לא מאושרתwhy me

ראשית אציין כי אני לא דתיה

אני נשואה שנה ואני מרגישה שפשוט לא כיף לי עם בעלי, אני מרגישה סלידה ממנו, אני רק רוצה שזה ילך לעבודה ועצם הנוכחות שלו עושה לי רע ומועקה מעין מחנק.

אני לא אוהבת אותו, לא יצאנו הרבה לפני שהתחתנו רק כמה חודשים ואני חושבת שעשיתי טעות והתחתנתי איתו כי פחדתי להיות לבד, הוא אדם מקסים מאוד אבל מה לעשות שאין לי רגש אליו, אני ממש אפתית אליו ואנחנו כבר חושבים להתגרש

אני מרגישה שעצם היותי איתו זוהי פשרה ושמגיע לי יותר טוב מזה

אין לנו תחומי עניין משותפים, אני לא נהנהת איתו  אנחנו לא מבלים וגם שכן זה ממש סבל עבורי.

מההתחלה זה היה ככה, אפילו בירח הדבש לא הפסתקי לבכות, זה לא משהו ספציפית שהוא עושה, אלא התחושה הכללית שזה לא זה, שאני אומללה ורע לי ובטח שלא מאושרת

 

לא מאושרתיהושבעט5

חבל מאוד,ניסית ליצור שיחה להגיע להבנה שלו אותך ולהיפך?

אם כן ושום דבר לא הלך ,למרות שניסיתם להתחשב ולבוא אחד לקראת השני.

כדאי להגיע ליעוץ ואפילו לטיפול זוגי.

דיברנו אבל לאיזו הגנה ניתן להגיע כשאניwhy me

מרגישה שאני מתפשרת ולא טוב לי

|חיבוק|מאמע צאדיקה

ברוכה הבאה לפורום. 

 

אני צריכה לחשוב.... כתבת פה דברים מורכבים... אז גם אם נראה שלא עניתי כלום- תדעי שאני חושבת עלייך  

תודה לךwhy me

שבוע טוב

העלת מציאות סבוכהעדידפ

שאין בתשובה בפורום כדי לענות עליה, גם לא בשירשור שלם

 

אהבה זה רגש נרכש, ע"י מאמץ ועבודה של שני הצדדים.

אם תרצי, בתהליך של יעוץ אישי-זוגי ילמדו אותך לאהוב אותו, איך לעורר אהבה ואיך רצוי להתנהג כדי לחיות בטוב.

וזה דורש ברור עצמי ובחירה שלך.

בהצלחה!

נשמע קשהנקודה

 

במיוחד שלא כתבת שום סיבה הגיונית לכל הרגש השלילי שלך כלפיו.

וסלידה זה לא אפתיות...

 

יכול להיות שנראה שהכי קל להתגרש, אבל לא תמיד זה נכון.

 

כאשר נישאים תחת החופה נוצר קשר נשמתי עמוק בין הבעל לאישה.

מהות רוחנית אחת שמחברת בניכם.

 

אם יש רצון מצד שניכם- אפשר לעבוד על הזוגיות ולהביא אותה למקום טוב.

אהבה זה לא משהו שאו שיש או שאין.

אהבה זה רגש שניתן לפתח, על ידי מעשים, תודעה נכונה, פתיחות רגשית וכ'.

 

לפי הנתונים שאת כותבת- חבל סתם לפרק את הקשר הקדוש בלי שנעשתה עבודה כדי לשמר אותו.

 

(אגב הייתי גם ממליצה לבדוק אם את לא בהריון כי מכירה נשים שהרגישו בדיוק כך בגלל תופעות לוואי של ההריון

סלידה, מחנק מעצם הנוכחות שלו וכ')

 

בקיצור תחשבי על זה לעומק וברצינות.

 

ממליצה לך אפילו ללכת לאימון אישי או משהו כזה כי לא תיארת בעיות בזוגיות אלא משהו בנפש שלך.

לפי מה שכתבת התתנת מהפחד להישאר לבד, והינה את נשואה לאדם מקסים, אך לא מאושרת...

לעניות דעתי יש כאן מקום בנפש שזקוק להעצמה, חיזוק  וכ', כי שוב, ניראה שהמקור הוא בנפש שלך,

ומה שקורה בחיי הזוגיות זה רק השלכה של האמונות הנפשיות עליהם.

כל הנכתב כאן נכתב על בסיס הנתונים שאת כתבת. מן הסתם קיימים דברים שלא כתבת ועליהם אין דרך להגיב...

 

 

 

 

 

ההרגשה הזו כבר הרבה זמן לא משהו חדשwhy me

זה בא והולך, אבל אני כבר לא יכולה להתעלם מזה כי תחושת הכאב כי למה זה מגיע לי? להתחתן אבל לא להיות מאושרת, אם אנחנו יוצאים אני מרגישה שממש לא כיף לי איתו, אני לא יכולה לומר בדיוק למה, זה לא דברים שעשה חוץ מזה שאני מרגישה שמבחינה שכלית הוא פחות ממני וזה מפריע לי ובכלל יש בינינו המון פערים

זה לא ממש בעיה בזוגיות כי אנחנוwhy me

מסתדרים, לא רבים על דברים ואני לא ממש יכולה להצביע על דברים שאני לא סובלת אצלו, מה שכן, תחושת התסכול שלי והכאב מתבטאת ביחס לא יפה ומזלזל כלפיו, אני אומרת לו שזה טעות שהתחתנתי איתו ושאני לא מאושרת איתו. ואני לא יכולה להרגיש עוד את הכאב והסבל הזה כשאני יודעת שאפשר אחרת.

אז יש מקרים שהכל מצויין בינינו שבועיים ואז שוב התחושה חוזרת, וככה זה האמת מהזמן שהתחתנו, ממש זמן קצר בירח הדבש לא היה לי טוב ורק בכיתי

תפס אותי "הוא אדם מקסים מאד"אבא שמואל

לא כתבת מה הוא מרגיש כלפייך?

כשאת כותבת: "אני לא אוהבת אותו", אולי את מתכוונת שאת מרגישה שהוא לא אוהב אותך?

 

את ה"רגש" אפשר לסדר, בעיקר ע"י נתינה ונתינה ונתינה..

 

הוא אוהב מאוד, אכפתי ודואגwhy me

עושה הכל בבית, מאוד מראה אהבה אבל משום מה אני מרגישה שאני לא רוצה שום קירבה איתו ואפילו עצם זה שאנחנו בחדר ביחד מעורר בי רצון לקום ולברוח, אני לא יודעת, אולי יש בי משהו לא בסדר, אפילו אמא שלי אמרה שאני לא אמצא מישהו טוב כמוהו, ואולי זו הבעיה שהוא טוב מדיי, ובכלל, אנחנו מנסים הריון וכבר שנה אין הצלחה וזה גם הוסיף על הלחץ וגרם לי להרגשה שזה לא קורה כי אנחנו לא אמורים להיות יחד, אולי זה היה כדי שכל אחד מאיתנו יתקן משהו אצל האחר ונמשיך הלאה?

עיצהאבא שמואל

נראה לי: שורש הבעיה, כמו שכתבת "אני יודעת שאפשר אחרת".

 

אי אפשר אחרת!

ולא תמצאי משהו טוב יותר עבורך. ובעז"ה גם תפקדו. וכמובן ששמירת שבת משפיעה טוב בכל התחומים.

^^^^^^דניאל55אחרונה
חיבוק, לא יודעת מה לייעץ, רק חשוב לדעתי בנתייםאחתעם_בטן

עד שתבררו אם עתידכם ביחד, לחכות עם נסיון להריון...

ואם את רוצה בכל זאת לתת צ'אנס לקשר ואפילו רק בשביל עצמך, שתדעי שעשית כל שביכולתך למצוא את האחד שמתאים לך, ממליצה על ייעוץ עם פסיכולוג טוב שיעזור לכם לברר מה הלאה

חייב לשאול,כמוני כמוך

משהו שמסקרן אותי, אם את לא דתיה, איך הגעת דווקא לפורום הזה? (לא מהבחינה של מה את עושה פה בכלל, אלא מהכיוון שזה באמת מעניין לדעת...)

ולגבי שאלתך, איך הוא רואה את המצב?מה התגובה שלו?דיברתם ביניכם בצורה נוקבת? אם לא - הגיע הזמן,

ואם בכל זאת כתבת מה שכתבת, ברור שגירושין הם אופציה שפחות היית רוצה, אחרת - היית מתגרשת בלי לכתוב, אז, השאלה, עד כמה יש בך את הרצון להפוך את הקיים לטוב הרבה יותר, וכמה זה תלוי רק בך, וכמה יש את הרצון מצידו...

 

אמא חוזרת בתושבה ואני למדתיwhy me

שנה בבית ספר דתי, אני לא שומרת שבת אבל שומרת נידה כשרות וכו

 

 

התחושה הזו באה והולכת ואם שום דבר לא ישתנה אז מה השוני עכשו?

אני מרגישה שאין בינינו את החיבור הבסיסי הזה, כי הרי לכולם יש משברים אבל תמיד יש את המשהו הזה שמחזיק אותם יחד

ולנו פשוט אין. רק פחד מזה שאין לי לאן ללכת ועד כמה יהיה נורא להיות לבד בייחוד שהוא הפרנס העיקרי

מה הרקע המשפחתי שלך?כמוני כמוך

כמובן שאת לא חייבת לענות...

ועוד שאלה, עד כמה הוא יודע שאת "בכיס שלו" מהבחינה של הפחד להישאר לבד?

מה כוונה רקע משפחתי?why me

ונראה לי שיודע

"המשהו החזק שמחזיק אותם יחד"עוד מישהי

בס"ד

 

אני לא יודעת אם יש משהו חזק יותר מהרצון.

וזה לא דבר שאו שיש אותו או שאין, זה דבר שאנו מחליטים, מה אנחנו רוצים.

 

לגבי מחשבות אם תמצאי טוב יותר או לא זה לא רלוונטי.

אף אחד לא יכול לנבא מה צופן העתיד במקרה שתחליטי להתגרש.

השאלה היא האם את רוצה שזה יילך ביניכם או לא.

 

עניין הפערים יכול להיות מאד אובייקטיבי.

 עד כמה הוא פחות ממך מבחינה שכלית?

יש לכם שפה משותפת? תקשורת? תחומי עניין משותפים?

 

לרוב הנשים מאד קשה כשהבעל פחות מהם.

זה מתחיל בגובה, ממשיך בשכל וכ'.

יכול להיות שמלכתחילה לא היה נכון להתחתן. (לא בטוח, אבל ייתכן)

אבל כרגע כשאתם נשואים,

את צריכה לראות עם עצמך האם את מסוגלת להעריך ולכבד אותו על הטוב שקיים בו.

