אם הוא מתאים לך ואת יודעת כמה חשובה לו המסגרת התורנית אולי תבואי לקראתו?

אני יודע מנסיון כמה קשה למצוא ישיבה שתתאים בדיוק לאופי של הבן אדם..

לק"י

ולהתקבע על לגור ליד הישיבה זה עלול להיות קצת בעייתי.

ואם היא עובדת ולא יכולה או מעוניינת לעזוב את העבודה סתם באמצע?!

לא הייתי מכניסה את הקריטריון של המגורים בתור קריטריון ראשוני..

מכירה כמה מצבים בהם הבעל עבר ישיבה

(לדוג' האישה למדה במקום שלא היה לה כ"כ אופציה לאן לעבור, והוא עבר ישיבה עד שהיא סיימה את הלימודים וכד')

לענ"ד לא נראה לי נכון שזה עומד לנו בראש. (לא לבנים ולא בנות)

(וכן, גם לי כשמציעים בחור לפעמים עובר בראש 'מה, אני אגור ב...?')

אבל נראה לי שכשמוצאים, אתה כ"כ רוצה שלשנינו יהיה טוב, ולכן מנסים למצוא את הפשרה. 

מסכימה, בעיקר עם השורה האחרונה

ואגב, עוד סוג של פתרון: לגור ליד המכללה של האישה ושהבעל ייסע לישיבה. רק קחי בחשבון שלמגורים יש עוד פרמטרים חוץ מהמיקום- גם קהילה חשובה, ובד"כ ליד ישיבה יש קהילה בסגנון שלכם..

חבל לפספס את זה.

לא אפשרי? שיגורו ליד הישיבה והאישה תיסע כל בוקר ללימודים...

בדרך כלל בחור שלמד כמה שנים בישיבה אחת, ולא עזב אותה - זה אומר שהוא אוהב אותה ממש, היא מה שמתאימה לאישיות שלו ובה הוא מתפתח הכי טוב.

צריך להבין שאלו השנים הקריטיות ביותר של בניית הקומה התורנית של הבית לתמיד! השלוש-ארבע שנים הראשונות של הנישואים, אם הבעל לומד בהן במקום שטוב לא, מתגדל בתורה, ועקב כך מגדל בתורה את אשתו, באמונה ובחוזק תורני, וגם את הילדים הראשונים - זה יקרין לאחר מכן על כל החיים שלהם כמשפחה.

לכן, חשוב מאוד שהאישה תבין בכלל מאיזה מקום הגבר בא כאשר חשוב לו מראש להגיד שלפחות בשנים הראשונות הוא צריך לגור ליד הישיבה, כדי ללמוד בה בשקט.

אין לכן מושג כמה זה חשוב וקריטי לבנים תורניים שכאלו...צריך רק לשמחו על כך.

וכן, האפשרות של לעבור ללמוד בישיבה אחרת - ממש לא רלוונטית הרבה פעמים. אם כבר - ברור שאם האישה תעבור ללמוד במכללה אחרת/אוניברסיטה אחרת, זה פחות יפגע בלימודים שלה, מאשר מקרה הפוך אצל הבעל - מכללה/אוניברסיטה הן נטו מקום לימודים, לרוב, בלי קשר אישי יותר מידי. מה שאת לומדת כאן לרוב תוכלי אותו דבר גם במקום אחר. מה שממש לא שייך להגיד על ישיבה, שלכל ישיבה יש את האופי שלה, הרבנים שלה, המרקם החברתי והתורני שלה.

רק הצגתי את עמדת הבנים, כדי לאזן לעומת כל דעות הבנות שנשמעו כאן...

כל זוג ומה שמתאים לו

ועדיין,אל תיקח את זה כמובן מאליו שכל אחת מסכימה\יכולה לעבור מקום לימודים

לא תמיד זה כ"כ פשוט

למשל,אני אישית יודעת שהאופציה הזאת לא רלוונטית מבחינתי בכלל (זאת לא סתם התעקשות,זה פשוט בלתי אפשרי)

אז או שאני אגור ליד הלימודים שלי או שאטייל מדי יום ברחבי ארצנו

זכותך להחליט שזה חשוב לך להיות ליד הישיבה

רק אל תיקח את זה כמובן מאליו שכל אחת תסכים

אם זה חשוב לך עד כדי כך-אולי כדאי אפילו לציין את זה כבר בשלב הבירורים?

