שלום לכולן,
יצא קצת ארוך, אז הדגשתי חלקים מההודעה בשביל מי שרוצה להבין את העניין בקצרה.
בימים אלו הייתי אמור להתחיל קשר עם מישהי שגרה טיפה רחוק ממני (כשעה וחצי נסיעה). דיברנו טלפונית על כל מיני עניינים ובסך הכל היה בסדר גמור, אבל תאמינו או לא בסוף לא נפגשנו רק בגלל השאלה של "איפה ניפגש?", לבחורה היה ברור שאני זה שצריך לחזר אחריה ולכן אני צריך להגיע אליה ברוב המוחלט של הפגישות.
לא הסכמתי והחלטתי שלא ניפגש, גם כי מבחינה טכנית זה יקשה עלי מאד בגלל עיסוקים אחרים, וגם מבחינה רעיונית, אני ממש לא מעוניין להיפגש עם בחורה שיש לה דרישה כזאת כי זה כנראה מעיד על דברים נוספים, ועל זה אני רוצה לדבר כי העניין קצת מתסכל אותי.
למה זה נראה לכן הגיוני לדרוש מצד אחד -
- שהבחור יגיע לאזור של הבחורה
- שהבחור ישלם על הדייט
- שהבחור יוביל וינחה את הקשר
- ואולי עוד כמה דברים מוזרים שאני לא זוכר כרגע
אבל מצד שני לצפות ליחס שוויוני תוך כדי הקשר או לפחות אחרי החתונה?
מבחינתי, אם בחורה חושבת שהגבר הוא האדם המוביל יותר, האחראי יותר, והמשפיע יותר, זה שיוצא ומתרחק ומהבית כשצריך, אבל היא דווקא צריכה להמתין באזור שלה, להיות מחוזרת, ולחכות שהגבר יעשה את הצעד הראשון (וגם את זה שאחריו), אז גם לאחר החתונה צריך להישמר היחס הזה. הגבר יהיה המוביל ומקבל ההחלטות בבית, המפרנס העיקרי (או היחיד), וכו' ולעומתו האישה תהיה עקרת בית (שלא לומר - מקומה במטבח) על כל המשתמע מכך, שתחכה לגבר שיחזור בסוף היום ורק יאמר לה "מלכה שלי, כמה אני אוהב אותך!".
לא יודע מה אתכן, אני לא רוצה בית כזה. אני רוצה בית הרבה יותר מאוזן ואפילו מאוזן לחלוטין מלבד דברים שאין באפשרותנו לאזן, ולכן אני מצפה שגם הקשר יהיה מאוזן.
איך אתן מסבירות את זה?
או שאולי אני טועה ורוב הבנות באמת מצפות לקשר מאוזן?
השאלה מכוונת לבנות, אך כמובן שגם בנים מוזמנים בהחלט להביע את דעתם.
)