לבקש סליחה על שקיבלת את הלשון הרע שאמרו עליו?

רו לך שהוא כך וכך...

שזה לא נכון....

ניראלי שללכת להגיד לו שקיבלת את הלשון הרע שאמרו עליו זה קצת יחפיש אותו...(והוא יסמיק!!)

בהצלוחה צצאדיקה!

אם היית מעליבה אותו או פוגעת בו , ובקשת סליחה היתה מקלה עליו אז קדימה .

 אבל להגיד לאנשים על משהו שעשית שהוא אולי קצת עברה  זה חילול ה' .

 בגלל שחילול ה' זה לא  כשלא מתחנפים חזק לחילוני. חילול ה' זה שעוברים עברה ויותר מזה שמפקסמים שעשיתם עברה.

 אז זהו. היתה לך מחשבה. ראית שהמחשבה לא נכונה . נגמר . תשכחי מזה . אל תעשי לעצמך מצב רוח נאחס.

 תמשיכי לחיות.

בפרצוף על משו שהוא לויודע... 

והבקשת סליחה זה רק תרוץ לעצמך בשביל לדר איתו. .

זה בעצמו לגמרי לא סיבה . אם חשבת משהו  זה לא פוגע כלום .  ( אולי זה הכל בדמיון שלי , אבל לא יזיק לך לחשוב שאולי יש בזה משו ) .

מללכת ולפתוח בפני אנשים תיבות פנדורה נעולות או להוציא שלדים מהארון לא יוצא שום דבר טוב. לרוב, אין קשר לצדיקות או אי צדיקות, אשרייך, או ההפך מזה. צר לי שהמורות היום אינן שמות דגש על כישורי חיים וחברה. אני אמנם לא דתייה ברמת האולפנה הכי דוסית (אך למדתי באולפנה כזאת, ואני בהחלט מבינה מה גורם לעודף היושר, שהכוונה שמאחוריו נפלאה, אך הוא פשוט לא נכון ועלול לגרום נזק), אבל אני מאמינה שלא לחינם בורא העולם יצר את בני האדם כך שמסר מועבר אחד לשני באמצעות דיבור או מחוות והבעות בלבד, לא באמצעות מחשבות. איש חוץ ממך אינו יכול לדעת מה את חושבת, זה לא סתם, ואבוי אם היה כן, וכל אחד היה מגלה את כל המניעים הנסתרים והמחשבות הרעות של השני, העולם היה נשרף. 

הרבה פעמים לא יוצא טוב מללכת ולהתוודות בפני אנשים על דבר רע שעשינו להם. הם נפגעים ושמנו הטוב שהוא כרטיס הביקור שלנו נפגע. עדיף לפעמים שהם ירגישו טוב כשלא ידעו על מה שנגרם ואנחנו נמשיך להיחשב כאנשים טובים. נכון שיש עניין של ללכת לרצות את חברו, אבל צריך לשקול הכול לפי העניין ולעשות את זה בשכל. על עניין של מחשבה בלבד בוודאי לא הייתי עושה עניין ופותחת שיח רגיש שלא ניתן לדעת איזה נזק הוא יגרום. 

לא כדאי כלל וכלל ללכת לאנשים ולומר להם עשיתי ככה, חשבתי ככה, אמרו לי עליכם ככה והאמנתי שזה נכון ועוד כהנה וכהנה דברים מביכים. ראשית, הוא ייפגע, ואסור לנו לפגוע באנשים. שנית, לה זה לא יוסיף דבר חיובי. האולפנה מחנכת אתכן לקו מסוים של אמון ושל יושר ושל עשיית טוב ועוד. יש בנות שלפעמים לקוחות את המסר רחוק מידי, יש גם מורות שאינן מעבירות את המסר נכון ואינן דואגות להדגיש את המידתיות הראויה. זה גורם לתופעות ה"וידוי" שאכן, כפי שאמרת, לרוב אין להם דבר עם המסורת שלנו. וידויים עושים רק מול בורא העולם, לא מול אנשים. גם המורות שלכן אינן מתוודות אחת מול השנייה או מול מנהל האולפנה מה הן חשבו, מה דיברו ומה עשו. אין אנשים מושלמים, גם לא המורות באולפנה. ההבדל בין אנשים שלהם תדמית אישיותית טובה לבין אלה שלא לרוב נעוץ ביכולת שלהם להסוות את הכישלונות האישיים מאחרים (לא מעצמם) וללמוד לכבס כביסה מלוכלכת רק בבית, אף פעם לא בחוץ. אלה שגלויי לב יתר על המידה, לרוב מפסידים. אלה כללי החברה, חשוב להבינם ולקבל אותם. יש פעמים מעטות שבהם אפשרי להתוודות אבל זה דורש היכרות ארוכה עם האדם ויכולת לקרוא נכון את האישיות שלו, עד כמה יהיה מוכן לקבל את זה ובאלו נסיבות, וגם אז אסור להגזים. שם טוב זה הדבר היקר ביותר שיש לאדם, חשוב לשמור עליו.

נחשבת אולפנה תורנית בעיקרון, לא בקצה הכי תורני של הסקאלה. למיטב ידיעתי מותר שם סמרטפונים, אולי צריך סינון.

אולפנות נוספות שאולי אפשר לבדוק: שיראל, עטרת רחל, ראשית.

(אני מכירה את הנושא ממקום של אמא לבת באולפנה, אז לא יודעת מקרוב מאוד...)

כולן עם נוקיות, גם הצוות וגם התלמידות.

אולפנה דתית תורנית באוירה חלוצית.

הבנות שלי לומדות שם.

שווה לבדוק

אולפנת מבשרת חרשה

למה את רוצה ללמוד שם?

מה הדברים שחשובים לך?

בקיצור סגנון ברסלב כזה מתנחל 

חצאיות ארוכות, טלפונים כשרים, עם בגרויות 

לא כ"כ משנה איפה עדיפות לירושלים אפשר עם פנימייה 

בנות טובות וכפיות זורמות סגנון דוד המלך כזה..

מקום שיהיה חיבור לה מתוך אהבה 

וצוות טוב 

חחח זהו בעיקרון 

אשמח להמלצות וגם לטלפונים או מייל של המקום

יש את אולפנת ראשית ואולפנת נביעה שהם בירושלים

ויש את אולפנת טהר ביד בנימין ואולפנת תפארת במגדל העמק

יש פרטים בגוגל תחפשי..

בהצלחה 😇

לצערי עם כל הפוליטקלי קורקט אין אימוג'י נסקל או סוקל

אז תסתפק באימוג'י של בית הסקילה