אמרתי רק שנראה לי שאם מעמידים אבגדול בממוצע את החשיבות של מקום לימודים מול מקום ישיבה - לרוב לרוב לרוב, מקום הישיבה הרבה פחות יהיה גמיש מאשר מה שיכול להיות גמיש מקום הלימודים.

כמובן שיוכלו להיות מקרים שונים, אבל בממוצע, די ברור לי שזה המצב...

אבל כמובן שלא אמרתי שכל אחת תסכים. אלא מי שלא תסכים, כנראה שזה לא מתאים.

ולדעתי זה דבר שלאו דווקא צריך לעלות עוד בבירורים המקדימים, אלא גם במהלך הדייטים - צריך לעלות, לפני האירוסין, כן, אם זה קריטי לאחד הצדדים, אבל לא חובה עוד בבירור המקדים.

אכן, הייתה פעם שלא יצאתי עם מישהי כי היה קריטי לה מגורים במקום מסויים שלא התאים לשני הצדדים...

ואם היית מכיר אותי במציאות, היית יודע שאני מקריבה כל יום בין 4-5 שעות נסיעה למכללה שלי, רק בשביל לגור ליד הישיבה...

ואגב, לעבור מכללה זה כן סיפור גדול. לא תמיד מכירים לך בקורסים שעשית במכללה הקודמת והרבה שעות הולכות לפח וצריך לעשות מחדש, והרבה פעמים גם יש לזה נ"מ למשך הלימודים עד קבלת התואר.

ואצל אישה זה מאוד קריטי, במיוחד אצל נשואה שבע"ה תעבור גם הריונות ולידות ואז ה-ר-ב-ה יותר קשה ללמוד וליסוע למכללה, ויש פחות זמן להשקיע נורמלי בלימודים...

אני לא מצדיקה שום צד, אני פשוט חושבת שצריך להסתכל על מרחב האפשרויות ולבחור מה מתאים לנו כזוג. מה קריטי לנו ועל מה מוכנים לוותר.

לכן כתבתי שקיבעון זאת בעיה....

אז מה עושים שיש בחורים שמקבעים כבר מהתחלה שהם רוצים לגור ליד הישיבה?

לא חבל להפסיד?ואם הבחורה ממש מתאימה בהכל מבחינת מידות ועוד..אז למה לא לתת לזה צ'אנס?הם יכולים להפסיד

בנות טובות ואיכותיות רק בגלל הקיבעון הזה!

מנסיון, נסעתי במשך שני הריונות, אחד מהם אפילו עם הילדה הגדולה בטרמפים ואוטובוסים ללימודים.

הייתי מגיעה עם בחילות, פרצוף ירוק ואפס כוחות להמשך היום..

הרב של בעלי אמר לו-

 האישה היא הלב, הבעל הוא הידיים והרגליים. הלב צריך להיות איפה שטוב לו, האברים האחרים יכולים להתרוצץ מסביב..

מבחינת נסיעות- (ואני לא מתייחסת לשיקול של קהילה) 

לרוב לבנים יותר קל לנסוע ולכן אם נדרש לאחד ממכם לנסוע- 

רצוי שזה יהיה הגבר.

כמובן בגמישות ובהתאמה לכל זוג כפי שנאמר פה כבר עשרות פעמים..

גרים ליד הישיבה

ובעלי יקפיץ אותי כל בוקר בלימוזינה, סגרנו?

לא פעם קיבלתי הצעה המנוסחת כך:

" תהיי מוכנה בחור שמעוניין לגור ב***?"

הם מראש בוחרים לעצמם את מקום מגוריהם ומצפים מהצד השני להתגמש.

ולא משנה אם היא מגובה בערך עליון כמו "לגור ליד הישיבה" או משהו פחות עקרוני כמו "צבע המפיות"..

אם הבעל באמת רוצה לשבת וללמוד בשקט

חפץ

צריך להחליט מה חשוב לך יותר

שבעלי ילמד תורה..לא בישיבה ספציפית..העיקר שילמד תורה!!!

יש הרבה שיקולים אחרים,פרנסה לימודים ומשפחה ולא בא לי לגור בחור בגלל הישיבה שלו..ועוד כמה שנים טובות..

