לא מאושרתwhy me

ראשית אציין כי אני לא דתיה

אני נשואה שנה ואני מרגישה שפשוט לא כיף לי עם בעלי, אני מרגישה סלידה ממנו, אני רק רוצה שזה ילך לעבודה ועצם הנוכחות שלו עושה לי רע ומועקה מעין מחנק.

אני לא אוהבת אותו, לא יצאנו הרבה לפני שהתחתנו רק כמה חודשים ואני חושבת שעשיתי טעות והתחתנתי איתו כי פחדתי להיות לבד, הוא אדם מקסים מאוד אבל מה לעשות שאין לי רגש אליו, אני ממש אפתית אליו ואנחנו כבר חושבים להתגרש

אני מרגישה שעצם היותי איתו זוהי פשרה ושמגיע לי יותר טוב מזה

אין לנו תחומי עניין משותפים, אני לא נהנהת איתו  אנחנו לא מבלים וגם שכן זה ממש סבל עבורי.

מההתחלה זה היה ככה, אפילו בירח הדבש לא הפסתקי לבכות, זה לא משהו ספציפית שהוא עושה, אלא התחושה הכללית שזה לא זה, שאני אומללה ורע לי ובטח שלא מאושרת

 

לא מאושרתיהושבעט5

חבל מאוד,ניסית ליצור שיחה להגיע להבנה שלו אותך ולהיפך?

אם כן ושום דבר לא הלך ,למרות שניסיתם להתחשב ולבוא אחד לקראת השני.

כדאי להגיע ליעוץ ואפילו לטיפול זוגי.

דיברנו אבל לאיזו הגנה ניתן להגיע כשאניwhy me

מרגישה שאני מתפשרת ולא טוב לי

|חיבוק|מאמע צאדיקה

ברוכה הבאה לפורום. 

 

אני צריכה לחשוב.... כתבת פה דברים מורכבים... אז גם אם נראה שלא עניתי כלום- תדעי שאני חושבת עלייך  

תודה לךwhy me

שבוע טוב

העלת מציאות סבוכהעדידפ

שאין בתשובה בפורום כדי לענות עליה, גם לא בשירשור שלם

 

אהבה זה רגש נרכש, ע"י מאמץ ועבודה של שני הצדדים.

אם תרצי, בתהליך של יעוץ אישי-זוגי ילמדו אותך לאהוב אותו, איך לעורר אהבה ואיך רצוי להתנהג כדי לחיות בטוב.

וזה דורש ברור עצמי ובחירה שלך.

בהצלחה!

נשמע קשהנקודה

 

במיוחד שלא כתבת שום סיבה הגיונית לכל הרגש השלילי שלך כלפיו.

וסלידה זה לא אפתיות...

 

יכול להיות שנראה שהכי קל להתגרש, אבל לא תמיד זה נכון.

 

כאשר נישאים תחת החופה נוצר קשר נשמתי עמוק בין הבעל לאישה.

מהות רוחנית אחת שמחברת בניכם.

 

אם יש רצון מצד שניכם- אפשר לעבוד על הזוגיות ולהביא אותה למקום טוב.

אהבה זה לא משהו שאו שיש או שאין.

אהבה זה רגש שניתן לפתח, על ידי מעשים, תודעה נכונה, פתיחות רגשית וכ'.

 

לפי הנתונים שאת כותבת- חבל סתם לפרק את הקשר הקדוש בלי שנעשתה עבודה כדי לשמר אותו.

 

(אגב הייתי גם ממליצה לבדוק אם את לא בהריון כי מכירה נשים שהרגישו בדיוק כך בגלל תופעות לוואי של ההריון

סלידה, מחנק מעצם הנוכחות שלו וכ')

 

בקיצור תחשבי על זה לעומק וברצינות.

 

ממליצה לך אפילו ללכת לאימון אישי או משהו כזה כי לא תיארת בעיות בזוגיות אלא משהו בנפש שלך.

לפי מה שכתבת התתנת מהפחד להישאר לבד, והינה את נשואה לאדם מקסים, אך לא מאושרת...

לעניות דעתי יש כאן מקום בנפש שזקוק להעצמה, חיזוק  וכ', כי שוב, ניראה שהמקור הוא בנפש שלך,

ומה שקורה בחיי הזוגיות זה רק השלכה של האמונות הנפשיות עליהם.

כל הנכתב כאן נכתב על בסיס הנתונים שאת כתבת. מן הסתם קיימים דברים שלא כתבת ועליהם אין דרך להגיב...

 

 

 

 

 

ההרגשה הזו כבר הרבה זמן לא משהו חדשwhy me

זה בא והולך, אבל אני כבר לא יכולה להתעלם מזה כי תחושת הכאב כי למה זה מגיע לי? להתחתן אבל לא להיות מאושרת, אם אנחנו יוצאים אני מרגישה שממש לא כיף לי איתו, אני לא יכולה לומר בדיוק למה, זה לא דברים שעשה חוץ מזה שאני מרגישה שמבחינה שכלית הוא פחות ממני וזה מפריע לי ובכלל יש בינינו המון פערים

זה לא ממש בעיה בזוגיות כי אנחנוwhy me

מסתדרים, לא רבים על דברים ואני לא ממש יכולה להצביע על דברים שאני לא סובלת אצלו, מה שכן, תחושת התסכול שלי והכאב מתבטאת ביחס לא יפה ומזלזל כלפיו, אני אומרת לו שזה טעות שהתחתנתי איתו ושאני לא מאושרת איתו. ואני לא יכולה להרגיש עוד את הכאב והסבל הזה כשאני יודעת שאפשר אחרת.

אז יש מקרים שהכל מצויין בינינו שבועיים ואז שוב התחושה חוזרת, וככה זה האמת מהזמן שהתחתנו, ממש זמן קצר בירח הדבש לא היה לי טוב ורק בכיתי

תפס אותי "הוא אדם מקסים מאד"אבא שמואל

לא כתבת מה הוא מרגיש כלפייך?

כשאת כותבת: "אני לא אוהבת אותו", אולי את מתכוונת שאת מרגישה שהוא לא אוהב אותך?

 

את ה"רגש" אפשר לסדר, בעיקר ע"י נתינה ונתינה ונתינה..

 

הוא אוהב מאוד, אכפתי ודואגwhy me

עושה הכל בבית, מאוד מראה אהבה אבל משום מה אני מרגישה שאני לא רוצה שום קירבה איתו ואפילו עצם זה שאנחנו בחדר ביחד מעורר בי רצון לקום ולברוח, אני לא יודעת, אולי יש בי משהו לא בסדר, אפילו אמא שלי אמרה שאני לא אמצא מישהו טוב כמוהו, ואולי זו הבעיה שהוא טוב מדיי, ובכלל, אנחנו מנסים הריון וכבר שנה אין הצלחה וזה גם הוסיף על הלחץ וגרם לי להרגשה שזה לא קורה כי אנחנו לא אמורים להיות יחד, אולי זה היה כדי שכל אחד מאיתנו יתקן משהו אצל האחר ונמשיך הלאה?

עיצהאבא שמואל

נראה לי: שורש הבעיה, כמו שכתבת "אני יודעת שאפשר אחרת".

 

אי אפשר אחרת!

ולא תמצאי משהו טוב יותר עבורך. ובעז"ה גם תפקדו. וכמובן ששמירת שבת משפיעה טוב בכל התחומים.

^^^^^^דניאל55אחרונה
חיבוק, לא יודעת מה לייעץ, רק חשוב לדעתי בנתייםאחתעם_בטן

עד שתבררו אם עתידכם ביחד, לחכות עם נסיון להריון...

ואם את רוצה בכל זאת לתת צ'אנס לקשר ואפילו רק בשביל עצמך, שתדעי שעשית כל שביכולתך למצוא את האחד שמתאים לך, ממליצה על ייעוץ עם פסיכולוג טוב שיעזור לכם לברר מה הלאה

חייב לשאול,כמוני כמוך

משהו שמסקרן אותי, אם את לא דתיה, איך הגעת דווקא לפורום הזה? (לא מהבחינה של מה את עושה פה בכלל, אלא מהכיוון שזה באמת מעניין לדעת...)

ולגבי שאלתך, איך הוא רואה את המצב?מה התגובה שלו?דיברתם ביניכם בצורה נוקבת? אם לא - הגיע הזמן,

ואם בכל זאת כתבת מה שכתבת, ברור שגירושין הם אופציה שפחות היית רוצה, אחרת - היית מתגרשת בלי לכתוב, אז, השאלה, עד כמה יש בך את הרצון להפוך את הקיים לטוב הרבה יותר, וכמה זה תלוי רק בך, וכמה יש את הרצון מצידו...

 

אמא חוזרת בתושבה ואני למדתיwhy me

שנה בבית ספר דתי, אני לא שומרת שבת אבל שומרת נידה כשרות וכו

 

 

התחושה הזו באה והולכת ואם שום דבר לא ישתנה אז מה השוני עכשו?

אני מרגישה שאין בינינו את החיבור הבסיסי הזה, כי הרי לכולם יש משברים אבל תמיד יש את המשהו הזה שמחזיק אותם יחד

ולנו פשוט אין. רק פחד מזה שאין לי לאן ללכת ועד כמה יהיה נורא להיות לבד בייחוד שהוא הפרנס העיקרי

מה הרקע המשפחתי שלך?כמוני כמוך

כמובן שאת לא חייבת לענות...

ועוד שאלה, עד כמה הוא יודע שאת "בכיס שלו" מהבחינה של הפחד להישאר לבד?

מה כוונה רקע משפחתי?why me

ונראה לי שיודע

"המשהו החזק שמחזיק אותם יחד"עוד מישהי

בס"ד

 

אני לא יודעת אם יש משהו חזק יותר מהרצון.

וזה לא דבר שאו שיש אותו או שאין, זה דבר שאנו מחליטים, מה אנחנו רוצים.

 

לגבי מחשבות אם תמצאי טוב יותר או לא זה לא רלוונטי.

אף אחד לא יכול לנבא מה צופן העתיד במקרה שתחליטי להתגרש.

השאלה היא האם את רוצה שזה יילך ביניכם או לא.

 

עניין הפערים יכול להיות מאד אובייקטיבי.

 עד כמה הוא פחות ממך מבחינה שכלית?

יש לכם שפה משותפת? תקשורת? תחומי עניין משותפים?

 

לרוב הנשים מאד קשה כשהבעל פחות מהם.

זה מתחיל בגובה, ממשיך בשכל וכ'.

יכול להיות שמלכתחילה לא היה נכון להתחתן. (לא בטוח, אבל ייתכן)

אבל כרגע כשאתם נשואים,

את צריכה לראות עם עצמך האם את מסוגלת להעריך ולכבד אותו על הטוב שקיים בו.

מכירה זוג (כיום סבא וסבתא להמון נכדים, ונינים כן ירבו) שהפער השכלי בניהם הוא משהו בלתי ניתן לתיאור.

היא רופאה, אישה גאון בכל תחום אפשרי.

הוא איש פשוט פשוט, כל חייו עסק בעבודת כפיים. אפילו חוש ההומור שלו קרוב יותר לקטנים שבנכדיו,

מאשר לאשתו, שלא לדבר על נושאים אחרים לדיון...

 הם אמנם התחתנו מ "התאהבות", אך זו התפוגגה מהר אחרי החתונה.

מה שהחזיק אותם ביחד היה תינוק בדרך....

אבל היות והם כבר נשארו ביחד, והאישה החליטה שזה בעלה והיא זורקת כל אפשרות אחרת מהראש,

היא מצאה את הדרך להיות מאושרת אתו. החום והאהבה שהוא מרעיף עליה עד היום, שובים את הלב כל פעם מחדש.

וכן, זה מאד מאד הדדי.

 

אל תקבלי כמובן מאליו את כל הטוב שהוא מרעיף עלייך, תתבונני בטוב שבו, תקדישי לזה זמן במשך היום.

לחשוב על הטוב שהוא נותן לך, על הטוב שבו כאם בפני עצמו. לפני שהוא מגיע הביתה.

תחשבי מה את יכולה לתת לו, איך להכין לו אוכל שהוא אוהב וכ'.

תראי כמה כוח יש בך, לשמח אותו. עצם היכולת לשמח את הזולת משמחת אותנו.

אנחנו נהנים לראות את הטוב שלנו מתקבל. נהנים כשטוב למישהו במיחצתנו.

ככל שתחשבי עליו טוב, ותעשי לו טוב רגש האהבה יוכל להתפתח.

לא כי לא מגיע לך מישהו טוב יותר, אלא כי לא מגיע לך להפסיד אדם שאתו את יכולה להיות מאושרת.

 

והאמת מעבר לסבל שלך- זה גם לא מגיע לו לחיות עם מישהי שלא אוהבת ומעריכה אותו,

שלא מסוגלת לקבל ממנו את הטוב שהוא מרעיף עליה.

 

נראה שכעת הכל בידיים שלך, נשמע שהוא מעוניין בקשר, משקיע ונותן מה שהוא מסוגל.

כעת העבודה שלך להחליט האם את רוצה, ואם כן מה את עושה בשביל זה.

בהצלחה רבה -ורק אושר!!

אגב- אהבה שעבדו כדי להגיע אליה לעיתים קרובות חזקה עשרות מונים מאשר כזאת שהתפתחה מעצמה.

כי אהבה כזאת היא תוצר של השקעה פנימית עמוקה מאד, והיא מגיעה ממקום עמוק מאד.

וזה משהו שיכול להחזיק ביחד עד מאה ועשרים ויותר...  בהצלחה.

הפערים הם גדוליםwhy me

תחומי עניין ממש שאין, לא כמו שאני רוצה ואין את העניין הזה של שיחה אינטלקטואלית כמו שאני אוהבת, וזה לא שאני מנסה להיות גאוותנית זה לא שאני איזה ד"ר, אבל יש הרבה דברים שלוקים בחסר

גם אני בהתחלה  אהבתי אותו אבל זו הייתה התאהבות והאהבה מאוד מהר נעלמה ואולי אפילו לא הגעתי לשלב הזה

נכון שהוא נותן לי אהב והחום  אבל אני לא מרגישה שאני רוצה ומסוגלת בכלל לקבל את זה ממנו

 

רק לגבי המשפט הזה ^^בת נוגה

לדעתי, המשהו החזק הוא פונקציה - גם, גם - של  ז מ ן .. הנישואין והחיים מקרבים ומלמדים המון אחד על השניה ולהיפך.

אז נשמע שזה מוקדם קצת להרגיש שאין את ה"משהו" הזה.

 

עוד דבר קשור - יש כאלו שלוקח להם יותר זמן להתרגל ולעבור בין מצבים שונים,

וזה עשוי להשפיע מאד על מדד "האושר" של נשואים טריים.

לפעמים עצם הזמן פלוס ההתרגלות למחשבה, לתפיסה ולחיים המשותפים - יוצרים חיבור גדול יותר.

 

חיבוקים, יקרה

מאחלת לך שלוות נפש והרבה אושר.

תוכלי להסביר מה מגיע לך "יותר מטוב מזה"?צדוק השמן

כנראה שאת כותבת את זה ממקום אמיתי וכואב, אבל מההודעות שלך קשה להבין במה בעלך נופל מהבעל האידיאלי שבעיניך יכול להיות איתו חיבור בסיסי.

 

כתבת שהתחתנת איתו כי פחדת להיות לבד, איך הפחד הזה גרם לך לבחור דווקא בו למרות שאת סולדת מימנו?

מבחינת ההרגשה והתחושהwhy me
שאיזה כיף שיש לי את במישהו הזה וכל זמן שאנו יחד כיף ואני לר רוצה שזה יגמר, כי בתחילה היה בינינו חיבור נפשי בגלל דברים דומים שעברנו הרגשתי שאני יכולה לשתף אותו והוא מבין אותי אבל לאחר שכבר נפתחתנו והכרתי אותו טוב לא היה עוד משהו שגרם לי לתחושת אושר
ודווקא החתונה הייתה הנקודת זמן הזו שבין טוב לרע?צדוק השמן

החיבור הנפשי היה טוב- עד שהתחילה הזוגיות? למה היום הוא לא יכול לתת לך את התחושה הטובה שהוא נתן לך אז? הרי זה לא שהוא השתנה. בחודשים שיצאתם ביחד, לא יצא לך לשים לב לתכונות שאת לא אוהבת אצלו?

 

 

גם אז היו התכונות אבלwhy me
חשבתי שיש יותר תכונות טובותוגם היום אני חושבת ככה אבל התכונות האלו שבאמת הרבה היו רוצות בבעל פשוט לא מסבות לי אושר
אלו תכונות שאפשר לכתוב אותן?צדוק השמן

כי אם זה שהוא אוהב, מכבד, מתחשב, מפרנס, עוזר בבית וגם יודע מה עבר עלייך - לא מסב לך אושר, אז מה כן?

כל מה שכתבת ואפילוwhy me
יותר מזה, מה שיסב לי אושר זה להרגיש שיש תחומי עניין ותחומי הנאה משותפים שניתן לבלות ולהרגיש הנאה ממשית נושאי שיחה כמו שאני אוהבת, ובגלל הרבה השכלית הרמה אני מרגישה שאני מתביישת בו בפומבי ולי לא נעים להיות איתו, יש לו צורת ביטוי נמוכה ושפה מה שאני מכנה אותה שפת שכונה ואני ממש ההפך, אולי יש כאלו שיחשבו שזה שולי אבל זה כל כך מפריע לי ברמה שזה עושה לי רע
פתחתי משתמש חדש ואנונימי במיוחד כדי להגיב...אנונימי לרגע

אני חייב לומר שמתגובה לתגובה אני מרגיש שגם הבעיה שלי היא בדיוק כמו הבעיה שלך. גם אני מרגיש שאשתי באה מתרבות של "שכונה" ואני ממש לא. גם אני מרגיש הרבה פעמים את התחושה הזאת שטעיתי.

עם כל זה, חשוב לי לומר לך (למרות שכמעט כולם פה כבר אמרו את זה): נסו ללכת ליעוץ זוגי מקצועי. למרות שנראה לך שזה לא יעזור, חשוב שתמצו עד תום את הסיכוי לבנות זוגיות בריאה.

טוב שאין לכם עדיין ילדים. ההבדל ביני לביניך הוא שלנו כבר יש ילדים, ולכן אני לא רואה את הגירושין כאופציה. מה לעשות - לא כולם זוכים לזוגיות רומנטית. אני כבר השלמתי עם זה. לך עדיין אין ילדים, ולכן אני מציע שלפני ילדים תשקיעו את כל המאמצים בנסיון ליצור חיבור אמיתי. אם הניסיון ייכשל - לכו על גירושין. אבל לא לפני שמנסים.

שיהיה הרבה בהצלחה!

בעלי אמר לי אתמול אני לא רומנטיwhy me

וככה אני, וזה נשמע כאילו זה לא משהו שניתן ללמוד או לפחות להשתדל

אבל כמו שאמרתי הוא כבר החליט

ואני לא יודעת מה אעשה כי אין לי פיזית שום מקום ללכת אליו

אני לא חושב שאת צריכה כבר לחפש לך מקום אחראנונימי לרגע

אל תמהרי לעזוב את הבית. מה שבעלך אמר דווקא נותן שביב של תקווה. אם זו הגישה שלו, אולי אפשר לתקן את זה בעזרת טיפול מקצועי.

כשגבר לא משקיע ברומנטיקה - לא פלא שהזוגיות לא טובה. אני מאמין שכל גבר יכול להיות רומנטיקן. לא צריך בשביל זה אופי מסוים - צריך רק להתרגל שהאשה צריכה להרגיש מחוזרת מידי פעם. זה דבר שצריך ויכול להיות במודעות, ותלוי רק ברצון טוב.

אני מציע בכל פה שתיגשו לטיפול, ותקבלו החלטה שאתם מנסים בעבודה משותפת לבנות זוגיות עשירה וטובה ככל הניתן. אולי עוד תגלו אחד את השני מחדש.

זה לא אני שעוזבת זה הואwhy me

הוא כבר הגיע להחלטה נחרצת ביותר

ואין עם מי לדבר, כמה שניסיתי להסביר לו זה כמו לדבר הכל

והאמת שבגלל כל התגובות פה ניסיתי לחשוב שסביר להניח שבחוץ יש הרבה יותר גרוע ממנו ואולי בכל זאת לנסות.

אבל הוא ממש אנטי ואמר שהספיק לו שהוא רוצה להיות רחוק ממני

גם הוא לא מרגיש מאושר איתךצדוק השמן

אני לא מקנא באף גבר שאשתו חושבת עליו את מה שאת כתבת על בעלך גם אם את לא אשמה. הוא בטח קלט אותך והחליט בשבילך. הרי איזה אושר יש בחיים עם אישה שמרגישה כלואה בזוגיות שהיא מוכנה לוותר עליה?

אולי זה עדיף לשניכם. אם את צעירה ולא דתיה, אז לא אמורה להיות לך בעיה לחזור לשוק הפו"פ בתור גרושה עם חוכמה שאחרי ניסיון.

 

שיהיה רק אושר לשניכם.

פני אליי באישי - אם בא לך כמובןosnatt

אני חושבת שאוכל לעזור מעט מניסיוני הדומה...

