הייתי הולכת לזוג היותר קרוב אליי (לא גאוגרפית, רגשית)

ולזוג השני- שולחת מתנה עם חבר ואח"כ מתקשרת לאחל מזל טוב +התנצלות+ ביקור פיצויי

את האמת זה ממש דילמה...

לי זה קרה פעם אז לזוג אחד הלכתי לחינה (אצל מרוקאים זה בסדר גודל של חתונה אז החשבתי את זה) ולזוג השני לחתונה..

שיהיה במזל טוב ובקרוב אצלך!! 

ולחתונה של הזוג האחר..

ואם יש חינה אז יותר טוב.

זה באמת דילמה ויכול לגרום לצד השני להרגיש לא נעים...

אני מאמינה שאם מסבירים בצורה יפה ומבהירים עד כמה כן היה חשוב להגיע הזוג יכול להבין...

קודם כל אתה יכול אולי להתנחם בכך שהיא נובעת מנסיבות משמחות

דבר שני,לאן שלא תחליט ללכת,מה שלא תחליט לעשות-

תנסה לעשות את זה בלב שלם,בשמחה

בלי נקיפות מצפון וכלי מחשבות על החתונה האחרת שהייתי יכול להיות בה

ובאופן אישי,אם היה קורה לי דבר כזה

נראה לי שהייתי מנסה לחשוב\להתייעץ עם חברות

שמכירות לפחות במקצת את 2 בעלות השמחה

והייתי חושבת ביחד איתן: מי זקוקה לי יותר? עבור מי הנוכחות שלי תהיה יותר משמעותית?

אגב,אפשר גם לשמח חתן וכלה ב-7 ברכות

בס"ד

וחושב שאליה נפשי צריך ללכת.

אם הוא שרשר לנפשי כנראה שאנחנו לא אמורים להבין הכל

עשיתי את זה פעמיים בחיי (טוב, פעם אחת בתור ילדה עם המשפחה).

לפני כשנתיים הייתה חתונה של חברה טובה, ובאותו ערב חתונה של משפחה של בעלי (אנחנו מאוד קשורים לזוג הזה) אז בעלי בא לאסוף אותי באמצע והגעתי לאמצע-סוף החתונה השנייה. (היה מצחיק שהוא הגיע מחתונה של אנגלו-סכסיים עם חליפה ועניבה היישר לתוך חתונה של ביתאל-מרכז)

איך בוחרים?

באמת למי שאתה יותר קשור, מי שיהיה לך יותר חסר לא להיות, ומי שאתה יודע שיותר ישמח אותו שתהיה.

אם שניהם שווים מבחינתך אז תסתכל על הצד הטכני- לאן יותר קל להגיע? למי יש אפשרות להגיע ולשמח בשבע ברכות?

אולי אפילו כן לרקוד על שתי החתונות- ללכת לרחוקה יותר לחופה ולהגיע מאוחר יותר לחתונה הקרובה יותר אליך.

אגב, מהצד השני- ביום שהתחתנתי התחתנה עוד מישהי מהשכונה שלי והרבה חברות שלי הלכו אליה, לא אגיד לך שזה לא מבאס...

לראשון תגיד שכבר התחייבת לשני, לשני תגיד שכבר התחייבת לראשון, ותשתחרר משניהם!!

אולי כדאי ללכת לחתונה של אלה שיותר רחוקים ולארגן עם כמה חברים שבע ברכות לאלו שקרובים יותר.... וכמובן להסביר ולהתנצל למה לא באת וכו'...

אני בטוחה שהוא לא יפגע. במיוחד אם זה אצלך בבית. זה מראה לו עד כמה אתה מרגיש קשור אליו ורוצה לשמח.

"שבע ברכות".. ועוד דבר: חבר טוב- כמה שיהיה קשה לו הוא יבין אותך..

אז לחתונה- לך למי שפחות יפגע (הרי שניהם חברים טובים שלך, אם הבנתי נכון) ולשבע ברכות- תהיה "פנים חדשות" ומשמחות עד מאד לחבר השני..

מה לעשות, זה חלק ממגבלות היותנו בני אדם- רק שבתוך המגבלות הללו אפשר להיות הכי מלאכיים שיש- דרך היחס, האכפתיות, הרצון הברור שלך לשמחם והדרך שלך לבטא אותו ולהעבירו להם בבירור. ה הכי חשוב.

אשריך, מה טוב חלקם של חברך שאתה חבר שלהם..

ולאן שתחליט ללכת-לך בשמחה בלי יסורי מצפון כל הערב.  

מומלץ פרק בתכניות של אסי טוביה ופולקע בנושא..

בשתי האולמות השונים של בנייני האומה...

זה היה תזמון מעולה ביותר!!

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