לק"י

רק בקצרה בחור שבוכה זה מרגש במידה מסויימת או עצוב.

ממש לא היה גורם לי לחתוך, אלא אם כן הוא רגיש מידי ובגלל זה הוא בוכה הרבה.

(רגישות זה מעולה!).

ולא יודעת אם הייתי מגיבה או יודעת איך להגיב.

בכלל קשה לי לדעת מה לעשות כשאנשים בוכים

נראה לי שהייתי שואלת אותו- אם הוא רוצה לדבר על זה?

(במקרה שהוא יודע שראיתי שהוא בכה).

אם הוא לא יודע שאני יודעת- נראה לי שלא הייתי אומרת כלום.

1 א. אני אתן לו את הזמן שלו כדי להסדיר את עצמו, בכי זה דבר אישי, אני לא ישר אכנס למערבולת הנפשית שיש לו, אם זה בכי שלוקח לו המון זמן להתאושש ממנו כמובן שאשאל , אולי זה יעזור לו לספר למישו על מה שעובר עליו..

1ב. בחור אולי קצת רגיש, אבל זה ממש לא ישנה בעיני מה שחשבתי עליו עד עכשיו, זה דווקא נראה לי מוסיף על אישיותו (.. כן גם גברים בסוף בוכים..חח)

2א.אני אעשה את עצמי כאילו לא ראיתי , אלא אם כן הוא יפנה אלייי ישירות בעניין הבכי , והוא ירצה להסביר , לדבר על זה.. אני יודעת..

2ב. אין מה לעשות, אם הפגישה עברה טוב נתראה בפעם הבאה (אלא אם כן מפריעה לו הידיעה שראיתי אותו בוכה..), ואם לא אז לא ובהצלחה..

לא יודעת אם אתה מורה, אבל מסכנים התלמידים!  

1. הבחור לא רואה שאת רואה אותו בוכה

א. אם הוא באמת באמת לא ראה  שאני רואה, אז אשתדל לעשות הכל בכדי שלא ישים לב שראיתי.

ב. אחר הפגישה, דווקא אחבב אותו יותר! (נראה לי), גבר שלא בוכה (הוא גבר שמדחיק רגשות.) הוא לא גבר. (לדעתי)

זה יגרום לי לחמול עליו, שזה רגש נעים לי. אבל אסתקרן לדעת על מה ולמה...

(הכל במידה והוא בחור שפוי, וזה לא קורה לו יותר מידי)

2. הבחור רואה ויודע שראית אותו בוכה

א. אם הוא יודע שאני יודעת שהוא יודע שראיתי אותו בוכה (1) אני אהיה נורא מובכת. (2) במידה ויראה לי מתאים אשאל אם קרה משהו, ואולי נדבר על זה קצת כרצונו.

ב. כמו ב1. ב. ואם אדע את הסיבה לבכי, והיא תמצא חן בעיני, אז זה יוסיף לו נקודות אצלי...  , ואם זאת סתם סיבה, אז אחשוב שאני צריכה להכיר אותו עוד קצת בשביל להצליח להיכנס לנעליו.

את כל התשובות הנ"ל עניתי בקשר לתחילת הקשר (פשוט קרה לי משהו דומה, לא בכה, אבל היה על סף בכי וגם אני )

בקשר יותר מתקדם, כנ"ל, רק שאולי זה היה יותר עוצמתי...

(כל זה נכתב בתנאי שלא תנצל את טוב ליבן של *בנות המין היפה.)

מקווה שהועליתי.

*נשמע לי מושג חילוני מאוד משום מה, ונראה לי שלא אשתמש בו יותר.

