איזו שמחה.

גישה בריאה.

הרבה נחת.

התגובות החמות עשו לי חשק להתייעץ.. 

תגידו, איך אפשר למנוע קנאה?? ב"ה התינוק המתוק שלי לא מקנא בהן, כנראה שהוא קטן מידי.. הקנאה הגיעה ממקור בילתי צפוי- מבן ה3 וחצי... חוץ מיזה שהוא מציק להן בכל הזדמנות אפשרית {מוציא את המוצץ, מושך בבקבוקים מושךאת החיתול בד, מרביץ ועוד...} וזה מאוד מקשה על הטיפול בהן, אני מרחמת עליו. הוא כזה פספוס מתוק ועדין שעד לפני הלידה היה הילד הכי שמח עלי אדמות פתאום מתבכיין על שטות. זה מתסכל כ"כ... אני באמת משתדלת לעשות לו המון זמן איכות ולהתייחס רק אליו כשהתאומות ישנות אבל זה לא עוזר. אני מנסה לרצות אותו אני אומרת לו בוא תראה היא לא יודעת ללכת לא יודעת לדבר ולא יודת לעשות כלום, בוא נעזור לה! אבל הוא רק מחייך חיוך מתוק שבא לי לאכול אותו.. ועכשיו אני ממש מרגישה אמא רעה! למה אני יולדת הרבה ילדים וככה הם מרגישים מקופפחים??

עצות??

ואת לא אמא רעה, בד"כ כשמגיע ילד חדש יש תגובות שונות של הילדים בבית וזה הגיוני. אפשר לתת לו ללטף אותם, לתת לו כן להתקרב אליהם ואפילו להחזיק ביחד איתו על הידיים, אם מרחיקים ילד ממשהו אז באופן טבעי הוא ירצה להשיג אותו בדרך אסורות, ואז ירביץ וכו'.

אני תמיד נותנת לילדים לנשק ולחבק ולא להראות שאני מפחדת שימעכו את הפיצי, ובנתיים זה עובד, אף אחד לא הרביץ לתינוק החדש שהגיע.

אני בטוחה שאת אמא מעולה, רק קצת (הרבה?) עייפה מהלידה, ותאומות זה באמת לא קל

כשהגעתי הביתה מבית החולים הבאתי להם פרסים והפתעות מהתינוקת,

לכל אחד סיפרתי כמה התינוקת חיכתה לראות אותו , כל בכי שלה, אמרתי לילד שהיא ככה מדברת ומספרת לי כמה שהוא חמוד ומתוק ומקסים ועוזר לאמא ושהתינוקת ראתה שהוא ויתר לאחותו... היתי ממציאה באותו רגע מה התינוקת אומרת לו ובהמשך גם מחייכת במיוחד אליו והיא כל כך מתרגשת שהוא כבר חזר מהגן והיא יכולה לראות אותו.

כל פעם הילד התורן היה זורח מאושר לשמוע מה הקטנה חושבת עליו..

הילדים אוהבים את הקטנה ובכלל לא מקנאים בה

כדאי לנסות

ולאנונימית- מזל טוב כפול! וגידול קל ובנחת.

הרבה כוחות בעז"ה.

אפשר גם לדבר אתו על ההרגשה הקשה שלו, שהוא רוצה את אמא ואת אוהבת אותו ורוצה להיות אתו, ובטח קשה לו שאמא עסוקה עכשיו עם התינוקות.

וכמובן אף פעם, אף פעם לא להשוות בין ילדים. הוא והצרכים שלו לא קשורים לאף ילד אחר.

זה שהוא יודע שאת מודעת לצורך שלו להיות אתך, זה עוזר לו. זה מה שהוא מנסה להגיד לך בהתנהגות הבעייתית שלו. זה תמיד עוזר לבטא את הרגש שהילד לא יודע להגדיר, אבל חש בעוצמה רבה.

אחרי שאת מדברת אתו, חיוך, ליטוף, או קריצה מרחוק גם יעזרו לו קצת, כשהם מזכירים לו את מה שאמרת לו.

המון ברכה והצלחה!

אולי הוא מרגיש כמו אמא שלו, תודה עצומה לה' על השפע שהוא נותן לנו?

