א. זה שנה ראשונה שהוא במסגרת?

ב. יש תינוק חדש לאחרונה?

ג. באמת טוב לו במעון? עזבי מה את חושבת על המטפלות, טוב לו?

נראה שהוא בודק גבולות... כל הכבוד שאת נשארת רגועה, גם אם זה רק כלפי חוץ, רק תיזהרי לא לתת לו לנהל אתכם...

אולי הוא מצפה להורים סמכותיים שיציבו לו גבולות...

מה יקרה אם יום אחד לא ילך למעון/יגיע באיחור בגלל הסצנות האלו? את עובדת?

אני אולי הייתי מנסה להתעלם ולא כל הזמן לדבר איתו ולתת לו בחירה כי בזה הוא משיג תשומת לב... שיבין שככה לא משיגים יחס...,רוצה להישאר ערום- שיישאר ערום, הרי זה לא כי בא לוף אלא כדי לבדוק את תגובתך...בסוף יהיה לו קר והוא ירצה להתלבש הרי...

וואי, מעניין מה ד. יענה... אני כבר מחכה...

"כשאני אדישה אליו.." וכו', זה רק בבקר או כל היום?

דבר שני, גשי למעון באמצע היום, תקשיבי קצת מבחוץ.

תנסי לראות קצת "מהצד".

ראשית, אולי לשלול שיש שם בעיה.

מטפלות "מהממות" זה עוד לא מספיק, גם אם נניח שאת באמת מכירה אותן.

אולי ילדים שמציקים לו? האם אין עוד מישהו שנכנס לשם?

אם יתברר שהוא במעון בסדר גמור, אין הצקות, מכות, וכו' - 

אז אפשר לחשוב הלאה.

כי אני יודעת שלא מציקים לו שם.
כשהייתה בעיה קטנה שהוא לא כ"כ ידע איך להתחברלילדים - מיד המטפלות שיתפו אותי וידעתי על זה.. אח"כ כשהוא למד איך להסתדר הן סיפרו לי גם... גם יש ימים מסוימים שקשה לו בהם יותר והוא מתבכיין שהוא רוצה הביתה, הן מספרות לי את זה..
אני תמיד מגיעה באמצע היום, כי אני לוקחת אותו מוקדם.. למשל אתמול כשהגעתי מצאתי אותו רץ עם כל הילדים ביחד וממש נהנה ואפילו לא רצה לחזור. תמיד כשאני באה לקחת אותו הוא לא רוצה לחזור...
יש לו ילד אחד במעון שהפך לחבר ממש טוב שלו והוא מספר עליו הרבה והמטפלות אומרות שנרקמה ביניהם חברות ממש יפה..

בקיצור, טוב לו במעון.
מה שכן, אני חושבת שהוא לא אוהב את הרעיון הזה שהוא צריך ללכת לשם כל בוקר. הוא כנראה מעדיף להישאר בבית. כשהוא כבר במעון אז טוב לו, יש לו חברים, הוא משחק ונהנה (הוא גם אומר לי שהוא אוהב את המטפלות). אבל מלכתחילה הוא כנראה מעדיף להישאר בבית.

אז מה אני אמורה לעשות? להשאיר אותו? לוותר על המעון? אני שלחתי אותו לשם כי אין לי חברים בשבילו בסביבה שלנו... ואני רואה שהוא ממש פורח במעון, גם לפני המעון הוא היה פחדן כה והססן, וזה מאוד השתנה, הוא הרבה יותר מעז.. הרבה יותר משוחרר... 

לא יודעת מה לעשות =/

עדכון - בינתיים הוא המשיך להשתולל, ובאיזה שהוא שלב התעלמתי ממנו לחלוטין, ממש ממש ממש... לקחתי את הקטנה והלכתי איתה לחדר לקרוא סיפור.. אז הוא בא ורצה גם.. אמרתי לו שבשביל זה הוא צריך להתלבש... אז הוא הסכים. הלבשתי אותו והוא ישב איתנו לקרוא, אבל התעקש לחזור להתחלה, ואני החלטתי שלא חוזרים, הוא יכול לקרוא מאיפה שאנחנו הגענו. הוא שוב השתולל ואני סגרתי את הספר. לקחתי את הילדה לישון והוא אמר שהוא גם רוצה לישון... הוא נשכב במיטה ואחרי שהשכבתי את הילדה באתי אליו, ראיתי שהוא ממש נרגע... נתתי לו נשיקה ואמרתי לו שכשהוא ירצה לאכול אז שיבוא... יצאתי מהחדר ואחרי דקה הוא יצא.. ועכשיו אוכל.. יש לו מצב רוח טוב והכל סבבה.
ניסיתי לדבר איתו על מה שקרה.. זה היה קשה.. הוא לא ענה דברים קשורים.. נגיד "מה קרה לך הבוקר?" הוא עונה: "כי כי נפלתי על הכיסא.." (הוא לא נפל..)
או " מה אתה אוהב בלילה?" (כי הוא כל הזמן אמר שהוא רוצה לילה). הוא ענה: "עצים ושועל ודובי"....
קיצור, לא הצלחתי להבין... מה שכן, הוא אמר משהו בסגנון "אני לא אוהב ללכת למעון"



