אם צד אחד נחוש לעל סטנדרטים מסויימים ,

והצד השני לא מוכן, אז הגיוני שהצד שמעדיף משהו פשוט יותר,

ייתן את מה שהוא מוכן לתת, והשאר שיממנו אלו שמתעקשים על היוקרתיות.

מצד שני כדאי גם לקחת בחשבון שזאת תחילת הדרך של הזוג הצעיר,

ואם יש אפשרות לעשות את זה כמה שיותר בעדינות,

בכבוד אמיתי, מתוך הבנה שהמחותנים רוצים לטובת הילדים ,

ולא רק חושבים על האגו של עצמם וכ'

(כמו שמתוך מירמור מתאים לחשוב בסיטואציות כאלו) 

ובאמת לבוא לקראת במה שאפשר. 

(נניח גם אם מצד עצמו צד מסוים היה בוחר ברמה מסויימת,

מותר טיפה להעלות את זה כדי להתחשב בצד השני.

בקיצור פשרה, משהו באמצע, ולא להילחם על העניין

שזה לא יכול להיות בשקל יקר יותר ממה שתכננתי)

כי חבל שעל ההתחלה יהיו משקעים, וצד ש,השקיע יותר", וצד ש"השקיע פחות",

עם כל ההשלכות הנלוות לזה...

בהצלחה. ורק בשמחות

ההורים של בעלי אנשים פשוטים,

רצו לעשות חתונה צנועה מאוד

ההורים שלי הרגישו צורך שיהיה אוכל באיכות גבוהה יחסית (יחסית.. אף אחד לא עשה מנות של 300 שקל)

כי אנשים מהעבודה של אבא שלי וקרובי משפחה מגיעים מרחוק מאוד 

ומביאים צ'קים מכובדים , ואי אפשר לתת להם פירה אבקה מהחתונה הקודמת של הקייטרינג (מנות של 100 ש"ח..)

אז ההורים של בעלי נתנו את מה שהם תכננו לתת מראש, 

וההורים שלי שילמו הרבה יותר מחצי בגלל העלייה בסטנדרטים ולא עשו עניין מדברים שמישהו אחר היה עושה מהם עניין ממש.

(נניח זה שחברות לא קשורות של סבתא של בעלי הוזמנו ושהם בחרו להזמין את כל הקיבוץ שהם גרים בו, כי זה מה שמקובל, אבל לא חובה,

בזמן שהקיבוץ עצמו מכסה חלק קטן יחסית מהעלות) 

בסך הכל היום ההורים שלי ושלו חברים מאוד טובים 

ולא ראיתי עדיין מחותנים שמסתדרים כל כך טוב. 

היום ההורים של בעלי מחזירים להם הרבה טובות ועושים בשבילם המון

היחסים הטובים והעזרה הם הדדיים. ואין התחשבנויות בכלל, רק יחס של הערכה וכבוד הדדי,

אמא שלי לא מפסיקה לשבח את חמי וחמותי כל הזמן ולהגיד לי שזכיתי (צודקת!).

ככה שכדאי מאוד ללכת לקראת ההורים שרוצים חתונה יותר פשוטה ... 

וככה נראה לי שרוב העולם נוהג...

לא מסתדר לי שיש אנשים שבאמת מצפים מהצד השני להתאים את עצמו לדרישות הגבוהות שלהם... (לא שהדרישות של ההורים שלך היו מוגזמות!! ממש ממש לא!! אבל זה לא שהצד השני הסכים לממן רק חתונה ברבנות או משהו כזה...).

סליחה על ההתפרצות לפורום לא לי |רווק| אבל עניין אותי לענות על השאלה הזאת - 

לצורך הגילוי הנאות אגיד מראש שברור לי שאני ארצה לעצמי חתונה פשוטה יחסית. מכובדת ויפה ושמחה אבל פשוטה.