מנסיוני (6 ב"ה, בבודדים...) הילד מגיב כמו שאני מצפה שהוא יגיב. כשאני חושבת "מסכן, עכשיו הוא לא יוכל לקבל את הצומי שהוא רוצה" הוא מתנהג בהתאם- כמו ילד מסכן שצריך לפצות אותו. (לא צריך להגיד מילה, הילדים שלנו קוראים אותנו לגמרי...) וכשאני חושבת- "הוא בטח כל כך מאושר שהוא כבר לא מהקטנים בבית, הוא כל כך נהנה מהתינוקות החדשות, ומההתרגשות הכללית"- הוא יתנהג בהתאם. הכל נמצא בראש שלנו, ולכן אנחנו יכולות לשנות הכל, אם נשנה את הגישה שלנו והמחשבה שלנו.

זה ארוך ויותר מורכב ממה שכתבתי כאן, אפשר באישי.

אני רק רוצה לשתף אותך במשהו שאמרה לי קרובת משפחה, אמא ל11 ילדים, בני 33 ומטה. היא אמרה שהדבר הכי גדול שהיא נתנה לילדים שלה זה עוד אח. זה יותר מכל תשומת לב, יותר מנתינה כלכלית, יותר מהכל. נכון שבמצב שאנחנו נמצאות בו (הרבה ילדים קטנים) עוד לא רואים את זה, אבל דיברתי עם הילדים שלה, והם חתמו על כל מילה. אחים זה דבר מעצים, מחזק, בונה, אפשר לבטוח בהם ולדעת שתמיד יש מי שיעזור אם תצטרך. כל הכבוד לך שאת מוכנה לעשות למענם את זה, למרות המאמץ שזה דורש ממך. באמת!!!

אז תפסיקי לנסות לרצות אותו, עשית בשבילו את הדבר הכי טוב בעולם, ואת האמא הכי טובה בשבילו!

שיהיה לך הרבה כוח!

גם אני מאוד התחברת למה שכתבת (זו עם השם המורכב באנגלית ).

כבר מזמן רצה אצלי המחשבה שאחת המתנות היקרות שאפשר לתת לילד זה אח (וגם קשר טוב עם אח, עד כמה שניתן לעזור ולכוון במקרה של סכסוכים).

תודה שכתבת.

בוודאי שההסתכלות על הילד החדש כדבר נפלא לכולם, עושה כבר את עיקרה של העבודה.

יחד עם זה, יכולות להיות נסיבות "טכניות" שצריכות שימת-לב. וכמו כן, לילד יש גם תחושות משלו..

יכול לקרות לפעמים שבגלל עומס כלשהו הגדול יותר מרגיש פתאום שתשומת-הלב קצת הוסחה ממנו. או שומע את הפינוק לקטן וקצת חסר לו..

אלו דברים שניתן להתגבר עליהן. רק צריך ערנות אם הם קיימים - ואין כל הכרח שיהיו. במקרים כאלו, אז מלבד החשיבה האמיתית החיובית, כדאי גם לשים לב לזמנים מיוחדים לאח הגדול יותר לבד, "לקבל" ביחד את התינוק בלי לשלול את עניינו המיוחד של עצמו, וכו'.

אבל כמובן נכון שלא צריך שום "יסורי מצפון".. בדיוק ההיפך: הדבר הכי גדול לילדים, באופן בריא, הוא שיש להם משפחה עם עוד אחים ואחיות, בשפע. לטווח קצר ולטווח ארוך..

 (אגב אנחנו 11 מהבית גם כן.. אבל בהפרשים הרבה יותר גדולים)

עכשי"ו ב"ה הרבה יותר קל, כי למדתי מה לשדר לו - איך, כמה, למה..

והתאומות כבר קצת יותר "גדולות"

ותכל'ס כבר בערך שבועיים אחרי לידה את מפתחת כבר הרגלים ומסגרת........ ב"ה שנתן לי מתנה שכזאת

מניסיון של זוג תאומים אחד, כשרק עוד שני ילדים בבית - נשמע שיש לך הרבה כוחות אם בורכת בברכה כזאת.

ואת כמובן לא אמא רעה, רק אמא עייפה, וזה מובן בהחלט. זה הזמן לדעתי לבקש עזרה מכול מי שמציע, כולל מישהו שיוכל להעניק תשומת לב לילד שמרגיש קנאה, ולפנות גם מעט זמן למנוחה שלך.

שוב, מעריצה אותך על הכוחות ועל השמחה. המשיכי כך.

שתראי מכולם הרבה נכדים ונינים ובני נינים...

רק רוצה להגיב שאני לא מרשה לילדים להתקרב לתנוקות חדשים בכלל

איך שאומרים על כוונות טובות שלא תמיד מביא לתוצאה רצויה אבל לכל אחת שיקולים שלה

כל כך כיף לשמוע!!!!!