הוא כמובן כבר לא הולך היום למעון..

מה אני ומה חיי - כן, זו השנה הראשונה שלו במסגרת. אחותו הקטנה כבר לא "חדשה".

אלא שזה דבר ראשוני שמתעניינים אם ילד מתחיל כך כשהולך למעון.

אע"פ שבדרך כלל זה בסדר, אבל אם לא - אז זה עלול להיות באמת לא.. (צוות, חברים וכד').

אז זה יותר בשביל "לשלול".

ולענ"ד (גם מההודעה הקודמת - התכוונתי לציין), את מתנהלת איתו מצוין.

[הוספה: אפשר לנסות "לגלגל איתו שיחה" כשהוא אומר שלא אוהב ללכת למעון. לא לשאול "למה" - כי אז אולי ימציא.. אלא לומר, בוא נראה: מה טוב במעון ומה אתה לא כ"כ אוהב..  ואז זה כמו "משחק". את תתחילי ממשהו טוב, נניח - האוכל טוב, נכון? וכו', משחק שראית בעינייך שהוא אוהב עם חברים. ואז תשאלי ב"אדישות", ומה לא טוב?..  ותראי אם יציין משהו משמעותי. ולהביא בחשבון שיכולות להיות גם "המצאות", כמו שהוא מספר על הבקר וכד'.

יתכן שאם יגיד למה לא אוהב, וזה לא משהו "רציני", תוכלי לגבש איתו פיתרון. זה שמדברים ,ואמרנו על זה משהו, ומשנים משהו לצורך הענין - לפעמים יכול לתת תחושה שהעניינים גם שם הם "בשליטה"]

אני קצת מיואשת, כי אין לי כיוון... אני מרגישה שאין פה פתרון - טוב לו במעון, אבל הוא לא אוהב ללכת למעון........ מה עושים בכזה מצב?!
אם הייתי ניידת הייתי לוקחת אותו מאוחר יותר, כי עכשיו כשאני יושבת איתו והוא אוכל, הוא מדבר מלאאא ומשתף אותי במלא דברים... מזמן הוא לא דיבר איתי ככה!!! למרות שאני מנסה, אחרי שהוא חוזר מהמעון אני יושבת קרוב אליו ואני נגישה כדי שהוא יוכל לשחק איתי ולדבר איתי כשבא לו... אבל הוא לא נפתח כמו הבוקר, הבוקר הוא מדבר איתי מלא... אני מופתעת... אז אולי הוא מתגעגע לבקרים נעימים כאלה... (למרות שהבקרים שלנו נעימים ואני מאוד משתדלת להעיר אותם מספיק מוקדם כדי שיהיה נעים כזה). אבל אין לי אפשרות לקחת אותו מאוחר למעון...

=/

עכשיו הוא מדבר בטלפון עם סבתא שלו, אז הוא אומר לה: "היום אהבתי את אמא רק קצת. והיא בכתה כי אהבתי אותה רק קצת" (האמת שלא בכיתי... ממש החזקתי את עצמי. הוא כנראה קלט את זה).

הלוואי שאני לא טועה...
עד לא מזמן לקחנו אותו כולנו יחד למעון... נסענו באוטו ואז אני הורדתי אותו ונכנסתי איתו... עכשיו רק אבא שלו לוקח אותו, והוא כנראה מרגיש את היציאה הזאת מהבית, שהוא הולך ואנחנו נשארים פה.... זה ככה בשלושה שבועות האחרונים, וכנראה זה מה שהתחיל לגרום לבקרים שלנו להיראות כאלה מבאסים... (בהתחלה היה לו קשה בכל מקרה, אחרי זה היה שיפור ניכר ביותר, ולאחרונה - על הפנים...)

אז ננסה שבוע לקחת אותו כולנו, הלוואי שזה יעזור!!!

זה מה שקורה משיחות, גם עם קטנים....

ולא נעימה אצל ביתי, שנתיים וחצי, כשחלו שינויים בהסדרי לקיחה מהמעון.