מעדיפה לענות רק על 1

בתחילת קשר,אם הבחור לא יודע שראיתי אותו בוכה- 

1.א אז אנסה להמשיך כרגיל (במיוחד אם זה רק דמעות קטנות)

כך שהוא יקבל את התחושה שלא שמתי לב

אלא אם כן הוא יבחר לפתוח את הנושא ולשתף בעצמו

1ב.לאחר שנגמרה הפגישה- אם התרשמתי מהבחור שכן יש בו גם יציבות וחוט שדרה

אז הבכי רק יגרום לו להעריך אותו יותר

אבל אם (בלי קשר לבכי) הוא שידר חוסר בטחון קיצוני וחוסר יציבות

אז כנראה ארגיש שזה לא מתאים לי באופן אישי ויכול להיות שאשקול את הפסקת הקשר.

במילים אחרות:אין מצב שאפסול על דמעות.יש מצב שאפסול על אופי. 

סיטואציה א'-

תלוי אם אני יודעת מה הוא יעדיף.

אם נראה לי שהוא יותר ישמח שאני אעשה תצמי שלא ראיתי- אתעלם, אבל מן הסתם אשאל אותו אח"כ אם הכל בסדר.

אם נראלי שמספיק נח לו ומתאים- אני אראה ישר שראיתי, ואתעניין מה קרה.

(אני אישית אעדיף טיפוסים מהאופציה השניה)

סיטואציה ב'-

ברור שאשאל אותו מה קרה. אם הוא יודע שאני ראיתי, אין שום עניין לעשות כאילו שלא... אם הוא ירצה יענה, אם לא, לא

לגבי מה שאני אחשוב- כלום דבר מיוחד

שהוא בן אדם נורמלי, ויש לו גם רגשות. לי אישית זה חשוב (לא שיקרו לו דברים מבכים, שיהיו לו רגשות)

אגב- שאלה פרקטית- איך אני אראה שהוא בוכה בלי שהוא ישים לב שאני רואה?

לא כזה קשה...יכול לקרות במלאנתלפים דרכים...תני דרור לדמיון ולאפשרויות איך.

בס"ד

1. בשלבים מתקדמים אני חושבת שאני אברר מה קרה ואם אני יכולה לעזור...

וכמובן אנסה לעודד.

בשלבים ראשונים יש מצב שאמתין...

זה לא אמור לשנות את מחשבתי עליו...

ברור וידוע לי שגם גברים בוכים וזה די יפה בעיניי אפילו

2. אני אברר איתו מה קורה.

ואעודד וכו'...

ושוב, לא ישנה את מחשבתי..

והפעם אם הוא יודע שאני רואה זה אפילו עלול לרמוז לי משהו

אם הוא מרגיש בנוח לבכות לידי...

[כמובן תלוי במספר פגישה...]

ברמת העיקרון אתה די צודק - אבל אני דיברתי גם לאו דווקא במקרי קיצון ממש ממש - אלא גם במקרים שעדיין לא יוגדרו כמקרי קיצון לגמריי...

ואכן המציאות פחות או יותר מראה שגברים כמעט ולא בוכים...זה נחלתן של הבנות לרוב... משחר ההיסטוריה נראה לי.

אבל אכן זה לא אומר שאין מקום לגבר לבכות.

(ולגביך - אני יודע כבר שאתה לא קורא אותי,טרחת להזכיר את זה כמה פעמים בגלוי... )

וגם ניחמתי ועזרתי, אין דבר מוזר בלבכות גם אם זה גבר,

זה מראה שהבחור רגיש ומודע לעצמו.

אתה -"בחור ציני, חסר רגש וגאוותן!!! " (בלשונך, לעיל בהודעה)

ולגבי הסקר-

לדעתי גבר שבוכה- מראה אנושיות ורגישות ראויה. (נק' לזכותו!)

כיצד אני אגיב?

כל אדם שבוכה- נמצא במצב רגיש, מאוד חשוף- מאוד לאמ תאים להסתכל עליו\עליה, או להראות שראית

הייתי מסיטה את הפנים לכיוון אחר, ושותקת

אם זו בת\ מישהוא מהמשפחה שלי- הייתי מחבקת

לדבר על זה? תלוי מאוד בסיטואציה, באדם, בתקשורת ביניכם, במה שהוא משדר...

איך זה מסתדר עם הקללות?

(זה מקור הכינוי)

/אבל אין מה לומר... יש משהו מפנק בהודעות שלך/

1. 1. א. לא אגיב כלום. מי יודע, אולי גם אני אבכה. זה בטח מרגש, או עצוב, או מלטף, לראות אותו ככה, יותר מזה- כלומר, תוגבה- לא.

        ב. לא ישנה, לא אחשוב שהוא רגיש יתר על המידה. אחשוב שזה מחוסר שליטה, או סתם. אסור לבן אדם לבכות לפעמים?                 /(אהמ. אהמ.)/

2. 2. א. אסיט את את מבטי בצורה חדה, הוא הרי ראה שראיתי, הוא גם יראה שלא נעים לי לראות אותו כך. (לא בעצבנות, בנחישות. של... לא נעים להישיר מבט אל גיבור;..)

2. ב. אותו הדבר. כלומר, אם הוא ראה שראיתי, הוא יגיב בצורה כלשהיא, מן הסתם, ואם לא- גם אני לא אומר כלום.

כל זה בפגישה, נגיד.. (קשה להאמין שעל הפגישה הראשונה זה יקרה) אני לא חושבת שיש הבדל אם זה מאוד מתקדם, או בהתחלה ממש, זה נושא רגיש, ואני חושבת שהוא עלול לקרות בכל פגישה, התוגבה צריכה להיות מצד אחת מאופקת, מצד אחד מכילה, ומבינה. מן הסתם בפגישה יותר מתקדמת יהיה נוח יותר להישיר מבט, (גם אם הוא יעלה את זה, וגם אם לא)

1. תלוי במצב הקשר.

אני חושבת שיקח לי כמה דקות לעכל...

בכל מקרה אנסה לקרוא אותו להבין אם יש מקום להתייחסות בכל אופן..

משהו כמו "הכל בסדר?".. לא יודעת אנסה אבל אם ארגיש שזה יביך אותו אעשה את עצמי מתעלמת או מתעסקת במשהו אחר\ אנסה להסיח את דעתו עם משהו מצחיק..

לא ישפיע על טיב הקשר אני מניחה.

2. אשאל אותו אם הוא רוצה לשתף.. אני חושבת שזה קצת קשה להתעלם. לא נראה לי אנושי..

אם זה ממש מתקדם אז ברור שאתמוך בו ואציע את עזרתי ואביע את הערכתי לכך שהוא רגיש וכו' וכו' אסביר לו עד כמה חשוב לי להבין מה הסיבה וזה..

כמובן שזה מאד תלוי בהתקדמות הקשר.

אם זה בשלב ראשוני, והבחור לא ראה שאני ראיתי אותו, אתרחק וכ' כמו שתיארת על מנת שלא להביך.

אם זה בשלב מספיק קרוב נפשית- אעשה אותו דבר, ולאחר שהוא יסתדר וכ' ,

אהייה רגישה יותר לקלוט מה עובר עליו ואשדר שאם הוא מעוניין הוא יכול לדבר.

לגבי האפשרות שהוא ראה שראיתיו, צריך להרגיש את המצב.

בכל אופן לתת לו את המרחב ולפתוח את שתי האופציות בצורה רגישה.

(ושוב קשה לתת אפילו משפט לדוגמה כי העיניין זה הנימה בה הוא נאמר, המבע, וכ',

לפעמים גם שאלה של :אז מה אתה אומר על מזג האוויר? יכולה לתת בו זמנית את שני הדברים, 

הוא יכול להעביר נושא, או לדבר על רגשותיו.)

מחשבות לאחר הפגישה- דאגה לשלום הבחור, וניסיון לברר מה קורה איתו- בהתאם לרמת הקשר.

