האם לדעתכם לגיטימי שאישה תחשוב שהגבר צריך להקפיד על עצמו יותר בדברים מסויימים, גם אם היא לא מקפידה? או אם אני אנסח את זה יותר מדוייק- האם הוא צריך להתרחק יותר מדברים מסויימים מאשר האישה?
אני אתן כמה דוגמאות- למשל אייפון, האם זה לגיטימי שזה יפריע למישהי אם יש לבחור אייפון עם אינטרנט, אע"פ שלה יש? או פייסבוק? או שמישהו אוהב "לצאת" הרבה (קניות וזה)..?
מקווה שהובנתי..
לילה טוב! 
ויש גם להפך - צניעות למשל.
לגבי "לצאת" - לא ברור מה בדיוק הכוונה,
מבחינת 'ביטול תורה' ודאי עדיף לו למעט ביציאות. אבל גם היא טוב יותר שלא תהיה ב"חוץ"(-ההפך מ'כל כבודה בת מלך פנימה').
אז אולי ב"לצאת" אפשר לראות כשווים..
נכון יותר שכל אחד ואחת י/ת תרכז בתחום האחריות שלו/ה.
בכל אופן, לגבי העברת מסרים בעניין לצד השני, יהיה שוני בין איש לאישה, אכמ"ל.
אין ספק שזה בסדר שלגבר יהיה חשוב הרבה יותר מהי רמת הצניעות של האישה..
לגבי היציאות- זאת באמת הייתה הכוונה... לדעתך, באמת אין הבדל בין בנים לבנות בנושא? היום זה הרבה יותר "רגיל" שבנות יוצאות ואין בזה משום פריצת "גדרי צניעות", לא?! אז כמובן, אני לא מדברת על לצאת כל יום ולבלות בבתי קפה, קניות וזה... אבל מידי פעם עם חברות- זה נראה לך בעייתי? (אני באמת שואלת, לא בטון מתלהם.. )
תודה!
אולי לא ציינתי את זה, אבל הכוונה היא לשני הצדדים...
השאלה היא אם ראוי לצפות/ לרצות למען הבניין המשותף (ללא ספק!)- שהצד השני יעשה משהו שאני פחות מקפיד עליו...?
לק"י
נגיד- זה לגיטימי שאשה תצפה שבעלה יתפלל שלוש תפילות ביום, בזמן שהיא מתפללת רק אחת, כי זאת מצווה שלו והיא לא חייבת בשלוש תפילות.
כנ"ל על מצוות לימוד תורה והנחת תפילין (<צ> על התפילין..).
לגיטימי שגבר ירצה להתחתן עם מישהי שתכסה את הברכיים, בעוד שהוא לא עושה את זה, כי זאת מצווה שלה!
מה שכן, צריך להבין שלא תמיד נוכל להבין את הקושי של הצד השני לקיים מצווה כזו או אחרת.
יפהנועם הבמצוות זה פחות מתבטא...
הקושי הגדול יותר זה באיסורים... כמו שדובר על אייפון ושמירת העיניים לבנים, ובאמת כל עניין הקפדה על ההלכה בצניעות- אצל בנות...
זה דברים שיותר קשה לצפות מהצד השני, אולי בגלל הקושי של האיסור... ובגלל שהצד השני לא תמיד יודע כמה זה קשה...
אנונימית לרגע!האם יש דברים "שמלכתחילה" הבחור צריך יותר להקפיד עליהם מאשר האישה? ואז לא בטוח שהאישה חייבת לדרוש את זה מעצמה... ? (או להפך)
אבא שמואל נתן דוגמה הפוכה שנראית לי נכונה- שהאישה צריכה להקפיד הרבה יותר על עניין הצניעות למשל, והגיוני שזה יהיה חשוב לבחור...
אינה שיוויונית. אין שאיפה לשיוויון בין המינים ומתוך כך יש דברים שהבחור צריך להקפיד עליהם יותר מהאישה.
יש גם מצוות שבהם הגבר מחוייב והאישה לא, ואין כאן עניין של דרישה עצמית. אם את נוגעת בנקודה הזו.
אבל למשל בפייסבוק, הדוגמא שנתת, זה מסוג הדברים שאני חושבת שאין לי לגיטימציה לשלול ממנו כל עוד לי יש פייסבוק, מה גם שכאשר אני יוצאת עם מישהו, לפחות בשלב מתקדם יחסית, אני סומכת עליו שהוא יודע לעשות את הסינון שלו. כמו שאני יודעת שהפייסבוק משמש אותי לשמירת קשר עם בני משפחה ועם המוסד לימודים, אני סומכת עליו שהוא יודע לנהוג באופן זהה.
אני התכוונתי יותר ממקום של, לגיטימי לדרוש הקפדה על תפילה לדוגמא, והדרישה הזו באה לעורר גם את עצמי, אם אני דורשת ממנו להקפיד באותה מידה אני דורשת מעצמי להקפיד, גם אם אני מחוייבת לאחת והוא לשלוש.
אני יכולה להעיד על עצמי שאני בנאדם שלפעמים צריך לדחוק אותו לקצה וקצת ללחוץ עליו כדאי שאצא מהמקום הנוח שלי. אז יצא לי כבר לצאת עם מישהו שאמר לי שמבחינתו חשוב לו א,ב,ג ושמבחינתו אם אני לא יבצע את זה, זה לא ילך. והיום אומנם אנחנו לא יחד מסיבות אחרות לגמרי, ואני מודה לו על זה יום יום שהוא בא ודרש ממני מהבחינה הדתית, כי זה קידם אותי לגמרי. לכן אני חושבת שיש תחומים שבהם זה לגיטימי לבקש ולדרוש ולחשוב על זה, שוב תלוי בבני הזוג, זה עיניין מאוד סובייקטיבי. כי יכול להיות שאני תופסת אחרת שימוש באייפון, לעומתך.
"היהדות היא דת לא שוויונית" - זה לא נכון!
היהדות נועדה להשלים את נשמתו של כל אחד ואחד מאיתנו.
כל אחד צריך להשלים את הנפש ברמה אחרת, הנפשות שלנו שונות אחת משניה, כל אחד במדרגתו, הכוחות שלו, הסגנון שלו.
זה פשוט לא קשור להתבטא כך.
אבל אי אפשר לומר שהמינים שווים, גם הדת לא מנסה לטשטש את ההבדלים האלה בין המינים.
כשאמרתי לא שיוויונית התכוונתי לא ממקום של קיפוח הנשים, העדפה לגברים וכו'. אלא לא שיוויונית ממקום שיש דברים שהגברים מצווים ונשים לא, וזה יוצר הבדלים, זה יוצר אי שיוויון כזה או אחר בין המינים, גם אם נכיר בזה או לא.
היה פה לפני בערך שלושה שבועות דיון ארוך עם "האם סמארטפון פתוח לבחורה זה פחות גרוע מסמארטפון פתוח לבחור".
התשובות שם היו ארוכות ומנומקות ורובן דיברו על כך שברור שלבת זה פחות גרוע מלבן כי...
לענ"ד זו ההגדרה של צביעות!
ולפני שכולם מתחילים לכתוב פה תגובות מתלהמות, אני רוצה להסביר.
אין לי ספק שהיום לבנים יש יותר "פיתויים" וכמעט כל קידום מכירות של מוצר, ולו הכי פחות קשור, נעשה באמצעות הגוף הנשי.
אבל בכל הנושא של שמירת העיניים הפתרון הוא לא "משקפים כשרים" (עם טשטוש) או דברים מגבילים אחרים אלא משהו עמוק ויסודי יותר.
ולכן,
"קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים".
לא מצאתי תשובה הולמת יותר, וזה אחד מתוך רשימת ה-"אני מאמין" שלי.
זה מה שנקרא השלמה.
אני טוב בזה, ואת טובה בזה, וביחד נצליח להקים בית יותר טוב משנינו ביחד.
לכן לפעמים אני בודק אצלה דווקא את הצדדים שאני יודע שאני חלש בהם.
אבל לא יודע עד כמה זה נכון לפסול בגלל תכונה ספציפית שאינה חזקה אצלך.
לק"י
ואז כל אחד מבני הזוג צריך להקפיד יותר על מצוות אחרות.
אבל, יש נושאים שהם רגישים יותר בקרב גברים/ נשים, ואז הייתי מצפה על יותר הקפדה מאשר הצד השני.
(לפעמים זה גם קשור לאופי של הבנאדם ולא למין שלו).
) חוץ מזה שאפשר לצאת איתו ביחד.תראי, אני מנסה להיות הכי אמתית עם עצמי..
לגבי הפייסבוק- חשבתי על זה מלא זמן ובאמת הבנתי שזה דבר שהוא בעייתי מאוד גם לבנות, אז אחרי מאמצים (זה באמת לא היה קל!! מבינה אותך כ"כ!!) סגרתי אותו...
אבל נניח לגבי האייפון- אחרי חשיבה רצינית, באמת הגעתי למסקנה שאצלי היתרונות עולים על החסרונות ממש... וזה ממש הקל עליי בכל מיני עניינים... אבל כשאני חושבת על הבחור- זה פשוט נראה לי גרוע! כל העניין של האינטרנט הפרוץ... השאלה היא האם זה לגיטימי לחשוב שלבחור לא צריך להיות אינטרנט פרוץ (לא האייפון זה הבעיה.. ממש לא..) אע"פ שלי יש?!
מה שבעיקר עוזר שם זה כמה אפליקציות, המייל וכאלה (לי לפחות).
לגבי האינטרנט- אצל בנים, החסרונות עולים בהרבה על היתרונות... אז ראוי לחסום אותו.. לא? אצל בנות, אני חושבת שזה שונה....
ואולי אני טועה.
כמוך.
אז למה לחסום אותו??אי אפשר שלצד אחד יהיה מותר ולשני לא..
ויש פתרונות של אינטרנט רימון גם לסלולרי...(שמעתי שיש את זה בסלקום אם אני לא טועה..)
רק את האפשרות לגלישה חופשית... זה יותר קריטי אצל בנים...
לא נראה לי שכולם צריכים את האפליקציות והדברים האלה.... לפני שהייתי בלימודים- זה ממש לא היה נצרך..
עכשיו יש בסמארטפון כמה דברים שפשוט עוזרים לי בלימודים ובעבודה... אם לא הלימודים והעבודה- לגמרי הייתי שוקלת להחליף מכשיר..
אחר...יש היום אפליקציות מעולות ויש גרועות תלוי במה משתמשים.
הרגע הזה שיש לך את הסמארטפון ליבדוק דברים שחייבים באותו רגע או דברים שצריך להיות זמינים ולא חייבים להיות ליד מחשב..
עובדה שפעם הסתדרנו יופי בלי.
אבל אני בהחלט מסכימה שזה הרבה פעמים ממש עוזר (אמרתי, בתור סטודנטית וגם בעבודה זה מאוד נוח).. לא רואה איך זה ממש מועיל לבייניש (נניח)... מה לו ולזה?
אז כנראה יהיו שיגידו כמה זה עוזר ונוח גם לביינישים, אבל זה שאלה של "עלות- תועלת", איזה חסרונות אני מוכן לסבול בתמורה ליתרונות שאני מקבל...? לא בטוח שהנוחות שווה את המחיר...
עניות דעתי.
ממש הפקרות נוראה!
אני מסוגל להבין את מי שלא רוצה שלאשתו יהיה פייסבוק (לי עצמי אין),
אבל לחשוב שמי שמפרסמת שם את הגיגיה זה הפקרות?!
יש בזה הרבה מן ההגזמה...
בגלל שגבר הוא גבר, אני חושבת שכן אמורה להיות לו יותר הקפדה על חסימת האינטרנט במכשיר, כי תמיד יכולות לצוץ פרסומות וכו' שהן לא כ"כ צנועות , ועבירה גוררת עבירה זה מתחיל משם עד נפילה לתהום, ובחורה שחשוב לה שבעלה ישמור עיניים היא לא צריכה להתפשר על כך, וזה כן אמור להיות אישיו, אבל האישה לא יכולה לדרוש משהו מהגבר אם היא עצמה לא מקפידה על כך למרות שהיא אישה ואין לה את הפיתויים שיש לגבר (הכוונה לאותו רמת הקושי להתמודד נגד היצר).
כלומר, תמיד זה לגיטימי, שהיא תחשוב מה שבא לה...
רק שאין בחור נורמלי שירצה בחורה ששואפת מאחר לעשות דבר שהיא לא עושה, וכן להיפך.
ברור שאין עניין לבת להסתכל על מרצפות ברחוב, ואני מבין בחורה שתרצה בן כזה,
או שירצה מישהי שהולכת עם שרוולים ארוכים והוא לא,
כי אלה הקפדות יתרות על הלכות שעיקר הדין נוהג דווקא במין הזה.
