בס"ד

מצד העניין יש אמת בדברים שלך.

הורים לא צריכים להיפגע, כי הם ההורים ואת הילדה, מעצם היחס הנכון אל הילד אנו כהורים צריכים "לא להתרגש"

ממילים כאלה ואחרו שאת אומרת, בדיוק כמו לא נפגענו כשצרחת כתינוקת.

אנו המבוגרים, אלו שמעל המחלוקות, ואת גם אם תאמרי מה שתאמרי בסך הכל הילד, שבסופו של דבר יירגע, כמו אז בגיל חודשיים.

אנחנו כהורים צריכים לדעת להכיל את הכאב שלך, לחבק, לומר הכל יעבור, ולהשאר איתנים בדעתנו לגבי אותו נושא שהביא להתפרצותך. (כי אם העמדה בה נקטנו נכונה, היא נכונה, אין סיבה שצעקות כאלו ואחרות יישנו אותה.)

אבל, מה לעשות שמעבר להיותינו הורים אנו בני אדם?

גם הורות כרוכה בהרבה עבודת המידות, ולהגיע לאותו מקום שליו שלא מתרגש ממילים פוגעות של ילדים הגילך- זאת דרגה בנפש.

באופן פשוט כשפוגעים בזולת- הזולת נפגע.

ואין כפיות טובה חמורה כמו פגיעה בהורים, והטחת עלבונות כלפיהם.

לגבי הסליחה - כדאי להפריד בין הדברים.

יש את עצם העניין בו את בטוחה שאת צודקת, ועל זה, את לא צריכה לבקש סליחה אם לא פגעת.

יש את אופן הביטו של דעתך הצודקת בעינייך, וזה אם נעשה בטונים לא מתאימים,

בנימה לא מתאימה, וקל  וחומר בתוכן לא ראוי ופוגע, בכל מקרה חייבים לבקש סליחה.

ככה בין כל בני האדם, קל וחומר בין ילדים להורים.

לכן גם הסליחה צריכה להיאמר באמת, ונקודתית על העניין. "סליחה אימא, כואב לי שפגעתי בך".

את מתנצלת על הכאב שגרמת לאימך, ולא על עצם חילוקי הדעות בניכן.

ולאחר הפיוס בע"ה, אם באמת את רוצה להביא לשינוי באיזה שהוא עניין בבית, או ביחס כלפייך בתחום כל שהו,

תבואי בצורה מכבדת, תקשיבי גם את, ותאמרי את דברייך בצורה נעימה.

זכרי שההורים שלך רוצים את הכי טוב עבורך, ומה שהם אומרים גם אם הם טועים כוונתם לטובתך.

גם כשאת יודעת טוב יותר, זה לא סותר את ההערכה והתודה שצריכה להיות כלפיהם על אהבתם, האכפתיות והרצון להייטיב לך.

בהצלחה רבה.

ת

והיא חכמה ודעתנית ויודעת להתחצף כמו בחורה.

אני בכלל לא נעלבת, אבל בהחלט מגיבה בחומרה ולא מרשה שזה יקרה

בגלל  שסמכות הורית היא מתנה לילד. ילד צריך שיהיה מישהו מעליו ושידע שלא הכל מותר, יש היררכיה.

כך גם יחוש שיש אלוקים מעליו

יש מורה/ מנהל/ בוס

תמיד צריך לדעת מה מותר ומה אסור לומר

וחוצפה היא דבר שלא אומרים להורה

(בודאי שיש גם את הענין הרגשי של הצער שלנו, ההורים, עבור הילדים שבעבורו מגיע לנו יחס טוב

אלא שגם מי שלא גדל אצל הוריו מחויב בכבודם, ואחת הסיבות היא מה שכתבתי פה)

זה יכול מאד להעליב - גם אם לא "נכנסים חזק" בתגובה.. יש בכך גם תחושה של כפיות טובה. ואי אפשר להשוות מהורה להורה. כל אחד בן-אדם, יש אנשים יותר פגיעים ויש פחות.

את לא יכולה להגיד: מהמשברים האלה מתחנכים. גם אם בסוף "תתחנכי" מזה.. מה פירוש "למה צריך להיעלב"?.. הרי את לא רוצה שיתייחסו אלייך כאל מישהי שאינה מבינה מה היא אומרת.. אז בוודאי שאם את מעליבה - נעלבים..

אסור להיאחז בנימוק של "גיל ההתבגרות" כדי להצדיק דיבורים לא-ראויים. אפשר רק ללמד זכות כשה קורה למרות המאמצים.

רואים מהודעתך, שיש לך גם שכל, גם מודעות, וגם הרגשה מוסרית. אז את צריכה להשתדל כמיטב יכולתך לעדן דברים, לברר דברים, וכמה שפחות בעלבונות. אחרי הכל - אבא ואמא נותנים הכל.

ולגבי בקשת סליחה. את אולי יכולה להגיד כך: אני לא כ"כ מבינה למה אני צריכה לבקש סליחה. יכול להיות שזה בגלל שאני בגיל הזה ופעם אבין אחרת. אז בינתיים, אני מבקשת סליחה על עצם זה שבשורה האחרונה הצטערת ממני...

אני מניח שאת זה גם אמא תקבל.

ותשתדלי באמת לחוס עליה. לפעמים זה מאד קשה (כמובן, גם לך לפעמים קשה - אז כמה שאפשר להתחשב זה בזה. אחרי הכל, אם בת מצוה זה בגיל 12, כנראה שיש בחירה חופשית אח"כ..)

וכל הכבוד לך שאת רואה לנכון לברר את הדברים הללו.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות