ילדתי לפני שבועיים תאומות!! מספר 8+9... עם כל הקושי בהריון ובלידה זה שווה את זה!! יש לי בת בכורה ואח"כ 6 {!!!!} בנים.. הבכורה שלי כל לידה התאכזבה מחדש ועכשיו- היא כולה זוהרת!!! ה' תודה!! לפני יומיים חזרנו מביה"ח אני ממש מקווה שהתינוק בן השנה וחצי לא יקנא בתאומות..! אני מותשת מהלידה אבל מאושרת, מקווה שה' יתן לי כח לגדל את כל הפיצים בנחת ובשמחה.....(הבכורה שלי בת 10, ויש 9 ילדים בל"ע (בינהם תאומים בני 6) 
אגב, קראנו להן שיר וניצן
איזו שמחה.
גישה בריאה.
הרבה נחת.
יוקטנההתגובות החמות עשו לי חשק להתייעץ..
תגידו, איך אפשר למנוע קנאה?? ב"ה התינוק המתוק שלי לא מקנא בהן, כנראה שהוא קטן מידי.. הקנאה הגיעה ממקור בילתי צפוי- מבן ה3 וחצי... חוץ מיזה שהוא מציק להן בכל הזדמנות אפשרית {מוציא את המוצץ, מושך בבקבוקים מושךאת החיתול בד, מרביץ ועוד...} וזה מאוד מקשה על הטיפול בהן, אני מרחמת עליו. הוא כזה פספוס מתוק ועדין שעד לפני הלידה היה הילד הכי שמח עלי אדמות פתאום מתבכיין על שטות. זה מתסכל כ"כ... אני באמת משתדלת לעשות לו המון זמן איכות ולהתייחס רק אליו כשהתאומות ישנות אבל זה לא עוזר. אני מנסה לרצות אותו אני אומרת לו בוא תראה היא לא יודעת ללכת לא יודעת לדבר ולא יודת לעשות כלום, בוא נעזור לה! אבל הוא רק מחייך חיוך מתוק שבא לי לאכול אותו.. ועכשיו אני ממש מרגישה אמא רעה! למה אני יולדת הרבה ילדים וככה הם מרגישים מקופפחים??
עצות??
ואת לא אמא רעה, בד"כ כשמגיע ילד חדש יש תגובות שונות של הילדים בבית וזה הגיוני. אפשר לתת לו ללטף אותם, לתת לו כן להתקרב אליהם ואפילו להחזיק ביחד איתו על הידיים, אם מרחיקים ילד ממשהו אז באופן טבעי הוא ירצה להשיג אותו בדרך אסורות, ואז ירביץ וכו'.
אני תמיד נותנת לילדים לנשק ולחבק ולא להראות שאני מפחדת שימעכו את הפיצי, ובנתיים זה עובד, אף אחד לא הרביץ לתינוק החדש שהגיע.
אני בטוחה שאת אמא מעולה, רק קצת (הרבה?) עייפה מהלידה, ותאומות זה באמת לא קל
כשהגעתי הביתה מבית החולים הבאתי להם פרסים והפתעות מהתינוקת,
לכל אחד סיפרתי כמה התינוקת חיכתה לראות אותו , כל בכי שלה, אמרתי לילד שהיא ככה מדברת ומספרת לי כמה שהוא חמוד ומתוק ומקסים ועוזר לאמא ושהתינוקת ראתה שהוא ויתר לאחותו... היתי ממציאה באותו רגע מה התינוקת אומרת לו ובהמשך גם מחייכת במיוחד אליו והיא כל כך מתרגשת שהוא כבר חזר מהגן והיא יכולה לראות אותו.
כל פעם הילד התורן היה זורח מאושר לשמוע מה הקטנה חושבת עליו..
הילדים אוהבים את הקטנה ובכלל לא מקנאים בה
כדאי לנסות
ולאנונימית- מזל טוב כפול! וגידול קל ובנחת.
הרבה כוחות בעז"ה.
אפשר גם לדבר אתו על ההרגשה הקשה שלו, שהוא רוצה את אמא ואת אוהבת אותו ורוצה להיות אתו, ובטח קשה לו שאמא עסוקה עכשיו עם התינוקות.
וכמובן אף פעם, אף פעם לא להשוות בין ילדים. הוא והצרכים שלו לא קשורים לאף ילד אחר.
זה שהוא יודע שאת מודעת לצורך שלו להיות אתך, זה עוזר לו. זה מה שהוא מנסה להגיד לך בהתנהגות הבעייתית שלו. זה תמיד עוזר לבטא את הרגש שהילד לא יודע להגדיר, אבל חש בעוצמה רבה.