עכשיו לשאלה עצמה - ברמה הטכנית, נראה לי פשוט ביותר שדבר ראשון בקטע של המנות וכו', בלי קשר למחיר המנות עצמן, כל צד משלם על המנות של הצד שלו - או לפחות, כאשר יש פער רציני בין הצדדים. למשל - אם צד אחד מסתפק בלהזמין 100-150 איש, והצד השני מזמין פי שניים אנשים - מדוע שהצד הצנוע יצטרך לממן חצי מהמוזמנים של הצד הגדול יותר? לא מובן...

אבל יש דברים שהם משותפים, כמו מחיר המנה שהוא קבוע ויכול להיות 130 שקל, ויכול להיות 200 שקל - ואז באמת צריך למצוא את הדרך לפשר בין הצדדים.

אבל ברמת העומק יותר - לדעתי, הפתרון נעוץ בהידברות קודם כל של הזוג בינו לבין עצמו מה ה-ו-א רוצה מהחתונה שלו, מה הארוס והארוסה רוצים שיהיה בחתונה מתוך מחשבה שמדובר בשתי משפחות מרקעים שונים ולעיתים גם מרקע כלכלי שונה - ואז, כשהזוג מגיע להחלטה משותפת מתוך הבנה, אהבה והכלה שחשובים לתחילת זוגיות - הם מעצמם יבואו להורים של שני הצדדים עם הבחירה שלהם וינסו לגרום להם להבין שזה מה שהם רוצים בחתונה שלהם ולא יותר, וככה ימנעו את המריבות בין ההורים משני הצדדים.

נכון, החתונה, לרוב ההורים ממנים, אז הם לכאורה יכולים להגיד לילדים - לא מעניין אותי מה את/ה רוצה, אנחנו רוצים שתהיה חתונה מפוארת יותר ומוכנים להוסיף גם כסף... ההורים יכולים עקרונית להגיד את זה, אבל נראה לי שכל הורה בסופו של דבר רוצה בעיקר שהחתונה שלו תהיה של הילד שלו ושהוא ישמח בה ושתהיה כמו שהוא רוצה... הורה לא רוצה לפגוע בילד שלו גם לא בחתונה יותר מידי מפוארת שלא תתאים לו לדרך החיים...

לכן צריך לדעת איך להידבר עם ההורים, ושזה יבוא מהזוג, לא מהידברות של שני זוגות ההורים משני הצדדים...כי מי שמתחתן זה הזוג, לא ההורים שלו עם ההורים שלה.

כלכלית - אני לפחות, חושב שאם להורים יש כבר כסף להשקיע, עדיף שישקיעו אותו יותר בהמשך החיים של הזוג - עזרה ברכישת ציוד/דירה - יותר חשוב מעוד 100 מוזמנים לחתונה (ולא - להסתמך על המתנות שהמוזמנים יביאו זה עלוב ומגעיל מבחינתי. למעשה זה עוד עליבות ועוד דבר נורא ואיום שקורה היום בעולם - מצב בו האורחים "חייבים" לממן את החתונה. למה? למה זה ככה?)

סופית, וזה חשוב לזכור אחרי הכל - מדובר במקרים שלעיתים לצד אחד באמת אין יכולת כלכלית ליותר מידי, ולא הגיוני שהצד שמסוגל יותר, יצפה מהצד השני לתת יותר ממה שהוא יכול לתת... לכן זוג הורים בפגישות לקראת תכנון החתונה יכולים להציב כעובדה כמה כסף הם יכולים להשקיע בחתונה ולא שקל יותר, ועם זה שהצד השני יסתדר. רוצה חצי בחצי? אין בעיה - תביאו אותו סכום, ונסתדר בסטנדרטים שיתאימו לזה. רוצים מעט יותר מפואר? (בהנחה שזה מתאים בכלל לשני בני הזוג המתחתנים) - אז תאלצו אתם ההורים העשירים יותר, לממן את זה מכיסכם.

והכי הכי חשוב אחרי הכל הכל - לזכור שבסופו של יום זה יום שצריך להיות מאושר ובלתי נשכח בחייהם של שני בני הזוג הנישאים - לא כדאי להורים להרוס את זה...

השאלה שלי אם אתה מכיר מקרים שכן צופה מהצד שדורש פחות - לממן חצי חתונה?