צריכים גם להתפשר ולבוא לקראת האישה..אם הכל מתאים למה לא לצאת לפגישה בידיעה שיש מצב להתפשר?

כשאומרים לי מראש שהבחור רוצה להשאר בישיבה דווקא הזאת זה מבאס..=\

חפץ

זה לא השיקול היחיד וכל זוג ועניניו. אך אני יכול להבין בחור שמאד רוצה לגור שם, אם הוא רואה חשיבות עליונה בבניין הרוחני של הבית.

לרוב זה גם לא לכל החיים.. 

אני הולכת להגיד עכשיו "לא" להצעה שנשמעת מעולה.....רק בגלל המקום מגורים..כי אני בחיים לא רואה את עצמי גרה שם!!

מצד שני יכול להיות שאם תפגשי אותו תתאהבי בו והמקום פחות ישנה לך

אז שאלתי אותו אם יש לו מהירח.. זה יהיה לי יותר קרוב....

מישהי בשבילך ממאדים גם הולך?

וברצינות - היה לי בעבר בעבר מדריך, שגר בצפת במקור - ואשתו מבאר שבע. מרחקים מטורפים, אבל הם גרים באמצע, זה הפשרה...

בס"ד

העיקר שילמד תורה... יש כאלה שיכולים להסתדר עם זה מצויין אבל יש הרבה אנשים שצריכים מסגרת מסוימת שהם רגילים אליה ועוד כל מיני תנאים שהם רגלים אליהם

ולומר "אם התורה חשובה לו אז מה זה משנה איפה הוא נמצא העיקר שילמד" זה אמירה שהיא אמיתית ומתוקה אבל לא כ"כ נכונה ועומדת במבחן המציאות לגבי כל אחד - לפעמים פותרים בעיות במאמץ ובמסירות נפש ולפעמים זה לא יעזור-- "כדי לרדת מהר מבניין של 20 קומות צריך מס"נ כדי לעלות זה לא יעזור" כך פחות או יותר שמעתי בשם הרב יצחק גינזבורג  

לבעל חשוב ללמוד תורה - בישיבה שלו. את לא תביני את זה, אבל לו זה חשוב. את אומרת שלא משנה לך איפה ילמד - אבל לו לפעמים זה ממש קריטי.

זה באמת דבר שיכול לשנות אדם, את לא מבינה כמה.

אז אם את מחליטה מראש לסנן על פי מקום מגורים - תצייני את זה לשדכן מראש, שלא תסכימי לגור בX Y Z, ובחורים שלומדים שם ויודעים שירצו להמשיך ללמוד שם - שלא יציע לך מראש וככה לא תגיעי לכאב לב...

לק"י

לכל זוג יש את השיקולים שלו בבחירת מקום מגורים, וצריך לפעמים להחליט מה חשוב יותר ממה..

מה לעשות שלא תמיד מתאפשר לגור ליד הישיבה, עם כל הרצון הטוב?!

ואם מישו בא ואומר- "לא מעניין אותי כלום! אני חייב להמשיך לגור ליד הישיבה שלי".

מה אני אגיד?! שיהיה לו לבריאות והרבה הרבה הצלחה..

הצלחתם להחליט על חתונה? על איך ייראו החיים שלכם ב-*** שנים הקרובות?

אז בעז"ה תצליחו למצוא החלטה טובה גם בזה!!

אני לא מבין איך זוג שרוצים להתחתן 

לא מצליחים להתפשר על מקום מגורים

עצוב...

אם בשלב הבירורים והדייטים, אחד מהתנאים ההכרחיים אצל אחד מבני הזוג, הוא מקום מגורים מסויים - אני לא רואה בכך פסול. הרי זה בדיוק כמו, לדוגמה, שלאחד מהצדדים יהיה ממש ממש חשוב שהבחור יישב וילמד תורה בשנים הראשונות של אחרי החתונה - ואז אם זה לא מתאים לצד השני, זה עילה לחתוך - ככה גם מקום מגורים, לעיתים קריטי בשביל אחד הצדדים, ואם כך - הרי שה' מייעד לאותו צד, צד שני שיתאים לו התנאי הזה, ועם מי שהוא יוצא עכשיו לא מתאים לו - אזי הוא לא הזיווג שלו.

אין מה להיות עצובים ממציאות שהיא לגיטימית.

לא מדובר פה שזוג כבר החליט להתחתן וכעת מפרק שותפות בגלל שלא מגיעים להסכמה איפה לגור - זה כבר משהו אחר. מדובר שבזמן הבירורים והדייטים זה מתגלה וגורם לחתוך...

תחשבי על זה שבייני"ש מרגיש שהמקום הזה (הישיבה) הוא המקום שהוא מרגיש ששמה הואי ימצה את עצמו מבחינה רוחנית בצורה הכי טובה ובמקום אחר זה ספק גדול אם הוא יתחבר למקום וימצא חברותות וכו'

ב. לפעמים בישיבה יש לו חברותא/ות שהוא לומד איתם ממש ממש טוב והוא יודע שבמקום אחר יהיה נדיר מאוד למצוא כאלה חברותות

תחשבי על זה כעל מישהו שיעזוב את העסק שלו שפועל ועובד טוב וילך לפתוח עסק במקום אחר או יהיה שכיר במקום אחר זה פשוט מאוד מאוד קשה עד בלתי אפשרי לאנשים מסויימים בתקווה להבנה

יודע מראש שהתוכניות שלי לגבי לימוד בישיבה ישתנו ויעוצבו מחדש כשאתחתן. אם תכננתי, במקרה שלא אתחתן, להישאר בישיבה עוד שנה וחצי, אמרתי לעצמי שאם אתחתן בינתיים זה כנראה יקוצר.

אני כן רוצה להמשיך ללמוד איזו תקופה גם אחרי שאתחתן, אבל אני חושב שאהיה מוכן ללכת ללמוד במקום אחר (אמנם לא כל מקום אחר) אם אשתי תרצה.

(זה כן לא יהיה פשוט בכלל, אפילו לי. ולבחורים שהתוכניות שלהם לגבי ישיבה מוצקות יותר - בכלל...)

אני למשל לא מתכוון להפסיד את אשתי בגלל זה.

יש ישיבות אחרות שאפשר לעבור אליהם

שיש גם כאלה שבאים עם ראש קצת יותר פתוח

הסביבה, הלימוד, או דברים אחרים בישיבה, להרבה אנשים מאד חשוב ועקרוני לשמור על המקום שלהם, כי לא בכל מקום יש את אווירת הלימוד המתאימה לכל אחד..

צריך להתגמש.

לכל ישיבה בארץ יש לפחות 2-3 ישיבות שזהות לה בסגנון.

אם אין ברירה ועל זה יקום ויפול דבר שווה לנסות ולהתגמש.

אבל אני מדבר על האווירה בכללי ועל החבר'ה, אפשר למצוא ישיבה עם השקפה זהה..

נכון זה אף פעם לא כמו המקורי.

גם החלטה לגור ליד הישיבה מתקבלת יחד,

ובאמת לא תמיד מתאים לגור ליד הישיבה...

אם היה מקרה שהכל היה בסדר ונחתך בגלל זה-

מה שיש לי לאמר לך- זה שתאמרי תודה רבה.

בחיים צריך לדעת להתפשר הרבה יותר מזה בשביל השני...

כלורמ - גם הבחור צריך להגיד תודה רבה, כי אם הבחורה לא יכולה לוותר בשבילו לגור ליד הישיבה, בחיים צריך לדעת להתפשר הרבה יותר וכו'...

כלומר - לא מובן לי למה אתן אוטומטית תופסות אך ורק מקרה בו לגור ליד הישיבה ממש לא מתאים, ואילו אתן אפילו לא מעלות על דעתכן מקרה בו לגור ליד מקום הלימודים של האישה ממש לא מתאים... הרי זה בדיוק אותו המקרה, רק מהכיוון השני.

למה רק מה שאתן מציגות נראה מדבריכן כלא לגיטימי (שחייבים לגור ליד הישיבה) ואילו המקרה ההפוך, כלומר, מזווית הראייה השנייה, הוא לגיטימי בהחלט (שחייבים לגור ליד מקום הלימודים).

צריך שוויון. אם זה לא לגיטימי - אז גם זה לא לגיטימי. ואם זה לגיטימי - אז גם זה לגיטימי.

שני הצדדים צריכים לדעת להתפשר בחיים, אל רק הצד שלומד בישיבה

שכולם צריכים לדעת להתפשר

ובעיני,אחרי שמכירים את הבנאדם-לא סתם צריכים להתפשר

רוצים להתפשר,רוצים שלשני יהיה טוב

אז יש 2 אפשרויות:

א.לעשות לעצמך סינון טבעי,לסנן את כל מי שלא מוכנה לגור ליד ישיבת ***

ב.לבוא עם ראש פתוח,להכיר את הנשמה שנמצאת מולך

להיות קשוב לכל הצרכים שעומדים מאחורי הרצון שלה (כנ"ל,כמובן שזה צריך להיות דו צדדי)

ולקבל ביחד החלטה משותפת

הכי טובה שיש

כי עד היום- לא שמעתי שום חברה שלי שמודיעה בנחרצות שאין עליה פשרות 

שאחרי החתונה היא תגור ליד ההורים/המכללה,

וכן שמעתי בחורים שמודיעים (והיה לי מקרה שעוד בשלב ההצעה!!) שהם יגורו ע"י הישיבה.

ומה שצריך להבין- זה שמקום מגורים זה החלטת הזוג ביחד,

מתוך מכלול של שיקולים.

כמובן, שההחלטה יכולה להיות לגור ע"י הישיבה, וודאי.

אבל זה נובע מהחלטה משותפת של בני הזוג...

שאכן במציאות הרבה יותר חשוב הישיבה לבחור, מאשר המכללה לאישה (אגב, איתי אישית לא יצאה מישהי כי התעקשה לגור ליד הוריה במקום שידעתי שלא יתאים לי לפחות לא בשנים הראשונות לנישואין..א.ז זה קיים. אולי לא כמו אצל גברים, אבל קיים).

ואכן זה החלטה משותפת - אבל אכן אני חושב שיש מקום הרבה יותר לאישה להתגמש בעניין הזה מאשר לבחור שרוצה להמשיך בישיבתו. כי כן, אם אסתכן בזה שיצאו עלי בנותה פורום - אני חושב שאם כבר מחלקים את אחוזי הגמישות שנצרכים מכל צד, במקרה שהבחור רוצה להמשיך בישיבה שלו - אזי אחוזי הגמישות שצריכים להיותא צל האישה, לדעתי, גבוהים מאחוזי הגמישות שצריכים להיות אצל הגבר - לא בדיוק שווה בשווה, כן, אבל זה בגלל המציאות שלאישה לרוב יותר קל לשנות מקום לימודים/עבודה (בהנחה שהיא שכירה ולא עצמאית שתלויה במקום מסוים), מאשר לבחור לשנות את ישיבתו...

זוהי דעתי הפרטית בלבד, כאמור .

לאשה ממש לא בהכרח יותר קל לשנות מקום לימודים/עבודה.

וכן צריך לדעת שיש מקום לגמישות ולא רק במקרים קיצוניים ומיוחדים...

ולהתחיל לחשב כמה אחוזי גמישות נדרשים מכל צד...

זה פשוט מגוחך.

כל זוג מורכב משני אנשים, איש ואישה, ולכל אחד מהם יש מבנה נפשי שונה לחלוטין, ויש להם סדרי עדיפויות אחרים..

אי אפשר להכליל ולהגיד "האישה צריכה יותר לוותר" או "האיש צריך לבוא לקראת", כי זה פשוט לעשות עוול למציאות ולתפוס זוגיות בצורה פשוט לא נכונה.

רק הערתי הערה ספציפית, וכדי "להמחיש" אותה נקטתי בדרך של "אחוזים" - אבל זה הרבה יותר מופשט - שלדעתי האישית בלבד, ממה שאני רואה, בקטע הספציפי הזה לאישה יהיה יותר קל להתגמש... זה דעתי האישית, את יכולה כמובן לחלוק עליה. אבל זה גם לא סותר את מה שאמרת - שיש זוגות שונים עם סדרי עדיפויות שונות, וכו' וכו' - זה נכון, וייתכנו כמובן גם אנשים שלכל אחד מהם סדר עדיפויות שונה לחלוטין או דומה לחלוטין - אבל כשבאים לדבר על ממוצע, זה לא בדיוק הכללה כמו הסתכלות על המציאות שלפחות בנתיים קיימת, וראייה מה יותר "נפוץ", וכך שיקלול של מעין ממוצע לא מדעי בכלל אומנם, אבל כן סוג כלשהו של ממוצע.

אז את קוראת לזה להסתכל בצורה סכמטית, בעוד אני רק ציינתי מה שאני רואה במציאות, רקתיארתי את זה בצורה יותר "מספרית" מהמקובל...

לדעתי כל דרך לגיטימית, ובלבד שכמובן, ישנה הרבה אהבה בין בני הזוג (אגב, כשעוד יוצאים בלבד ועדיין לא מגיעים להחלטה על חיים ביחד - לדעתי בהחלט לגיטימי לקבל החלטות מסויימות בצורה "סכמטית" כביכול - אתה שוקל עד כמה זה מתאים לך לעומת עד כמה דברים מסויימים בהיבט מסויים יפריעו לך, חושב איפה אתה יכול להתגמש ואיפה אולי היא תוכל להתגמש (בכל נושא - לאו דווקא מקום מגורים) - ועל פי זה בכל נושא מחליט אם הוא עילה לפסול או לא...

אחרת אם לא נעבוד בצורה כזאת, יוצא שכל אחד יכול להתחתן עם כל אחת, ורק לשנות את סדרי הדיפויות על פי האדם שנמצא מולו...

וזה לא...

לכן יש לחלק בין הזמן של הבירורים כולל הדייטים, ובין הזמן שלאחר האירוסין ובטח לאחר הנישואין, אז המחויבות כבר מקובעת הרבה יותר.

שבוע טוב!!!

לבנות ישראל  שמסכימות לבוא עם גמישות וראש פתוח

לתמוך בבעל שלומד תורה

וזה עדיין לא מוכיח שהוויתור הזה קל, זה ממש לא מוכיח שלבנות יותר קל לעשות את זה!!

לאישה להבין שהערך של התורה במקומו של הבעל, מספיק חשוב כדי שתדע יותר להתגמש מהבעל על מקום המגורים - בעוד הערך של מקום הלימודים של האישה, כך רואים, נראה בעיניי הבחור יותר קטן מאשר הערך של מגורים ליד ישיבתו, ועל כן הוא מצליח פחות להתגמש.

אכן, תיארתי מציאות - וכמו שאת אומרת, אשרייכן בנות ישראל צדיקות!!! את לא מבינה כמה אני מעריך אתכן בנות ישראל שמקריבות הרבה הרבה בשביל שהבעלים שלהם ילמדו תורה בשנים הראשונות של הנישואים!!! כמו רחל אשת רבי עקיבא, אתן מסכימות להיות אלו שיפרנסו עיקרית את הבית כמה שנים, לוקחות על עצמכן עוד ועוד מטלות ומשימות והעיקר שהבעל יישב וילמד תורה - זוהי זכות עצומה לכל בעל שיש לו אישה כזאת, והיא עצמה - כל תורתו של בעלה נזקפת ישירות גם לה, ויותר מזה, גם תורת תלמידיו אם ישנם, כדברי רבי עקיבא לתלמידיו - "שלי ושלכם - שלה הוא".

אני מעריץ ומעריך אתכם ממש ממש על ההקרבה הזאת, זה מראה עד כמה התורה חשובה לכן!!!

אשרי אותן בנות..

אבל כמו שהאישה צריכה לכבד את הבעל,הבעל צריך לכבד את האישה

ולהבין שלא פשוט גם לה...היא גם צריכה לפרנס(כי בעלה לומד תורה) וגם צריכה להתפשר על מקום מגורים

וגם היא רוב היום זאת שנמצאת עם הילדים וזה לא פשוט..

ועם כל זה המקום מגורים לא מוצא חן בעיניה?

אז אם היא היתה עושה את כל זה אבל במקום אחר..מותר גם לבחור להתפשר ולבוא לקראת,ושוב אני אומרת

הוא יכול ללמוד תורה במקום אחר,הרי גם ככה אחרי כמה שנים בישיבה עוזבים ועוברים למקום אחר....

אז מה הבעיה מלכתחילה?בשביל זה לפסול בחורה?

כולם צריכים לכבד זה את זה...

אני רק אמרתי שאני מעריך אותן שהן מתאמצות ככה לטובת הבעל.. ברור שגם הוא צריך לכבד אותה.

