בס"ד

אם את קוראת פה אני מניחה שאת מכירה את הברכה הרגילה שתזכי לרדת פורום אחד למטה במהרה .

טוב, אתחיל בזה שאני אשכנזיה [מהסוגריים למטה היה נראה שזה חשוב לך..] ואני לא התנסיתי יותר מדי.

אז קודם כל, יש עניין להתחתן בדומים? מאיזו בחינה? אופי? מנהגים?

יש עניין להתחתן עם מתאימים. לכל אדם מתאים דבר שונה...

יש כאלה שירצו את ההפך מהם ויש שירצו את הדומים להם. זה מאוד סוביקטיבי.

[זה בעניין אופי... בעניין מנהגים וכו' אני חושבת שזה לא אמור להוות שיקול כל כך גדול ]

בקשר לשוני בין ספרדים לאשכנזים-

תראי, כיום אני לא חושבת שכל מי שמוגדר כספרדי הוא עם מנטליות כזאת וכנל אשכנזים.

היום יותר מגדירים אנשים לפי מנטליות ולאו דווקא לפי עדה...

אני בכיף יכולה לומר על חברה שלי שהיא במנטליות ספרדייה למרות שהיא בכלל אשכנזיה מכל הכיוונים.

יש מנטליות ספרדית שהיא החמימות והחמולות והביחד ויש מנטליות אשכנזית שהיא יותר איפוק [לא אומר שאנחנו לא חמים אבל קצת פחות...].

אני בתור אשכנזיה עם מנטליות די אשכנזית לא אוכל להסתדר עם מנטליות ספרדית ואגיד גם למה החלטתי את זה-

אחותי נישאה בגיל צעיר לספרדי עם מנטליות ספרדית בצורה הזויה...

לא אפרט הכל אבל רק אומר שזה גרם להמון פיצוצים בינהם.

[חלק קטן גם כי הוא התייחס אלי בעע.. וכל פעם היו מבקשים ממנו להפסיק. אני והוא באותו חדר לבד במשך שעה זה ממש להוציא לנו עשן מהאוזניים..].

ואז הגעתי למסקנה שאני לא אסתדר עם מנטליות כזאת.

עכשיו זה התחזק אצלי כי אני לומדת בכיתה כזאת .

אין זה אומר שלא אצא עם ספרדים מעצם היותם ספרדים.

אבל זה כן אומר שהמנטליות לא מתאימה לי, וכמובן גם אשכנזים בעלי אותה מנטליות ממש לא יתאימו לי..

[אחד הפחדים הגדולים שלי זה להתחתן עם מרוקאי שבאמת יתאים לי אבל המשפחה שלו תהיה מדי חמה כזאת... אני נרתעת מעודף חום ]

בעניין פסקי הלכה שונים-

כמעט לכל משפחה יש מנהגים המיוחדים לה...

ככה שלא משנה עם מי אתחתן אני מניחה שאצטרך לשנות משהו אז לא נראה לי שזה שיקול משמעותי. 

[אגב, אחותי הפכה להיות המגן על פסקי ההלכה הספרדיים כי אצלנו כל הזמן יורדים עליהם...].

נישואין בכללי זה לעשות סוויץ' בכמעט כל מה שהכרת ככה שאני חושבת שלפסקי ההלכה יהיה אפשר להתרגל..

לא אומרת שלא יהיה קשה, זה ידרוש הסתגלות, אבל זה בהחלט אפשרי.

הפערים ניתנים לגישור [שוב, פערים בין מנטליות למנטליות, לא עדה לעדה כי זה כיום כבר פחות רלונטי], זה דורש רצון, אהבה ועבודה אבל כל נישואין דורשים זאת...

גם מי שמתחתן עם מישהי בעלת אותה מנטליות כשלו יצטרך לעבוד על דברים מסוימים, אחרים מזוג אחר אבל עדיין דורשים מאמץ.

זה תלוי בהתאמה ובכימיה...

אם יש את שניהם אני לא רואה סיבה שהעדה תפריע.

[מנטליות זה עניין של אופי... אם אופי כזה מתאים לך אז תפאדל.].

מקווה שהובנתי

ב"הצלחה.

בכתיבת התשובה המפורטת...

על ראשון ראשון:

אמן על ברכותיך ובקרוב אצל כל המצפים לישועה זו.

קיבלתי את מה שאמרת לגבי התאמה, וכן לגבי המנטליות.

לגבי המנהגים- בלבלת קצת בין מנהג להלכה...

אני שאלתי לגבי העניין ההלכתי.

ברור לי שכל התהליך הזה כרוך בהרבה מאוד שינויים ולכן אני שואלת:

האם לא עדיף להקל לפחות בפן הזה שקשור בכל רובד בחיינו?

מסכימה שרצון,אהבה ועבודה זה בסיס לבניית קשר..

ושוב תודה

לק"י

הרבה מהצעירים היום הם פשוט ישראלים..

לי זה באמת לא הפריע, ואף פעם לא שאלתי מה העידה של זה שהציעו לי.

אני בעצמי מורכבת משתיים..

הבנתי שמבחינה מנטלית הפערים לא הכי משמעותיים, אם כי כן יוצא להתקל פה ושם בצעירים שהמנטליות של העדה היא המנטליות שלהם.

כן, יש לי חברות שהן בנות עדה אחת עם מנטליות של עדה אחרת.

השאלה שלי היא יותר ביחס לשינוי המחייב הלכתית- האם הוא באמת משמעותי?

לק"י

אבל זה אפשרי, מכירה לפחות אחת שעשתה את השינוי הזה וב"ה נשואה באושר.

ברור לי שזה דורש, וקצת מבעס ללמוד הכל, אבל ממש לא ימנע ממני להתחתן..

(אני עוד לא עברתי את הניסיון הזה, אבל הוא בדרך ב"ה..).

ספרי לי איך מתמודדים...

מי שכבר זוכה להיות בתוך זה או בדרך זה משהו אחד...

השאלה אם כדאי להכנס לזה מלכתחילה?

בס"ד

נראה לי שכמעט כל התשובות כאן יהיו זהות...

לא פוסלים על סמך עדה.

גם בתוך עדה יש מנהגים שונים...

בספרדים יש המון סוגים...

מרוקאים, אפגנים, תוניסאים, טריפולתאים והרשימה עוד ארוכה...

ולכל אחד מהם מנהגים שונים ומשונים.

נראה לי שמתרגלים לזה...

לא חושבת שאפסול מישהו כי יש לו מנהגים שונים משלי...

השאלה שלי היא לא על עדות בתוך הספרדים וגם לא על המנהגים, אין בעיה עם זה.

העיקר הוא השוני ההלכתי בין ספרדים לאשכנזים.

מקווה שהובנתי..

בס"ד

הבאתי כדוגמה את זה שגם בתוך עדות יש עוד עדות וכו'...

לא משנה עם מי תתחתני הסיכויים שלא תשני כלום הם קלושים.

מניחה שזה תלוי אופי...

[ולמה לא? את כן שואלת על נישואין לעדה אחרת... עדה זה ספרדי\אשכנזי\תימני].

אם את חושבת ויודעת שאת ושינויים זה דבר שלא מתחבר יחד ואת ממש לא יכולה לחיות עם זה אז אף אחד לא יכול להגיד לך עם מי להתחתן, אלו הם חייך וזאת הבחירה הכי חשובה בחיים שלך.

מצד שני אני רואה בזה קצת בעיה בהכלה...

[אם זה רק מהפן ההלכתי.].

אבל לא אחשוב רע על מישהי שתפסול על זה...

את פשוט צריכה לראות אם את מסוגלת לשנות את כל המנהגים שלך...

מה גם שלאחר כמה שנים את כבר תתרגלי...

