אני חושבת שאת צריכה גם לרצות, ולא רק להרגיש שאת חייבת להתחתן בקרוב.

אם גם תרצי, נראה לי שלא תחששי. לדעתי עכשיו זה לא נורא אם את עדיין לא ממש רוצה, ואפשר להמתין מעט. אבל לשמור במודעות ולבדוק את עצמך, מה קורה עוד חצי שנה, עוד שנה - הרצון צריך להבשיל. זו דעתי.

אני גם רוצה.

מה שמניע אותי בעיקר זה המחשבה שיש כ"כ הרבה דברים שהייתי רוצה לעשות בחיים אבל אני חייבת להתחתן בשביל לעשות אותם.. 

מצד אחד אני רוצה כבר להתחיל לעשות

מצד שני אני חושבת על ההורים שלי בגיל 20 (אבא בצבא, אמא בחו"ל עדיין חילוניה לפני עלייה לארץ וחזרה בתשובה) וכאילו זה כל כך מרוחק וזה בכלל לא משנה שהם התחילו להגשים את עצמם ואת חלומותיהם לגבי העתיד רק בגיל 23-4

וזה מציב אותי בשאלה אם עלינו לרצות להתקדם כמה שיותר מהר, או שאפשר גם לתת זמן וכו'..

אם אני רוצה להתחיל עסק כלשהו

או להקים יישוב

אני צריכה לחכות עד אחרי שאתחתן.. לא ככה?

פה בדיוק השאלה.. אני נהנת מאוד לבלות עם החבר'ה שלי, ותוהה אם אתקדם עכשיו לקשר רציני וחתונה בעז"ה- אם אוכל להמשיך בזה.. במיוחד שאין אצלינו אף אחד נשוי..

וכאילו, יש מלא דברים חשובים לעשות בהמשך החיים, מצד שני עכשיו זה גם הזמן הזה לבלות וכו'.. אז זה מבלבל

בבנית הבית ובזוגיות שלך עם בעלך.

ואחרי החתונה אפשר לצאת עם חברות וכו....זה לא סותר ואף מומלץ.אם כי לא כמו ברווקות.

השאלה היא אם זה רק חלומות לעתיד הרחוק(עוד שנתיים-שלוש נניח)

או תחושה אמיתית שאת רוצה עכשיו לבנות משהו חדש

לתת מעצמך ולקבל

ובקשר לחבר'ה את נשמעת לי חברותית אז בטח תצליחי לשמור איתם על קשר

אבל מן הסתם,אחרי החתונה זה כבר לא יהיה אותו דבר

אבל את יודעת,טיולים עם הבעל זאת גם אופציה

שאת לא צריכה למהר לשום מקום. 
יש הרבה החלטות גדולות שאנחנו מקבלים בחיים. החלטות עם השלכות רציניות שדורשות מאיתנו המון. אין שום סיבה להיכנס אליהם עד שנדע שאנחנו מוכנים ומתאימים ויודעים מה אנחנו רוצים. 

זה נכון לגבי בחירת תואר ומקצוע. 
זה נכון לגבי נישואין
זה נכון לגבי ילדים
זה נכון לגבי לקיחת משכנתא 
וכו

והדברים האלו לא בורחים לשום מקום, וכניסה בוסרית אליהם יכולה להסתיים בצורה איומה. טוב תעשי שתיקחי את הזמן להכיר את עצמך, לבנות את עצמך, ולקבל הבנה של מי את ומה את רוצה להשיג במאה השנים הקרובות. ליבנתיים תחליטי מה את רוצה לעשות בשנה הקרובה, וזה יכול להיות כל דבר מעבודה ומגורי שותפים, ועד למדרשה, התנדבות וטיולים. 

תרשי לעצמך להיות מבולבלת, זהו מצב בריא וחיובי. את שואלת שאלות ותוהה, וזו הדרך היחידה להגיע מאוחר יותר לתשובות, ותשובות טובות. כאשר תרגישי ותדעי מה את רוצה, זה יהיה הסימן שלך להסתער. 
 

התכוונתי "רוצה להתחתן", ולא "רוצה לעשות דברים בחיים, שאוכל לעשות כנשואה". כי לענ"ד, לרצות להקים עסק או יישוב - זה לא לרצות להתחתן.

ב"רוצה להתחתן" התכוונתי - רוצה בן זוג. רוצה קשר כזה. ואח"כ להקים אתו משפחה. אם לא מרגישים רצון כזה, לדעתי זה מוקדם מדיי בשביל להינשא. (כמובן זו רק דעתי.)

"רוצה להתחתן". 

ברור לי שהרצון להתחתן הוא הרצון בבן זוג ולא בדברים בטנכיים שיתאפשרו בעקבות זה. 

וכן, זה משהו שאני רוצה. 

זה נשמע שאת כן מתחילה להיות יותר מוכנה להתחתן אבל את עדיין לא כולך רתומה למשימה ורוצה לנצל עוד את זמן הרווקות ומפחדת להתקדם מהר מדאי.

זה תהליך של הבשלה. נסי לשבת עם עצמך ולסדר את הרצונות השונים לפי החשיבות שלהם אצלך בלב. וליישם אותם לפי זה בלי סתירה. לדוג' לתת לעצמך עוד כך וכך זמן או חוויות וכו' שתרגישי שיותר מיצית את הרווקות ואח"כ להמשיך. או כן לצאת אבל בנחת עם עצמך מבחינת בניית הקשר שלא יהיה היסחפות מהירה. נחת שתיתן לך גם את הזמן והפרפקטיבה והמרחב להחליט מול הרווקות.

בהצלחה רבה!

אם יש לך רצון גדול לזוגיות כי את מרגישה את זה כצורך טבעי ואת בשלה לזה, אז תהיי פתוחה להצעות.

אם תהיה לך זוגיות טובה ומפרגנת תוכלי לעשות את כל הדברים שאת רוצה לעשות, במקביל. נישואים זה לא סוף החיים.

מה שכן, ברגע שאת עם מישהו, ואת באמת בשלה לזה, ואת באמת אוהבת אותו מכל נשמתך, תיראי שה"תוכניות" שלך כרווקה משתנות בהתאם לכך באופן טבעי. פתאום הרצונות שלך משתנים. זה בסדר, וזה לגיטימי.

לא מתכננים לפגוש מישהו ולהתאהב, זה פשוט קורה.

המלצה שלי: לזרום עם החיים ולראות לאן יובילו אותך.

בהצלחה

שאת יש שיכולים לכאן ולכאן. השאלה בגדול איפה את (וכתוצאה גם המשפחה שלך,עמ"י והעולם) תרויחי הכי הרבה.
לדעתי זה גיל מתאים ונראה שגם לדעתך יש לך סיבות.
מצד שני את מפחדת להפסיד. נראה שברור לך מה תפסידי מהנישואים (והקשר בכלל?) כרגע, ונשמע שמה שתפסידי זה חוויות חיוביות וטובות. לכן נראה לי שהשאלה היא מה תרויחי כעת מנישואים (וקשר). אם הרווח באחד הצדדים גבוה יותר בכיוון הנישואים והפחד עדין גדול מידי- יתכן שעוד יש חוסר של חוויות חיוביות והעצמה אישית, ואז יתכן שכדאי שתקדישי לזה זמן מסוים[כמובן, בלי לאבד ראש]. נראה לי שלא כדאי להתחתן עם תחושה של החצמצה, (למרות שנראלי שהתחושה הזאת לא בהכרח נכונה, ואם כבר היית מאורסת/נשואה אולי הייתי אומר שכדאי לברר על זה בצורה יותר סודית על הצדדים הפסיכולוגיים).

בתכל'ס- את לא לבד בדילמה הזאת.;)

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?