אם צד אחד נחוש לעל סטנדרטים מסויימים ,

והצד השני לא מוכן, אז הגיוני שהצד שמעדיף משהו פשוט יותר,

ייתן את מה שהוא מוכן לתת, והשאר שיממנו אלו שמתעקשים על היוקרתיות.

מצד שני כדאי גם לקחת בחשבון שזאת תחילת הדרך של הזוג הצעיר,

ואם יש אפשרות לעשות את זה כמה שיותר בעדינות,

בכבוד אמיתי, מתוך הבנה שהמחותנים רוצים לטובת הילדים ,

ולא רק חושבים על האגו של עצמם וכ'

(כמו שמתוך מירמור מתאים לחשוב בסיטואציות כאלו) 

ובאמת לבוא לקראת במה שאפשר. 

(נניח גם אם מצד עצמו צד מסוים היה בוחר ברמה מסויימת,

מותר טיפה להעלות את זה כדי להתחשב בצד השני.

בקיצור פשרה, משהו באמצע, ולא להילחם על העניין

שזה לא יכול להיות בשקל יקר יותר ממה שתכננתי)

כי חבל שעל ההתחלה יהיו משקעים, וצד ש,השקיע יותר", וצד ש"השקיע פחות",

עם כל ההשלכות הנלוות לזה...

בהצלחה. ורק בשמחות

ההורים של בעלי אנשים פשוטים,

רצו לעשות חתונה צנועה מאוד

ההורים שלי הרגישו צורך שיהיה אוכל באיכות גבוהה יחסית (יחסית.. אף אחד לא עשה מנות של 300 שקל)

כי אנשים מהעבודה של אבא שלי וקרובי משפחה מגיעים מרחוק מאוד 

ומביאים צ'קים מכובדים , ואי אפשר לתת להם פירה אבקה מהחתונה הקודמת של הקייטרינג (מנות של 100 ש"ח..)

אז ההורים של בעלי נתנו את מה שהם תכננו לתת מראש, 

וההורים שלי שילמו הרבה יותר מחצי בגלל העלייה בסטנדרטים ולא עשו עניין מדברים שמישהו אחר היה עושה מהם עניין ממש.

(נניח זה שחברות לא קשורות של סבתא של בעלי הוזמנו ושהם בחרו להזמין את כל הקיבוץ שהם גרים בו, כי זה מה שמקובל, אבל לא חובה,

בזמן שהקיבוץ עצמו מכסה חלק קטן יחסית מהעלות) 

בסך הכל היום ההורים שלי ושלו חברים מאוד טובים 

ולא ראיתי עדיין מחותנים שמסתדרים כל כך טוב. 

היום ההורים של בעלי מחזירים להם הרבה טובות ועושים בשבילם המון

היחסים הטובים והעזרה הם הדדיים. ואין התחשבנויות בכלל, רק יחס של הערכה וכבוד הדדי,

אמא שלי לא מפסיקה לשבח את חמי וחמותי כל הזמן ולהגיד לי שזכיתי (צודקת!).

ככה שכדאי מאוד ללכת לקראת ההורים שרוצים חתונה יותר פשוטה ... 

וככה נראה לי שרוב העולם נוהג...

לא מסתדר לי שיש אנשים שבאמת מצפים מהצד השני להתאים את עצמו לדרישות הגבוהות שלהם... (לא שהדרישות של ההורים שלך היו מוגזמות!! ממש ממש לא!! אבל זה לא שהצד השני הסכים לממן רק חתונה ברבנות או משהו כזה...).

סליחה על ההתפרצות לפורום לא לי |רווק| אבל עניין אותי לענות על השאלה הזאת - 

לצורך הגילוי הנאות אגיד מראש שברור לי שאני ארצה לעצמי חתונה פשוטה יחסית. מכובדת ויפה ושמחה אבל פשוטה.

עכשיו לשאלה עצמה - ברמה הטכנית, נראה לי פשוט ביותר שדבר ראשון בקטע של המנות וכו', בלי קשר למחיר המנות עצמן, כל צד משלם על המנות של הצד שלו - או לפחות, כאשר יש פער רציני בין הצדדים. למשל - אם צד אחד מסתפק בלהזמין 100-150 איש, והצד השני מזמין פי שניים אנשים - מדוע שהצד הצנוע יצטרך לממן חצי מהמוזמנים של הצד הגדול יותר? לא מובן...

אבל יש דברים שהם משותפים, כמו מחיר המנה שהוא קבוע ויכול להיות 130 שקל, ויכול להיות 200 שקל - ואז באמת צריך למצוא את הדרך לפשר בין הצדדים.

אבל ברמת העומק יותר - לדעתי, הפתרון נעוץ בהידברות קודם כל של הזוג בינו לבין עצמו מה ה-ו-א רוצה מהחתונה שלו, מה הארוס והארוסה רוצים שיהיה בחתונה מתוך מחשבה שמדובר בשתי משפחות מרקעים שונים ולעיתים גם מרקע כלכלי שונה - ואז, כשהזוג מגיע להחלטה משותפת מתוך הבנה, אהבה והכלה שחשובים לתחילת זוגיות - הם מעצמם יבואו להורים של שני הצדדים עם הבחירה שלהם וינסו לגרום להם להבין שזה מה שהם רוצים בחתונה שלהם ולא יותר, וככה ימנעו את המריבות בין ההורים משני הצדדים.

נכון, החתונה, לרוב ההורים ממנים, אז הם לכאורה יכולים להגיד לילדים - לא מעניין אותי מה את/ה רוצה, אנחנו רוצים שתהיה חתונה מפוארת יותר ומוכנים להוסיף גם כסף... ההורים יכולים עקרונית להגיד את זה, אבל נראה לי שכל הורה בסופו של דבר רוצה בעיקר שהחתונה שלו תהיה של הילד שלו ושהוא ישמח בה ושתהיה כמו שהוא רוצה... הורה לא רוצה לפגוע בילד שלו גם לא בחתונה יותר מידי מפוארת שלא תתאים לו לדרך החיים...

לכן צריך לדעת איך להידבר עם ההורים, ושזה יבוא מהזוג, לא מהידברות של שני זוגות ההורים משני הצדדים...כי מי שמתחתן זה הזוג, לא ההורים שלו עם ההורים שלה.

כלכלית - אני לפחות, חושב שאם להורים יש כבר כסף להשקיע, עדיף שישקיעו אותו יותר בהמשך החיים של הזוג - עזרה ברכישת ציוד/דירה - יותר חשוב מעוד 100 מוזמנים לחתונה (ולא - להסתמך על המתנות שהמוזמנים יביאו זה עלוב ומגעיל מבחינתי. למעשה זה עוד עליבות ועוד דבר נורא ואיום שקורה היום בעולם - מצב בו האורחים "חייבים" לממן את החתונה. למה? למה זה ככה?)

סופית, וזה חשוב לזכור אחרי הכל - מדובר במקרים שלעיתים לצד אחד באמת אין יכולת כלכלית ליותר מידי, ולא הגיוני שהצד שמסוגל יותר, יצפה מהצד השני לתת יותר ממה שהוא יכול לתת... לכן זוג הורים בפגישות לקראת תכנון החתונה יכולים להציב כעובדה כמה כסף הם יכולים להשקיע בחתונה ולא שקל יותר, ועם זה שהצד השני יסתדר. רוצה חצי בחצי? אין בעיה - תביאו אותו סכום, ונסתדר בסטנדרטים שיתאימו לזה. רוצים מעט יותר מפואר? (בהנחה שזה מתאים בכלל לשני בני הזוג המתחתנים) - אז תאלצו אתם ההורים העשירים יותר, לממן את זה מכיסכם.

והכי הכי חשוב אחרי הכל הכל - לזכור שבסופו של יום זה יום שצריך להיות מאושר ובלתי נשכח בחייהם של שני בני הזוג הנישאים - לא כדאי להורים להרוס את זה...

השאלה שלי אם אתה מכיר מקרים שכן צופה מהצד שדורש פחות - לממן חצי חתונה?