(הדרך לברר היא בהתאם לרמת הקשר) ולא יודעת אם זה היה גורם לי להעריך אותו באופן אחר לטוב או למוטב,

ובטח לא להיזהר מרגישות יתר אצלו. 

ואני חושבת בעיקר שבחור שנתפס בוכה, לא צריך לחשוב על מה שהיא חושבת עליו עכשיו...

זה מרגש, זה נוגע ללב

כמובן לא מדברת על מישהו שבוכה מכל מילה שאומרים לו וכו'..שזה ..כן מרתיע ..

אבל גבר רגיש..עם לב ונשמה..שיכול להתרגש או לכאוב..ולהביע גם בדמעות.. מבחינתי זה מרגש

(נראה לי שלא בפגישה..אלא אם הוא מדבר על נושא מאד מאד כאוב..)

לא מבינה מה הבעיה שגבר יבכה ,הוא גם בן אדם..יש לו רגשות,ומצבים שקשים לפעמים,הוא לא צריך להסתיר את הרגשות שלו ולבכות רק בלילה("הגברים בוכים בלילה"...)

אם היינו יוצאים תקופה והוא היה שופך את הלב הייתי אוזן קשבת בשבילו ומנסה לעודד אותו..(כמו שהייתי מתנהגת עם כל בן אדם)

וגם אם הוא לא היה שם לב לזה שראיתי אותו בוכה,נראה לי שהייתי אומרת לו ששמתי לב לזה ואם הוא רוצה לשתף אותי במשהו ..(מקווה שהבנתי נכון את השאלות).

אני אישית מחפשת בחור רגיש,אבל כמובן שלא יבכה בכל פגישה,שיהיה עדיין "גבר" אבל לא יזיק פעם ב.. להראות גם את הצד הזה ,בעיניי יש בזה משהו יפה.

1א וב

כל זמן שאני יודעת שהוא לא יודע שאני יודעת אני אשתדל להתנהג רגיל כאילו לא ראיתי כי אני יודעת שבנים לא אוהבים שרואים אותם במצב הזה. למראת שזה בסדר ולי אישית אין בעיה אם בנים שבוכים...זה ישמע קצת מוזר אבל בו נגיד שמצד שני הנטיה הטבעית להסתיר את זה היא נכונה מהסיבה הפשוטה שבנות יחסית לבנים הן פחות יציבות רגשית וברור לי שחלק ממה שבחורה תרצה שיהיה אצל בחור זה יציבות מסוימת בעניין הזה, לראות אותו בוכה זה קצת שובר את הדמות היציבה הזאת במיוחד בתחילת הקשר. ברור שבשלב מתקדם יותר זה פחות משפיע כי הבנאדם שמולי הולך ומתקרב להיות אדם אם אופי ופחות רשימת מקולת של תכונות.

לגבי מצב 2

זה מצב פחות נעים, כי פו אני כבר במצב יותר מסובך. אם הוא יודע שראיתי אותו אני לא אתנהג כעילו לא ראיתי כי זה סתם תפשי...מצד שני אני לא ירוץ לנחם אותו כי לרוב זה גורם לבנים להרגיש פחות גבר, לפחות ככה אני חושבת, תתקן אותי אם אני תועה. נראה לי שהייתי משנה את ההתנהגות שלי ואהיה יותר זהירה במילים שלי כדי שלא לדרוך על הפצעים...לא הייתי נותנת לו הרגשה שאני מרחמת עליו.

בכל מקרה זה מה שהייתי עושה חיצונית, בקטע פנימי אבל אני חייבת להגיד שלרוב, זה היה מזיז אצלי משהו...אלא אם כן הוא הוכיח את עצמו כיציב ממש יהיה לי קשה אם המצב. אני צריכה את היציבות הזאת אצל בחור ואם אני לא מרגישה שיש לי "אביר על סוס לבן" כשאני צריכה תמיכה... ושאני יותר תומכת בו, גם אם זה בתת מודע רק...מן הסתם זה יתפורר

כמו שאמרתי אבל

בשלב מתקדם זה אחרת...