מכירה זוג (כיום סבא וסבתא להמון נכדים, ונינים כן ירבו) שהפער השכלי בניהם הוא משהו בלתי ניתן לתיאור.

היא רופאה, אישה גאון בכל תחום אפשרי.

הוא איש פשוט פשוט, כל חייו עסק בעבודת כפיים. אפילו חוש ההומור שלו קרוב יותר לקטנים שבנכדיו,

מאשר לאשתו, שלא לדבר על נושאים אחרים לדיון...

 הם אמנם התחתנו מ "התאהבות", אך זו התפוגגה מהר אחרי החתונה.

מה שהחזיק אותם ביחד היה תינוק בדרך....

אבל היות והם כבר נשארו ביחד, והאישה החליטה שזה בעלה והיא זורקת כל אפשרות אחרת מהראש,

היא מצאה את הדרך להיות מאושרת אתו. החום והאהבה שהוא מרעיף עליה עד היום, שובים את הלב כל פעם מחדש.

וכן, זה מאד מאד הדדי.

 

אל תקבלי כמובן מאליו את כל הטוב שהוא מרעיף עלייך, תתבונני בטוב שבו, תקדישי לזה זמן במשך היום.

לחשוב על הטוב שהוא נותן לך, על הטוב שבו כאם בפני עצמו. לפני שהוא מגיע הביתה.

תחשבי מה את יכולה לתת לו, איך להכין לו אוכל שהוא אוהב וכ'.

תראי כמה כוח יש בך, לשמח אותו. עצם היכולת לשמח את הזולת משמחת אותנו.

אנחנו נהנים לראות את הטוב שלנו מתקבל. נהנים כשטוב למישהו במיחצתנו.

ככל שתחשבי עליו טוב, ותעשי לו טוב רגש האהבה יוכל להתפתח.

לא כי לא מגיע לך מישהו טוב יותר, אלא כי לא מגיע לך להפסיד אדם שאתו את יכולה להיות מאושרת.

 

והאמת מעבר לסבל שלך- זה גם לא מגיע לו לחיות עם מישהי שלא אוהבת ומעריכה אותו,

שלא מסוגלת לקבל ממנו את הטוב שהוא מרעיף עליה.

 

נראה שכעת הכל בידיים שלך, נשמע שהוא מעוניין בקשר, משקיע ונותן מה שהוא מסוגל.

כעת העבודה שלך להחליט האם את רוצה, ואם כן מה את עושה בשביל זה.

בהצלחה רבה -ורק אושר!!

אגב- אהבה שעבדו כדי להגיע אליה לעיתים קרובות חזקה עשרות מונים מאשר כזאת שהתפתחה מעצמה.

כי אהבה כזאת היא תוצר של השקעה פנימית עמוקה מאד, והיא מגיעה ממקום עמוק מאד.

וזה משהו שיכול להחזיק ביחד עד מאה ועשרים ויותר...  בהצלחה.

הפערים הם גדוליםwhy me

תחומי עניין ממש שאין, לא כמו שאני רוצה ואין את העניין הזה של שיחה אינטלקטואלית כמו שאני אוהבת, וזה לא שאני מנסה להיות גאוותנית זה לא שאני איזה ד"ר, אבל יש הרבה דברים שלוקים בחסר

גם אני בהתחלה  אהבתי אותו אבל זו הייתה התאהבות והאהבה מאוד מהר נעלמה ואולי אפילו לא הגעתי לשלב הזה

נכון שהוא נותן לי אהב והחום  אבל אני לא מרגישה שאני רוצה ומסוגלת בכלל לקבל את זה ממנו

 

רק לגבי המשפט הזה ^^בת נוגה

לדעתי, המשהו החזק הוא פונקציה - גם, גם - של  ז מ ן .. הנישואין והחיים מקרבים ומלמדים המון אחד על השניה ולהיפך.

אז נשמע שזה מוקדם קצת להרגיש שאין את ה"משהו" הזה.

 

עוד דבר קשור - יש כאלו שלוקח להם יותר זמן להתרגל ולעבור בין מצבים שונים,

וזה עשוי להשפיע מאד על מדד "האושר" של נשואים טריים.

לפעמים עצם הזמן פלוס ההתרגלות למחשבה, לתפיסה ולחיים המשותפים - יוצרים חיבור גדול יותר.

 

חיבוקים, יקרה

מאחלת לך שלוות נפש והרבה אושר.

תוכלי להסביר מה מגיע לך "יותר מטוב מזה"?צדוק השמן

כנראה שאת כותבת את זה ממקום אמיתי וכואב, אבל מההודעות שלך קשה להבין במה בעלך נופל מהבעל האידיאלי שבעיניך יכול להיות איתו חיבור בסיסי.

 

כתבת שהתחתנת איתו כי פחדת להיות לבד, איך הפחד הזה גרם לך לבחור דווקא בו למרות שאת סולדת מימנו?

מבחינת ההרגשה והתחושהwhy me
שאיזה כיף שיש לי את במישהו הזה וכל זמן שאנו יחד כיף ואני לר רוצה שזה יגמר, כי בתחילה היה בינינו חיבור נפשי בגלל דברים דומים שעברנו הרגשתי שאני יכולה לשתף אותו והוא מבין אותי אבל לאחר שכבר נפתחתנו והכרתי אותו טוב לא היה עוד משהו שגרם לי לתחושת אושר
ודווקא החתונה הייתה הנקודת זמן הזו שבין טוב לרע?צדוק השמן

החיבור הנפשי היה טוב- עד שהתחילה הזוגיות? למה היום הוא לא יכול לתת לך את התחושה הטובה שהוא נתן לך אז? הרי זה לא שהוא השתנה. בחודשים שיצאתם ביחד, לא יצא לך לשים לב לתכונות שאת לא אוהבת אצלו?

 

 

גם אז היו התכונות אבלwhy me
חשבתי שיש יותר תכונות טובותוגם היום אני חושבת ככה אבל התכונות האלו שבאמת הרבה היו רוצות בבעל פשוט לא מסבות לי אושר
אלו תכונות שאפשר לכתוב אותן?צדוק השמן

כי אם זה שהוא אוהב, מכבד, מתחשב, מפרנס, עוזר בבית וגם יודע מה עבר עלייך - לא מסב לך אושר, אז מה כן?

כל מה שכתבת ואפילוwhy me
יותר מזה, מה שיסב לי אושר זה להרגיש שיש תחומי עניין ותחומי הנאה משותפים שניתן לבלות ולהרגיש הנאה ממשית נושאי שיחה כמו שאני אוהבת, ובגלל הרבה השכלית הרמה אני מרגישה שאני מתביישת בו בפומבי ולי לא נעים להיות איתו, יש לו צורת ביטוי נמוכה ושפה מה שאני מכנה אותה שפת שכונה ואני ממש ההפך, אולי יש כאלו שיחשבו שזה שולי אבל זה כל כך מפריע לי ברמה שזה עושה לי רע
פתחתי משתמש חדש ואנונימי במיוחד כדי להגיב...אנונימי לרגע

אני חייב לומר שמתגובה לתגובה אני מרגיש שגם הבעיה שלי היא בדיוק כמו הבעיה שלך. גם אני מרגיש שאשתי באה מתרבות של "שכונה" ואני ממש לא. גם אני מרגיש הרבה פעמים את התחושה הזאת שטעיתי.

עם כל זה, חשוב לי לומר לך (למרות שכמעט כולם פה כבר אמרו את זה): נסו ללכת ליעוץ זוגי מקצועי. למרות שנראה לך שזה לא יעזור, חשוב שתמצו עד תום את הסיכוי לבנות זוגיות בריאה.

טוב שאין לכם עדיין ילדים. ההבדל ביני לביניך הוא שלנו כבר יש ילדים, ולכן אני לא רואה את הגירושין כאופציה. מה לעשות - לא כולם זוכים לזוגיות רומנטית. אני כבר השלמתי עם זה. לך עדיין אין ילדים, ולכן אני מציע שלפני ילדים תשקיעו את כל המאמצים בנסיון ליצור חיבור אמיתי. אם הניסיון ייכשל - לכו על גירושין. אבל לא לפני שמנסים.

שיהיה הרבה בהצלחה!

בעלי אמר לי אתמול אני לא רומנטיwhy me

וככה אני, וזה נשמע כאילו זה לא משהו שניתן ללמוד או לפחות להשתדל

אבל כמו שאמרתי הוא כבר החליט

ואני לא יודעת מה אעשה כי אין לי פיזית שום מקום ללכת אליו

אני לא חושב שאת צריכה כבר לחפש לך מקום אחראנונימי לרגע

אל תמהרי לעזוב את הבית. מה שבעלך אמר דווקא נותן שביב של תקווה. אם זו הגישה שלו, אולי אפשר לתקן את זה בעזרת טיפול מקצועי.

כשגבר לא משקיע ברומנטיקה - לא פלא שהזוגיות לא טובה. אני מאמין שכל גבר יכול להיות רומנטיקן. לא צריך בשביל זה אופי מסוים - צריך רק להתרגל שהאשה צריכה להרגיש מחוזרת מידי פעם. זה דבר שצריך ויכול להיות במודעות, ותלוי רק ברצון טוב.

אני מציע בכל פה שתיגשו לטיפול, ותקבלו החלטה שאתם מנסים בעבודה משותפת לבנות זוגיות עשירה וטובה ככל הניתן. אולי עוד תגלו אחד את השני מחדש.

זה לא אני שעוזבת זה הואwhy me

הוא כבר הגיע להחלטה נחרצת ביותר

ואין עם מי לדבר, כמה שניסיתי להסביר לו זה כמו לדבר הכל

והאמת שבגלל כל התגובות פה ניסיתי לחשוב שסביר להניח שבחוץ יש הרבה יותר גרוע ממנו ואולי בכל זאת לנסות.

אבל הוא ממש אנטי ואמר שהספיק לו שהוא רוצה להיות רחוק ממני

גם הוא לא מרגיש מאושר איתךצדוק השמן

אני לא מקנא באף גבר שאשתו חושבת עליו את מה שאת כתבת על בעלך גם אם את לא אשמה. הוא בטח קלט אותך והחליט בשבילך. הרי איזה אושר יש בחיים עם אישה שמרגישה כלואה בזוגיות שהיא מוכנה לוותר עליה?

אולי זה עדיף לשניכם. אם את צעירה ולא דתיה, אז לא אמורה להיות לך בעיה לחזור לשוק הפו"פ בתור גרושה עם חוכמה שאחרי ניסיון.

 

שיהיה רק אושר לשניכם.

