לצערי אין לי כ"כ זמן להאריך, אכתוב בקצרה את עניות דעתי על פי מה שלמדתי-

החלום אינו מה שמניע את המלך. מה שמניע את המלך, זהו חיפוש אחר האמת.

קיימת אצלו תביעה נפשית פנימית, מוסרית-מצפונית לחקור את האמת.

והתביעה הזו מופיעה לא פעם ולא פעמיים, אלא נשנית וחוזרת.

וידוע שהמקרה לא מתמיד,

ולכן מתחיל המלך בחיפוש אחר האמת, ומחשבה אודותיה.

וזה סובב את המלך יום יום, עד שזה בא לידי ביטוי בחלום. 

החלום הינו רק תוצאה של אותו בירור שכלי שהטריד את המלך.

 כאשר אדם עסוק במשהו כל היום, זה יופיע לו בחלום. "לא יהרהר ביום שמא יבוא לידי טומאה בלילה" (לא מדויק)

את פרעה מדאיגה הכלכלה זה בא לידי ביטוי בחלומו, יעקב רוצה להגיע השמיימה- הוא חולם על כך.

"חלום אחד חלקי שישים מנבואה"

אפשר לדייק את זה מפס' צח' בה אומר המלך: "הנה חזקתני בדעה אשר הגעתי אליה במחשבתי, ואשר אושרה לי במראה החלום"

יש עוד כ"כ הרבה מה להעמיק- למה ריה"ל לא מספר זאת [שזה התחיל ממחשבה ולא מחלום] בתחילת הספר? למה לא מתואר מלך יהודי העורך בירור?ועוד ועוד,ועוד....

מקווה שקצת עזרתי.

שאם הגר"א ועוד הרבה גדולי ישראל אמרו על ספר הכוזרי שהוא קדוש וטהור, אז אין בו דבר סתם, אין מילה מיותרת, אין דבר לא מסודר/לא מדויק בספר. לא סתם זה 5 מאמרים [כנגד ח"ח תורה, 5 ברכי נפשי, 5 חלקי הנשמה (אין לנו השגה בזה)] צריך רק ללמוד איך זה בא לידי ביטוי בספר..

אם אתה מעוניין-הרב קלנר מרבה לדבר על זה, וזו הדרך בה הרב הולך בשיעוריו על הספר.

אתה לא חייב להסכים עם הגישה.

ומוסבר, בערך כמו שהסביר לפני, וגם הרב שרקי כתב על זה כמדומני.

וכל המגמה של פרק א' זה נבואה...

אולי הוא מדגיש את עניין ההתגלות, שמלך כוזר לא מגיע למעשה הרצוי בעצמו, אלא נזקק לסיוע מלמעלה.

כמובן עם ישראל שזכה ליציאת מצרים, מעמד הר סיני ועוד לא זקוק לחלומו של מלך כוזר.

וכן המלאך.

ואם נלך צעד קדימה, אז הר סיני ויציאת מצרים הם לא הוכחה, הם שלב בתהליך.

ואולי מדרגה אחרי החלום.

הרקע לסיפור מבוסס בחלקו על חלום, וגם לזה יש כל מיני הסברים מעניינים, ראה בתגובות שלפני.

עיין אוה"ק א' בפיסקה של "החולמים הגדולים" על משמעות החלום.

"החלומות הגדולים יסוד העולם הם. המדרגות שונות הן. חולמים הם הנביאים, בחלום אדבר בו. חולמים הם המשוררים בהקיץ, חולמים בעלי המחשבה הגדולים לתקין העולם. חולמים אנו כולנו בשוב ד' את שיבת ציון. הגסות של החיים החברותיים, בהיותם שקועים רק בצדם החמרי, נוטלת את אור החלום מן העולם, את זהר ההרחבה שלו, את עליתו העליונה, מהמציאות הקודרת, עד שהעולם מפרפר במכאובים מתוך עקיצותיה הארסיות של המציאות, חסרת זהר החלום. רק המכאובים הם יסורי אהבה, הם ימרקו את העולם, יבררו לו, כמה גדולה היא הטעות של המתפארים במציאות הלקויה, בעת אשר רק החלום החפשי, המורד במציאות וגבוליה, הוא הוא באמת האמת היותר הויתית של המציאות. ואז שב חזון החלום והיה למחזה ברור. פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות, ותמונת ד' יביט. " (אוה"ק א עמ' רכו)

