אם הוא מתאים לך ואת יודעת כמה חשובה לו המסגרת התורנית אולי תבואי לקראתו?

אני יודע מנסיון כמה קשה למצוא ישיבה שתתאים בדיוק לאופי של הבן אדם..

לק"י

ולהתקבע על לגור ליד הישיבה זה עלול להיות קצת בעייתי.

ואם היא עובדת ולא יכולה או מעוניינת לעזוב את העבודה סתם באמצע?!

לא הייתי מכניסה את הקריטריון של המגורים בתור קריטריון ראשוני..

מכירה כמה מצבים בהם הבעל עבר ישיבה

(לדוג' האישה למדה במקום שלא היה לה כ"כ אופציה לאן לעבור, והוא עבר ישיבה עד שהיא סיימה את הלימודים וכד')

לענ"ד לא נראה לי נכון שזה עומד לנו בראש. (לא לבנים ולא בנות)

(וכן, גם לי כשמציעים בחור לפעמים עובר בראש 'מה, אני אגור ב...?')

אבל נראה לי שכשמוצאים, אתה כ"כ רוצה שלשנינו יהיה טוב, ולכן מנסים למצוא את הפשרה. 

מסכימה, בעיקר עם השורה האחרונה

ואגב, עוד סוג של פתרון: לגור ליד המכללה של האישה ושהבעל ייסע לישיבה. רק קחי בחשבון שלמגורים יש עוד פרמטרים חוץ מהמיקום- גם קהילה חשובה, ובד"כ ליד ישיבה יש קהילה בסגנון שלכם..

חבל לפספס את זה.

לא אפשרי? שיגורו ליד הישיבה והאישה תיסע כל בוקר ללימודים...

בדרך כלל בחור שלמד כמה שנים בישיבה אחת, ולא עזב אותה - זה אומר שהוא אוהב אותה ממש, היא מה שמתאימה לאישיות שלו ובה הוא מתפתח הכי טוב.

צריך להבין שאלו השנים הקריטיות ביותר של בניית הקומה התורנית של הבית לתמיד! השלוש-ארבע שנים הראשונות של הנישואים, אם הבעל לומד בהן במקום שטוב לא, מתגדל בתורה, ועקב כך מגדל בתורה את אשתו, באמונה ובחוזק תורני, וגם את הילדים הראשונים - זה יקרין לאחר מכן על כל החיים שלהם כמשפחה.

לכן, חשוב מאוד שהאישה תבין בכלל מאיזה מקום הגבר בא כאשר חשוב לו מראש להגיד שלפחות בשנים הראשונות הוא צריך לגור ליד הישיבה, כדי ללמוד בה בשקט.

אין לכן מושג כמה זה חשוב וקריטי לבנים תורניים שכאלו...צריך רק לשמחו על כך.

וכן, האפשרות של לעבור ללמוד בישיבה אחרת - ממש לא רלוונטית הרבה פעמים. אם כבר - ברור שאם האישה תעבור ללמוד במכללה אחרת/אוניברסיטה אחרת, זה פחות יפגע בלימודים שלה, מאשר מקרה הפוך אצל הבעל - מכללה/אוניברסיטה הן נטו מקום לימודים, לרוב, בלי קשר אישי יותר מידי. מה שאת לומדת כאן לרוב תוכלי אותו דבר גם במקום אחר. מה שממש לא שייך להגיד על ישיבה, שלכל ישיבה יש את האופי שלה, הרבנים שלה, המרקם החברתי והתורני שלה.

רק הצגתי את עמדת הבנים, כדי לאזן לעומת כל דעות הבנות שנשמעו כאן...

כל זוג ומה שמתאים לו

ועדיין,אל תיקח את זה כמובן מאליו שכל אחת מסכימה\יכולה לעבור מקום לימודים

לא תמיד זה כ"כ פשוט

למשל,אני אישית יודעת שהאופציה הזאת לא רלוונטית מבחינתי בכלל (זאת לא סתם התעקשות,זה פשוט בלתי אפשרי)

אז או שאני אגור ליד הלימודים שלי או שאטייל מדי יום ברחבי ארצנו

זכותך להחליט שזה חשוב לך להיות ליד הישיבה

רק אל תיקח את זה כמובן מאליו שכל אחת תסכים

אם זה חשוב לך עד כדי כך-אולי כדאי אפילו לציין את זה כבר בשלב הבירורים?

