מזל ש13 מתוך 14 דודים של בעלי גרים בארה"ב, כי אחרת באמת לא נראה לי שהיה לי סיכוי....

לק"י

תראי- מתישהו כבר מצליחים לזכור, אבל מרחוק זה נראה מלחיץ..

(כמו שתוך כמה חודשים אני אזכור בעז"ה גם את השמות של התלמידים החדשים בבית הספר, וגם מי המורות והסייעות של כל כיתה ואיזה תלמידים לומדים איפה..).

אם זה מתחת לגיל שלי - סיכוי גבוה שאזכור. אני זוכר כיום שמות של עשרות (ואולי אפילו מאות) ילדים ובני נוער שהם לא קרובים שלי בפורמיל, מלבד יעקב אבינו וזה... אז סביר שגם את משפחת אשתי אזכור.

בכללי אני חושב שבסופו שלדבר הקשר החשוב ביותר יהיה לא עם הבני דודים של אשתך - שאותם מותר לך קצת להתבלבל בהם - אלא עם האחים והאחיות שלה, שיהיו המשפחה הגרעינית שמסביבכם...איתם תצאו לטיולים, תהיו בשמחות וכו'...לכן אותם כדאי לזכור בשמות ובתאריכי היומולדת+נישואין...

פחדתי שהוא לא יצליח להבין את המשפחה שלי, מי זה מי, מי נשוי למי, מי כבר לא, מי הילד של מי וכמה אחים יש לי בעצם? וכמה סבתות?? בל"ע שיבדל"א

מה לעשות שהמשפחה שלי נראית כמו מינימום תשבץ הגיון

יש לך משפחה מוזרה!!

למרות שאצלי אין לה סיכוי להכיר את כולם, פשוט כי אני לא מכיר מלא בני דודים

איך אפשר לזכור את השמות של כולם?? 

נו טוב,שאלה יהיו צרותינו...

תנסו את זה בבית.

ואל תתייחסו לאמרות כמו: "זהו הוא ברח" או "איך את רוצה שהוא יגיב לזה?!"

זה כנראה סוג של ניסיון להתמודד עם "עיכול" הענין..

לק"י

בעיקר בהתחשב בעובדה שעברתי כמה מסגרות בשנים האחרונות- אולפנא, ש"ל, מכללה ועבודה..

בעה"י

אבל אצלי זה לספה בד"כ

אמרתי לעצמי שאם בעלי יהיה שם-אני לא אוכל לזנוח אותו בשולחן ולנוח 10 דק' בספה. אוח.

לק"י

תדאגי לו לקצת זמן איכות עם המשפחה

בס"ד

אצלנו אוכלים הכל בחד"פ ולכתחילה שמיםצלחת קטנה ומתחתיה גדולה..

קטנה לדגים וסלטים וגדולה לבשר, אורז וכו.

על איך אני אצליח לקום 

לארגן תילדים בבוקר 

לפני העבודה

איך נסתדר בשבתות אצלי בבית? 

אצלנו מתפללים במניינים הכי הזויים בעולם בשעות ההזויות בעולם (כן, עברית, שחרית ומנחה!!) 

זאת השעה...

זה שבסוף ההתרגשות חולפת והכל נשאר אותו דבר

הציעו לי בחור, הצעה שנשמעה די טוב,

אך העדה הייתה עדה שאוכלים בעיקר בצקים לסוגיהם, וכמעט שאין בשר בתפריט.

הילדים שלי אוהבים בשר, והרבה, (בעיקר בקר, בנים...)

וחשבתי לעצמי שאין לי בעיה ללמוד להכין לו את הבצקים שהוא יירצה,

רק שלא יתקמצן לי על בשר לבנים...

(בסוף זה לא התאים מסיבות אחרות אבל עצם זה שזה הטריד אותי היה משעשע..)

בס"ד

אני מפחדת מהמשפחה שלו

ואני מפחדת שיכריחו אותי לעשות חינה ושילוו אותי למקווה ושיהיו חמים מדי וחונקים...

