אני צריכה את הכסף ואם לא אחזור אין לי סיכוי למצוא עבודה אחרת.

צריכה את הכסף - זה דבר אחד, ואין סיכוי למצוא עבודה אחרת זה דבר שונה לגמרי!!

לגבי צריכה את הכסף - אני ממש מבינה אותך. בתור אחת שחיה מאוד בצניעות, אך אע"פ כן מאוד מאוד צריכה את הכסף, להיות בלי משכורת זה מלחיץ מאוד.

אני הורדתי משרה (באופן משמעותי) עם הרבה חששות, ומברכת את הקב"ה על ההחלטה הנבונה שעשיתי. יש לי זמן להשקיע בילדים (יש לי כבר ילדים בגילאי ביה"ס הנמוכים ואני מרגישה שהם צריכים אותי בשעות הצהריים), והם רואים אמא שמחה וסבלנית (בדרך כלל ).

ב"ה, הקב"ה דואג ועוד ידאג, אין לי ספק. אני מרגישה שהקב"ה רצה את השינוי הזה, ואין לי ספק שיעזור.

אגב, חברה שלי אמא ל-8 ילדים, אמרה לי שאיזה כיף שהבנתי את זה מוקדם כשהילדים שלי קטנים. היא תמיד עבדה משרה מלאה, ורק עכשיו, כשהקטן שלה בן 3 היא נזכרה להוריד משרה.

יש דברים שאי אפשר להחזיר.

עכשיו אני חיה בצניעות. הילדים שלי לא מקבלים כל דבר שהם רוצים (אבל אני כן משתדלת לתת את מה שהם צריכים). כשהם יהיו גדולים יותר אוכל להגדיל משרה ולפנק אותם יותר.

לגבי הסיכוי למצוא עבודה - אני אומרת לך את זה בוודאות מוחלטת - זה לא נכון!!!

אם מאמינים שהפרנסה היא מאת ה' - אז אין בעיה. ואני אומרת לך את זה מניסיון ולא סתם מקשקשת לך...

יש לי כמה סיפורים על עצמי, אבל עזבי אותי, הדוגמה הכי טובה היא של חברה שלי - מורה. ברגע שהיא סיימה ללמוד לימודי הוראה, קיבלו אותה לביה"ס שבו היא עשתה את העבודה המעשית שלה, כשהיא הייתה אמורה ללדת בחודש אוגוסט!!! כלומר הייתה אמורה להיעדר מביה"ס בחודשים ספטמבר - אוקטובר- נובמבר, ורק אז להתחיל לעבוד שם. מה הסיכוי שבי"ס יקבל מורה מתחילה שאפילו לא יכולה להתחיל את השנה?????? זו רק סיעתא דשמיא!!

שיהיה בהצלחה בכל החלטה!!!

אין לי אפשרות להוריד שעות במקצוע שלי. אם היה אפשר הייתי עושה את זה.

אין כאן אף אחת עם ילדים קטנים שעובדת במשרה מלאה?

בהחלט לא קל.

הארכתי את חופשת הלידה כך שיצא לי להיות עם הקטן 8 חודשים שלמים בבית,

אבל לא כל מקום עבודה כל כך סבלני ביחס לזה...

ביקשתי גם מהאחראי הישיר שלי אישור חריג לצאת מוקדם בחודש הראשון שבו חזרתי לעבודה, 

ולשמחתי הרבה הוא הסכים בשמחה.

אבל- וזה אבל גדול- יש לי המון תמיכה בבית לגבי העבודה.

לא יודעת אם הייתי מסתדרת אם זה לא היה ככה.

את עובדת מדינה? 

התחום שלך מאפשר קצת עבודה מהבית (אפילו בחלק מהזמן, אולי המעסיק שלך יאפשר לך לפחות בחודשים הראשונים על מנת להיות קצת פחות במשרד)?

יש לך עזרה? 

אני קיבלתי החלטה מושכלת- שלא משנה כמה יעלה לי, גם אם חצי משכורת, אני מביאה כמה שיותר עזרה בתחום הסדר והניקיון, ככה שבשעות שאני בבית אני אך ורק עם הילדים.

זה דורש הרבה וויתורים, וזה לא תמיד קל, אבל ברור לי שזה הכי נכון.

אני 75% וזה לא קל, כי יש גם נסיעות שלוקחות הרבה זמן.

יש כמה דברים שיכולים להקל:

1. עד שהקטן בן שנה יש "שעת הנקה"- ביום בו עובדים 6 שעות לפחות, ניתן לצאת שעה אחת קודם (אני הייתי אמורה לעבוד 7.5 שעות ביום, ויצאתי אחרי 6.5 שעות, אך זה נחשה שעבדתי 7.5)- איני יודעת אם זה בכל מקומות העבודה או רק עובדי מדינה. שווה לברר, אולי במשרד תמת. 

2. יש הקלה נוספת, נדמה לי עד שהילד בן 8, שלאם שעובדת משרה מלאה מורידים חצי שעת עבודה ביום- שוב לא ברור אם זה לכל המשק, או רק עובדי מדינה. שווה בירור. 

{הבן שלי התחיל השנה גן, והיה לי חלום שלפחות בחלק מהימים הוציא אותו ב2 מהגן ולא אשאיר אותו בצהרון,  וגיליתי שהילד פשוט נהנה בצהרון ושמח להיות שם, וזה הרבה יותר טוב שאני מגיעה לקחת אותו אחרי הצהרון מאשר להגיע בלחץ לגן, ואז במהירות לחמם לו אוכל כשהוא מורעב ואני עצבנית אחרי יום עבודה...

בקקיצור, מה שהתכוונתי לומר זה שלא תמיד מה שנראה לנו טוב יותר- להיות עם הילד כמה שיותר- זה באמת מה שנכון בשלב הזה של החיים.

חזרתי לעבודה לפני חצי שנה ואין שבוע שאני לא חושבת ולא מתייסרת ברעיון שאולי העבודה באה על חשבון הילדים ועוד ועוד, אבל יש אילוצים בחיים וגם יש סגנונות  חיים שונים בין האנשים. אני אישית לא מסוגלת להיות בבית תקופה ארוכה מידי בלי לצאת לעבודה ולא רק בגלל הצורך הכספי. ב"ה הצלחתי עם 2 הילדים להישאר מעל חצי שנה, אבל אני חושבת שאם הייתי צריכה להשאר יותר, זה לא היה טוב לי ולא להם.}

3. אולי תנסי לחזור לעבודה, ואחרי איזו תקופה להוריד אחוז משרה במעט. לפעמים, כשיש עובדת טובה באים לקראתה

4. אם יש משפחה קרובה שאפשר לתאם איתה עזרה זה יכול להיות טוב . לא תמיד זה אפשרי. אני יכולה לתת דוגמה שאמי תחי' כבר קצת מבוגרת, וקשה לה להרים את הילדים על הידיים, אבל היא עם הרבה רצון טוב הציעה את עזרתה, אז סיכמנו על יום אחד שהיא הגיעה בבוקר לאיזה שעתיים, והוציאה את הקטן שלי למטפלתזה איפשר לי לצאת לעבודה מוקדם לפני הפקקים. 

בהצלחה רבה

אני סטודנטית והסמסטר הזה -אני מסיימת 4 ימים ב8 ויום אחד ב4.

שונה מלך- כי לי זה רק סמסטר  ולך זה לכל החיים, אבל מסתדרים....

אם מעניין אותך פירוט, תכתבי לי.

אבל אותי מעניין אם אפשר לשרוד לאורך זמן

תראי, ההתחלות מאוד קשות (בעיקר הפרידה מהקטנצ'יק) , אבל איכשהו מתרגלים לסדר היום המטורף הזה, לקום מוקדם, לארגן אותם , לפזר אותם ואחרי 8 שעות (יש לי שעת הנקה עד שהתינוק בן שנה- אז 7 שעות) לצאת מהעבודה מותשים - נחים איזה 10 דקות באוטו ומתחילים במשרה השניה..... 

ושוב- סבלנות לשבת איתם על שיעורי הבית, להתייחס אליהם לארגן ארוחת צהערב , מקלחות  ובשמונה בערב (במקרה הטוב, כן?)  לשבת מותשים על הספה רבע שעה ולהתחיל משמרת שלישית של כביסות, סידור הבית וכדו'...

טיפים שיעזרו לנו לעבור את זה:

* יש להקציב זמן לכל דבר (למשל לפני השינה מכניסים מכונה ותולים אותה למחרת על הבוקר, מכינים להם כמובן בגדים ומערכת שעות בערב וכדו) 

* לנסות להשאיר את כל הלחץ של העבודה בעבודה, ולא להוציא את כל הכוחות שעוד יש לנו - שם.

* להתחלק עם בעלך כמובן בעבודות הבית, אולי אפילו יום שהוא יוציא את הילדים ואת תוכלי להיות פחות בלחץ..... 

אגב- אני מנסה לנחם את עצמי בעיקר זו לא הפעם הראשונה שאני נאלצת לעזוב ילדים למסגרות ועדיין כבר חודש + בדיכאון..... לצערי אני לא יכולה להאריך את החל"ד מה שעוד יותר מבעס אותי..... 

אבל - אין מה לעשות אלה החיים. מקווה שה' ישלח לי ולך כוחות לעבור את זה נפשית ופיזית בשלום. אמן 

אצלי המצב קצת יותר מורכב.

אני לא יכולה אפילו לפזר או להוציא את הילדים מהמסגרות, בעלי עושה את זה - וזה מאד מפריע לי, כי אני מרגישה מנותקת מהילדים.

להשאיר את הלחץ בעבודה? הלוואי והיה מוכן להישאר שם...

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....