אמרתי רק שנראה לי שאם מעמידים אבגדול בממוצע את החשיבות של מקום לימודים מול מקום ישיבה - לרוב לרוב לרוב, מקום הישיבה הרבה פחות יהיה גמיש מאשר מה שיכול להיות גמיש מקום הלימודים.

כמובן שיוכלו להיות מקרים שונים, אבל בממוצע, די ברור לי שזה המצב...

אבל כמובן שלא אמרתי שכל אחת תסכים. אלא מי שלא תסכים, כנראה שזה לא מתאים.

ולדעתי זה דבר שלאו דווקא צריך לעלות עוד בבירורים המקדימים, אלא גם במהלך הדייטים - צריך לעלות, לפני האירוסין, כן, אם זה קריטי לאחד הצדדים, אבל לא חובה עוד בבירור המקדים.

אכן, הייתה פעם שלא יצאתי עם מישהי כי היה קריטי לה מגורים במקום מסויים שלא התאים לשני הצדדים...

ואם היית מכיר אותי במציאות, היית יודע שאני מקריבה כל יום בין 4-5 שעות נסיעה למכללה שלי, רק בשביל לגור ליד הישיבה...

ואגב, לעבור מכללה זה כן סיפור גדול. לא תמיד מכירים לך בקורסים שעשית במכללה הקודמת והרבה שעות הולכות לפח וצריך לעשות מחדש, והרבה פעמים גם יש לזה נ"מ למשך הלימודים עד קבלת התואר.

ואצל אישה זה מאוד קריטי, במיוחד אצל נשואה שבע"ה תעבור גם הריונות ולידות ואז ה-ר-ב-ה יותר קשה ללמוד וליסוע למכללה, ויש פחות זמן להשקיע נורמלי בלימודים...

אני לא מצדיקה שום צד, אני פשוט חושבת שצריך להסתכל על מרחב האפשרויות ולבחור מה מתאים לנו כזוג. מה קריטי לנו ועל מה מוכנים לוותר.

לכן כתבתי שקיבעון זאת בעיה....

אז מה עושים שיש בחורים שמקבעים כבר מהתחלה שהם רוצים לגור ליד הישיבה?

לא חבל להפסיד?ואם הבחורה ממש מתאימה בהכל מבחינת מידות ועוד..אז למה לא לתת לזה צ'אנס?הם יכולים להפסיד

בנות טובות ואיכותיות רק בגלל הקיבעון הזה!

מנסיון, נסעתי במשך שני הריונות, אחד מהם אפילו עם הילדה הגדולה בטרמפים ואוטובוסים ללימודים.

הייתי מגיעה עם בחילות, פרצוף ירוק ואפס כוחות להמשך היום..

הרב של בעלי אמר לו-

 האישה היא הלב, הבעל הוא הידיים והרגליים. הלב צריך להיות איפה שטוב לו, האברים האחרים יכולים להתרוצץ מסביב..

מבחינת נסיעות- (ואני לא מתייחסת לשיקול של קהילה) 

לרוב לבנים יותר קל לנסוע ולכן אם נדרש לאחד ממכם לנסוע- 

רצוי שזה יהיה הגבר.

כמובן בגמישות ובהתאמה לכל זוג כפי שנאמר פה כבר עשרות פעמים..

גרים ליד הישיבה

ובעלי יקפיץ אותי כל בוקר בלימוזינה, סגרנו?

לא פעם קיבלתי הצעה המנוסחת כך:

" תהיי מוכנה בחור שמעוניין לגור ב***?"

הם מראש בוחרים לעצמם את מקום מגוריהם ומצפים מהצד השני להתגמש.

ולא משנה אם היא מגובה בערך עליון כמו "לגור ליד הישיבה" או משהו פחות עקרוני כמו "צבע המפיות"..

אם הבעל באמת רוצה לשבת וללמוד בשקט

חפץ

צריך להחליט מה חשוב לך יותר

שבעלי ילמד תורה..לא בישיבה ספציפית..העיקר שילמד תורה!!!

יש הרבה שיקולים אחרים,פרנסה לימודים ומשפחה ולא בא לי לגור בחור בגלל הישיבה שלו..ועוד כמה שנים טובות..