פני אליי באישי - אם בא לך כמובןosnatt

אני חושבת שאוכל לעזור מעט מניסיוני הדומה...

וואלה, אפשר גם ליצור קשר?רוצה בשלום

אני נשואה יותר משלש עשרה שנה ונמצאת במצב דומה של נישואים לבעל מקסים ללא רגש. בכל פעם שאני שומעת על אשה במצבי, זה גורם לי להקלה כל שהיא. קשה קשה קשה לחיות כך. כמובן שניסיתי טיפול פסיכולוגי, ייעוץ זוגי ועוד. עכשיו המחשבה על גירושין מורכבת מאוד. יש לנו חמישה ילדים והשישי בדרך... גם אצלינו יש את העניין של הפער השכלי ופשוט הרגשה שאין חיבור.. אשמח לקבל עצות מבעלי נסיון. כל עצה כזו היא קרש הצלה אמיתי

ילדים עושים באהבה או לא עושים בכללהרבנית ערבליך

איך מגיעים למצב שאין רגש כלפי הבעל ואין חיבור וכו' כמו שאת מתארת, והילד השישי כבר בדרך??? אין חיבור או יש חיבור? "ילדים עושים באהבה או לא עושים בכלל!" מה קורה בבית? הילדים מרגישים את החוסר אהבה מצידך? איך זה מצידו?

הלוואי וכך היה בפועלרוצה בשלום

אני מכירה לא מעט ילדים שבאו לעולם בלי שההורים אהבו...בעלי אמנם מאוד אוהב אותי, לטענתו. לי קשה מאוד להתחבר אליו

תחתכי עכשיוחלב ודבש

ואל תחכי.

אין לאף אחד שום סיבה להיות נשוי לאדם שסולדים ממנו ושאין כלפיו שום רגש.

נראה שהנשואין הללו היו טעות ומוטב לתקן אותה עכשיו לפני שתתקעו עם ילדים ובעיות אחרות.

הגזמת!!!נוגה---

מכמה מילים בפורום אתה מכריע????

 

מי שלא מבין בגיטין וקידושין לא יהיה לו עסק עמהם!!!

 

 

אם המצב הוא כפי שהיא מתארתחלב ודבש

אז אין שום סיבה להמשיך להיות ביחד.

אני לא הייתי נשארת נשואה לאדם שאני לא סובלת ולא אוהבת, מלכתחילה לא הייתי מתחתנת עם אחד כזה.

אבל טעות כזו אפשר לתקן ויפה שעה אחת קודם, חבל לבזבז את שנותינו היפות ביותר בלי אהבה.

אנחנו עדיין אנשים, ויכול להיות שההודעה נכתבהנוגה---

במצב רוח מסויים שיכול להשתנות, וזה לא המצב הרגיל שלה,

יש עוד צד למטבע,

יש דרכים לטפל,

יכול להיות שבעיה גדולה נגרמה בגלל דבר קטן שאם יודעים לאתר אותו, הכל יפתר בשלום.

 

נישואין זה לא החלפת גרביים.

 

ובטח לא המלצות כאלה על גבי הפורום, בלי להכיר את הנפשות הפועלות.

צריך מאוד להיזהר באמירות כאלה.

אתה לא יודע איזה משקל יש למילים שלך.

 

זו דעתי וזה מה שאני כותבתחלב ודבש

אם לך יש דעה אחרת אז תכתבי את דעתך.

אין שום סיבה לצנזר אלא אם זה נוגע לדברים אינטימיים.

ונשואין גרועים צריכים להתפרק בטרם פורענות, זו הסיבה שיש אפשרות הלכתית להתגרש.

מצער לשמוע השאלה אםחליל הרועים

 

זה באמת כל כך ברור, אם אין פוטנציאל למשהו, לשינוי, לעבודה עצמית משותפת ולחוד.

 

אני לא מהמקדשים את מוסד הנישואין בכל מחיר, אבל גם פתרון הגרושין הוא לא תמיד קל אם כי בהחלט קיים

נישואין הם ערך חשוב מאוד מאודבוזי נוזי

לא מתגרשים אם לא הולכים לטיפול משמעותי-

לא פגישה אחת או שתיים,

אלא תקופה של טיפול, אצל מטפל טוב ומומלץ.

רק אם אחרי תקופת הטיפול לא יהיה שיפור ברגש ביניכם, רק אז תוכלי לדעת אם להתגרש או לא.

חבל שתאבדי סתם את הנישואין אם הוא אדם שבבסיס שלו הוא טוב.

לא להתייאש לפני שמוצו האפשריות. חבל....

הרבה בהצלחה!!!

והלוואי ותגיעו לחיבור טוב !

 

נשמע שאת מחפשת התאהבות ולא אהבה.ender13

אהבה רוכשים בהשקעה ובבחירה.

לא מייעץ לך מה לעשות, את תבחני את היכולות והכוחות שלך.

חולק עליך לגמרי.אנונימי לרגע

מדבריך נשמע כאילו אתה סבור שקשר זוגי יכול להתפתח בין כל אחד ואחת, אם עובדים נכון על המידות.

למרות ששמעתי אנשים שאני מעריך שטוענים כך - אני סבור בביטחון גמור שזה לא נכון.

לכל אדם בריא בנפשו (קרי: להוציא את אלו שנמשכים לבני מינם, ואין כאן המקום להאריך...) יש פוטנציאל לקשר רומנטי. קשר כזה לא יכול להיווצר בין כל איש ואשה. יכול להיות שיש כאלו שמסוגלים להכיל טווח רחב מאוד, יחסית, של בני אדם, ויכול להיות שאנשים כאלו סוברים שכולם כמותם - אבל לדעתי זה לא נכון לחלוטין! מן הראוי שכל אחד ואחת יחפשו אדם שהם יכולים לקשור עמו את נפשם, ושנעים להם בחברתו. לא כל בעיה בזוגיות זה בגלל "בעיה" של אחד הצדדים...

אני לא אומר שלא ינסו לעבוד (כמו שכבר כתבתי לעיל), אבל חשוב לי שאנשים יכירו בבעיות שלנו כבעיות אמיתיות!

אני חושב שאחת הסיבות העיקריות (אם לא העיקרית שבהן) שאני לא ניסיתי להתגרש לפני ההריון הראשון, ושמלכתחילה בכלל התחתנתי עם אשתי, היתה שהאמנתי בתמימות לקביעה הזו ש"יהיה בסדר", וש"נעבוד על הזוגיות ובוודאי הכל יסתדר"...

ובכלל, לדעתי לא כל רב הוא יועץ זוגי. זה לא בחומר של בחינות הרבנות. מי שלא למד את הנושא ברמה גבוהה ולא התנסה בסטאז' אצל מומחה, מן הראוי שימנע מלעסוק בייעוץ זוגי. זה לא שונה מהותית מרפואה...

הבנת הרבה מאוד למרות שכתבתי מעט ender13

לא יצוייר שגבר ואשה נורמטיביים (לו יצוייר שיש דבר כזה) נתקעו באי בודד וברור לשניהם שאין ברירות אחרות, שיש להם רק אחד את השניה (וההפך) מה לדעתך הסיכויים שלהם לזוגיות מאושרת?

אני מביא ראיה לדברי בנישואין מאושרים לרוב בדורות קודמים שבהם הנישואין היו בשידוכים, יש מקורות לכך.

 

אלא, שאנחנו חיים בחברה מסויימת, עם אילוצים מאילוצים שונים.

אפשר לתת רשימה באורך של שרשור שלם לסיבות שנישואים מגיעים לפרוק.

לכן ברור שצריך לנסות למצוא התאמה כמה שיותר טובה לפני שמתחתנים.

א-ב-ל, לא צריך לשכוח את היסוד.

שאפשר, ברוב המצבים, ליצור זוגיות סבירה, ועם הזמן - מעולה, עם מספיק מאמץ ורצון.

כאן היא בפרוש אומרת שיש יסוד, אבל הרגש, שלפי התאור שלה קרוב יותר להתאהבות מאשר לאהבה, חסר.

את זה בהחלט אפשר לבנות, זה לא הבדל מהותי..

 

מדבריך נראה שהבנתי אותך נכון...אנונימי לרגע

סליחה על האריכות, אלו דברים הנובעים מן הלב...

לדעתי, הסיכויים של זוג אקראי שנתקעו באי בודד ליצור זוגיות טובה הם רק מעט יותר טובים משל זוג אקראי שחי בחברה. זאת בגלל שלדעתי ההיבט ההשוואתי הוא לא ההיבט העיקרי בבעיות זוגיות הבאות לידי ביטוי בתחושה ש"אין התאמה".

אני מאמין לחלוטין ברומנטיקה זוגית. לא כל זוג מאוהבים מההתחלה, וברור שיש הבדל בין אהבה שבתחילת הקשר לאהבה שלאחר כמה שנות נישואין, אבל למרות זאת אני חושב שיש חשיבות גדולה להתאמה.

לדעתי, התאמה זוגית היא לא רק כדי להקל על העבודה שבמהלך הנישואין (כמו שנשמע מדבריך), אלא היא דבר אמיתי וחשוב מאוד. כימיה היא לא מותרות - היא הכרח חיוני לזוגיות תקינה!

אני לא מזלזל בעבודת המידות וברצון, אבל אני מחשיב אותם ל"תיקונים מינוריים" לגבי עבודת הזוגיות (לא לגבי בנין האישיות), בעוד את ההתאמה אני רואה כעיקר שאין לו תחליף.

לצערי, אני מדבר מנקודת מבט של בעל נסיון כואב רב בשנים, שאין כאן המקום להכנס אליו מטעמי דיסקרטיות.

אינני מיקל ראש, חלילה, בעבודת המידות ובעבודת הזוגיות בפרט. שתיהן חשובות מאוד ושתיהן שלובות זו בזו.

לצערי, אנשים ממהרים לשפוט בני-זוג שיש להם בעיות בזוגיות, או שהחליטו להתגרש, וממהרים להכריע שבוודאי אחד הצדדים לפחות "אשם". אני יודע, כי גם אני הייתי כזה. אין חכם כבעל הניסיון, ואל לאדם לשפוט את חברו עד שיגיע למקומו.

לא כל שני בני-אדם יצליחו להתחבר זה לזה (לדעתי גם אם יהיו לבדם באי בודד), קל וחומר שלא כל שני בני זוג.

בנוסף למה שכתבתי כבר, אני חושב שאין להקל ראש גם בהיבט הצדדי והשגוי לכאורה של ההשוואה. צריך להשלים עם זה. דמיין לעצמך את המאכל הכי שנוא עליך - האם היית אוכל אותו במידה והיה זה המזון היחיד שהכרת מעודך? אני מניח שכן. האם היית אוהב אותו? ייתכן שכן. האם כעת עליך להתאמץ כדי לאהוב אותו? לא ולא. כל עוד אין ילדים - הגירושין הם תהליך יחסית פשוט, ולא כדאי לוותר על הסיכוי לזוגיות שמחה ובריאה, עד מאה ועשרים!

 

התגובה הקודמת הראתה שזה נוגע בך במקום אישי מאודender13

לפני הכל, אני יודע שלפעמים ואין ברירה אלא לפרק נישואין.

עכשיו לתגובתי:

הרשה לי לפרק את דבריך, לצערי אין לי כח בשעה כזו לכתוב דבר מסודר.

"ההיבט ההשוואתי" - אתה ממעיט מאוד בכוחה של החברה לכפות את הסטנדרטים בהם אנו חיים, בהיבטים עמוקים ביותר, באיך שאנחנו תופסים את עצמינו ואת הסובבים אותנו.

"רומנטיקה זוגית" היא התבלינים לא הלחם של הנישואין, על כל המשתמע מכך.

אם יש קישור ומחויבות נפשית עמוקה, מעט רומנטיקה תעשה המון, אם לא, שום רומנטיקה שבעולם לא תעזור.

אל תערבב "מאוהב" עם "אוהב" אלו דברים מנוגדים כמעט בכל היבט.

נכון, כימיה היא לא מותרות - היא הכרח חיוני לזוגיות תקינה.

מכיר את זה שאתה נכנס לעבודה חדשה בסביבה חדשה ולאט לאט זה משנה אותך? עכשיו תשליך את זה לנישואין.

כמה קשה זה? אני מניח שזה תלוי בין השאר באיזה גיל מתחתנים..

אכן, אני לא מדבר על עבודת המידות אלא על עבודה זוגית.

"לא כל שני בני-אדם יצליחו להתחבר זה לזה (לדעתי גם אם יהיו לבדם באי בודד), קל וחומר שלא כל שני בני זוג."

מסכים.

 

לגבי מאכל:

אני מכיר לא מעט אנשים שעברו לאכול טבעוני, לאחר מספר שנים חוש הטעם שלהם השתנה בתכלית.

מה שלגביך כמעט חסר טעם לגביהם הוא מעדן מלכים ומה שלגביך עשוי ומתובל היטב בשבילם בלתי אכיל.

רק משהו אחד-הקולה טובה

פעם לא כולם היו מאושרים בנישואים.

נכון שחלק מהשידוכים היו טובים, אבל הרבה מאד לא.

אבל פעם לא היו גירושים- כי אשה גרושה היתה נחשבת מתה בערך. בלי גבר שיגן עליה, בלי מפרנס.

אתה באמת חושב שנערה בת 16 שהשיאו אותה עם גבר בן 30 או 40 באמת היתה מאושרת איתו? מסופקני.. אולי אחת ל100 זה היה קורה..

לא לשכוח שפעם גם אושר נמדד בצורה שונהמשרת אם


מספר נקודות חשובותקרן עו"ד

כמו שאמרו כאן כבר לפני, גירושין איננו הפתרון האולטימטיבי. אני יכולה לומר לך מניסיוני, שבהרבה מקרים בהם אחד הצדדים רצה מאוד להתגרש מבן זוגו, אחר כך, לאחר מעשה, היה לו צער גדול מאוד. גירושין איננו עניין פשוט בכלל.

גם לי נראה שאת/ם צריכה/ים לפנות לייעוץ מקצועי וטוב על מנת לבדוק אפשרות של חידוש/יצירת אהבה ביניכם.

 

אני רוצה גם להוסיף, שאם כבר נכנסת לפורום הזה, שהוא פורום "מאמין"- דעי לך שברגע שבני זוג מתחתנים המשמעות היא שככה הקב"ה רצה. ואין בכלל ספק שאתם אמורים הייתם להתחתן ושיש לכם עבודה משותפת לעשות ביחד.   גם המחשבה שמגיע לך משהו יותר טוב, לא רק שאינננה מקדמת אותך לשום מקום, אלא היא גם איננה נכונה כלל ועיקר. מה שהקב"ה נותן, זה הכי טוב עבורך. את צריכה לברר עם עצמך, אולי בעזרת יועץ בעל אמונה ויראת שמיים, מה ה' רוצה ממך ומדוע את מרגישה את מה שאת מרגישה? איזה עבודה נדרשת ממך?  כשבאים על האדם ייסורים, הוא צריך לפשפש במעשיו. ייתכן ואת צריכה לעשות עבודה מאוד עמוקה וייסודית על מספר עניינים (כמו כולנו, לא רק את, כמובן).

אני יכולה עוד לומר לך, כי גם אם תחליטי להיפרד מבעלך- העבודה שתצטרכי לעשות בחיים תפגוש אותך במקום אחר- כלומר, אם לא תעשי את זה עכשיו תצטרכי לעשות זאת במקום אחר.

אם בכל זאת תרצי לסיים את הקשר, אנא עשי זאת יפה וללא מלחמות.

בהצלחה,

קרן קדרון, עו"ד ומגשרת (050-8756345) 

הרבה זוגות מתחילים גרוע וממשיכים נהדרמינימאוס

הערכה,  אהבה ותחומי עניין משותפים זה משהו שאפשר ליצור וממש לא גזירת גורל

כדאי לך להתחיל ליצור זוגיות ולא להיות פסיבית

ביהדות אומרים שאהבה נוצרת מנתינה. נסי להשקיע בו. לתת לו

כשאת מרגישה אוהבת אמרי לו זאת , הכיני לו משהו טעים שהוא אוהב , נסי לפרגן לו על זה שהוא בעל טוב, חרוץ או לא לא יודעת מה (אל תאמרי לו שאת לא אהבת אותו את רק עוזרת לעצמך להשתכנע)

 

לגבי בילויים ותחומי עניין - אם אין לכם היום משהו משותף נסו למצוא משהו אחר שאולי יעניין את שתיכם.

אנחנו גילינו פתאום אחרי שנתיים של נישואין ששתינו מאוד אוהבים לבשל וכיף לנו לבשל יחד

ולאומת זאת בטיולים ששתינו אוהבים יש לנו ממש טעם שונה. ואנחנו ממעטים לטייל מה שגרן להרבה חיכוכים ומריבות בהתחלה

 

ומעל הכול בקשי מאלוקים שיעזור לכם שיהיה לכם טוב ביחד.

 

 

 

 

 

 

 

תודה לכל מי שניסה לעזור אבלwhy me

בעלי כבר כנראה ככ פגוע מהיחס שלי אליו וכל המילים

והוא עוזב את הבית, וזו נשמעת כמו החלטה מאוד עם ביטחון ושיקול דעת ולא סתם אימרה באוויר.

מצטרף ל"אנונימי לרגע"לכו ליעוץ מקצועי לפני ששובריםender13
יעוץ טוב רק אם יש מצב לאהבה אבל אין תקשורת טובהצדוק השמן

זוג שנשוי שנה עם היכרות דלילה לפני כן לא אמור לצבור בתקופה הקצרה הזו משקעים שצריך לפרק. הבעיות שלהם יכולות לנבוע מקצרים בתקשורת ובהבנה ומבלבול ואז אפשר לגשר על הפערים. אבל אם יש לך גבר ואישה שמבינים מה מפריד ביניהם ויודעים עד כמה זה בעייתי וברור להם בדיעבד שזה מקח טעות - מה יעוץ יכול לחדש להם? זה לא זוג עם חמישה ילדים, בית ביישוב וחיי קהילה.

בגלל שאני לא מכיר מספיק את הסיפור של הלא מאושרת, אני בכל זאת מסכים אתכם שכדאי לה ובעלה לנסות יעוץ לפני שהם נפרדים.

 

מתוקה, כל מצב אפשר לשפר ולתקןעדידפ

אני מבינה שהוא החליט 

אבל הוא החליט כי הוא פגוע

כי לא חסכת ביחס קר ומנוכר,

וכמה הוא יכול להרגיש שאת עושה טובה?

 

ואני חושבת שאת יכולה וכדאי לך להתאמץ לעשות הכל ולתת מעצמך להשאיר אותו איתך ושיהיה לכם טוב יחד

 

מוכנה לעזור באישי

אבל אל תגידי לעצמך אח"כ מה יכולתי לעשות? זה הוא שעזב

כי את פגעת בו ויכולה לעצור את זה עדיין

 

הגיע הזמןחלב ודבש

שתמצאי לעצמך עורך דין טוב

כואב לשמוע שזה המצב, אבלנקודה

 

 

אם באמת את מאמינה שאין כבר עם מי לדבר,

להשקיע כוחות בלשקם מערכת יחסים פגועה עם אדם שאת לא אוהבת,

והוא מצידו לא רוצה בכך זה יותר מידי.

 

אם גם לאחר פרק סביר של מחשבה, ולאחר הריחוק את מרגישה הקלה מכך שהוא עזב את הבית,

ואני לא עניין להמשיך להתאמץ מכל הכיוונים במיוחד שאין ילדים.

מה שחשוב כעת זה שלא תאשימי את עצמך.

מה שהיה היה. כעת הבחירה שלכם היא איך להמשיך.

אם הוא החליט סופית באמת קבלי את זה כמשהו משמיים,

ולכן הדבר הכי טוב עבורך.

 

אם יש לכם התלבטויות- דברו על זה בפתיחות.

האם יש רצון הדדי אמיתי שזה יעבוד? מה אתם מוכנים לעשות בשביל זה?

 

מה שחשוב זה שלא הפחד ינהל אותך, כמו שלא נכון להתחתן מתוך פחד להישאר לבד,

לא נכון להתגרש מתוך פחד ממה שמחכה בחוץ...

 

שהיה לך המון המון הצלחה, ומה שיהיה שיהיה בשמחה ובקלות עבור שניכם.

 

 

איזה נושא כאוב!! אני כתבתי את זה???קירבה

אני נשואה 11 שנים...

בגדול לא הייתי מתחתנת איתו. זה ממש טעות

לא בורחים לחתונה

כשמתחתנים כדי לא להיות לבד

ובעצם זה סוג של לבד

למרות שיש רגעים פה ושם שאני כן מאושרת

אבל זה לא זה!!

וזה כ"כ לא החלום ולא הכיוון

יש פה המון תגובות יפות ורעיונות טובים

 

אני בכל מקרה כנראה אשאר איתו וזהו וימשיך לעבוד ולעבוד ולעבוד (עבודת  המידות)

 

אומרים שאם היינו יחד מתחת החופה זה כנראה משמים

מאוד קשה לי עם האמירה הזאת . הרי זו בחירה שלנו

טעות של טיפשות שלנו  לא של ה'

כי ה' מוליך אדם בדרך בה רוצה לילך

 

אוי טעטע!!!

 

תעשי משהו אל תישארי ככה סתם!!

או תלמדי איך לחיות טוב לצידו .איך למצוא תחומי ענין שימלאו אותך  בשמחה

תדברי עם אנשים חכמים שינחו אותך איך לנהוג

 

בהצלחה רבה!

לכולנו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

(שיניתי שם משתמש בשביל השירשור)

זה מעניין... אני רואה שהבעיה הזו מאוד נפוצהאנונימי לרגע

ספרתי פה כבר שלוש משתמשים (חוץ ממני ומפותחת השרשור) שדווחו על בעיה דומה בנישואין. מעניין אותי לשאול אתכם, שותפיי לצרה, מה גרם לכם להתחתן עם מי שלא היה לכם רגש כלפיו? האם זה היה רק כדי לברוח מהבדידות? מן צעד נואש שכזה..., או מעצות שקיבלתם מחברים? ואולי מרבנים?

אני סקרן לדעת מהו שורש הבעיה.

 

מסתבר שזה יותר נפוץ ממה שמוכנים להודותosnatt

לדעתי זה ממש כל מקרה לגופו

אצלי לדוגמא המחוייבות יצרה אנטי בתחילת הדרך ועודף ביקורת שלי - שבעזרת זמן, עבודה, ועניינים נוספים שמנעו ממני פשוט לקום וללכת - הצלחתי להתגבר על זה, וב"ה הולך ונעשה טווב

כל זוג והסיפור שלו - יש מקרים שבאמת אין מנוס מלפרק, אבל לדוגמא אם הייתי נכנעת ללחץ שתפס אותי פתאום הייתי מפספסת את בעלי היקר, שככל שעובר הזמן אני מבינה כמה אנחנו מתאימים, ולפעמים דווקא בגלל השוני - כשיש אהבה הרבה דברים פחות מפריעים

 

אבל ברור שצריך להתחתן עם רגש (ולא התאהבות וכדו' ) אבל רגש בסיסי של חיבה חייב להיות - אחרת הוא לא מגיע לעולם אחרי. וכבר שמעתי רבנים ויועצים זוגיים רבים מזהירים מפני זה וחוזרים ואומרים שאם אין חיבה בסיסית - אין לצפות שהיא תופיע לפתע אחרי החתונה

 

 

עקרונית אני מסכים, אבל העיקר זה הפרשנות...אנונימי לרגע

מהו אותו רגש בסיסי? אני זוכר שלי ייעצו ללכת על חתונה בגלל איזה ביטוי חיובי שאמרתי עליה. כלומר, נאחזים באיזה ביטוי הערכה או חיבה קטן, וזורקים לאחור את כל שאר הבעיות.

לפעמים מציגים את הדברים באופן דיכוטומי מדיי: האם זוגיות טובה נבנית מעבודה משותפת או מהתאמה אישית? לי ברור שהאמת נמצאת אי-שם באמצע, אם כי אני נוטה הרבה יותר לכיוון שהתאמה הזוגית היא העיקר, והעבודה, עם כל חשיבותה, היא התוספת. לדעתי, אם אין ניצוץ בין בני הזוג, אם אין את ההתרגשות מהפגישות - זה לא זה. לפעמים מציגים את זה כאילו מספיק שיש לך איזה עניין לחכות לפגישה, כאילו לסמן וי על המשבצת של חיבה - וזו טעות!

אני חוזר על מה שכבר הזכרתי: ייעוץ זוגי ובכלל זה ייעוץ לנפגשים, צריך להיות מאוד מקצועי. כשהיעוץ חובבני, עם כל הכוונות הטובות והיראת שמיים והנסיון האישי וכו' - הוא בא מהזווית הסובייקטיבית של היועץ. "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות" אמרו חז"ל.

הרמח"ל במסילת ישרים, במשל "גן המבוכה" שלו, מסביר למה רק הצדיקים יכולים להדריך את הבאים בשערי עבודת ה' - והוא צודק, אבל רק לגבי עבודת ה'...

בהחלט כל זוג והסיפור שלו וההתנהלות שלוקירבה

גם ככה יש  עליות וירידות גם אצל זוגות אוהבים מאוד. לא?!

אבל זה קשה פי כמה כשיש "ירידה" ואני עוד אומרת וואלה מלכתחילה לא רציתי אז בשביל מה להתאמץ כ"כ?

וכשיש ילדים זה לא מגיע להם. וזה עוזר לי לא להיות מפונקת

ושוב- לא הייתי רוצה לעבור מה שעברתי איתו שוב.

 

ומשהו שעוזר לי- שאני חושבת. נניח אתגרש. האם אוכל למצוא בעל שני שהוא יותר טוב ממנו?

אז בשביל בעל שני . כן הייתי נישאת אליו- יש מצב אז בסדר בראש שלי זה כמו שהתחתנתי פעמיים וזה כבר בסדרצוחק

 

ובאמת רציתי לציין שאני כבר אוהבת אותו כי אנו חיים יחד 11 שנה!! מתרגלים ונהיים שיכים אחד לשני

אבל   זה לקח הרבה הברה זמן!!!!!!  ולא הייתי חוזרת על להתחתן מתוך "חוסר ברירה!!!!!!!!!!!" בעז"ה.

 

שנזכה לשכינה!! 

יש הרבה אמת בדברים שכתבתender13
נכון, גם אני חושבת כךosnatt

 

שאלה קטנהosnatt

את הייעוץ ללכת לחתונה קבלת לפני שהצעת נישואין - או אחרי, בתור מאורס עם ספקות?

אם את רוצה, תפני אלי באישי.אנונימי לרגע
ומה קורה שזה היה ואז נעלם? או שרקwhy me

אצלי זה ככה?

אולי אצלך הרגש בא ממקום של חוסר בחייםצדוק השמן

שזה דבר לא נדיר בכלל.  יועץ זוגי דתי אמר לי פעם שכל הצעירים מתחתנים מתוך אהבה - ואצל הרבה מהם זו אהבה שתלויה בדבר. והדבר הזה הוא הרגשה פנימית של ריקנות, של פחד מלהתמודד עם החיים ולהגיע להישגים לבד, פחד מבדידות ועוד כל מיני חרדות. כשזה קורה, האהבה פועלת כמו סם או אלכוהול - היא ממכרת, היא נותנת תחושה טובה של כוח וביטחון בכך שהיא הפתרון המושלם לכל הבעיות. הצרה היא שזוגיות לא יכולה לענות על כל החוסרים, אבל את זה מגלים רק כשההשפעה חולפת.

 

אח"כ הוא הוסיף שבמידה מסוימת זה לא רע, כי בלי זה הרבה אנשים לא היו טורחים להתחתן בכלל.

 

מסתבר שלא כל הצעירים מתחתנים מאהבה. אני דוגמאאנונימי לרגע
אצלי הוא לא היה מההתחלה. היה רק יאוש מפגישות עקרותאנונימי לרגע

של שנים, ורצון נואש לצאת כבר מהבדידות.

מי שמתחתן בלי רגש ובלי משיכה הדדיתחלב ודבש

עושה את הטעות הגדולה ביותר של החיים שלו וכמעט אי אפשר לתקן את זה.

יתר על כן, מי שמתחתן בלי רגש של אהבה ומשיכה מפסיד את החלק הטוב ביותר של חיי הנשואין ונוטל על עצמו רק את הקשיים ואת הצרות והבעיות.

בן זוג זה לא נעליים שמודדים ולוקחים אם זה מתאים.

נכוןקירבה

בן זוג זה הדבר שהכי יכול להוריד או הכי יכול להעלות

אהבה זה מהחשובים

אחרת למה כולם מדברים עליה?

ורוצים ו...זקוקים!

 

אז מי שהיה/תה טיפש/ה בגיל צעיר. חסר הדרכה חסר ניסיון וידע. חסר מקום אחר להיות בו בעולם

מי שאז לא ידע להעריך את עצמו וכיוצ"ב וכדו' ועל זה הדרך-

ונישא

אז "אכל אותה" לכל החיים... או שלא.... תלוי בהרבה  דברים...

זכותך לחשובאבא שמואל

יש סיכוי גבוה מאד שמי שמתגרש ולא עשה שינוי אמיתי בעצמו, ימצא את עצמו שוב עם בן זוג אחר, באותו מצב כמו לפני הגירושין.

 

אני רושם כאן את דעתי בלבד.

מי שרואה בחיי נישואין קשיים צרות ובעיות, לא יפתח אהבה גם כלפי מי שהיה לו רגש ומשיכה לפני הנישואין. ומי שרואה בחיי נישואין אתגר, יצליח לבנות אהבה גם אם לפני הנישואין בקושי היה או כלל לא היה רגש.

 

מי שיכול להעלות על דעתו דמיון בין נעליים לבני זוג..

 

מתנצל מראש, תגובה זו באה בעיקר כדי לאזן

תודה רבה לךwhy me
זה מצב מאוד מסובך- אך גם מוכרמחושב

אני מכיר את המצב (לדעתי), שמצד אחד הכל טוב ונחמד. שאין שום דבר שרע לאישה, ואפילו טוב לה, הבעל נחמד, קשוב משקיע וכו' אבל עדיין האישה מרגישה משום מה שהיא לא מאושרת, קשה לחשוב על כך שהיא תמשיך להיות עם אותו אדם כל החיים, ומתוך כך (לדעתי) היא מתחילה לפתח מין חוסר נוחות איתו, כשהיא איתו והיא יודעת שהיא לא מרגישה שלמה להיות איתו לא נוח לה להיות איתו וזה אפילו יכול להיות מעצבן לאט לאט להיות איתו.

אחרי שהיא הגיע להחלטה שאולי היא לא ממשיכה איתו אז היא כבר מפחדת להשקיע בקשר סתם, אז היא מפסיקה להשקיע במרץ כמו בעבר. 

 (אני מקווה שקלעתי לסיטואציה הנכונה..)

בכל מיקרה לעניות דעתי כל זוג אם הוא רוצה הוא מסוגל לפתח זוגיות מאושרת מאוד. 

הכלל הכי חשוב שאני שמעתי לגבי חיזוק האהבה זה כמה שאתה יותר משקיע ככה אתה יותר אוהב, כמה שהאדם יותר עובד קשה למען השני, יותר משקיע למענו, חושב על דברים לשמח אותו ככה האדם יותר מאוהב בשני כי הוא נתן לשני חלק מהחיים שלו. הוא זורע בתוך הבן זוג שלו חלקים ממנו, מעצמו, וכך הוא יותר מחובר אליו.

