שלום לכולם,
הבן המתוק שלי עוד מעט חוגג שנתיים ב"ה!
מאז שהוא קטן הוא פעיל וסקרן ומתפתח יפה ב"ה.
עד היום ייחסתי את מעשי הקונדס שלו לשובבות אופיינית לבנים. (לא מתוך ידע או נסיון, פרשנות שלי)
בשיחה עם חברה עלתה הנק' שאולי הגיע הזמן לחנך אותו ואולי בעצם מדובר בדרישת תשומת לב שלילית.
אני יודעת שזה לא שחור ולבן ויכול להיות מעשים לכאן או לכאן, ובכל זאת אשמח אם תאמרו לי מה דעתכם בעניין וכיצד לנהוג.
אנסה לתאר התנהגויות אופייניות לו:
*מנסה לטפס ולהגיע ולהגיע למקומות גבוהים שהוא יודע שיש שם דברים שאנחנו לא מרשים לו. (הוא גורר לבד את הכסא ומטפס עליו)
*כשאני מבשלת הוא בא לידי מטפס לגז ומסתכל. אני מנסה להעסיק אותו עם כלים ושאריות אוכל שיבשל גם הוא. הוא לא מוכן להתעסק עם זה על הרצפה אלא רק על השיש בגובה שלי. תוך כדי הוא מצביע על הסיר/ מחבת ואומר חם, חם. אחרי פעמיים שלוש הוא מושיט את היד לגעת.
*פותח את דלת התנור כשהוא פועל (מאיר ומרעיש) למרות שדלת הזכוכית קצת חמה ולימדנו אותו כמה פעמים שזה חם ומסוכן.
*כשהתנור לא פועל זהו המחבוא האהוב עליו. זורק לבפנים כל מיני צעצועים.
*בשבת כשאני שמה אוכל על הפלטה הוא עומד על קצות האצבעות ונוגע בפלטה. (משתדלת להניח קצת לפני שהפלטה נדלקת)
*בגן שעשועים עולה בד"כ מהכיוון ההפוך. מנסה לטפס בסולם של הגדולים (רווחים גדולים בין השלבים).
*כמעט בקביעות מעדיף צעצועים של ילדים אחרים ולא את שלו.
*זורק המון חפצים ואת הבקבוקים שלו. לאחרונה זורק דווקא כשמתקרבים לכביש סואן באיזורנו. (או אולי סתם צירוף מקרים? התוצאה בקבוק דרוס)
*כשמסיים לאכול קודם מנקה את המגש כך שכל האוכל מתפזר ברדיוס מרשים ורק אח"כ מבקש לרדת. (אציין שהוא אוכל נקי יחסית, רק בסוף הבלאגן)
אני משתדלת להיות איתו בשעות מהמעון עד שהוא הולך לישון ולא להתעסק בדברים אחרים אחרת אני רק במרדף של כיבוי שריפות לפעמים צריך כמו למשל להכין ארוחת ערב. יום שישי אין מצב להכין שבת כשהוא בבית. מה עושים כשיש עוד ילדים?
אשמח לשמוע מכם,
תודה מראש.
נשמע כמו כל אחד מהבנים שלי בגיל שנתיים...