דבר שני אפשר לעבוד כמעט על הכל.

אולי שווה ללכת להתיעצות בעניין? (ולא זה לא אומר שאת בעייתית זה אומר שאת רוצה לפתור בעיה ועושה בשביל זה משהו)

כל התלבטות שיש לך- קטנה או גדולה, תתפללי עליה להשם- ישתקנך בעצה טובה מלפניו.

ממש שתפי אותו ובקשי ממנו להחליט את ההחלטה הנכונה, מעומק הלב באמונה ובתמימות שהוא שומע אותך והוא היחיד שיכול לעזור לך ולהנחות אותך בדרך ישרה ובעצה נכונה.

כך תדעי שכל מה שאת מחליטה, בעצם את לא מחליטה לבד, ותפנימי שהשם הוא זה שמכוון ומבב את הכל- גם מה שדנראה שתלוי בנו. זה רק נראה תלוי בנו, זה לא באמת. כי גם הלב והמוח שלנו ביד השם.

האמת היא שזה ככה ממש, אלא שאנחנו שוכחים את זה.

תפילות עוזרות שזה יהיה באופן טוב נראה ונגלה, וגם שאנחנו נהיה מודעים לזה שככה זה פועל

כולנו כאלו, מחליטים מהר בתחומים מסוימים ומתקשים לקבל החלטה בתחומים אחרים.

תבדקי את עצמך, האם בכל התחומים זה כך?  רוב האנשים מתקשים לקבל החלטה בתחומים שחשובים להם, אם זה כך זה נורמאלי.

בכל מקרה ניתן להתאמן על-כך.

אם היית חלילה נכה פיזית היית עושה מאמץ להקל על עצמך?

נעזרת בעזרים שיסייעו לך ללכת? לתפקד?

אז גם שיש קושי בתפקוד יומיומי, ונשמע שאכן יש לך התמודדות לא פשוטה-

כדאי למצוא "קביים" מתאימות,

א"א כמובן לאבחן רק מתוך תיאור בפורום, אבל נשמע שיש פה דפוס חוזר של התנהלות שפוגעת בך,

ושעזרה מקצועית יכולה להוות את הקביים הנחוצות,

מציעה לך לבדוק אפשרות של  cbt  , זה מתאים למקרים מהסוג שתיארת.

בהצלחה!

 שלום לך אשה חכמה,

ומדוע אני מכנה אותך חכמה? משום שסוקרטס אמר: החכם יודע שאינו יודע.

לדעתי, זה עדיף על פני אלה שתמיד חושבים שהם יודעים ולמעשה הם טועים בגדול.

עצתי לך  להרבות להתייעץ.  עם קרובים ועם רחוקים.

עם הקרובים תתיעצי בבעיות האינטימיות יותר, ולא תמיד את חייבת לדבר בגוף ראשון.  לגבי הקרובים יותר אך בעיקר הקרובים פחות את יכולה לשאול את הדברים בצורה כזאת, למשל: מה אתם חושבים על...?  מה הייתם עושים במקרה ש...?

 קראתי ש... מה דעתכם על זה?  את כמובן יכולה לחפש מאמרים  או כתבות המתלבטים בבעיות שאת מתלבטת בהם ולהביא אותם לדיון.

האנשים המרבים להתייעץ הם החכמים יותר.

שאלות מסוג זה יכולים גם להרחיב את חוג הקרובים אלייך.

גם אם את סבורה שאצלך הדבר בגדר נכות, תגלי שלא מעט אנשים הם כאלה.

יש סודות לכל חסרון בשמיים, והעיצה להתפלל היא גם עצה, שהרי ידוע שבדרך כלל הקב"ה עוזר למי שעוזר לעצמו.

בהצלחה, יקרה.

 ושלום לבחורה החכמה,

לגבי מציאת בן זוג אספר לך סיפור:

פעם , כך סיפרו לי, היתה בחורה שהתראתה עם בחור והוא לא מצא חן בעיניה, ממש הגעיל אותה. היא דחתה אותו.

