אם הוא מתאים לך ואת יודעת כמה חשובה לו המסגרת התורנית אולי תבואי לקראתו?

אני יודע מנסיון כמה קשה למצוא ישיבה שתתאים בדיוק לאופי של הבן אדם..

לק"י

ולהתקבע על לגור ליד הישיבה זה עלול להיות קצת בעייתי.

ואם היא עובדת ולא יכולה או מעוניינת לעזוב את העבודה סתם באמצע?!

לא הייתי מכניסה את הקריטריון של המגורים בתור קריטריון ראשוני..

מכירה כמה מצבים בהם הבעל עבר ישיבה

(לדוג' האישה למדה במקום שלא היה לה כ"כ אופציה לאן לעבור, והוא עבר ישיבה עד שהיא סיימה את הלימודים וכד')

לענ"ד לא נראה לי נכון שזה עומד לנו בראש. (לא לבנים ולא בנות)

(וכן, גם לי כשמציעים בחור לפעמים עובר בראש 'מה, אני אגור ב...?')

אבל נראה לי שכשמוצאים, אתה כ"כ רוצה שלשנינו יהיה טוב, ולכן מנסים למצוא את הפשרה. 

מסכימה, בעיקר עם השורה האחרונה

ואגב, עוד סוג של פתרון: לגור ליד המכללה של האישה ושהבעל ייסע לישיבה. רק קחי בחשבון שלמגורים יש עוד פרמטרים חוץ מהמיקום- גם קהילה חשובה, ובד"כ ליד ישיבה יש קהילה בסגנון שלכם..

חבל לפספס את זה.

לא אפשרי? שיגורו ליד הישיבה והאישה תיסע כל בוקר ללימודים...

בדרך כלל בחור שלמד כמה שנים בישיבה אחת, ולא עזב אותה - זה אומר שהוא אוהב אותה ממש, היא מה שמתאימה לאישיות שלו ובה הוא מתפתח הכי טוב.

צריך להבין שאלו השנים הקריטיות ביותר של בניית הקומה התורנית של הבית לתמיד! השלוש-ארבע שנים הראשונות של הנישואים, אם הבעל לומד בהן במקום שטוב לא, מתגדל בתורה, ועקב כך מגדל בתורה את אשתו, באמונה ובחוזק תורני, וגם את הילדים הראשונים - זה יקרין לאחר מכן על כל החיים שלהם כמשפחה.

לכן, חשוב מאוד שהאישה תבין בכלל מאיזה מקום הגבר בא כאשר חשוב לו מראש להגיד שלפחות בשנים הראשונות הוא צריך לגור ליד הישיבה, כדי ללמוד בה בשקט.

אין לכן מושג כמה זה חשוב וקריטי לבנים תורניים שכאלו...צריך רק לשמחו על כך.

וכן, האפשרות של לעבור ללמוד בישיבה אחרת - ממש לא רלוונטית הרבה פעמים. אם כבר - ברור שאם האישה תעבור ללמוד במכללה אחרת/אוניברסיטה אחרת, זה פחות יפגע בלימודים שלה, מאשר מקרה הפוך אצל הבעל - מכללה/אוניברסיטה הן נטו מקום לימודים, לרוב, בלי קשר אישי יותר מידי. מה שאת לומדת כאן לרוב תוכלי אותו דבר גם במקום אחר. מה שממש לא שייך להגיד על ישיבה, שלכל ישיבה יש את האופי שלה, הרבנים שלה, המרקם החברתי והתורני שלה.

רק הצגתי את עמדת הבנים, כדי לאזן לעומת כל דעות הבנות שנשמעו כאן...

כל זוג ומה שמתאים לו

ועדיין,אל תיקח את זה כמובן מאליו שכל אחת מסכימה\יכולה לעבור מקום לימודים

לא תמיד זה כ"כ פשוט

למשל,אני אישית יודעת שהאופציה הזאת לא רלוונטית מבחינתי בכלל (זאת לא סתם התעקשות,זה פשוט בלתי אפשרי)

אז או שאני אגור ליד הלימודים שלי או שאטייל מדי יום ברחבי ארצנו

זכותך להחליט שזה חשוב לך להיות ליד הישיבה

רק אל תיקח את זה כמובן מאליו שכל אחת תסכים

אם זה חשוב לך עד כדי כך-אולי כדאי אפילו לציין את זה כבר בשלב הבירורים?