כמובן שגם חשוב לדעת להתגבר על דברים שמרתיעים, לדעת לקבל אותם ולא לנסות לשפר\לתקן את הבן זוג אלא לקבל אותו איך שהוא ולאט לאט הבן זוג אוטומוטית ישתפר כי הוא ירצה להחזיר אהבה ולהשקיע מעצמו.

לסיכום לעניות דעתי כדי להגביר אצלך את האהבה והאושר תשקיעי בלי חשבונות מה יהיה אם יהיה. תני את כל כולך למען בעלך, תקומי מוקדם תכיני לי ארוחת בוקר מושקעת, וכשהוא חוזר מהעבודה תעשי לו הפתעה. תאמיני לי את לא תתאכזבי, כמה שיותר תשקיעי כך האושר שלך יגדל ויצמח.

הרבה בהצלחה. 

(אגב לדעתי אם תוותרי לעצמך, פעם הבאה לא יהיה יותר קל, הבעיה היא לא בנתונים הקיימים אלא בגישה, באיך שמשתמשים במה שקיים. אפילו את מבינה שיש לך בעל נחמד ומתחשב שמנסה לעשות לך טוב..)

אולי למישהו/י יש איזה דבר תורה בנושא הספציפי?קירבה

כמו למשל לענות בגישה תורנית לשאלות ששאלתי בשירשור:

1.

"אומרים שאם היינו יחד מתחת החופה זה כנראה משמים

מאוד קשה לי עם האמירה הזאת . הרי זו בחירה שלנו

טעות של טיפשות שלנו  לא של ה'

כי ה' מוליך אדם בדרך בה רוצה לילך"

2.

 

"אז מי שהיה/תה טיפש/ה בגיל צעיר. חסר הדרכה חסר ניסיון וידע. חסר מקום אחר להיות בו בעולם

מי שאז לא ידע להעריך את עצמו וכיוצ"ב וכדו' ועל זה הדרך-

ונישא

אז "אכל אותה" לכל החיים... או שלא.... תלוי בהרבה  דברים..."

 
 
זה יהיה מאוד נחמד מצידו!
גם הטעויות שלנו הם מה' יתברך..אבא שמואל

http://www.halachayomit.co.il/DisplayRead.asp?readID=184

שאלה: האם זיווגו של כל אדם נקבע מן השמים כגזירה, או שאדם יכול לזכות באשה או בבעל טוב יותר ממה שנגזר עליו, או חלילה להיפך?

תשובה: אמרו רבותינו בגמרא (במסכת סוטה דף ב.), אמר ריש לקיש, אין מזווגין לו לאדם אשה אלא על פי מעשיו, שנאמר (בתהילים פרק קכה.) "כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים", (דהיינו שלא יבא זיווג רע לאדם טוב.), ומקשה הגמרא על מה שאמר ריש לקיש, והרי אמר רבי יהודה, אמר רב, ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת "בת פלוני לפלוני", ואם כן כיצד אמר ריש לקיש שהזיווג נקבע על פי המעשים של האדם, והרי זו גזירה מן השמים, ומתרצת הגמרא, שבזיווג ראשון אדם זוכה במה שנגזר עליו, בלא קשר למעשים, אבל בזיווג שני אדם זוכה בזיווג על פי מעשיו. 
  
ובאמת שאף בזיווג ראשון, הזיווג תלוי במעשים של האדם, וכן פירש הגאון רבי טוביה הלוי (מהעיר צפת לפני כארבע מאות שנה), שמה שאמרה הגמרא שזיווג ראשון נגזר מן השמים על פי הבת קול, היינו שזיווג ראשון, אף אם לא יהיו שני הצדדים שווים לגמרי במעשיהם, רשעים גמורים או צדיקים גמורים, אלא צדיקים הם, ואחד צדיק ביותר, וכן הרשעים אחד מהם רשע ביותר, מכל מקום יבואו לידי נישואין, כיוון שכך יצא מפי השם יתברך על ידי הבת קול, אבל אם רב המרחק ביניהם, צדיק גמור עם רשעה גמורה, או להיפך, אז תתבטל הגזירה וידונו על פי מעשיהם. וזיווג שני הנעשה לפי מעשיו, הוא בדקדוק רב שיהיו שניהם שווים בערך הצדקות או הרשעות. ונאמרו בעניין זה עוד חילוקים רבים שאפשר שאדם יפסיד את הזיווג שנקבע לו מפי הבת קול, לטוב ולמוטב, ועל ידי מעשי האדם ותפילותיו יכול לגרום שיזכה בזיווג משובח. 
  
ומכל מקום, בעת שאדם מחפש זיווג, צריך לכוון מעשיו לשם שמים, לחפש זיווג לפי עניינו ולא לבא בדרישות מוגזמות או בדרישות חסרות טעם, שעל ידי כן יוכל לבא לידי הפסד. 
  
וידוע מעשה בהגאון האמיתי רבי משולם איגרא זלה"ה, (שחי לפני כמאתיים שנה,) שלמרות ימי עוניו ומרודו, היה שקדן עצום בתורה, והיה נחשב לבחור עילוי עצום וצדיק, והגביר העשיר רבי שמואל ביק נתן עיניו בו לקחת אותו חתן לבתו היחידה. וכאשר היה נשוי עם אותה נערה, ראתה שאינו מבין בענייני העולם וכולו שקוע בעניינים רוחניים, ודבר זה לא מצא חן בעיניה, ודרשה להתגרש ממנו, וגם אביה בראותו שבתו אינה מרוצה דרש ממנו לתת גט לבתו, ובצער ויגון רב עמד רבי משולם וגירש את אשתו בגט כפי רצונה ורצון אביה. 
  
ובאותה תקופה פרצה מחלוקת גדולה בין גדולי הרבנים בברודי, בעניין גט (שסידר רבי משה מינץ לבנו של הגאון רבי מרדכי זאב הזקן אב"ד לבוב) והיו שהכשירו את אותו גט, והיו שפסלו אותו. והחליטו שהגאון רבי ישעיה ברלין (רבה של ברסלוי) יכריע בדבר, בהיותו גאון עצום ובקי מאד בדברי הראשונים והאחרונים, ושלחו את השאלה לגאון נפלא זה, בצירוף חוות דעת של כמה מהרבנים האוסרים וכמה מן המתירים, ובין הרבנים הכותבים היה גם הגאון רבי משולם איגרא, שהציע חוות דעת בעניין. 
  
והנה בעת שהיה מעיין רבי ישעיה בתשובות שלפניו, נזדמן לברסלוי רבי שמואל ביק, הגביר מברודי, אשר בא לרגל מסחרו לברסלוי, ומצא לנכון לבקר בבית רב העיר הגאון רבי ישעיה ברלין, שהיה מכירו זה שנים רבות, וכשהיה רבי ישעיה מעיין בתשובתו של רבי משולם איגרא, שאל את רבי שמואל ביק אם הוא מכיר מי הוא זה הגאון רבי משולם איגרא, והשיב לו, כי הוא מכירו והוא צעיר לימים בן שבע עשרה שנה, ורבי ישעיה הביע את השתוממותו, לאמר, כל כך צעיר וידע רב לו בבקיאות עצומה ובגאונות נפלאה מיחידי הסגולה שבדור, שמע רבי שמואל ביק דברים אלו יוצאים מפי זקן גאוני הדור, נתכווץ ליבו בקרבו והתעלף, הזעיק רבי ישעיה את בני ביתו, והתיזו עליו מים עד ששבה אליו רוחו, ואז שאלו רבי ישעיה, מה לך כי נתעלפת, והשיב לו רבי שמואל, צעיר זה, חתני היה, ולצערי נאלץ היה לפי בקשתי לתת גט פיטורין לביתי. אמר לו רבי ישעיה, אם צעיר גאון זה היה בביתך, ואתה סילקת אותו מן הבית חייב אתה להתעלף פעם שנייה. לא ארכו הימים וזכה רבי משולם לישא את ביתו של הגאון רבי יצחק הורביץ רבה של ברודי, וחי בטוב ובנעימים.

 

עשיתי העתק הדבק, חיפוש בגוגל בנושא זה.

טוב אכתובחסדי הים
אבל קבלי את דבריי, כמי שחקר את הנושא באופן תאורטי בעומק, אבל לא מבין כמעט כלום ושום דבר בצעד המעשי, בקושי יצאתי עם בחורות.
הזוהר הקדוש כותב, שאדם יכול להתחתן עם הזיווג שלא מיועד/ת לו. זה יכול לנבוע מבחירה רעה, או מסיבות אחרות, שלא אפרט.
ישנה מחלוקת. התשב"ץ כותב שלאשה אין בחירה, או יכולת לקלקל בנושא זה, וזה רק תלוי בגבר, ואילו הרמ"ק כותב שיש גם צד לאשה.
עכ"פ יוצא מהזוהר, שאכן כן אדם יכול להתחתן עם מי שלא זיווגו.
הרמח"ל כותב, שגם במצב שהם לא מיועדים, ה' מחבר את נשמתם מבחינה רוחנית מתחת לחופה. אבל ברור, שזה לא חיבור טבעי.
ברור שלכתחילה עדיף להתחתן עם הזיווג המיועד לך, כי אז הקשר יותר טבעי. אבל יש יתרון מסוים, כשאדם לא מתחתן עם המיועד לו, כי הוא משיג את שלימות הקשר בעבודה הקשה, ולפעמים עצם העבודה מספקת אותו, יותר מחיבור טבעי.
נ.ב. לגבי עצם הנושא הנדון כאן, ראיתי להתיחס בסוף דבריי. ממה שקראתי והתבוננתי, אשה לא מספיק לה "בעל טוב", אלא היא צריכה "בעל מלהיב ומפתיע". אשה צריכה גבר שיטלטל אותה רגשית, בין בשעות שמחה, ובין בשעות עצב. זה מטיל חובה על שני הצדדים. הגבר צריך לנסות ולהלהיב את האשה ולגעת ברגשות שלה, והאשה צריכה לדעת שגבר מיועד לתת לה יציבות, ולא תמיד יש לו את היכולת לספק את ההרפתקאות הרגשיות הלגיטימיות שלה.
לא התיחסתי למקרה הפרטי כאן, כי גדול עלי להחליט באופן מעשי.
החיים שלך דבש..נשוי +

סליחה על הדוגריות.. מרגיש לי שאת וכל האומללים שכמותך ששואלים את עצמם "why me".. לא מחוברים.

התנצלות קטנה: באמת לא מתיימר להיות יועץ נישואים. קטונתי לגמרי, על אף האמירות הציניות. רק אשתף קצת מהלך מחשבותיי.

