(ויש המון: ) שממש נעלבים אם הבחורה מתעקשת. 

באחת הפעמים שאלתי בחור מסוים (זה היה בשלב מתקדם) "תכלס, מה הבעיה אם אני אשלם פעם אחת?" הוא ענה בזעזוע רציני תהומי: "מה זאת אומרת! את זה אני, משלם. זה לא התפקיד שלך בכלל, את לא אמורה לחשוב על זה.."...

בכל אופן, יש דעות לכאן ולכאן.

אישית אני חושבת שאם מדובר בדייט, שווה וכדאי ונכון לנסוע, אפ' רחוק מאוד, וגם לבטל עבודה, או משהו אחר, לא חותכים לדעתי על כזה דבר...

מנגד, אני לא חושבת שהבחור הלא צריכה לבוא עד אליך... לא חשבתי על זה ממש. נראה לי קצת זוטות.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

ומהדרך והאפשרות להדעה- עולמות שלמים.

משהו כאן בסולם העדיפויות לא נראה לי...

אם אתה אכן לחוץ, ואמרת: "תראי, אני די לחוץ עכשיו, ואין לי דקה פנויה, אולי את רוצה לבוא לכיווני, וזה ממש ממש יעזור לי?" אם היא התעקשה, משהו גם אצלה לא בסדר...

אבל בכל אופן, אתה רוצה להתחתן, נכון? זו פגישה, או דייט, זה לא סתם "לצאת" ולהנות עם חברה... הובנתי?

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

ציינת שדיברתם לפני כן, ולא הייתה בעיה. לדעתי מגוחך לעצור את זה על זמן לפגישה.

אולי לא ביקשת בצורה שבאמת מביעה את המצב, שפשוט אין לך זמן נוח לבוא עד לשם. זה לא ככ מסובך לאמר, אני לא יכול, ואשמח ממש וזה יעזור לי ויחסוך לי זמן אם תתקדמי אלי", אבל זה כמובן בהנחה שאתה מתכוון להפגש, אבל בדיעבד אתה מבקש טובה, שתבוא אליך. אם זה מלכתחילה, זה אותו סיפור כמו שלה.. אותו דבר ממש.

תמיד/כמעט תמיד יבוא אליה..

בקשה קצת מוגזמת לדעתי..

סתם נצלנית. תברח ממנה מהר.

לגבי מיקום וזה, הייתי אומר פגישה ראשונה/שניה באזור שקרוב לבחורה. אח"כ הייתי אומר שאתה צודק. לגבי הלשלם, שוב, אולי פגישה ראשונה/שניה ואתה לא חייב בית קפה, אפשר להביא שתייה נחמדה. לגבי המוביל, אני לא יודע, אבל כן, לפחות בפעמים הראשונות יש סוג של מוסכמות שאתה זה שמתקשר ושואל ומתעניין.... במידה ואח"כ תראה שהיא אינה מתחשבת, אז תאמר שלום יפה. לא הכל בחיים שווה. אולי גם תלד בשבילה כדי להיות שוויוני? יש מצבים דפוקים בחיים ואין מה לעשות.... וזה אחד מהם

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אבל מציאותית זה לא עובד ככה. אישית אני יכול לומר לך שאני אדם פרקטי ואם אתה רוצה להתחתן אז אתה חייב להראות נכונות. במידה ואם מציעים לך בחורה שגרה רחוק, תחליט בעצמך אם זה שווה את המרחק. אין חוקים. "מצבים דפוקים" זה בלשון גוזמא, רק רציתי להעביר נקודה. אתה יודע כמה דברים בחיים היינו רוצים לשנות אבל יש דברים שככה הם נוצרו, כולל הדבר הזה. לכן אמרתי, במידה ואתה מרגיש שיש כאן ניצול, תחתוך.

המציאות תתאים את עצמה עם הזמן

לק"י

עקרונית אתה צודק..

נכון שמקובל שהבחור מגיע בהתחלה, אבל אני ממש לא הייתי דורשת את זה.

ומעדיפה להפגש באמצע, שיהיה נוח לשנינו.

מסכימה גם לגבי השוויון בבית- מה זה שוויון? לא להתחרפן.