ולגבי מה שאת "שוב אומרת" - שוב, זה לא אותו דבר - זה לא כזה קל לעבור ללמוד במקום אחר.

בואי נציב בפנייך שנייה נגיד "אפשרות תיאורטית" - נגיד שמלאך היה אומר לך שזה שתתחתני איתו מאוד יתעקש להישאר בישיבה שלו ואת לא תרצי, ותרצי שהוא יעבור לישיבה אחרת. עכשיו, המלאך יגיד לך שאם הארוס אכן יכנע לך ויעבור לישיבה האחרת - תוך חצי שנה הוא ירגיש שהוא פשוט לא מצליח ללמוד שם, לא מתחבר למקום ולרבנים וכו' וכו', ופשוט יצא ללימודי מקצוע ולעבוד, רק כדי שאת תהיי במקום שביקשת מראש. לעומת זאת, ימשיך ויגלה לך המלאך - אם תבחרי להתאמץ ולגור בכל זאת ליד הישיבה של הבחור, הוא יפרח שם, ישאר שם כמה שנים, יצא מלא בעוד המון תורה וזה יקרין לכם על כל העתיד המשותף, ועל הילדים.

נניח שמלאך יגיד לך את זה - באיזה מהאפשרויות היית בוחרת?

וכן, זה רק תיאורטי, לא להגיד : "אבל זה לא יהיה ככה" - זה הסיטואציה שאני הצבתי, תעני עליה, ברשותך, כמו שהיא, בלי להתחכם. תודה

חוץ מזה - לגבי מה שאמרת שעוזבים אחרי ועוברים לגור במקום אחר, לא תמיד...מכיר המון שנשארו לגור לתמיד ליד הישיבה של הבעל, גם כאשר עזב את הישיבה והלך ללמוד מקצוע (בין השאר, ההורים שלי... )

באמת מאכזב שפסלו על זה

בואי נגיד שכל השירשור הזה זאת רק הוכחה

למורכבות הגדולה של  חיי זוגיות

הרבה החלטות שצריך לקבל

כשכל צד מגיע עם המורכבות שלו והרצונות שלו

אין מה להגיד,זאת עבודה קשה

שהרצון למגורים ליד הישיבה נובע מהרצון לאורח החיים ספציפי בו מעוניינים לחיות.

מכללה זה משהו אחר לחלוטין..

ולכן לי  מאוד מובנת הסיבה לרצון למגורים דווקא שם.

ולכן גם ההבדל..

כמובן שאם הבחור רוצה לגור ליד הישיבה מטעמי נוחות- אזי זה משהו אחר..

לא בכל מקום אפשר ללמוד. הכוונה- ללמוד באמת: כולל חיבור לרב ולרוח הישיבה. וזה נכון!

וגם נורא נורא מעציב לראות את הבעל מתרחק מדברים כאלה..

בד"כ בחור שלומד בישיבה מסוימת, מתחבר לרב שמקושר אליה, ולדרך שהיא מנחה.

והוא רוצה להמשיך את זה הלאה:

לינוק מהרב הספציפי, ובהתאם לכך לנהל אורח חיים מסוים

להשפיע את לימוד התורה הזה לבית, ובכלל

ובאופן פרטי- לגדול בתורה.

אם את לא מתחברת לעניינים הללו, את לא חייבת להסכים להצעה

אבל כן יש הגיון בלרצות להמשיך לגור ליד הישיבה.

א. אם את חיה בחברה פטרי-לוקאלית שמרנית, וודאי שהאשה עוברת לגור במקום של הבעל. את יכולה לבחור לא לחיות בחברה כזו, אלא לפעול בצורה אחרת.

ב. אני מכירה דוגמאות רבות של בעלים שעברו ישיבה אחרי החתונה. (אני למשל.)

ג. כנראה המישהי הזו לא מתאימה לבחור שלא מוכן להתפשר על מקום מגורים, כי יש לה דעות משל עצמה ר"ל. 

ד. בחורים מקבלים פי 30 יותר הצעות מבחורות, ולכן הם יכולים לסנן הרבה יותר.

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

בכאלה נושאים.

כמו שלא אבקש מבעלי להתפלל במניין או לקבוע עיתים לתורה, אם זה חשוב, מתחתנים עם מישהו כזה וגם אז - תמיד יש שינויים.

