שאמרתי - ריבונו של עולם, שמת בו את כל התכונות הדפוקות: מכוער, מגמגם, בלי טיפת איי-קיו... מי תרצה אותו? 

ואז הוא התארס. 

וכל כך שמחנו....

עד שהם ביטלו.

כבר התחלתי לשמוח בשבילו חחח

אני חושבת שב"ה הם מצאו את מי שהם רצו, ומתאים להם וטוב לו איתם.

וגם נראה לי דיי מוצלח.

אבל יש מקרים שבהם אני יכולה להסכים איתך שזה קשור לכך שיש להם פחות דרישות... 

יתחתן בסוף הכי הרבה פעמים"

זה לא נשמע כל כך טוב.....

לק"י

לא הייתי רוצה להתחתן לפני כמה שנים עם מישו אחר..

(לא הייתי רוצה בכל מקרה, אבל גם אם כן..).

זה לא קשור לזמן.

אני חושבת שאדם שמגיע להתארס עושה את זה בלב שלם ומבחינתו הוא בחר את הבן/ת זוג הכי מוצלח שיש.

ומהיכרות באמת מוצלח.

אבל, יש איזו סטיגמה כזאת לאנשים תקועים או שמתועדים להיות תקועים (ולצערי הרבה פעמים אנשים כאלו נתקעים)

ואז פתאום דווקא כשלא חשבנו, הם מפתיעים ומתארסים.  

ש..

כל המכוערות התחתנו

כל הטיפשות התחתנו

ורק אני... 

הוא התארס, אבל עם מי? זה העניין.. אני לא חושבת שקיים הלחץ הזה, כי לכל בחור מעפן, יש בחורה מעפנה, (וסליחה על הבוטות, אני בחיים לא מדברת ככה לאנשים או על אנשים, זה כדי להסביר לה שלכל שרוך אדום יש נעל אדומה, ואין מה להתרגש אם אני לא עשויה מהצבע הזה...)

כשאני אומרת "מי בכלל יירצה להתחתן איתו" 

הכוונה שלי לא אומרת שהבחור/ה לא טובים, לא ראויים, מעפנים, לא!

התכוונתי לאנשים שבדרך כלל הם מוצלחים מאוד ויכולים להיות אנשים מקסימים.

אבל, הם לא נראים טוב, או שקטים מאוד, או עם מגבלה מסויימת.

ב"ה, גם אני יודעת שהקב"ה מתאים לכל אחד את מי שמתאים לו. רק שלפעמים אנחנו כל כך סטיגמטים שברור לנו שלשרוך אדום מתאים רק נעל אדומה ולך תמצא אחת כזו בדיוק, ובטח ייקח לו מלא זמן למצוא אותה. 

אז בא הקב"ה ומפתיע אותנו ומראה לנו שלשרוך אדום יכולה להתאים גם נעל בצבעים אחרים למרות שלא חשבנו ככה.

וכאן אנחנו לומדים ענווה. 

ו...(סליחה על הדימוי של הנעליים והשרוכים פשוט זרמתי איתך )   

אנשים מקסימים עם מגבלה מסוימת. נו... יש אותם משני המינים, לא? הוא הרי בכל אופן לא התאים לך, אני לא רואה את הצורך בכלל לחשוב על זה. ואת התמיהה, אפילו התיאורטית, "וואלה, הוא התארס לפני".. הוא פשוט מצא את האדומה שלו, לפני שאת מצאת את הכחול שלך...

בסה"כ דיברתי על תחושה חולפת שהייתה לי. 

על איך הקב"ה מסובב דברים בעולם ואיך אנחנו לומדים מזה שהדעות שיש לנו על אנשים לא שוות כלום. 

וזה בסדר שאת לא רואה צורך לחשוב על זה. את לא אני!

ואני שמחה מאוד בכל אחד שמתארס ומקים בית. ב"ה. (גם אם זה לפניי)  

וכיף עוד יותר כשזאת הייתה לגמרי הפתעה.

ייתכן שאת לא מכירה את התחושה הזאת וזה גם בסדר   

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?