וואלה, אפשר גם ליצור קשר?רוצה בשלום

אני נשואה יותר משלש עשרה שנה ונמצאת במצב דומה של נישואים לבעל מקסים ללא רגש. בכל פעם שאני שומעת על אשה במצבי, זה גורם לי להקלה כל שהיא. קשה קשה קשה לחיות כך. כמובן שניסיתי טיפול פסיכולוגי, ייעוץ זוגי ועוד. עכשיו המחשבה על גירושין מורכבת מאוד. יש לנו חמישה ילדים והשישי בדרך... גם אצלינו יש את העניין של הפער השכלי ופשוט הרגשה שאין חיבור.. אשמח לקבל עצות מבעלי נסיון. כל עצה כזו היא קרש הצלה אמיתי

ילדים עושים באהבה או לא עושים בכללהרבנית ערבליך

איך מגיעים למצב שאין רגש כלפי הבעל ואין חיבור וכו' כמו שאת מתארת, והילד השישי כבר בדרך??? אין חיבור או יש חיבור? "ילדים עושים באהבה או לא עושים בכלל!" מה קורה בבית? הילדים מרגישים את החוסר אהבה מצידך? איך זה מצידו?

הלוואי וכך היה בפועלרוצה בשלום

אני מכירה לא מעט ילדים שבאו לעולם בלי שההורים אהבו...בעלי אמנם מאוד אוהב אותי, לטענתו. לי קשה מאוד להתחבר אליו

תחתכי עכשיוחלב ודבש

ואל תחכי.

אין לאף אחד שום סיבה להיות נשוי לאדם שסולדים ממנו ושאין כלפיו שום רגש.

נראה שהנשואין הללו היו טעות ומוטב לתקן אותה עכשיו לפני שתתקעו עם ילדים ובעיות אחרות.

הגזמת!!!נוגה---

מכמה מילים בפורום אתה מכריע????

 

מי שלא מבין בגיטין וקידושין לא יהיה לו עסק עמהם!!!

 

 

אם המצב הוא כפי שהיא מתארתחלב ודבש

אז אין שום סיבה להמשיך להיות ביחד.

אני לא הייתי נשארת נשואה לאדם שאני לא סובלת ולא אוהבת, מלכתחילה לא הייתי מתחתנת עם אחד כזה.

אבל טעות כזו אפשר לתקן ויפה שעה אחת קודם, חבל לבזבז את שנותינו היפות ביותר בלי אהבה.

אנחנו עדיין אנשים, ויכול להיות שההודעה נכתבהנוגה---

במצב רוח מסויים שיכול להשתנות, וזה לא המצב הרגיל שלה,

יש עוד צד למטבע,

יש דרכים לטפל,

יכול להיות שבעיה גדולה נגרמה בגלל דבר קטן שאם יודעים לאתר אותו, הכל יפתר בשלום.

 

נישואין זה לא החלפת גרביים.

 

ובטח לא המלצות כאלה על גבי הפורום, בלי להכיר את הנפשות הפועלות.

צריך מאוד להיזהר באמירות כאלה.

אתה לא יודע איזה משקל יש למילים שלך.

 

זו דעתי וזה מה שאני כותבתחלב ודבש

אם לך יש דעה אחרת אז תכתבי את דעתך.

אין שום סיבה לצנזר אלא אם זה נוגע לדברים אינטימיים.

ונשואין גרועים צריכים להתפרק בטרם פורענות, זו הסיבה שיש אפשרות הלכתית להתגרש.

מצער לשמוע השאלה אםחליל הרועים

 

זה באמת כל כך ברור, אם אין פוטנציאל למשהו, לשינוי, לעבודה עצמית משותפת ולחוד.

 

אני לא מהמקדשים את מוסד הנישואין בכל מחיר, אבל גם פתרון הגרושין הוא לא תמיד קל אם כי בהחלט קיים

נישואין הם ערך חשוב מאוד מאודבוזי נוזי

לא מתגרשים אם לא הולכים לטיפול משמעותי-

לא פגישה אחת או שתיים,

אלא תקופה של טיפול, אצל מטפל טוב ומומלץ.

רק אם אחרי תקופת הטיפול לא יהיה שיפור ברגש ביניכם, רק אז תוכלי לדעת אם להתגרש או לא.

חבל שתאבדי סתם את הנישואין אם הוא אדם שבבסיס שלו הוא טוב.

לא להתייאש לפני שמוצו האפשריות. חבל....

הרבה בהצלחה!!!

והלוואי ותגיעו לחיבור טוב !

 

נשמע שאת מחפשת התאהבות ולא אהבה.ender13

אהבה רוכשים בהשקעה ובבחירה.

לא מייעץ לך מה לעשות, את תבחני את היכולות והכוחות שלך.

חולק עליך לגמרי.אנונימי לרגע

מדבריך נשמע כאילו אתה סבור שקשר זוגי יכול להתפתח בין כל אחד ואחת, אם עובדים נכון על המידות.

למרות ששמעתי אנשים שאני מעריך שטוענים כך - אני סבור בביטחון גמור שזה לא נכון.

לכל אדם בריא בנפשו (קרי: להוציא את אלו שנמשכים לבני מינם, ואין כאן המקום להאריך...) יש פוטנציאל לקשר רומנטי. קשר כזה לא יכול להיווצר בין כל איש ואשה. יכול להיות שיש כאלו שמסוגלים להכיל טווח רחב מאוד, יחסית, של בני אדם, ויכול להיות שאנשים כאלו סוברים שכולם כמותם - אבל לדעתי זה לא נכון לחלוטין! מן הראוי שכל אחד ואחת יחפשו אדם שהם יכולים לקשור עמו את נפשם, ושנעים להם בחברתו. לא כל בעיה בזוגיות זה בגלל "בעיה" של אחד הצדדים...

אני לא אומר שלא ינסו לעבוד (כמו שכבר כתבתי לעיל), אבל חשוב לי שאנשים יכירו בבעיות שלנו כבעיות אמיתיות!

אני חושב שאחת הסיבות העיקריות (אם לא העיקרית שבהן) שאני לא ניסיתי להתגרש לפני ההריון הראשון, ושמלכתחילה בכלל התחתנתי עם אשתי, היתה שהאמנתי בתמימות לקביעה הזו ש"יהיה בסדר", וש"נעבוד על הזוגיות ובוודאי הכל יסתדר"...

ובכלל, לדעתי לא כל רב הוא יועץ זוגי. זה לא בחומר של בחינות הרבנות. מי שלא למד את הנושא ברמה גבוהה ולא התנסה בסטאז' אצל מומחה, מן הראוי שימנע מלעסוק בייעוץ זוגי. זה לא שונה מהותית מרפואה...

הבנת הרבה מאוד למרות שכתבתי מעט ender13

לא יצוייר שגבר ואשה נורמטיביים (לו יצוייר שיש דבר כזה) נתקעו באי בודד וברור לשניהם שאין ברירות אחרות, שיש להם רק אחד את השניה (וההפך) מה לדעתך הסיכויים שלהם לזוגיות מאושרת?

אני מביא ראיה לדברי בנישואין מאושרים לרוב בדורות קודמים שבהם הנישואין היו בשידוכים, יש מקורות לכך.

 

אלא, שאנחנו חיים בחברה מסויימת, עם אילוצים מאילוצים שונים.

אפשר לתת רשימה באורך של שרשור שלם לסיבות שנישואים מגיעים לפרוק.

לכן ברור שצריך לנסות למצוא התאמה כמה שיותר טובה לפני שמתחתנים.

א-ב-ל, לא צריך לשכוח את היסוד.

שאפשר, ברוב המצבים, ליצור זוגיות סבירה, ועם הזמן - מעולה, עם מספיק מאמץ ורצון.

כאן היא בפרוש אומרת שיש יסוד, אבל הרגש, שלפי התאור שלה קרוב יותר להתאהבות מאשר לאהבה, חסר.

את זה בהחלט אפשר לבנות, זה לא הבדל מהותי..

 

מדבריך נראה שהבנתי אותך נכון...אנונימי לרגע

סליחה על האריכות, אלו דברים הנובעים מן הלב...

לדעתי, הסיכויים של זוג אקראי שנתקעו באי בודד ליצור זוגיות טובה הם רק מעט יותר טובים משל זוג אקראי שחי בחברה. זאת בגלל שלדעתי ההיבט ההשוואתי הוא לא ההיבט העיקרי בבעיות זוגיות הבאות לידי ביטוי בתחושה ש"אין התאמה".

אני מאמין לחלוטין ברומנטיקה זוגית. לא כל זוג מאוהבים מההתחלה, וברור שיש הבדל בין אהבה שבתחילת הקשר לאהבה שלאחר כמה שנות נישואין, אבל למרות זאת אני חושב שיש חשיבות גדולה להתאמה.

לדעתי, התאמה זוגית היא לא רק כדי להקל על העבודה שבמהלך הנישואין (כמו שנשמע מדבריך), אלא היא דבר אמיתי וחשוב מאוד. כימיה היא לא מותרות - היא הכרח חיוני לזוגיות תקינה!

אני לא מזלזל בעבודת המידות וברצון, אבל אני מחשיב אותם ל"תיקונים מינוריים" לגבי עבודת הזוגיות (לא לגבי בנין האישיות), בעוד את ההתאמה אני רואה כעיקר שאין לו תחליף.

לצערי, אני מדבר מנקודת מבט של בעל נסיון כואב רב בשנים, שאין כאן המקום להכנס אליו מטעמי דיסקרטיות.

אינני מיקל ראש, חלילה, בעבודת המידות ובעבודת הזוגיות בפרט. שתיהן חשובות מאוד ושתיהן שלובות זו בזו.

לצערי, אנשים ממהרים לשפוט בני-זוג שיש להם בעיות בזוגיות, או שהחליטו להתגרש, וממהרים להכריע שבוודאי אחד הצדדים לפחות "אשם". אני יודע, כי גם אני הייתי כזה. אין חכם כבעל הניסיון, ואל לאדם לשפוט את חברו עד שיגיע למקומו.

לא כל שני בני-אדם יצליחו להתחבר זה לזה (לדעתי גם אם יהיו לבדם באי בודד), קל וחומר שלא כל שני בני זוג.

בנוסף למה שכתבתי כבר, אני חושב שאין להקל ראש גם בהיבט הצדדי והשגוי לכאורה של ההשוואה. צריך להשלים עם זה. דמיין לעצמך את המאכל הכי שנוא עליך - האם היית אוכל אותו במידה והיה זה המזון היחיד שהכרת מעודך? אני מניח שכן. האם היית אוהב אותו? ייתכן שכן. האם כעת עליך להתאמץ כדי לאהוב אותו? לא ולא. כל עוד אין ילדים - הגירושין הם תהליך יחסית פשוט, ולא כדאי לוותר על הסיכוי לזוגיות שמחה ובריאה, עד מאה ועשרים!