אבל ששני בני הזוג יהיו שותפים פעילים בכל הקשור לבית.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

תחשוב שאם בפגישות היא אומרת לך את זה.. שאז כל אחד מנסה לתקן את הפגמים אצלו פחות או יותר, או לא להבליט אותם..

מה יקרה אח"כ..

אל תתפשר על זה, אתה רוצה לחיות זוגיות.. אמיתית.. לא עבדות.. 

מסכימה שצריך איזון וצריך להתנתק מהכללים שהכתיבו לימי הביינים.

מסכימה שבחורה צריכה תמיד להציע - גם לבוא וגם לשלם לפחות על עצמה.

מסכימה שזה מפיל המון על הגברים- גם מבחינת זמן וגם מבחינת כסף.

אבל- זה מה שהייתי אומרת לבחורה. שתבוא, שתציע, שתעשה מאמץ, שתזיז את עצמה אם היא רוצה להתחתן.

לבחורים אני אומרת דבר אחר, למה? כי כל אחד צריך להתמקד במה הוא יכול לעשות כדי שהקשר יצליח.

לבחורים אני אומרת להיות מוכנים לחזר, להגיע, לשלם. ולהסתכל בעין טובה.

יש לי חברה, חוצניקית, שאצלם אין מצב שהבחור לא מגיע לאסוף את הבחורה עם אוטו ולהחזיר (כי התחבורה הציבורית שם די מוכנת לבחורה לבד..) ואין מצב שהבחור לא יוצא מהאוטו ופותח לה את הדלת, ומשלם עליה, ומתקשר וכו'

פעם ניסיתי לשכנע אותה שתתקשר לבחור שלא התקשר אליה, או לפחות תשלח לו הודעה והיא ענתה לי שזה מוזיל את הבחורה אם היא מחזרת ומראה התענינות.. (כי ככה זה בחברה שבה היא גדלה רוב ימיה..) 

אצלם בתיכון- אם בחורה היתה מתחילה עם בחור, או אפילו מציעה לבוא לאסוף אותו עם האוטו, או לשלם עליו, או להתקשר אליו לפני שזה ממש רציני- אז יוצא לה שם לא טוב..

עד ששיכנעתי אותה לשלוח הודעה לבחור שהיא יצאה איתו כבר 3 שבועות! לקח לי המון זמן להבהיר לה שפה זה אחרת..

ואין מה לעשות- יש בזה משהו שגם פה הוא קיים, זה כבר טבוע עמוק בכללי הדייטים וקשה מאד לשנות את זה.

לכן גבר שרוצה להתחתן- צריך להבין שאלו הכללים ולא מחייב בכלל שככה יהיה אחרי החתונה- כמו שלפגישות בנות מגיעות מטופחות, מאופרות ולבושות בבגדים הכי יפים- ואחרי החתונה זה שונה- כי זה שגרה.

מסכימה עם פדני, אין שום סיבה שהבחור יגיע אליה עד הבית, 

ואם לא ממש איפה שהוא באמצע, אפשר גם טיפה קרוב יותר לבחורה.

ואם כבר הבדלים בן פגישות ראשונות למתקדמות,

אני דווקא הייתי חושבת שבהתחלה הכי ברור ומובן מאליו שכל אחד משלם על עצמו, ומשתדל בצורה שווה. 

למה בפגישה ראשונה הבחור כבר צריך לחזר?? אולי הוא בכלל לא יהיה מעוניין בקשר??

נפגשים על מנת להכיר ולא מייד על מנת "לכבוש את ליבה.." 

ודווקא אחרי הפגישה הראשונה, כאשר מבינים קצת יותר אם רוצים להמשיך או לא,

אז לעניות דעתי אפשר להתחיל לחזר.

וכל העיניינים שהבחור צריך  "להראות נכונות"- בעיני הם קשקוש מוחלט. מצטערת.

עצם זה שהבחור נמצא בשידוכים, מברר, מגיע לפגישה- יש לו נכונות.

בדיוק כמו בחורה.

ולמה הוא צריך להיות נכון להוציא כסף מיותר על מישהי שהוא פגש לראשונה??

ולהגיע רק כדי לפגוש את העלמה עד הבית שלה? 

טוב. לא משנה. יש דברים הנסתרים מבינתי.

לא ברור לי אם אתה צוחק או רציני...

