אני צריכה את הכסף ואם לא אחזור אין לי סיכוי למצוא עבודה אחרת.

צריכה את הכסף - זה דבר אחד, ואין סיכוי למצוא עבודה אחרת זה דבר שונה לגמרי!!

לגבי צריכה את הכסף - אני ממש מבינה אותך. בתור אחת שחיה מאוד בצניעות, אך אע"פ כן מאוד מאוד צריכה את הכסף, להיות בלי משכורת זה מלחיץ מאוד.

אני הורדתי משרה (באופן משמעותי) עם הרבה חששות, ומברכת את הקב"ה על ההחלטה הנבונה שעשיתי. יש לי זמן להשקיע בילדים (יש לי כבר ילדים בגילאי ביה"ס הנמוכים ואני מרגישה שהם צריכים אותי בשעות הצהריים), והם רואים אמא שמחה וסבלנית (בדרך כלל ).

ב"ה, הקב"ה דואג ועוד ידאג, אין לי ספק. אני מרגישה שהקב"ה רצה את השינוי הזה, ואין לי ספק שיעזור.

אגב, חברה שלי אמא ל-8 ילדים, אמרה לי שאיזה כיף שהבנתי את זה מוקדם כשהילדים שלי קטנים. היא תמיד עבדה משרה מלאה, ורק עכשיו, כשהקטן שלה בן 3 היא נזכרה להוריד משרה.

יש דברים שאי אפשר להחזיר.

עכשיו אני חיה בצניעות. הילדים שלי לא מקבלים כל דבר שהם רוצים (אבל אני כן משתדלת לתת את מה שהם צריכים). כשהם יהיו גדולים יותר אוכל להגדיל משרה ולפנק אותם יותר.

לגבי הסיכוי למצוא עבודה - אני אומרת לך את זה בוודאות מוחלטת - זה לא נכון!!!

אם מאמינים שהפרנסה היא מאת ה' - אז אין בעיה. ואני אומרת לך את זה מניסיון ולא סתם מקשקשת לך...

יש לי כמה סיפורים על עצמי, אבל עזבי אותי, הדוגמה הכי טובה היא של חברה שלי - מורה. ברגע שהיא סיימה ללמוד לימודי הוראה, קיבלו אותה לביה"ס שבו היא עשתה את העבודה המעשית שלה, כשהיא הייתה אמורה ללדת בחודש אוגוסט!!! כלומר הייתה אמורה להיעדר מביה"ס בחודשים ספטמבר - אוקטובר- נובמבר, ורק אז להתחיל לעבוד שם. מה הסיכוי שבי"ס יקבל מורה מתחילה שאפילו לא יכולה להתחיל את השנה?????? זו רק סיעתא דשמיא!!

שיהיה בהצלחה בכל החלטה!!!

אין לי אפשרות להוריד שעות במקצוע שלי. אם היה אפשר הייתי עושה את זה.

אין כאן אף אחת עם ילדים קטנים שעובדת במשרה מלאה?

בהחלט לא קל.

הארכתי את חופשת הלידה כך שיצא לי להיות עם הקטן 8 חודשים שלמים בבית,

אבל לא כל מקום עבודה כל כך סבלני ביחס לזה...

ביקשתי גם מהאחראי הישיר שלי אישור חריג לצאת מוקדם בחודש הראשון שבו חזרתי לעבודה, 

ולשמחתי הרבה הוא הסכים בשמחה.

אבל- וזה אבל גדול- יש לי המון תמיכה בבית לגבי העבודה.

לא יודעת אם הייתי מסתדרת אם זה לא היה ככה.

את עובדת מדינה? 

התחום שלך מאפשר קצת עבודה מהבית (אפילו בחלק מהזמן, אולי המעסיק שלך יאפשר לך לפחות בחודשים הראשונים על מנת להיות קצת פחות במשרד)?

יש לך עזרה? 

אני קיבלתי החלטה מושכלת- שלא משנה כמה יעלה לי, גם אם חצי משכורת, אני מביאה כמה שיותר עזרה בתחום הסדר והניקיון, ככה שבשעות שאני בבית אני אך ורק עם הילדים.

זה דורש הרבה וויתורים, וזה לא תמיד קל, אבל ברור לי שזה הכי נכון.

אני 75% וזה לא קל, כי יש גם נסיעות שלוקחות הרבה זמן.

יש כמה דברים שיכולים להקל:

1. עד שהקטן בן שנה יש "שעת הנקה"- ביום בו עובדים 6 שעות לפחות, ניתן לצאת שעה אחת קודם (אני הייתי אמורה לעבוד 7.5 שעות ביום, ויצאתי אחרי 6.5 שעות, אך זה נחשה שעבדתי 7.5)- איני יודעת אם זה בכל מקומות העבודה או רק עובדי מדינה. שווה לברר, אולי במשרד תמת. 

2. יש הקלה נוספת, נדמה לי עד שהילד בן 8, שלאם שעובדת משרה מלאה מורידים חצי שעת עבודה ביום- שוב לא ברור אם זה לכל המשק, או רק עובדי מדינה. שווה בירור. 

{הבן שלי התחיל השנה גן, והיה לי חלום שלפחות בחלק מהימים הוציא אותו ב2 מהגן ולא אשאיר אותו בצהרון,  וגיליתי שהילד פשוט נהנה בצהרון ושמח להיות שם, וזה הרבה יותר טוב שאני מגיעה לקחת אותו אחרי הצהרון מאשר להגיע בלחץ לגן, ואז במהירות לחמם לו אוכל כשהוא מורעב ואני עצבנית אחרי יום עבודה...

בקקיצור, מה שהתכוונתי לומר זה שלא תמיד מה שנראה לנו טוב יותר- להיות עם הילד כמה שיותר- זה באמת מה שנכון בשלב הזה של החיים.

חזרתי לעבודה לפני חצי שנה ואין שבוע שאני לא חושבת ולא מתייסרת ברעיון שאולי העבודה באה על חשבון הילדים ועוד ועוד, אבל יש אילוצים בחיים וגם יש סגנונות  חיים שונים בין האנשים. אני אישית לא מסוגלת להיות בבית תקופה ארוכה מידי בלי לצאת לעבודה ולא רק בגלל הצורך הכספי. ב"ה הצלחתי עם 2 הילדים להישאר מעל חצי שנה, אבל אני חושבת שאם הייתי צריכה להשאר יותר, זה לא היה טוב לי ולא להם.}

3. אולי תנסי לחזור לעבודה, ואחרי איזו תקופה להוריד אחוז משרה במעט. לפעמים, כשיש עובדת טובה באים לקראתה

4. אם יש משפחה קרובה שאפשר לתאם איתה עזרה זה יכול להיות טוב . לא תמיד זה אפשרי. אני יכולה לתת דוגמה שאמי תחי' כבר קצת מבוגרת, וקשה לה להרים את הילדים על הידיים, אבל היא עם הרבה רצון טוב הציעה את עזרתה, אז סיכמנו על יום אחד שהיא הגיעה בבוקר לאיזה שעתיים, והוציאה את הקטן שלי למטפלתזה איפשר לי לצאת לעבודה מוקדם לפני הפקקים. 

בהצלחה רבה

אני סטודנטית והסמסטר הזה -אני מסיימת 4 ימים ב8 ויום אחד ב4.

שונה מלך- כי לי זה רק סמסטר  ולך זה לכל החיים, אבל מסתדרים....

אם מעניין אותך פירוט, תכתבי לי.

אבל אותי מעניין אם אפשר לשרוד לאורך זמן

תראי, ההתחלות מאוד קשות (בעיקר הפרידה מהקטנצ'יק) , אבל איכשהו מתרגלים לסדר היום המטורף הזה, לקום מוקדם, לארגן אותם , לפזר אותם ואחרי 8 שעות (יש לי שעת הנקה עד שהתינוק בן שנה- אז 7 שעות) לצאת מהעבודה מותשים - נחים איזה 10 דקות באוטו ומתחילים במשרה השניה..... 

ושוב- סבלנות לשבת איתם על שיעורי הבית, להתייחס אליהם לארגן ארוחת צהערב , מקלחות  ובשמונה בערב (במקרה הטוב, כן?)  לשבת מותשים על הספה רבע שעה ולהתחיל משמרת שלישית של כביסות, סידור הבית וכדו'...

טיפים שיעזרו לנו לעבור את זה:

* יש להקציב זמן לכל דבר (למשל לפני השינה מכניסים מכונה ותולים אותה למחרת על הבוקר, מכינים להם כמובן בגדים ומערכת שעות בערב וכדו) 

* לנסות להשאיר את כל הלחץ של העבודה בעבודה, ולא להוציא את כל הכוחות שעוד יש לנו - שם.

* להתחלק עם בעלך כמובן בעבודות הבית, אולי אפילו יום שהוא יוציא את הילדים ואת תוכלי להיות פחות בלחץ..... 

אגב- אני מנסה לנחם את עצמי בעיקר זו לא הפעם הראשונה שאני נאלצת לעזוב ילדים למסגרות ועדיין כבר חודש + בדיכאון..... לצערי אני לא יכולה להאריך את החל"ד מה שעוד יותר מבעס אותי..... 

אבל - אין מה לעשות אלה החיים. מקווה שה' ישלח לי ולך כוחות לעבור את זה נפשית ופיזית בשלום. אמן 

אצלי המצב קצת יותר מורכב.

אני לא יכולה אפילו לפזר או להוציא את הילדים מהמסגרות, בעלי עושה את זה - וזה מאד מפריע לי, כי אני מרגישה מנותקת מהילדים.

להשאיר את הלחץ בעבודה? הלוואי והיה מוכן להישאר שם...

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.