צריכים גם להתפשר ולבוא לקראת האישה..אם הכל מתאים למה לא לצאת לפגישה בידיעה שיש מצב להתפשר?

כשאומרים לי מראש שהבחור רוצה להשאר בישיבה דווקא הזאת זה מבאס..=\

חפץ

זה לא השיקול היחיד וכל זוג ועניניו. אך אני יכול להבין בחור שמאד רוצה לגור שם, אם הוא רואה חשיבות עליונה בבניין הרוחני של הבית.

לרוב זה גם לא לכל החיים.. 

אני הולכת להגיד עכשיו "לא" להצעה שנשמעת מעולה.....רק בגלל המקום מגורים..כי אני בחיים לא רואה את עצמי גרה שם!!

מצד שני יכול להיות שאם תפגשי אותו תתאהבי בו והמקום פחות ישנה לך

אז שאלתי אותו אם יש לו מהירח.. זה יהיה לי יותר קרוב....

מישהי בשבילך ממאדים גם הולך?

וברצינות - היה לי בעבר בעבר מדריך, שגר בצפת במקור - ואשתו מבאר שבע. מרחקים מטורפים, אבל הם גרים באמצע, זה הפשרה...

בס"ד

העיקר שילמד תורה... יש כאלה שיכולים להסתדר עם זה מצויין אבל יש הרבה אנשים שצריכים מסגרת מסוימת שהם רגילים אליה ועוד כל מיני תנאים שהם רגלים אליהם

ולומר "אם התורה חשובה לו אז מה זה משנה איפה הוא נמצא העיקר שילמד" זה אמירה שהיא אמיתית ומתוקה אבל לא כ"כ נכונה ועומדת במבחן המציאות לגבי כל אחד - לפעמים פותרים בעיות במאמץ ובמסירות נפש ולפעמים זה לא יעזור-- "כדי לרדת מהר מבניין של 20 קומות צריך מס"נ כדי לעלות זה לא יעזור" כך פחות או יותר שמעתי בשם הרב יצחק גינזבורג  

לבעל חשוב ללמוד תורה - בישיבה שלו. את לא תביני את זה, אבל לו זה חשוב. את אומרת שלא משנה לך איפה ילמד - אבל לו לפעמים זה ממש קריטי.

זה באמת דבר שיכול לשנות אדם, את לא מבינה כמה.

אז אם את מחליטה מראש לסנן על פי מקום מגורים - תצייני את זה לשדכן מראש, שלא תסכימי לגור בX Y Z, ובחורים שלומדים שם ויודעים שירצו להמשיך ללמוד שם - שלא יציע לך מראש וככה לא תגיעי לכאב לב...

לק"י

לכל זוג יש את השיקולים שלו בבחירת מקום מגורים, וצריך לפעמים להחליט מה חשוב יותר ממה..

מה לעשות שלא תמיד מתאפשר לגור ליד הישיבה, עם כל הרצון הטוב?!

ואם מישו בא ואומר- "לא מעניין אותי כלום! אני חייב להמשיך לגור ליד הישיבה שלי".

מה אני אגיד?! שיהיה לו לבריאות והרבה הרבה הצלחה..

הצלחתם להחליט על חתונה? על איך ייראו החיים שלכם ב-*** שנים הקרובות?

אז בעז"ה תצליחו למצוא החלטה טובה גם בזה!!

אני לא מבין איך זוג שרוצים להתחתן 

לא מצליחים להתפשר על מקום מגורים

עצוב...

אם בשלב הבירורים והדייטים, אחד מהתנאים ההכרחיים אצל אחד מבני הזוג, הוא מקום מגורים מסויים - אני לא רואה בכך פסול. הרי זה בדיוק כמו, לדוגמה, שלאחד מהצדדים יהיה ממש ממש חשוב שהבחור יישב וילמד תורה בשנים הראשונות של אחרי החתונה - ואז אם זה לא מתאים לצד השני, זה עילה לחתוך - ככה גם מקום מגורים, לעיתים קריטי בשביל אחד הצדדים, ואם כך - הרי שה' מייעד לאותו צד, צד שני שיתאים לו התנאי הזה, ועם מי שהוא יוצא עכשיו לא מתאים לו - אזי הוא לא הזיווג שלו.