 

התגובה הקודמת הראתה שזה נוגע בך במקום אישי מאודender13

לפני הכל, אני יודע שלפעמים ואין ברירה אלא לפרק נישואין.

עכשיו לתגובתי:

הרשה לי לפרק את דבריך, לצערי אין לי כח בשעה כזו לכתוב דבר מסודר.

"ההיבט ההשוואתי" - אתה ממעיט מאוד בכוחה של החברה לכפות את הסטנדרטים בהם אנו חיים, בהיבטים עמוקים ביותר, באיך שאנחנו תופסים את עצמינו ואת הסובבים אותנו.

"רומנטיקה זוגית" היא התבלינים לא הלחם של הנישואין, על כל המשתמע מכך.

אם יש קישור ומחויבות נפשית עמוקה, מעט רומנטיקה תעשה המון, אם לא, שום רומנטיקה שבעולם לא תעזור.

אל תערבב "מאוהב" עם "אוהב" אלו דברים מנוגדים כמעט בכל היבט.

נכון, כימיה היא לא מותרות - היא הכרח חיוני לזוגיות תקינה.

מכיר את זה שאתה נכנס לעבודה חדשה בסביבה חדשה ולאט לאט זה משנה אותך? עכשיו תשליך את זה לנישואין.

כמה קשה זה? אני מניח שזה תלוי בין השאר באיזה גיל מתחתנים..

אכן, אני לא מדבר על עבודת המידות אלא על עבודה זוגית.

"לא כל שני בני-אדם יצליחו להתחבר זה לזה (לדעתי גם אם יהיו לבדם באי בודד), קל וחומר שלא כל שני בני זוג."

מסכים.

 

לגבי מאכל:

אני מכיר לא מעט אנשים שעברו לאכול טבעוני, לאחר מספר שנים חוש הטעם שלהם השתנה בתכלית.

מה שלגביך כמעט חסר טעם לגביהם הוא מעדן מלכים ומה שלגביך עשוי ומתובל היטב בשבילם בלתי אכיל.

רק משהו אחד-הקולה טובה

פעם לא כולם היו מאושרים בנישואים.

נכון שחלק מהשידוכים היו טובים, אבל הרבה מאד לא.

אבל פעם לא היו גירושים- כי אשה גרושה היתה נחשבת מתה בערך. בלי גבר שיגן עליה, בלי מפרנס.

אתה באמת חושב שנערה בת 16 שהשיאו אותה עם גבר בן 30 או 40 באמת היתה מאושרת איתו? מסופקני.. אולי אחת ל100 זה היה קורה..

לא לשכוח שפעם גם אושר נמדד בצורה שונהמשרת אם


מספר נקודות חשובותקרן עו"ד

כמו שאמרו כאן כבר לפני, גירושין איננו הפתרון האולטימטיבי. אני יכולה לומר לך מניסיוני, שבהרבה מקרים בהם אחד הצדדים רצה מאוד להתגרש מבן זוגו, אחר כך, לאחר מעשה, היה לו צער גדול מאוד. גירושין איננו עניין פשוט בכלל.

גם לי נראה שאת/ם צריכה/ים לפנות לייעוץ מקצועי וטוב על מנת לבדוק אפשרות של חידוש/יצירת אהבה ביניכם.

 

אני רוצה גם להוסיף, שאם כבר נכנסת לפורום הזה, שהוא פורום "מאמין"- דעי לך שברגע שבני זוג מתחתנים המשמעות היא שככה הקב"ה רצה. ואין בכלל ספק שאתם אמורים הייתם להתחתן ושיש לכם עבודה משותפת לעשות ביחד.   גם המחשבה שמגיע לך משהו יותר טוב, לא רק שאינננה מקדמת אותך לשום מקום, אלא היא גם איננה נכונה כלל ועיקר. מה שהקב"ה נותן, זה הכי טוב עבורך. את צריכה לברר עם עצמך, אולי בעזרת יועץ בעל אמונה ויראת שמיים, מה ה' רוצה ממך ומדוע את מרגישה את מה שאת מרגישה? איזה עבודה נדרשת ממך?  כשבאים על האדם ייסורים, הוא צריך לפשפש במעשיו. ייתכן ואת צריכה לעשות עבודה מאוד עמוקה וייסודית על מספר עניינים (כמו כולנו, לא רק את, כמובן).

אני יכולה עוד לומר לך, כי גם אם תחליטי להיפרד מבעלך- העבודה שתצטרכי לעשות בחיים תפגוש אותך במקום אחר- כלומר, אם לא תעשי את זה עכשיו תצטרכי לעשות זאת במקום אחר.

אם בכל זאת תרצי לסיים את הקשר, אנא עשי זאת יפה וללא מלחמות.

בהצלחה,

קרן קדרון, עו"ד ומגשרת (050-8756345) 

הרבה זוגות מתחילים גרוע וממשיכים נהדרמינימאוס

הערכה,  אהבה ותחומי עניין משותפים זה משהו שאפשר ליצור וממש לא גזירת גורל

כדאי לך להתחיל ליצור זוגיות ולא להיות פסיבית

ביהדות אומרים שאהבה נוצרת מנתינה. נסי להשקיע בו. לתת לו

כשאת מרגישה אוהבת אמרי לו זאת , הכיני לו משהו טעים שהוא אוהב , נסי לפרגן לו על זה שהוא בעל טוב, חרוץ או לא לא יודעת מה (אל תאמרי לו שאת לא אהבת אותו את רק עוזרת לעצמך להשתכנע)

 

לגבי בילויים ותחומי עניין - אם אין לכם היום משהו משותף נסו למצוא משהו אחר שאולי יעניין את שתיכם.

אנחנו גילינו פתאום אחרי שנתיים של נישואין ששתינו מאוד אוהבים לבשל וכיף לנו לבשל יחד

ולאומת זאת בטיולים ששתינו אוהבים יש לנו ממש טעם שונה. ואנחנו ממעטים לטייל מה שגרן להרבה חיכוכים ומריבות בהתחלה

 

ומעל הכול בקשי מאלוקים שיעזור לכם שיהיה לכם טוב ביחד.

 

 

 

 

 

 

 

תודה לכל מי שניסה לעזור אבלwhy me

בעלי כבר כנראה ככ פגוע מהיחס שלי אליו וכל המילים

והוא עוזב את הבית, וזו נשמעת כמו החלטה מאוד עם ביטחון ושיקול דעת ולא סתם אימרה באוויר.

מצטרף ל"אנונימי לרגע"לכו ליעוץ מקצועי לפני ששובריםender13
יעוץ טוב רק אם יש מצב לאהבה אבל אין תקשורת טובהצדוק השמן

זוג שנשוי שנה עם היכרות דלילה לפני כן לא אמור לצבור בתקופה הקצרה הזו משקעים שצריך לפרק. הבעיות שלהם יכולות לנבוע מקצרים בתקשורת ובהבנה ומבלבול ואז אפשר לגשר על הפערים. אבל אם יש לך גבר ואישה שמבינים מה מפריד ביניהם ויודעים עד כמה זה בעייתי וברור להם בדיעבד שזה מקח טעות - מה יעוץ יכול לחדש להם? זה לא זוג עם חמישה ילדים, בית ביישוב וחיי קהילה.

בגלל שאני לא מכיר מספיק את הסיפור של הלא מאושרת, אני בכל זאת מסכים אתכם שכדאי לה ובעלה לנסות יעוץ לפני שהם נפרדים.

 

מתוקה, כל מצב אפשר לשפר ולתקןעדידפ

אני מבינה שהוא החליט 

אבל הוא החליט כי הוא פגוע

כי לא חסכת ביחס קר ומנוכר,

וכמה הוא יכול להרגיש שאת עושה טובה?

 

ואני חושבת שאת יכולה וכדאי לך להתאמץ לעשות הכל ולתת מעצמך להשאיר אותו איתך ושיהיה לכם טוב יחד

 

מוכנה לעזור באישי

אבל אל תגידי לעצמך אח"כ מה יכולתי לעשות? זה הוא שעזב

כי את פגעת בו ויכולה לעצור את זה עדיין

 

הגיע הזמןחלב ודבש

שתמצאי לעצמך עורך דין טוב

כואב לשמוע שזה המצב, אבלנקודה

 

 

אם באמת את מאמינה שאין כבר עם מי לדבר,

להשקיע כוחות בלשקם מערכת יחסים פגועה עם אדם שאת לא אוהבת,

והוא מצידו לא רוצה בכך זה יותר מידי.

 

אם גם לאחר פרק סביר של מחשבה, ולאחר הריחוק את מרגישה הקלה מכך שהוא עזב את הבית,

ואני לא עניין להמשיך להתאמץ מכל הכיוונים במיוחד שאין ילדים.

מה שחשוב כעת זה שלא תאשימי את עצמך.

מה שהיה היה. כעת הבחירה שלכם היא איך להמשיך.

אם הוא החליט סופית באמת קבלי את זה כמשהו משמיים,

ולכן הדבר הכי טוב עבורך.

 

אם יש לכם התלבטויות- דברו על זה בפתיחות.

האם יש רצון הדדי אמיתי שזה יעבוד? מה אתם מוכנים לעשות בשביל זה?

 

מה שחשוב זה שלא הפחד ינהל אותך, כמו שלא נכון להתחתן מתוך פחד להישאר לבד,

לא נכון להתגרש מתוך פחד ממה שמחכה בחוץ...

 

שהיה לך המון המון הצלחה, ומה שיהיה שיהיה בשמחה ובקלות עבור שניכם.

 

 

איזה נושא כאוב!! אני כתבתי את זה???קירבה

אני נשואה 11 שנים...

בגדול לא הייתי מתחתנת איתו. זה ממש טעות

לא בורחים לחתונה

כשמתחתנים כדי לא להיות לבד

ובעצם זה סוג של לבד

למרות שיש רגעים פה ושם שאני כן מאושרת

אבל זה לא זה!!

וזה כ"כ לא החלום ולא הכיוון

יש פה המון תגובות יפות ורעיונות טובים

 

אני בכל מקרה כנראה אשאר איתו וזהו וימשיך לעבוד ולעבוד ולעבוד (עבודת  המידות)

 

אומרים שאם היינו יחד מתחת החופה זה כנראה משמים

מאוד קשה לי עם האמירה הזאת . הרי זו בחירה שלנו

טעות של טיפשות שלנו  לא של ה'

כי ה' מוליך אדם בדרך בה רוצה לילך

 

אוי טעטע!!!

