך. את צריכה לברר עם עצמך איך את הולכת להתמודד עם כל החשיפה העצומה הזו בפני אדם שעד לא מזמן היה זר עבורך לחלוטין. היכולת של שניכם להתמודד עם החשיפה המלאה זה מול זו, הולכת להיות אחד המבחנים החשובים של הזוגיות שלכם.

2) ההורים שלו עדיין לא מכירים אותך מספיק- כנראה שגם את לא מכירה אותם מספיק וכדאי לך להכיר אותם ולו לפחות כדי להתכונן נפשית לחיים שיהיו לך במחיצתם. הם הרי יהיו שם: בשבתות, בחגים, בשמחות ובין לבין כשתצטרכו את עזרתם או הם את עזרתכם. הייתי מציע לך לשבת עם אימא שלו בארבע עיניים ולנסות לברר איתה איפה היא רואה את עצמה בתור חמה לעתיד ואיפה היא רואה את המשפחה שהבן שלה יקים בעז"ה. שיחה כזו תוכל לעזור לך מאד בהמשך החיים. כדאי לך לברר איתה עד איפה היא ובעלה מתכוונים לגלות מעורבות בחיים שלכם. גם לו הייתי מציע לברר את זה, כי פגיעה באגו יכולה להפוך אהבה גדולה לשנאה ר"ל.

3) הם עוברים מהלכים במשפחה- כדאי לברר כי אולי מדובר בדברים שישפיעו גם עליכם וגם על היחסים שלכם עם המשפחה שלו. כשמשפחה מתנהגת באופן מסוים ולכלה/חתן קשה להבין למה, זה פתח למתחים ומריבות. זה יכול להיות עניינים שקשורים להוצאות כספיות גדולות מאד או עניינים משפחתיים רגישים. קחי בחשבון שצריך הרבה מידות טובות כדי לא להיפגע מעניינים שבכסף, רכוש ונדל"ן.

אלא דברים שלא הייתי מציע להקל בהם ראש וכדאי לך לקחת את הזמן ולברר עם עצמך איפה את בכל העניינים הללו.

זמן מועט יחסית מלגבש החלטה שקולה ונחרצת בהסכמה לבחירת בן/בת הזוג לנישואין והקמת בית

נסי 3 חודשים לפחות... הזמן לא בוער. תבטיחי זאת למען עתידך (ובנוסף עתיד ילדיך)

שחלילה לא תופתעי לגלות אדם אחר מכפי שציפית...

שיהיה בהצלחה בבחירתך ובמזל טוב!

אברך בכולל מג"ל (הגלגול הקודם של ישיבת תורת החיים) החליט שהוא לפני אירוסין בודק הכל (אבל עד הסוף). ואכן קיים ובא בברית הנישואין וגילה שהוא עדיין לא באמת מכיר את האשתו הטריה. ודי למבין.

יכולת ההיכרות בזמן פגישות היא מוגבלת מאוד, מאוד, מאוד ושוב מאוד. כמה שננסה להכיר לעולם לא נדע הכל. וגם אחרי חתונה לאחר כמה חודשים מגלים דברים חדשים. ומכאן העבודה שלנו כבעל/אישה ללמוד איך לקבל את השני כמו שהוא ואף ללמוד מכך דברים לעבודתו יתברך, וב"ה יש הרבה מה ללמוד.

אבל מהיכרות שעורכת ממספר פגישות במהלך חודש אחד, נוצר רושם ראשוני, מן שקיפות שטחית ולא מאובחנת מספיק כדי לקבע החלטה האם להינשא ולהקים איתו בית...

כיצד אדע איך הבחור מנהל את אורח חייו במהלך החודשים הבאים?

את הדברים הקריטיים אפשר לדעת בזמן קצר. (דבר קריטי א"א ולא נכון להסתיר- צריך לשאול בפירוש)

עם שאר הדברים צריך לדעת להתמודד ביחד עם שאר הדברים שלא גילו במהלך הפגישות.\

זה עובד מנסיון. הבעיה מתחילה כשלא משמתמשים ב'נוסחא' הרשומה לעיל.

להכיר אדם במהלך 4 שבועות פחות? זה נראה לך נורמלי?!

תודה לכל המגיבים

בסופו של דבר התבטל הכל.

הבחור החליט לחתוך.ככה סתם. מסיבות מטופשות..

והלב שבור

ממש קשה, כנראה ההורים הצליחו לשגע אותו וייתכן שהוא לא היה סגור לגמרי, אם זהזה הוא יחזור אם לא יבא האמיתי האחד והיחיד.

לאחר שמתבאסים צריך להמשיך לחזק את עצמך ולראות את הטוב שבך, לא לתת למישהו או משהו חיצוני לשדר לך שאת לא טובה מספיק אלא להיפך לראות ת'חיוב שהצלחת להגיע עד לשם וההורים תקעו אתזה.

לעבוד הרבה על החוזקות שלך ולא ליפול....להיות עם חברות מפרגנות ולשתף כמה שיותר אם זה עושה לך טוב.

ה' יעזור וישלח מהר ובקלות את זה ששייך לך....

זה מצער לשמוע. אני בטוח שאת תתאוששי.

יחד עם זאת, לפי התיאור שלך נשמע לי ששהורים שלו  לא אהבו את הקשר ומסיבות השמורות להם החליטו לבחור בתירוץ  כזה או אחר.

לי יש תחשה שהבחור החליט לעזוב בעצת הוריו/ לבקשת הוריו

לפי מה שאת כותבת מגיע לך משהו שיהלום את האיכויות שלך.

אני מאוד מבין את הרצון שלך להתחתן, אבל, עדיף לבדוק היטב היטב לפני, כמה במחיר של דחייה בהגשמת החלום, גם אם מדובר בלדיות בשנה ויותר.

חלילה מרוב פזיזות תהיי אומללה להרבה זמן.

גם זה מאת השם....

אליו לטובת יציאה לחופשה משפחתית 
 

בדיוק כמו הכנסים השנתיים של לשכת רואי חשבון ולשכת עורכי הדין באילת, ועוד גופים מרכזיים במשק - נופש שנתי משפחתי, שממומן בחלקו כהוצאה מוכרת של השתלמות מקצועית מוכרת למס.  

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אין בזה משהו אסור מבחינה הלכתית

גם מבחינה רגשית לא רואה את הבעיה בזה

איני יכול לדמיין לעצמי מצב שבו משהו כזה היה מפריע לי (או לכל מי שאני מכיר) לכן איני רואה מה יש לעדכן כאן

וחתונה אינה סיבה לחתוך את כל קשרייך החברתיים, בחורך היקר אינו תמנון עם יכולת למלא את כל עולמך וצרכייך הרגשיים (ואני מניח שגם הוא אינו רוצה בכך)

למה שתחשבי שזה יהיה בעיה?...

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

700 ללילה

נראה מאד יפה

כרגע מחפשים צימר באזור באר שבע או דימונה בלי בריכה, במחיר של עד 1,200 לשני לילות.

(גילינו שאפשר להזמין ברכה פרטית בנפרד מהצימר באזור. זה חוסך המון כסף)

אשמח להמלצות בכיוון.

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית