אם צד אחד נחוש לעל סטנדרטים מסויימים ,

והצד השני לא מוכן, אז הגיוני שהצד שמעדיף משהו פשוט יותר,

ייתן את מה שהוא מוכן לתת, והשאר שיממנו אלו שמתעקשים על היוקרתיות.

מצד שני כדאי גם לקחת בחשבון שזאת תחילת הדרך של הזוג הצעיר,

ואם יש אפשרות לעשות את זה כמה שיותר בעדינות,

בכבוד אמיתי, מתוך הבנה שהמחותנים רוצים לטובת הילדים ,

ולא רק חושבים על האגו של עצמם וכ'

(כמו שמתוך מירמור מתאים לחשוב בסיטואציות כאלו) 

ובאמת לבוא לקראת במה שאפשר. 

(נניח גם אם מצד עצמו צד מסוים היה בוחר ברמה מסויימת,

מותר טיפה להעלות את זה כדי להתחשב בצד השני.

בקיצור פשרה, משהו באמצע, ולא להילחם על העניין

שזה לא יכול להיות בשקל יקר יותר ממה שתכננתי)

כי חבל שעל ההתחלה יהיו משקעים, וצד ש,השקיע יותר", וצד ש"השקיע פחות",

עם כל ההשלכות הנלוות לזה...

בהצלחה. ורק בשמחות

ההורים של בעלי אנשים פשוטים,

רצו לעשות חתונה צנועה מאוד

ההורים שלי הרגישו צורך שיהיה אוכל באיכות גבוהה יחסית (יחסית.. אף אחד לא עשה מנות של 300 שקל)

כי אנשים מהעבודה של אבא שלי וקרובי משפחה מגיעים מרחוק מאוד 

ומביאים צ'קים מכובדים , ואי אפשר לתת להם פירה אבקה מהחתונה הקודמת של הקייטרינג (מנות של 100 ש"ח..)

אז ההורים של בעלי נתנו את מה שהם תכננו לתת מראש, 

וההורים שלי שילמו הרבה יותר מחצי בגלל העלייה בסטנדרטים ולא עשו עניין מדברים שמישהו אחר היה עושה מהם עניין ממש.

(נניח זה שחברות לא קשורות של סבתא של בעלי הוזמנו ושהם בחרו להזמין את כל הקיבוץ שהם גרים בו, כי זה מה שמקובל, אבל לא חובה,

בזמן שהקיבוץ עצמו מכסה חלק קטן יחסית מהעלות) 

בסך הכל היום ההורים שלי ושלו חברים מאוד טובים 

ולא ראיתי עדיין מחותנים שמסתדרים כל כך טוב. 

היום ההורים של בעלי מחזירים להם הרבה טובות ועושים בשבילם המון

היחסים הטובים והעזרה הם הדדיים. ואין התחשבנויות בכלל, רק יחס של הערכה וכבוד הדדי,

אמא שלי לא מפסיקה לשבח את חמי וחמותי כל הזמן ולהגיד לי שזכיתי (צודקת!).

ככה שכדאי מאוד ללכת לקראת ההורים שרוצים חתונה יותר פשוטה ... 

וככה נראה לי שרוב העולם נוהג...

לא מסתדר לי שיש אנשים שבאמת מצפים מהצד השני להתאים את עצמו לדרישות הגבוהות שלהם... (לא שהדרישות של ההורים שלך היו מוגזמות!! ממש ממש לא!! אבל זה לא שהצד השני הסכים לממן רק חתונה ברבנות או משהו כזה...).

סליחה על ההתפרצות לפורום לא לי |רווק| אבל עניין אותי לענות על השאלה הזאת - 

לצורך הגילוי הנאות אגיד מראש שברור לי שאני ארצה לעצמי חתונה פשוטה יחסית. מכובדת ויפה ושמחה אבל פשוטה.

עכשיו לשאלה עצמה - ברמה הטכנית, נראה לי פשוט ביותר שדבר ראשון בקטע של המנות וכו', בלי קשר למחיר המנות עצמן, כל צד משלם על המנות של הצד שלו - או לפחות, כאשר יש פער רציני בין הצדדים. למשל - אם צד אחד מסתפק בלהזמין 100-150 איש, והצד השני מזמין פי שניים אנשים - מדוע שהצד הצנוע יצטרך לממן חצי מהמוזמנים של הצד הגדול יותר? לא מובן...

אבל יש דברים שהם משותפים, כמו מחיר המנה שהוא קבוע ויכול להיות 130 שקל, ויכול להיות 200 שקל - ואז באמת צריך למצוא את הדרך לפשר בין הצדדים.

אבל ברמת העומק יותר - לדעתי, הפתרון נעוץ בהידברות קודם כל של הזוג בינו לבין עצמו מה ה-ו-א רוצה מהחתונה שלו, מה הארוס והארוסה רוצים שיהיה בחתונה מתוך מחשבה שמדובר בשתי משפחות מרקעים שונים ולעיתים גם מרקע כלכלי שונה - ואז, כשהזוג מגיע להחלטה משותפת מתוך הבנה, אהבה והכלה שחשובים לתחילת זוגיות - הם מעצמם יבואו להורים של שני הצדדים עם הבחירה שלהם וינסו לגרום להם להבין שזה מה שהם רוצים בחתונה שלהם ולא יותר, וככה ימנעו את המריבות בין ההורים משני הצדדים.

נכון, החתונה, לרוב ההורים ממנים, אז הם לכאורה יכולים להגיד לילדים - לא מעניין אותי מה את/ה רוצה, אנחנו רוצים שתהיה חתונה מפוארת יותר ומוכנים להוסיף גם כסף... ההורים יכולים עקרונית להגיד את זה, אבל נראה לי שכל הורה בסופו של דבר רוצה בעיקר שהחתונה שלו תהיה של הילד שלו ושהוא ישמח בה ושתהיה כמו שהוא רוצה... הורה לא רוצה לפגוע בילד שלו גם לא בחתונה יותר מידי מפוארת שלא תתאים לו לדרך החיים...

לכן צריך לדעת איך להידבר עם ההורים, ושזה יבוא מהזוג, לא מהידברות של שני זוגות ההורים משני הצדדים...כי מי שמתחתן זה הזוג, לא ההורים שלו עם ההורים שלה.

כלכלית - אני לפחות, חושב שאם להורים יש כבר כסף להשקיע, עדיף שישקיעו אותו יותר בהמשך החיים של הזוג - עזרה ברכישת ציוד/דירה - יותר חשוב מעוד 100 מוזמנים לחתונה (ולא - להסתמך על המתנות שהמוזמנים יביאו זה עלוב ומגעיל מבחינתי. למעשה זה עוד עליבות ועוד דבר נורא ואיום שקורה היום בעולם - מצב בו האורחים "חייבים" לממן את החתונה. למה? למה זה ככה?)

סופית, וזה חשוב לזכור אחרי הכל - מדובר במקרים שלעיתים לצד אחד באמת אין יכולת כלכלית ליותר מידי, ולא הגיוני שהצד שמסוגל יותר, יצפה מהצד השני לתת יותר ממה שהוא יכול לתת... לכן זוג הורים בפגישות לקראת תכנון החתונה יכולים להציב כעובדה כמה כסף הם יכולים להשקיע בחתונה ולא שקל יותר, ועם זה שהצד השני יסתדר. רוצה חצי בחצי? אין בעיה - תביאו אותו סכום, ונסתדר בסטנדרטים שיתאימו לזה. רוצים מעט יותר מפואר? (בהנחה שזה מתאים בכלל לשני בני הזוג המתחתנים) - אז תאלצו אתם ההורים העשירים יותר, לממן את זה מכיסכם.

והכי הכי חשוב אחרי הכל הכל - לזכור שבסופו של יום זה יום שצריך להיות מאושר ובלתי נשכח בחייהם של שני בני הזוג הנישאים - לא כדאי להורים להרוס את זה...

השאלה שלי אם אתה מכיר מקרים שכן צופה מהצד שדורש פחות - לממן חצי חתונה?

(לא מדברת על מנות, אלא על אולם/להקה/צלם/פרחים וכד').

משמעותי במספרם, ואז אפשר חצי חצי.זה לא הוגן לכפות על צד אחד שיש לו מעט אורחים-לכסות את הוצאות הצד השני, Aיש לו הרבה. הגינות ודרך ארץ קודמים לכל!

השאלה כאן על מחיר למנה, לא?

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

פשוט, בהרבה מהמקרים לדעתי אנשים לא חושבים שהם רוצים את הטופ שבטופ, אלא חושבים שמה שהצד השני חושב עליו כטופ הוא הבסיס בשבילם,

מהסיבה הזו הם חושבים שגם הצד השני צריך להשתתף בזה (אם הם כאלה ולא כאלה שחושבים שמה שהצד השני ייתן - טוב).

בעוד שששאר האולמות דורשים 200 ש"ח למנה (סתם דוג').

אני חושבת שאנשים מודעים היטב אם האולם שהם רוצים הוא יוקרתי, או רגיל... (רק שמבחינתם - לא מכובד להתפשר על פחות מהיוקרתי... מכל מיני סיבות).

זה לא יפה להכניס את הצד השני לברוך כלכלי... שיהיו יותר מציאותיים...

אני מסכים איתך לחלוטין שזו צרה רצינית, ושצריך למצוא דרך לתקן את הנושא הזה,

גם הרבה מאוד ממי שרוצה את המחיר היקר לא יכול באמת לעמוד בו,

אבל אני חושב שהרבה מאוד לא עושים את זה במודע לזה שזה מעבר לבסיס, אלא חושבים כפי שציינת, שמתחת לזה זה לא מכובד, וחתונה צריכה להיות דבר מכובד. (הבעיה היא בהגדרה שלהם למכובד)

חייבים להיות מקרים כאלה, כי תמיד יהיו את ההורים שיחשבו שאם זה לא האולם הכי יוקרתי - זה לא מכובד מספיק?

חבל שזה ככה

תודה!

בחלק מהמקרים כמובן יהיו משפחות שירצו את המכובד לדעתם אבל יסכימו להתחלק לא שווה בשווה,

אבל אני לא בטוח שהם יחשבו שזה הוגן.

(גם על הבסיס אני מצפה ממישהו שמודע לכך שהצד השני לא יכול לעמוד בו באמת שישלם מעבר ל50% שלו, אבל לא כולם מסוגלים לזה, לא כלכלית ולא מוסרית)

אולי את צודקת. השאלה לאן יוביל ה 'צדק' הזה מבחינת המתח עם הצד השני ומצב בני הזוג הטריים. 
בקיצור, חתונה כרוכה בלא מעט מתחים וצריך להלך בין הטיפות. צדק הוא עניין יחסי (לפחות בהקשרים הללו) וצריך להיזהר לא להגיע למריבות ולשמור על השמחה. 

אם הפערים הם ענקיים ועצומים נניח צד אחד מזמין 1500 אורחים וצד שני מזמין 200

או שצד אחד רוצה חתונה במלון יוקרה וצד שני רוצה חתונה הכי פשוטה שיש

לא אמורים להתחלק  חצי חצי. מי שטיפס על האוורסט שיתמודד עם זה

אבל אם הפערים לא גדולים ברמה הזאת אלא הבדל של 200 מוזמנים נניח צריך רצון טוב של שתי הצדדים

הצד שרוצה יותר יציע לשלם יותר והצד השני ישתדל בכל אופן להתאמץ להתחלק 

הרי בסופו של דבר אם צד אחד הביא יותר אורחים זה גם אומר שהוא יביא יותר מתנות

וזה אומר שיהי יותר חברה שירקדו בחתונה וכו'

אני רוצה רק לשמוע אם היו מקרים כאלה או לא...

בעלי טוען שיש מקרים כאלה (והרבה), ואני טוענת שאולי יש, אבל הם בודדים מאוד (כי נשמע לי ממש לא מוסרי לדרוש מצד השני לממן חצי מחתונה מפוארת, כשהוא לא רוצה בכך).

שוב - לא מדברת על חתונות שהם יותר מאולם ביכנ"ס ובורקסים. ממש לא!

גם אם צד אחד מסתפק בחתונה ברבנות/אולם מאולתר עם כיבוד קל - אפשר לצפות ממנו להתחלק בחתונה מכובדת יותר, כי חתונות מהסוג הזה הן חריגות (לא בהכרח שליליות!! רק שרוב העולם לא מחתן ככה את ילדיו).

אבל ללכת על הטופ-שבטופ, כי הצד השני חולם על חתונה כזו/אלה ציפיות הסביבה או המשפחה של הצד השני???

זה ענין של סטאטיסטיקה... קשה לדעת.

אבל בוודאי שחלקם הניכר, זה כי לאנשים קשה לעמוד בלחץ, לא רוצים לצער את הילדים בחיכוכים וכד'.

מבחינה מוסרית, זה לא מוסרי לגמרי לדעתי. וצריך להיזהר מללחוץ על אדם, כאזהרת חז"ל.

אני לא חושב שאדם צריך להיענות לדבר כזה כשהוא מופרז ואין ביכולתו/בהשקפתו הסבירה.

אם זוג ההורים שמסתפק בחתונה צנועה (אבל מכובדת) לא יכול כלכלית לממן חצי מ"תאוות" הצד השני? למה להכניס אותם לברוך כלכלי? זה ממש לא מוסרי לצפות שהצד השני יזרום עם משאלות ליבם המופרכות של הצד הראשון!

השלום צריך לגמור משפחה שמצבה הכלכלי לא בורגני???

וגם אם יש יכולות כלכליות, אבל ההורים לא חושבים שזה נכון לבזבז כ"כ הרבה כסף על חתונה: למה להוציא עוד אלפי שקלים, כדי שיהיו כמה שפחות מריבות??

תנסה לחשוב בתור הורה לילד שרוצה להתחתן, ולא בתור החתן עצמו...

באתי רק לעשות סקר: האם באמת יש הרבה מקרים של הורים שמצפים או לא?

סתם הייתי בשוק שבעלי אמר שיש הרבה מקרים כאלה, ונכנסתי לפה כדי לבדוק אם זה אמת הדבר או לא...

זוג שביטל אירוסין בגלל דבר כזה בדיוק

ההורים שלו רצות חתונה מפוארת, ושיקנו דירה ועוד כל מיני כאלה, והכל חצי חצי. (מהציבור הדת"ל)

ההורים שלה לא רצו ולא יכלו לעמוד בסטנדרט שכזה

זה נגמר בפיצוץ, וביטול האירוסין.

ואישית שמעתי על המון מקרים כאלה, ולמרבה הצער אני חושבת שיש הרבה כאלה. הורים שמבחינתם החצי-חצי הוא קדוש, ולא איכפת להם לדרוס את הצד השני, או לתת לזוג לחיות בעוני, והעיקר לא לשלם אגורה אחת יותר ממה ששילם הצד השני.

גועל נפש (כמובן, לא מכיר ספציפית, אבל שמעתי על כאלה ש"יוקרתיות" החתונה ושאר הצגות ממש בראש מעייניהם..).

שולחים ילדים לחינוך דתי, מחנכים למידות וצניעות וסדרי  עדיפויות - 

וכשזה מגיע לשטויות של מה יאמרו "חבריהם" או כל מיני דמיונות על טובת הילד/ה שלהם שיקבל דירה מפוארת מראש - מוכנים להרוס את הכל.

אח"כ כמובן יסבירו שזה בעצם לטובתו, שהם "הצילו" אותו מהקמצנים האלה... חינוך למופת.

בוודאי שאי אפשר "לכוף" על אחד הצדדים תנאים מעל הנורמה.

ואני אכן שמעתי על מקרה כזה, שהמעוניינים דווקא בכך שאלו את הצד השני כמה הם יכולים "להשקיע" ואמרו שהם יתנו את השאר כדי שיהיה היכן שהם מעוניינים.

לפעמים, מסכימים ביחד על ה"קצת יותר".

אבל מסתבר שזה לא דברים שאפשר "לכפות אותם". על מקום חתונה מחליטים ביחד. לא רק צד אחד והשני "מתיישר". אלא מה? שזה צריך לעשות בעדינות ככל האפשר, אחרי הכל יש ענין להגיע ביחסים טובים.

ולענ"ד - צד שדורש יותר מהמקובל ורואה שלאחרים קשה לעמוד בסנדרט כזה, צריך להחליט מראש. או שמוותר על רצונותיו, או שלוקח על עצמו לממן את מה ששואף מעבר לנורמה.

... שזוג ההורים ה"דורש" יצפה מהצד השני לשלם חצי מההפקה של החתונה.

הבנתי נכון? (פשוט נראה שאתה סותר את עצמך...)

הצד שרצה פשוט- הוא זה דווקא שיש לו כסף אבל הם לא נוהגים "להשפריץ" את העשירות שלהם לעיני כל ומסתפקים בחתונה צנועה ומכובדת.

הצד שרצה יוקרתי- היה חשוב לו להרשים למרות שלא באמת היה להם כסף.

בהתחלה סיכמו חצי- חצי על החתונה. (הצד שהתנגד בכלל לכל הפאר אמר בשביל עוד 30,000 אני לא אעשה עניין, העיקר שהבן/ בת שלי יתחתנו עם בחיר ליבם)

אחרי החתונה הצד שלא היה לו לשלם גילה פתאום שהוא בחובות עתק והחזירו את זה מהכסף של המתנות גם שהצד השני הביא ועוד הצד השני כיסה עוד הוצאות שלא היה מי שישלם.

זה מקרה שהזוג ניצל בנס כי הם עצמם ממש ממש לא כאלה והם לא אשמים בהורים שלהם וב"ה זכו להתחתן ולא הגיעו לפירוק הזיווג.

בחתונה שלנו ההורים שלי רצו קצת יותר מהצד השני (לא יודעת מה הנורמה- אצלנו הצד שלי הקציב 40,000 לערב החתונה+ ציוד לבית, לא כולל מתנות שהולכות לזוג)

ההוצאות המשותפות התחלקו חצי-חצי כי סה"כ הפער לא היה מספיק משמעותי אבל המנות התחלקו לפי כמות המנות המוזמנות מכל צד.

אל תשכחי ש"נורמה" זה עניין חברתי שתלוי בסביבה ממנה מגיע כל אחד...

נתקלתי כבר במספר מקרים דומים וההחלטה אם הדבר יעכיר את אוירת החתונה ואת המשך היחסים בין המשפחות נתונה בידי בני הזוג.

פתרון אפשרי אחד:

בני הזוג יקבלו מכל צד את התקציב שאותו צד יכול לעמוד בו ויפיקו חתונה בהתאם לתקציב ומבלי שההורים ידעו על הסכומים שהצד השני נתן.

פתרון נוסף שעבד לזוג אחד שאני מכיר:

הצד שרוצה חתונה יותר מפוארת ישקיע את ההפרשים עבור השדרוג.

פתרון שלישי שגם הוא עבד לזוג אחד:

כל צד יזמין מספר אורחים בהתאם ליכולתו הכלכלית ולעלות המנות

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!