אבל לבקש משהו שהוא בתחום היחסים של בן הזוג ואלוקים ולא בין בני הזוג עצמם, לא לגיטימי.

ולהגיד לאישה "את יותר יפה כשאת צנועה" זאת מניפולציה לכל דבר, ההפך גם לגיטימי להגיד? את יותר יפה כשאת חשופה?

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

יכול להיות שזה נושא ששווה לבחון אם יש הסכמה לגביו.

בכל מקרה, נראה לי שהניסוח שלי היה לא מובן.

אני דיברתי על אלו מצוות חשוב לנו להחמיר בהם ואלו אנחנו הולכים בעיקר הדין, לדעתי טוב שתהיה התאמה בין הדברים, לא חושב שחובה אבל זה מועיל.

אני אשלח לך פה קישור נחמד לשיעור של מורי ורבי בעניין של מנהג אישה אחרי בעלה. https://www.youtube.com/live/jMKZ9uJzqfo?si=4J8K4ipH37EIAKvW

אתה צריך שאשתך תסכים איתך בזה, לא שאני אסכים איתך ולכן דעתי לא משנה כהוא זה.

אם מעניין אותך, יש תשובה בנושא של הרב חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב שבו הוא מקשר בין מחלוקת הראשונים אם עוברים למקום הבעל או מקום האישה לאלו מנהגים מתקבלים אחרי החתונה.

כדי להסביר את הדין

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

לא חושבת שיש מצב שבחורה תצא לדייט בלי שהיא שמה לב מה ואיך היא לבושה.

אם אתה לא מקבל אותה ככה, בלי לרצות לשנות אותה, היא לא בשבילך.

ולא לראות בזה איזושהי אדישות כלפי קיום ההלכה.

1. חם מאוד

2. יש מי שמתיר (אם מדובר על הגבולות האלה)

3. היא נמצאת בסביבה X שבה כולן ככה

4. יש לה התמודדות מסוימת עם ענייני צניעות (אולי כמו לכל הבנות?)

5. אולי היא חושבת שזה בגבולות התקניים, או שהיא קצת מנסה לשכנע את עצמה ככה.

   אם זה מטריד אותך אז כדאי לנסות לבחון את היחס שלה להלכה דרך נושאים אחרים, אבל שרוולים לפה ולשם לקחת בעירבון מוגבל.

   אשריך שהנאמנות להלכה כ"כ חשובה לך!

אם אתה בוחר לחתוך - תחתוך

אם אתה בוחר להמשיך ומתי שתגיעו לפתיחות מספקת לפתוח את הנושא - גם מעולה.

אף אחד, חוץ ממך - לא יוכל להחליט על נושאים ערכיים שחשובים לך.

אפילו אם עולם הערכים שלך זה להקשיב לרב פלוני או אלמוני ולעשות מה שהוא יגיד לך - זה עולם הערכים שלך. זאת בחירה שלך.

בעיני, השאלה שלך עוסקת בענייני ערכים ולא בשידוכים

לכן, תברר טוב את הערכים שלך ותחזור אל עצמך עם תשובה.

אי אפשר לשחק עם ענייני הצניעות.

עם ישראל מצווה להישמר במיוחד בענייני הצניעות יותר משאר העמים.

אני באמת חושב שצריך למצוא דרך לגרום לכך שיתלבשו בצניעות בדרך ראויה שאינה מעליבה.

והכי חשוב - לדעת כי כל מה שכתוב בתורה זה האמת.

במסכת אבות מסבירים לנו כיצד לפעול בעולם הזה בצורה נכונה ע"פ התורה וההלכה.

בקצרה- ייתכן שלפי ההלכות שהיא מכיר/נוהגת - זה אחלה

ויכול להיות שהיא מאוד מחויבת להלכה (ובנושא שרוול זו הלכה שהיא מכירה)

ואז השאלה האם זה תרחיש שסבבה לך?

אם כן, אז אפשר פשוט לדבר איתה בכללי על מחויבות להלכה, איך היא רואה את עצמה, איך אתה רואה את עצמך וכו.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

זכור לי שהחמ"ד לקח את זה כפרוייקט, והכשיר אנשי צוות במוסדות להיות שדכנים - כולל האולפנה שבה למדתי, יש שם שדכניות של האולפנה.

ומה יש לך להפסיד מלנסות?

נעשה השתדלות