אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

 

תודה

יש ארגון שקוראים לו "התקשרות" זה ארגון שנבנה מגבר שחזר בתשובה ואשתו לא... (אחכ כן)
הרעעון שלו הוא לעזור לזוגות שאחד דתי ואחד לא למצוא את דרך האמצע (מתי הוא צריך לוותר עמתי היא) תוך התייעצות עם רבנים...
הם עושים סדנאות לזוגות כאלו וגם מארגנים שבתוצ במקומות שיש לך בחירה אם לשמור או לא (לדוגמא הם היו פעם במקום שהבריכות פתוחות בשבת ואפשר לצאת לטייל וכו.. ) היתה עליהם לפני איזה שבועיים כתבה בישראל היום. אני ממש התרגשתי מזה!
תעשי חיפוש "ארגון התקשרות" ואם ההורים שלך מוכנים להשקיע ולהמשיך לשמור על הזוגיות למרות השוני. הם הכתובת..
(בשונה מצוהר וערכים ודומיהם שמתרתם להחזיר בתשובה. המטרה שלהם שלא יתגרשו...


אני מרגישה מטיפת מוסר... פשוט אותי הארגון הזה ממש ריגש...

גם אני בכור

גם אצלי כל הורה מנסה לגייס אותי לצד שלו

וכמה שהוא בסדר והצד השני !@#...

זה ממש מוכר 

ולא חביב!

 

זה קשה 

אבל חייבים לא לקחת צד

אם את בגיל תיכון זה עוד יותר קשה

ממש חשוב לא להכניס את הילדים לוויכוחים האלה

ועוד יותר לא לעשות את זה מולם..

אם את יכולה לדבר איתם ולהגיד להם..

 

גם האופציה של התקשרות נשמעת משהו ששוה לבדוק אותו.

למרות שאני לא מכיר..

 

בכל מקרה 

שיהיה המון כוחות להתמודד עם זה

ואל תהססי לפנות לעזרה אם את מרגישה שזה יותר מידי

גם פה וגם במקומות אחרים שיכולים לעזור מעבר למסך ומקלדת..

 

ואנחנו פה

כרגיל

     

 

"אבא ואמא יקרים.

אנחנו הילדים אוהבים אתכם, ואוהבים אתכם יחד.

אם אתם אוהבים אותנו- הניחו לנו ואל תנסו למשוך אותנו לצד שלךָ או שלךְ"

 

אם זה קשה, אפשר גם לכתוב להם את זה.

בתקווה שהם יתאפסו. זה נורא לגדול ככה.

מילא את, אבל הקטנים...

מצמרר.

לא נראה לי שיש מצב לדבר איתם!!!

ואני גם לא מהאנשים האלה שתבוא ותדבר איתם על זה...

יש הרבה דרכים להעביר מסרים, אבל אני מבינה אותך שאת לא כזו, כי גם אני ככה...

בכל מקרה- תהי חזקה. בטוח בטוח יש לך את הכוחות לעמד בניסיון הזה!

 

תמיד פה

 

באמת חשובה הנקודה שהזכרת- לא לקחת צד.

טוב שאת בפנימייה ויש לך הפסקות מהבית

וגם חשוב (אפילו שקצת קשה בגיל הזה) 

ובמיוחד קשה בסיטואציה הזאת שלפני הגירושין (לי היה יותר קל אחרי)

ללמוד להכיל. ולקבל.

גם אם אחד ההורים בדרך שונה לגמרי מהאמונה שלי...

קשה ומזדהה איתך בסיטואציה!!!

יהיה טוב!! מוזמנת לשתף עוד ולהרגיש כאן חופשי!!!

אבא: אני לא לוקח מפתח. אם אתה הולך לישון תשאיר לי מפתח בחוץ.
😁😅🤦‍♂️

גם אם בנסיבות לא משהו...

 

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

 

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

וגם כשראיתי אותם זה היה אחרי שנתיים שלא ראיתי אותם.
יש פער של מעל 10 שנים בינינו ואמא שלי, גם אם לא במוצהר, מרחיקה בינינו (הילדים של בעלה).

מדי פעם זה נראה לי מוזר אבל לא ככ מפריע לי.

ואני מצטרף ל @ניל"ס, את יכולה לבחור אחרת, ואם זה חשוב לך ואת אומרת שהיה לכם טוב אז אפילו כדאי לך לגשר על הפער.

אחרת זה עוד יותר מוזר...

זה מוזר ממש

אבל היא נותנת תחושה טובה, אז זה...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

ליל הסדר זה אחד המבאסים כשאתה לא נשוי וזה יוצא על שנה שכל אחד הולך למקום אחר
למצוא את עצמך אצל דודים או אצל ההורים של גיסך מרגיש תקוע

עשיתי את זה פעם בסוכות...

שונאת להיות נזקקת. ביחוד למקומות שהות

ובהחלט חג שמראה ומעצים את הקושי
נשמע לא קל להיות בין שני בתים בלי מקום בטוח לחג
ובתחושה שאת לא רצויה בשום מקום

מקווה שתהני אצל אחותך
השיח על התאבדות אינו מתאים וכדאי לחשוב על דרך אחרת להביע את במצוקה הגדולה שאת נמצאת בה
אם קשה לך תמצאי מקום לשתף
אפשר גם לפנות לער״ן / חברים מקשיבים

תתחזקי

השינויים מקשים ומכבידים, אין מקום יציב מספיק שנרגיש בו בטוחים.
אני רק רוצה שתדעי, שזו תקופה. והיא חולפת.
ובתקופה הזו כדאילקבל עזרה, אוזן קשבת, מקום חם שיקבל אותך גם עם המורכבות שאת מתמודדת איתה..

וכמובן כמו שברוקולי אמרה, שיח על התאבדות לא מתאים, וכדאי למצוא דרכים אחרות להתמודד עם מציאות החיים.
אני כאן אם תרצי הקשבה וחיבוק.
ואם אנשים זרים מתאימים לך בחג, מוזמנת לדבר איתי ונראה איך אפשר לסייע ❤️

וזה גם לא סיבה להתחיל להסביר לי שאצלך עדיף
כבר סיכמנו משהו. תתחייב בזה פחות.
אני לא יכולה לעזוב אותו לבד

אל תדבר ככה בחיים על אמא!
ואל תגיד לי שאני הבת שלך יותר מאשר הבת של אמא.
כי אני שמעתי אותך צועק על אמא שכבר היה עדיף ולא הייתם מביאים ילדים לעולם,
וזה היית אתה!
אין לך זכות לדרוש בעלות
אני לא חפץ

לא מעניין אותי כלום
תתווכחו מצדי עד שיבוא המשיח. שיבוא כבר

אתם בעיקרון לא בקשר יומיומי
אין לך אפילו את המספר העדכני שלה

המשפט ’’כל המוסיף גורע’’ מוכר לך?
מר מלומד

טריקת דלת.
עכשיו יכאב לך בלב

הגעת עד לפה כדי להרוס לי גם את מקום היחיד שיש לי בעולם לנשום אויר נקי?😢
השתנת.
אני לא אוהבת את זה.
ותעזוב אותי כבר לנפשי, אתה לא ראוי להיות אבא. אתה צודק.

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?

ילדים לפעמים רואים את המציאות כלכך פשוט


(מזכיר לי שכשאמא שלי סיפרה לאחי הקטן, הוא התחיל לספר לה על כל ההלכות של גירושין שהוא מכיר- איזה קלף כותבים גט וכו')