בעלי תמיד היה לוקח בבקרים, ואני אחה"צ.

מאז שנכנסתי להיריון בעלי הצדיק לוקח אותה גם אחה"צ.

והתגובה שלה?

השאירה אותי המומה ובוכייה בימים הראשונים....

היא הייתה מגיעה הביתה, ובמקום להתנפל עלי בריצה ובאושר כפי שעשתה כשבאתי לקחתה מהמעון, היא בקושי הסכימה להיכנס הביתה, לא הסתכלה עלי, לא נתנה לי להתקרב אליה לא לחיבוק ולא לנשיקה.... ממש מרוחקת וכועסת....

הייתי בהלם.... בטראומה....

ולקחו לי כמה ימים טובים של שיחות איתה אח"כ כדי להבין שהיא מבולבלת נורא מזה שאני לא מגיעה למעון.

היא חיכתה לי וחיכתה לי שם, ובסוף אבא הגיע.... ( לא שזו אכזבה חלילה, אבל ילד קטן לא תמיד מסוגל להתמודד עם הפתעות לא צפויות ..) 

כשנפל האסימון דבר ראשון מחיתי דמעות...

הבנתי שהיא משדרת לי ככה את ההיפך, היא מראה לי ככה כמה אוהבת אותי וכמה אני חסרה לה שם בסוף היום...

דבר שני- התחלנו להסביר לה בעדינות שעכשיו אמא מדי עייפה, וקשה לה, והיא לא יכולה לבוא למעון, אבל היא מאוד מאוד מחכה לה בבית, אפילו בחלון....

ב"ה היא נרגעה.

זה לקח זמן, ולפעמים היא שוב לא נותנת לי להתקרב, אבל אחרי שלש דקות זה עובר לה....

ועובדה שזה עובד, והדבר השני- אם ברור לך שטוב לו במעון, למה להוציא אותו? יש לך סבלנות להיות איתו בבית? אולי לשמור על עוד ילדים? אולי מסגרת אחרת, משפחתון...?

בכל אופן- אם את מאמינה שזו טובתו, וכיף לו שם, למה לא לנסות כן לשלוח?

איפה עדיף שיהיה? מה התמונה הכללית? (כאת כמובן לא צריכה לענות לי...)

יש ילדים שקשה להם להתאושש משינה.

הבן שלי (4.5) עדי היום, אם הוא נרדם במשך היום, כשמתעורר זה יכול להיות מלווה בבכי ובצעקות שאי-אפשר להרגיע.

אין לי ממש עצות, רק רעיון מה יכול לגרום לעצבנות בבוקר, ואולי אפשר להתחשב בו בכיוון הזה.

אבל אני אנסה!

ילד בן 2-3 הוא ילד קטן, חלש מאד, שזקוק לנו מאד.

כשהוא עושה קריזה, אין סיבה להילחץ ממנו!

מה הוא כבר יכול לעשות?

אם את מרגישה שמה שהחלטת - זה מה שיהיה, וברור לך שבסופו של דבר ייעשה מה שאמרת, ואת לא נסוגה מדברייך בגלל שהוא צורח, זה ישפיע עליו נורא.

הרי הוא בודק גבולות, רוצה לדעת אם באמת העולם מסודר כמו שצריך או שהוא יכול להתמרד, אז תזכרי שמה שאת אומרת זה גבול קשיח - א"א לעבור אותו!

הוא צורח - שיצרח! לא שמענו שמישהו מת מצרחות.

הוא מוריד בגדים ואת לא מרשה? אל תתני לו! פשוט תלבישי אותו בכח, ילד בגיל הזה לא מספיק חזק להתנגד לך!

הוא לא רוצה ללכת למעון - שלא ירצה! עכשיו הולכים למעון. נקודה. אתה לא רוצה? חבל, אני ממש מרחמת עליך שאתה לא רוצה, אבל אמא אמרה וממילא חייבים לעשות את זה! ותקחי אותו בכח!

אחרי כמה פעמים נחושות כאלה הילד מתרגל שכשאומרים זה נעשה, והוא מפסיק להתווכח.

ואין מה לרחם עליו! זה ממש לטובתו, וזה ירגיע אותו בסופו של דבר.

וברור שבדרך אגב את יכולה לעשות "עקיפות", או להסיח את דעתו, או כל מיני רעיונות כדי להרגיע אותו. אבל בסופו של דבר שיהיה ברור שמה שאמרת - זה מה שייעשה!

מצטער שיצא לי ארוך

אם כי בסוף יתכן והגעת לתשובה בעצמך...

