משהו שנראה לי- להקפיד על קשר טוב, ערוץ פתוח, כמה שפחות ביקורת, נזיפות והערות.

גם ל"ילד" הגיל הזה לא קל, לא רק להורים. והוא צריך להרגיש שהוריו תומכים בו ולא חופרים לו.

עקרון ההקשבה: הקשיבו לילדיכם המתבגרים בתשומת לב מלאה: הם רוצים והם צריכים את זה, אבל במקום ובזמן שמתאים להם. לא כשהם עייפים או ממהרים. שיחה צריכה לבוא מהלב - ממקום של תשומת לב ואהבה, ולא מהצורך לנהל ולשלוט בעניינים, ורצוי להתחיל בכך כבר מגיל צעיר.

שקפו ואל תשפטו: שקפו להם בדיוק את מה ששמעתם מהם מבלי לפרש את דבריהם. אמרו להם: "שמעתי אותך אומר שלא טוב לך בבית הספר. האם שמעתי אותך נכון? ואם לא - תקן אותי, כי זה חשוב לי לשמוע אותך היטב". אמירות מעין אלה מביעות התעניינות, אכפתיות, רצינות והמון כבוד, ובמילים אחרות: כל מה שהם זקוקים לו באמת, ומתקשים בעצמם לתת לכם ההורים.

דלגו על הביקורת והשתמשו בסימני שאלה: ביקורת גורמת למתבגרים להרגיש קטנים, חלשים וטועים, וזה בדיוק מה שהם נלחמים נגדו בגיל שבו הם מגבשים את זהותם העצמאית. הם מקבלים תגובות כאלה כזלזול והתנשאות, זה פוגע בהם ומחליש אותם והם מתרחקים ומסתגרים. כדאי לדבר עם מתבגרים בסימני שאלה ולא בסימני קריאה. במקום להוכיח אותם, שאלו: "מה לדעתך יקרה אם ..."
הימנעו ממתן עצות, אלא אם הם מעוניינים להקשיב להן: עצות זהו דבר נהדר, בתנאי שמבקשים לשמוע אותן... לפני שמתחילים במתן עצות, כדאי לשאול את המתבגר: "מתאים לך לשמוע מה אני עשיתי במצב דומה, או מה אני חושב על כך?" אם הם לא רוצים לשמוע - התאפקו ושמרו את העצות לעצמכם. מתן עצות מבלי שהתבקשתם עשוי להיתפש כהתנשאות וניסיון לשליטה, דבר המרגיז ומקומם.


סמכו עליהם: שדרו להם את ההרגשה שאתם סומכים עליהם ומאמינים בהם, כי זה גורם להם להרגיש בוגרים, אחראים ורציניים. אם אתם רוצים לדעת מי החברים שלהם - שוחחו והציעו להם להזמין אותם לארוחה או לצפות יחד במשחק כדורסל בטלוויזיה. אל תדרשו לפגוש אותם כדי לבחון אותם, כי זה משדר רצון לשלוט בילד ולבחור חברים בשבילו ובמקומו. זה יגרום להם להתרחק ולהסתיר, וכך לא תדעו כלל עם מי הם מסתובבים.


הגיעו להסכמים ולהבנות: אל תלחמו ואל תכפו עליהם את דעתכם. שוחחו, התפשרו והגיעו להסכמים המהווים פשרה מבחינתכם, אך מחייבים ויתורים וגמישות גם מצידם. אל תאמרו "את חוזרת ב- 12:00 נקודה!" - הם כבר לא ילדים קטנים. במקום זאת ניתן להגיע להסכם, כמו: "קח את האוטו רק אם אתה מתחייב לא לשתות או למלא את המיכל בדרך חזרה", "את חוזרת עד 1.00 - אבל לא לבד, אלא עם ליווי עד הבית ובמונית" וכו'..


אל תעלבו מהם: הם מצוינים בלהעליב כשהם רוצים.... הם יכולים לגרום להורים (בני ארבעים) להרגיש זקנים ולא שייכים למציאות. זכרו שהמשימה של המתבגר היא להיפרד ולצאת לקראת עצמאות. זוהי תקופה קשה לכל הצדדים, אבל אסור להיגרר למאבקים לעלבונות הדדים. אל תעשו "מלחמות כוח" ואל תיקחו כל דבר ללב. העובדה שהם מעדיפים את החברה על פני המשפחה, זה לא נגדכם אלא בעדם... במקרים מסוימים כדאי להבליג להתגבר, זה יעבור להם. במקרים אחרים צריך לשים גבול ולעצור אותם בתקיפות.

הימנעו מהרצאות והטפות מוסר: זה משעמם ומעייף, והתגובות לכך נעות מהתעלמות עד לעוינות של ממש. דברו קצר ולעניין. זכרו: כדי שהמסר ייקלט היטב לא צריך הקדמות וסיכומים. לומר משהו כמו: "כשאני הייתי בגילך אני הייתי מסודר ממושמע, צייתן ותלמיד טוב" - זה מקומם ומרחיק, וגם לא תמיד נכון...

דברו איתם, שתפו אותם בחייכם: הם אוהבים את זה בכל גיל... ספרו איפה חייתם מה עשיתם בגילם איך הסתדרתם עם ההורים, הם מאוד מתעניינים בעולמכם, וחשוב שיבינו שאתם בני אדם בדיוק כמותם (זכרו לשמור על גבולות גם כאן).


