במקרים מסוימים, כאשר יש את הכוח הנפשי לעשות הפרדה בין מה שהאימא מספרת,

והחוויה הרגשית שלה לבין המציאות, זה חסד ממש.

מי שמסוגלת להקשיב, להזדהות עם הגשות של האימא לא מתוך הזדהות עם התוכן,

אלא כאב על המקום בו היא נמצאת, ולתת לה מתוך אהבה אמתית לפרוק כדי שתרגיש טוב יותר,

לעודד מעט וכ'- זה חסד אמתי. (כמו כל לשון הרע שהתועלת שבו היא אהבת ישראל למספר הכואב,

אנו מקשיבים, מכילים, עוטפים אך לא שופטים את הצד שדובר נגדו כי המספר דיבר על הדברים מתוך חוויה רגשית סובייקטיבית, שמסתמא כולל פרשנויות שגויות, הגזמות וכד')

אבל לא על חשבון השפיות שלך. 

רק אם יש לך את הפנאי הנפשי לזה, ואת הכוח.

לגבי לגשר בניהם- ממש ממש לא!!

הם אנשים בוגרים, שיסתדרו בניהם.

יש הבדל בין רק שמיעה פסיבית, לבין לעמוד מול ההורה ולייצג את הצד השני.

הרבה פעמים במקרים האלו סופגים את כל הכעסים,

שבגלל שאת כביכול מייצגת את הצד השני, גם קבלת הביקורת וכ' עוברת דרכך פנימית יותר.

ו.. הם אנשים בוגרים שיסתדרו בניהם. 

בהצלחה רבה!!

גם אם בנסיבות לא משהו...

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

אחרת זה עוד יותר מוזר...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?