הבת שלי, בת 3, היא בודקת עכשיו את הגבולות...
מתחילה לענות לנו, ההורים בצורה חצופה (כמובן שהיא בת 3 אז היא לא מבינה כ"כ)
אבל היא שואלת אותי: "אמא, את חברה שלי?"
ואני אומרת לה: "כן, הכי טובה בעולם"..
אני מתלבטת, האם זה הזמן להסביר לה שיש הבדל בין אבא ואמא לחברים?
נקרע הלב כשהיא שואלת את זה..
יוקטנהאני חושבת שסביב הגיל הזה מתפתח יותר העולם הפנימי ומתחילה ההכרה אצל ילד שיש לו כוחות שהוא יכול להוציא מהכח אל הפועל.
ההתחצפות לדוגמא - יש לי אישיות משל עצמי! אני לא חייב להקשיב לאבא ואמא! אני גדול! - המקור של זה הוא דווקא טוב מאוד ויכול לעזור בהתפתחות תקינה מאוד של הנפש. כמובן שעדיף לעודד אותה להיות עצמאית בדרכים חיוביות, וכדאי לאפשר לה להיות "גדולה" בצורה שמתאימה לכם ולה.
לכן אני שואלת, מאיפה השאלה שלה על חברות באה? האם באמת היא לא מבינה שיש הבדל בין חברים להורים?
לדעתי (כלומר, כשהבת שלי שאלה את זה אותי...) אני חושבת שזה בא ממקום של התפתחות חברתית. פתאום ילד מגלה שלא כולם (נניח, בגן) רוצים לשחק איתו כל הזמן. גם הוא לא תמיד רוצה, הוא יכול לבחור, הוא גדול. ולכן אני רואה את בא ממקום של ניסיון להבין מציאות חברתית. "אז את חברה שלי?" - אז את רוצה לשחק איתי... אז אנחנו באותו הצד וכד'.
כמובן שזה מאוד שונה מילד לילד, אז תראי אם משהו מכל זה נראה לך מתאים למקום שבו הבת שלך עומדת...
ערב טוב.
אני מדגישה שאני אמא ולא חברה כי (בהמשך על שירשור הסמכות/ענישה/מכות שהתפתח), מאד חשוב לי שידעו שיש חברה ויש אמא. אמא הכי אוהבת, אמא יכולה להיות אשת סוד הכי קרובה אם ירצו, אבל יש הבדלים. אמא היא לא חברה, היא אמא. ואזה לא מעמד שוויוני כמו בין חברות. לדוג' בין חברות לכל אחת יש את אותה הזכות למילה אחרונה. בבית הזכות שמורה לאמא (ואבא כמובן! ואולי הזכות שמורה לאבא ואח"כ אמא). וכו' וכו'...
וקורה לפעמים שהיא מתנהגת לא לעניין, צורחת, מרביצה וכו'...
אז אני אומרת לה מאוד ברוגע שמאוד חבל ואני עצובה וכו'...
היא מתעלמת אבל אחרי כמה דקות היא ניגשת בהססנות ושואלת בשקט אם אני חברה שלה...
זה באמת קורע לי את הלב.
היא תמיד מקבלת חיבוק ענק במקום ואני עונה לה שבטח אני חברה, נכון שהיא התנהגה לא יפה ואני הצטערתי אבל אני תמיד איתה.
מיד היא מבקשת סליחה...
אבל השאלה הזו מצמררת אותי.... לא יודעת להסביר.....
היא לא מתכוונת לדעתי ל"פילוסופיות" - היא שואלת כילדה אם את חברה שלה, כלומר - אוהבת אותה וכו'.
אז עונים פשוט, "בטח, מה חשבת.." או כמו שאת ענית. את יכולה גם לענות "בטח, אני אמא שלך!" אז היא תבין שאמא אוהבת.
מה הבעיה?...
[ובכלל, לא הייתי ממליץ "להיצמד" מידי ל"ביטויים מקצועיים" - "בודקת גבולות". פשוט להתייחס כאל בן אדם. מה היא שואלת, אם את חברה שלה.. ברור, מה לא?..]
את צריכה להבין את השפה שלה ולפי זה להחליט.
נניח שהיא דוברת אנגלית, מאבא שלה, ואמא שלה מדברת עברית..
ואז יום אחד היא שואלת, "אמא, את מאי מָאמ"?... ואמא עונה: לא.. נו....
"חברה שלי" זה "בצד שלי" קרובה אלי..
למה להקשות על ילדים?..
[ברור שאף אחד לא מתכוין. אבל מי ש מאד חשוב לו, יכול אחרי האמירה הראשונית, להסביר שאמא זה יותר וכו'... אני לא מבין כלל למה ילד צריך לעבור אפילו לשניה שהוא שואל את מי שהכי קרוב אליו אם הוא "חבר שלו" ושומע "לא".... תסבירו אחרי שאישרתם לו..]
תודה לכל המגיבים, כמו שאמרתי זה "קורע את הלב" כשהיא שואלת את זה, ולכן אין מצב שאגיד לה: לא אני לא חברה.
אבל בהחלט כמו שנתתם פה עיצות להסביר את ההבדל בין אמא לחברה, ואולי אני צריכה לחכות קצת שהיא תגדל ותבין יותר.
כמובן שיש ילדים שאמרו לה: "אני לא חבר'ה שלך" שמעתי את זה בעצמי,
וכמובן שגם היא אומרת על ילדים אחרים: "אני לא חברה שלך"
את באמת מעלה בדעתך שאינה חשה את ההבדל בין אמא לחברה?..
תתנהגי כאמא, תהיי "חברה" שלה - בצד שלה ו"בעדה".. - והיא תבין הכל. בית זה לא אוניברסיטה..
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