 

תעשי משהו אל תישארי ככה סתם!!

או תלמדי איך לחיות טוב לצידו .איך למצוא תחומי ענין שימלאו אותך  בשמחה

תדברי עם אנשים חכמים שינחו אותך איך לנהוג

 

בהצלחה רבה!

לכולנו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

(שיניתי שם משתמש בשביל השירשור)

זה מעניין... אני רואה שהבעיה הזו מאוד נפוצהאנונימי לרגע

ספרתי פה כבר שלוש משתמשים (חוץ ממני ומפותחת השרשור) שדווחו על בעיה דומה בנישואין. מעניין אותי לשאול אתכם, שותפיי לצרה, מה גרם לכם להתחתן עם מי שלא היה לכם רגש כלפיו? האם זה היה רק כדי לברוח מהבדידות? מן צעד נואש שכזה..., או מעצות שקיבלתם מחברים? ואולי מרבנים?

אני סקרן לדעת מהו שורש הבעיה.

 

מסתבר שזה יותר נפוץ ממה שמוכנים להודותosnatt

לדעתי זה ממש כל מקרה לגופו

אצלי לדוגמא המחוייבות יצרה אנטי בתחילת הדרך ועודף ביקורת שלי - שבעזרת זמן, עבודה, ועניינים נוספים שמנעו ממני פשוט לקום וללכת - הצלחתי להתגבר על זה, וב"ה הולך ונעשה טווב

כל זוג והסיפור שלו - יש מקרים שבאמת אין מנוס מלפרק, אבל לדוגמא אם הייתי נכנעת ללחץ שתפס אותי פתאום הייתי מפספסת את בעלי היקר, שככל שעובר הזמן אני מבינה כמה אנחנו מתאימים, ולפעמים דווקא בגלל השוני - כשיש אהבה הרבה דברים פחות מפריעים

 

אבל ברור שצריך להתחתן עם רגש (ולא התאהבות וכדו' ) אבל רגש בסיסי של חיבה חייב להיות - אחרת הוא לא מגיע לעולם אחרי. וכבר שמעתי רבנים ויועצים זוגיים רבים מזהירים מפני זה וחוזרים ואומרים שאם אין חיבה בסיסית - אין לצפות שהיא תופיע לפתע אחרי החתונה

 

 

עקרונית אני מסכים, אבל העיקר זה הפרשנות...אנונימי לרגע

מהו אותו רגש בסיסי? אני זוכר שלי ייעצו ללכת על חתונה בגלל איזה ביטוי חיובי שאמרתי עליה. כלומר, נאחזים באיזה ביטוי הערכה או חיבה קטן, וזורקים לאחור את כל שאר הבעיות.

לפעמים מציגים את הדברים באופן דיכוטומי מדיי: האם זוגיות טובה נבנית מעבודה משותפת או מהתאמה אישית? לי ברור שהאמת נמצאת אי-שם באמצע, אם כי אני נוטה הרבה יותר לכיוון שהתאמה הזוגית היא העיקר, והעבודה, עם כל חשיבותה, היא התוספת. לדעתי, אם אין ניצוץ בין בני הזוג, אם אין את ההתרגשות מהפגישות - זה לא זה. לפעמים מציגים את זה כאילו מספיק שיש לך איזה עניין לחכות לפגישה, כאילו לסמן וי על המשבצת של חיבה - וזו טעות!

אני חוזר על מה שכבר הזכרתי: ייעוץ זוגי ובכלל זה ייעוץ לנפגשים, צריך להיות מאוד מקצועי. כשהיעוץ חובבני, עם כל הכוונות הטובות והיראת שמיים והנסיון האישי וכו' - הוא בא מהזווית הסובייקטיבית של היועץ. "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות" אמרו חז"ל.

הרמח"ל במסילת ישרים, במשל "גן המבוכה" שלו, מסביר למה רק הצדיקים יכולים להדריך את הבאים בשערי עבודת ה' - והוא צודק, אבל רק לגבי עבודת ה'...

בהחלט כל זוג והסיפור שלו וההתנהלות שלוקירבה

גם ככה יש  עליות וירידות גם אצל זוגות אוהבים מאוד. לא?!

אבל זה קשה פי כמה כשיש "ירידה" ואני עוד אומרת וואלה מלכתחילה לא רציתי אז בשביל מה להתאמץ כ"כ?

וכשיש ילדים זה לא מגיע להם. וזה עוזר לי לא להיות מפונקת

ושוב- לא הייתי רוצה לעבור מה שעברתי איתו שוב.

 

ומשהו שעוזר לי- שאני חושבת. נניח אתגרש. האם אוכל למצוא בעל שני שהוא יותר טוב ממנו?

אז בשביל בעל שני . כן הייתי נישאת אליו- יש מצב אז בסדר בראש שלי זה כמו שהתחתנתי פעמיים וזה כבר בסדרצוחק

 

ובאמת רציתי לציין שאני כבר אוהבת אותו כי אנו חיים יחד 11 שנה!! מתרגלים ונהיים שיכים אחד לשני

אבל   זה לקח הרבה הברה זמן!!!!!!  ולא הייתי חוזרת על להתחתן מתוך "חוסר ברירה!!!!!!!!!!!" בעז"ה.

 

שנזכה לשכינה!! 

יש הרבה אמת בדברים שכתבתender13
נכון, גם אני חושבת כךosnatt

 

שאלה קטנהosnatt

את הייעוץ ללכת לחתונה קבלת לפני שהצעת נישואין - או אחרי, בתור מאורס עם ספקות?

אם את רוצה, תפני אלי באישי.אנונימי לרגע
ומה קורה שזה היה ואז נעלם? או שרקwhy me

אצלי זה ככה?

אולי אצלך הרגש בא ממקום של חוסר בחייםצדוק השמן

שזה דבר לא נדיר בכלל.  יועץ זוגי דתי אמר לי פעם שכל הצעירים מתחתנים מתוך אהבה - ואצל הרבה מהם זו אהבה שתלויה בדבר. והדבר הזה הוא הרגשה פנימית של ריקנות, של פחד מלהתמודד עם החיים ולהגיע להישגים לבד, פחד מבדידות ועוד כל מיני חרדות. כשזה קורה, האהבה פועלת כמו סם או אלכוהול - היא ממכרת, היא נותנת תחושה טובה של כוח וביטחון בכך שהיא הפתרון המושלם לכל הבעיות. הצרה היא שזוגיות לא יכולה לענות על כל החוסרים, אבל את זה מגלים רק כשההשפעה חולפת.

 

אח"כ הוא הוסיף שבמידה מסוימת זה לא רע, כי בלי זה הרבה אנשים לא היו טורחים להתחתן בכלל.

 

מסתבר שלא כל הצעירים מתחתנים מאהבה. אני דוגמאאנונימי לרגע
אצלי הוא לא היה מההתחלה. היה רק יאוש מפגישות עקרותאנונימי לרגע

של שנים, ורצון נואש לצאת כבר מהבדידות.

מי שמתחתן בלי רגש ובלי משיכה הדדיתחלב ודבש

עושה את הטעות הגדולה ביותר של החיים שלו וכמעט אי אפשר לתקן את זה.

יתר על כן, מי שמתחתן בלי רגש של אהבה ומשיכה מפסיד את החלק הטוב ביותר של חיי הנשואין ונוטל על עצמו רק את הקשיים ואת הצרות והבעיות.

בן זוג זה לא נעליים שמודדים ולוקחים אם זה מתאים.

נכוןקירבה

בן זוג זה הדבר שהכי יכול להוריד או הכי יכול להעלות

אהבה זה מהחשובים

אחרת למה כולם מדברים עליה?

ורוצים ו...זקוקים!

 

אז מי שהיה/תה טיפש/ה בגיל צעיר. חסר הדרכה חסר ניסיון וידע. חסר מקום אחר להיות בו בעולם

מי שאז לא ידע להעריך את עצמו וכיוצ"ב וכדו' ועל זה הדרך-

ונישא

אז "אכל אותה" לכל החיים... או שלא.... תלוי בהרבה  דברים...

זכותך לחשובאבא שמואל

יש סיכוי גבוה מאד שמי שמתגרש ולא עשה שינוי אמיתי בעצמו, ימצא את עצמו שוב עם בן זוג אחר, באותו מצב כמו לפני הגירושין.

 

אני רושם כאן את דעתי בלבד.

מי שרואה בחיי נישואין קשיים צרות ובעיות, לא יפתח אהבה גם כלפי מי שהיה לו רגש ומשיכה לפני הנישואין. ומי שרואה בחיי נישואין אתגר, יצליח לבנות אהבה גם אם לפני הנישואין בקושי היה או כלל לא היה רגש.

 

מי שיכול להעלות על דעתו דמיון בין נעליים לבני זוג..

 

מתנצל מראש, תגובה זו באה בעיקר כדי לאזן

תודה רבה לךwhy me
זה מצב מאוד מסובך- אך גם מוכרמחושב

אני מכיר את המצב (לדעתי), שמצד אחד הכל טוב ונחמד. שאין שום דבר שרע לאישה, ואפילו טוב לה, הבעל נחמד, קשוב משקיע וכו' אבל עדיין האישה מרגישה משום מה שהיא לא מאושרת, קשה לחשוב על כך שהיא תמשיך להיות עם אותו אדם כל החיים, ומתוך כך (לדעתי) היא מתחילה לפתח מין חוסר נוחות איתו, כשהיא איתו והיא יודעת שהיא לא מרגישה שלמה להיות איתו לא נוח לה להיות איתו וזה אפילו יכול להיות מעצבן לאט לאט להיות איתו.

אחרי שהיא הגיע להחלטה שאולי היא לא ממשיכה איתו אז היא כבר מפחדת להשקיע בקשר סתם, אז היא מפסיקה להשקיע במרץ כמו בעבר. 

 (אני מקווה שקלעתי לסיטואציה הנכונה..)

בכל מיקרה לעניות דעתי כל זוג אם הוא רוצה הוא מסוגל לפתח זוגיות מאושרת מאוד. 

הכלל הכי חשוב שאני שמעתי לגבי חיזוק האהבה זה כמה שאתה יותר משקיע ככה אתה יותר אוהב, כמה שהאדם יותר עובד קשה למען השני, יותר משקיע למענו, חושב על דברים לשמח אותו ככה האדם יותר מאוהב בשני כי הוא נתן לשני חלק מהחיים שלו. הוא זורע בתוך הבן זוג שלו חלקים ממנו, מעצמו, וכך הוא יותר מחובר אליו.