אמרתי רק שנראה לי שאם מעמידים אבגדול בממוצע את החשיבות של מקום לימודים מול מקום ישיבה - לרוב לרוב לרוב, מקום הישיבה הרבה פחות יהיה גמיש מאשר מה שיכול להיות גמיש מקום הלימודים.

כמובן שיוכלו להיות מקרים שונים, אבל בממוצע, די ברור לי שזה המצב...

אבל כמובן שלא אמרתי שכל אחת תסכים. אלא מי שלא תסכים, כנראה שזה לא מתאים.

ולדעתי זה דבר שלאו דווקא צריך לעלות עוד בבירורים המקדימים, אלא גם במהלך הדייטים - צריך לעלות, לפני האירוסין, כן, אם זה קריטי לאחד הצדדים, אבל לא חובה עוד בבירור המקדים.

אכן, הייתה פעם שלא יצאתי עם מישהי כי היה קריטי לה מגורים במקום מסויים שלא התאים לשני הצדדים...

ואם היית מכיר אותי במציאות, היית יודע שאני מקריבה כל יום בין 4-5 שעות נסיעה למכללה שלי, רק בשביל לגור ליד הישיבה...

ואגב, לעבור מכללה זה כן סיפור גדול. לא תמיד מכירים לך בקורסים שעשית במכללה הקודמת והרבה שעות הולכות לפח וצריך לעשות מחדש, והרבה פעמים גם יש לזה נ"מ למשך הלימודים עד קבלת התואר.

ואצל אישה זה מאוד קריטי, במיוחד אצל נשואה שבע"ה תעבור גם הריונות ולידות ואז ה-ר-ב-ה יותר קשה ללמוד וליסוע למכללה, ויש פחות זמן להשקיע נורמלי בלימודים...

אני לא מצדיקה שום צד, אני פשוט חושבת שצריך להסתכל על מרחב האפשרויות ולבחור מה מתאים לנו כזוג. מה קריטי לנו ועל מה מוכנים לוותר.

לכן כתבתי שקיבעון זאת בעיה....

אז מה עושים שיש בחורים שמקבעים כבר מהתחלה שהם רוצים לגור ליד הישיבה?

לא חבל להפסיד?ואם הבחורה ממש מתאימה בהכל מבחינת מידות ועוד..אז למה לא לתת לזה צ'אנס?הם יכולים להפסיד

בנות טובות ואיכותיות רק בגלל הקיבעון הזה!

מנסיון, נסעתי במשך שני הריונות, אחד מהם אפילו עם הילדה הגדולה בטרמפים ואוטובוסים ללימודים.

הייתי מגיעה עם בחילות, פרצוף ירוק ואפס כוחות להמשך היום..

הרב של בעלי אמר לו-

 האישה היא הלב, הבעל הוא הידיים והרגליים. הלב צריך להיות איפה שטוב לו, האברים האחרים יכולים להתרוצץ מסביב..

מבחינת נסיעות- (ואני לא מתייחסת לשיקול של קהילה) 

לרוב לבנים יותר קל לנסוע ולכן אם נדרש לאחד ממכם לנסוע- 

רצוי שזה יהיה הגבר.

כמובן בגמישות ובהתאמה לכל זוג כפי שנאמר פה כבר עשרות פעמים..

גרים ליד הישיבה

ובעלי יקפיץ אותי כל בוקר בלימוזינה, סגרנו?

לא פעם קיבלתי הצעה המנוסחת כך:

" תהיי מוכנה בחור שמעוניין לגור ב***?"

הם מראש בוחרים לעצמם את מקום מגוריהם ומצפים מהצד השני להתגמש.

ולא משנה אם היא מגובה בערך עליון כמו "לגור ליד הישיבה" או משהו פחות עקרוני כמו "צבע המפיות"..

אם הבעל באמת רוצה לשבת וללמוד בשקט

חפץ

צריך להחליט מה חשוב לך יותר

שבעלי ילמד תורה..לא בישיבה ספציפית..העיקר שילמד תורה!!!

יש הרבה שיקולים אחרים,פרנסה לימודים ומשפחה ולא בא לי לגור בחור בגלל הישיבה שלו..ועוד כמה שנים טובות..

