תהיי איתה, ותלטפי אותה כשהיא שוכבת?

איך שהבנתי עיקר הענין בהשכבה טובה זה שהילדה תקלוט שהיא לא יכולה להשתלט עלינו. היא עכשיו יושנת! נקודה!

מצד שני צריך לא להיות אכזרי ושלא תחווה הרגשה שלא אוהבים אותה, וממילא את מרימה ומורידה כל הזמן, כדי להיות מצד אחד עקבית, ומצד אחר את אתה.

אולי מספיק ליטוף בלי להרים אותה. פשוט להיות אתה, ולהרגיע אותה בעצם השהות שלך.

דרך אגב, אצלנו בבית אני עושה את זה יותר טוב מאשתי, כנראה התינוקות מרגישים שאני החלטי זהם הולכים לישון עכשיו ולא יעזור כלום. והבנתי שאצל רוב המשפחות זה יותר קל עם הבעל, ולכן אם יש אפשרות עדיף שבעלך ינסה להרדים אותו.

אבל בתור בעל, אני די מסכים עם בעלך בסופו של דבר.

מה יקרה אם היא תבכה?

הפחד היחיד שלנו הוא שהיא תרגיש נטושה ובודדה ותהיה מסכנה, אבל אם אנחנו איתה, ואנחנו רק לא עושים את מה ש"הוד מעלתה" מבקשת אין סיבה שיהיה לה נזק נפשי,

מה שנשאר זה רק שאנחנו מרחמים עליה שהיא עצובה, וגם נמאס לנו כבר שהיא בוכה ורוצים כבר קצת שקט.

אז לגבי הרחמים - מי שאוהב את הילדה שלו באמת באמת, שידע שטובת הילדה לקבל גבולות ברורים ולא לשלוט בהורים, ואדרבה בגיל יותר מבוגר זה עושה לילד חרדה שהוא שולט בהורים שלו.

ולגבי זה שנמאס כבר - בטווח הארוך זה ממש ממש משתלם, כי תוך כמה ימים הילדה קולטת שזה לא עובד, וכל הסיפור הזה נגמר. אז נכון שזה קשה בהתחלה, וצריך לנשום עמוק. אבל עדיף כך.

ואם יש לך לב רגיש מדי, את יכולה לבקש מבעלך שיטפל בה ואת תברחי החוצה. אבל כי זה לא פיתרון מושלם כי:

א. הוא רק יעזוב אותה לנפשה ולא יתן לה אמפטיה, לא סתם הקב"ה נתן לנו גם אבא וגם אמא.

ב. תוך כמה ימים הילדה תקלוט שעם אבא אי אפשר לעשות משחקים, ועם אמא כן, ואז התגובה שלה איתך תישאר אותו דבר, ורק אבא יהיה "הקוסם" שמרדים אותה בשניות.

חמותי טיפלה בילדה ששיגעה את אמא שלה ולא הסכימה לישון, ואצל חמותי היא ישנה כמו כולם בלי בעיות. כי היא קלטה שעם חמותי זה לא עובד. 

בת 9 חודשים. אחרת היא לא היתה בוכה ככה.

לא צריך ליחס לילד קטן כ"כ כוונות כאלה קשות של שליטה וכו', כשלא טוב לתינוק הוא בוכה-זה הכל.

תאמין לי זה עובר מהר מאד. תוך כמה שנים כבר לא יזכרו שהיה לו קשה להרדם.

אבל תינוק עלול לבכות מהמון סיבות

ו-כן מה לעשות, השליטה היא כאן גם בגיל הזה

אני לא מתכוין לשליטה של רודנות, אלא שכך הוא תופס את העולם - הוא מצייץ וכולם משתחוים

ומאוד מצער לראות אב שתופס את ההורות שלו כמאבק שליטה, ואת צרכי הילד שלו כרודנות.

התינוקות תופסים כך את העולם:

אני נכה 100% - לא מסוגל כלל הניע את עצמי ממקום למקום (זחילה מסודרת בגיל 10-11 חודשים לרוב. וזחילה זו לא דרך שימושית ביותר להתקדם).

לא מסוגל כלל לדאוג לעצמי למזון או שתיה.

לא מסוגל לנקות את עצמי, ונמצא בסכנת זיהום מסכן חיים תוך שעות ספורות.

חשוף לסכנות טרף בכל רגע שאני לבד - בעיקר בחשיכה (לך תסביר לתינוק שאין חיות טרף באזור שלו).

נניח שחלילה אתה היית זקוק לפיליפיני צמוד שיכין לך את האוכל וגם יאכיל אותך (ביום ובלילה), וגם ייקח אותך לשירותים ואז ינגב לך |(ביום ובלילה), ושאוטובוס היה עלול להגיע ולדרוס אותך בכל שניה (גם בסלון ביתך, ביום ובלילה למיטב ידיעתך). נראה כמה שלו אתה היית בשנתך, וכמה"מאבקי שליטה" היו לך...

זה תינוק! והוא הופך לאדם בוגר ועצמאי בתוך שנים רבות! לא בתוך חודשים ספורים.

צאו מהסרט אנשים! אתם הורים ולא תינוקות בעצמכם!

ממליצה בחום רב לקרא את "הלוחשת לתינוקות" של טרייסי הוג.

לנו היא עזרה בטירוף

אם זה מעניין אותך, אז אוכל לכתוב בקצרה את עקרונות השיטה...

והערה, אסור אסור אסור לתת לתינוק לבכות לבד. זה גורם לו לתחושת חרדת נטישה וחוסר אמון

שאמנם אני מסכים שלא טוב לתת לילדים לבכות בלי להתייחס,

אבל זה הדבר הכי פחות גרוע לעשות. כי אם עושים את זה נכון, זה עובר מהר מאד, ובחינוך אין בד"כ משמעות למעשים יחידים, אלא לנורמת התנהגות, וממילא אם שבוע הילד בכה ולא התייחסנו, ואח"כ הוא הפסיק לבכות באופן קבוע, וכשהוא בכה התייחסנו אליו, לא יהיה נזק משמעותי

אבל, למה לעשות בכלל נזק?

הכי טוב להתייחס אליו כשהוא בוכה, ולהיות איתו, אבל לא להיכנע לגחמותיו.

שאין מי שידאג להם, ואז הם מפסיקים לבקש.

לבי לבי על תינוק שלומד שאין לו מה לפנות להורים שלו בשעת הצורך.

אתה יכול להגיד לו מליון פעם "אני כאן בשבילך", אבל זה לא יעבוד אם הוא לא יראה את זה בפועל, והזמן שלך להוכיח לו שאתה שם בשבילו, זה מתי שהוא הכי צריך אותך. והוא הכי צריך אותך כשהוא הכי חסר אונים,ועל כן הכי תלוי בך, ולכן הכי חרדתי בלעדיך. זה כשהוא תינוק, באמצע הלילה. המצוקה שלו היא מאוד אמיתית בשבילו.

מה שלא תראה לו כתינוק - יהיה לך מאוד קשה, עד בלתי אפשרי, לתקן מאוחר יותר.

וכל תינוק גדל להיות ילד וגם מתבגר, על שלל הסכנות שהזמנים האלה מביאים איתם. מאוד תרצה אז שהוא ידע עמוק במח שלו שאתה שם בשבילו גם באמצע הלילה, לסכנותדמיוניות או אמיתיות.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

חובות הלבבות שער הבחינה פ"ה:

"ומרוב הטובה על האדם, שאיננו משכיל ולא מכיר הטוב והרע בעת ילדותו, שאם היו שכלו והכרתו שלמים בעת גדולו, ויכיר יתרון בני אדם עליו בהנהיגם עצמם ומהירות תנועתם ונקיותם, ויראה עצמו בהיפך כל זה, היה  מת מן הדאגה והיגון"

כך שזה לא נכון שהילד מרגיש כמו מבוגר חסר ישע עם מליון סכנות מסביב. הוא עדין לא מפותח לזה, וזה חסד ה' שהוא לא מרגיש כך כי באמת זה פחד גדול.