כמובן שגם חשוב לדעת להתגבר על דברים שמרתיעים, לדעת לקבל אותם ולא לנסות לשפר\לתקן את הבן זוג אלא לקבל אותו איך שהוא ולאט לאט הבן זוג אוטומוטית ישתפר כי הוא ירצה להחזיר אהבה ולהשקיע מעצמו.

לסיכום לעניות דעתי כדי להגביר אצלך את האהבה והאושר תשקיעי בלי חשבונות מה יהיה אם יהיה. תני את כל כולך למען בעלך, תקומי מוקדם תכיני לי ארוחת בוקר מושקעת, וכשהוא חוזר מהעבודה תעשי לו הפתעה. תאמיני לי את לא תתאכזבי, כמה שיותר תשקיעי כך האושר שלך יגדל ויצמח.

הרבה בהצלחה. 

(אגב לדעתי אם תוותרי לעצמך, פעם הבאה לא יהיה יותר קל, הבעיה היא לא בנתונים הקיימים אלא בגישה, באיך שמשתמשים במה שקיים. אפילו את מבינה שיש לך בעל נחמד ומתחשב שמנסה לעשות לך טוב..)

אולי למישהו/י יש איזה דבר תורה בנושא הספציפי?קירבה

כמו למשל לענות בגישה תורנית לשאלות ששאלתי בשירשור:

1.

"אומרים שאם היינו יחד מתחת החופה זה כנראה משמים

מאוד קשה לי עם האמירה הזאת . הרי זו בחירה שלנו

טעות של טיפשות שלנו  לא של ה'

כי ה' מוליך אדם בדרך בה רוצה לילך"

2.

 

"אז מי שהיה/תה טיפש/ה בגיל צעיר. חסר הדרכה חסר ניסיון וידע. חסר מקום אחר להיות בו בעולם

מי שאז לא ידע להעריך את עצמו וכיוצ"ב וכדו' ועל זה הדרך-

ונישא

אז "אכל אותה" לכל החיים... או שלא.... תלוי בהרבה  דברים..."

 
 
זה יהיה מאוד נחמד מצידו!
גם הטעויות שלנו הם מה' יתברך..אבא שמואל

http://www.halachayomit.co.il/DisplayRead.asp?readID=184

שאלה: האם זיווגו של כל אדם נקבע מן השמים כגזירה, או שאדם יכול לזכות באשה או בבעל טוב יותר ממה שנגזר עליו, או חלילה להיפך?

תשובה: אמרו רבותינו בגמרא (במסכת סוטה דף ב.), אמר ריש לקיש, אין מזווגין לו לאדם אשה אלא על פי מעשיו, שנאמר (בתהילים פרק קכה.) "כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים", (דהיינו שלא יבא זיווג רע לאדם טוב.), ומקשה הגמרא על מה שאמר ריש לקיש, והרי אמר רבי יהודה, אמר רב, ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת "בת פלוני לפלוני", ואם כן כיצד אמר ריש לקיש שהזיווג נקבע על פי המעשים של האדם, והרי זו גזירה מן השמים, ומתרצת הגמרא, שבזיווג ראשון אדם זוכה במה שנגזר עליו, בלא קשר למעשים, אבל בזיווג שני אדם זוכה בזיווג על פי מעשיו. 
  
ובאמת שאף בזיווג ראשון, הזיווג תלוי במעשים של האדם, וכן פירש הגאון רבי טוביה הלוי (מהעיר צפת לפני כארבע מאות שנה), שמה שאמרה הגמרא שזיווג ראשון נגזר מן השמים על פי הבת קול, היינו שזיווג ראשון, אף אם לא יהיו שני הצדדים שווים לגמרי במעשיהם, רשעים גמורים או צדיקים גמורים, אלא צדיקים הם, ואחד צדיק ביותר, וכן הרשעים אחד מהם רשע ביותר, מכל מקום יבואו לידי נישואין, כיוון שכך יצא מפי השם יתברך על ידי הבת קול, אבל אם רב המרחק ביניהם, צדיק גמור עם רשעה גמורה, או להיפך, אז תתבטל הגזירה וידונו על פי מעשיהם. וזיווג שני הנעשה לפי מעשיו, הוא בדקדוק רב שיהיו שניהם שווים בערך הצדקות או הרשעות. ונאמרו בעניין זה עוד חילוקים רבים שאפשר שאדם יפסיד את הזיווג שנקבע לו מפי הבת קול, לטוב ולמוטב, ועל ידי מעשי האדם ותפילותיו יכול לגרום שיזכה בזיווג משובח. 
  
ומכל מקום, בעת שאדם מחפש זיווג, צריך לכוון מעשיו לשם שמים, לחפש זיווג לפי עניינו ולא לבא בדרישות מוגזמות או בדרישות חסרות טעם, שעל ידי כן יוכל לבא לידי הפסד. 
  
וידוע מעשה בהגאון האמיתי רבי משולם איגרא זלה"ה, (שחי לפני כמאתיים שנה,) שלמרות ימי עוניו ומרודו, היה שקדן עצום בתורה, והיה נחשב לבחור עילוי עצום וצדיק, והגביר העשיר רבי שמואל ביק נתן עיניו בו לקחת אותו חתן לבתו היחידה. וכאשר היה נשוי עם אותה נערה, ראתה שאינו מבין בענייני העולם וכולו שקוע בעניינים רוחניים, ודבר זה לא מצא חן בעיניה, ודרשה להתגרש ממנו, וגם אביה בראותו שבתו אינה מרוצה דרש ממנו לתת גט לבתו, ובצער ויגון רב עמד רבי משולם וגירש את אשתו בגט כפי רצונה ורצון אביה. 
  
ובאותה תקופה פרצה מחלוקת גדולה בין גדולי הרבנים בברודי, בעניין גט (שסידר רבי משה מינץ לבנו של הגאון רבי מרדכי זאב הזקן אב"ד לבוב) והיו שהכשירו את אותו גט, והיו שפסלו אותו. והחליטו שהגאון רבי ישעיה ברלין (רבה של ברסלוי) יכריע בדבר, בהיותו גאון עצום ובקי מאד בדברי הראשונים והאחרונים, ושלחו את השאלה לגאון נפלא זה, בצירוף חוות דעת של כמה מהרבנים האוסרים וכמה מן המתירים, ובין הרבנים הכותבים היה גם הגאון רבי משולם איגרא, שהציע חוות דעת בעניין. 
  
והנה בעת שהיה מעיין רבי ישעיה בתשובות שלפניו, נזדמן לברסלוי רבי שמואל ביק, הגביר מברודי, אשר בא לרגל מסחרו לברסלוי, ומצא לנכון לבקר בבית רב העיר הגאון רבי ישעיה ברלין, שהיה מכירו זה שנים רבות, וכשהיה רבי ישעיה מעיין בתשובתו של רבי משולם איגרא, שאל את רבי שמואל ביק אם הוא מכיר מי הוא זה הגאון רבי משולם איגרא, והשיב לו, כי הוא מכירו והוא צעיר לימים בן שבע עשרה שנה, ורבי ישעיה הביע את השתוממותו, לאמר, כל כך צעיר וידע רב לו בבקיאות עצומה ובגאונות נפלאה מיחידי הסגולה שבדור, שמע רבי שמואל ביק דברים אלו יוצאים מפי זקן גאוני הדור, נתכווץ ליבו בקרבו והתעלף, הזעיק רבי ישעיה את בני ביתו, והתיזו עליו מים עד ששבה אליו רוחו, ואז שאלו רבי ישעיה, מה לך כי נתעלפת, והשיב לו רבי שמואל, צעיר זה, חתני היה, ולצערי נאלץ היה לפי בקשתי לתת גט פיטורין לביתי. אמר לו רבי ישעיה, אם צעיר גאון זה היה בביתך, ואתה סילקת אותו מן הבית חייב אתה להתעלף פעם שנייה. לא ארכו הימים וזכה רבי משולם לישא את ביתו של הגאון רבי יצחק הורביץ רבה של ברודי, וחי בטוב ובנעימים.

 

עשיתי העתק הדבק, חיפוש בגוגל בנושא זה.

טוב אכתובחסדי הים
אבל קבלי את דבריי, כמי שחקר את הנושא באופן תאורטי בעומק, אבל לא מבין כמעט כלום ושום דבר בצעד המעשי, בקושי יצאתי עם בחורות.
הזוהר הקדוש כותב, שאדם יכול להתחתן עם הזיווג שלא מיועד/ת לו. זה יכול לנבוע מבחירה רעה, או מסיבות אחרות, שלא אפרט.
ישנה מחלוקת. התשב"ץ כותב שלאשה אין בחירה, או יכולת לקלקל בנושא זה, וזה רק תלוי בגבר, ואילו הרמ"ק כותב שיש גם צד לאשה.
עכ"פ יוצא מהזוהר, שאכן כן אדם יכול להתחתן עם מי שלא זיווגו.
הרמח"ל כותב, שגם במצב שהם לא מיועדים, ה' מחבר את נשמתם מבחינה רוחנית מתחת לחופה. אבל ברור, שזה לא חיבור טבעי.
ברור שלכתחילה עדיף להתחתן עם הזיווג המיועד לך, כי אז הקשר יותר טבעי. אבל יש יתרון מסוים, כשאדם לא מתחתן עם המיועד לו, כי הוא משיג את שלימות הקשר בעבודה הקשה, ולפעמים עצם העבודה מספקת אותו, יותר מחיבור טבעי.
נ.ב. לגבי עצם הנושא הנדון כאן, ראיתי להתיחס בסוף דבריי. ממה שקראתי והתבוננתי, אשה לא מספיק לה "בעל טוב", אלא היא צריכה "בעל מלהיב ומפתיע". אשה צריכה גבר שיטלטל אותה רגשית, בין בשעות שמחה, ובין בשעות עצב. זה מטיל חובה על שני הצדדים. הגבר צריך לנסות ולהלהיב את האשה ולגעת ברגשות שלה, והאשה צריכה לדעת שגבר מיועד לתת לה יציבות, ולא תמיד יש לו את היכולת לספק את ההרפתקאות הרגשיות הלגיטימיות שלה.
לא התיחסתי למקרה הפרטי כאן, כי גדול עלי להחליט באופן מעשי.
החיים שלך דבש..נשוי +

סליחה על הדוגריות.. מרגיש לי שאת וכל האומללים שכמותך ששואלים את עצמם "why me".. לא מחוברים.

התנצלות קטנה: באמת לא מתיימר להיות יועץ נישואים. קטונתי לגמרי, על אף האמירות הציניות. רק אשתף קצת מהלך מחשבותיי.

 

אותי הקטן לימדו כשהלכתי להתייעץ עם רבותיי, בהרבה מהשלבים בחיים, עוד לפני שהכרתי את רעייתי, וגם ביום החופה כשמתתי מפחד כמו כולם, ואחרי החתונה וכו' - שהשאלה היא מה המרכז שלך בחיים.

