אני צריכה את הכסף ואם לא אחזור אין לי סיכוי למצוא עבודה אחרת.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אין לי אפשרות להוריד שעות במקצוע שלי. אם היה אפשר הייתי עושה את זה.

אין כאן אף אחת עם ילדים קטנים שעובדת במשרה מלאה?

בהחלט לא קל.

הארכתי את חופשת הלידה כך שיצא לי להיות עם הקטן 8 חודשים שלמים בבית,

אבל לא כל מקום עבודה כל כך סבלני ביחס לזה...

ביקשתי גם מהאחראי הישיר שלי אישור חריג לצאת מוקדם בחודש הראשון שבו חזרתי לעבודה, 

ולשמחתי הרבה הוא הסכים בשמחה.

אבל- וזה אבל גדול- יש לי המון תמיכה בבית לגבי העבודה.

לא יודעת אם הייתי מסתדרת אם זה לא היה ככה.

את עובדת מדינה? 

התחום שלך מאפשר קצת עבודה מהבית (אפילו בחלק מהזמן, אולי המעסיק שלך יאפשר לך לפחות בחודשים הראשונים על מנת להיות קצת פחות במשרד)?

יש לך עזרה? 

אני קיבלתי החלטה מושכלת- שלא משנה כמה יעלה לי, גם אם חצי משכורת, אני מביאה כמה שיותר עזרה בתחום הסדר והניקיון, ככה שבשעות שאני בבית אני אך ורק עם הילדים.

זה דורש הרבה וויתורים, וזה לא תמיד קל, אבל ברור לי שזה הכי נכון.

אני 75% וזה לא קל, כי יש גם נסיעות שלוקחות הרבה זמן.

יש כמה דברים שיכולים להקל:

1. עד שהקטן בן שנה יש "שעת הנקה"- ביום בו עובדים 6 שעות לפחות, ניתן לצאת שעה אחת קודם (אני הייתי אמורה לעבוד 7.5 שעות ביום, ויצאתי אחרי 6.5 שעות, אך זה נחשה שעבדתי 7.5)- איני יודעת אם זה בכל מקומות העבודה או רק עובדי מדינה. שווה לברר, אולי במשרד תמת. 

2. יש הקלה נוספת, נדמה לי עד שהילד בן 8, שלאם שעובדת משרה מלאה מורידים חצי שעת עבודה ביום- שוב לא ברור אם זה לכל המשק, או רק עובדי מדינה. שווה בירור. 

{הבן שלי התחיל השנה גן, והיה לי חלום שלפחות בחלק מהימים הוציא אותו ב2 מהגן ולא אשאיר אותו בצהרון,  וגיליתי שהילד פשוט נהנה בצהרון ושמח להיות שם, וזה הרבה יותר טוב שאני מגיעה לקחת אותו אחרי הצהרון מאשר להגיע בלחץ לגן, ואז במהירות לחמם לו אוכל כשהוא מורעב ואני עצבנית אחרי יום עבודה...

בקקיצור, מה שהתכוונתי לומר זה שלא תמיד מה שנראה לנו טוב יותר- להיות עם הילד כמה שיותר- זה באמת מה שנכון בשלב הזה של החיים.

חזרתי לעבודה לפני חצי שנה ואין שבוע שאני לא חושבת ולא מתייסרת ברעיון שאולי העבודה באה על חשבון הילדים ועוד ועוד, אבל יש אילוצים בחיים וגם יש סגנונות  חיים שונים בין האנשים. אני אישית לא מסוגלת להיות בבית תקופה ארוכה מידי בלי לצאת לעבודה ולא רק בגלל הצורך הכספי. ב"ה הצלחתי עם 2 הילדים להישאר מעל חצי שנה, אבל אני חושבת שאם הייתי צריכה להשאר יותר, זה לא היה טוב לי ולא להם.}

3. אולי תנסי לחזור לעבודה, ואחרי איזו תקופה להוריד אחוז משרה במעט. לפעמים, כשיש עובדת טובה באים לקראתה

4. אם יש משפחה קרובה שאפשר לתאם איתה עזרה זה יכול להיות טוב . לא תמיד זה אפשרי. אני יכולה לתת דוגמה שאמי תחי' כבר קצת מבוגרת, וקשה לה להרים את הילדים על הידיים, אבל היא עם הרבה רצון טוב הציעה את עזרתה, אז סיכמנו על יום אחד שהיא הגיעה בבוקר לאיזה שעתיים, והוציאה את הקטן שלי למטפלתזה איפשר לי לצאת לעבודה מוקדם לפני הפקקים. 

בהצלחה רבה

אני סטודנטית והסמסטר הזה -אני מסיימת 4 ימים ב8 ויום אחד ב4.

שונה מלך- כי לי זה רק סמסטר  ולך זה לכל החיים, אבל מסתדרים....

אם מעניין אותך פירוט, תכתבי לי.

אבל אותי מעניין אם אפשר לשרוד לאורך זמן

תראי, ההתחלות מאוד קשות (בעיקר הפרידה מהקטנצ'יק) , אבל איכשהו מתרגלים לסדר היום המטורף הזה, לקום מוקדם, לארגן אותם , לפזר אותם ואחרי 8 שעות (יש לי שעת הנקה עד שהתינוק בן שנה- אז 7 שעות) לצאת מהעבודה מותשים - נחים איזה 10 דקות באוטו ומתחילים במשרה השניה..... 

ושוב- סבלנות לשבת איתם על שיעורי הבית, להתייחס אליהם לארגן ארוחת צהערב , מקלחות  ובשמונה בערב (במקרה הטוב, כן?)  לשבת מותשים על הספה רבע שעה ולהתחיל משמרת שלישית של כביסות, סידור הבית וכדו'...

טיפים שיעזרו לנו לעבור את זה:

* יש להקציב זמן לכל דבר (למשל לפני השינה מכניסים מכונה ותולים אותה למחרת על הבוקר, מכינים להם כמובן בגדים ומערכת שעות בערב וכדו) 

* לנסות להשאיר את כל הלחץ של העבודה בעבודה, ולא להוציא את כל הכוחות שעוד יש לנו - שם.

* להתחלק עם בעלך כמובן בעבודות הבית, אולי אפילו יום שהוא יוציא את הילדים ואת תוכלי להיות פחות בלחץ..... 

אגב- אני מנסה לנחם את עצמי בעיקר זו לא הפעם הראשונה שאני נאלצת לעזוב ילדים למסגרות ועדיין כבר חודש + בדיכאון..... לצערי אני לא יכולה להאריך את החל"ד מה שעוד יותר מבעס אותי..... 

אבל - אין מה לעשות אלה החיים. מקווה שה' ישלח לי ולך כוחות לעבור את זה נפשית ופיזית בשלום. אמן 

אצלי המצב קצת יותר מורכב.

אני לא יכולה אפילו לפזר או להוציא את הילדים מהמסגרות, בעלי עושה את זה - וזה מאד מפריע לי, כי אני מרגישה מנותקת מהילדים.

להשאיר את הלחץ בעבודה? הלוואי והיה מוכן להישאר שם...

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...