ויש גם להפך - צניעות למשל.

לגבי "לצאת" - לא ברור מה בדיוק הכוונה,

מבחינת 'ביטול תורה' ודאי עדיף לו למעט ביציאות. אבל גם היא טוב יותר שלא תהיה ב"חוץ"(-ההפך מ'כל כבודה בת מלך פנימה').

אז אולי ב"לצאת" אפשר לראות כשווים..

נכון יותר שכל אחד ואחת י/ת תרכז בתחום האחריות שלו/ה.

בכל אופן, לגבי העברת מסרים בעניין לצד השני, יהיה שוני בין איש לאישה, אכמ"ל. 

אין ספק שזה בסדר שלגבר יהיה חשוב הרבה יותר מהי רמת הצניעות של האישה..

לגבי היציאות- זאת באמת הייתה הכוונה... לדעתך, באמת אין הבדל בין בנים לבנות בנושא? היום זה הרבה יותר "רגיל" שבנות יוצאות ואין בזה משום פריצת "גדרי צניעות", לא?! אז כמובן, אני לא מדברת על לצאת כל יום ולבלות בבתי קפה, קניות וזה... אבל מידי פעם עם חברות- זה נראה לך בעייתי? (אני באמת שואלת, לא בטון מתלהם.. )

תודה!

אולי לא ציינתי את זה, אבל הכוונה היא לשני הצדדים...

השאלה היא אם ראוי לצפות/ לרצות למען הבניין המשותף (ללא ספק!)- שהצד השני יעשה משהו שאני פחות מקפיד עליו...?

לק"י

נגיד- זה לגיטימי שאשה תצפה שבעלה יתפלל שלוש תפילות ביום, בזמן שהיא מתפללת רק אחת, כי זאת מצווה שלו והיא לא חייבת בשלוש תפילות.

כנ"ל על מצוות לימוד תורה והנחת תפילין (<צ> על התפילין..).

לגיטימי שגבר ירצה להתחתן עם מישהי שתכסה את הברכיים, בעוד שהוא לא עושה את זה, כי זאת מצווה שלה!

מה שכן, צריך להבין שלא תמיד נוכל להבין את הקושי של הצד השני לקיים מצווה כזו או אחרת.

במצוות זה פחות מתבטא...

הקושי הגדול יותר זה באיסורים... כמו שדובר על אייפון ושמירת העיניים לבנים, ובאמת כל עניין הקפדה על ההלכה בצניעות- אצל בנות...

זה דברים שיותר קשה לצפות מהצד השני, אולי בגלל הקושי של האיסור... ובגלל שהצד השני לא תמיד יודע כמה זה קשה...

האם יש דברים "שמלכתחילה" הבחור צריך יותר להקפיד עליהם מאשר האישה? ואז לא בטוח שהאישה חייבת לדרוש את זה מעצמה... ? (או להפך)

אבא שמואל נתן דוגמה הפוכה שנראית לי נכונה- שהאישה צריכה להקפיד הרבה יותר על עניין הצניעות למשל, והגיוני שזה יהיה חשוב לבחור...

אינה שיוויונית. אין שאיפה לשיוויון בין המינים ומתוך כך יש דברים שהבחור צריך להקפיד עליהם יותר מהאישה.

יש גם מצוות שבהם הגבר מחוייב והאישה לא, ואין כאן עניין של דרישה עצמית. אם את נוגעת בנקודה הזו.

אבל למשל בפייסבוק, הדוגמא שנתת, זה מסוג הדברים שאני חושבת שאין לי לגיטימציה לשלול ממנו כל עוד לי יש פייסבוק, מה גם שכאשר אני יוצאת עם מישהו, לפחות בשלב מתקדם יחסית, אני סומכת עליו שהוא יודע לעשות את הסינון שלו. כמו שאני יודעת שהפייסבוק משמש אותי לשמירת קשר עם בני משפחה ועם המוסד לימודים, אני סומכת עליו שהוא יודע לנהוג באופן זהה.

אני התכוונתי יותר ממקום של, לגיטימי לדרוש הקפדה על תפילה לדוגמא, והדרישה הזו באה לעורר גם את עצמי, אם אני דורשת ממנו להקפיד באותה מידה אני דורשת מעצמי להקפיד, גם אם אני מחוייבת לאחת והוא לשלוש.

אני יכולה להעיד על עצמי שאני בנאדם שלפעמים צריך לדחוק אותו לקצה וקצת ללחוץ עליו כדאי שאצא מהמקום הנוח שלי. אז יצא לי כבר לצאת עם מישהו שאמר לי שמבחינתו חשוב לו א,ב,ג ושמבחינתו אם אני לא יבצע את זה, זה לא ילך. והיום אומנם אנחנו לא יחד מסיבות אחרות לגמרי, ואני מודה לו על זה יום יום שהוא בא ודרש ממני מהבחינה הדתית, כי זה קידם אותי לגמרי. לכן אני חושבת שיש תחומים שבהם זה לגיטימי לבקש ולדרוש ולחשוב על זה, שוב תלוי בבני הזוג, זה עיניין מאוד סובייקטיבי. כי יכול להיות שאני תופסת אחרת שימוש באייפון, לעומתך.

"היהדות היא דת לא שוויונית" - זה לא נכון!

היהדות נועדה להשלים את נשמתו של כל אחד ואחד מאיתנו.

כל אחד צריך להשלים את הנפש ברמה אחרת, הנפשות שלנו שונות אחת משניה, כל אחד במדרגתו, הכוחות שלו, הסגנון שלו.

זה פשוט לא קשור להתבטא כך.

אבל אי אפשר לומר שהמינים שווים, גם הדת לא מנסה לטשטש את ההבדלים האלה בין המינים.

כשאמרתי לא שיוויונית התכוונתי לא ממקום של קיפוח הנשים, העדפה לגברים וכו'. אלא לא שיוויונית ממקום שיש דברים שהגברים מצווים ונשים לא, וזה יוצר הבדלים, זה יוצר אי שיוויון כזה או אחר בין המינים, גם אם נכיר בזה או לא.

היה פה לפני בערך שלושה שבועות דיון ארוך עם "האם סמארטפון פתוח לבחורה זה פחות גרוע מסמארטפון פתוח לבחור".

התשובות שם היו ארוכות ומנומקות ורובן דיברו על כך שברור שלבת זה פחות גרוע מלבן כי...

לענ"ד זו ההגדרה של צביעות!

ולפני שכולם מתחילים לכתוב פה תגובות מתלהמות, אני רוצה להסביר.

אין לי ספק שהיום לבנים יש יותר "פיתויים" וכמעט כל קידום מכירות של מוצר, ולו הכי פחות קשור, נעשה באמצעות הגוף הנשי.

אבל בכל הנושא של שמירת העיניים הפתרון הוא לא "משקפים כשרים" (עם טשטוש) או דברים מגבילים אחרים אלא משהו עמוק ויסודי יותר.

ולכן,

"קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים".

לא מצאתי תשובה הולמת יותר, וזה אחד מתוך רשימת ה-"אני מאמין" שלי.

זה מה שנקרא השלמה.

אני טוב בזה, ואת טובה בזה, וביחד נצליח להקים בית יותר טוב משנינו ביחד.

לכן לפעמים אני בודק אצלה דווקא את הצדדים שאני יודע שאני חלש בהם.

אבל לא יודע עד כמה זה נכון לפסול בגלל תכונה ספציפית שאינה חזקה אצלך.

לק"י

ואז כל אחד מבני הזוג צריך להקפיד יותר על מצוות אחרות.

אבל, יש נושאים שהם רגישים יותר בקרב גברים/ נשים, ואז הייתי מצפה על יותר הקפדה מאשר הצד השני.

(לפעמים זה גם קשור לאופי של הבנאדם ולא למין שלו).

תראי, אני מנסה להיות הכי אמתית עם עצמי..

לגבי הפייסבוק- חשבתי על זה מלא זמן ובאמת הבנתי שזה דבר שהוא בעייתי מאוד גם לבנות, אז אחרי מאמצים (זה באמת לא היה קל!! מבינה אותך כ"כ!!) סגרתי אותו...

אבל נניח לגבי האייפון- אחרי חשיבה רצינית, באמת הגעתי למסקנה שאצלי היתרונות עולים על החסרונות ממש... וזה ממש הקל עליי בכל מיני עניינים... אבל כשאני חושבת על הבחור- זה פשוט נראה לי גרוע! כל העניין של האינטרנט הפרוץ... השאלה היא האם זה לגיטימי לחשוב שלבחור לא צריך להיות אינטרנט פרוץ (לא האייפון זה הבעיה.. ממש לא..) אע"פ שלי יש?!

מה שבעיקר עוזר שם זה כמה אפליקציות, המייל וכאלה (לי לפחות).

לגבי האינטרנט- אצל בנים, החסרונות עולים בהרבה על היתרונות... אז ראוי לחסום אותו.. לא? אצל בנות, אני חושבת שזה שונה....

ואולי אני טועה.

כמוך.

אז למה לחסום אותו??אי אפשר שלצד אחד יהיה מותר ולשני לא..

ויש פתרונות של אינטרנט רימון גם לסלולרי...(שמעתי שיש את זה בסלקום אם אני לא טועה..)

רק את האפשרות לגלישה חופשית... זה יותר קריטי אצל בנים...

לא נראה לי שכולם צריכים את האפליקציות והדברים האלה.... לפני שהייתי בלימודים- זה ממש לא היה נצרך..
עכשיו יש בסמארטפון כמה דברים שפשוט עוזרים לי בלימודים ובעבודה... אם לא הלימודים והעבודה- לגמרי הייתי שוקלת להחליף מכשיר..

אחר...יש היום אפליקציות מעולות ויש גרועות תלוי במה משתמשים.

הרגע הזה שיש לך את הסמארטפון ליבדוק דברים שחייבים באותו רגע או דברים שצריך להיות זמינים ולא חייבים להיות ליד מחשב..

עובדה שפעם הסתדרנו יופי בלי.

אבל אני בהחלט מסכימה שזה הרבה פעמים ממש עוזר (אמרתי, בתור סטודנטית וגם בעבודה זה מאוד נוח).. לא רואה איך זה ממש מועיל לבייניש (נניח)... מה לו ולזה?

אז כנראה יהיו שיגידו כמה זה עוזר ונוח גם לביינישים, אבל זה שאלה של "עלות- תועלת", איזה חסרונות אני מוכן לסבול בתמורה ליתרונות שאני מקבל...? לא בטוח שהנוחות שווה את המחיר...

עניות דעתי.

ממש הפקרות נוראה!

אני מסוגל להבין את מי שלא רוצה שלאשתו יהיה פייסבוק (לי עצמי אין),

אבל לחשוב שמי שמפרסמת שם את הגיגיה זה הפקרות?!

יש בזה הרבה מן ההגזמה...

בגלל שגבר הוא גבר, אני חושבת שכן אמורה להיות לו יותר הקפדה על חסימת האינטרנט במכשיר, כי תמיד יכולות לצוץ פרסומות וכו' שהן לא כ"כ צנועות , ועבירה גוררת עבירה זה מתחיל משם עד נפילה לתהום, ובחורה שחשוב לה שבעלה ישמור עיניים היא לא צריכה להתפשר על כך, וזה כן אמור להיות אישיו, אבל האישה לא יכולה לדרוש משהו מהגבר אם היא עצמה לא מקפידה על כך למרות שהיא אישה ואין לה את הפיתויים שיש לגבר (הכוונה לאותו רמת הקושי להתמודד נגד היצר).

כלומר, תמיד זה לגיטימי, שהיא תחשוב מה שבא לה...

רק שאין בחור נורמלי שירצה בחורה ששואפת מאחר לעשות דבר שהיא לא עושה, וכן להיפך.

ברור שאין עניין לבת להסתכל על מרצפות ברחוב, ואני מבין בחורה שתרצה בן כזה,

או שירצה מישהי שהולכת עם שרוולים ארוכים והוא לא,

כי אלה הקפדות יתרות על הלכות שעיקר הדין נוהג דווקא במין הזה.

(ברור שגם בנות צריכות להקפיד על שמירת העיניים, ואכמ"ל).

הרמה הכללית צריכה להיות דומה,

לגבי פרטים - יש לבדוק לגופו, ובעיקר לבדוק למה אני לא מקפיד על מה שאני מצפה מבן זוגי.

כלומר: בהנחה שלגביה אין לכך כל השלכה שלילית (לגמרי. אחרת זו סתם צביעות לדרוש מהשני), אז יש מקום בדברים שיותר בעייתיים אצל בנים, לחשוב כך.

כמו ההיפך לצד השני (הקפדה בלבוש צנוע וכד').

עם זאת - לשני הכיוונים: מצד אחד, שתביא בחשבון אם הוא לא יאהב פייסבוק שלה.. אפשר לראות בזה דבר לא רצוי גם לגבי בת. כך גם אינטרנט לא חסום (שאני מניח שעל זה היתה השאלה לגבי האייפון)

ולאידך - לא צריך להגזים על סמך "דמיונות". בחורה שאוהבת ללכת לקניות וכד', יכולה להבין שיכול להיות גם בחור כזה. גם אם בדימיון זה נראה דבר יותר "נשי".. (והאמת, זה כך..). לא צריך להיות יותר ידי דוגמטיים, כל זמן שזה לא מופרז, או בעליל לא שייך לבן, או עובר על גדרים של צניעות, ביטול תורה מופרז למי שלומד וכד'. יש גם ענין  של אופי אישי ותחביבים אישיים של אדם.

זה לכאורה בעיה לבנות כמו לבנים.

אם כי נכון שכאשר מדובר ב"פטפטת", אז בנות יכולות להיתלות ב"תשעה קבין" שלהן.. לגבי סתם בזבוז זמן של גלישה בכל עת, זה אותו דבר לכאורה אצל שניהם, אלא אם כן נאמר שלבנים שגולשים כך, גם ב"כשר", יש יותר "יצר" להיסחף אחרי גלישה מאשר בנות והם מבזבזים על כך יותר זמן (יתכן שזה כך, אני לא יודע).

כמו כן, אדם שעיסוקו בתורה - בוודאי שבזבוז הזמן ב"סתם גלישה" מודגש יותר.

לדעתי, אין פה עניין של לגיטימי שהאישה תחשוב שהגבר צריך להקפיד יותר וכו'... - השאלה עצמה לא נכונה לא לחיי נישואין ולא להתנהלות עצמית בכלל. שאיפתו של כל בחור ושאיפתה של כל בחורה צריכה להיות כל הזמן להתקדם, כל הזמן לתקן את הדרוש תיקון, כל הזמן לבחון האם אני עומד/ת במסגרת ההלכה או לא - ואז, אין מקום באמת לשאלה כעין זאת - כי אם האישה חושבת שהיא לא צריכה להתקדם במשהו, למרות שהיא יודעת שהוא לא מושלם - זה כבר אומר משהו על השאיפות ההלכתיות של הבחורה, ובהכרח משליך גם על בן הזוג שתבחר בוושיבחר בה. אי אפשר לצפות, לדוגמה, מבחור דוס רצח, שלא תהיה לו בעייה בכלל עם מישהי שלא שואפת גבוה ורוצה להסתפק ברמה דתית בינונית כזאת... הרמה הדתית והפער ביניהם יהיה גדול מידי.

זה ברמת הכלל - ברמת הפרט לגבי פריטים מסויימים חלקם את הבאת - אולי יש מקום לזוז לכאן ולכאן, אבל בגדול - לדוגמה ניקח את השירה הלועזית - אם הבחורה מודעת לכך שזה בעייה ושלא צריך לשמוע שירת לועזית - לא משנה אם אתה בן או בת - והיא מצפה מבעלה שלא ישמע שירים כאלו - רק הגיוני שהיא תהיה במדרגה שלו גם ותקפיד לא לשמוע שירה לועזיתגם היא - אחרת, זה ירמז וישקף רמה כלשהי של פער דתי ביניהם - הוא אחד שמקפיד ושומר, והיא אחת שמחפפת בדברים שהיא יודעת על עצמה שהיא חושבת שהם לא טובים... (כי אם, לדוגמה, היא חושבת שאין בעיה עם שירה לועזית והיא שומעת - גם הגיוני שלא תהיה לה בעיה עם בעל ששומע שירים לועזיים).

 או עם כיסוי ראש? או שלא ישיר ליד נשים?

אבל אני כן מצפה ממנו לא לראות דברים לא צנועים.

אז מה לעשות גבר ואישה שונים בדבר הזה. ואם לא עלנו אני אראה תמונה של איזה בחורה עם גופיה או משהו בסגנון, זה אולי לא בסדר, אבל הרבה פחות חמור מגבר שיראה דבר כזה.

לכן ברור לי שהגבר צריך יותר להקפיד בעניינים הללו ושאני פחות. כמו שיש דברים שאני מחוייבת בהם והוא לא.

ולכן, לעניין הפייסבוק, אם אין מצב (או רוב הסיכויים) שהוא לא יראה בו דברים בעייתים, סבבה זורם. אבל אם יש לו חברות שמתלבשות לא צנוע או חברים חילונים שמעלים דברים בעייתים, אז וואלה, בעיה רצינית!!

אני אצפה שלא יהיו לו חברים כאלה בפייס, כמו שגם אצפה מעצמי, אבל בכל מקרה אצל גבר זה יהיה פחות נסלח מאשר אצל בחורה, לדעתי.

נניח גדלתי בחברה מעורבת ויש לי חברים, אבל לא ארצה שלבעלי יהיו חברות.. הגיוני לא? =)

מצד שני.. אם אני לא מקפידה על כך- איך אני יכולה לדרוש ממנו?

ופה מתחילה הבעיה..

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

בכאלה נושאים.

כמו שלא אבקש מבעלי להתפלל במניין או לקבוע עיתים לתורה, אם זה חשוב, מתחתנים עם מישהו כזה וגם אז - תמיד יש שינויים.

אבל לבקש משהו שהוא בתחום היחסים של בן הזוג ואלוקים ולא בין בני הזוג עצמם, לא לגיטימי.

ולהגיד לאישה "את יותר יפה כשאת צנועה" זאת מניפולציה לכל דבר, ההפך גם לגיטימי להגיד? את יותר יפה כשאת חשופה?

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

יכול להיות שזה נושא ששווה לבחון אם יש הסכמה לגביו.

בכל מקרה, נראה לי שהניסוח שלי היה לא מובן.

אני דיברתי על אלו מצוות חשוב לנו להחמיר בהם ואלו אנחנו הולכים בעיקר הדין, לדעתי טוב שתהיה התאמה בין הדברים, לא חושב שחובה אבל זה מועיל.

אני אשלח לך פה קישור נחמד לשיעור של מורי ורבי בעניין של מנהג אישה אחרי בעלה. https://www.youtube.com/live/jMKZ9uJzqfo?si=4J8K4ipH37EIAKvW

אתה צריך שאשתך תסכים איתך בזה, לא שאני אסכים איתך ולכן דעתי לא משנה כהוא זה.

אם מעניין אותך, יש תשובה בנושא של הרב חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב שבו הוא מקשר בין מחלוקת הראשונים אם עוברים למקום הבעל או מקום האישה לאלו מנהגים מתקבלים אחרי החתונה.

כדי להסביר את הדין

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

לא חושבת שיש מצב שבחורה תצא לדייט בלי שהיא שמה לב מה ואיך היא לבושה.

אם אתה לא מקבל אותה ככה, בלי לרצות לשנות אותה, היא לא בשבילך.

ולא לראות בזה איזושהי אדישות כלפי קיום ההלכה.

1. חם מאוד

2. יש מי שמתיר (אם מדובר על הגבולות האלה)

3. היא נמצאת בסביבה X שבה כולן ככה

4. יש לה התמודדות מסוימת עם ענייני צניעות (אולי כמו לכל הבנות?)

5. אולי היא חושבת שזה בגבולות התקניים, או שהיא קצת מנסה לשכנע את עצמה ככה.

   אם זה מטריד אותך אז כדאי לנסות לבחון את היחס שלה להלכה דרך נושאים אחרים, אבל שרוולים לפה ולשם לקחת בעירבון מוגבל.

   אשריך שהנאמנות להלכה כ"כ חשובה לך!

אם אתה בוחר לחתוך - תחתוך

אם אתה בוחר להמשיך ומתי שתגיעו לפתיחות מספקת לפתוח את הנושא - גם מעולה.

אף אחד, חוץ ממך - לא יוכל להחליט על נושאים ערכיים שחשובים לך.

אפילו אם עולם הערכים שלך זה להקשיב לרב פלוני או אלמוני ולעשות מה שהוא יגיד לך - זה עולם הערכים שלך. זאת בחירה שלך.

בעיני, השאלה שלך עוסקת בענייני ערכים ולא בשידוכים

לכן, תברר טוב את הערכים שלך ותחזור אל עצמך עם תשובה.

אי אפשר לשחק עם ענייני הצניעות.

עם ישראל מצווה להישמר במיוחד בענייני הצניעות יותר משאר העמים.

אני באמת חושב שצריך למצוא דרך לגרום לכך שיתלבשו בצניעות בדרך ראויה שאינה מעליבה.

והכי חשוב - לדעת כי כל מה שכתוב בתורה זה האמת.

במסכת אבות מסבירים לנו כיצד לפעול בעולם הזה בצורה נכונה ע"פ התורה וההלכה.

בקצרה- ייתכן שלפי ההלכות שהיא מכיר/נוהגת - זה אחלה

ויכול להיות שהיא מאוד מחויבת להלכה (ובנושא שרוול זו הלכה שהיא מכירה)

ואז השאלה האם זה תרחיש שסבבה לך?

אם כן, אז אפשר פשוט לדבר איתה בכללי על מחויבות להלכה, איך היא רואה את עצמה, איך אתה רואה את עצמך וכו.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

זכור לי שהחמ"ד לקח את זה כפרוייקט, והכשיר אנשי צוות במוסדות להיות שדכנים - כולל האולפנה שבה למדתי, יש שם שדכניות של האולפנה.

ומה יש לך להפסיד מלנסות?

נעשה השתדלות