(לא מדברת על מנות, אלא על אולם/להקה/צלם/פרחים וכד').

משמעותי במספרם, ואז אפשר חצי חצי.זה לא הוגן לכפות על צד אחד שיש לו מעט אורחים-לכסות את הוצאות הצד השני, Aיש לו הרבה. הגינות ודרך ארץ קודמים לכל!

השאלה כאן על מחיר למנה, לא?

השאלה היא על שאר הדברים (אולם, תזמורת, צלם וכד').

אם זוג הורים אחד רוצה את הטופ-שבטופ, וזוג ההורים השני רוצה משהו צנוע יותר (מבחינה אידיאלית/כלכלית) -

האם ההורים שרוצים את התזמורת הכי טובה/האולם הכי יוקרתי/הצלם בעל השם הטוב ביותר וכד' מצפים מהצד השני שיתחלק איתם שווה-בשווה בהוצאות?

זה נשמע לי כ"כ לא מוסרי, שאני לא מאמינה שיש מקרים כאלה...

כואב לי לשמוע שיש זוגות שבאמת מצפים מהצד השני שיתחלק איתם שווה בשווה בחתונת חלומותיהם לבנם/ביתם 

פשוט, בהרבה מהמקרים לדעתי אנשים לא חושבים שהם רוצים את הטופ שבטופ, אלא חושבים שמה שהצד השני חושב עליו כטופ הוא הבסיס בשבילם,

מהסיבה הזו הם חושבים שגם הצד השני צריך להשתתף בזה (אם הם כאלה ולא כאלה שחושבים שמה שהצד השני ייתן - טוב).

בעוד שששאר האולמות דורשים 200 ש"ח למנה (סתם דוג').

אני חושבת שאנשים מודעים היטב אם האולם שהם רוצים הוא יוקרתי, או רגיל... (רק שמבחינתם - לא מכובד להתפשר על פחות מהיוקרתי... מכל מיני סיבות).

זה לא יפה להכניס את הצד השני לברוך כלכלי... שיהיו יותר מציאותיים...

אני מסכים איתך לחלוטין שזו צרה רצינית, ושצריך למצוא דרך לתקן את הנושא הזה,

גם הרבה מאוד ממי שרוצה את המחיר היקר לא יכול באמת לעמוד בו,

אבל אני חושב שהרבה מאוד לא עושים את זה במודע לזה שזה מעבר לבסיס, אלא חושבים כפי שציינת, שמתחת לזה זה לא מכובד, וחתונה צריכה להיות דבר מכובד. (הבעיה היא בהגדרה שלהם למכובד)

חייבים להיות מקרים כאלה, כי תמיד יהיו את ההורים שיחשבו שאם זה לא האולם הכי יוקרתי - זה לא מכובד מספיק?

חבל שזה ככה

תודה!

בחלק מהמקרים כמובן יהיו משפחות שירצו את המכובד לדעתם אבל יסכימו להתחלק לא שווה בשווה,

אבל אני לא בטוח שהם יחשבו שזה הוגן.

(גם על הבסיס אני מצפה ממישהו שמודע לכך שהצד השני לא יכול לעמוד בו באמת שישלם מעבר ל50% שלו, אבל לא כולם מסוגלים לזה, לא כלכלית ולא מוסרית)

אולי את צודקת. השאלה לאן יוביל ה 'צדק' הזה מבחינת המתח עם הצד השני ומצב בני הזוג הטריים. 
בקיצור, חתונה כרוכה בלא מעט מתחים וצריך להלך בין הטיפות. צדק הוא עניין יחסי (לפחות בהקשרים הללו) וצריך להיזהר לא להגיע למריבות ולשמור על השמחה. 

