ולהסביר לו יפה שהפניה הבאה תהיה למשטרה ולמשרד החינוך

וליידע גם את המורה הזו

השאלה אם חשוב לך הילד שלך או הכבוד למורה זו או אחרת (ואנשים משתנים)

יש הרבה ילדים שירדו מהדרך בגיל ההתבגרות  בגלל המשקעים ממורים כאלו

כי אשתי באותו יום היתה מתקשרת למשטרה, כך שלא נותר מה לעשות... 

אם לא היה את אשתי הייתי בבעיה...

צודקת.

למרות שגם עם המשטרה צריך להיזהר ולראות שלא שכחו ממך..

ואז לחשוב עם ההנהלה מה עושים הלאה.

תאזרי אומץ ותעשי את זה, נפשם הרכה של הילדים עלולה להמשיך להיפגע ממנה.

להתקשר אל המורה - לבקש הסברים (מי שאומרת שאינה חוששת מהמשטרה - כנראה חוששת מאד). על עיקום היד, הצביטה, על הילקוט בפח.

אם אין הסברים מספקים - לפנות מיידית ליועץ ביה"ס. המקרה של הילד שנקשר ודבק על הפה, נשמע חמור מאד-מאד. צריך לברר מיידית, ולדאוג שיטופל. זו השפלה שצריכה טיפול דחוף, אם כך היה.

לבקש בירור עם ההנהלה תוך ימי ספורים כדי לבדוק עד היכן הנגע מגיע. יתכן שעם השנים, דברים שהיו "מינוריים" בעבר, התפתחו.

אם אכן ניתן למנוע לעתיד בגלל אזהרות - יתכן שזה אפשרי. אבל אם לא, וכבר מאוחר מידי לטפל, אז צריך שביה"ס ידאג לכך שלא תבוא במגע עם ילדים כשעלולה להזיק להם בתדירות.

את אומרת שיש לה הרבה זכויות וצדדים טובים; אז אולי זו חולשה בלתי נשלטת. אבל אי אפשר שילדים ישלמו על כך. ביחוד כאשר יש השפלה (זה יותר חמור מ"סיבוב אוזן", אם כי מבחינה בריאותית זה אכן מסוכן..  בזמנו "למשוך באוזן" היה עונש סביר ולא מרגש...)

וכן למי שענה באישי, ולדן- על הפירוט של כל מקרה.

בע"ה הולכת לטפל בזה.

נשמע נורא.

צריך לפנות דחוף למורה ולהנהלה.

יש מקרים שמורים לא מתאימים לתפקיד ועם כל הצער לא בבית ספרנו בכל מחיר.

זו אלימות ברמה גבוהה!

אני מציעה לך לצרף מבוגר נוסף, אסרטיבי , שיפעיל גם הוא את כובד משקלו כאן. 

אולי בעלך, אולי הורה נוסף לתלמיד בכיתה, כי נשמע מדברייך שאת בעמדה נפשית שלא תאפשר לך בקלות  לבצע את הבירור/אישום עד להשגת תוצאה בלתי מתפשרת במקרה הזה. ואסור לוותר - לא להנהלה ולא לועד ההורים ולא לאיש עד שמורה כזו תמצא את דרכה החוצה מן המערכת.

הרבה פעמים נטיה קלה לאלימות אצל מורה מתבטאת באופן קל , וכלפי החלשים בכיתה, ועם השנים  - כמו הרבה נטיות אחרות - הולכת ומתרחבת.

וכמה שיותר מהיר

אל תקילו ראש,אלימות זו אלימות גם אם זו ׳רק׳ דחיפה אחת,קשירה אחת וכו,

יש המון ילדים שסוחבים עד היום צלקות פסיכולוגיות בגלל אלימות כזו,למשל אח של חברה שנשר מהביס,נפלט ממסגרות ועד היום מסתובב חצי ברחוב,ואומר שמורה ביסודי שלו הרס לו את החיים(זה הגיע לשבר ביד ורק אז הבינו שהמורה אלים,את צריכה לראות את המשפחה-משפחה מדהימה,חמה,אוהבת,עם הורים אכפתיים אוהבים ודואגים,הכל נורמטיבי ובכ״ז בעקבות האלימות הוא נהרס והתדרדר לאלכוהול וכד׳)

את לא יכולה לדעת מה ההשלכות אם לא תפעלי,ויש הרבה מאוד אפשריות לפעול

וחוצמזה,חשבת אולי מה קורה לילדים של אמא כזו בבית?ששם יש לה יותר שעות עם ילדים,יותר לחץ ופחות קושי בהפגנת אלימות?

אני מבינה את הקושי הרגשי הרב בתור חברה שלה,ואת הרגשות המעורבים כלפיה וכו.אבל מדובר כאן בפגיעה בילדים....

שמישהו יהיה איתך בשיחה , כך שהמורה לא תוכל בצורה פסיכולוגית להתנשא עלייך. 

(ואני יכולה להסכים עם זה במקרים חריגים וקיצוניים מאוד מאוד מאוד, אבל ניחא)

המורה היא לא זו שיכולה לתת לו.

בטח לא כשזה מתבטא בזלזול כללי שעולה מהתיאורים (לזרוק תיק??)

אם זו אני והילד שלי?

דבר ראשון אני דואגת להראות לו שאני מאחוריו, ואני לא אתן שאף אחד יתנהג כלפיו ככה (בטח לא כשאני שומעת את זה מעוד מקורות)

פונה להנהלה לבירור ודרישה חד משמעית להעיף אותה לכל הרוחות

ואם צריך, פונה לדרגים יותר גבוהים.

זה לא נעים, וקשה לחשוב שאתה גורם עוגמת נפש למישהו בכלל, בטח כזה שיש לך הערכה 'ישנה' כלפיו.

אבל דיני נפשות קודמים להכל.

בטח ובטח כשזה מופנה כלפי ילדים רבים ולא רק הילד שלי.

בס"ד  ראשית תפני למנהל שיבדוק את הנושא. במידה ולא עזר תפני למפקחת ותעשי בלאגן , אך בשום אופן אל תפני למשטרה. המדינה לא יודעת להתמודד עם בעיות כאלו מבחינתם כל דבר כלא. למורה כזו שאם לאחר האזהרות לא נשמעת יש לפטרה ושלא תתעסק עם ילדים אך אין לנקום בה בפנייה אל המשטרה.

נשמע מדברייך שהמורה המדוברת השתנתה במהלך השנים האחרונות. אולי היא נפגעה נפשית. לדעתי בהחלט יש לדאוג לפיטוריה, ולוודא שלא תעבוד עם ילדים יותר - אבל בית סוהר לא יועיל לה ולאחרים, ורק יזיק לה.

אם יש לך קשר עם המשפחה, אחרי שתדאגי לפיטוריה, יהיה יפה מצדך להמליץ להם לקחתה לטיפול פסיכולוגי/פסיכאטרי.

בהצלחה!

ואגב איפה "פורום תקנה" במקרים שכאלו?

כמו שכתוב באתר שלו, "הוקם על-ידי גדולי תורה... במטרה לפעול למניעת פגיעות מיניות", לא פגיעות פיזיות.

כדאי לבדוק באתר להבא.

העלית לי זכרונות ילדות.

תקשיבי, יקרה.

למדתי בבית ספר שאמי העריכה עד אין קץ, במיוחד את המנהלת שלו.

ואני עצמי נחשבתי לתלמידה 'שווה'.

לאחרונה דיברתי עם חברה וותיקה מהיסודי, שסבלה מהפרעת קשב וריכוז שעדיין לא אותרה באותן השנים.

מה שהיא חוותה ממנה...

לא אלימות פייזת, לעולם לא, אבל פגיעות רגשיות במאסות.

ברגע שהיא סימנה מישהי, שהשם ישמור.

נשמע שהילד שלך 'מסומן' ע"י המורה הזו. אני לא מקנאה בו.

גברת, את אמא שלו ואת חייבת להגן עליו!!!

תפני מייד להנהלה.

ובכלל, זה באמת נשמע שעבר עליה משהו נפשי בשנים האחרונות.

אל תתני לילד שלך לשלם את המחיר.

זה מאד מזעזע ועצוב. יש דבר כזה שחיקה , ויתכן שזה העניין . כמובן לא על גב הילדים . בתור מורה אני מקווה שתדברי איתה ועם המנהל לפני שאת פונה למשטרה . יותר חשוב , לדבר עם הבן שלך . להיות לגמרי איתו . אני הייתי מוציאה את הילד שלי ויפה שעה אחת קודם . פשוט , שלא יגיע ללימודים . לא יקרה לו שום דבר , ובמקביל הייתי יוזמת שיחה עם המורה והמנהל. 

אסור בשום אופן לנקוט באלימות כלפי ילדים . אלימות זה מדבק!

ממש לא פשוט ולא ברור מאליו.

שנית, אשריך שבנך משתף אותך.  גם זה לא ברור.  סימן שהוא סומך עליך.  וגם אם לקח זמן עד שהיית מסוגלת מבחינה רגשית לשמוע אותו, בנך לא ויתר או התייאש והמשיך לספר לך.  הוא משוכנע שאפשר לסמוך עליך כמקור לקבלת עזרה.  אשרכם.

לצערי, גם אחד מבניי חווה משהו כזה, גם בתלמוד תורה (חרד"לי, למי שתוהה, ואפילו ת"ת שמאוד "נחשב", למרות שסביר שגם במוסדות לימוד אחרים תופעות אלו יכולות לקרות).  אצלנו היה מדובר במורה מקצועי (לא באחד הרבנים).  הוא נהג לדחוף את התלמידים (אחד נדחף בעוצמה אל עבר דלת וקיבל מכה בראש), לצעוק בקולי קולות, להעיר הערות לא ראויות על התנהגותם, ועוד.  המצב הגיע לכך שבכל יום בו המורה לימד, היה אירוע אחר שבני חזר הביתה וסיפר לי.

כבר מהסיפור הראשון צלצלתי לרב מההנהלה שהיה אחראי על הכתה.  בהתחלה ניסו לתרץ שהיתה אי הבנה ו\או שהבן שלי רגיש מדי.  כבר הגעתנו למצב שכל פעם שצלצלתי לרב האחראי, הוא פתח את השיחה בשאלה "מה קרה היום בשיעור _______ ? "   ואז התחיל לקבל טלפונים מהורים אחרים.

בסופו של דבר, ההנהלה דיברה עם המורה והוא הפנים כללי התנהגות ראויים יותר, אבל מבחינתי, זה לא היה מספיק.  הודעתי להנהלה שאני אוסרת על בני להכנס לשיעורים של אותו מורה.  מעניין שההנהלה לא התווכחה איתי.

גם בן צעיר יותר שלי למד עם המורה הזה, אבל עד אז המורה כבר התנהג בצורה מקובלת, ובנוסף, הכתה היתה כתה יותר "לוחמנית".  אם המורה דיבר באופן לא ראוי (זלג מלשונו...) היו הילדים מעירים לו באופן ברור שדיבוריו אינם מקובלים.

אין לי מושג מה ההנהלה עשתה.\דיברה איתו.

אגב נוסף, באסיפת ההורים הראשונה כשהלכתי לדבר איתו (אחרי זה הוצאתי את הבן שלי משיעוריו),  הוא התגלה כאדם חכם, נינוח, רגוע, בן שיח מדהים.  כלל לא היה ניכר עליו כל מה שבני סיפר.

למה הוצאתי את בני משיעוריו?  כי "אני את נפשי הצלתי" ועד שההנהלה טיפלה בנושא, לא היתה סיבה שבני יסבול.

יש מחויבות של אדם כלפי העולם סביבו, אבל "עניי עירך קודמים" אחריותי להגן על ילדיי.

אני הייתי שוקלת לדרוש מההנהלה טיפול פסיכולוגי לכתה בכלל ולנפגעים הספציפיים בפרט.  אולי ע"י יועץ המוסד, אולי ע"י גורם חיצוני.  צריך שיהיה מישהו שיאמר בפה מלא - ההתנהגות של האשה הזאת אינה ראויה.  סליחה שנפגעתם, אנחנו פה כדי לעזור לכם.  כדי שחלילה לא יגיעו למצבים קשים עקב "מורה ביסודי".

לסיום, חיזקי ואימצי, ולכי לדרוש טיפול מיידי וראוי במקרה זה.  נראה לי שהרבה מהגולשים כאן ישמחו לתת לך גב וירטואלי או אמיתי, בהתאם לצורך.  דברי עם אמהות של ילדים אחרים מהכתה, ולכו כקבוצה לדרוש שינוי.

עד אז, תשקלי לאסור על בנך להכנס לכתה שהיא נמצאת שם.  הוא ישמח לשמוע זאת, כי משמעות האיסור שלך היא שאת מאמינה לו ומגבה אותו.  מגיע לו!

שבל שלום וחודש טוב ומבורך!

אני הייתי ממליץ להתקין מצלמת וידאו נסתרת, ולצלם אותה בשעת מעשה. אפשר לעשות את זה בשיתוף המנהל\הצוות, אם הוא בראש המתאים, ואם לא אפשר גם ללא שיתוף הצוות. לאחר מכן כדאי להתלונן בפני המנהל, או לבקש ממנו לזמן אותה לפגישת בירור אם כבר פנית אליו. להציג בפניה את הסרט, ולהבהיר לה מהן ההשלכות של פניה למשטרה. אם היא לא תשנה את גישתה, כדאי באמת לפנות למשטרה.

אין ספק שהייתי צריכה את הגב הזה, לפני שאני עושה משהו.

(כן, בעוונותי עדיין לא עשיתי)

אבל מה שהחלטתי גם אחרי התייעצות עם אנשים שמכירים את הנפשות הפועלות,

זה לדבר עם היועץ של בית הספר, כצעד לפני פנייה למשטרה, בתקווה שלא יהיה צורך בכך.

בע"ה יום רבעי פגישה עם היועץ. להביא לפיטוריה אני חושבת שזה בכל אופן מיותר, עדיין היא רק ספרנית.

אני מקווה שאם לאורך השנים היו עוד תלונות עליה,

ובעיקר  לאור ההתבטאות המוזרה שלה :"אני לא מפחדת מהמשטרה.." (כנראה היא כן חושבת שזה מחכה לה מעבר לפינה)

יש להניח שהיא תרגע. 

ותודה על כל התמיכה, הפרגון וכ' (לכל אלו ששבחו על התקשורת וכ')

ועל כל העצות. 

לפעמים קשה לקבל את המרחק העצום בין שכל של אדם, לנפש שלו.

זאת באמת אישה מאד מאד חכמה, אחת שלמדתי ממנה הרבה.

זה לא אומר שיש לה מבנה נפשי מתאים להיות עם ילדים...

אבל אני באמת באמת מקווה ששיחה עם היועץ תספיק, כי עוד יותר מאלימות פיזית,

מטריד אותי ממש היחס המשפיל והמתנשא. 

ב"ה לילד שלי לא חסר ביטחון עצמי,וחוסן פנימי, ולהפך- וזה אגב אחד הדברים שהיא לא סובלת,

(אני הייתי תלמידה עם מעט מאד ביטחון- אולי לכן בן השאר היא אהבה אותי)

בכל אופן מקווה שיהיה בהצלחה. באמת.

אסור לה להתקרב לילדים!

בכל מקרה את צריכה להגיד לבי"ס שברגע שאת תביני שהיא כן מתקרבת לילד, גם אם לא מציקה לו, הצעד הבא זה משטרה!!!!!!! אם הם לא רוצים לפטר אותה שהיא תשב עם הספרים ושיביאו משהי אחרת לעבוד מול הילדים.

נורא.

אלא בעקבות משטרה. אבל אולי יהיה ניתן להגיע איתה להסדר התפטרות כשהיא תבין שהיא הולכת לקראת תלונה וחקירה.

שנטען ששמה לו מסקינטייפ על הפה. האם הוריו יודעים? האם זה טופל?

יש ילדים שזה יכול להשאיר אצלם רושם קשה מאד. אסור "לעבור" על זה בלי לבדוק ולטפל.

מה היה עם המורה כדי שלא תזיק יותר וגם תוכל להמשיך איכשהו לתפקד עם הבעיות שלה, זה חשוב.

אבל יותר חשוב - לברר שלא נשארו ילדים פגועים בתוך נפשם. צריך ממש לעמוד על זה.

סתם להנאתה..

אבל לא זכור לי שנשאר לי טראומה מזה

אני רק זוכרת את זה

(דרך אגב אותה דודה היתה בגיל העשרה

היום היא לעולם לא תעשה לאף אחד כזה דבר)

דודה-ילדה ששמה דבר כזה במשחק,

למורה מבוגרת ששמה את זה על פה של ילד בשיעור לעיני כולם, כ"חינוך".

מה בכלל ההשוואה?!..

יותר. את יכולה לבקש שיסתירו עד כמה שניתן את זהותך.

אם היא עושה את זה לעיני כל התלמידים אז אין סיבה שתחשוד דווקא בך.

בכל מקרה טובת הילדים גוברת.....

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....