כל החיים עבדת כמו פרט, חווית את עצמך בלבד, הכל היה סביבך. וזה נכון, וזה אמיתי, וככה אמור להיות. ומגיע שלב של בשלות בחיים, שאתה מסוגל להבין שלא החוויות שלך עומדות במרכז. יש מטרה נעלה בחיים שהיא יותר חזקה מהחוויות שלך. זה לא מאפס אותם, והן חייבות להמשיך לשרת, אבל אתה מבין שאתה רק חלק ממשהו מסויים. זה ההבדל בין ילד שכשלוקחים לו את הסוכרייה הוא צורח כאילו נחרב העולם, ובאמת נחרב לו העולם. כי הוא נפגש עם העולם בצורה שהחוויות שלו עומדות במרכז. ואם לוקחים לו אותם - הורגים אותו. אבל מבוגר שייקחו לו סוכרייה והוא יצרח.. קצת מוזר. מצפים ממנו לאיפוק וכו'.. 

השלבים הבוגרים יותר הם כאלה שמסוגלים להבין שכל החיים שלך הם למען משהו.

בנקודת בשלות הזאת הרבה פעמים מתחתנים. וגם אם זה קורה קצת לפני או אחרי - לא נחרב העולם. החיים עצמם מלמדים אותך את מה שאתה צריך ללמוד.

גם כשיש ילדים, יעידו כל האבות והאימהות - הם לוקחים לך המון זמן מהחיים ו"גוזלים" ממך הרבה מהחוויות. אבל ברור כשמש בצהריים שזה הדבר הכי נפלא בעולם. ואם יש מישהו שאנחנו מוכנים להקריב כ"כ הרבה בשבילו זה הילד שלנו.

 

לא בא ללמד אותך לדחות סיפוקים או כל מיני תגיות מחנכות כאלה.. רק להסביר שאת נורמלית. וגם "אנונימי לרגע" נורמלי, ואני לא מכיר אחד, אולי אחד כן, אבל כמעט ואין מי שלא חווה רגעים מאד קשים בחיי הנישואים. וכולם חושבים מתישהו בחיים על להתגרש. במוקדם או במאוחר.

זה לגמרי לגיטימי. לא נעים.. אבל לגיטימי. 

 

יש לך בעל מקסים כנראה, מאד פגוע ובצדק, שאולי התמימות שלו והשכונתיות שלו הם עוגן חזק הרבה יותר מהשכל המפואר שלך. תראי כמה זמן הוא מצליח לסלוח לך, להסתכל בעין טובה על כל העלבונות שלך אותו. נראה לי שיש אחלה פרטנר לבנות חיים. ומתוך העבודה הזוגית, מתוך ההתמסרות להופיע בזוג הזה דבר כ"כ גדול - גם השאיפות הפרטיות מקבלות איזון ויוצאות לפועל.

 

את מעמידה את עצמך במרכז החיים שלך, כשכבר כנראה עבר השלב..

החיים האמיתיים, המאושרים יותר מכל הדמיונות שלנו, אלה שבונים אותם בשתי ידיים ובהמון זיעה, שווים כל הון, וכל ייסורים שהם.

אבל מי שהוא שקוע כ"כ עמוק בבוץ של עצמו, וכל פעם שהאחר כ"כ זר לו - הוא רואה בזה ראיה נוספת לזרות מלכתחילה.. אין לו סיכוי לצאת מזה. "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים".

ברכתי נתונה לך.

 

אז מה אתה אומר?חלב ודבש

שכדאי לה להשאר תקועה עם מישהו שהיא לא סובלת?

איך בכלל אפשר להעלות על הדעת דבר כזה?

לנשוי +. זה כ"כ הרבה יותר מורכב מכפי שציירת זאת!קירבה

 

יש מטפלים בקהל?חוזר

אשמח אם תוכלו אפילו לתייג אנשים מהפורום שעוסקים במקצוע. תודה

אני מטפלת, פסיכולוגיתמתיכון ועד מעוןאחרונה
מחפשת רעיון למשהו כיף בחצי האחרון של חנוכהמתייעצת גירושין

בא לי לטוס או לעשות משהו ממש כיף אבל אין לי כרגע ויזה

יש מקום שאפשר לטוס אליו, בלי?

מה עוד אפשר לעשות גם לבד וגם זוגי בחנוכה?

יש לי רצף כייפי של ימים שאני יכולה לעשות בהם מה בא לי 👸

כל רעיון יתקבל בברכה, אני כבר אשקול.

למדינות באירופה, אין צורך בויזה. וממש קל עם כשרותאלישבע999

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אילת;)ברגועאחרונה
בעלי מתעלם ממניא1111

היי, אשמח לעצת הפורום

בעלי אחת לכמה ימים כועס, נפגע ממשהו או סתם לא במצב רוח ולאחר מכן מתעלם ממני למשך כמה שעות/ימים.

זה כולל יציאה מהאוטו הביתה בלי לחכות לי, מבט אטום, הסתגרות במחשב או ללכת לישון מבלי לתקשר.

זה בדרך כלל מסתיים אחרי שאני כבר ממש פגועה, ואפילו בוכה. גם מזה הוא בהתחלה מתעלם ואחר כך חוזר כאילו לא קרה כלום.

אני מבינה שיש לאנשים לפעמים צורך במרחב אבל זה חוזר על עצמו כל יומיים. אני מרגישה שאי אפשר לצפות אותו ושכל דבר קטן יכול לגרום לניתוק רגשי. אני ממש סובלת מהאירוע הזה. אשמח לעצות

תמיד זה היה ככה? או שזו תופעה חדשה יחסית?*אשתו של בעלי*

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

כמה זמן נשואים?זמירות
לא תקין.לביטה

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

מצטרף להתנגדותצדיק יסוד עלום

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.


אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

אם הוא היה פהמשה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

 

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

 

אולי הוא לא יודע להגיד את הרגשות שלוbinbin
צריך ללמוד איך מדברים ומשתפים תנסי ליזום שיחה על זה שאת מוכנה לעזור לו לדבר לשתף ולפתוח את הלב... זה שלב חשוב בזוגיות שצריך לעבור אותו ושניכם צריכים להיות מוכנים להתקדם לשם
נשמע כמו התעללות רגשיתזיויק
השיח והקשר חשובים גם במצב של מריבה. דברתם על זה בזמן רגוע?
תעשי גוגל על טיפולי שתיקהruthi
זה לא תקין, זאת לא נורה אדומה אלא פרוז'קטור. 
גם אני מתעלם מאישתי.די שרוט
חוקרים גילו שהאוזן הגברית בנויה בצורה אבולוציונית מיוחדת. היא מסוגלת לשמוע רחש של פתיחת בקבוק בירה ממרחק של 3 חדרים, אבל מסננת אוטומטית תדרים שמכילים את המילים "זרוק את הזבל" או "אנחנו צריכים לדבר". זה לא רוע, זה פשוט הישרדות. אל תיקחי אישית.
לא יפה ללעוג לכאב אמיתי שמעלים כאןזיויק
מסכימה גםדיאט ספרייט
חוסר טאקט עד כדי חוצפה של ממש 
בסדר בסדר סליחה. ניסיתי להקליל את האוירהדי שרוט
כמה זמן נשואיםהעני ממעש
נשמע לא טוב, אבל...שלג דאשתקד

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

סליחה, טעיתי!!שלג דאשתקד

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

אין לי עצות, אבל כן חשוב לי להגיד שזה ממשדיאט ספרייט

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

זה קורה סביב נושא/תחום קבוע?רקלתשוהנ
האם בעעלך עם אישיות רגישת יצרשוקו.
מה שנקרא SHP
באמת לא נעיםתהילה 3>

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.


 

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

 

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.


 

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.


 

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.


 

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.


 

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

 

רק מעודדת שאפשר לצאת מיזה.אונמר

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

 

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

 

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

חשוב לי להוסיף לפותחתדיאט ספרייט

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

👍.אונמראחרונה

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

מעשה שהיהיהלום אובלי

ישבנו בנחת שבת בצהריים על הנדנדה, דיברנו על הא ועל דה.

הגענו לנקודה שאמרתי לו בהקשר למשהו כללי שדיברנו על כך שלגברים יש נטיה לפזול לדשא של השכן. והעלתי סיטואציה שהיתה במסעדה, ישב מולי ממרחק גבר חרדי שישב מול אישתו ולא הפסיק להסתכל עלי, בזמן שבעלי עם כיפה גדולה, פיאות וזקן התרגש מהמלצרית.

אמרתי בנחת שזו מציאות קצת עצובה, שבמקום לחיות עם מה שיש להם ולהעריך את זה ולהשקיע בזה, כל אחד מסתכל על האחרת.

בהתחלה הוא הכחיש ואמר שהוא לא התרגש ממנה למרות שלי זה היה ברור וגם לא תקפתי אותו על זה וגם לא פגע בי כי היא היתה עם טיץ צמוד.

והוא אמר "זה בכלל לא בגלל הטיץ, אמרתי לעצמי 'וואו איזה שפתיים יפות יש לה'"

בהתחלה השתתקתי מרוב הלם...

אולי בהתחלה ניסיתי להבליג. אני לא יודעת איך זה קרה, והוא חזר שוב ושוב על המשפט הזה. חמש פעמים שמעתי אותו אומר על בחורה אחרת "וואו איזה שפתיים יפות יש לה". 5 פעמים!


לפרוטוקול, לא שזה משנה אבל שפתיים זה צד חזק שלי, מחמיאים לי עליהן המון, והוא מעולם לא החמיא לי עליהן ככה...

ופתאום אני שומעת אותו מחמיא באוזניי ככה למישהי אחרת ועוד על שפתיים.

בתור מתבוננים מהצד, איך אתם רואים את זה?

ואיך אתן הייתן מגיבות?

שיחה מיותרת, לדעתי שניכם טעיתם שדשתם בזהרקלתשוהנ

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

 

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

 

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

 

גם אני חושבת שחבל לדבר על זה. בטח ככה.מרגול

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.


קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?


ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

אני תמיד נהנית לקרוא אותךנגמרו לי השמות

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

כשחשבתי שהוא התרגש בגלל הטיץיהלום אובלי

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

טעות קשה שלוזיויק
יש את ההתמודדות וזה לגיטימי, לגברים ונשים, אבל הוא עשה מעשה פוגע וחסר רגישות לדעתי, כולל באמירה
אתה יכול לפרט?יהלום אובלי
למה זה מרגיש כאילו למישהו יש הרבה זמן פנוינעמי28

ופותח שרשורים הזויים.


ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

כתבת בכותרת משהו שחשוב לשים לב אליו בכללינגמרו לי השמות

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

 

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

 

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

 

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אני שמחה שאת לא מאמינה לייהלום אובלי
זה רק מחזק לי כמה זה לא תקין...
אני לא יודע מה מריח יותר מרחוק, הגרביים שלידי שרוט
אחרי שבוע שדאות או השרשור הזה.
הערותהעני ממעש

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו


הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו


אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו


ייתכן שהרעיון הכללי נכון אבל הדוגמא שהבאת לאקופצת רגע

ממש קשורה לנושא.

אני לא שמלהיהלום אובלי
ואני לא אחת מאלף
תגובההעני ממעש

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

לא אמרתי ששיתפתי את חברותיייהלום אובלי

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אוהעני ממעש

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור


נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

הוא שיתף אותך.אדם פרו+
עבר עריכה על ידי אדם פרו+ בתאריך כ"א בכסלו תשפ"ו 12:15

 

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.


 

והוא נכשל


 

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.


 

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

 

באמת אמירה מיותרת יחסית.

 

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

הוא לא רמז לי שום דבריהלום אובלי

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

נשמע שהיתה שיחה בעייתיתגפן36

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

איזה גלגל ממשיך להתגלגל?יהלום אובלי
מסכימה. משהו לא נראה לי תקין בשרשור הזהלומדת כעת
העודף שיח ושיתוף על המראה של הפותחת, וקושי זוגי שמיוצג בשמחה ולבביות...
סליחה שאני עונה על תגובות שמכריחות אותי להגיביהלום אובלי

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

הן שאלו את מי עוד שיתפתSeven

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך


לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

אני לא הבטחתי לענות לכל שאלה שנשאלת פהיהלום אובלי

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

 

בידיוק זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיותSeven

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

מצטערת אם אני רק מחממת אותךסיה

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

לא קראתי תגובות אחרותbinbin
אני חושבת שיש נושאים שלא אדבר עם בעלי עליהם זה אחד מהם. למה לי לתת לבעלי לחשוב ולדבר איתי על יופי של מישהי לידנו? (זה לא שאני חושבת שהוא לא יחשוב לבד אבל יש הבדל בין לחשוב לבין לשים את זה בנינו ולדון על כאלה)


אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

סליחה אבל זה שיח גרועדרור אל

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

ולגופו של ענייןדרור אל

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.


כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.


עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

הוא נמשך אליה, היא לא פגומהסיהאחרונה

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

נשמע שאתה מאוד חכם, אקבל את עצותיךיהלום אובלי

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

ויכוח סוער - אוכל קנוי - בבקשה בבקשה תעזרו לי!זקן ושבע ימים

אשתי לא אוהבת לבשל אבל טובה בזה, אמא שלה לעומת זאת שורפת סלט. בקיצור זה לא הצד החזק שלהן. אשתי כל הזמן אומרת שיש ביצה במקרר ואפשר להכין חביתה, ויש ירקות אפשר לחתוך סלט, ולכן לא מבשלת. ואני אומר לה שאני רעב והלוואי והייתי יודע לבשל אוכל, אוכל אמיתי. בישולים. סירים. הבנתם..


בקיצור, חזרנו שבת מההורים שלה, עם מה שמתיימר להיקרא "אוכל", וכל השבוע אני רעב! אומר לה אולי תוכלי להכין משהו, את טובה בזה. היא אומרת לי שיש אוכל מההורים שלה, או שאני אכין חביתה, מצידה לא חסר אוכל.


אז עשיתי מעשה - הלכתי לקנות אוכל מוכן, פיצה שווה, המבורגר טוב, סושי מפנק..


חזרתי ואמרתי לה  - זה שלי! אני רעב!


ואז היא נפגעה ממני ממש. אמרה לי שהיא גם עובדת קשה, וגם רעבה, וזה לא בסדר שאני לא חולק איתה. אז אמרתי לה שהיא טוענת שיש מלא אוכל בבית, אז מה פתאום היא מתנפלת על מה שקניתי? לא בקטע של קמצנות , אלא בקטע של אם את בסתר ליבך גם רעבה וגם יודעת שאין באמת מה לאכול ושסלט לא באמת משביע, אז מה את מחכה שאני אקנה אוכל מבחוץ ואז אוכלת לי אותו??


בקיצור - מה דעתכם? האם אני באמת לא בסדר במצב הזה? 

חחח שטיפת כלים באמת לא כלולה בזמןפשוט אני..

אבל אם תוציא את הקישוא (שהוא באמת לא חובה),

אין כאן שום דבר שדורש הכנה.

 

בסיר מערבבים את החומרים של הרוטב,

בקערה את החומרים של הקציצות, 

זהו.

 

אין שום רכיב שדורש הכנה מוקדמת. כמו שזה יוצא מהמקרר - ככה אתה מכניס לסיר/קערה.

חיוב מוזר באשראיאפרסקה

הסתכלתי קצת בדוחות של האשראי, וראיתי שירד לי החודש וגם חודש קודם חיוב מאיזה מקום שלא מוכר לי, משהו בירושלים ואני לא הייתי בירושלים ממזמן. לא משהו פסיכי רק 17 שקל, אבל עדיין מאוד מוזר לי. חיפשתי את שם החברה בגוגל (וונד פיי) ועוד יותר לא הבנתי. מישהו יודע איך אני מבררת מה זה החיוב הזה? יכול להיות שזה פשוט דמי כרטיס או משהו?

האם עסקה טלפוניתהעני ממעש

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

רשוםאפרסקה

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

זה חיוב הוראת קבע?משה

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

רגע רגעפשוט אני..
כדאי לברר היטב לפני שעושים הכחשת עסקה, גם כדי לא לגרום עוגמת נפש לבעל העסק וגם כדי לא לקבל קנס מחברת האשראי.


קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

מנסיוןמשה

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

זה מה שאני מנסה להביןאפרסקה

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

לפעמים השם שמופיע זה לא איך שקוראים לזה בעולםרק נשמה

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

יכול להיות שזה חיובעדיין טרייה
של המקווה? סתם קפץ לי הסכום שזה העלות לטבילה בלי הכנה...
וואלה!!!אפרסקה

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

חח ענק רקלתשוהנ
נתנו כאןהעני ממעש

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

באופן כללי, אפשר להכניס פירוט על כל קניהמרגול

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).


ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

תתקשרי לחברת אשראיזיויקאחרונה
מה שלא מספרים לנו 🤫נגמרו לי השמות

ומה שלא יראו לנו בכל הסרטים והמדיה,

גם כי אין לזה רייטינג,
 

זה שאפשר לחיות *בטוב* ובטוב גדול בתוך חיי הנישואים.

ומה שצריכים ללמד וללמוד 

זה איך להיות בתוך קשר

איך לבנות קשר

איך להישאר בקשר בטוב

איך להחזיק, לתחזק, לחזק, ולהתחזק בתוך קשר.

 

לא חתונה ממבט ראשון וזה השיא 

לא תוכנית היכרות / שידוכים בלבד

לא סדרה עד כמה נישואים הם בערך ופשרה והתבוססות באומללות ולית ברירה

אלא בתוך

ותוך כדי

ומתמשך

ומלא חיים

וחזק, ואוהב, ועוצמתי יותר מהכל

בתוך חיי הנישואים 

שנה ראשונה 

עשר שנים ראשונות 

עשרים שנים

 מה עושים אז?

מה עושים ששלב הפרפרים הראשוני נגמר?

איך עוברים לשלב הבא, שטומן בחובו עוד הרבה יותר טוב אהבה אפילו?

מהי בכלל מהות הנישואין?

איך אפשר להעצים אותם עוד ועוד ועוד?

איך פותרים קונפליקטים?

מה עושים כאשר פערים צצים?

איך לריב נכון?

וכן הלאה עוד המון לימודים שהם בעצם לימוד החיים עצמם.

 

את זה צריך להראות.

את זה עלינו ללמוד וללמד

וגם לשמור ולעשות ולקיים

ולזכור שכל דבר בטבע זקוק לאנרגיה כדי להתקיים.

גם קשר. גם זוגיות. גם נישואים.

תהיה לו אנרגיה - יתקיים

לא תהיה לו - יתקשה להתקיים.

 

אלו לא חיים של בערך

ולא כמעט

לא ליד

ולא בצל או בצד

אלא אלו החיים עצמם

בדיוק

בהכי הכי הכי עוצמה הנאה צמיחה אהבה קירבה ועומק שלהם.

והמתמידים מרוויחים

כמו לפני לידת תינוק - פלא הבריאה שדורש הריון, לידה, גידול אינטנסיבי

כמו בשיא גופני שדורש התמדה

כמו בהשגת חוכמה / הישג / כל דבר שעמלנו עליו רבות

וכמו בכל דבר טוב שצריך להשקיע בו כדי שיהיה הגירסא הכי טובה ומטיבה של עצמו

 

נישואין הם לכתחילה המקום הכי בטוח לאהבה אמיתית לנצח

לא תחליפים, לא בערך, אלא הכי נכון, הכי מדויק והכי פשוט שיש.

החיים עצמם - בשיא אושרם ומהותם.

אני מתחבר לגמרימתוך סקרנות

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

 

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

כן, יש המוןנגמרו לי השמות

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

 

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

מעניין, תודה.מתוך סקרנות
איזה אטרקציות זוגיות אתם אוהבים לעשות בנופש בחורף?עינב66

יוצאים קצת לנופש, בקטע של ממש להתפנק, להנות, להתקרב אחרי תקופה אינטנסיבית.

חשבנו על ירושלים, אבל קפואא.

על מה ממליצות?


נצא מן הסתם לסיור דרך עיר דוד/הקרן למורשת הכותל אבל מחפשת עוד רעיונות במיוחד בכפור שבירושלים.


תודה רבה מראש!

משהו על ''קפוא''פשוט אני..

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...


 

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

זה גם נכוןעינב66
רוצה לדייק אותך: לא הכל בראש, אלא בארון הבגדיםזמירות

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

 

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

 

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

 

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

מסכים שהקור האירופאי דורש בגדים שאין לרוב הישראליםפשוט אני..

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

יש באיזור ירושליםסטודנטיתאמא

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

לא יודע, אנחנו בנופש זוגי כמעט שלא יוצאים מהצימרהסטורי

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

 

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

נופש בירושליםיהושבעט7

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

יש ניווטים זוגייםשלומית.
של מיטל אדמוני. תגגלי. לא ניסיתי אישית, אבל מהפרסומים שראיתי נראה ממש יפה ומגניב
יש מלא!שדמות בחולות

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

 

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)

בחורף הכל יותר רומנטישם פשוטאחרונה

אולי יעניין אותך