עשיתי את מה שכתבת, וזה פשוט עובד מעולה, הוא כבר הרבה פחות מציק להן!! עכשיו ב"ה יש לי תקופה יותר קלה.. יש לי בת מתנדבת שעוזרת לי בעבודות הבית היא פשוט מותק! הבת שלי הגדולה מאפשרת לי שעה של מנוחה ביום בו היא שומרת על הקטונים ואני בנתיים יושבת לי בנחת וכותבת לכן תגובה בערוץ 7 בקיצור ב"ה ה' נותן לי כוחות, ואני אמא מאושרת

זה ממש משמח התגובות החמות שלכן! ונכון, באמת "כיף לי" אם כי מהצד זה נראה יותר כיף ממה שזה באמת (כשהייתי בהריון שלהן לא חשבתי כמה קשה כבר יכול להיות לטפל ב2 תינוקות וזה קשה אבל כיףףףףףףףףףףףףףףף

עד עכשיו ב"ה לא הייתי צריכה כי הנקתי עד גיל 1 בערך.. אבל עכשיו בתאומות אין לי מספיק חלב בשביל שתיהן.. מה אתן ממליצות? 

תודה!

(צריך לוודא שאין אלרגיות, או משהו).

אבל נראה לי שלא נכון שאין לך מספיק חלב - ייצור החלב גובר עם הדרישה. מה שכן - זה קשה להניק שניים. אני ויתרתי על הנקה מלאה כדי לא להיות מותשת. תבדקי למה את מעדיפה לוותר.

אני אמא לשלישייה, כיום בנות 3.5 

ואני חייבת להגיד שקראתי ואני מעריצה אותך!!! לפי מה שנשמע, את בלבוסטע כזאתי שלא לוקחת עזרה. אז בואי ואספר לך שכשהשלישייה שלי נולדו, כל היום וכל הלילה היו אצלי בבית נשים ונערות שעזרו לי איתם, וכשם היו בני 4 חו' היו 5 בנות קבועותת שפשוט באו מתי שבא להן וזה היה נסססס הצלההה יכולתי פשוט ללכת לישון והן טיילו איתן ושיחקו איתן!! וזה עזר לי! ומגיל 2 יש כבר רק אחת שבאה והיא עדיין באה היום לפעמים!
אני מוכרחה להגיד לך שלמרות שאולי את מסתדרת (חוץ ממי שעוזרת לך עם הנקיונות) לדעתי כדאי לך חקבל עזרה ממשהי או שתיים שיבואו לעזור לך לטפל בילדים. אני מעריכה שבשעות המקלחות יש לך זמן לחוץ, תבקשי עזרה! אל תתבייישי,  זה רלוונטי. וזה יתרוםמ לך לרוגע הנפשי

לי עוזר (למנוע קנאה)

כשמטפלים בקטנים והוא בסביבה לדבר איתו

לבקש ממנו "עזרה" כמו להביא מגבונים ולעשות מזה עסק

מאחלת לך המון כח, המון אנרגיה, המון סבלנות.

במקביל יש גם המון צחוקים והמון נחת.

ותחליף חלב- אנחנו השלמנו לזוג שלנו בסימילאק,

ואם את אמא מנוסה בהנקות, אוכלת מאוזן , שותה המון וישנה מספיק (כמה שאפשר) - אז יש לך גם מספיק חלב לשתיים.

רק צריך בשביל זה אורך רוח ורצון עז.

אני מנוסה בהנקות, אבל לא אוכלת מאוזן.. בכלל לא, בקושי מספיקה לנשום!! אבל החלטתי ליישם עצה של אחת הנשים פה ופעם בשבוע יש לי בייביסיטר, נערה מתוקה שבאה אלינו לשעתיים ושומרת על הילדים.. בנתיים אני אוכלת!! ונחה לי  

להניק שתיים זה מתיש. אני חלשה גם ככה  

אני מביאה להן סימילאק, זה מעולה.. (אני עושה תורנות פעם ניצני יונקת ופעם שיר ) 

איזה עייפות!! לא יאומן!!!!!!! מתעוררות לי 10 פעמים בלילה הקצר שלי .. אבל ב"ה האושר מעל ה-כ-ל  

חצי השנה הראשונה קשה מאוד.

כשמתחילים עם זחילה והתייצבות בשנת לילה תרגישי בבת אחת הרפיה עצומה.

נהדר שאת מפרגנת לעצמך עזרה, הלואי שיכולת קצת יותר.

וחכי לחוויות, זו חגיגה של צחוקים בכל פעם מחדש.

המון המון המון בריאות ונחת!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....