בעה"י

 

 

אצלי המחנכת[שהייתי מאוד מאוד קשורה אליה] הייתה בדיוק בחופשת לידה ככה שהיא לא יכלה לעזור לי ולא רציתי לפתוח את זה עם המחליפה. ככה שבחרתי להתעלם מזה. מבחינתי עד שסיימתי בי"ס לא דיברתי על זה עם אף אחד מהצוות/חברות. התעלמות מוחלטת.

 

בדיעבד אני מציעה שתפנה אליו ותגיד לו שאתה יודע. קודם  כל כדי שזה יהיה הוגן, שהוא ידע שאתה יודע ולא יצטרך להתחמק ממך וכד'.

בשיחה תשאל אותו אם הוא רוצה לדבר על זה או שהוא בוחר להתמודד עם זה לבד[וזו זכותו, ויש לו את היכולות לזה, אל תדאג]. גם אם הוא יבחר שלא-מציעה שכן מדי פעם תשאל אותו, אולי הוא יתחרט, אולי יצוצו בעיות.

בבקשה בבקשה תשתדל לעזור לו גם אם לא בשיחות ודיבורים-תוותר לו בשיעורים, תוותר במבחנים, תוותר בפעילויות כיתתיות ובמה שאפשר. מנסיון אישי[כאמור-בדיוק הגיל שהייתי], זה לא פשוט להמשיך בחיים הרגילים כשהעולם מתהפך עליך[ובטח אם ההורים עוד מסוכסכים], ב"ה שאתה לא מבין מה זה לחזור הביתה לבית מפורק. לראות את אבא/אמא לבד, וכולם מבולבלים ומפורקים.

ברור שאי אפשר לוותר לגמרי, ודווקא המסגרת עוזרת להתמודד. אבל בבקשה תגלה רגישות גבוהה ביותר בנושאים האלה. 

 

איך אפשר לעזור? תכל'ס-אי אפשר. באמת, זה לא ביכולותיך ולא מאמינה שזה ביכולות של אף אחד. רק הזמן יכול לרפא ולעזור. בפועל-מה שכתבתי קודם הכי יעזור לדעתי. לוותר, 'לרחם', להבין שהוא עובר תהליך לא פשוט ואין לו זמן לשטויות של בית ספר.

אם הוא רוצה ההורים מסכימים-לאפשר לו להישאר הרבה פעמים בבית. אל דאגה, אני ביליתי את רוב ימיי בכיתות ז-ח בבית, הרבה יותר פעמים מאשר שהייתי בבי"ס ובכ"ז סיימתי תיכון עם בגרות מלאה ומעולה ב"ה.

 

לסיכום-זרום איתו מה שהוא רוצה, מה שנוח לו, כרגע העולם שלו לא בדיוק עומד במסגרת, אז למה שהוא ימשיך לחיות כמו שאר החבר'ה בגילו שממשיכים במסגרת הרגילה? לא הגיוני...

 

אם יש שאלות-אעזור בשמחה באישי

 

 

 

 

 

אותי עצבן שכשמורות ידעו הם מיד באו לדבר על זה.
ילד גדול. אם הוא מראה שסבבה וכשאתה מדבר איתו הוא לא נפתח אז רד ממנו.
ומהר.
אני בטוחה שכשהוא ירצה לדבר הוא ימצא אותך או את מי שיעשה לו טוב.
אני גם לא חושבת שאתה צריך להגיד לו שאתה יודע. יש לי הרגשה שזה יצור כעס כלפי האמא ( משו בסגנון של "זה החיים שלי ולמה את רצה לספר לכולם ומה אם לא הייתי רוצה שהוא ידע" למרות שאני כן חושבת שאתה צריך לדעת אבל בחייאת זומזום אל תיתן לו להרגיש את זה!!!! בבקשה) וחבל להוסיף עוד בלאגן למה שהאבא כבר עושה נגדה.
ועוד משו-
לא בוכים על חלב שנשפך... אבל אני אישית הייתי מתחרפנת אם מורה היה קורא לי לשיחה אישית בעקבות זה שהוא שמע מה ששמע
תחשוב על זה שבע פעמים פעם הבאה טוב?

אבל רק לגבי מה שכתבת, לקחתי אותו לשיחה ולא אמרתי לו עדיין שאני יודע, 

המטרה של השיחה הייתה להעביר לו מסר שאני שם בשבילו, שאם הוא ירצה לשתף מישהו, 

שירגיש בנוח לעשות את זה איתי. 

בתוראחת שאיכשהו כל שיחה אישית עם מורה מגיעה למשפחה המתוסבכת שלי- הכל תלוי בגישה.

אם אתה תבוא בגישה של- "אתה מסכן, ואני יכול לעזור לך" כלום לא יצא מזה.

אם תבוא בתור חבר, מישהו שאפשר לשתף, יותר סביר שהוא יזרום וישתף..

אני חושבת שלדבר איתו יכול להיות טוב, אבל-
א- הוא בן. אנני חושבת שלבן יהיה יותר קשכ להיפתח ולהראול רגישות.
ב- לכל דבר יש דרך. ואם הוא לא רוחה, לא להתעקש. המורה שלי ישבה לי על הווריד עד שדיברתי בלי רצון. ומאז רק התרחקתי ממנה..

כל מקרה לדעתי הוא נורא גמיש ושונה, זהה מצ ריך מלא רגישות ותשומת לב.

בהצלחה!! מוזמן להפנות אותו לכאן

 

אחי הקטן בערך באותו גיל.

קשר אישי עם מבוגר שמבין עזר לו מאוד מבחינה רגשית

זה חשוב כי בגיל הזה החברים פחות מבינים מורכבויות

גם כשהשדר הוא שהכל כרגיל, צריך לשים לב לדברים שבין השורות...

 

א. אולי זה נראה שהוא לא רוצה לשתף ושהכל אצלו בסדר.. אז זה לא! הוא רוצה מאד להיות רגיל כמו כולם. אבל מצד שני זה אוכל אותו בתוך..
בתור התחלה,הוא מן הזתם לא ירצה לספר ליברים,אבל מורה-שזה הדמות שהוא הכי סומך עלייה..נראה לי רק תעזור ותקל עליו אם הוא ידע שאתה יודע.. (ככה לפחות אני חושבת על עצמי,כמה היה לי קל אילו המורה שלי הייתה יודעת ומדברת איתי על זה,זה היה חוסך ככ הרבה אי נעימויות..)
ב. אני חושבת שדווקא בנושא של להקל בלימודים/להבין/לרחם.. כמו שכתבו למעלה.. זה ככ לא נכון. מבחינתל,אתה אמור לשדר לו,שהוא כמו כולם.נטו! לא קרה שום דבר,זה לא משנה אותו,את הקשיים תשאיר בבית או שתניח אותם על השולין ונפתור אותם. אבל לשדר לו שאצלך הוא רגיל.!!! אם מסגרת אחת נדפקה לו, למה לשבור גם מסגרת אחרת???
לפחות זה

כמובן שלהסביר לו שאם הוא צריך קצת שיחרורים/הקלות בדברים אפשר בשמחה.. אבל שידע שהוא ילד רגיל! נראה לי שזה משהו שמא הפריע לי.. שאם ההורים שלי כאלה-זאת אומרת שאני שונהה. בכל דבר,וכל הזמן זה רק אכל אותי.. ורק רציתי שיגידו לי -את לא שונה!!
זאת דעתי..

אבא: אני לא לוקח מפתח. אם אתה הולך לישון תשאיר לי מפתח בחוץ.
😁😅🤦‍♂️

גם אם בנסיבות לא משהו...

 

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

 

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

וגם כשראיתי אותם זה היה אחרי שנתיים שלא ראיתי אותם.
יש פער של מעל 10 שנים בינינו ואמא שלי, גם אם לא במוצהר, מרחיקה בינינו (הילדים של בעלה).

מדי פעם זה נראה לי מוזר אבל לא ככ מפריע לי.

ואני מצטרף ל @ניל"ס, את יכולה לבחור אחרת, ואם זה חשוב לך ואת אומרת שהיה לכם טוב אז אפילו כדאי לך לגשר על הפער.

אחרת זה עוד יותר מוזר...

זה מוזר ממש

אבל היא נותנת תחושה טובה, אז זה...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

ליל הסדר זה אחד המבאסים כשאתה לא נשוי וזה יוצא על שנה שכל אחד הולך למקום אחר
למצוא את עצמך אצל דודים או אצל ההורים של גיסך מרגיש תקוע

עשיתי את זה פעם בסוכות...

שונאת להיות נזקקת. ביחוד למקומות שהות

ובהחלט חג שמראה ומעצים את הקושי
נשמע לא קל להיות בין שני בתים בלי מקום בטוח לחג
ובתחושה שאת לא רצויה בשום מקום

מקווה שתהני אצל אחותך
השיח על התאבדות אינו מתאים וכדאי לחשוב על דרך אחרת להביע את במצוקה הגדולה שאת נמצאת בה
אם קשה לך תמצאי מקום לשתף
אפשר גם לפנות לער״ן / חברים מקשיבים

תתחזקי

השינויים מקשים ומכבידים, אין מקום יציב מספיק שנרגיש בו בטוחים.
אני רק רוצה שתדעי, שזו תקופה. והיא חולפת.
ובתקופה הזו כדאילקבל עזרה, אוזן קשבת, מקום חם שיקבל אותך גם עם המורכבות שאת מתמודדת איתה..

וכמובן כמו שברוקולי אמרה, שיח על התאבדות לא מתאים, וכדאי למצוא דרכים אחרות להתמודד עם מציאות החיים.
אני כאן אם תרצי הקשבה וחיבוק.
ואם אנשים זרים מתאימים לך בחג, מוזמנת לדבר איתי ונראה איך אפשר לסייע ❤️

וזה גם לא סיבה להתחיל להסביר לי שאצלך עדיף
כבר סיכמנו משהו. תתחייב בזה פחות.
אני לא יכולה לעזוב אותו לבד

אל תדבר ככה בחיים על אמא!
ואל תגיד לי שאני הבת שלך יותר מאשר הבת של אמא.
כי אני שמעתי אותך צועק על אמא שכבר היה עדיף ולא הייתם מביאים ילדים לעולם,
וזה היית אתה!
אין לך זכות לדרוש בעלות
אני לא חפץ

לא מעניין אותי כלום
תתווכחו מצדי עד שיבוא המשיח. שיבוא כבר

אתם בעיקרון לא בקשר יומיומי
אין לך אפילו את המספר העדכני שלה

המשפט ’’כל המוסיף גורע’’ מוכר לך?
מר מלומד

טריקת דלת.
עכשיו יכאב לך בלב

הגעת עד לפה כדי להרוס לי גם את מקום היחיד שיש לי בעולם לנשום אויר נקי?😢
השתנת.
אני לא אוהבת את זה.
ותעזוב אותי כבר לנפשי, אתה לא ראוי להיות אבא. אתה צודק.

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?

ילדים לפעמים רואים את המציאות כלכך פשוט


(מזכיר לי שכשאמא שלי סיפרה לאחי הקטן, הוא התחיל לספר לה על כל ההלכות של גירושין שהוא מכיר- איזה קלף כותבים גט וכו')