בהצלחה !!החלטות נכונות!!

כדאי להתייעץ עם אנשים מוכרים,מביני עניין 

שאפשר לסמוך עליהם

אבל אחרי הכל,

ההחלטה היא שלך

הרי את בטח מכירה את הבחור מספיק טוב כדי לדעת

מאיפה הגיע החיתוך (אולי זה איזה פחד מחתונה...היסוס מקבלת החלטה כ"כ מחייבת)

מאיפה הסליחה נובעת ( קלות דעת\בקשה כנה\חרטה אמיתית)

ושיהיה לך בהצלחה

דומני שאם תנקטי כאפשרות השניה - את לא תהיי שלמה עם זה אח"כ.

אולי כדאי להשיב לו שאת מעוניינת קודם כל בשיחה שבה יבהיר איך יכל, כשלא "הרגיש" את מה שכתב כעת - "לזרוק" כביכול בלי לחשוב על הרגשתך, שהיתה כהרגשתו עכשיו. להגיד שאת שואלת בכנות, לא בקינטור והאשמה, כדי להכיר את האדם יותר.

אח"כ תראי מה הלאה. ומכל מקום - גם אם כן, כנראה כדאי יהיה לשמוע בכל זאת להורים, ולנסות להכיר טיפה יותר במתינות מחדש - ולראות אם אכן מתאים לכם.

אם היה לך ברור שהוא מבקש סליחה באמת

וחוזר אלייך באהבה אמיתית

ויישאר איתך, נאמן לך תמיד, 

אני מניח שאת תסלחי לו ללא היסוס

השאלה היא האם הוא יכול לעשות את זה שוב

הוא פגע באמון שלך. 

אז אולי קודם שיסביר את עצמו, 

האם יש לו סיבה הגיונית למה שהוא עשה?

האם יש סיבה שהוא לא יעשה את זה שוב?

האם זה אפשרי בכלל להחזיר אמון שנפגע?

ושאלת השאלות, האם את מוכנה לקחת את הסיכון? עד כמה את רוצה בו?

בכל אופן, בהצלחה!

חשוב לבחון את המצב בעיניים אמיתיות

ועם כל הקושי,לנסות לצאת ממשחקי כבוד

והמסקנה פשוט תבוא.

טוב לדבר עם אנשים בעלי שיקול דעת והבנה, ורצוי שהם יהיו כאלה שמרגישים חופשיים לתאר להם את המצב כולל התחושות והרגשות. אבל לדבר עם יותר מדי אנשים, מלבד שזה לא תמיד נעים, זה יכול גם לבלבל לפעמים. ובסופו של דבר, את ההחלטה צריך לקבל לבד.

זה לא עניין של "כבוד" או לא.. את לא תוותרי על הבעל שלך בגלל משחקי כבוד, נכון?! 

(ולא משנה אם הבחור הספציפי הזה אמור להיות בעלך או אחר...)

הייתי כותבת לו שקיבלתי את ההודעה ואני צריכה לחשוב עליה, ושנדבר בתחילת שבוע הבא 

(כדי שהוא יבין שזה רציני ואת לא פלסטלינה בידיים שלו, שהוא יכול להקשר-להיפרד-לחזור-להיפרד כאוות נפשו..)

ולוקחת את היומיים-שלושה האלו כדי לחשוב באמת, מהשכל (כמה שאפשר) אם הוא מתאים, ואם את מעוניינת לחזור..

במקרה שכן תחזרו, 

תפתחי איתו הכל-הכל-הכל,

מה הוא חושב על הקשר,

עלייך,

על ההורים,

למה הוא חתך,

ולמה עשה את זה בצורה כזאת..

לא בהתקפה, אלא לברר לגמרי,

וגם את תגידי לו את כל מה שאת מרגישה,

חושבת ורוצה...

זה יכול רק לחזק ולשפר את התקשורת ביניכם..

ועוד משהו-

אולי זאת הזדמנות לברר עליו טיפה מעבר אצל אנשים שמכירים אותו היטב-

לראות שזה לא דפוס התמודדות חוזר בחיים שלו-

שהוא כל פעם בורח מקשיים/מחויבויות וכד'..

הרבה הצלחה וסיעתא דישמיא...!

ומנוסח הרבה יותר טוב ממה שעלה לי בראש לכתוב עד שראיתי את זה.

ישר כח גדול!

נשמע צעד הגיוני של רצינות.

בשורות טובות..

[אדמין- התכוונת ברצינות או בציניות?]

לק"י

לחזור?!..

שזה לא יהיה כמו קודם שפתאום הוא החליט לחתוך.

בהצלחה

ושיהיה לך בהצלחה רבה ממש!!

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?