צריכים גם להתפשר ולבוא לקראת האישה..אם הכל מתאים למה לא לצאת לפגישה בידיעה שיש מצב להתפשר?

כשאומרים לי מראש שהבחור רוצה להשאר בישיבה דווקא הזאת זה מבאס..=\

חפץ

זה לא השיקול היחיד וכל זוג ועניניו. אך אני יכול להבין בחור שמאד רוצה לגור שם, אם הוא רואה חשיבות עליונה בבניין הרוחני של הבית.

לרוב זה גם לא לכל החיים.. 

אני הולכת להגיד עכשיו "לא" להצעה שנשמעת מעולה.....רק בגלל המקום מגורים..כי אני בחיים לא רואה את עצמי גרה שם!!

מצד שני יכול להיות שאם תפגשי אותו תתאהבי בו והמקום פחות ישנה לך

אז שאלתי אותו אם יש לו מהירח.. זה יהיה לי יותר קרוב....

מישהי בשבילך ממאדים גם הולך?

וברצינות - היה לי בעבר בעבר מדריך, שגר בצפת במקור - ואשתו מבאר שבע. מרחקים מטורפים, אבל הם גרים באמצע, זה הפשרה...

בס"ד

העיקר שילמד תורה... יש כאלה שיכולים להסתדר עם זה מצויין אבל יש הרבה אנשים שצריכים מסגרת מסוימת שהם רגילים אליה ועוד כל מיני תנאים שהם רגלים אליהם

ולומר "אם התורה חשובה לו אז מה זה משנה איפה הוא נמצא העיקר שילמד" זה אמירה שהיא אמיתית ומתוקה אבל לא כ"כ נכונה ועומדת במבחן המציאות לגבי כל אחד - לפעמים פותרים בעיות במאמץ ובמסירות נפש ולפעמים זה לא יעזור-- "כדי לרדת מהר מבניין של 20 קומות צריך מס"נ כדי לעלות זה לא יעזור" כך פחות או יותר שמעתי בשם הרב יצחק גינזבורג  

לבעל חשוב ללמוד תורה - בישיבה שלו. את לא תביני את זה, אבל לו זה חשוב. את אומרת שלא משנה לך איפה ילמד - אבל לו לפעמים זה ממש קריטי.

זה באמת דבר שיכול לשנות אדם, את לא מבינה כמה.

אז אם את מחליטה מראש לסנן על פי מקום מגורים - תצייני את זה לשדכן מראש, שלא תסכימי לגור בX Y Z, ובחורים שלומדים שם ויודעים שירצו להמשיך ללמוד שם - שלא יציע לך מראש וככה לא תגיעי לכאב לב...

לק"י

לכל זוג יש את השיקולים שלו בבחירת מקום מגורים, וצריך לפעמים להחליט מה חשוב יותר ממה..

מה לעשות שלא תמיד מתאפשר לגור ליד הישיבה, עם כל הרצון הטוב?!

ואם מישו בא ואומר- "לא מעניין אותי כלום! אני חייב להמשיך לגור ליד הישיבה שלי".

מה אני אגיד?! שיהיה לו לבריאות והרבה הרבה הצלחה..

הצלחתם להחליט על חתונה? על איך ייראו החיים שלכם ב-*** שנים הקרובות?

אז בעז"ה תצליחו למצוא החלטה טובה גם בזה!!

אני לא מבין איך זוג שרוצים להתחתן 

לא מצליחים להתפשר על מקום מגורים

עצוב...

אם בשלב הבירורים והדייטים, אחד מהתנאים ההכרחיים אצל אחד מבני הזוג, הוא מקום מגורים מסויים - אני לא רואה בכך פסול. הרי זה בדיוק כמו, לדוגמה, שלאחד מהצדדים יהיה ממש ממש חשוב שהבחור יישב וילמד תורה בשנים הראשונות של אחרי החתונה - ואז אם זה לא מתאים לצד השני, זה עילה לחתוך - ככה גם מקום מגורים, לעיתים קריטי בשביל אחד הצדדים, ואם כך - הרי שה' מייעד לאותו צד, צד שני שיתאים לו התנאי הזה, ועם מי שהוא יוצא עכשיו לא מתאים לו - אזי הוא לא הזיווג שלו.

אין מה להיות עצובים ממציאות שהיא לגיטימית.

לא מדובר פה שזוג כבר החליט להתחתן וכעת מפרק שותפות בגלל שלא מגיעים להסכמה איפה לגור - זה כבר משהו אחר. מדובר שבזמן הבירורים והדייטים זה מתגלה וגורם לחתוך...

תחשבי על זה שבייני"ש מרגיש שהמקום הזה (הישיבה) הוא המקום שהוא מרגיש ששמה הואי ימצה את עצמו מבחינה רוחנית בצורה הכי טובה ובמקום אחר זה ספק גדול אם הוא יתחבר למקום וימצא חברותות וכו'

ב. לפעמים בישיבה יש לו חברותא/ות שהוא לומד איתם ממש ממש טוב והוא יודע שבמקום אחר יהיה נדיר מאוד למצוא כאלה חברותות

תחשבי על זה כעל מישהו שיעזוב את העסק שלו שפועל ועובד טוב וילך לפתוח עסק במקום אחר או יהיה שכיר במקום אחר זה פשוט מאוד מאוד קשה עד בלתי אפשרי לאנשים מסויימים בתקווה להבנה

יודע מראש שהתוכניות שלי לגבי לימוד בישיבה ישתנו ויעוצבו מחדש כשאתחתן. אם תכננתי, במקרה שלא אתחתן, להישאר בישיבה עוד שנה וחצי, אמרתי לעצמי שאם אתחתן בינתיים זה כנראה יקוצר.

אני כן רוצה להמשיך ללמוד איזו תקופה גם אחרי שאתחתן, אבל אני חושב שאהיה מוכן ללכת ללמוד במקום אחר (אמנם לא כל מקום אחר) אם אשתי תרצה.

(זה כן לא יהיה פשוט בכלל, אפילו לי. ולבחורים שהתוכניות שלהם לגבי ישיבה מוצקות יותר - בכלל...)

אני למשל לא מתכוון להפסיד את אשתי בגלל זה.

יש ישיבות אחרות שאפשר לעבור אליהם

שיש גם כאלה שבאים עם ראש קצת יותר פתוח

הסביבה, הלימוד, או דברים אחרים בישיבה, להרבה אנשים מאד חשוב ועקרוני לשמור על המקום שלהם, כי לא בכל מקום יש את אווירת הלימוד המתאימה לכל אחד..

צריך להתגמש.

לכל ישיבה בארץ יש לפחות 2-3 ישיבות שזהות לה בסגנון.

אם אין ברירה ועל זה יקום ויפול דבר שווה לנסות ולהתגמש.

אבל אני מדבר על האווירה בכללי ועל החבר'ה, אפשר למצוא ישיבה עם השקפה זהה..

נכון זה אף פעם לא כמו המקורי.

גם החלטה לגור ליד הישיבה מתקבלת יחד,

ובאמת לא תמיד מתאים לגור ליד הישיבה...

אם היה מקרה שהכל היה בסדר ונחתך בגלל זה-

מה שיש לי לאמר לך- זה שתאמרי תודה רבה.

בחיים צריך לדעת להתפשר הרבה יותר מזה בשביל השני...

כלורמ - גם הבחור צריך להגיד תודה רבה, כי אם הבחורה לא יכולה לוותר בשבילו לגור ליד הישיבה, בחיים צריך לדעת להתפשר הרבה יותר וכו'...

כלומר - לא מובן לי למה אתן אוטומטית תופסות אך ורק מקרה בו לגור ליד הישיבה ממש לא מתאים, ואילו אתן אפילו לא מעלות על דעתכן מקרה בו לגור ליד מקום הלימודים של האישה ממש לא מתאים... הרי זה בדיוק אותו המקרה, רק מהכיוון השני.

למה רק מה שאתן מציגות נראה מדבריכן כלא לגיטימי (שחייבים לגור ליד הישיבה) ואילו המקרה ההפוך, כלומר, מזווית הראייה השנייה, הוא לגיטימי בהחלט (שחייבים לגור ליד מקום הלימודים).

צריך שוויון. אם זה לא לגיטימי - אז גם זה לא לגיטימי. ואם זה לגיטימי - אז גם זה לגיטימי.

שני הצדדים צריכים לדעת להתפשר בחיים, אל רק הצד שלומד בישיבה

שכולם צריכים לדעת להתפשר

ובעיני,אחרי שמכירים את הבנאדם-לא סתם צריכים להתפשר

רוצים להתפשר,רוצים שלשני יהיה טוב

אז יש 2 אפשרויות:

א.לעשות לעצמך סינון טבעי,לסנן את כל מי שלא מוכנה לגור ליד ישיבת ***

ב.לבוא עם ראש פתוח,להכיר את הנשמה שנמצאת מולך

להיות קשוב לכל הצרכים שעומדים מאחורי הרצון שלה (כנ"ל,כמובן שזה צריך להיות דו צדדי)

ולקבל ביחד החלטה משותפת

הכי טובה שיש

כי עד היום- לא שמעתי שום חברה שלי שמודיעה בנחרצות שאין עליה פשרות 

שאחרי החתונה היא תגור ליד ההורים/המכללה,

וכן שמעתי בחורים שמודיעים (והיה לי מקרה שעוד בשלב ההצעה!!) שהם יגורו ע"י הישיבה.

ומה שצריך להבין- זה שמקום מגורים זה החלטת הזוג ביחד,

מתוך מכלול של שיקולים.

כמובן, שההחלטה יכולה להיות לגור ע"י הישיבה, וודאי.

אבל זה נובע מהחלטה משותפת של בני הזוג...

שאכן במציאות הרבה יותר חשוב הישיבה לבחור, מאשר המכללה לאישה (אגב, איתי אישית לא יצאה מישהי כי התעקשה לגור ליד הוריה במקום שידעתי שלא יתאים לי לפחות לא בשנים הראשונות לנישואין..א.ז זה קיים. אולי לא כמו אצל גברים, אבל קיים).

ואכן זה החלטה משותפת - אבל אכן אני חושב שיש מקום הרבה יותר לאישה להתגמש בעניין הזה מאשר לבחור שרוצה להמשיך בישיבתו. כי כן, אם אסתכן בזה שיצאו עלי בנותה פורום - אני חושב שאם כבר מחלקים את אחוזי הגמישות שנצרכים מכל צד, במקרה שהבחור רוצה להמשיך בישיבה שלו - אזי אחוזי הגמישות שצריכים להיותא צל האישה, לדעתי, גבוהים מאחוזי הגמישות שצריכים להיות אצל הגבר - לא בדיוק שווה בשווה, כן, אבל זה בגלל המציאות שלאישה לרוב יותר קל לשנות מקום לימודים/עבודה (בהנחה שהיא שכירה ולא עצמאית שתלויה במקום מסוים), מאשר לבחור לשנות את ישיבתו...

זוהי דעתי הפרטית בלבד, כאמור .

לאשה ממש לא בהכרח יותר קל לשנות מקום לימודים/עבודה.

וכן צריך לדעת שיש מקום לגמישות ולא רק במקרים קיצוניים ומיוחדים...

ולהתחיל לחשב כמה אחוזי גמישות נדרשים מכל צד...

זה פשוט מגוחך.

כל זוג מורכב משני אנשים, איש ואישה, ולכל אחד מהם יש מבנה נפשי שונה לחלוטין, ויש להם סדרי עדיפויות אחרים..

אי אפשר להכליל ולהגיד "האישה צריכה יותר לוותר" או "האיש צריך לבוא לקראת", כי זה פשוט לעשות עוול למציאות ולתפוס זוגיות בצורה פשוט לא נכונה.

רק הערתי הערה ספציפית, וכדי "להמחיש" אותה נקטתי בדרך של "אחוזים" - אבל זה הרבה יותר מופשט - שלדעתי האישית בלבד, ממה שאני רואה, בקטע הספציפי הזה לאישה יהיה יותר קל להתגמש... זה דעתי האישית, את יכולה כמובן לחלוק עליה. אבל זה גם לא סותר את מה שאמרת - שיש זוגות שונים עם סדרי עדיפויות שונות, וכו' וכו' - זה נכון, וייתכנו כמובן גם אנשים שלכל אחד מהם סדר עדיפויות שונה לחלוטין או דומה לחלוטין - אבל כשבאים לדבר על ממוצע, זה לא בדיוק הכללה כמו הסתכלות על המציאות שלפחות בנתיים קיימת, וראייה מה יותר "נפוץ", וכך שיקלול של מעין ממוצע לא מדעי בכלל אומנם, אבל כן סוג כלשהו של ממוצע.

אז את קוראת לזה להסתכל בצורה סכמטית, בעוד אני רק ציינתי מה שאני רואה במציאות, רקתיארתי את זה בצורה יותר "מספרית" מהמקובל...

לדעתי כל דרך לגיטימית, ובלבד שכמובן, ישנה הרבה אהבה בין בני הזוג (אגב, כשעוד יוצאים בלבד ועדיין לא מגיעים להחלטה על חיים ביחד - לדעתי בהחלט לגיטימי לקבל החלטות מסויימות בצורה "סכמטית" כביכול - אתה שוקל עד כמה זה מתאים לך לעומת עד כמה דברים מסויימים בהיבט מסויים יפריעו לך, חושב איפה אתה יכול להתגמש ואיפה אולי היא תוכל להתגמש (בכל נושא - לאו דווקא מקום מגורים) - ועל פי זה בכל נושא מחליט אם הוא עילה לפסול או לא...

אחרת אם לא נעבוד בצורה כזאת, יוצא שכל אחד יכול להתחתן עם כל אחת, ורק לשנות את סדרי הדיפויות על פי האדם שנמצא מולו...

וזה לא...

לכן יש לחלק בין הזמן של הבירורים כולל הדייטים, ובין הזמן שלאחר האירוסין ובטח לאחר הנישואין, אז המחויבות כבר מקובעת הרבה יותר.

שבוע טוב!!!

לבנות ישראל  שמסכימות לבוא עם גמישות וראש פתוח

לתמוך בבעל שלומד תורה

וזה עדיין לא מוכיח שהוויתור הזה קל, זה ממש לא מוכיח שלבנות יותר קל לעשות את זה!!

לאישה להבין שהערך של התורה במקומו של הבעל, מספיק חשוב כדי שתדע יותר להתגמש מהבעל על מקום המגורים - בעוד הערך של מקום הלימודים של האישה, כך רואים, נראה בעיניי הבחור יותר קטן מאשר הערך של מגורים ליד ישיבתו, ועל כן הוא מצליח פחות להתגמש.

אכן, תיארתי מציאות - וכמו שאת אומרת, אשרייכן בנות ישראל צדיקות!!! את לא מבינה כמה אני מעריך אתכן בנות ישראל שמקריבות הרבה הרבה בשביל שהבעלים שלהם ילמדו תורה בשנים הראשונות של הנישואים!!! כמו רחל אשת רבי עקיבא, אתן מסכימות להיות אלו שיפרנסו עיקרית את הבית כמה שנים, לוקחות על עצמכן עוד ועוד מטלות ומשימות והעיקר שהבעל יישב וילמד תורה - זוהי זכות עצומה לכל בעל שיש לו אישה כזאת, והיא עצמה - כל תורתו של בעלה נזקפת ישירות גם לה, ויותר מזה, גם תורת תלמידיו אם ישנם, כדברי רבי עקיבא לתלמידיו - "שלי ושלכם - שלה הוא".

אני מעריץ ומעריך אתכם ממש ממש על ההקרבה הזאת, זה מראה עד כמה התורה חשובה לכן!!!

אשרי אותן בנות..

אבל כמו שהאישה צריכה לכבד את הבעל,הבעל צריך לכבד את האישה

ולהבין שלא פשוט גם לה...היא גם צריכה לפרנס(כי בעלה לומד תורה) וגם צריכה להתפשר על מקום מגורים

וגם היא רוב היום זאת שנמצאת עם הילדים וזה לא פשוט..

ועם כל זה המקום מגורים לא מוצא חן בעיניה?

אז אם היא היתה עושה את כל זה אבל במקום אחר..מותר גם לבחור להתפשר ולבוא לקראת,ושוב אני אומרת

הוא יכול ללמוד תורה במקום אחר,הרי גם ככה אחרי כמה שנים בישיבה עוזבים ועוברים למקום אחר....

אז מה הבעיה מלכתחילה?בשביל זה לפסול בחורה?

כולם צריכים לכבד זה את זה...

אני רק אמרתי שאני מעריך אותן שהן מתאמצות ככה לטובת הבעל.. ברור שגם הוא צריך לכבד אותה.

ולגבי מה שאת "שוב אומרת" - שוב, זה לא אותו דבר - זה לא כזה קל לעבור ללמוד במקום אחר.

בואי נציב בפנייך שנייה נגיד "אפשרות תיאורטית" - נגיד שמלאך היה אומר לך שזה שתתחתני איתו מאוד יתעקש להישאר בישיבה שלו ואת לא תרצי, ותרצי שהוא יעבור לישיבה אחרת. עכשיו, המלאך יגיד לך שאם הארוס אכן יכנע לך ויעבור לישיבה האחרת - תוך חצי שנה הוא ירגיש שהוא פשוט לא מצליח ללמוד שם, לא מתחבר למקום ולרבנים וכו' וכו', ופשוט יצא ללימודי מקצוע ולעבוד, רק כדי שאת תהיי במקום שביקשת מראש. לעומת זאת, ימשיך ויגלה לך המלאך - אם תבחרי להתאמץ ולגור בכל זאת ליד הישיבה של הבחור, הוא יפרח שם, ישאר שם כמה שנים, יצא מלא בעוד המון תורה וזה יקרין לכם על כל העתיד המשותף, ועל הילדים.

נניח שמלאך יגיד לך את זה - באיזה מהאפשרויות היית בוחרת?

וכן, זה רק תיאורטי, לא להגיד : "אבל זה לא יהיה ככה" - זה הסיטואציה שאני הצבתי, תעני עליה, ברשותך, כמו שהיא, בלי להתחכם. תודה

חוץ מזה - לגבי מה שאמרת שעוזבים אחרי ועוברים לגור במקום אחר, לא תמיד...מכיר המון שנשארו לגור לתמיד ליד הישיבה של הבעל, גם כאשר עזב את הישיבה והלך ללמוד מקצוע (בין השאר, ההורים שלי... )

באמת מאכזב שפסלו על זה

בואי נגיד שכל השירשור הזה זאת רק הוכחה

למורכבות הגדולה של  חיי זוגיות

הרבה החלטות שצריך לקבל

כשכל צד מגיע עם המורכבות שלו והרצונות שלו

אין מה להגיד,זאת עבודה קשה

שהרצון למגורים ליד הישיבה נובע מהרצון לאורח החיים ספציפי בו מעוניינים לחיות.

מכללה זה משהו אחר לחלוטין..

ולכן לי  מאוד מובנת הסיבה לרצון למגורים דווקא שם.

ולכן גם ההבדל..

כמובן שאם הבחור רוצה לגור ליד הישיבה מטעמי נוחות- אזי זה משהו אחר..

לא בכל מקום אפשר ללמוד. הכוונה- ללמוד באמת: כולל חיבור לרב ולרוח הישיבה. וזה נכון!

וגם נורא נורא מעציב לראות את הבעל מתרחק מדברים כאלה..

בד"כ בחור שלומד בישיבה מסוימת, מתחבר לרב שמקושר אליה, ולדרך שהיא מנחה.

והוא רוצה להמשיך את זה הלאה:

לינוק מהרב הספציפי, ובהתאם לכך לנהל אורח חיים מסוים

להשפיע את לימוד התורה הזה לבית, ובכלל

ובאופן פרטי- לגדול בתורה.

אם את לא מתחברת לעניינים הללו, את לא חייבת להסכים להצעה

אבל כן יש הגיון בלרצות להמשיך לגור ליד הישיבה.

א. אם את חיה בחברה פטרי-לוקאלית שמרנית, וודאי שהאשה עוברת לגור במקום של הבעל. את יכולה לבחור לא לחיות בחברה כזו, אלא לפעול בצורה אחרת.

ב. אני מכירה דוגמאות רבות של בעלים שעברו ישיבה אחרי החתונה. (אני למשל.)

ג. כנראה המישהי הזו לא מתאימה לבחור שלא מוכן להתפשר על מקום מגורים, כי יש לה דעות משל עצמה ר"ל. 

ד. בחורים מקבלים פי 30 יותר הצעות מבחורות, ולכן הם יכולים לסנן הרבה יותר.

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.