בעה"י

ככה אני מניחה. לא יודעת באמת למה. ..

לא ממש שיתפו אותי בסיבות לפרטי פרטים..

הם- כל אחד לכלך על השני

והסביבה לכלכה על שתיהם עוד יותר...

המחנק בגרון רק עולה וגובר

רק אני מודעת לפרטי פרטים של מה שהלך שם?

רק אני יודעת את הסיבה שההורים שלי התגרשו [בדרך..]?

 

הנה הפריקה מגיעה:

ההורים שלי התגרשו כי אבא שלי בגד. הלוואי וזה היה בגלל שהם לא הסתדרו.

הוא בגד בנו הילדים,בגד בסביבה,ובאמא שלי בעיקר.

נתנו לו הזדמנויות! במשך 4 שנים רק נתתי לו הזדמנות לשנות את זה. להפסיק. אבל זה לא קרה.

 

נשמע נורא,אה? חלקכם עם פה פתוח? [תסגרו,שלא יכנס לכם זבוב..]

רק אחרי שאני מספרת לאנשים שההורים שלי גרושים כי אבא שלי בגד באמא שלי,הם מצליחים להבין למה אני ככ אנטי נגדו. [אם אני בכלל מספרת שהם התגרשו..]

כן,זה נורא. ואולי זה נראה פה שזה נאמר במאוד אדישות,אבל זה לא. זה נכתב עם כאב לב כ"כ ענק,ודמעות שלא נגמרות!

וכל מי ששואל את עצמו-כן,הוא "דתי". וכן,הוא היה האבא הכי טוב בעולם. שדאג לנו,ואהב אותנו,וטיפל בנו כמה שיכל. והיום-היום הוא כמו עוד אדם זר ברחוב. שאני מהנהנת ועוברת לידו.

בטח זה מאוד מאוד קשה!
וטוב ששיתפת כאן, בטח זה עזר לך טיפה טיפה להשתחרר!
אולי תנסי לדבר עם אבא? להגיד לו את כל מה שאת חושבת עליו?
סתם בשביל לא לבלוע כאב כל כך עמוק... אולי זה יעזור! אני בטוחה שזה לא קל לדבר עם אדם שיש לך כל כך הרבה כעס עליו אבל זה בטוח יעזור לך, אפילו קצת.

ולשאלתך, ההורים שלי התגרשו בגלל פערים בהשקפה. ובגלל חוסר גמישות וויתור.

באיזה גיל הייתם כשהם התגרשו ואיך קיבלתם את זה??

שמחנו בזה האמת.. אפשר להגיד..

כמובן שיש לנו השערות למה הם התגרשו, ומי שמכיר אותם יכול לשער גם, למרות שאני בטוחה שיש הרבה יותר ממה שאני משערת. אני לא רוצה לדעת יותר מזה.

 

אבל תגידי לי יקירתי, למה את מספרת לאנשים את זה? פה אצלנו לא נחשב, כי את מוזמנת לפרוק עלינו מתי שבא לך, בשביל זה אנחנו פה

אבל זה באמת עושה לך טוב להגיד את זה לאנשים? אפילו שהם יותר מבינים למה את כועסת עליו...בכל זאת?

 

המצב הטבעי (עד כמה שהמצב הזה טבעי) הוא שהילדים לא מעורבים בפרטים. לא בסיבות, לא במריבות ולא בהסכמים. מצטערת לשמוע ששיתפו אותך כל כך... זה באמת נורא לדעת שזו הסיבה וזה מה שהוא עשה, אין לי מה להגיד לך בעניין הזה. (גם אני הייתי בשוק כשחברה של אמא שלי סיפרה לי שבעלה בגד בה, אבל עוד יותר תהיתי למה היא אומרת לי את זה...)

ברור שאני לא הולכת ומספרת את זה..
אבל יצא לי פעמיים שכבר לא יכולתי יותר וז ה נפלט לי..

את החלק של למה הם התגרשו הם לא היו צריכים לספר לנו..

אנחנו סוגשל עלינו עליו.

 

אבל עדיין, לדעתי עדיף לטובת כולם שלא תספרי..

לא נעים לאף אחד מזה...

 

ועוד משו- לא לחברות.

לאנשים כמו המחנכת,המדריכה וכאלה..

כי באמת עם כל הכאב, אבא זה אבא, וכשתדעי שחושבים עליו דברים לא נעימים זה יכאב לך הרבה יותר...
בהצלחה!

כואב לי על מה שהוא עשה. לא על שמדברים עליו. כי זה הוא הביא על עצמו.

אם זה היה אדם זר זה לא היה אכפת  לך. אבל זאת אמא שלך, ואבא שלך, ולא משנה באמת מה הוא עשה, הוא אבא שלך.

התנדבתי בבית ספר לילדים עם בעיות במשפחה והמנהלת סיפרה לי על אחד הילדים שאבא שלו רצח את אמא שלו וניסה להתאבד מול העניים של הילדים.. הם היו בני 7 ו9. למזלו(אני לא בטוח) הצליחו להציל אותו (הוא ירה לעצמו לחזה ואיבד את ההכרה והרבה דם עד שהגיע מדא...) והיום הוא מנסה לחדש את הקשר עם הילדים שלו. הם כועסים עליו כמו שאי אפשר להסביר! הוא רצח להם את אמא מול העיניים זה טראומה לכל החיים אבל שורה תחתונה, הוא אוהב אותם. הם הילדים שלו!!!

הוא התחנן שנתים שיסלחו לו, הוא דיבר עם המנהלת, המורים, העובדים הסוציאלים מה לא כדי לארגן איתם פגישה והוא פשוט בכה שם כמו תינוק וכשהוא בא לחבק אותם הם נרתעו הוא התחיל לבכות יותר חזק... ואז הילדים (לאחר שיכנוע קשה וארוך מהמנהלת) באו אליו וחיבקו אותו חזרה.