ואין הגיון לנסות לצייר לעצמנו מה אנחנו היינו מרגישים במקומו, כי הוא לא חי בסרט הזה. (ברוך ה')

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אני כבר מרגיש שאין טעם להתווכח.

והבוחר יבחר

מכניסה לה מוצץ ומלטפת אותה ושמה את האצבע שלה בתוך היד שלי,

ולפעמים אני גם שרה לה.

כשאני בשיטה של להרים ולהוריד אני מדברת אליה

ואני מקפידה שאם היא מנסה להרדם ואני יוצאת מהחדר

אז אני אומרת לה כל הזמן גם מהמטבח שאני אוהבת אותה

וכשאני יוצאת אני אומרת מתי אני אחזור וכו ואכןחוזרת

והיא אכן מקשיבה לי ונרגעת

ניסית את זה?,

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

הרגלתי את בני שבן שנתיים- להירדם בהנקה!!!

והוא ישן איתי  במיטה!!!!

אבל עכשיו אני רוצה להפסיק את השינה המשותפת ואת ההנקה!

ואין לי יותר מידי סבלנות להרדמות קשות

מישהו? משהו?

הלפ!!

ומוסיפה שבמידה שהתשובה היא לא, ואם אין לך סבלנות להרדמות קשות (אם הבנתי נכון את מה שכתבת)- אל תתחילי בשינוי.

בגיל שנתיים ההרגל כבר די קבוע, וצריך להיות מוכנים לתהליך שינוי הדרגתי, לא זבנג וגמרנו.

אישית, הייתי מפסיקה קודם את השינה המשותפת. באהבה, בסבלנות, ובנחישות פנימית ומעשית.

אח"כ עוברת להנקה- גומלת אותו וזהו. אולי אולי נותנת בקבוק חלב/תמ"ל, אולי רק מים, וזהו.

הרבה הצלחה!

ולא היא!

גם אני מדבר על גבולות, שהתינוק ידע את גבולות המציאות ויבין שהעולם לא מתיישר לפי הרצונות שלו

בסך הכל אני מזדהה עם מה שאת אומרת

צריך להבדיל אם הקושי של הבת להרדם הוא בגלל קושי כמו רעב צמא קור וכו'

או בגלל שככה נוח לה ,הבת שלנו הקטנה התעוררה 8 פעמים בלילה ,החלטנו לעשות לזה סוף (זה לא היה צורך לאוכל וכו)

זה היה רק לראות אם אמא פה(הגברת היתה במעון מגיל חצי שנה.)

אחרי כמה לילות קשים העסק נגמר.

היא בכתה קצת נדנדנו ואח"כ אמרנו לה שאנחנו עייפים ,אנחנו רוצים לישון אחרי כמה לילות קשים חזרנו לשפיות.

אין לה שום חסך אימהי והיא ילדה נורמלית ומקסימה.

תהליך של הקניית הרגלי שינה יכול להמשך כ-8 שבועות אז מעט סבלנות.

לא קראתי את כל התגובות אבל הנה כמה עצות - 

1. מענה לבכי - בכל מקרה לא הייתי ממליצה להשאיר את אותה בוכה במיטה ללא מענה. זה בסדר להרים אותה מהמיטה אם היא לא נרגעת אבל ברגע שהיא נרגעת להחזיר למיטה. 

2. תנסי לבצע הפרדה בין אוכל ושינה כלומר את האוכל לתת לה לפני האמבטיה וכך נתק את הקשר. 

בהצלחה

מה סביבת השינה של הילדה? היא מכירה את המיטה שלה= משחקת שם קצת ביום כדי לעשות אותה סביבה מוכרת? 

יש לה במיטה בובה שהיא אוהבת ומחוברת אליה? 

גם הבת שלי באותו הגיל..

רגילה על הידיים...תשומת לב כל היוםםםםם...

אין לה רגע דל...

היא השנייה שלי...

בקיצור...

עו ועוד רעיונות יתקבלו בברכה...

תודה עצומה!!!

קראתי כל תגובה וכל עצה...וכבר התחלתי ליישם..

אז תודה לפותחת השרשור ולכל המייעצות והמייעצים

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.