האם לדעתך בחור (ובאותו אופן שאלה זהה עבור בחורה) שלומד בישיבה/באוניברסיטה/בונה את עצמו ואת העתיד שלו בכל צורה שנראית לו נכונה וחשובה, צריך להשקיע כמות כזו של זמן שבוע אחרי שבוע? 

ברור לי, שהשקעת כמות כזו של זמן תהרוס לי את המסגרת שאני מנסה לבנות לעצמי ואני לא חושב שזה חכם.

אז כן, גם בעניין הזה, המסגרת שלי חשובה רק אם אני הולך ליצוק לתוכה תוכן חשוב יותר בחיים וברור שצריך להשקיע, אבל אי אפשר להשקיע בלי גבולות.

............

וברצינות, צא מהבאסה!

אתה הרי במילא משקיע את הזמן היקר שלך ואת משאבי הנפש שלך בפגישות, תעשה את זה מכל הלב ובכל המרץ שתוכל.

קצת קשה לרצות מישהו שאומר שאין לו כוח להגיע עד אליך, נתת לה סיבה טובה למה אתה לא מוכן לנסוע? והיא עדיין לא הסכימה? אם כן, היא לא בסדר. תוותר. אם לא, אתה האשם- אתה לא לוקח את העסק מספיק ברצינות.

אתה צריך להבין, דייטים זה לא חתונה- אבל זה עדיין מחויבות!

ציינתי בפירוש, דיברנו על זה והבחורה לא הסכימה, היה ברור לה שאני זה שצריך להגיע אליה. היא הרגישה שהיא הולכת לעשות לי טובה אם מידי פעם היא תבוא אלי. זה נראה לי מעוות.

וגם לא התייחסת לתוכן הדברים שרשמתי,

אין ספק בכלל שפגישות זה מחוייבות, אבל גם לבנות את החיים בצורה מתוכננת ואחראית זה מחוייבות, לא ככה?

אחרת, הייתי מסיים תיכון והולך להתחתן תוך חודשיים עם הבחורה הכי נחמדה שאמצא בסביבה וזהו.

אני לא חושב שלהתיש את עצמך בפגישות ולפגוע בשאר העיסוקים שלך זו הדרך הנכונה להקים בית בריא.

אני שם את הפגישות בראש סדר העדיפויות בתכנונים שלי, אבל גם לדברים הכי חשובים, יש גבול.

ודבר אחרון, אני לא בבאסה, באמת! תאמיני לי שאני באמת נהנה מרוב הפגישות גם אם המטרה שלשמה נפגשנו לא הושגה. אבל נראה לי לא הגיוני שכמעט כל הנטל נופל עלינו, שימי לב שרוב התגובות שחולקות עלי הן תגובות של בנות, זה לא נראה לך מפונק?

אני לא רוצה לפתוח פה את כל הסיפורים שנחשפתי אליהם בחיי, אבל בימינו בחורה שמצפה לקשר מסוג כזה שבו הגבר מוביל בצורה ברורה, לדעתי, נכנסת למלכוד שאח"כ קשה לצאת ממנו ובטווח הארוך, היא זאת שרק תסבול מזה.

(מוסכמות חברתיות של ימי הביניים אמרנו כבר? אז על זה אני מדבר, ושכל אחד יפעיל את הדמיון ויבין על איזה מקרים אני מדבר)

אתה בטוח שאתה בשל לנשואין?

ההתקטננות הזאת מצידך נשמעת לא בוגרת כ"כ.

מילא אם היית מתעקש שזה לא יהיה כך לאורך הקשר, אבל ממה שכתבת ,גם בפגישה הראשונה חורה לך להגיע עד אליה.

תתרגל לתת! להשקיע,

 הרי בנשואין תצטרך לתת ולהשקיע בלי סוף, ואם קשה לך הנתינה הפעוטה שבהגעה עד לבחורה, מה תאמר כשתצטרך להשקיע 24 שעות ביממה בקשר ביניכם- כספית, נפשית, רגשית -זמן מאמץ וכו'?

ובילדים שלכם? בכלל נתינה בלי סוף.

אישה בימינו מוותרת על כ"כ הרבה בחיי הנשואין- היא זו שמפרנסת בחוץ, והיא זו שעיקר עול הבית נופל עליה, היא זו שבעיקר מגדלת את הילדים, ועל מה אתה מתעקש?- על להגיע עד אליה???