(לא מדברת על מנות, אלא על אולם/להקה/צלם/פרחים וכד').

משמעותי במספרם, ואז אפשר חצי חצי.זה לא הוגן לכפות על צד אחד שיש לו מעט אורחים-לכסות את הוצאות הצד השני, Aיש לו הרבה. הגינות ודרך ארץ קודמים לכל!

השאלה כאן על מחיר למנה, לא?

השאלה היא על שאר הדברים (אולם, תזמורת, צלם וכד').

אם זוג הורים אחד רוצה את הטופ-שבטופ, וזוג ההורים השני רוצה משהו צנוע יותר (מבחינה אידיאלית/כלכלית) -

האם ההורים שרוצים את התזמורת הכי טובה/האולם הכי יוקרתי/הצלם בעל השם הטוב ביותר וכד' מצפים מהצד השני שיתחלק איתם שווה-בשווה בהוצאות?

זה נשמע לי כ"כ לא מוסרי, שאני לא מאמינה שיש מקרים כאלה...

כואב לי לשמוע שיש זוגות שבאמת מצפים מהצד השני שיתחלק איתם שווה בשווה בחתונת חלומותיהם לבנם/ביתם 

פשוט, בהרבה מהמקרים לדעתי אנשים לא חושבים שהם רוצים את הטופ שבטופ, אלא חושבים שמה שהצד השני חושב עליו כטופ הוא הבסיס בשבילם,

מהסיבה הזו הם חושבים שגם הצד השני צריך להשתתף בזה (אם הם כאלה ולא כאלה שחושבים שמה שהצד השני ייתן - טוב).

בעוד שששאר האולמות דורשים 200 ש"ח למנה (סתם דוג').

אני חושבת שאנשים מודעים היטב אם האולם שהם רוצים הוא יוקרתי, או רגיל... (רק שמבחינתם - לא מכובד להתפשר על פחות מהיוקרתי... מכל מיני סיבות).

זה לא יפה להכניס את הצד השני לברוך כלכלי... שיהיו יותר מציאותיים...

אני מסכים איתך לחלוטין שזו צרה רצינית, ושצריך למצוא דרך לתקן את הנושא הזה,

גם הרבה מאוד ממי שרוצה את המחיר היקר לא יכול באמת לעמוד בו,

אבל אני חושב שהרבה מאוד לא עושים את זה במודע לזה שזה מעבר לבסיס, אלא חושבים כפי שציינת, שמתחת לזה זה לא מכובד, וחתונה צריכה להיות דבר מכובד. (הבעיה היא בהגדרה שלהם למכובד)

חייבים להיות מקרים כאלה, כי תמיד יהיו את ההורים שיחשבו שאם זה לא האולם הכי יוקרתי - זה לא מכובד מספיק?

חבל שזה ככה

תודה!

בחלק מהמקרים כמובן יהיו משפחות שירצו את המכובד לדעתם אבל יסכימו להתחלק לא שווה בשווה,

אבל אני לא בטוח שהם יחשבו שזה הוגן.

(גם על הבסיס אני מצפה ממישהו שמודע לכך שהצד השני לא יכול לעמוד בו באמת שישלם מעבר ל50% שלו, אבל לא כולם מסוגלים לזה, לא כלכלית ולא מוסרית)

אולי את צודקת. השאלה לאן יוביל ה 'צדק' הזה מבחינת המתח עם הצד השני ומצב בני הזוג הטריים. 
בקיצור, חתונה כרוכה בלא מעט מתחים וצריך להלך בין הטיפות. צדק הוא עניין יחסי (לפחות בהקשרים הללו) וצריך להיזהר לא להגיע למריבות ולשמור על השמחה. 

אם הפערים הם ענקיים ועצומים נניח צד אחד מזמין 1500 אורחים וצד שני מזמין 200

או שצד אחד רוצה חתונה במלון יוקרה וצד שני רוצה חתונה הכי פשוטה שיש

לא אמורים להתחלק  חצי חצי. מי שטיפס על האוורסט שיתמודד עם זה

אבל אם הפערים לא גדולים ברמה הזאת אלא הבדל של 200 מוזמנים נניח צריך רצון טוב של שתי הצדדים

הצד שרוצה יותר יציע לשלם יותר והצד השני ישתדל בכל אופן להתאמץ להתחלק 

הרי בסופו של דבר אם צד אחד הביא יותר אורחים זה גם אומר שהוא יביא יותר מתנות

וזה אומר שיהי יותר חברה שירקדו בחתונה וכו'

אני רוצה רק לשמוע אם היו מקרים כאלה או לא...

בעלי טוען שיש מקרים כאלה (והרבה), ואני טוענת שאולי יש, אבל הם בודדים מאוד (כי נשמע לי ממש לא מוסרי לדרוש מצד השני לממן חצי מחתונה מפוארת, כשהוא לא רוצה בכך).

שוב - לא מדברת על חתונות שהם יותר מאולם ביכנ"ס ובורקסים. ממש לא!

גם אם צד אחד מסתפק בחתונה ברבנות/אולם מאולתר עם כיבוד קל - אפשר לצפות ממנו להתחלק בחתונה מכובדת יותר, כי חתונות מהסוג הזה הן חריגות (לא בהכרח שליליות!! רק שרוב העולם לא מחתן ככה את ילדיו).

אבל ללכת על הטופ-שבטופ, כי הצד השני חולם על חתונה כזו/אלה ציפיות הסביבה או המשפחה של הצד השני???

זה ענין של סטאטיסטיקה... קשה לדעת.

אבל בוודאי שחלקם הניכר, זה כי לאנשים קשה לעמוד בלחץ, לא רוצים לצער את הילדים בחיכוכים וכד'.

מבחינה מוסרית, זה לא מוסרי לגמרי לדעתי. וצריך להיזהר מללחוץ על אדם, כאזהרת חז"ל.

אני לא חושב שאדם צריך להיענות לדבר כזה כשהוא מופרז ואין ביכולתו/בהשקפתו הסבירה.

אם זוג ההורים שמסתפק בחתונה צנועה (אבל מכובדת) לא יכול כלכלית לממן חצי מ"תאוות" הצד השני? למה להכניס אותם לברוך כלכלי? זה ממש לא מוסרי לצפות שהצד השני יזרום עם משאלות ליבם המופרכות של הצד הראשון!

השלום צריך לגמור משפחה שמצבה הכלכלי לא בורגני???

וגם אם יש יכולות כלכליות, אבל ההורים לא חושבים שזה נכון לבזבז כ"כ הרבה כסף על חתונה: למה להוציא עוד אלפי שקלים, כדי שיהיו כמה שפחות מריבות??

תנסה לחשוב בתור הורה לילד שרוצה להתחתן, ולא בתור החתן עצמו...

באתי רק לעשות סקר: האם באמת יש הרבה מקרים של הורים שמצפים או לא?

סתם הייתי בשוק שבעלי אמר שיש הרבה מקרים כאלה, ונכנסתי לפה כדי לבדוק אם זה אמת הדבר או לא...

זוג שביטל אירוסין בגלל דבר כזה בדיוק

ההורים שלו רצות חתונה מפוארת, ושיקנו דירה ועוד כל מיני כאלה, והכל חצי חצי. (מהציבור הדת"ל)

ההורים שלה לא רצו ולא יכלו לעמוד בסטנדרט שכזה

זה נגמר בפיצוץ, וביטול האירוסין.

ואישית שמעתי על המון מקרים כאלה, ולמרבה הצער אני חושבת שיש הרבה כאלה. הורים שמבחינתם החצי-חצי הוא קדוש, ולא איכפת להם לדרוס את הצד השני, או לתת לזוג לחיות בעוני, והעיקר לא לשלם אגורה אחת יותר ממה ששילם הצד השני.

גועל נפש (כמובן, לא מכיר ספציפית, אבל שמעתי על כאלה ש"יוקרתיות" החתונה ושאר הצגות ממש בראש מעייניהם..).

שולחים ילדים לחינוך דתי, מחנכים למידות וצניעות וסדרי  עדיפויות - 

וכשזה מגיע לשטויות של מה יאמרו "חבריהם" או כל מיני דמיונות על טובת הילד/ה שלהם שיקבל דירה מפוארת מראש - מוכנים להרוס את הכל.

אח"כ כמובן יסבירו שזה בעצם לטובתו, שהם "הצילו" אותו מהקמצנים האלה... חינוך למופת.

בוודאי שאי אפשר "לכוף" על אחד הצדדים תנאים מעל הנורמה.

ואני אכן שמעתי על מקרה כזה, שהמעוניינים דווקא בכך שאלו את הצד השני כמה הם יכולים "להשקיע" ואמרו שהם יתנו את השאר כדי שיהיה היכן שהם מעוניינים.

לפעמים, מסכימים ביחד על ה"קצת יותר".

אבל מסתבר שזה לא דברים שאפשר "לכפות אותם". על מקום חתונה מחליטים ביחד. לא רק צד אחד והשני "מתיישר". אלא מה? שזה צריך לעשות בעדינות ככל האפשר, אחרי הכל יש ענין להגיע ביחסים טובים.

ולענ"ד - צד שדורש יותר מהמקובל ורואה שלאחרים קשה לעמוד בסנדרט כזה, צריך להחליט מראש. או שמוותר על רצונותיו, או שלוקח על עצמו לממן את מה ששואף מעבר לנורמה.

... שזוג ההורים ה"דורש" יצפה מהצד השני לשלם חצי מההפקה של החתונה.

הבנתי נכון? (פשוט נראה שאתה סותר את עצמך...)

הצד שרצה פשוט- הוא זה דווקא שיש לו כסף אבל הם לא נוהגים "להשפריץ" את העשירות שלהם לעיני כל ומסתפקים בחתונה צנועה ומכובדת.

הצד שרצה יוקרתי- היה חשוב לו להרשים למרות שלא באמת היה להם כסף.

בהתחלה סיכמו חצי- חצי על החתונה. (הצד שהתנגד בכלל לכל הפאר אמר בשביל עוד 30,000 אני לא אעשה עניין, העיקר שהבן/ בת שלי יתחתנו עם בחיר ליבם)

אחרי החתונה הצד שלא היה לו לשלם גילה פתאום שהוא בחובות עתק והחזירו את זה מהכסף של המתנות גם שהצד השני הביא ועוד הצד השני כיסה עוד הוצאות שלא היה מי שישלם.

זה מקרה שהזוג ניצל בנס כי הם עצמם ממש ממש לא כאלה והם לא אשמים בהורים שלהם וב"ה זכו להתחתן ולא הגיעו לפירוק הזיווג.

בחתונה שלנו ההורים שלי רצו קצת יותר מהצד השני (לא יודעת מה הנורמה- אצלנו הצד שלי הקציב 40,000 לערב החתונה+ ציוד לבית, לא כולל מתנות שהולכות לזוג)

ההוצאות המשותפות התחלקו חצי-חצי כי סה"כ הפער לא היה מספיק משמעותי אבל המנות התחלקו לפי כמות המנות המוזמנות מכל צד.

אל תשכחי ש"נורמה" זה עניין חברתי שתלוי בסביבה ממנה מגיע כל אחד...

נתקלתי כבר במספר מקרים דומים וההחלטה אם הדבר יעכיר את אוירת החתונה ואת המשך היחסים בין המשפחות נתונה בידי בני הזוג.

פתרון אפשרי אחד:

בני הזוג יקבלו מכל צד את התקציב שאותו צד יכול לעמוד בו ויפיקו חתונה בהתאם לתקציב ומבלי שההורים ידעו על הסכומים שהצד השני נתן.

פתרון נוסף שעבד לזוג אחד שאני מכיר:

הצד שרוצה חתונה יותר מפוארת ישקיע את ההפרשים עבור השדרוג.

פתרון שלישי שגם הוא עבד לזוג אחד:

כל צד יזמין מספר אורחים בהתאם ליכולתו הכלכלית ולעלות המנות

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?