בכל זאת הסכימה לראות אותו בשנית, ושוב התגעלה. וכך הדבר חזר על עצמו עד חמש פעמים. בפעם הזאת היא כבר הסכימה להתחתן אתו ומאז הם דבוקים ללא הפרד.

מי יודע אולי כדי להתחתן עם בן זוגך את צריכה להתלבט? אולי הוא יהיה אחד שאוהב ליעץ עצות ויהיה בבחינת המשלים שלך?

ואגב, לגבי מה שכתבתי לך קודם: לאחר התייעצויות רבות, אדם יכול להבין  עם מה הוא מתחבר ולמה איננו מתחבר.

לעתים מישהו מייעץ לו א, והוא מתקדם ובוחר ב, מתוך  שעמד מולו א.

ואסיים בסיפור לסוכות: בשוק ארבעת המינים ניגשים לעתים לרב כדי לדעת אם האתרוג כשר או פסול. פעם אמר אחד הרבנים: תביא לי אתרוג נוסף ואז אומר לך מה טוב יותר מבין השניים.

מקרב לב, נאמנה למסורת

 שלום לך אשה חכמה, רגישה ויקרה,

חשבתי דבר נוסף: לעתים בעיה כמו שלך יכולה לנבוע מהעובדה שאת פרפקציוניסטית ויש לך יכולות גבוהות להתחבר גבוה, גבוה. במקרים כאלה כשאין מנחה שמבין בדבר (גם ההורים הכי טובים עשויים למעוד מבלי כוונה), המבוכה רבה.

הרב קוק זצ"ל  כתב שלאנשים ברמה גבוהה יכולות להיות גם הריסות עצמתיות.

 נקודה למחשבה.

אולי כדאי שתקראי את אורות הקודש? לא תמיד מבינים הכל, אבל גם באמצעות מה שאפשר להבין ללא מאמץ כביר, יש יכולת להתחזק.

ועוד עצה קטנה: לעתים  אדם צריך לבחור עבור עצמו את הדבר הכי פחות ולא להתבייש בזה. כך אגב פותח השולחן ערוך שאומר שאין להתרשם ממי שילעיגו על אמונתך. ומתוך כך יש כוח להתמודד גם עם החלטות הנראות לך שגויות. כולנו בני אדם.

שמחת תורה שמח

נאמנה למסורת

מישהי שאני מחשיבה אמרה לי שיש קאוצ'ר, מאמן רוחני ואת יכולה לפנות אליו. אינני יודעת להמליץ על אדם ספציפי. אני מכירה מתקשר מהימן מאד ובעל נשמה גדולה, בשם חנן שורק, טלפון 02 5903725, או: 0508744194, בימי חמישי הוא מצוי בירושלים למיטב ידיעתי. אם תבואי מוכנה כשהשאלות מנוסחות באופן הכי מדויק וכנה, ותפני לישות הרוחנית שהוא מתקשר אתה (היא מהתנ"ך), תוכלי לקבל כיווני מחשבה בעזרת ה' שיכולים לכוון אותך ולתת לך אולי קצה חוט. במשפחתי הוא עזר מאד.

כי אמרת בעצמך את התשובה-

פסיכולוג

לא צריך לפחד מזה

כמו שלחולי הגוף- הולכים לרופא

ככה לחולי של הנפש\רגש\חלקים אחרים באישיות- הולכים לרופא המתאים להם- פסיכולוג מקצועי.

את בעצמך כתבת שאת מרגישה "נכה"- אז את כבר בחצי פיתרון -לכי לטיפול, ובעז"ה תשועה ברוב יועץ

 מוכרחה להגיד שלעתים פסיכולוגים יכולים להזיק בפרט כשהם ברמה נמוכה יותר מהמטופל. כמו כן מי שהוא פרוידיאני נטו לא הייתי הולכת אליו.