 

כן המנהלת שיכנעה אותם לעזור לו להמשיך בחיים. העונש שלו היה תוצאות המעשים שלו.  אז הם ניסו להחזיר לעצמם לפחות חצי משפחה שהם איבדו. 

(כל זה אני יודע בעיקר מהמנהלת וממש קצת מהילד הגדול שכבר כמעט בן 12)

 

אז ראות. אני לא מנסה לדמיין את הכאב והכעס שלך ולא מנסה להזדהות כי זה פשוט לא זה. אני לא כמיר את זה ובעזרת ה' שלא אכיר. אבל הוא אבא שלך שורה תחתונה. תנסי לתת לו צ'אנס כי לא חשוב מה הוא אמר או עשה הוא אבא שלך ואוהב אותך. שלמה המלך אמר במשלי/קהלת (סליחה על חוסר הבהירות ) שאהבת אב לילדיו גדולה אפילו מאהבת אם לילדיה ומאהבת אדם אישה.

 

נכון אין בזה אפילו ניסיון ללמד זכות עליו אבל הוא טעה ואין איך לשנות את המציאות הזאת. לפחות תנסי להרוויח חזר את אבא או לפחות לעזור לו קצת...

מקווה שלא פגעתי או נגעתי בנקודות רגישות. אם כן אשמח אם תעירי לי על זה

 

קראתי מה כתבת ולא, הפה שלי לא נפתח, העיניים שלי נפתחו וזלגו דמעות. כמה צער וכאב אדם צריך לעבור??? שתי הדמויות הנערצות בחייו נלקחות למקומות הכי שפלים? כן אני מודה, בכיתי (כן גם בחור בן 18 בוכה לפעמים)

אבא: אני לא לוקח מפתח. אם אתה הולך לישון תשאיר לי מפתח בחוץ.
😁😅🤦‍♂️

גם אם בנסיבות לא משהו...

 

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

 

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

וגם כשראיתי אותם זה היה אחרי שנתיים שלא ראיתי אותם.
יש פער של מעל 10 שנים בינינו ואמא שלי, גם אם לא במוצהר, מרחיקה בינינו (הילדים של בעלה).

מדי פעם זה נראה לי מוזר אבל לא ככ מפריע לי.

ואני מצטרף ל @ניל"ס, את יכולה לבחור אחרת, ואם זה חשוב לך ואת אומרת שהיה לכם טוב אז אפילו כדאי לך לגשר על הפער.

אחרת זה עוד יותר מוזר...

זה מוזר ממש

אבל היא נותנת תחושה טובה, אז זה...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

ליל הסדר זה אחד המבאסים כשאתה לא נשוי וזה יוצא על שנה שכל אחד הולך למקום אחר
למצוא את עצמך אצל דודים או אצל ההורים של גיסך מרגיש תקוע

עשיתי את זה פעם בסוכות...

שונאת להיות נזקקת. ביחוד למקומות שהות

ובהחלט חג שמראה ומעצים את הקושי
נשמע לא קל להיות בין שני בתים בלי מקום בטוח לחג
ובתחושה שאת לא רצויה בשום מקום

מקווה שתהני אצל אחותך
השיח על התאבדות אינו מתאים וכדאי לחשוב על דרך אחרת להביע את במצוקה הגדולה שאת נמצאת בה
אם קשה לך תמצאי מקום לשתף
אפשר גם לפנות לער״ן / חברים מקשיבים

תתחזקי

השינויים מקשים ומכבידים, אין מקום יציב מספיק שנרגיש בו בטוחים.
אני רק רוצה שתדעי, שזו תקופה. והיא חולפת.
ובתקופה הזו כדאילקבל עזרה, אוזן קשבת, מקום חם שיקבל אותך גם עם המורכבות שאת מתמודדת איתה..

וכמובן כמו שברוקולי אמרה, שיח על התאבדות לא מתאים, וכדאי למצוא דרכים אחרות להתמודד עם מציאות החיים.
אני כאן אם תרצי הקשבה וחיבוק.
ואם אנשים זרים מתאימים לך בחג, מוזמנת לדבר איתי ונראה איך אפשר לסייע ❤️

וזה גם לא סיבה להתחיל להסביר לי שאצלך עדיף
כבר סיכמנו משהו. תתחייב בזה פחות.
אני לא יכולה לעזוב אותו לבד

אל תדבר ככה בחיים על אמא!
ואל תגיד לי שאני הבת שלך יותר מאשר הבת של אמא.
כי אני שמעתי אותך צועק על אמא שכבר היה עדיף ולא הייתם מביאים ילדים לעולם,
וזה היית אתה!
אין לך זכות לדרוש בעלות
אני לא חפץ

לא מעניין אותי כלום
תתווכחו מצדי עד שיבוא המשיח. שיבוא כבר

אתם בעיקרון לא בקשר יומיומי
אין לך אפילו את המספר העדכני שלה

המשפט ’’כל המוסיף גורע’’ מוכר לך?
מר מלומד

טריקת דלת.
עכשיו יכאב לך בלב

הגעת עד לפה כדי להרוס לי גם את מקום היחיד שיש לי בעולם לנשום אויר נקי?😢
השתנת.
אני לא אוהבת את זה.
ותעזוב אותי כבר לנפשי, אתה לא ראוי להיות אבא. אתה צודק.

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?

ילדים לפעמים רואים את המציאות כלכך פשוט


(מזכיר לי שכשאמא שלי סיפרה לאחי הקטן, הוא התחיל לספר לה על כל ההלכות של גירושין שהוא מכיר- איזה קלף כותבים גט וכו')