 

אותי הקטן לימדו כשהלכתי להתייעץ עם רבותיי, בהרבה מהשלבים בחיים, עוד לפני שהכרתי את רעייתי, וגם ביום החופה כשמתתי מפחד כמו כולם, ואחרי החתונה וכו' - שהשאלה היא מה המרכז שלך בחיים.

כל החיים עבדת כמו פרט, חווית את עצמך בלבד, הכל היה סביבך. וזה נכון, וזה אמיתי, וככה אמור להיות. ומגיע שלב של בשלות בחיים, שאתה מסוגל להבין שלא החוויות שלך עומדות במרכז. יש מטרה נעלה בחיים שהיא יותר חזקה מהחוויות שלך. זה לא מאפס אותם, והן חייבות להמשיך לשרת, אבל אתה מבין שאתה רק חלק ממשהו מסויים. זה ההבדל בין ילד שכשלוקחים לו את הסוכרייה הוא צורח כאילו נחרב העולם, ובאמת נחרב לו העולם. כי הוא נפגש עם העולם בצורה שהחוויות שלו עומדות במרכז. ואם לוקחים לו אותם - הורגים אותו. אבל מבוגר שייקחו לו סוכרייה והוא יצרח.. קצת מוזר. מצפים ממנו לאיפוק וכו'.. 

השלבים הבוגרים יותר הם כאלה שמסוגלים להבין שכל החיים שלך הם למען משהו.

בנקודת בשלות הזאת הרבה פעמים מתחתנים. וגם אם זה קורה קצת לפני או אחרי - לא נחרב העולם. החיים עצמם מלמדים אותך את מה שאתה צריך ללמוד.

גם כשיש ילדים, יעידו כל האבות והאימהות - הם לוקחים לך המון זמן מהחיים ו"גוזלים" ממך הרבה מהחוויות. אבל ברור כשמש בצהריים שזה הדבר הכי נפלא בעולם. ואם יש מישהו שאנחנו מוכנים להקריב כ"כ הרבה בשבילו זה הילד שלנו.

 

לא בא ללמד אותך לדחות סיפוקים או כל מיני תגיות מחנכות כאלה.. רק להסביר שאת נורמלית. וגם "אנונימי לרגע" נורמלי, ואני לא מכיר אחד, אולי אחד כן, אבל כמעט ואין מי שלא חווה רגעים מאד קשים בחיי הנישואים. וכולם חושבים מתישהו בחיים על להתגרש. במוקדם או במאוחר.

זה לגמרי לגיטימי. לא נעים.. אבל לגיטימי. 

 

יש לך בעל מקסים כנראה, מאד פגוע ובצדק, שאולי התמימות שלו והשכונתיות שלו הם עוגן חזק הרבה יותר מהשכל המפואר שלך. תראי כמה זמן הוא מצליח לסלוח לך, להסתכל בעין טובה על כל העלבונות שלך אותו. נראה לי שיש אחלה פרטנר לבנות חיים. ומתוך העבודה הזוגית, מתוך ההתמסרות להופיע בזוג הזה דבר כ"כ גדול - גם השאיפות הפרטיות מקבלות איזון ויוצאות לפועל.

 

את מעמידה את עצמך במרכז החיים שלך, כשכבר כנראה עבר השלב..

החיים האמיתיים, המאושרים יותר מכל הדמיונות שלנו, אלה שבונים אותם בשתי ידיים ובהמון זיעה, שווים כל הון, וכל ייסורים שהם.

אבל מי שהוא שקוע כ"כ עמוק בבוץ של עצמו, וכל פעם שהאחר כ"כ זר לו - הוא רואה בזה ראיה נוספת לזרות מלכתחילה.. אין לו סיכוי לצאת מזה. "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים".

ברכתי נתונה לך.

 

אז מה אתה אומר?חלב ודבש

שכדאי לה להשאר תקועה עם מישהו שהיא לא סובלת?

איך בכלל אפשר להעלות על הדעת דבר כזה?

לנשוי +. זה כ"כ הרבה יותר מורכב מכפי שציירת זאת!קירבה

 

המלצות לצימרחושבת בקופסא

מקווה שזה מתאים לשאול פה ויהיו מספיק תשובות.

יכול להיות שעדיף לשאול בהו"ל.


אנחנו רוצים לצאת לצימר זוגי מהתקציב שנשאר לנו מהמילואים וכנראה נוסיף קצת.

מחפשים צימר חדר אחד לזוג, עם ברכה פרטית (באמת פרטית, שלא רואים אותנו ואנחנו לא רואים אחרים)

עם ארוחת בוקר יהיה נחמד אבל לא חובה.

תקציב של סביבות 1,000 שקל לילה, (נחמד אם יהיה בפחות) שני לילות בסוף אוגוסט כנראה (אני מקווה שלא יהיה עמוס או יקר מידי בזמן הזה, אין לנו כל כך אפשרות אחרת)


אזור בארץ: לא ירושלים או המרכז ממש, ולא צפון רחוק ודרום רחוק. אולי בשולי המרכז?

אנחנו מתניידים באוטובוסים.

עדיפות אם יש אטרקציות, מסלולים ודברים מעניינים לעשות באזור שאפשר להגיע אליהם באוטובוס.


אשמח לעזרה כי ממש לא מבינה בזה.

מומלץ ממש ממשכנפי נשרים

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

תודה רבהחושבת בקופסא

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?


אשמח לעוד תגובות

עוקבתרוני 1234
אני אשמח להמלצות גם למקומות שלא צריך תחב"צ, בכל רחבי הארץ.
לא מאוד בקי, אבל ברחבי יו"ש יש המוןהסטורי
אולי צימרבוס שומרון באלון מורה יכול להתאים.

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

נראה לי פחות הכיווןחושבת בקופסא

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

ממליצה בחום על צימרים נוף החאן בכפר אוריהנגמרו לי השמותאחרונה

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend


היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה


תהנו המון

איזה כיף ❤️

מישהו מבין טוב בליסינג?חזקה בעורף

אנחנו מתניידים בשני רכבים. בעלי מקבל מהעבודה רכב+דלקן של 7 מקומות, שלרוב נמצא אצלו. ויש לנו רכב פרטי שלנו (5 מקומות שלרוב נמצא אצלי) עד עכשיו הרכב הפרטי שלנו היו רכבים זולים ודי מתפרקים, לא כ"כ השקענו ברכב כי הוא שימוש בעיקר אותי לעבודה (ממש קרוב לבית) ובהקפצות של הילדים (שוב, לרוב נסיעות ממש קצרות)


עכשיו ב"ה כבר תקופה שהרכב 7 מקומות לא מספיק לנו❤️ אז הרכב הפרטי הופך להיות גם להרבה נסיעות (לשבתות ולטיולים) הרכב הנוכחי כבר מתפרק וכבר תקופה שאנחנו מחפשים רכב ממש טוב שיחזיק מעמד לאורך זמן. הקצבנו עד 50,000 אבל לא מוצאים משהו שמספק אותנו מבחינת הנתונים של הרכב😬


התחלנו קצת להתלבט אולי כדאי לנו להשקיע בליסינג. מצד אחד מרגיש לי קצת כמו לזרוק כל חודש כסף לפח. מצד שני, נותן לנו שקט נפשי עם הרכב (קצת זקוקים לזה)


אבל בסופו של דבר, לא באמת מבינים בליסינג עד הסוף…

נשמח לשמוע איך זה עובד. יתרונות וחסרונות.

למה צריך להתייחס כשרוצים להתחיל? על מה לשים דגש? מאמינה שאנשי מכירות של הליסינג יידעו ל"סובב" אותנו טוב, כדי להרוויח, אז רוצים לבוא כמה שיותר מוכנים מראש.


תודה לעוזרים🙏🏻

לא בדיוק מה ששאלתפשוט אני..

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.


 

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

גם אנחנו נעזרנו במישהו כזהבארץ אהבתי

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

ממליץ גם על ארי ויילר1223334444
זה בדיוק הבנאדם 🤩פשוט אני..
גם אני ממליץ עליו, בחום רבדוד100
+972 54-532-0036
הוא נותן שירות בכל רחבי הארץ?רוני 1234
תודה! נחשוב גם על זה.חזקה בעורף
נשמע שזה לא נכון לכם ליסינגזיויק
תודה על התגובה. יכול לפרט למה?חזקה בעורף
כי הרצון שלכם זה ברכב טובזיויק
זו לא סיבה מספיקה לליסינג עם כל הכבוד..
ליסינג אף פעם לא יהיה משתלם לאדם הפרטינפשי תערוג

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב


בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

כן, חברות הליסינג תמיד מצחיקות אותיפשוט אני..
''ירידת הערך - עלינו''.

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

ליסינג זה דרך בעיקר לקנות את ההתחמקות מה"דרעק"משה

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

אולי ישתלם לכם רק להשכיר רכב לטיולים ושבתותרוני 1234אחרונה
אני מניחה שזה רק פעם בכמה חודשים
מישהי חייבת לי כסף ולא נעים לי להזכיר להפשוט אני..
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך כ"ב בסיוון תשפ"ו 19:59

אבל עם חוסר נעימות לא הולכים למכולת, לכן הזכרתי למדינת ישראל בכל זאת...


 

 

 


 

כן חברים,

לפעמים מומלץ למלא דוחות להחזר מס 😀

לא המצב ... אבל תודה!לאחדשה
חיבוקחדווית

יש לי חברה סופר סופר קרובה,

חברת נפש כמו שאומרים..עברנו הכללל ביחד..

ברגיל היינו מתחבקות חיבוק ארוך (יכול להיות כמה דקות) מלא משמעות ,צורה לבטא את האהבה ואת הקשר העמוק ומשמעותי, מתוך אהבה נקיה.

עכשיו אני מתחתנת עם הבחור שלי.

ואני לא יודעת מה לעשות.

האם זה סבבה שאני ככה מתחבקת איתה באמת מתוך אהבה כנה ואמיתי? האם זה משהו שאוכל לעשות גם אחרי החתונה. הרי למרות שיש לי את האיש שלי אני עדיין רוצה את החיבוק דווקה שלה, כמו שאני עדיין רוצה תחיבוק של אמא
מה אתם אומרים על זה

פשוט לעדכן את האיש שלי ואז זה סבבה??

מה אתם ממליצים, הכל זה יכול פשוט להמשך כרגיל?
וגם בכללי איך מנהלים חברות כלכך קרובה אחרי החתונה 

 

משהו לא מסתדרפשוט אני..

