פערים בין אשכנזים לשאר העולם, בענייני מאכלים, נישואים, ועוד הרבה.. מכירה מקרוב בעע

זה הרבה בעיות:

* הוא יצטרך לבשל

* אני כנראה לא אוכל את מה שהוא מבשל

* החמות עלולה להיעלב..

משני הצדדים..

אני חושב שזאת לא תהיה בעיה, אני מכיר אשכנזים שאוכלים הכול כולל מאכלים חריפים.

ותמיד אפשר להתרגל לסוגי אוכל שונים- צריך רק לשמור על ראש פתוח.

מה שעלול להפריע לפי דעתי(אבל גם אפשר להסתדר) הוא יותר בכיוון ההלכתי לדוגמא קטניות בפסח, מ-6 שעות בן בשר לחלב ל3 (ואולי אפילו שעה!) וכו' וכו'.

בעזהי"ת

לי למשל אין שום בעיה עם אוכל לא אשכנזי.

[ובכלל עם שום אוכל בערך. תמיד מוכנה לטעום; מקס' לא יהיה לי טעים. גם אוכל 'אשכנזי' יכול להיות לי לא טעים..]

לעומת זאת לבעלי- יש בעיה עם כל 'אוכל שהוא לא בדיוק מה שהוא רגיל'.

אז הוא לפעמים מעיז לטעום מהאוכל שלי, ולפעמים מסביר לי בדיוק איך הוא אוהב.

בקיצור,

לדעתי הבעיה הזאת היא לא 'פערים בין עדות' אלא בכללי פערים בין משפחות-

לכל משפחה יש את האוכל שלה, בלי קשר לעדה.

עכשיו השאלה היא עד כמה אתם גמישים ופתוחים לדברים חדשים..

זה דווקא הקטניות (אני אשכנזיה מהבית, בעלי ספרדי) ולחכות שש שעות (חיכיתי 3).

זה מפריע לי מאד, (לא התרגלתי אחרי יותר משנה) אבל זה ממש לא מה שמנע ממני להתחתן, ואני ממש לא מתחרטת על זה. זה פשוט משהו נוסף שצריך להתרגל אליו, כמו לכיסוי ראש, למשל.

חריף זה אגב לא עניין של עדות, זה קשור לאדם עצמו (לדוגמה, אני היחידה במשפחה שלי שלא שורדת פלפל שחור, וגיסתי פשוט לא מכניסה פלפל לסלט היחיד שאני אוכלת...אפשר למצוא פתרונות..)

ואני מכינה אוכל קלאסי שלא מאפיין אף עדה (רק חסר פלפל לחלוטין) ובעלי אוהב אותו. זה גם סוג של פתרון...

בס"ד

שהיה קשה מאד בהתחלה. הוא לא הצליח להנות באמת מהאוכל ואני לא הצלחתי להבין מה הבעיה. בסוף התייעצתי עם חמותי והיא הצליחה להבין מה הבעיה. (" שימי פחות פלפל חריף ומים והרבה הרבה יותר תבלינים כמו כורכום, פפריקה חוואיג'"  +צבעי מאכל...)

מאז הוא לא מתגעגע לאוכל של אמא שלו

אני ובעלי מאותה העדה וגם אצלנו לקח זמן להתרגל אחד לטעמים של השני.

ואולי היה אפילו יותר קשה, נראה לי בגלל שגם שמדברים על אותו המאכל אצל כל אחד מאיתנו הטעם והזיכרון אחר לחלוטין.

הפתרון הוא להתגמש (אני- פחות תבלינים, פחות שום ובצל, ובלי רוטב אדום, הוא- להיות מוכן לטעום טעמים ומאכלים חדשים, להכיר בעובדה שמאכלי גבינה זה סוג של אוכל, ולראות עוף שלם מוגש לשולחן) .

ואישית אצלי הקושי הגדול היה לבשל לא רק דברים שהוא אוהב (בלי ירקות, בלי תפו"א, ובלי עוגות פירות) אלא גם דברים שאני אוהבת ויש סיכוי (מאוד גדול) שהוא לא יגע בזה...

בהצלחה

אבל צריך פתיחות ולא התחפרות בסגנון : האוכל של אמא שלי הכי טעים.. ובכלל מנהגי הבית שלי עולים על כולם..

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