אין מה להיות עצובים ממציאות שהיא לגיטימית.

לא מדובר פה שזוג כבר החליט להתחתן וכעת מפרק שותפות בגלל שלא מגיעים להסכמה איפה לגור - זה כבר משהו אחר. מדובר שבזמן הבירורים והדייטים זה מתגלה וגורם לחתוך...

תחשבי על זה שבייני"ש מרגיש שהמקום הזה (הישיבה) הוא המקום שהוא מרגיש ששמה הואי ימצה את עצמו מבחינה רוחנית בצורה הכי טובה ובמקום אחר זה ספק גדול אם הוא יתחבר למקום וימצא חברותות וכו'

ב. לפעמים בישיבה יש לו חברותא/ות שהוא לומד איתם ממש ממש טוב והוא יודע שבמקום אחר יהיה נדיר מאוד למצוא כאלה חברותות

תחשבי על זה כעל מישהו שיעזוב את העסק שלו שפועל ועובד טוב וילך לפתוח עסק במקום אחר או יהיה שכיר במקום אחר זה פשוט מאוד מאוד קשה עד בלתי אפשרי לאנשים מסויימים בתקווה להבנה

יודע מראש שהתוכניות שלי לגבי לימוד בישיבה ישתנו ויעוצבו מחדש כשאתחתן. אם תכננתי, במקרה שלא אתחתן, להישאר בישיבה עוד שנה וחצי, אמרתי לעצמי שאם אתחתן בינתיים זה כנראה יקוצר.

אני כן רוצה להמשיך ללמוד איזו תקופה גם אחרי שאתחתן, אבל אני חושב שאהיה מוכן ללכת ללמוד במקום אחר (אמנם לא כל מקום אחר) אם אשתי תרצה.

(זה כן לא יהיה פשוט בכלל, אפילו לי. ולבחורים שהתוכניות שלהם לגבי ישיבה מוצקות יותר - בכלל...)

אני למשל לא מתכוון להפסיד את אשתי בגלל זה.

יש ישיבות אחרות שאפשר לעבור אליהם

שיש גם כאלה שבאים עם ראש קצת יותר פתוח

הסביבה, הלימוד, או דברים אחרים בישיבה, להרבה אנשים מאד חשוב ועקרוני לשמור על המקום שלהם, כי לא בכל מקום יש את אווירת הלימוד המתאימה לכל אחד..

צריך להתגמש.

לכל ישיבה בארץ יש לפחות 2-3 ישיבות שזהות לה בסגנון.

אם אין ברירה ועל זה יקום ויפול דבר שווה לנסות ולהתגמש.

אבל אני מדבר על האווירה בכללי ועל החבר'ה, אפשר למצוא ישיבה עם השקפה זהה..

נכון זה אף פעם לא כמו המקורי.

גם החלטה לגור ליד הישיבה מתקבלת יחד,

ובאמת לא תמיד מתאים לגור ליד הישיבה...

אם היה מקרה שהכל היה בסדר ונחתך בגלל זה-

מה שיש לי לאמר לך- זה שתאמרי תודה רבה.

בחיים צריך לדעת להתפשר הרבה יותר מזה בשביל השני...

כלורמ - גם הבחור צריך להגיד תודה רבה, כי אם הבחורה לא יכולה לוותר בשבילו לגור ליד הישיבה, בחיים צריך לדעת להתפשר הרבה יותר וכו'...

כלומר - לא מובן לי למה אתן אוטומטית תופסות אך ורק מקרה בו לגור ליד הישיבה ממש לא מתאים, ואילו אתן אפילו לא מעלות על דעתכן מקרה בו לגור ליד מקום הלימודים של האישה ממש לא מתאים... הרי זה בדיוק אותו המקרה, רק מהכיוון השני.

למה רק מה שאתן מציגות נראה מדבריכן כלא לגיטימי (שחייבים לגור ליד הישיבה) ואילו המקרה ההפוך, כלומר, מזווית הראייה השנייה, הוא לגיטימי בהחלט (שחייבים לגור ליד מקום הלימודים).

צריך שוויון. אם זה לא לגיטימי - אז גם זה לא לגיטימי. ואם זה לגיטימי - אז גם זה לגיטימי.

שני הצדדים צריכים לדעת להתפשר בחיים, אל רק הצד שלומד בישיבה

שכולם צריכים לדעת להתפשר

ובעיני,אחרי שמכירים את הבנאדם-לא סתם צריכים להתפשר

רוצים להתפשר,רוצים שלשני יהיה טוב

אז יש 2 אפשרויות:

א.לעשות לעצמך סינון טבעי,לסנן את כל מי שלא מוכנה לגור ליד ישיבת ***

ב.לבוא עם ראש פתוח,להכיר את הנשמה שנמצאת מולך

להיות קשוב לכל הצרכים שעומדים מאחורי הרצון שלה (כנ"ל,כמובן שזה צריך להיות דו צדדי)

ולקבל ביחד החלטה משותפת

הכי טובה שיש

כי עד היום- לא שמעתי שום חברה שלי שמודיעה בנחרצות שאין עליה פשרות 

שאחרי החתונה היא תגור ליד ההורים/המכללה,

וכן שמעתי בחורים שמודיעים (והיה לי מקרה שעוד בשלב ההצעה!!) שהם יגורו ע"י הישיבה.

ומה שצריך להבין- זה שמקום מגורים זה החלטת הזוג ביחד,

מתוך מכלול של שיקולים.

כמובן, שההחלטה יכולה להיות לגור ע"י הישיבה, וודאי.

אבל זה נובע מהחלטה משותפת של בני הזוג...

שאכן במציאות הרבה יותר חשוב הישיבה לבחור, מאשר המכללה לאישה (אגב, איתי אישית לא יצאה מישהי כי התעקשה לגור ליד הוריה במקום שידעתי שלא יתאים לי לפחות לא בשנים הראשונות לנישואין..א.ז זה קיים. אולי לא כמו אצל גברים, אבל קיים).

ואכן זה החלטה משותפת - אבל אכן אני חושב שיש מקום הרבה יותר לאישה להתגמש בעניין הזה מאשר לבחור שרוצה להמשיך בישיבתו. כי כן, אם אסתכן בזה שיצאו עלי בנותה פורום - אני חושב שאם כבר מחלקים את אחוזי הגמישות שנצרכים מכל צד, במקרה שהבחור רוצה להמשיך בישיבה שלו - אזי אחוזי הגמישות שצריכים להיותא צל האישה, לדעתי, גבוהים מאחוזי הגמישות שצריכים להיות אצל הגבר - לא בדיוק שווה בשווה, כן, אבל זה בגלל המציאות שלאישה לרוב יותר קל לשנות מקום לימודים/עבודה (בהנחה שהיא שכירה ולא עצמאית שתלויה במקום מסוים), מאשר לבחור לשנות את ישיבתו...

זוהי דעתי הפרטית בלבד, כאמור .

לאשה ממש לא בהכרח יותר קל לשנות מקום לימודים/עבודה.

וכן צריך לדעת שיש מקום לגמישות ולא רק במקרים קיצוניים ומיוחדים...

ולהתחיל לחשב כמה אחוזי גמישות נדרשים מכל צד...

זה פשוט מגוחך.

כל זוג מורכב משני אנשים, איש ואישה, ולכל אחד מהם יש מבנה נפשי שונה לחלוטין, ויש להם סדרי עדיפויות אחרים..

אי אפשר להכליל ולהגיד "האישה צריכה יותר לוותר" או "האיש צריך לבוא לקראת", כי זה פשוט לעשות עוול למציאות ולתפוס זוגיות בצורה פשוט לא נכונה.

רק הערתי הערה ספציפית, וכדי "להמחיש" אותה נקטתי בדרך של "אחוזים" - אבל זה הרבה יותר מופשט - שלדעתי האישית בלבד, ממה שאני רואה, בקטע הספציפי הזה לאישה יהיה יותר קל להתגמש... זה דעתי האישית, את יכולה כמובן לחלוק עליה. אבל זה גם לא סותר את מה שאמרת - שיש זוגות שונים עם סדרי עדיפויות שונות, וכו' וכו' - זה נכון, וייתכנו כמובן גם אנשים שלכל אחד מהם סדר עדיפויות שונה לחלוטין או דומה לחלוטין - אבל כשבאים לדבר על ממוצע, זה לא בדיוק הכללה כמו הסתכלות על המציאות שלפחות בנתיים קיימת, וראייה מה יותר "נפוץ", וכך שיקלול של מעין ממוצע לא מדעי בכלל אומנם, אבל כן סוג כלשהו של ממוצע.