תנו להם להרגיש יקרים ושווים: תדגישו את הטוב והחיובי שבהם, הראו אכפתיות, התעניינות, אמונה ביכולותיהם והרבה אהבה כלפיהם, הם עדיין זקוקים לה. עזרו להם לטפח תחושת ערך עצמי דווקא בתקופה שבה הם מצויים בליבם של סימני שאלה ונתונים לביקורת עצמית קשה. עזרו להם לקבל את עצמם לאהוב ולהאמין בעצמם. אפשר לומר "איזה מזל שאתה הבן שלי", או "כמה אני אוהב אותך". בגיל הזה (ובעצם בכל גיל) חשוב לתת להם להרגיש תחושת ערך עצמי. זה מה שבונה את הביטחון העצמי, וזה חשוב ביותר בגיל ההתבגרות, המאופיין בבלבול וחרדות.

זכרו
בית מחנך הוא לא בית חונק וכדי לגדל עץ ישר מצמידים אותו למקל ישר אחר שאין בו חיות ועצמיות וכך ניתנת לו אפשרות של גם פיתוח עצמי ללא התערבות וגם גדילה ישרה.
אנו כהורים צריכים להוות דוגמה לילדינו ולדעת שהם ייקחו את שירצו. מה שנכריח יידחה. מה שנדחף ייפלט. מה שנעצים בתוכינו יישאר דגם לילדינו גם אם כרגע זה לא נראה כך.
ככל שילדכם מנסה ועצמאי יותר היא טפיחת שכם על שכמכם (שאפו) שכן השכלתם והצלחתם להעניק לו ביטחון לנסות. ילד חלש ופחדן שאינו מאמין בכוחותיו לא ינסה עד גיל מאוחר. ילד חזק שסומך על הוריו ומאמין בכוחותיו ינסה מוקדם חזק ורחוק.
הפוך על הפוך כבר אמרנו!!!

מאמרים נוספים

https://sites.google.com/site/winningparenting/6

https://sites.google.com/site/winningparenting/6/mrd-gyl-hnwrym הרב אלישע אבינר

איך לדבר כך שהילדים יקשיבו, ולהקשיב כך שהילדים ידברו.

שמעתי שהוא מעולה! מוזמנים לנסות או לברר עליו...

לא מתחברת למשפטים שיש שם, הם מאולצים ולא מתאימים לשפת דיבור נורמטיבית.

חוץ מזה הספר בסדר.

הגדול בן 23 ואחריו עוד כמה, חלקם בגיל ההתבגרות:

מה שכתב/ה "הורות משמעותית" ממש נכון ויפה, אוסיף כמה טיפים קטנים מנסיוני:

1. זכרו תמיד- המתבגר לא נגדכם, הוא בעד עצמו!

2. התפרצויות זעם וטריקות דלת- להשאר רגועים ושפויים, לא להגרר לסערת הרגשות של המתבגר.

3. לפעמים בגיל ההתבגרות צריך לדעת לשחרר את החבל על מנת שלא יקרע... זהו העקרון והיישום שלו שונה ממשפחה למשפחה ומילד לילד (ענייני התנהגות דתית, שעות בילוי עם חברים וכד').

4. חשוב למצוא את האיזון בין שמירה על גבולות לבין נתינת אפשרות ביטוי ומרחב מחיה. לחשוב טוב לפני שמעירים, האם ההערה משרתת את הצורך שלי לבטא את חוסר שביעות רצוני או שאכן היא תעזור. לפעמים יותר מידי הערות מביאות לתוצאות הפוכות ממה שרוצים.

5. והכי חשוב! לאהוב, לקבל, להכיל ולהאמין ללא תנאים ולא חשוב איך הם נראים ומה הם עושים.

6. חוש הומור תמיד עוזר!

7. לנשום עמוק, זה עובר. ככל שנקרב ונאהב, כך הסיכויים שהתוצאה תהיה טובה יגדלו.

בהצלחה!

והבנה שיש גבול לשליטה שלנו על הילדים. בגיל העשרה הם מחפשים את דרכם וזהותם, ועדיף שהמרידות שלהם יתרחשו בגיל 16 ולא בגיל 26 או 36.

צריך לזכור שילדינו הם לא שיבוט שלנו ולפעמים הם בוחרים לעצמם דרך שאינה זהה לשלנו.

על ערוץ הידברות פתוח. שהמתבגר ירגיש בטוח לשתף גם במקומות לא פשוטים, רק שלא ישאר עם הלבטים והנסיונות ללא ליווי תומך של הורים אוהבים וחכמים. בשביל זה צריך לדעת לבלוע גם דברים כואבים. זה לא אומר שחייבים להסכים ושאי אפשר לנתב. אבל קודם כל להקשיב, להבין, לקבל ורק אחר כך ליעץ. אם כואב להסביר. עדיף להשתמש במילה כואב מאשר כואס. גם כשצריך להעניש לפעמים. גבול בריא, אני מסבירה להם, זו המתנה הכי טובה וקשה שאמא אוהבת צריכה לתת לילד אהוב. בהצלחה. וכמובן להתייעץ ולשתף תמיד את השותף השלישי ככתוב שלושה שותפים באדם אביו אמו והקב"ה.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות