ילד מפנים מסר מקריאה יותר מאשר הסבר ישיר. לדעתי!

בהצלחה!!

ונשמע ממך שיש לך ילד חמוד ומתוק הלוואי שיהיו כמותו הרבה ילדים. זה נדיר!!

שלא כולם אוהבים שנוגעים בהם. ושזה לא נעים לילדים בגן, אבל, בניגוד להם, האח הקטן (ואבא ואמא) מאד אוהבים חיבוקים ונשיקות. ...

בשורות טובות, בהצלחה

וממליצה בד בבד עם זה, לשבח אותו על האהבה שהוא מראה. לא לשכוח להראות לו את החיובי שבזה.

נראה לי שגם ילד בגיל 3 אמור להבין מיד אחרי התגובות השליליות הראשונות של חבריו שזו התנהגות לא מקובלת.

זה שהוא ממשיך בהתנהגות הזו על אף התגובות השליליות, יכול אולי להעלות חשד  לבעיות תחושה. כדאי לבדוק.

(אגב, יש דרך עדינה יותר להגיד דברים כמו מה שאמרת).

הוא כמעט בן שלוש, ומקבל בבית המון חום ואהבה. הוא גם למד להתייחס ככה אל אחיו, והתחיל רק עכשיו ללכת לגן, הוא עוד לא מכיר את ה"כללים". אני מניחה שהוא ילמד, אבל רוצה לעזור לו להבין את זה בדרך נעימה יותר מאשר לקבל דחיפות מילדים...

זה ממש הזוי אם ילד שמביע קצת יותר חיבה מהרגיל נחשב לילד עם בעיות.

אמרתי לו שהגננת סיפרה לי שהוא מאוד אוהב את הילדים בגן ומלטף אותם וכו'.. חייכתי וחיבקתי אותו, ואמרתי לו שהוא ילד מתוק
אחרי זה אמרתי לו "אבל אתה יודע משהו? לא כולם אוהבים שמלטפים אותם.. או שמחבקים או מנשקים אותם.. למשל הילדים בגן, הם לא אוהבים את זה..." הוא הקשיב בקשב רב.. ואמר: "אבל אמא, אני כן חיבקתי..."
אמרתי לו שאני יודעת, ושזה בגלל שהוא ילד מתוק, ושהוא כל כך אוהב אותם... וחיבקתי אותו.. ושוב הסברתי לו שהם לא אוהבים את זה, ואמרתי לו "אז היום חיבקת אותם, וזה בסדר גמור.. אבל מחר אל תחבק אותם.. ואל תלטף אותם (והדגמתי עליו), כי הם לא אוהבים את זה.. ואז הם דוחפים, וזה לא נעים.."
והוספתי: "אבל אתה יודע מה? אמא ואבא מאוד מאוד אוהבים שאתה מחבק אותם.. ואתה יכול לתת לנו כמה נשיקות שאתה רוצה!!!" אז הוא נתן לי מיד נשיקה 

וזהו בערך... נראה איך יהיה מחר... יש לי הרגשה שלא כל כך מהר הוא יפסיק עם זה.. כי זה ממש חלק ממנו, ככה הוא מפגין חיבה.. אבל הוא ילד חכם, אז אני מניחה שלאט לאט הוא יפנים שזה לא נעים לילדים אחרים...

תודה על העצות

גם לדעתי ילד בן שלוש עוד לא חייב לדעת את זה לבד. טוב שהעלת לו את זה למודעות. והפרדת לו את הבית והגן.

אהבתי את ה"שיחה" שלכם..

 הרבה נחת מהילדודס, בע"ה.

פשוט לומר לו: איזה יופי שאתה אוהב את התינוק, ובגלל זה גם מחבק אותו ומלטף אותו.

אבל לילדים בגן לא כדאי שתעשה כך - כי לא כולם אוהבים שעושה להם את זה מי שהוא לא אח שלהם.

אז הכי טוב לשחק איתם ולעזור אם מישהו צריך ולדבר יפה אל האחרים -  זה גם נקרא שאוהבים אותם..

[אחרי שכתבתי, ראיתי שכבר דיברת איתו..]

אמנם אמרתי לו שישחק איתם במקום ללטף אותם, אבל לא חשבתי על ההסבר שגם זה נקרא שאוהבים אותם...
תודה!

(ולא על אנשים) זה מאוד הולך ולילד יותר קל להבין את המסר, בכל נושא.

אבל להסביר לו את זה כדאי הכי פשוט שיש.

יש משפחה ויש חברים בגן.

את אח שלך אתה מחבק, כי הוא אח שלך, ואתה אוהב אותו.

גם אני אוהבת אותך ואת אח שלך ומחבקת אתכם.

אבל החברים בגן הם לא אחים שלך, עם החברים בגן משחקים, ולא מחבקים.

מצד שני צריך גם להרגיש את הילד וקשה לתת עיצות טובות מרחוק.

מה שחשוב שתרגישי את הילד שלך, ומה שאת מבינה תסבירי לו, בסבלנות שגם הוא יבין.

לא באופן שיפגע בו, ולא הרצאות ארוכות מידי.

אבל מיניסיוני עם הבנים שלי- ככל שמדברים איתם באופן אמיתי יותר, בלי מידי למהציא, אלא מסבירים דברים באמת, 

ככה השפה שלהם מתפתחת-גם רגשית וגם שכלית.

קודם כל להקשיב טוב לילד,מה הוא מרגיש ,

ואז לחשוב איך את עונה על הצורך שלו ותוך כדי נותנת לו את התובנה שהוא צריך לשמוע.

הוא ילד קטן ומתוק, מלא רגש לחברים, ולדעתי יהיה לו קשה לכלוא את רגשותיו בגן...

נראה לי שאפשר "לפתוח לו את הראש" לכיוונים נוספים שאפשר להראות את אהבתו. בהמשך לשיחה הטובה שהיתה לך איתו. ואז יוכל לנתב את הרגשות שלו בצורה טובה יותר. לדוגמא: לתת ציור, להזמין לשחק יחד... ולראות אם יש לו גם רעיונות נוספים. בטח יהיו.

וקודם כל הייתי מלמדת אותו שלפני שעושים משהו למישהו שואלים אותו אם זה נעים לו. את יכולה להדגים לו על עצמך, שישאל אותך "נעים לך שאחבק אותך?"

"בטח מתוק!" ולפעמים גם: כן, אבל עכשיו אני צריכה ללכת אז חיבוק קטן ודי.." שיבין שזה שהוא אוהב, לא אומר שכולם חייבים לאהוב.

בהצלחה בנושא החשוב הזה!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....