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

היא לא כתבה שהיא מתחתנתזיויק
אלא שאלה מה יהיה אחרי שתתחתן מתישהו
''עכשיו אני מתחתנת''פשוט אני..
שאלה טובהמחפש אהבה
ואלה יפה שאתם עוקבים ושמים לבחדווית

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אם לא היית מתייחסת לזה כעניין זה לא היה חייב להיותפתית שלג

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

בגדול בעיה בהגדרה זה לאSevenאחרונה

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

מכירים את די סיטי במישור אדומים?ברגוע

האם יש שם חנויות במחירים טובים?

מחפשים בעיקר ספה ומיטת ילדים, אולי גם שולחן אוכל ותנורים

הייתי שם לפני שנה, זה היה בעיקר בית קברות לעסקיםפשוט אני..

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

תודהברגוע
ואולם שמחות של ארועים חרדייםמשה

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

אם אתם מהאיזורנפשי תערוג

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

תודה, יש לך המלצה על חנות מסויימת בירושלים?ברגוע
לא.נפשי תערוגאחרונה

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט


מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

מודעות לאתגרים בקדושת הזוגיות במרחב הזוגימחפש אהבה

נראה לי שהשאלה מורכבת משתי חלקים, אחד מופנה לגברים שבינינו ואחד לנשים:

לגברים: האם אתם משתפים את האישה שלכם באתגרים שאתם חווים מול נשים אחרות?...

לנשים: האם אתם מעוניינות שהבעל שלכם ישתף אתכם בנושא הזה? שיהיה פתוח עד הסוף?

האם קרה לכם שהוא שיתף אותכם, ומה היתה תגובתכם [המודעת והלא מודעת..]?

לא בדיוק אבל בערךפשוט אני..

אני משתף בצורה קיצונית.


זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.


גם אצלנו יש שיח פתוח בתחום הזהנעמי28

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

 

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

למה הניסוח פה שזה תמיד מהצד הגברי?ירושלמית במקור
מה הכוונהזיויק
למה הוא שואל אם הגבר משתף ולא אם האשה משתפתפשוט אני..
אין סימטריה אבל שאלה טובהזיויק
נו, אשמח לשמועמחפש אהבה
(הוא לא אמר על השאלה שלך שהיא טובה אלא על שלי)ירושלמית במקור
זה מה שהתכוונתי. מוזמנת לשתף מהצד השנימחפש אהבהאחרונה
מה זה אומר אם קשה לי ממש?נגמרו לי השמות

ומה זה אומר עלינו כזוג?

ומה אם פשוט נמאס לי מכל הריבים האלה?

או מכל הריחוק הזה?

או מכל הקושי הזה?

 

יצא לי להתבונן בחג השבועות האחרון במגילת רות,

ובקריאה הזו קפצו לי לעין המילים "ודבקה בה".

לפני הרי מתואר שגם עורפה וגם רות הלכו עם נעמי

אבל נתקלו שוב ושוב באתגר או סירוב או שימת המציאות כפי שהיא על כל קשייה ומורכבויותיה שהציבה בפניהן נעמי - ובעוד עורפה בחרה לחזור אחורה, על רות כתוב: "ודבקה בה".

ובעצם התבוננות על זה הביאה אותי לחשוב שדבקות מובילה לחיים, דבקות יוצרת חיים.

הרי בזכות אותה הדבקות נוצר אפילו המשיח שלנו! חיים. גאולה. בזכות הדבקות הזו. בזכות הלא לוותר הזה.

 

וגם במקום אחר בספר בראשית ששם נאמר "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" - ורש"י מפרש בילדים, ופירושים אחרים מפרשים גם באחד ממש באיחוד הנשמתי והגופני והכולל כולו. כלומר יש כאן עוד דבקות שמובילה לחיים. גם להמשך החיים (ילדים) וגם לאיכות החיים עצמם ושמחת החיים שזה הביחד והאחדות של הזוג.

 

וגם בתפילה ששם נאמר: "ודבקנו במצוותיך" ואנו לומדים על התורה הקדושה ש"עץ *חיים* היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר". וגם אם העץ מתנדנד ברוח - אנחנו מחזיקים. דבקים. בתורה. במצוות. באתגרים שהחיים מזמנים לנו.

 

ועוד מקור שעלה לי בהקשר הזה הוא "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם *חיים* כולכם היום" - שוב דבקות שמובילה לחיים!

 

זה פשוט מדהים.

כמה הדבקות מובילה לחיים

כמה להמשיך, לדבוק, להתמיד, לא לוותר יכול להוביל אותנו לחיים.

לדבוק בטוב כמובן.

* ודבקה בה - לדבוק בטוב. רות ראתה בנעמי את הטוב ודבקה בטוב הזה. "באשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלוקייך אלוקיי" - זה הטוב. ה' אלוקי ישראל ולהיות חלק מעם ישראל ולהיות עם חמותי הטובה - זה הטוב עבורי ובו אני דבקה.

* ודבק באשתו - לדבוק בטוב שבאשתי. לדבוק בטוב שבבעלי. לדבוק באשתי עצמה. לא לוותר עליה. לדבוק באישי עצמו. לא לוותר עליו. 

לדבוק ולהתכוונן אליה ולהשקיע בה כמה שאני רק יכול. לדבוק ולהתכוונן אליו ולהשקיע בו כל מה שאני יכולה.

* ואתם הדבקים בה' אלוקיכם - לדבוק כמובן בקב"ה שבידו הכל וממנו הכל ומקור כל החיים וכל הטובה וכל הברכה.

* ודבקנו במצוותיך - לדבוק בטוב שבמצוות ובתורה. יש טוב ויש רע ובחרת בחיים - לבחור בטוב.

 

ואפשר ללמוד מזה גם על הזוגיות שלנו ועל ההורות שלנו - ולזכור שמעבר לזה שכל דבר בעולם הזה צריך אנרגיה כדי להתקיים, צריך עבודה כדי להתקיים ולקרות,

יש עוד משהו מאוד מאוד חשוב:

הטוב הגדול יותר, השלם יותר, האמיתי יותר והשורשי והעמוק יותר – כל אלה באים *רק* אחרי ההשקעה. רק אחרי הדבקות. רק אחרי שעובר זמן של השקעה מתמשכת ומרוכזת.

 

למשל,

לא דומה אהבה לתינוק בן יום

לאהבה לילד בן שנתיים

לאהבה לאותו הילד בן 10

 

ככל שהילד גדל,

ככל שנשקיע בו יותר - יותר נאהב אותו.

כמובן שמהתחלה אנו אוהבים אותו.

אבל אי אפשר להשוות את האהבה שהייתה לנו בלב כשרק ראינו אותו לראשונה, לאהבה שיש לנו בלב כשהוא פתאום קורא "אמא", "אבא", לאהבה שיש לנו בלב שהוא כבר משחק עם האח הקטן, מחבק אותנו וכותב לנו ברכה ואנחנו משחנשי"ם איתו ומגלים בו עולם שלם ואישיות שלמה שלא הכרנו! ואז האהבה מתעצמת אפילו עוד יותר!

 

אותו רעיון גם עם בני זוג,

בהתחלה יכולה להיות אהבה, חיבה, התרגשות וכו'

ופוטנציאל הצמיחה של האהבה עצמה הוא עצום

אחרי שנה עוד יותר

אחרי 10 שנים עוד יותר

ואחרי 20 ו30 שנים עוד יותר.

 

וגם אם קשה לנו עכשיו -

הרי אם נלך אחורה למקומות שחווינו קשיים בחיים הרבה פעמים נוכל לראות שאם לא היינו חווים את כל הקשיים האלה, את כל המשברים והרע שעברנו - לא היינו באותו מקום שאנחנו עכשיו. וכל אחד ואחת ומה שזה אומר עבורם.

כך גם אם אנו עוברים עכשיו קשיים בזוגיות שלנו - נוכל להגיע דווקא מהם ומתוכם גם לכמויות של *טוב* גדול אפילו עוד יותר בינינו. 

כמה שזה נשמע מופרך, לפעמים רק מהמשברים אפשר לצמוח ולהעמיק בעוצמה הכי חזקה שיש,

לפעמים דווקא מהרע אפשר לחוות את הטוב יותר בשלמות ויותר בחוזקה ועוצמה.

 

וזה נכון לכל תחום בחיים - אדם שעובר ומתגבר על מכשולים וקשיים - לרוב יכול לצאת הרבה יותר מחוזק, עם הרבה יותר כוחות ותעצומות נפש שגילה על עצמו, הרבה יותר לעזור גם לאחרים, הרבה יותר לפתח את השריר של הנתינה וגם של הקבלה, לפתח ולהרחיב עוד את כוחות הנפש שלו, וגם לחוות את הטוב הרבה יותר בעוצמה כאשר הוא מגיע.

 

אז דווקא אחרי ריב או אתגר או קושי זוגי - אם נצליח לעבור דרכו, בתוכו וממנו נכון -

או אז נוכל גם לגלות את הטוב העמוק יותר, הגדול יותר,

מה שלא היינו זוכים לו אם היינו נשברים באמצע!

מה שלא היינו זוכים לו אם היינו מרימים ידיים בקושי הראשון או השני או השלישי.

אז אם יש קשיים ואנחנו חושבים אולי להרים ידיים?

רגע!

לומר לעצמנו - רגע, בעצם עדיין אין לנו מושג עוד כמה טוב נוכל לקבל מהקשר הזה ואחד מהשנייה עוד יום, עוד חודש, עוד שנה ועוד 20 שנים.  

אז ננסה לאפשר לעצמנו את אותה השקעה והתמדה, את אותה דבקות, את אותו לימוד, וב"ה לזכות לטוב עמוק וחזק עוד יותר.

 

ובעצם אם חושבים על זה אז גם בהורות, גם בזוגיות, גם במיניות, גם בכל מערכת יחסים עם המשפחה, גם בעבודה, וגם בהכל - המתמיד זוכה! לגמרי זוכה ❤️

וזה הזכיר לי גםנגמרו לי השמות

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

 

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

 

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

 

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

 

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

 

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

 

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

 

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

 

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

 

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

 

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

 

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

 

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

 

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

 

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

 

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

(רציתי לכתוב ישר ולא הספקתינגמרו לי השמות

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

🔴 מצב מלחמה 🔴 - תוספת קטנה לעכשיונגמרו לי השמותאחרונה

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

 

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

 

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

 

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

 

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

 

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

 

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

שאלה יותר לגבריםבוריס

אשמח להמלצות על תחתונים.

אני לא מוצא משהו שהוא באמת נח ואני סובל מזה מאוד

תודה

מאצ'טונים דלתא - יש גזרות שונותפ.א.
אני אוהב בוקסר קצר 
גזרה?חתול זמני

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

א. גזרה רחבההסטורי
ב. שתי מידות יותר משאר הבגדים...
כעיקרוןשפויאחרונה

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.

אולי יעניין אותך