אחרי שאת מדברת אתו, חיוך, ליטוף, או קריצה מרחוק גם יעזרו לו קצת, כשהם מזכירים לו את מה שאמרת לו.
המון ברכה והצלחה!
אולי הוא מרגיש כמו אמא שלו, תודה עצומה לה' על השפע שהוא נותן לנו?
מנסיוני (6 ב"ה, בבודדים...) הילד מגיב כמו שאני מצפה שהוא יגיב. כשאני חושבת "מסכן, עכשיו הוא לא יוכל לקבל את הצומי שהוא רוצה" הוא מתנהג בהתאם- כמו ילד מסכן שצריך לפצות אותו. (לא צריך להגיד מילה, הילדים שלנו קוראים אותנו לגמרי...) וכשאני חושבת- "הוא בטח כל כך מאושר שהוא כבר לא מהקטנים בבית, הוא כל כך נהנה מהתינוקות החדשות, ומההתרגשות הכללית"- הוא יתנהג בהתאם. הכל נמצא בראש שלנו, ולכן אנחנו יכולות לשנות הכל, אם נשנה את הגישה שלנו והמחשבה שלנו.
זה ארוך ויותר מורכב ממה שכתבתי כאן, אפשר באישי.
אני רק רוצה לשתף אותך במשהו שאמרה לי קרובת משפחה, אמא ל11 ילדים, בני 33 ומטה. היא אמרה שהדבר הכי גדול שהיא נתנה לילדים שלה זה עוד אח. זה יותר מכל תשומת לב, יותר מנתינה כלכלית, יותר מהכל. נכון שבמצב שאנחנו נמצאות בו (הרבה ילדים קטנים) עוד לא רואים את זה, אבל דיברתי עם הילדים שלה, והם חתמו על כל מילה. אחים זה דבר מעצים, מחזק, בונה, אפשר לבטוח בהם ולדעת שתמיד יש מי שיעזור אם תצטרך. כל הכבוד לך שאת מוכנה לעשות למענם את זה, למרות המאמץ שזה דורש ממך. באמת!!!
אז תפסיקי לנסות לרצות אותו, עשית בשבילו את הדבר הכי טוב בעולם, ואת האמא הכי טובה בשבילו!
שיהיה לך הרבה כוח!
גם אני מאוד התחברת למה שכתבת (זו עם השם המורכב באנגלית ).
כבר מזמן רצה אצלי המחשבה שאחת המתנות היקרות שאפשר לתת לילד זה אח (וגם קשר טוב עם אח, עד כמה שניתן לעזור ולכוון במקרה של סכסוכים).
תודה שכתבת.
בוודאי שההסתכלות על הילד החדש כדבר נפלא לכולם, עושה כבר את עיקרה של העבודה.
יחד עם זה, יכולות להיות נסיבות "טכניות" שצריכות שימת-לב. וכמו כן, לילד יש גם תחושות משלו..
יכול לקרות לפעמים שבגלל עומס כלשהו הגדול יותר מרגיש פתאום שתשומת-הלב קצת הוסחה ממנו. או שומע את הפינוק לקטן וקצת חסר לו..
אלו דברים שניתן להתגבר עליהן. רק צריך ערנות אם הם קיימים - ואין כל הכרח שיהיו. במקרים כאלו, אז מלבד החשיבה האמיתית החיובית, כדאי גם לשים לב לזמנים מיוחדים לאח הגדול יותר לבד, "לקבל" ביחד את התינוק בלי לשלול את עניינו המיוחד של עצמו, וכו'.
אבל כמובן נכון שלא צריך שום "יסורי מצפון".. בדיוק ההיפך: הדבר הכי גדול לילדים, באופן בריא, הוא שיש להם משפחה עם עוד אחים ואחיות, בשפע. לטווח קצר ולטווח ארוך..
מניסיון של זוג תאומים אחד, כשרק עוד שני ילדים בבית - נשמע שיש לך הרבה כוחות אם בורכת בברכה כזאת.
ואת כמובן לא אמא רעה, רק אמא עייפה, וזה מובן בהחלט. זה הזמן לדעתי לבקש עזרה מכול מי שמציע, כולל מישהו שיוכל להעניק תשומת לב לילד שמרגיש קנאה, ולפנות גם מעט זמן למנוחה שלך.
שוב, מעריצה אותך על הכוחות ועל השמחה. המשיכי כך.
שתראי מכולם הרבה נכדים ונינים ובני נינים...