(ברור שגם בנות צריכות להקפיד על שמירת העיניים, ואכמ"ל).
הרמה הכללית צריכה להיות דומה,
לגבי פרטים - יש לבדוק לגופו, ובעיקר לבדוק למה אני לא מקפיד על מה שאני מצפה מבן זוגי.
כלומר: בהנחה שלגביה אין לכך כל השלכה שלילית (לגמרי. אחרת זו סתם צביעות לדרוש מהשני), אז יש מקום בדברים שיותר בעייתיים אצל בנים, לחשוב כך.
כמו ההיפך לצד השני (הקפדה בלבוש צנוע וכד').
עם זאת - לשני הכיוונים: מצד אחד, שתביא בחשבון אם הוא לא יאהב פייסבוק שלה.. אפשר לראות בזה דבר לא רצוי גם לגבי בת. כך גם אינטרנט לא חסום (שאני מניח שעל זה היתה השאלה לגבי האייפון)
ולאידך - לא צריך להגזים על סמך "דמיונות". בחורה שאוהבת ללכת לקניות וכד', יכולה להבין שיכול להיות גם בחור כזה. גם אם בדימיון זה נראה דבר יותר "נשי".. (והאמת, זה כך..). לא צריך להיות יותר ידי דוגמטיים, כל זמן שזה לא מופרז, או בעליל לא שייך לבן, או עובר על גדרים של צניעות, ביטול תורה מופרז למי שלומד וכד'. יש גם ענין של אופי אישי ותחביבים אישיים של אדם.
זה לכאורה בעיה לבנות כמו לבנים.
אם כי נכון שכאשר מדובר ב"פטפטת", אז בנות יכולות להיתלות ב"תשעה קבין" שלהן.. לגבי סתם בזבוז זמן של גלישה בכל עת, זה אותו דבר לכאורה אצל שניהם, אלא אם כן נאמר שלבנים שגולשים כך, גם ב"כשר", יש יותר "יצר" להיסחף אחרי גלישה מאשר בנות והם מבזבזים על כך יותר זמן (יתכן שזה כך, אני לא יודע).
כמו כן, אדם שעיסוקו בתורה - בוודאי שבזבוז הזמן ב"סתם גלישה" מודגש יותר.
לדעתי, אין פה עניין של לגיטימי שהאישה תחשוב שהגבר צריך להקפיד יותר וכו'... - השאלה עצמה לא נכונה לא לחיי נישואין ולא להתנהלות עצמית בכלל. שאיפתו של כל בחור ושאיפתה של כל בחורה צריכה להיות כל הזמן להתקדם, כל הזמן לתקן את הדרוש תיקון, כל הזמן לבחון האם אני עומד/ת במסגרת ההלכה או לא - ואז, אין מקום באמת לשאלה כעין זאת - כי אם האישה חושבת שהיא לא צריכה להתקדם במשהו, למרות שהיא יודעת שהוא לא מושלם - זה כבר אומר משהו על השאיפות ההלכתיות של הבחורה, ובהכרח משליך גם על בן הזוג שתבחר בוושיבחר בה. אי אפשר לצפות, לדוגמה, מבחור דוס רצח, שלא תהיה לו בעייה בכלל עם מישהי שלא שואפת גבוה ורוצה להסתפק ברמה דתית בינונית כזאת... הרמה הדתית והפער ביניהם יהיה גדול מידי.
זה ברמת הכלל - ברמת הפרט לגבי פריטים מסויימים חלקם את הבאת - אולי יש מקום לזוז לכאן ולכאן, אבל בגדול - לדוגמה ניקח את השירה הלועזית - אם הבחורה מודעת לכך שזה בעייה ושלא צריך לשמוע שירת לועזית - לא משנה אם אתה בן או בת - והיא מצפה מבעלה שלא ישמע שירים כאלו - רק הגיוני שהיא תהיה במדרגה שלו גם ותקפיד לא לשמוע שירה לועזיתגם היא - אחרת, זה ירמז וישקף רמה כלשהי של פער דתי ביניהם - הוא אחד שמקפיד ושומר, והיא אחת שמחפפת בדברים שהיא יודעת על עצמה שהיא חושבת שהם לא טובים... (כי אם, לדוגמה, היא חושבת שאין בעיה עם שירה לועזית והיא שומעת - גם הגיוני שלא תהיה לה בעיה עם בעל ששומע שירים לועזיים).