גם לפי התורה- הקבלה והחסידות הגבר הוא בחינת משפיע והאשה בחינת מקבלת- כל העולמות- הרוחניים והגשמים גם יחד בנויים על זה, וכך זה הסדר מימות עולם.

אחת מהסיבות שגבר מחוייב להתחתן היא כדי שיתקן את מדותיו ויתרגל לתת.

והוא לא אמור להשקיע בכל בחורה שלא מעונינת להשקיע בעצמה

המרחק ביננו כל כך גדול שכנראה אין אפילו מה לפתח דיון.

אפילו לא התייחסת למה שרשמתי, פשוט החלטת שאני קטנוני, לא בוגר ולא משקיע, וכל זה תוך התעלמות מוחלטת מהעובדות ומהשיקולים שהזכרתי קודם. אי אפשר לנהל ככה דיון רציני.

עריכה:

עוד מישהי בכינוי "אור חיי" כתבה דברים באותה רוח שרשמת, עניתי לה פה:

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t587733#6476224

לק"י

אנשים, אני מתחננת!!

אל תשפטו בחומרה כ"כ את הצד השני..

לא כל בחורה שרוצה שתגיע אליה או שנותנת לך לשלם זה כי היא חסרת רגישות או אגואיסטית.

לפעמים היא פשוט לא יודעת איך להתנהג בדייט ומשאירה לגבר לנהל את העניינים.

לפעמים היא מתביישת..

אומנם נתתי דוגמא על בנות, אבל נכון גם לגבי גברים!

תנו לעצמכם להכיר את הבנאדם, לפני שאתם פוסקים לגבי התכונות שלו.

הייתי חייב לציין שעם התגובה הזו, אני מסכים הרבה יותר מאשר עם תגובות אחרות שענו פה.

אף אחד לא מושלם וגם אני עשיתי טעויות, ברור, ובאמת צריך לדעת להתחשב בדברים כאלה.

|מסמן לעצמי, בפעם הבאה לנסות לדבר עוד יותר ולהבין שלפעמים הצד השני לא באמת חושב/מבין מה שהוא אומר|

אני חושבת שהגיוני שהבחור יבוא בפעם הראשונה לאיזור שלה (אם זה אפשרי כמובן)

זה מראה על רצון להשקיע..

אחרי הפגישה הראשונה נפגשים באמצע ואפשר גם באיזור שלו..

ובקשר ללשלם-אני פשוט לא הולכת למסעדות עם בחורים

לא אוהבת את הרשמיות, ולא מרגיש לי בנוח שהוא ישלם עליי..

כשיצאתי עם מישהו שכל פגישה הביא עוגיות ושתיה(שעולים בין 20/30 ש"ח) אני הרגשתי לא נעים.. ובאחת הפגישות אני הבאתי..

מעדיף להוציא סכום כפול ומשולש אבל לשבת במקום נוח וזורם יותר.

מי בכלל המציא את הקטע הזה?

אז אתה צריך בחורה שזה מתאים לה. 

וזאת זכותך המלאה להגיד שאתה לא רוצה/ מוכן לצאת עם הבחורה שגרה במרחק שעה וחצי ממך. 

אני מכירה זוג (שהיום הם ב"ה נשואים) שהמרחק בניהם היה של לפחות שעתיים נסיעה ולבחור לא היה אוטו - אז זה כולל כמה אוטובוסים וזמן המתנה וכו'... ממש מאמץ.

ובפעם הראשונה הוא נסע אליה, גם בפעם השניה וזה גזל ממנו כמעט חצי יום. אחרי הפגישה השניה הבחורה מעצמה רצתה להקל ולבוא יותר קרוב, היא אמנם לא יכלה לבוא אליו אבל השתדלה ככל יכולתה כי ראתה שגם הוא מתאמץ. 

כמים הפנים לפנים.

אם אתה מסתכל על זה כאילו שיש לך יהלום ואתה הולך לראות אותו, אז אתה אפילו לא מתחיל לעשות חישובים אתה - רץ.

בע"ה שנזכה!!!