אם הפערים הם ענקיים ועצומים נניח צד אחד מזמין 1500 אורחים וצד שני מזמין 200

או שצד אחד רוצה חתונה במלון יוקרה וצד שני רוצה חתונה הכי פשוטה שיש

לא אמורים להתחלק  חצי חצי. מי שטיפס על האוורסט שיתמודד עם זה

אבל אם הפערים לא גדולים ברמה הזאת אלא הבדל של 200 מוזמנים נניח צריך רצון טוב של שתי הצדדים

הצד שרוצה יותר יציע לשלם יותר והצד השני ישתדל בכל אופן להתאמץ להתחלק 

הרי בסופו של דבר אם צד אחד הביא יותר אורחים זה גם אומר שהוא יביא יותר מתנות

וזה אומר שיהי יותר חברה שירקדו בחתונה וכו'

אני רוצה רק לשמוע אם היו מקרים כאלה או לא...

בעלי טוען שיש מקרים כאלה (והרבה), ואני טוענת שאולי יש, אבל הם בודדים מאוד (כי נשמע לי ממש לא מוסרי לדרוש מצד השני לממן חצי מחתונה מפוארת, כשהוא לא רוצה בכך).

שוב - לא מדברת על חתונות שהם יותר מאולם ביכנ"ס ובורקסים. ממש לא!

גם אם צד אחד מסתפק בחתונה ברבנות/אולם מאולתר עם כיבוד קל - אפשר לצפות ממנו להתחלק בחתונה מכובדת יותר, כי חתונות מהסוג הזה הן חריגות (לא בהכרח שליליות!! רק שרוב העולם לא מחתן ככה את ילדיו).

אבל ללכת על הטופ-שבטופ, כי הצד השני חולם על חתונה כזו/אלה ציפיות הסביבה או המשפחה של הצד השני???

זה ענין של סטאטיסטיקה... קשה לדעת.

אבל בוודאי שחלקם הניכר, זה כי לאנשים קשה לעמוד בלחץ, לא רוצים לצער את הילדים בחיכוכים וכד'.

מבחינה מוסרית, זה לא מוסרי לגמרי לדעתי. וצריך להיזהר מללחוץ על אדם, כאזהרת חז"ל.

אני לא חושב שאדם צריך להיענות לדבר כזה כשהוא מופרז ואין ביכולתו/בהשקפתו הסבירה.

אם זוג ההורים שמסתפק בחתונה צנועה (אבל מכובדת) לא יכול כלכלית לממן חצי מ"תאוות" הצד השני? למה להכניס אותם לברוך כלכלי? זה ממש לא מוסרי לצפות שהצד השני יזרום עם משאלות ליבם המופרכות של הצד הראשון!

השלום צריך לגמור משפחה שמצבה הכלכלי לא בורגני???

וגם אם יש יכולות כלכליות, אבל ההורים לא חושבים שזה נכון לבזבז כ"כ הרבה כסף על חתונה: למה להוציא עוד אלפי שקלים, כדי שיהיו כמה שפחות מריבות??

תנסה לחשוב בתור הורה לילד שרוצה להתחתן, ולא בתור החתן עצמו...

באתי רק לעשות סקר: האם באמת יש הרבה מקרים של הורים שמצפים או לא?

סתם הייתי בשוק שבעלי אמר שיש הרבה מקרים כאלה, ונכנסתי לפה כדי לבדוק אם זה אמת הדבר או לא...

זוג שביטל אירוסין בגלל דבר כזה בדיוק

ההורים שלו רצות חתונה מפוארת, ושיקנו דירה ועוד כל מיני כאלה, והכל חצי חצי. (מהציבור הדת"ל)

ההורים שלה לא רצו ולא יכלו לעמוד בסטנדרט שכזה

זה נגמר בפיצוץ, וביטול האירוסין.

ואישית שמעתי על המון מקרים כאלה, ולמרבה הצער אני חושבת שיש הרבה כאלה. הורים שמבחינתם החצי-חצי הוא קדוש, ולא איכפת להם לדרוס את הצד השני, או לתת לזוג לחיות בעוני, והעיקר לא לשלם אגורה אחת יותר ממה ששילם הצד השני.

גועל נפש (כמובן, לא מכיר ספציפית, אבל שמעתי על כאלה ש"יוקרתיות" החתונה ושאר הצגות ממש בראש מעייניהם..).