אז את קוראת לזה להסתכל בצורה סכמטית, בעוד אני רק ציינתי מה שאני רואה במציאות, רקתיארתי את זה בצורה יותר "מספרית" מהמקובל...

לדעתי כל דרך לגיטימית, ובלבד שכמובן, ישנה הרבה אהבה בין בני הזוג (אגב, כשעוד יוצאים בלבד ועדיין לא מגיעים להחלטה על חיים ביחד - לדעתי בהחלט לגיטימי לקבל החלטות מסויימות בצורה "סכמטית" כביכול - אתה שוקל עד כמה זה מתאים לך לעומת עד כמה דברים מסויימים בהיבט מסויים יפריעו לך, חושב איפה אתה יכול להתגמש ואיפה אולי היא תוכל להתגמש (בכל נושא - לאו דווקא מקום מגורים) - ועל פי זה בכל נושא מחליט אם הוא עילה לפסול או לא...

אחרת אם לא נעבוד בצורה כזאת, יוצא שכל אחד יכול להתחתן עם כל אחת, ורק לשנות את סדרי הדיפויות על פי האדם שנמצא מולו...

וזה לא...

לכן יש לחלק בין הזמן של הבירורים כולל הדייטים, ובין הזמן שלאחר האירוסין ובטח לאחר הנישואין, אז המחויבות כבר מקובעת הרבה יותר.

שבוע טוב!!!

לבנות ישראל  שמסכימות לבוא עם גמישות וראש פתוח

לתמוך בבעל שלומד תורה

וזה עדיין לא מוכיח שהוויתור הזה קל, זה ממש לא מוכיח שלבנות יותר קל לעשות את זה!!

לאישה להבין שהערך של התורה במקומו של הבעל, מספיק חשוב כדי שתדע יותר להתגמש מהבעל על מקום המגורים - בעוד הערך של מקום הלימודים של האישה, כך רואים, נראה בעיניי הבחור יותר קטן מאשר הערך של מגורים ליד ישיבתו, ועל כן הוא מצליח פחות להתגמש.

אכן, תיארתי מציאות - וכמו שאת אומרת, אשרייכן בנות ישראל צדיקות!!! את לא מבינה כמה אני מעריך אתכן בנות ישראל שמקריבות הרבה הרבה בשביל שהבעלים שלהם ילמדו תורה בשנים הראשונות של הנישואים!!! כמו רחל אשת רבי עקיבא, אתן מסכימות להיות אלו שיפרנסו עיקרית את הבית כמה שנים, לוקחות על עצמכן עוד ועוד מטלות ומשימות והעיקר שהבעל יישב וילמד תורה - זוהי זכות עצומה לכל בעל שיש לו אישה כזאת, והיא עצמה - כל תורתו של בעלה נזקפת ישירות גם לה, ויותר מזה, גם תורת תלמידיו אם ישנם, כדברי רבי עקיבא לתלמידיו - "שלי ושלכם - שלה הוא".

אני מעריץ ומעריך אתכם ממש ממש על ההקרבה הזאת, זה מראה עד כמה התורה חשובה לכן!!!

אשרי אותן בנות..

אבל כמו שהאישה צריכה לכבד את הבעל,הבעל צריך לכבד את האישה

ולהבין שלא פשוט גם לה...היא גם צריכה לפרנס(כי בעלה לומד תורה) וגם צריכה להתפשר על מקום מגורים

וגם היא רוב היום זאת שנמצאת עם הילדים וזה לא פשוט..

ועם כל זה המקום מגורים לא מוצא חן בעיניה?

אז אם היא היתה עושה את כל זה אבל במקום אחר..מותר גם לבחור להתפשר ולבוא לקראת,ושוב אני אומרת

הוא יכול ללמוד תורה במקום אחר,הרי גם ככה אחרי כמה שנים בישיבה עוזבים ועוברים למקום אחר....

אז מה הבעיה מלכתחילה?בשביל זה לפסול בחורה?

כולם צריכים לכבד זה את זה...

אני רק אמרתי שאני מעריך אותן שהן מתאמצות ככה לטובת הבעל.. ברור שגם הוא צריך לכבד אותה.

ולגבי מה שאת "שוב אומרת" - שוב, זה לא אותו דבר - זה לא כזה קל לעבור ללמוד במקום אחר.

בואי נציב בפנייך שנייה נגיד "אפשרות תיאורטית" - נגיד שמלאך היה אומר לך שזה שתתחתני איתו מאוד יתעקש להישאר בישיבה שלו ואת לא תרצי, ותרצי שהוא יעבור לישיבה אחרת. עכשיו, המלאך יגיד לך שאם הארוס אכן יכנע לך ויעבור לישיבה האחרת - תוך חצי שנה הוא ירגיש שהוא פשוט לא מצליח ללמוד שם, לא מתחבר למקום ולרבנים וכו' וכו', ופשוט יצא ללימודי מקצוע ולעבוד, רק כדי שאת תהיי במקום שביקשת מראש. לעומת זאת, ימשיך ויגלה לך המלאך - אם תבחרי להתאמץ ולגור בכל זאת ליד הישיבה של הבחור, הוא יפרח שם, ישאר שם כמה שנים, יצא מלא בעוד המון תורה וזה יקרין לכם על כל העתיד המשותף, ועל הילדים.

נניח שמלאך יגיד לך את זה - באיזה מהאפשרויות היית בוחרת?

וכן, זה רק תיאורטי, לא להגיד : "אבל זה לא יהיה ככה" - זה הסיטואציה שאני הצבתי, תעני עליה, ברשותך, כמו שהיא, בלי להתחכם. תודה

חוץ מזה - לגבי מה שאמרת שעוזבים אחרי ועוברים לגור במקום אחר, לא תמיד...מכיר המון שנשארו לגור לתמיד ליד הישיבה של הבעל, גם כאשר עזב את הישיבה והלך ללמוד מקצוע (בין השאר, ההורים שלי... )

באמת מאכזב שפסלו על זה

בואי נגיד שכל השירשור הזה זאת רק הוכחה

למורכבות הגדולה של  חיי זוגיות

הרבה החלטות שצריך לקבל

כשכל צד מגיע עם המורכבות שלו והרצונות שלו

אין מה להגיד,זאת עבודה קשה

שהרצון למגורים ליד הישיבה נובע מהרצון לאורח החיים ספציפי בו מעוניינים לחיות.

מכללה זה משהו אחר לחלוטין..

ולכן לי  מאוד מובנת הסיבה לרצון למגורים דווקא שם.

ולכן גם ההבדל..

כמובן שאם הבחור רוצה לגור ליד הישיבה מטעמי נוחות- אזי זה משהו אחר..

לא בכל מקום אפשר ללמוד. הכוונה- ללמוד באמת: כולל חיבור לרב ולרוח הישיבה. וזה נכון!

וגם נורא נורא מעציב לראות את הבעל מתרחק מדברים כאלה..

בד"כ בחור שלומד בישיבה מסוימת, מתחבר לרב שמקושר אליה, ולדרך שהיא מנחה.

והוא רוצה להמשיך את זה הלאה:

לינוק מהרב הספציפי, ובהתאם לכך לנהל אורח חיים מסוים

להשפיע את לימוד התורה הזה לבית, ובכלל

ובאופן פרטי- לגדול בתורה.

אם את לא מתחברת לעניינים הללו, את לא חייבת להסכים להצעה

אבל כן יש הגיון בלרצות להמשיך לגור ליד הישיבה.

א. אם את חיה בחברה פטרי-לוקאלית שמרנית, וודאי שהאשה עוברת לגור במקום של הבעל. את יכולה לבחור לא לחיות בחברה כזו, אלא לפעול בצורה אחרת.

ב. אני מכירה דוגמאות רבות של בעלים שעברו ישיבה אחרי החתונה. (אני למשל.)

ג. כנראה המישהי הזו לא מתאימה לבחור שלא מוכן להתפשר על מקום מגורים, כי יש לה דעות משל עצמה ר"ל. 

ד. בחורים מקבלים פי 30 יותר הצעות מבחורות, ולכן הם יכולים לסנן הרבה יותר.

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?