"השינה, וכל התכונה הטבעית הכללית של הלילה, שהיא גורמת את השינה ומתאימה לה, פועלת על צדדי החיים שבאדם שתי פעולות הפכיות. הצד העליון הרוחני יוכל להתעלות ביותר. חפשי נעשה הדמיון ממסגר החושים, ואם הוא תמיד מקושר בשכל ובחפץ עליון וקדוש, יוכל לצייר ולדמות, לחזות ולהכיר מה שאין ביכולתו בזמן הערות. אבל כח החיים שבגוף חדל קישורו עם הצד הרוחני שבאדם, והוא הולך לבדו, פועל את פעולתו הטבעית, בצורה חשוכה מעורפלת. משני המקומות מתדבקות דוגמאות. אורות צחות, בנשמה העליונה, מזיו שלמעלה. ומחשכים וצחצוחי זוהמה, וקליפות מעביבות, בנפש החיים, מהרפש החשוך שהיתה שרויה בו, בהיותה בוססת בטיט של החיים הגופניים לבדם. והרינו פונים בכל בקר לשתי העבודות, לטהר את נפש החיים (נט"י), ולקשר את האורות הנוספים בנשמת האדם העליונה, ולחבר עוד הפעם את שתי הקצוות בהרמוניה הנאותה." ( אוה"ק א, עמ' רל )

יש גם בלנתיבות ישראל ח"ב עמ' שו' (במהדורה החדשה,הכחולה 2 כרכים)על מהות החלום. [אם אני זוכר נכון קוראים למאמר "החיל והחוסן"]

יש את ספר הכוזרי ויש את העם הכוזרי.

העם הכוזרי הם גויים שהתגירו בעקבות החלום של מלכם.

הספר הכוזרי נכתב ע"י ריה"ל  כדו שיח בין המלך הכוזרי לחכם יהודי ספר זה הינו מבוסס על שיחה אמיתית.

בשורה התחתונה הספר מבוסס על העם שהתגייר בעקבות חלום. (ספר פילוספיה בנושאי אמונה)

ספר הכוזרי מבוסס על חכמתו של רבי יהודה הלוי. 

אם קוראים טוב בין השורות של ההקדמה..

הסיפור של הגוי שהתגייר והמכתבים הם רק "סיפור כיסוי" כדי להעביר מסר בצורה יותר מטודית למשל..

רבי יהודה הלוי אולי התכתב עם אותו מלך גוי. 

אבל ההתכתבות הם לא בהכרח מה שקרה שם..

הכוזרי רצה שהספר יהיה מענין ולכן הוסיף עלילה!

דברים עמוקים . ברוך שכיוונתה.

אני חושב שריה"ל אמר אמירה מאד עמוקה בכך שביסס את חיפוש האמת על חלום .

- כי השאלה היא האם תורה ומצוות הם חלק מהטבע שלנו או הכרח  שהקב"ה כפה עלינו?

כאשר המלך מרגיש בתוך תוכו שהוא אינו מסכים עם הנצרות האיסלאם והפילוסופיה הוא בעצם אומר - נבראתי עם תכונות טבעיות לעבודת ה' -ולכן כל מה שסותר בינת הלב, את תת ההכרה שמעידה על האמת הפנימית שלי , אינו נכון.

זה הרקע שהביא את מלך הכוזרי לברר,אולם יש גם כמובן להרחיב במשמעות של עצם המסגרת הזאת ותוכנה שמתוארת בספר הכוזרי.

שאכן היה עם של כוזרים בערך בתקופתו של ריה"ל שהתגיירו כולם כאיש אחד.

תיעוד יש מלוא האינטרנט (אפילו הטלויזיה ה"ישראלית" שלחה צוות לחקור את הענין (כמדומני עם ירון לונדון אוהב ישראל הגדול)

וחזרו עם סדרה של כמה פרקים על ממצאים יהודיים

כדי שיגרום לו לו להרפות, ולחפש את הדת האמיתית.

(ולא להשבות אצל הפילוסוף לדוג'.)

לנו מה שהספר מביא זה הרבה הוכחות מעבר לחלום...

אבל סביר שעוד יש מה לעיין בזה.

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום