אם מישהו מאמין שהוא זכאי למשהו מסויים

ולא שמח בשאר הדברים שהקב"ה שלוח לו

אבל זאת בעצם ההפך מאמונה

זאת גאוה במובן מסוים

יותר למה שכתבה ספירלית.

לגבי מה שכתבת- צודק, מסכימה...

יצר הרע יכול לבוא בתחפושת של אמונה, אבל לא נראה לי שאמונה אמיתית יכולה להביא לדבר לא טוב כלשהו.

אולי רק לעיכוב נכון- למשל אדם עם ביטחון ואמונה אמיתיים פחות יתפשר, וימשיך בסבלנות עד הרגע הנכון.

חשבון ההשתדלות למציאת בן זוג

לק"י

אז אני לא אומרת לך להפסיק להשתדל, לא תמיד זה כדאי.

אבל אני יודעת מעצמי, שלפעמים אני נותנת לדברים לזרום לבד והם מסתדרים (זאת כנראה איזושהי אמונה שיהיה בסדר בסוף).

אבל שוב, אני לא בטוחה שכדאי לחיות כמוני..

למרות שלתת לקב"ה חלק חשוב במה שקורה זה כדאי

אבל תהיתי לעצמי שאולי זה בעייתי..

עם עצמי אני מרגישה  בסדר ב"ה

אבל מהתגובות של הסביבה ועוד כמה זה עלה לי...

וכן, זה יכול להפריע, בהחלט...

לכן צריכים ללמוד אמונה, והרבה, ויפה שעה אחת קודם..

הקב"ה שם אותנו בעולם המעשה, ואמונה אמיתית מבינה שהקב"ה רוצה את המעשים שלנו,

ואת ההשתדלות שלנו.

השתדלות זה לא סותר אמונה, אלא מבטא אמונה.

השתדלות אומרת אני לא מפחד לעשות, להעיז, להיחשף, לצפות, להרגיש וכ' וכ'...

פסיביות היא חוסר אמונה בהתגלמותה.

פסיביות זה להישאר באזור הנוחות, כמו שבלול,

ואם אתה יהודי מאמין אז  היצר הרע הזה בא בתחפושת של  :"אמונה".

צריך לדעת במה אנו מאמינים.

אם הקב"ה שלח אותנו לעולם המעשה, זה כדי שנפעל כאן בעולם ולא להפך.

בזאת תמה ההרצאה

בענייני זיווג?

האמת שבכל דבר שקשור לאמונה וביטחון לכל אחד יש את הנפש שלו והתפקיד שלו.

יש מי שעבודתו היא ביטחון כמו חיזקיה המלך שהלך לישון בזמן המצור, ויש את דוד המלך שאמר "ארדוף עד כלותם" וכ'.

ה' בוחן כליות ולב והוא יודע מתוך איזה רגש אנו מונעים באמת.

אמונה אמיתית ונכונה לא יכולה לעולם להפריע.

שימוש באמונה כתירוץ כן.

שלא שווה לו לאדם כל לימוד תורה ומצוות ללא אישה..

יש מדרגות באמונה וביטחון בה' וכל אחד צריך לדעת את מקומו

אם כשכואב הולכים לרופא

וכשרוצים לאכול הולכים לקניות ...ולעבוד... זה מעיד על רמה מסויימת של ביטחון .

אם כשרעבים מרימים ראש לשמיים ומצפים שיבוא אוכל אז זה מעיד על רמה אחרת בביטחון.

אצל ה' הכל אפשרי 

ואנחנו נדרשים גם לבטוח וגם להשתדל

רק שכל אחת ואחת ידעו את מקומם. ולא ידמיין דווקא בחיפושים שהוא מליון מדרגות מעל מה שהוא באמת כי זה כבר לא ביטחון אלא עצלות ופינוק

לעניות דעתי הקובעת,

 אם אדם מתנהג כאילו שבמדרגה גבוהה בעבודת ה', למרות שלא נמצא במקום הזה,

לא רק שיפריע לו במציאת הזיווג, סתם ידפוק לו את החיים, ובסוף גם יגרום לו להתייאש מעבודת ה'.

אם את באמת במקום הזה של בטחון, בזה מיצית את ההשתדלות.

רק לפעמים אדם נמצא בכאילו בטחון ואז הוא לא משתדל ויוצא שאין לו לא בטחון ולא השתדלות..

ואיך שלא יהיה הזיווג (כמו כל דבר אחר) יגיע בדיוק בזמן הנכון, רק כדאי להיות בשמחה (אמונה/בטחון) עד שיגיע.

אולי זו עקשנות על פרטים, או סתם עקשנות.