ואתה יודע בדיוק איך כל אחד מתנהג.

זה שהוא או היא אשכנזיה זה לא אומר שהיא כזאת וכזאת.

כי בדורנו העדתיות בקושי משנה, ויש המון ספרדים עם אופי שכנזי

והמון אשכנזים עם אופי ספרדי

וכל הכללה מכל סוג שהוא היא גרועה

ק"ו הכללה כזו שהיא ממש מטופשת ואין לה כמעט אחיזה במציאות

בס"ד

בשביל זה לא צריך להכיר אופי ].

יש כאלה שהמנטליות מרכזית עבורם, ויש כאלה שלא. אני לא רואה אפשרות לחרוץ לכאן או לכאן.

אני אשכנזיה שנשואה לספרדי. מבחינת המנטליות אין כל-כך הבדל, כי גם הוא אשכנזי למחצה, ועדתו היא עירקית, שהם נחשבים ל"אשכנזים של הספרדים".

מבחינת שינוי ההלכות והמנהגים - אני לא רואה בעיה. בשנה הראשונה לומדים את ההבדלים (והם לא כל-כך רבים, מסתבר) ואחר-כך לומדים אף ליהנות מהמנהגים וההלכות החדשים... אני אישית - את נוסח ברכת המזון שיניתי מיד כבר בחתונה, ואת נוסח התפילה בהמשך, כשראיתי שזה מבלבל להסתובב עם שני סידורים.

אני חושבת שבמקום להגדיר לעצמך את המנטליות לפי עדות, תחשבי לעצמך מה האופי שלך ומה האופי של משפחתך, ומה היית רוצה באופיו של הבחור ובאופיו של משפחתו - ולפי זה תחפשי. (למשל: משפחתיות, "מנהגים" באוכל, יחס לזוג הצעיר וכו'...)

גם כאן אין מקום של מאה אחוז. האופי של בעלי (שונה ממני בכמה מובנים, דרך אגב) מתאים לי מאוד, אבל אופי המשפחות שלנו שונה, למרות המנטליות הדומה. יש טיפה תאקלים בינינו בגלל האופי השונה של משפחותינו, אבל זה חלק מהחיים, ולומדים להתחשב ולהבין. ככה הם חיי נישואים!

אני חושבת שלכיוון הזה קל יותר להתרגל לפסיקות וכו', ולו רק בגלל שברוב התחומים הן יותר מאפשרות. לפחות בשבילי זאת הקלה אבל לך זה לא עוזר :O

חוץ מזה, ההלכות שבהן יש הכי הרבה הבדלים משמעותיים שמשפיעים על היומיום שלך הן בתחום הנידה וכו', ואז את בכל מקרה לא מתנסה בזה לפני החתונה, ככה שמלכתחילה את מתרגלת לפסיקה של אישך, וככה יותר קל, ב"ה.

מה שכן, את תמיד יכולה לשמור על חלק מהמנהגים שלך וכו', במידה וזה מתאים לכם. אני שומרת על מנהגים אשכנזיים מסויימים בדברים שנוגעים אלי. לאישי לא אכפת בכלל, וככה הכי נוח לי.

בכל מקרה הפערים האלה ניתנים לגישור, אז אל תחששי מזה. ובעז"ה תמצאי את מי שהכי מתאים לך 

המאכלים של העדות השונות.

איך אתם מגשרים על הפער הזה??? (במיוחד כשהאשכנזיה היא האישה- אצלנו בבית אין כמעט מאכלים עדתיים).

ואתם בבית המשותף שלכם יכולים להכין מה שבא לכם..

מה גם שמנסיון שלי (בתור אחת שלא אוהבת כמעט הכל..) מאוד נוטים להתחשב בעניין הזה..

עם רצון טוב וגישה בריאה אפשר לגשר על הכל!!

חבל להפסיד אנשים מקסימים בגלל דברים כאלו..

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