לא שללתי שהם יכולים גם לעזור, אך צריך להתמצא בשדה, כלומר לדעת מי טוב ומי לא. 

שלום פסק חכמה ויקרה,

כתבתי לך קודם על חנן שורק, לא במקרה. הוא איננו פסיכולוג, אולם מכיוון שהוא מתקשר עם דמות מהתנ"ך הוא הרבה יותר מפסיכולוג.. זה אולי מפליא, אולם המתקשר הזה הוא אדם מוכר בציבור. הוא היה חברותא של אחד הרבנים הגדולים בשטחים. משפחתו משפחה שנטועה בהווי הארץ ועשתה חסדים לאנשים מדן ועד אילת, ואין זו הגזמה. לצערנו בנו וכלתו שעובר היה בבטנה,נהרגו בפיגוע בכרמי צור לפני שנים. ה' יקום דמם!!!

אני אישית לא הייתי הולכת למישהו אחר. . ה וא עצמו יגיד לך אם יחשוב שאת זקוקה לטיפול אחר,למי לפנות. כך דומני וכמובן שאת יכולה לשאול אותו הכל בטלפון, אך כאמור עלייך להיות ממוקדת. שיחה טלפונית איננה פגישה. ועליי לציין שאין לי קשר משפחתי עם חנן. ההיכרות של משפחתי אתו נובעת מחסד ספונטני  עצום שעשה עמנו כשעדיין לא היה דתי.

ומעניין לעניין באותו עניין: לפני כעשרים ושמונה שנים אני  עצמי טופלתי על ידי פסיכיאטור שסייע לי מאד. אני מכירה פסיכיאטור רגיש מאד ששמו ד"ר מנדל שלמיטב ידיעתי מקבל ברחוב חרל"פ בירושלים. שתיים מחברותיי טופלו על ידו, הם נשים ברמה גבוהה מאד וכיום כל מי שעיניו בראשו מבין שלעתים הנפש צריכה רפואה. זה לא בושה. האם עדיף להישאר בבעייה ולא לפנות לעזרה? אני מעולם לא הסתרתי שנעזרתי על ידי פסיכיאטור ומי שרצה לסמן אותי, אמרתי לו: "תתבייש, אתה מסמן אנשים". ומדוע סיפרתי זאת לאנשים? כי רציתי להשתמש בנסיוני  לטובת הכלל. העניין הוא שרפואת הגוף  המוכרת מזה אלפי שנים, עדיין מקרטעת בכל מיני עניינים, ולכן רפואת הנפש שזמנה מאתיים שנה בקושי(כמדומני) צריכה להיעשות רק על ידי אנשים היודעים שיש אלוקים מעליהם. לעתים יש חילוניים שמיטיבים להבין זאת יותר מדתיים. לא תמיד.

כדי שלא תתקשי בהחלטה אני מציעה לך לבדוק זאת דרך שיחה טלפונית.

ולמיטב הבנתי מי שמפחד ליפול ולא להצליח, חוסם לעצמו את הדרך להתקדמות ואת אופציית ההתקדמות.

מאחלת לך הצלחה מכל הלב,

נאמנה למסורת ו

אני שמעתי כבר מהרבה נשים שיש להם בעיה עם החלטות זה בכלל לא משהו שקורה רק אצלך וזה גם אחד העונשים שקבלו הנשים מחטא אדם הראשון שיהיה להם קושי להחליט אם תשימי לב מלא נשים רוצות דווקא את ההחלטה של הבעל שלהם לגבי מלא דברים וזה בדיוק מהמקום שאת מדברת קושי להחליט.... אתן לך עיצה קטנה כשקשה להחליט אם לעשות א או ב לכי עם הלב  מה שנראה לך שיהיה לך יותר טוב ולגבי הדבר השני ברור שיהיה משהו מבפנים שיגיד לך אולי השני יותר טוב.. אז לגביו את צריכה להגיד שלא איכפת לך בחרת משהו וזהו ועל השאר שלא יהיה איכפת 

