גם ליד האב וגם לא.

ככה גם הילד ירצה להיות ראוי למחמאות (אפילו שהוא רק בן שנתיים)

ילד היפראקטיבי, זה "פרוייקט" (יכול להיות פרוייקט נחמד מאד), וילד בן שנתיים גם. ביחד זה כפול..

הרבה חושבים ששלהם "הכי" וכל האחרים לא עושים בעיות.. זה פשוט כי את שלהם הם רואים הכי הרבה..

את לא צריכה לשאול דווקא "איך התמודדתם", כי הרבה הורים לילדים "היפרים" ראשונים, עושים גם טעויות - כמו כל הורה, וגם לפעמים מעבר לכך. אולי יותר טוב לשאול איך כדאי להתנהל.

והמטרה שלך לדעתי, לא צריכה להראות לבעלך שהוא טועה - אלא לחשוב ביחד, ואולי בהיעזרות במנוסים, איך מתנהלים בצורה טובה.

וקודם כל - בסבלנות רבה, לקבל את הילד, לאהוב אותו כמו שהוא, לחייך מהחוכמות וגם מההתחכמויות. לשמוח איתו ועם עודף המרץ שלו.

אח"כ אפשר גם לחשוב איך מרגילים בהדרגה למה שצריך. זה אפשרי. הרבה סבלנות, והתמדה.

ונניח שהילד שלכם הכי מופרע, כפי שבעלך טוען, אז מה???

הוא רוצה לשלוח אותו לאימוץ?

גיל שנתיים זה לא גיל פשוט, במיוחד עם בנים.

טוב שהילד שלך בריא ולומד את האישיות שלו, לעמוד על שלו, לבדוק גבולות!

מפתח לעצמו אופי!

תנסו להנות מזה.

אם יש סביבו אחים, זה משהו אחר, הגיל משנה,

הסדר יום,

כשאני רואה שהילדים שלי מאבדים את הרוגע, אני משתדלת להוציא אותם קצת החוצה.

מיד הם נרגעים.

ילדים צריכים את הפעילות הגופנית.

עוד משהו - אולי אם תצאי מהעמדה של האמא המגינה על הילד כלפי בעלך, המצב ישתנה.

הוא הילד של שניכם.

במקום ילד היפראקטיבי, שזה אגב מונח רפואי שמן הסתם לא ממש מתלבש על הילד שלכם ב"ה,

הייתי מגדיר אותו כ"מלא חיים".

הילד שלכם מלא חיים, והילדים של גיסתך לא זכו ל"חיוּת" כמותו.. זה כבר נשמע פחות גרוע, והרבה יותר קרוב לאמת

שבר הרבה דברים בבית, טיפס על חלונות בלי להביא כסא אפילו , על  לא לזרוק דברים מארון ולאסוף צעצעוים אפילו לא חלמתי

אז זה התמתן עם הזמן. לדעתי תשומת לב חיובי וגבולות ברורות.  

אין עליהם...

זה הגיל שלהם להתרוצץ הוא בסדר גמור הבעיה אצלינו המבוגרים ילד שקצת זז נהיה היפר ילד גדול יותר שקצת מדבר בשיעור צריך רטלין וכו" בגיל שלו הבן שלי היה קופץ מספה לספה בלי הפסקה גם אני חשבתי שיש לי היפר אבל מתי שהוא נזכרתי שגם אני אהבתי לקפוץ על הסלון של אמא ...תאמת שהיום אני נהנה מהמרץ שיש לו .... מה שכן יכול לעזור זה לתת להם איזהו שהוא פרס אם הם מקשיבים לדוגמא אני קניתי לילד שלי מטבעות שוקולד והלכתי איתו לטייל ואמרתי לו אם אתה לא בורח לי כשנחזור אתה יכול לקבל מטבע אחד זה עוזר להם להקשיב  

תבדקי אם שוקולד גורם אצלכם לפעילות יתר של הילד

אנשים הציעו לי לבדוק ולא האמנתי שיש קשר

כשהתחלתי לנסות לשים לב,

זה היה פשוט מדהים:

2 ילדים שלי מתחילים להכנס לעודף פעילות כמה דקות אחרי שוקולד

כבר חצי שנה שאיני נותנת שוקולד חום(בלבן הבעיה היא עודף סוכר ואני נותנת בשבת בלבד כדי שלא ירגישו חסר בדבר שהם כ"כ אוהבים. אין שוקו בבוקר רק כוס חלב. לא מכינה עוגות שוקולד

בגן חילקו עוגת שוקולד והגננת באה אלי אח"כ ואמרה שפשוט מדהים היה לראות את השינוי בילד כמה דקות אחרי.(יידעתי אותה בענין אבל לא אסרתי לתת לו בגן)

עוד משהו שעשיתי- שאלתי אנשים (שאני סומכת על דעתם החינוכית וראו איך אני מתקשרת עם הילדים) למה נראה שהילדים לא ממושמעים אלי. בזכותם שמתי לב מה גורם לילדים לא לשמוע

עכשיו אני עובדת על זה אני מקווה שילך לי...

לחלוטין.

תורידו מייד את ההגדרה של - היפראקטיבי!!

זה הגיל לחקור את העולם, לבדוק, להתנסות (גם בגבולות מולנו), גיל של תנועה ותזוזה.

על הקטן שלנו אני זוכרת שאמרנו- וואי, הוא פשוט עסוק. אז נכון שזה עלה לנו בכמה בקבוקי שמן זית או באכילת מברשת שרותים..... אבל היום איזה כיף... בניגוד לגדול שהיה פחות פעיל כזה - הוא מעסיק את עצמו ויודע לשחק בצורה רגועה  ושקטה לאורך זמן. (הפעילות נרגעת... ודווקא הגדול- בן ה-9 הוא זה שצריך ריטלין....

וכלל שתמיד כדאי לזכור- הדשא של השכן תמיד ירוק יותר.

אף פעם לא לקנא באף אדם ובילדים שלו. מה שרואים בחוץ וליד אנשים אחרים זה לא אומר שזאת ההתנהגות בבית ואף אחד לא יודע כמה אנרגיות, בכי ותפילות ההורים משקיעים ביום יום בבית, בבי"ס וכו'.....

ולא לעשות השוואות...

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...