יש המון חזקים באמונה, אבל לא עקשנים מרובעים..

(לא מדברת ספציפית אליך אלא אל תוכן השאלה)

שאם יש עודף השתדלות זה גורם לך לחשוב שהכל בזכותך

ואם אין השתדלות בכלל אז..גם לא טוב

צריך איזון

אבל לא נראלי שחידשתי לך פה הרבה

ברור שאם אין השתדלות, אין לסמוך על הנס. מאוד סביר שזה מה מפריע לבן אדם למצוא את הזיווג שלו, 

תריך להבחין בין הגישה הרווחת של הינף היד "אה, משמים. הכל משמים... כשהשם ירצה הוא יבוא", לבין באמת תפילה להשם, וכו'. 

אם הכל הולך על פי הינף היד הזה, זה לא מאשר בריחה, במקום להתמודד אל מול המציאות. 

עד כמה זה מפריע? אין לי מושג. מן הסתם זה מה שמפריע וחוסם, כי אין לאן להתקדם "כשהשם ירצה... משמים..."..וכו'.

אם הוא בטוח שמגיע לו בן/בת זוג עם תכונות מסוימות ובכלל יכול להיות שהוא לא נמצא באותה מדרגה...

מי שמשתדל בכל מאודו ונפשו הוא נחשב "המאמין" 

מאשר מי שמתפלל ומקווה שה' יושיע אותו ומשתדל מעט בשביל המצווה?

שלא כ"כ מוכרת כיום שלאדם יש השגחה פרטית ע"פ מעשיו

ואדם שאינו צדיק (בינוני) אין השגחה על כל מה שקורה לו

והוא תלוי במידה מסוימת בהשתדלות ובמקרה

לפי הגישה הזו ודאי שמי שבוטח יותר מכפי שמגיע לו יפסיד

כיוון שהוא סומך על מה שלא קיים

גם באור החיים משמע ככה 

ואני רואה את זה..

אז כן, זו הגישה של הרמב"ם הכתובה במורה נבוכים.

שהרשע מושלך אל המקרים

הרמב"ן מביא מקורות לדבריו ומאף אחד מהם לא משמע חילוק כזה

אמנם אפשר להבין כך בנפש החיים אבל להעמיס חילוק כזה לרמב"ן ללא שהזכירו זה מוגזם

(גם בנפש החיים נראה שמדובר על דבקות במחשבה שלא ניתן להתנהל בחיים איתה

אלא לזמן מוגבל אפשר להגיע אליה ולכן היא מוצגת לעת צרה)

הוא מדבר על לבטוח ברחמי ה', וודאי שהכוונה לאדם שמתכוון לחזור בתשובה שהרי

כל האומר הקב"ה ותרן יוותרו מעוהי, ולא לגבי השגחה בזמן הרשע.

(הרי בפסקאות לפני הוא כותב שהמאמין לא יבטח שמא יגרום החטא או כי אין הבטחה 

"אך לפי פשט הפשוט אפילו לא היה יעקב מצר שמא יגרום החטא אלא מצד נוהג שבעולם, ר"ל מצד החיל הגדול שהיה עם עשו, כמו שנאמר וארבע מאות איש עמו, לא היה בטחונו בבורא חסר כלום אם יירא שלא יזיקנו עשו, שכך אמר הקדוש ברוך הוא והנה אנכי עמך ושמרתיך, כלומר הוא ובניו, שלא יקרא נשמר מי שבניו מתים בחייו" אלא ודאי שאין לבטוח סתם וודאי וודאי שאין לרשע לצפות לחסד אלוקי אפילו אם הוא מושגח הוא מושגח לרעה) 

נו, ברור שמדובר פה באנשים שרוצים לעבוד את ה' ותמיד לחזור בתשובה.

אז כל אחד פה יכול לסמוך על ה' בכל לבב.

ומה שכתב שמושגח לרעה זה פשוט.

כי עיקר הביטחון הוא לא שה' יעשה מה שאני רוצה. אלא שכל מה שיעשה זה לטובה.

ואם אדם צריך כפרת עונות, וודאי שזה לטובה. ועל כך הוא מושגח ל'רעה'.

חוץ מזה שביטחון זה תחושה. וודאי שכל אחד צריך להתמלא בתחושה אדירה אין קץ שהוא ית' ממלא כל עלמין.

אבל מה זה משנה באיזו דרגה הוא? ביטחון זו חובה על כל יהודי.

אינם קשורים לעניננו. האמירה שאדם מושגח ע"פ דרגתו היא 

של הרמב"ם והרמב"ן.

לשון הרמב"ן היא שהרשע מושלך אל המקרים

ומכאן שאדם בינוני לא עזוב אל המקרים לחלוטין אבל לא מוגן מהם לחלוטין.

אני מודע לעובדה שהחסידות חולקת על זה אבל 

זה לא מוחק דעות אחרות.

הוא (לשיטתך) אומר שיש השגחה לרשע

הוא בשום מקום לא כותב שיש הקשר בין הביטחון להשגחה

לא ובזכות זה הוא ירחם עליך

ונראה לי פשוט שרשע לא יכול לבטוח על דבר 

שהתורה אומרת שלא יקרה...

נראה לי פשוט שירחם עליו לעתיד אם יחזור בו.

הוא לא כתב שה' משגיח ומגן על כל אדם אפילו רשע

אלא שמרחם עליו ועל זה אין מח'  

הוא גם לא מזכיר שום תנאי שההשגחה מגיעה בעקבות הביטחון

כך שגם לשיטתך יש סתירה בין הרמב"ן לבית מדרשו

והגיוני שמי שלא בוטח ה' לא ישמרהו

אבל להניח שלאדם שלא ראויה לו השגחה יושגח כיוון שבוטח ללא סיבה ראויה

וזה לא בהכרח נשמע מרבינו יונה שהביא שירחם מפני צרותיו והכנעתו ואז בטחונו.

ואם נפרש כך את בעל העיקרים נגיע לכך שלדבריו אדם רשע שבוטח שה' 

יעשה לו כל טוב מצד החסד אכן יקבל זאת וזה נוגד את ההגיון ואת כל רעיון

שכר ועונש.

שאני לא מתווכח עם ר"י

אני מסכים שביטחון ממשיך השגחה אבל כשאתה ראוי לזה וזה לא נסתר מר"י

שמביא את הביטחון אחרי הכנעה 

ולגבי בעל העיקרים אני לא חוזר בי שפשט דבריו אינו נראה בעליל כיוון ששכר ועונש

הם גם בעולם הזה ורשע גמור שמבקש מצד החסד ובוטח לא יתכן שיקבל את מבוקשו

לכן אני חושב שיש לדחוק ולפרש אחרת את העיקרים אבל בשביל זה צריך ללמוד את כל המאמר

ואני לא אעשה את זה עכשיו אז אני נשאר בצע"ג.

והבטחון הוא שכשנכנע לפניו מתוך צרותינו שאין זו תשובה ראויה בכ"ז ירחם עלינו ויושיענו

כניעה לפני ה' בתנ"ך היינו תשובה "הראית כי נכנע אחאב מלפני" "או אז יכנע לבם הערל" וכד'

היא בדר"כ בהקשר של תשובה

ור"י כתב שירחם מפני צרותיו ומפני כניעתו ואם כניעה היינו השפלה זו די כפילות

אין טעם להמשיכו

ואני חושב שלפי פירושך יש סתירה פנימית בתוך האמונה והבטחון

אין שום ניגוד ביני לר"י ואכן בעל העיקרים בצע"ג

וכיוון שלא מצינו ברמב"ן דבר מהותי כזה אני מניח שאינו

וכן הרמב"ם לא הביאו וזה לא מסתדר עם ההסבר של הרמב"ם במורה לגבי הסיבה שההשגחה היא רק בצדיקים והרמב"ן במפורש מקביל בינו לבין הרבמ"ם במורה

לדעתי, צריך לעשות השתדלות בעולם הזה כאילו שזה תלוי רק בך-

כי זה מה שנדרש ממנו בעולם הזה,

ולהאמין שהתוצאות- יהיו אשר יהיו-

הן אך ורק מהקב"ה...

לא זוכר בדיוק איפה אבל הרמב"ן באיוב מזכיר אותו

והתכוונתי על עניין ההשגחה, לא הביטחון...

ועניין ההשגחה מופיע במורה נבוכים חלק ג פרק י"ז.

הוא מביא את דעתו! הקטע שם צריך הסבר שחורג מפורום כזה

יש עוד לגבי השגחה בסוף הפרק ומפורש בתחילת פרק י"ח

בסוף המאמר השני יש גם קטע על עניין ההשגחה בזיווג.

http://www.otniel.org/show.asp?id=24711

http://www.otniel.org/show.asp?id=25961

אבל ודאי שאדם צריך גם לתת לה' חלק בשמירה.

א"א לחשוש לכל מיני מקרים נדירים שלא קורים כל יום.

ע"פ זה למשל אין שום בעיה ליסוע בטרמפים כיון שזה דבר רחוק ביותר.

וב"ה לא שמענו המון זמן על חטיפות. כך שלחשוש לדבר כזה הוא

תחושה שאנחנו מובילים את המציאות ואחראים לכל מה שקורה לנו.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?