א) אני אשמח אם תורידי את התון המזלזל הזה...

ב) אני בכלל לא דיברתי על שלבים מאוחרים...ברור שאז הדברים משתנים ואף אחת לא רוצה למצא את עצמה אם מישהו חסר רגשות. התשובה היתה לגבי דייטים ראשונים...אני לא יודעת מה איתך אבל בדייטים הראשונים שאני יצאתי לא הגענו לנושאים שאמורים להגיע לבכי... זה לא ממקום של חולשה ולמלא את ה"חוסר ביטחון" תאמיני לי שאם היית קצת מקירה אותי היית יודעת שאני בנאדם עצמאי ומתמודד אם מספיק ביטחון עצמי בשק. להגיד את הדברים האלה זה מתנשא ושופטני...אם כל הכבוד ...תרגעי.

שוב אני אומרת

אני לא חושבת שבפגישות ראשונות אני צרוכה להיות הפסיכולוגית שלו כמו שהוא לא צריך להיות הפסיכולוג שלי...אנחנו עוד לא מקירים אחד את השני ולהגיע לרמה כזאת של תלות בשלב ככ מוקדם זה לא בריא.

וש-ו-ב אני יגיד

זה לא המצב בשלב מתקדם שבו יש מקום לפתיחות הזאת וחשוב שהבני זוג יתמחו אחד בשני.

מאוד מצוי ומאוד לגיטימי שבחורה תרצה שבעלה יהיה קשוח יותר ממנה, ופחות רגשן. זה לא אומר שזה חייב להיות ככה, אבל לא כדאי לבטל את הרצון הזה, שהוא סה"כ טבעי ולגיטימי, לענ"ד.

אני הייתי אתמול בחתונה והחתן בכה ומאוד שמחנו לראות איך הוא מתרגש, זה היה מקסים, כולם שמחו בשמחתם.. אבל הגיוני מאוד שכמו שגבר בד"כ מחפש מישהי נשית ועדינה, כך בחורות יחפשו אדם קשוח ומופנם יותר.

שוב, לא מחייב, אבל לגיטימי והגיוני. 

היא הייתה מטורפת. והוא הגיב בצורה הכי מתאימה שיש. 

אני לא חושבת שמדובר על זה. היא בכתה על זוטות ושטויות, בחורה תמהונית, מדובר כאן על נושאים רגישים. (אבל למה למען השם אני מתעצבנת?...)

זה קשה לענות על שאלה כזו בתשובה גורפת לכל המקרים באשר הם.

זה תלוי בקשר שנרקם עם האדם שמולי, בתקופה ברובד הכלל לאומי והאישי...

ועוד הרבה גורמים...

התגובה יכולה להשתנות מאדם לאדם.

בעיקר צריך להרגיש את האדם שנמצא מולי באותו רגע, ואיזו תגובה הכי תתאים עכשיו.

וכמובן, להתפלל לבורא עולם שיתן לי את הבינה להגיב בדרך שתהיה הכי נכונה.

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

בכאלה נושאים.

כמו שלא אבקש מבעלי להתפלל במניין או לקבוע עיתים לתורה, אם זה חשוב, מתחתנים עם מישהו כזה וגם אז - תמיד יש שינויים.

אבל לבקש משהו שהוא בתחום היחסים של בן הזוג ואלוקים ולא בין בני הזוג עצמם, לא לגיטימי.

ולהגיד לאישה "את יותר יפה כשאת צנועה" זאת מניפולציה לכל דבר, ההפך גם לגיטימי להגיד? את יותר יפה כשאת חשופה?

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

יכול להיות שזה נושא ששווה לבחון אם יש הסכמה לגביו.

בכל מקרה, נראה לי שהניסוח שלי היה לא מובן.

אני דיברתי על אלו מצוות חשוב לנו להחמיר בהם ואלו אנחנו הולכים בעיקר הדין, לדעתי טוב שתהיה התאמה בין הדברים, לא חושב שחובה אבל זה מועיל.

אני אשלח לך פה קישור נחמד לשיעור של מורי ורבי בעניין של מנהג אישה אחרי בעלה. https://www.youtube.com/live/jMKZ9uJzqfo?si=4J8K4ipH37EIAKvW

אתה צריך שאשתך תסכים איתך בזה, לא שאני אסכים איתך ולכן דעתי לא משנה כהוא זה.

אם מעניין אותך, יש תשובה בנושא של הרב חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב שבו הוא מקשר בין מחלוקת הראשונים אם עוברים למקום הבעל או מקום האישה לאלו מנהגים מתקבלים אחרי החתונה.

כדי להסביר את הדין

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

לא חושבת שיש מצב שבחורה תצא לדייט בלי שהיא שמה לב מה ואיך היא לבושה.

אם אתה לא מקבל אותה ככה, בלי לרצות לשנות אותה, היא לא בשבילך.

ולא לראות בזה איזושהי אדישות כלפי קיום ההלכה.

1. חם מאוד

2. יש מי שמתיר (אם מדובר על הגבולות האלה)

3. היא נמצאת בסביבה X שבה כולן ככה

4. יש לה התמודדות מסוימת עם ענייני צניעות (אולי כמו לכל הבנות?)

5. אולי היא חושבת שזה בגבולות התקניים, או שהיא קצת מנסה לשכנע את עצמה ככה.

   אם זה מטריד אותך אז כדאי לנסות לבחון את היחס שלה להלכה דרך נושאים אחרים, אבל שרוולים לפה ולשם לקחת בעירבון מוגבל.

   אשריך שהנאמנות להלכה כ"כ חשובה לך!

אם אתה בוחר לחתוך - תחתוך

אם אתה בוחר להמשיך ומתי שתגיעו לפתיחות מספקת לפתוח את הנושא - גם מעולה.

אף אחד, חוץ ממך - לא יוכל להחליט על נושאים ערכיים שחשובים לך.

אפילו אם עולם הערכים שלך זה להקשיב לרב פלוני או אלמוני ולעשות מה שהוא יגיד לך - זה עולם הערכים שלך. זאת בחירה שלך.

בעיני, השאלה שלך עוסקת בענייני ערכים ולא בשידוכים

לכן, תברר טוב את הערכים שלך ותחזור אל עצמך עם תשובה.

אי אפשר לשחק עם ענייני הצניעות.

עם ישראל מצווה להישמר במיוחד בענייני הצניעות יותר משאר העמים.

אני באמת חושב שצריך למצוא דרך לגרום לכך שיתלבשו בצניעות בדרך ראויה שאינה מעליבה.

והכי חשוב - לדעת כי כל מה שכתוב בתורה זה האמת.

במסכת אבות מסבירים לנו כיצד לפעול בעולם הזה בצורה נכונה ע"פ התורה וההלכה.

בקצרה- ייתכן שלפי ההלכות שהיא מכיר/נוהגת - זה אחלה

ויכול להיות שהיא מאוד מחויבת להלכה (ובנושא שרוול זו הלכה שהיא מכירה)

ואז השאלה האם זה תרחיש שסבבה לך?

אם כן, אז אפשר פשוט לדבר איתה בכללי על מחויבות להלכה, איך היא רואה את עצמה, איך אתה רואה את עצמך וכו.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

זכור לי שהחמ"ד לקח את זה כפרוייקט, והכשיר אנשי צוות במוסדות להיות שדכנים - כולל האולפנה שבה למדתי, יש שם שדכניות של האולפנה.

ומה יש לך להפסיד מלנסות?

נעשה השתדלות