שולחים ילדים לחינוך דתי, מחנכים למידות וצניעות וסדרי  עדיפויות - 

וכשזה מגיע לשטויות של מה יאמרו "חבריהם" או כל מיני דמיונות על טובת הילד/ה שלהם שיקבל דירה מפוארת מראש - מוכנים להרוס את הכל.

אח"כ כמובן יסבירו שזה בעצם לטובתו, שהם "הצילו" אותו מהקמצנים האלה... חינוך למופת.

בוודאי שאי אפשר "לכוף" על אחד הצדדים תנאים מעל הנורמה.

ואני אכן שמעתי על מקרה כזה, שהמעוניינים דווקא בכך שאלו את הצד השני כמה הם יכולים "להשקיע" ואמרו שהם יתנו את השאר כדי שיהיה היכן שהם מעוניינים.

לפעמים, מסכימים ביחד על ה"קצת יותר".

אבל מסתבר שזה לא דברים שאפשר "לכפות אותם". על מקום חתונה מחליטים ביחד. לא רק צד אחד והשני "מתיישר". אלא מה? שזה צריך לעשות בעדינות ככל האפשר, אחרי הכל יש ענין להגיע ביחסים טובים.

ולענ"ד - צד שדורש יותר מהמקובל ורואה שלאחרים קשה לעמוד בסנדרט כזה, צריך להחליט מראש. או שמוותר על רצונותיו, או שלוקח על עצמו לממן את מה ששואף מעבר לנורמה.

... שזוג ההורים ה"דורש" יצפה מהצד השני לשלם חצי מההפקה של החתונה.

הבנתי נכון? (פשוט נראה שאתה סותר את עצמך...)

הצד שרצה פשוט- הוא זה דווקא שיש לו כסף אבל הם לא נוהגים "להשפריץ" את העשירות שלהם לעיני כל ומסתפקים בחתונה צנועה ומכובדת.

הצד שרצה יוקרתי- היה חשוב לו להרשים למרות שלא באמת היה להם כסף.

בהתחלה סיכמו חצי- חצי על החתונה. (הצד שהתנגד בכלל לכל הפאר אמר בשביל עוד 30,000 אני לא אעשה עניין, העיקר שהבן/ בת שלי יתחתנו עם בחיר ליבם)

אחרי החתונה הצד שלא היה לו לשלם גילה פתאום שהוא בחובות עתק והחזירו את זה מהכסף של המתנות גם שהצד השני הביא ועוד הצד השני כיסה עוד הוצאות שלא היה מי שישלם.

זה מקרה שהזוג ניצל בנס כי הם עצמם ממש ממש לא כאלה והם לא אשמים בהורים שלהם וב"ה זכו להתחתן ולא הגיעו לפירוק הזיווג.

בחתונה שלנו ההורים שלי רצו קצת יותר מהצד השני (לא יודעת מה הנורמה- אצלנו הצד שלי הקציב 40,000 לערב החתונה+ ציוד לבית, לא כולל מתנות שהולכות לזוג)

ההוצאות המשותפות התחלקו חצי-חצי כי סה"כ הפער לא היה מספיק משמעותי אבל המנות התחלקו לפי כמות המנות המוזמנות מכל צד.

אל תשכחי ש"נורמה" זה עניין חברתי שתלוי בסביבה ממנה מגיע כל אחד...

נתקלתי כבר במספר מקרים דומים וההחלטה אם הדבר יעכיר את אוירת החתונה ואת המשך היחסים בין המשפחות נתונה בידי בני הזוג.

פתרון אפשרי אחד:

בני הזוג יקבלו מכל צד את התקציב שאותו צד יכול לעמוד בו ויפיקו חתונה בהתאם לתקציב ומבלי שההורים ידעו על הסכומים שהצד השני נתן.

פתרון נוסף שעבד לזוג אחד שאני מכיר:

הצד שרוצה חתונה יותר מפוארת ישקיע את ההפרשים עבור השדרוג.

פתרון שלישי שגם הוא עבד לזוג אחד:

כל צד יזמין מספר אורחים בהתאם ליכולתו הכלכלית ולעלות המנות

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.