השאלה עלתה עקב אילוצים טכניים, אבל מיד עלתה גם השאלה הרעיונית, אם הדרישה הזו שכנראה באה מאיזשהן מוסכמות מעוותות שהיא רגילה אליהן, נראית לי הגיונית בכלל? אני חושב שלא!

כמו שכתבתי למעלה בתגובה ל- yoniSmile,

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t587733#6473307

אני רוצה וחייב להשקיע, וכן, ברגע שיהיה קשר רציני אני גם ארוץ, אבל אני לא הולך להקים בית לפני שהקרקע מוכנה בצורה ראויה ולכן אני לא מתכוון להשתגע כל פעם בלי פרופורציות כבר בפגישה הראשונה.

פחות מבין את זה שהגעתם לדבר (להתווכח??) על הנושא של מי יבוא לקראת מי בעוד כמה פגישות,שעדיין לא נפגשתם פגישה ראשונה.זה הנושא הראשון שמדברים עליו?וחותכים לגביו קשר עוד לפני שנפגשים? קצת מוזר לי.

הרבה יותר הגיוני בעייני לעשות את הצעד הראשון,ליסוע ולהיפגש ולראות דברים בצורה יותר ברורה.

המציאות כבר תתאים את עצמה עם הזמן. יש פה גם בחורים שמסכימים מבחינה פרקטית.

ולשאלתך, לא התווכחנו, דיברנו. כמובן כל שיחה ראשונה מדברים על איפה ניפגש בפעם הראשונה, אבל הבחורה כבר הספיקה לרמוז שברור שאני מגיע אליה, אז למרות שהסכמתי על הפגישה הראשונה הרגשתי צורך לציין שאני פשוט לא יכול להגיע אליה באופן קבוע ומשם התגלגלה השיחה.

החלק הזה של השיחה היה ממש בסופה, אז לא, זה ממש לא הדבר הראשון שדיברנו עליו.

"חותכים קשר לפני שנפגשים?" בטח. עדיין אין קשר ואם זה נראה לא מתאים אז לא נפגשים. מאד פשוט.

באופן כללי, הסיפור כמו שאתה הבנת אותו אכן נשמע מעט מוזר, אבל זה לא מה שהיה, ואולי במקרים אחרים הייתי מסכים שכדאי למרות הכל להיפגש לפחות פעם או פעמיים.

ולכן אני באמת דורשת מעצמי מאמץ,לא מקבלת שישלמו עלי וכו',כי זה באמת לא הוגן,אבל-

בפעמים שהרשיתי לעצמי "לקבל" ממנו,שהוא יבוא קרוב ואולי אפילו לשלם עלי,הבנתי למה זה מה שמקובל.

זה נותן את שלו.אני לא יודעת להסביר בדיוק. עוד קשה לי לקבל את ההסבר של "אישה צריכה לקבל,הגבר להעניק" (או משהו כזה.בהכללה ובגדול,אבל זה כאילו מה שעושה טוב לצדדים) אבל זה קשור לזה.משהו בנפש בנוי אחרת.

ופעם הסבירו לי עוד משהו-שכשבת באה לפגישה היא משקיעה את עצמה ונמצאת כבר שם גם ככה, וכדי שבן יכנס לזה הוא צריך להוציא מעצמו,להשקיע,אם זה בלבוא ואם זה בלשלם.

חוצמזה,שברור שמצפים ליחס שוויוני,אבל בתכלס זה נראה לי לא קורה אז הרצון שלו לתת זה אחד הדברים החשובים לבדוק...

זה בגדול לדעתי,שבת...שבת שלום! 

אם בחורה לא אומרת ישר: אין צורך שתטרח למעני.

אני לא חושב שזה מעיד שהיא לא בחורה מתחשבת

אבל אם היא מתעקשת שאני אטרח למענה,

אז הגיוני שהיא כזו (אא"כ נתנה אמתלה לדבריה)

לכן לענ"ד אתה צודק.

ראשית אציין שאני נשואה + אחד.

ועכשיו: לדעתי אתה זה שיצאת קטנוני,וכמו שרמזו לך חלק מהאנשים אתה כנראה לא בשל עדין לנישואים..

ולמה?

כי להוריד על דבר כזה, זה רק מראה כמה אתה לא מכיר את ציבור הנשים, כי אם אתה היית נוסע אליה 2 או 3 פעמים והייתם נקשרים קצת והיה חשוב לה להפגש איתך היא היתה מגיעה על 18!!!!

