נשמע לי ממש הגיוני... שעה וחצי ביום זה באמת לא הרבה בכלל לגיל הזה...
הבת שלי בת שנה ושלושה, והיא ישנה פעמיים ביום... פעם אחת בבוקר לאיזה שעה וחצי, ואחרי זה עוד איזה שעה וחצי אחרי הצהריים.. ואז היא הולכת לישון בשמונה עם אח שלה.. אולי תנסי לתת לו לישון כשאת מחזירה אותו מהמעון? לאיזה שעה וחצי.. ואז הוא יישאר איתכם עד 7-8?

לגבי הילדה - באמת מאוחר 9!!! אולי תבקשי במעון שיעירו אותה מוקדם יותר? או שלא ישכיבו אותה לישון? יש אפשרות כזאת?

אם כי הייתי ממליצה לך לבצע גם בדיקת המוגלובין

(ובמקביל לבדוק: האם הוא אוכל פחות, מתעייף מהר וכו')

ולגבי הקטנה: מוכר אני חושבת שהפתרון הוא שגם אם היא בוחרת שלא לישון, היא צריכה להבין

שישנה מציאות של שינה וצריך ליצור לה מציאות כזו ולהסביר: בפה, שכך הם הדברים.

מבחינתם: לא להתכוונן בהתאם לחוסר שינה שלה, אלא להרגיל: שהיא צריכה להתכוונן בהתאם למציאות בבית.

בפועל זה אומר ש: בשעה שהיא "נורמלית" לשינה, עליה להיות במיטתה כדי שתבין שכעת יש מציאות של שינה גם אם היא אינה מעוניינת לישון.

היא יכולה לקרוא במיטה, לדפדף בספר וכו'. אבל הכל במיטה, בחדר.

לא צריך לפקח עליה מדיי, אלא אם כן היא מבקשת משהו שדורש התייחסות.

כך לדעתי היא תבין ש.א. ישנם זמנים שבהם צריך לישון, ואולי היא גם תקצר את שעת השינה האישית שלה

.ב. שאין טעם להשאר ערה כל כך מאוחר, כי כל באי הבית, אף הם הולכים לישון..

ישנם ילדים בגיל 2.5 ששינה בצהרים מיותרת בשבילם,ואז הם הולכים לשון מוקדם.

אם היא במסגרת של מעון תבררי כמה זמן היא ישנה,אם זה מעבר לשעה שעה וחצי את יכולה לבקש מהמטפלות להעיר אותה אחרי  45 דקות .

צריך להשכיב אותה בשעה שנראת לך 8 והיא צריכה לדעת שהיא במיטה והיא לא יכולה לצאת ממנה .

אם היא יוצאת אז מחזירים אותה למיטה.

חוץ מזה היא צריכה לדעת שכל שרותי בית המלון(אוכל מים סיפור משחק) מסתיימים בשעה שנראת לך למשל בשש וחצי.\

חשוב שהסדר של הערב יהיה זהה כל ערב.

ארוחת ערב ,מקלחת סיפור לפני השינה ואחר  דממה .

לגבי הבן כמו שהגיבו 

להירדם בשעה כזו זה נורמלי- ילדי בגיל הזה בלי המעון כך ישנו ואכן התעוררו בחמש בבוקר.

לי לא היה בעיה עם השעה-אני מדליקה אור בסלון מוציאה כמה משחקים  ונותנת לשחק ומסבירה שאמא במיטה ואפשר לבוא כשצריך או שאני מנמנת על הספה ליד הקטנצי'ק שמשחק.

אם הבן שלך מתעורר לפני-אולי לתת משחק במיטה או להסביר שעכשיו ישנים עדין חושך/לילה ושיתרגל להתעורר ולהמשיך לשכב במיטה עד ששאר בני הבית מתעוררים.

לגבי הבת-ביתי כמעט בת שלוש ובדיוק אותו הדבר( תגידו איפה הבטריות..להוציא שינוחו קצת...)

בקיצור אני מכניסה אותה למיטה בסביבות 20:00 והיא יכולה לשיר ולזמר ולשחק עם הבובות עד שהיא נרדמת  וזה יכול לקחת בין חצי שעה לשעה לרוב מתעוררת בסביבות 6:30 וישנה כשעה וחצי (גג) במעון.

אומרים שזה שילד נמצא בתוך החדר ויש חושך זה מרגיל אותם וזה  סוג של מנוחה לגוף למרות שהוא לא ישן.

בהצלחה

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....