אבל אם אתחתן עם אשכנזי נורמלי?

הפחד היחיד שלי זה לעשות פדיחה אצל ההורים שלו

מה אעשה אם היא תהיה מרוקאית ופעם אחת שנבוא לדודה שלה היא (=הדודה) פשוט תכריח אותי לאכול מהדג החריף 

תסביר לה בעדינות שאתה אשכנזי..

זה מה שאני עושה

היא תתקע בי עיניים ותגיד לי - אל תספר לי סיפורים, אני יודעת יפה מאוד שאמא שלך מרוקאית. וזה נכון, אבל מה אני אשם שלא ירשתי ממנה את הגנים של החריפות? את זה אחי ואחותי ךקחו - אני לקחתי רק את החום, זה הכל

אלרגי לדגים

א"א להוכיח שזה לא נכון

(לא אלרגי אבל לא אוכל דגים.בעעע)

אבל נראה אותך מסביר דבר כזה לדודה מרוקאית לפני שהיא מעיפה אותך מהחלון... מניסיון  

ששמו עליך עין הרע ואתה לא יכול לאכול דגים

זה בטוח יעבוד...

ובכלל, מה זה בשביל מרוקאית למלמל כמה מילות כישוף של הסרת עין הרע ולהגיש לך בשמחה מנת דגים לצלחת...

בס"ד

אבל זה חריףףף!!

לא מתקרבת לחריף :

עד שהחברים שלי בישיבה הרגילו אותי לאכול חריף. תענוג!

בס"ד

גרמו לי לשהות במטבחון במשך כל האירוסין של אחותי...

מעדיפה שלא ינסו ולא להתקרב

מסתדרת מעולה עם אוכל מתוק

[וזה היה הארוס שלה ואחיו אז בכלל...]

בס"ד

אני 'שכנזיה!

סתם, אני באמת אשכנזיה במהותי...

בס"ד

אשכנזיה טהורה|גזען שכמוני|
והיא אוכלת חריף הרבה יותר ממני.
(אני אשכנזי טהור גם כן, ואוכל המון חריף, תימני ימות מהאוכל שלי!)

ולא ממש מת על חריף. בלשון המעטה.

ויש לי גיסה לעתיד שהיא אשכנזיה וטוחנת חריף בכמויות

אתה יודע מה?

תכניס את זה לרשימה של הדגשים שלך:

לא אישה עם דודה מרוקאית.

טוב, זה גם מסתדר.

לק"י

איך אני אזכור את המנהגים החדשים?

מה מותר ומה אסור?..

אחרי שנים של קיום מנהגים אחרים..

תפילות!!!

|מודה לה' שבעלי אשכנזי כמוני|

לק"י

לפחות עד כמה שאני יודעת.

אבל זה בהחלט סיוט נראה לי..

מצד שני, אולי ככה אני אתרכז יותר בתפילה

בחתונה- המנהג הזה לברך את כולם...זה מלחיץ אותי!

תמיד אני מסתבכת בלברך אנשים

נראה לי אני יפתח בנוהג חדש- ברכי את עצמך ואני אענה אמן 

עד שהייתי בחתונה והכלה ברכה כאשר "רק שפתיה נעות וקולה לא יישמע"

הרגיש לי הרבה יותר אמיתי ופנימי לברך ככה, וגמלה בליבי החלטה שכך אעשה בע"ה... לכשיבוא! 

לאריק יש הרבה קרובים?

עכשיו הכל מובן

לק"י

של איך אני אמורה לזכור את כל בני המשפחה של הצד השני..

והחלטתי שזה יכול להיות שרשור נחמד- מה שבאמת היה..

מי יודע,אולי בזכות השירשור....

את יודעת מה, אם אלה החששות שלך-מצבך טוב

לק"י

העניין של השרשור היה שיהיה משהו נחמד ומשעשע.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