או עם כיסוי ראש? או שלא ישיר ליד נשים?
אבל אני כן מצפה ממנו לא לראות דברים לא צנועים.
אז מה לעשות גבר ואישה שונים בדבר הזה. ואם לא עלנו אני אראה תמונה של איזה בחורה עם גופיה או משהו בסגנון, זה אולי לא בסדר, אבל הרבה פחות חמור מגבר שיראה דבר כזה.
לכן ברור לי שהגבר צריך יותר להקפיד בעניינים הללו ושאני פחות. כמו שיש דברים שאני מחוייבת בהם והוא לא.
ולכן, לעניין הפייסבוק, אם אין מצב (או רוב הסיכויים) שהוא לא יראה בו דברים בעייתים, סבבה זורם. אבל אם יש לו חברות שמתלבשות לא צנוע או חברים חילונים שמעלים דברים בעייתים, אז וואלה, בעיה רצינית!!
אני אצפה שלא יהיו לו חברים כאלה בפייס, כמו שגם אצפה מעצמי, אבל בכל מקרה אצל גבר זה יהיה פחות נסלח מאשר אצל בחורה, לדעתי.
נניח גדלתי בחברה מעורבת ויש לי חברים, אבל לא ארצה שלבעלי יהיו חברות.. הגיוני לא? =)
מצד שני.. אם אני לא מקפידה על כך- איך אני יכולה לדרוש ממנו?
ופה מתחילה הבעיה..
על לשדך אנשים שיצאתם איתם?
אני חושבת שזה טוב ומבורך לשדך אנשים שהתרשמתי מהם לטובה ופשוט לא התאימו לי, או שאני לא התאמתי להם.
והעיקר לא לשדך מישהו שיש לי מטען רגשי עליו לחברה קרובה..
אבל בדיון עם חברות עלה שאין מה לשדך מישהו שיצאתי איתו כי אם הוא היה "מציאה כזאת גדולה", אני הייתי מתחתנת איתו.
הצביעו והשפיעו.
הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.
מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.
גם ביישנים צריכים להתחתן.
● א גרוייסע מציא'ה
ה' יעזור לפולניות
אז כנראה שזה כן רעיון טוב..
כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.
אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת
מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.
כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.
אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.
מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.
מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.
רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.
מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..
צריך גם טאקט לדעתי
(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)
בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.
לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.
זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -
חוסר התאמה.
זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',
במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.
הי.
הרבה מאד זמן לא הייתי כאן. חשבתי לשתף אתכם בשיר שיצרתי לאחרונה בסונו.
"אבל אחלה בחור"
תהנו
בֶּן שְׁלוֹשִׁים וּמַשֶּׁהוּ, עֲדַיִן יוֹצֵא,
פָּגַשְׁתִּי כְּבָר מֵאוֹת, אֲנִי עַל הַקָּצֶה
בְּכוֹל פְּגִישָׁה אוֹתוֹ סַחְלָב וְשֻׁלְחָן,
אוֹתָהּ שְׁאֵלָה: "וּמָה אַתָּה עוֹשֶׂה כְּשֶׁיֵּשׁ לְךָ זְּמַן?"
אֵיפֹה אַתְּ, אֵיפֹה אַתְּ, חֲצִי נְּשָׁמָה?
כְּבָר נִגְמְרוּ לִי הַנּוֹשְׂאִים לְשִׂיחָה
אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְחַתֵּן, לֹא לִשְׁמֹעַ שׁוּב,
"לֹא נִרְאֶה לִי מַתְאִים, אֲבָל אַחְלָה בָּחוּר"!
זֹאת מְאֹד חֲמוּדָה, אַךְ אֵין מָה לּוֹמַר,
הַשִּׂיחָה זוֹרֶמֶת כְּמוֹ אַכְזָב בַּמִּדְבָּר.
הַשֵּׁם, תֵּן לִי אִשָּׁה שֶׁתִּגְנֹוב לִי אֶת הַלֵּב
וְלֹא אַחַת שֶׁתִּשְׁאַל "לְטַיֵּל אַתָּה אוֹהֵב"?
אֵיפֹה אַתְּ, אֵיפֹה אַתְּ, חֲצִי נִשְׁמָתִי
אִיִמָּא וְאַבָּא מְשַׁגְּעִים אוֹתִי
אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְחַתֵּן, לֹא לַעֲבֹד חֲצִי מִשְׂרָה,
בִּנְסִיעוֹת וְטֵלֵפוֹן, בְּחִפּוּשׂ אֲבֵדָה.
וְהִנֵּה אַחַת שֶׁבְּעֵינַי מָצְאָהּ חֵן,
יֵשׁ נִיצוֹץ קָטָן, כְּבָר הַלֵּב מִתְעוֹרֵר
אַךְ לִפְנֵי שֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ, הִגִּיעָה הַבְּשׂוֹרָה:
"הוּא גָּבוֹהַּ? נָמוּךְ? מָה הַעֶדָהּ"?
אַחַת אָמרָה הוּא רְצִינִי, הַשְּׁנִיָּה קַלִּיל,
אַחַת רָצְתָה עוֹבֵד, אַחֶרֶת מַתְמִיד.
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הָלַכְתִּי בִּדְרָכֶיךָ
הִגִּיעָה הַשָּׁעָה, אַל תִּשְׁכַּח אֶת עַבְדֶּךָ
אֵיפֹה אַתְּ, אֵיפֹה אַתְּ, חֲצִי נְּשָׁמָה?
אִם אַתְּ שׁוֹמַעַת, תַּעֲשִׂי סִימָן
אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְחַתֵּן, לֹא לִשְׁמֹעַ שׁוּב,
"לֹא נִרְאֶה לִי מַתְאִים, אֲבָל אַחְלָה בָּחוּר"!
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּבָר עָבַרְתִּי הַרְבֵּה,
תֵּן לִי אָחָת, שֶׁאָרְגִּישׁ שֶׁזֶּה זֶה,
שֶׁנֵּשֵׁב נְדַבֵּר, וְנִצְחַק עַד הַלַּיְלָה,
שֶׁנַּרְגִּישׁ סוֹף סוֹף שֶׁהִגַּעְנוּ הַבַּיְתָה
אש לבנההגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע
אש לבנההמקרר שלי
המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...
מעניין כיצד זיכרונות העבר מתהפכים ומשתנים כאשר נקודת המבט שלנו משתנה, בין אם בעקבות מבט מבחוץ ובין אם בעקבות שינוי פנימי.
דאגה לבן זוג יכולה להפוך בדיעבד לשתלטנות, רצון להיות שותף בחייו עלול להתפרש כתלותיות, והתעקשות שנראתה בעבר כביטוי לאכפתיות יכולה להפוך לסימן של חוסר כבוד. לפעמים מספיק שינוי אחד בנקודת המבט כדי שזיכרונות שלמים יקבלו משמעות שונה לחלוטין.
אפשר לראות זאת אצל זוגות שנפרדים עם מעט מרירות. אדם שבעבר היו יכולים להישבע שהוא קרוב למושלם הופך פתאום, בעיניהם, לאדם שתלטן, רעיל ומגעיל. כאילו כל אותן שנים נצבעו מחדש בצבע אחד.
המבט שלנו והמסקנות שאנחנו מסיקים בהווה משפיעים באופן דרמטי על האופן שבו אנחנו זוכרים את העבר.
יש לכך שני היבטים מעניינים: זיכרון סלקטיבי וריפריימינג.
זיכרון סלקטיבי הוא הנטייה שלנו לזכור פרטים מסוימים ולשכוח אחרים. אנחנו עשויים לזכור היטב את הרגעים שבהם נפגענו, אך לשכוח את הפעמים שבהן אותו אדם היה שם בשבילנו. לחלופין, אנחנו עשויים לזכור דווקא את הרגעים הטובים ולהדחיק את הקשיים.
ריפריימינג, לעומת זאת, הוא שינוי המסגרת הפרשנית שדרכה אנחנו מסתכלים על אירוע. לא בהכרח שכחנו משהו או שינינו את פרטי הזיכרון, אלא שהמשמעות שאנחנו מעניקים לו השתנתה. אותה שיחת טלפון שבעבר נתפסה כדאגה יכולה להיתפס היום כניסיון לשלוט, ואותה בקשה לקרבה יכולה להיראות כתלותיות.
במובן מסוים, בכל פעם שאנחנו נזכרים במשהו אנחנו קוראים מחדש ספר שכבר קראנו. העלילה נשארת לכאורה זהה, אבל אנחנו כבר אנשים אחרים, עם ניסיון, רגשות ותפיסות שונות. לכן גם הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על העבר משתנה.
כמובן, ייתכן שנקודת המבט החדשה היא דווקא הנכונה. אולי האדם באמת היה שתלטן ורעיל, ואולי רק לאחר שהתרחקנו הצלחנו לזהות דברים שלא ראינו קודם. אבל אני חושב שלפני שמפילים על אדם, על קשר או על עצמנו פצצה, כדאי לעצור ולנסות להיזכר כיצד ראינו את הדברים בזמן אמת. לא כדי להעדיף את הפרשנות הישנה, אלא כדי לבחון אם הפרשנות החדשה שלנו אכן מוצדקת.
יכול להיות שאותו אדם באמת רק דאג, והוא כלל לא יבין מאיפה הגיעה פתאום המסקנה שהוא רעיל. כמובן, ייתכן שהוא אכן התנהג בצורה פוגענית, ואולי הפרידה הייתה הכרחית. אין כאן ניסיון להצדיק התנהגות רעה או לשמר קשרים שאינם טובים לנו, אלא ניסיון להבחין בין המציאות לבין הפרשנות שאנחנו מעניקים לה.
יש לכך גם השלכות על האדם שמקבל את ההאשמה. כאשר מאשימים אדם ברעילות, במיוחד אדם עם ביטחון עצמי נמוך או פחד מפגיעה באחרים, ההאשמה עלולה להפוך לחלק מהתפיסה העצמית שלו. הוא עלול להתחיל להאמין שהוא אכן אדם רעיל, לשחזר את הזיכרונות שלו בהתאם למסקנה הזאת ולראות גם את המעשים הטובים שלו בעבר באור שלילי.
כך הוא עלול לקחת איתו לקשרים עתידיים תחושת אשמה שאינה בהכרח מוצדקת, לחשוש מכל ביטוי של דאגה או קרבה, ואפילו לפגוע ביכולת שלו לנהל קשרים בריאים.
בסופו של דבר, אני חושב שצריך לזכור שהיכולת שלנו לפרש מחדש את העבר אינה הופכת כל פרשנות חדשה לאמת. לפעמים אנחנו מגלים דברים שלא ראינו, ולפעמים אנחנו פשוט מסתכלים על אותם דברים דרך משקפיים אחרות.
כדאי להיזהר מלהפוך את האדם שהיינו, את האדם שמולנו ואת הקשר שהיה לנו לדמויות חד-ממדיות רק מפני שכיום אנחנו רואים אותם אחרת.
סתם שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני ? איך אפשר להפוך את זה לזורם ? איך שהוא הייתי חושב שאקטואליה, דברים שקורים בעולם ואצלנו זו נקודת פתיחה טובה. אבל בדרך כלל הצד השני (מהנסיונות שלי) לא יודע להחזיר את הכדור כשהשיחה הולכת לשם. לשאול על תחביבים וכו' זה גם כן משהו נורא יבש בדרך כלל.. אלא אם כן יש לצד השני משהו מעניין, אבל זה לא המצב בדרך כלל 
בשביל זה יש את הפגישה
שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים
זה מאוד תלוי בצד השני..
פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.
ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.
הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.
לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.
יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.
יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.
אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.
לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.
וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -
לשאול על ההעדפות של הצד השני.
על מה לא הייתי מדברת -
שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.
אקטואליה.
דברים שקורים בעולם.
למה?
בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?
מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -
ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?
שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.
אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??
בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.
אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.
אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?
אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?
משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.
בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.
אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -
אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.
בהצלחה!
בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.
הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.
ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.
דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.
אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו
יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?
אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?
קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.
אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,
אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.
(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)
בסוף בסוף בסוף...
כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר
אלא בעיקר העתיד.
למה?
כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.
האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.
הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.
חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!
תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.
אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש
ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.
בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,
ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,
או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.
את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.
אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.
היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.
אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.
וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -
זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.
היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.
איך מתמודדים?
לפי חמשת שלבי האבל.
מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.
אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,
ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -
זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.
ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.
לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.
העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'
והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,
אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.
הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.
ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר
כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.
(שזה בערך מה שעשית עכשיו)
אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.
לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.
יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.
וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.
בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.
במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.
לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.
זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?
התשובה היא: לא.
אבל מה זה כן עושה?
זה לא הופך אותו לסיפור!
החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.
שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".
וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z
כתבת שניסית,
אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.
זה הרבה פעמים לא במודעות.
איך משחררים?
זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.
אז קודם עדיף להתחזק.
הי לכולם
מחפשת זוגיות רצינית לחתונה
מסורתית שומרת כשרות וחגים
איפה אפשר להכיר?
בהצלחה בחיפוש
שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")
אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.
(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).
בהצלחה רבה
א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה
ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים
ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...
בהצלחה!
אולי @מוקי_2020 יכול לסייע
אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?
אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.
אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.
האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.
אבל
כמה מהם הם מסורתיים?
עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.
זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.
לצורך העניין,
מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.
השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.
א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.
ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.
אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.
שואלת בשביל זוג אחר. (אני נשואה ולא עברתי שלב של קשר ודייטים)
הם בקשר כבר חודשיים. שמחים ואוהבים מאד.
אממה?
הוא בצבא, יוצא סופש פעם בשבועיים.
יוצא שהקשר מורכב הרבה על הטלפון.
בנוסף, עד שהוא כן יוצא יש מלא מימד של התשה. גם פיזית אחרי כל השבועיים בצבא,
וגם נפשית אחרי שבועיים שמדברים ומחכים ויוצא שהדייט מלא פעמים דיי נפול.
גם בשבועיים שהקשר הוא יותר טלפוני, יש מלא שעולים דברים שפחות כיפיים,
כמו התלבטויות ומחשבות על האם נכון ומה נכון, והכל הם משתפים אחד את השני / שניה,
מה שבסופו של יום יוצר שהרבה מהקשר מורכב על פתרון בעיות או מחשבה על מה נכון.
יש להם ציפיה שדברים יהיו יותר חביבים ונחמדים ושמחים,
אבל הם לא מצליחים לייצר את זה.
הם לא מתקדמים להצעה ולהתארס, כי הם כן רוצים להישאר בקשר להמשיך להכיר ולהבין יותר.
אבל איך נשארים בשלב כזה שאין בו ביטחון בקשר?
איך מייצרים את זה שהקשר יהיה מלא בטוב ולא מלא בחוסר ביטחון של זה ש'עדיין לא התארסנו אז מי אמר שזה יהיה זה בטוח'?
נשמח לקבל עצות מכם ❤️
אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.
חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.
קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.
חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.
וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.
לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.
ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.
ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.
בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.
אעביר להם.
אשמח לעוד תגובות...
עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',
לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,
אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.
תודה 🩷
צאו להליכה
לכו לעשות קניות
לכי איתו לקנות טלפון/מחשב
לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת
לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.
לא יושבים על ספסל ומדברים.
אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.
כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,
וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.
וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.
בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.
יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.
משהבדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.
אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.
קלילות זה אופי.
אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.
משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.
אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.
החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.
אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.
ועוד עצה
אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?
לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.
הם גם מאד יודעים להנות יחד.
כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.
רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.
והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,
רק לא מבינים איך לשנות את זה.
לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?
לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?
גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?
וממש תודה על התגובה 🩷
לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.
זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות
אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.
אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.
זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.
בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.
אעביר להם.
ממש שמחה על כל תגובה פה.
כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,
ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.
לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.
התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.
היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.
לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!
המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.
בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.
לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.
תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.
הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.
אעביר להם את דעתך.
תודה!
זה הגיוני
אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .
בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.
ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה
אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.
אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.
ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.
מסיים עוד חצי שנה.
הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,
רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.
מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.
איפה הגבול?
אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:
לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.
במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?
אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.
אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.
והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵
זה באמת מאד מורכב.
כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.
מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.
ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.
שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..
אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.
הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..
מקווה שהובנתי
בהצלחה
אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.
אם זה קשר שחשוב ויקר להם,
והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -
לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,
אחד (או אחת) עם ניסיון,
בדגש על קשרים וצבא
שידריך אותם וייתן להם כלים.
לדעתי אין לזה תחליף.
כן, להוציא על זה כסף.
וזה לא זול.
אבל אם זה חשוב להם -
זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.
(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:
פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות
וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות
לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)
אין לי משהו חכם לומר