רק רוצה להגיב שאני לא מרשה לילדים להתקרב לתנוקות חדשים בכלל
איך שאומרים על כוונות טובות שלא תמיד מביא לתוצאה רצויה אבל לכל אחת שיקולים שלה
כל כך כיף לשמוע!!!!!
עשיתי את מה שכתבת, וזה פשוט עובד מעולה, הוא כבר הרבה פחות מציק להן!! עכשיו ב"ה יש לי תקופה יותר קלה.. יש לי בת מתנדבת שעוזרת לי בעבודות הבית היא פשוט מותק! הבת שלי הגדולה מאפשרת לי שעה של מנוחה ביום בו היא שומרת על הקטונים ואני בנתיים יושבת לי בנחת וכותבת לכן תגובה בערוץ 7 
בקיצור ב"ה ה' נותן לי כוחות, ואני אמא מאושרת
זה ממש משמח התגובות החמות שלכן! ונכון, באמת "כיף לי" אם כי מהצד זה נראה יותר כיף ממה שזה באמת (כשהייתי בהריון שלהן לא חשבתי כמה קשה כבר יכול להיות לטפל ב2 תינוקות וזה קשה אבל כיףףףףףףףףףףףףףףף
(צריך לוודא שאין אלרגיות, או משהו).
אבל נראה לי שלא נכון שאין לך מספיק חלב - ייצור החלב גובר עם הדרישה. מה שכן - זה קשה להניק שניים. אני ויתרתי על הנקה מלאה כדי לא להיות מותשת. תבדקי למה את מעדיפה לוותר.
אני אמא לשלישייה, כיום בנות 3.5
ואני חייבת להגיד שקראתי ואני מעריצה אותך!!! לפי מה שנשמע, את בלבוסטע כזאתי שלא לוקחת עזרה. אז בואי ואספר לך שכשהשלישייה שלי נולדו, כל היום וכל הלילה היו אצלי בבית נשים ונערות שעזרו לי איתם, וכשם היו בני 4 חו' היו 5 בנות קבועותת שפשוט באו מתי שבא להן וזה היה נסססס הצלההה יכולתי פשוט ללכת לישון והן טיילו איתן ושיחקו איתן!! וזה עזר לי! ומגיל 2 יש כבר רק אחת שבאה והיא עדיין באה היום לפעמים!
אני מוכרחה להגיד לך שלמרות שאולי את מסתדרת (חוץ ממי שעוזרת לך עם הנקיונות) לדעתי כדאי לך חקבל עזרה ממשהי או שתיים שיבואו לעזור לך לטפל בילדים. אני מעריכה שבשעות המקלחות יש לך זמן לחוץ, תבקשי עזרה! אל תתבייישי, זה רלוונטי. וזה יתרוםמ לך לרוגע הנפשי
לי עוזר (למנוע קנאה)
כשמטפלים בקטנים והוא בסביבה לדבר איתו
לבקש ממנו "עזרה" כמו להביא מגבונים ולעשות מזה עסק
מאחלת לך המון כח, המון אנרגיה, המון סבלנות.
במקביל יש גם המון צחוקים והמון נחת.
ותחליף חלב- אנחנו השלמנו לזוג שלנו בסימילאק,
ואם את אמא מנוסה בהנקות, אוכלת מאוזן , שותה המון וישנה מספיק 
(כמה שאפשר) - אז יש לך גם מספיק חלב לשתיים.
רק צריך בשביל זה אורך רוח ורצון עז.
אני מנוסה בהנקות, אבל לא אוכלת מאוזן.. בכלל לא, בקושי מספיקה לנשום!! אבל החלטתי ליישם עצה של אחת הנשים פה ופעם בשבוע יש לי בייביסיטר, נערה מתוקה שבאה אלינו לשעתיים ושומרת על הילדים.. בנתיים אני אוכלת!! ונחה לי
להניק שתיים זה מתיש. אני חלשה גם ככה 
אני מביאה להן סימילאק, זה מעולה.. (אני עושה תורנות פעם ניצני יונקת ופעם שיר )
איזה עייפות!! לא יאומן!!!!!!! מתעוררות לי 10 פעמים בלילה הקצר שלי .. אבל ב"ה האושר מעל ה-כ-ל 
פפריקה--אחרונהחצי השנה הראשונה קשה מאוד.
כשמתחילים עם זחילה והתייצבות בשנת לילה תרגישי בבת אחת הרפיה עצומה.
נהדר שאת מפרגנת לעצמך עזרה, הלואי שיכולת קצת יותר.
וחכי לחוויות, זו חגיגה של צחוקים בכל פעם מחדש.
המון המון המון בריאות ונחת!
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