יש רק דבר אחד שחוזר בכל ההודעות שלך. את ממש לא שלימה עם זה שהילד במעון. בשכל את יודעת שטוב לו שם. שזה חשוב לו ונעים לו להיות עם חברים. בבטן עדיין קשה לך. והילדון שלך יודע את זה טוב מאוד. הוא יודע בדיוק איזה כוועץ' זה עושה לך בלב  כשהוא אומר "לא רוצה מעון"... 

כל פעם שאת שומעת משהו כזה, חושבת משהו כזה, אמרי לעצמך בנחישות: "הילד שלי בידיים טובות" "המעון נותן לו הרבה יותר ממה שאני מסוגלת לתת" ועוד משפטי חיזוק בסגנון.

וגם אם את ממילא בבית, וכיף לך מזה, תשאירי אותו לפעמים בבית להתפנק. למה לא? לו יהיה לו אח"כ חומר להשלים....

לא עקבתי אחרי התגובות של כולם כאן.

אבל אני חייבת להגיד לך שזה פשוט עניין של גיל הוא בודק את הגבולות עכשיו.

כל גיל הם בודקים את הגבולות מחדש,

גם הבת שלי בת 3, הרביצה לי לאחרונה, ואמרה לי כל מיני משפטים, כגון: "אל תגידי לי כך וכך"

וכשעניתי לה: "אני אמא שלך, אני אגיד לך מה שאני חושבת"

היא פשוט הפתיעה אותי עם "כאפה" על הגב, זה היה מפתיע, וכואב,

היו לה עוד יציאות לאחרונה, למשל, אמרתי לה: "אפרוח שלי.."

והיא צעקה עלי: "אני לא אפרוח! את אפרוח!"

תודי שזה גם משעשע...

תנסי לקחת את זה בקלות ואפילו לצחוק על זה... (עדיף מלבכות)

וגם תובנות קריטיות לחיים ולגידול ילדים.

כנסי ל"מרכז שפר" בגוגל וחפשי איפה נפתח חוג באזור שלך.

אני הייתי באותו מצב והרבה יותר גרוע מזה עם כמה מהילדים שלי

וזה שינה לי את החיים

בפנים, הוא לא יפסיק להתנהג ככה...

תנסי לראות איך את מצליחה לא להרגיש את אותה הרגשה וכך זה יעבור...

אל תשכחי שאת האמא והוא הקטנציק...

אל תתבלבלי מהעובדות..

הוא מנסה להילחם בך ולהראות לך שהוא בעל הכח

אבל ברור שזה לא נכון...

לכן אל תתרגשי מזה ותביני שהכל זו הצגה אחת גדולה...

אם לא יהיה לו קהל.. הוא יפסיק

בהצלחה רבה רבה

[והיא כבר כתבה בכלל שכנראה התברר שזה בגלל שינוי ההגעה בבקר לפעוטון. הגיוני מאד]

אני קוראת הכל ומאמצת מה שנראה לי

בינתיים אנחנו בודקים אם הסיבה באמת הייתה השינוי בדרכי ההגעה למעון... חזרנו למצב הקודם ואני מרגישה שאני הולכת על ביצים!! שוקלת כל מילה שאני אומרת לו בבוקר, מאוד זהירה איתו, אבל גם מאוד ברורה, ופשוט מתעלמת כשהוא מתחיל "סצנה".. המצב השתפר ביומיים האלה, הגענו מאוד רגועים לגן... נראה מה יהיה הלאה..

תודה רבה!!!

את הכאפה לא לקחתי בקלות, מייד היא חטפה על היד,

ונכנסה ל"עונש" לחדר, כשהיא בקשה סליחה, היא יצאה.

מה שהצחיק אותי זה היציאות שלה... "את אפרוח" וכו'.

ברור שיש מצבים שמגיבים בחומרה, אבל התכוונתי שחלק מהדברים יכולים להיות מצחיקים..

אלא הייתי מסתפקת במה שעשית אח"כ. בלשלוח אותה לחדר ולהמתין לבקשת סליחה.

לא חושבת שמכה חוזרת מצידך מתאימה... זה לא עניין של נקמה או משהו.....

אלא צריך הבהרה חד משמעית שלאימא לא מרביצים, וזה מושג ע"י ההרחקה לחדר.

"מכה" חלשה, רומזת, על היד, עדיפה מהרחקה לחדר השני, מבהירה יותר ופוגעת פחות.

אם כי אפשר להסתדר בלי זה ובלי זה, ע"י תגובה מילולית מתאימה. אבל זה כנראה בא עם מספר הילדים שיש..

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות