יש לי ילד בגיל הזה, שובב על, אין דברים כאלו...
נכון, זה קשה, וכל הזמן חושבים על פתרונות ורעיונות שינתבו את כוחותיו הרבים למקומות טובים, וזה לא פשוט בכלל, אבל מה שעוזר לי זה שאני מדמיינת אותו כשהוא יגדל, עם הרבה תפילות שיהיו לו שליחים טובים בדרך, שינתבו את כוחותיו לטוב, את יודעת מה אנשים כאלו יכולים לפעול בעולם??? הרבה יותר מכמה אנשים רגילים ביחד!!!
אז נכון, השנים הראשונות קשות, ולפעמים מאד, ויש בהם גם המון צחוקים, הרבה יותר מאשר אצל ילדים שקטים יותר, (שיש לי גם כזה) אבל אני שמחה ומודה לה' על הכוחות הרבים של הבן שלי, ומתפללת להמון כוחות בשבילי כדי להיות לו אמא טובה, ובדמיון לפעמים כבר מתמלאת גאווה, שאני גידלתי אותו....
ועצה יותר ספציפית - כשהילד עייף ומציק, אני משתדלת להבין שזה מעייפות ועודף מרץ שהוא עוד לא פרק, ובמקום לגעור אני מנסה לדלות במהירות ממוחי הקודח איזה רעיון שילהיב אותו ויסיח את דעתו ממוקד ההצקות. נגיד: בקול מתלהב: "בוא נראה אם אתה יכול לעקוף אותי בריצה עד לחדר! 3, 4, ו..!!" וככה לעקוף מכשולים במקום לגעור שוב ושוב.
בהצלחה רבה רבה!!!