אני הרבה פעמים מתפלאת על עצמי, שואלת את עצמי: איך יתכן שאני בכלל נשואה? איך יכול להיות שהצלחתי להחליט להתחתן עם מי שהיום בעלי היקר? הרי אני לא מצליחה להחליט אף פעם כלום! איזה בגד להלביש לתינוק בשבת בבוקר לוקח לי יותר זמן ממה שלקח לי לענות להצעת נישואין של בעלי. אז איך זה יכול להיות בבקשה? ככל שאני חושבת על זה יותר, ברור לי שיש דברים, שלפעמים אתה פשוט יודע. יודע בעומק הלב שזה זה. שזה מה שצריך לעשות, לבחור, להחליט. אשה חכמה אחת אמרה לי פעם: כשאת באמת לא מצליחה להחליט, תחליטי מהבטן. כי להתלבט אפשר בלי סוף. אבל כשלא יודעים ולא מחליטים, תחושת הבטן לא טועה. וזה עובד, מניסיון.

נסי לעשות לעצמך תרגילים בהחלטות: למשל, הדוגמה שהבאת, איך לבחור מתנה [לא כ"כ שטותי, לפעמים די חשוב]: לעשות רשימת אפשרויות, להסתכל מה השעה, להקציב לעצמך איקס זמן, להיכנס לחנות בידיעה שבתום הזמן הזה את חייבת לצאת מהחנות עם המתנה שבחרת. או בחירת לימודים: החליטי על התייעצות עם 3 גורמים  / מקורות: מכרה שלמדה את זה, סטודנטית באותו מקום ולשאול בפורום / פייסבוק. ואחרי זה את חייבת להחליט תוך זמן שתקציבי לעצמך. החליטי שאת סולחת לעצמך גם אם תטעי לפעמים בחלק מהבחירות שלך. מי שלא עושה - לא טועה. חלק מההחלטות השגויות תוכלי לתקן וחלק לא. אלה החיים. הרבה פעמים מה שנדמה כבחירה של טעות מתברר לאחר זמן כהחלטה טובה ונכונה. מותר לטעות. צריך לעשות השתדלות סבירה ואח"כ להשאיר לה' לסיים את המלאכה. אמונה וביטחון, אמונה וביטחון. בהצלחה רבה ולא להתייאש!

ויש שם עצות מעשיות.

מומלץ.

וראיתי את השירשור שלך. אכן זה סבל נפשי באמת תחושה של נכות. יהי רצון בכח הצדיק יסוד עולם נחל נובע מקור שימחה ואמונה שתזכי לישוב דעת אמיתי. למוחין של בחירה בסיעתא דישמיא בקלות ובבהירות  אמן. עצה ליציאה ממקומות תקועים התבודדות לה' על הנושא והתקשרות לצדיק. אם את יכולה אני ממליצה לנסוע עד אליו איזה אורות חבל הזמן. פיתקא טובה.

אני מבינה אותך, אבל האמת שאני כבר התרגלתי לזה ויש לי כל מיני  דרכים להאיץ בהחלטה, כמו מה יותר זול, ככה תמיד יש גורם מכריע שאני חייבת ללכת לפיו ולא אני זו שמחליטה.

אני לא יודעת אם זה ככה אצלך אבל נראה לי שאצלי יש קצת הפרעה אובססיבית כפייתית 

מציע לך בחום לא לחשוב על זה אפילו הם יגרמו לך לחשוב שיש לך באמת בעיה... 

גם לי קשה להחליט דברים, לפעמים אשתי מתחרפנת מזה. למשל, יכול לקחת לי כמה דקות טובות בלהחליט איזה קרטיב לבחור

שני דברים:

ראשון- אל תחליטי שאת כזאת ושאת נכה ואל תרגישי נורא עם זה- ההחלטה הזאת על עצמך וההרגשה הזאת כלפי עצמך רק מנפחת את הבעיה, אדרבא, תנסי לדבר על זה! לפעמים כשמשאירים משהו בחושך ובהחבא הוא מתנפח וכשמוציאים אותו לאור לא נשאר ממנו כלום. דברי על זה ובשלב הבא אפילו תצחקי קצת על זה עם מישהו... זה בעיקרון תכונה משעשעת...   

שני- לגבי העניין הזה בעצמו א. תנסי להרגיל את עצמך בדברים הקטנים ושברור שהם פחות חשובים "לקפוץ למים"-  ב. רעיון שקצת עזר לי , אני מקוה שאביע אותו טוב- ההחלטות שלנו הם בעצמם הבחירה- ז"א אם התלבטתי איפה להיות שבת ובסוף החלטתי ללכת לדודה שולה, זה לא שאני לא יודע במאה אחוז ששם יהיה לי יותר טוב אבל חלק מההחלטה היא שהחלטתי ששם יהיה לי טוב! 

אני קשור עם אחד הרבנים היותר מוכרים בברסלב (מעדיף לא להזכיר את שמו)  אני מסיע אותו לשיעורים  וכאלה ויצא לי לשמוע כבר ים של אנשים שדברו עם הרב על הרבה דברים... ומה שכתבת שאת לא יודעת מה את רוצה זה דבר מוכר אצל מלא אנשים וגם כשבסוף חושבים שיודעים מה רוצים אחרי שניה זה מתחלף ושוב לא יודעים .... זה מוכר אל תחשבי שיש לך בעיה....  הבעיה אם הולכים לטיפול או ייעוץ על דבר כזה המטפל יכול לגרום לך לחשוב שבאמת יש לך בעיה ואז תנסי לפתור בעיה שבכלל לא קיימת כך שגם לעולם לא תהיה לה תרופה ....תדעי שאנחנו דור של נשמות עם הרבה תהפוכות כמו שרבי נחמן כתב שהאדם "פעם מלאך פעם גאלח (כומר)) זאת אומרת שלאדם יכול להיות מלא תהפוכות ברצונות שלו פעם הוא ירצה להיות מלאך אחרי רגע הוא יכול לרצות את שיא הטומאה (כומר) וגם יכול בכלל לא לדעת מה הוא רוצה ..... לדעתי הפתרון שלך יהיה אם לא תבהילי את עצמך ממה שנראה לך שיש לך ותתחילי לעבוד עם עצמך על ההבנה שאין לך בעיה פשוט שחררי את עצמך מהדמיון הזה, שיהיה לך בהצלחה

קחי קצת פסק זמן. את רצה מהר מדי לכיוון של פסיכולוג, עבדי בשלבים, יש מאמרים מקצועיים רבים באינטרנט שכדאי לקרא ולקבל פרופורציות ,יש ספרים (כן או לא ועוד) ואם זה לא מספיק ניתן להתחיל אימון ממוקד לקבלת החלטות.

אימון, טוב יותר מפסיכולוג שכן הוא ממוקד ותוצאותיו ניתנות לבחינה המאמנים אינם מפחידים ותמיד אפשר להמשיך לפסיכולוג.

אבל לפני הכל, תבדקי עם עצמך, האם היו לך מקרים בהם קיבלת החלטות מהר ? אם כן מה גרם לכך ? האם ניתן לחזק את הגורם הזה ? האם את מסוגלת לקחת על עצמך שתי החלטות במהירות (לא חייבים בתחום משמעותי)?

לשאלתך בדבר פסיכולוגים,אני מכיר מקרה שפסיכולוג מוכר ומוערך הפנה לפסיכיאטר ושניהם טענו שהילד חייב טיפול (בן 4) ויהיו לו בעיות בעתיד וזאת למרות שעתה הם לא מצאו ממצאים מחייבי טיפול, למזלו ההורים היו בעלי חשיבה בריאה ועצרו את התהליך באיבו וללא טיפול כלל, ה"ילד" היום בן 19  והוא בחור מדהים.

אמנם זה מקרה אחד אבל לתשומת לבך.

בהצלחה!!!

יש לי בעיה עם דברייך ונוספים פה שיצאו בצורה די מכלילה כנגד פסיכולוגים,

מביאים דוגמא אישית ספיציפית ומכריעים לגביה המלצות,

צריך מאוד להיזהר עם דברים כאלה, לפעמים זה דיני נפשות ממש,

כמו בכל מקצוע יש טובים יותר ופחות, יש כאלה שזה לא הועיל להם (אולי כי פנו לטיפול לא מתאים או למטפל שהאינטראקציה איתו לא טובה), ויש הרבה שהועלי להם ואפילו הציל ממש.

אם פעם הזמנת אינסטלטור הביתה והוא לא תיקן טוב את התקלה החלטת שאינסטלטורים הם לא טובים ועדיף לא להזמין בכלל?

אז בטח בתחום מורכב יותר ורגיש יותר קשה למצוא את האדם והדרך המתאימים, לפעמים צריך לעבור דרך כמה מטפלים עד שמוצאים את מה שהכי מתאים (בדיוק כמו שלפעמים צריך לעבור כמה רופאים בשביל לאתר ולטפל במחלות פיזיות), זה בהחלט מתסכל ומקשה אבל לא בגלל זה צריך לפסול את האפשרות.

גם קאוצ'רים עלולים להיות לא מועילים, רק שאולי מצפים מהם פחות, אין כיום פיקוח על התחום הזה כך שכל אחד יכול להתעסק עם נפשות של אנשים כרצונו וזה ממש לא פחות מפחיד מפסיכולוג שעבר הכשרה של 7-8 שנים ועומד תחת פיקוח.

ואגב, ישנם גישות פסיכולוגיות פרקטיות וממוקדות שניתן לבחון בהם תוצאות.

הדברים לא מכוונים אלייך אישית, יש פה כמה שכתבו בסגנון הזה ולי זה חורה.

ראשית, אין שלילה של פסיכולוגים אלא המלצה להתחיל באימון מהסיבות שמניתי ואם אין תוצאות אפשר להמשיך לפסיכולוג,  פשוט פסק בקשה  דוגמה למקרה של טיפול פסיכולוגי בעייתי והצגתי לה מקרה כזה .

אני מסכים שבמקרה של קושי בקבלת החלטות יש עדיפות לפסיכולוג שמטפל בגישה ממוקדת (בעיות המשפיעות על תחום צר בחיים ניתנות לטיפול בגישה ממוקדת בטווח זמן קצר יחסית, למשל, חרדת טיסות, חרדת בחינות, פוביות שונות ועוד) שהם פועלים  בשיטות של אימון עם קונוטציה לפסיכולוגיה.

ההבדל בין פסיכולוג למאמן הוא בגישה. האם יש צורך בטיפול בתחום הנפשי, בעיקר דרך חשיפת העבר של המטופל (פסיכולוג), או לדלג ולהתמקד בעשייה וחשיבה חיובית שיוצרת תהליך פנימי של הסרת חסמים והשגת מטרות (אימון) לכן

במקרים של נושאים הקשורים לאישיות, נטיות ותחומי חיים באופן נרחב  הדורשים בד"כ מסע ארוך ומקיף שעשוי לקחת זמן רב יותר לדוגמא שאלות של זהות אישית וכד' כדאי לפנות לפסיכולוג  ולא לאימון אולם במקרה של קושי בקבלת החלטות יש עדיפות לאימון ממוקד.

הקיצר, אין פסילה אלא יותר הכוונה לתחום טיפול שמתאים יותר לדעתי.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?