אבל אתה חושב כמו בחור בן 16..(סורי..)

היא אמרה שהיא לא תבוא אז זה סימן ש....

אם אתה אישיות כזו טובה, והיית עושה לה את זה, אז 2 הייתם מתגמשים...כל אחד היה נותן את מה שהוא יכול!!

וככה זה בנישואים, אוהבים ומתפשרים ונותנים..וזה ה"שיוויון" שהנשים מחפשות בנישואין..

ואתה כנראה עוד לא שם....

לא נורא..זה לא חטא, לגדול ולהתבגר תמיד אפשר...

ומקווה שלא פגעתי, כי לא זו הייתה כוונתע...

"הקודמת" היא התגובה של הדסדס מלמעלה, שתיכן כתבתן דברים דומים. הנה התגובה שרשמתי לה:

המרחק ביננו כל כך גדול שכנראה אין אפילו מה לפתח דיון.

אין צדק, היה מקרה. 

היא צדקה ואולי אתה צדקת ומה שיצא בסוף זה שאין סיכוי לקשר.

נראה לי שניסו להעביר לך את המסר שבהצטדקויות לא בונים בית.

ובכל אופן, תמשיך הלאה ותשתדל לא לשמור איתך טינה, במיוחד לא כלפי האוכלוסיה הנשית, אנחנו דווקא נחמדות לפעמים.

ותזכור שבניית בית דורשת מאמצים. משני הצדדים כמובן.

שיהיה בהצלחה!

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

ההפרש הצטמצם לשנתיים-שלשו בלבד.

המטפחת עוזרת, אבל אני עדיין נראית כמו ילדה מחוצ'קנת לצערי.

גם בעלי שחוגג השבוע 28 נראה בכיף שיעור ג' או פחות. לפחות עם זקן יש גבול כמה נמוך אפשר לרדת עם הערכת הגיל. (כנראה שגם עם מטפחת? למרות שאולי המדובר באיזו כת שמחתנת קטינות, ואז שום דבר לא מחייב...)

אני לא חושבת שזו מחמאה להיות צעיר מידי, ולא מבינה את הרדיפה האינסופית הזו אחרי "אנטי אייג'ינג" וכל זה.

שמעתי שיש כאלו שרוצות להסתובב עם הבת שלהן בת ה15 ושאנשים יחשבו שהן אחיות. לי זה נשמע מפדח ומוזר.

כשאני אהיה בת 30, אין לי שום בעיה להראות בת 30. כנ"ל 40, 50 וכולי. לא מבינה גם את הפאדיחה לספר שאתה בגילאים האלו.

זה נראה כאילו תרבות הפרסומות (/המערב? לא יודעת איך לקרוא לזה) רוצה שכולן יראו כמו תלמידות קולג' בנות 22 שהולכות למסיבות כל היום. בגלל זה יש לחץ על נערות אפילו בגיל 13-14 להיראות סופר מטופחות ומאופרות, ועל מבוגרות בנות 40 לקנות את כל הקרמים והשטויות של הטיפוח המוגזם גם כן.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

השמטתי מכאן את ההרחבה בעיון, כי עולות לי מחשבות לפרסם את זה במקום אחר.

אם יעניין מישהו/י, תשלחו בקשה באישי ואשתף בשמחה.

השורה התחתונה-

אם אני לומדת ממכלול הסיפור שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.

לק"י

אולי אולי יש בודדות.

סיבת מחיקה: קעלימבאר חמוד מדיי

תתחיל בלשאול במתנ"ס המקומי אילו פעילויות יש.

לא בטוח שתמצא בת זוג, אבל בוודאי תמצא אנשים ונשים סביב הגיל שלך. חיי חברה זה משמעותי מאוד.

ואם יש חוגים קבועים זה מעולה להכניס לשגרה שלך.

לצאת מהבית ולהכיר ולפגוש חברים.

בהצלחה!

(ואכן, כאן בפורום אין, או כמעט ואין, נשים בגילאים האלו)

לק"י

אבל לא הייתי בונה על זה. זה לא פורום היכרויות מלכתחילה.

אשמח להכיר אישה דתיה מעל גיל 40.

אני בן 48 גרוש.

על השאר אפשר להתכתב