אני יודע לבשל בעצמי, ומה שאני אוהב ועדיין לא יודע לבשל, בעזרת ה' אני מתכוון ללמוד מאימי/ממתכונים, במהלך הזמן.

ככה שמבחינתי התשובה היא - מבחינתי שאשתי לא תבשל, אני מספיק אוהב לעשות את זה בעצמי ) כמובן שיא יכולה גם לבשל, אבל אין הכרח שתדע דווקא משהו מסויים, מה שאני אוהב והיא לא תדע לבשל, תמיד אדע לבשל בעצמי...

והיא תגלה את זה בעצמה.

אגב, כמובן שאני גם אשמח כאשר אשתי תכין במיוחד בשבילי אוכל - גם אם אני יכול להכין אותו גם. כל דבר שנעשה במיוחד בשביל בן הזוג עם מחשבה עליו - זה מרגש וממלא שמחה וחיבור.

בונה על כך שיהיה שותף פעיל במשק הבית (בישול, נקיון, גינון וכו') וגם בחינוך הילדים. 

בונה על זה שהיא תהיה אחראית על ענייני הפנים. (אוכל ניקיון,כביסה)

כמובן,אשמח להיות לעזר בדברים הנ"ל. (למלא הוראות)

בס"ד

ובנימה רצינית יותר-

יעזור במה שצריך..

זה לא בדיוק "אין לי בעיה"

ואני מדבר בתור בן לצמחונית שאין לה בעיה לבשל בשביל בני משפחתה מאכלים בשריים

זה "נשיאה בעול" ושיתוף.

כלומר, גם אם הוא לא יודע באמת לעזור או שהוא לא בנוי לזה (יש כאלה..)

ההרגשה של ה"ביחד" שהוא משתתף איתי בעבודות הבית זה מה שיעשה לי את זה...

שידע להעריך, שיבין שזה לא "פיקניק" לנהל בית.

לדעתי, זה הדבר הכי חשוב.

אם הוא טעים - מה טוב.

ואם לאו - כפרת עוונות ועבודה על המידות.

על הרב עזרא עטייה (ראש ישיבת פורת יוסף המיתולוגי) מסופר

שפעם אחת אשתו התבלבלה ובמקום לשים לו בתבשיל שמן,

שמה... נפט! (כן כן, זה היה אפשרי בתנאים של אז). הרב עטייה

שם לב לזה עוד מההתחלה, אך דחק את עצמו לגמור את כל

מה שבצלחת, משום שלא רצה לפגוע ולהביך את אשתו.

אגב, למותר לציין שאח"כ הוא הקיא את כל מה שאכל.

נו נו, יש לאן לשאוף.

לא צריך לבלוע בגלל זה צלחת מלאה של נפט ולהקיא את הנשמה.

שבעצם נובעות משני שינויים עקרוניים בין הסיפור למציאותנו אנו:

1. סביר להניח שמערכת היחסים בין איש לאשתו לא היו אז כהיום.

2. אנחנו עדיין לא זיככנו את עצמינו כאותו גדול. לכן מנקודת מבטינו

זה נראה לנו הזוי ומיותר. ואם ריק הוא מכם הוא.

כן?

אל תקבל. זכותך.

(והאמת שזה בעיקר סיפור על סבתא)

(אבל משהו פחות נורא)

תקופת הצנע:

יש הקצבה של אוכל.

אז סבתא פיברקה הוראה מרופא שאסור לה לאכול ביצים.

כך שבמשך חצי שנה היא הכינה לסבא שלי חביתות, ולא נגעה בהם בעצמה.

הבעיה היתה שהתחלף לה המלח בסוכר.

והיא גילתה את זה רק אחרי שההקצבה עלתה.

מעורר לך זכות אבות...

באמת שאני עושה הכל בשמחה, אבל אני אצטרך להרגיש שהוא איתי, שהוא מעריך וכ'ו.
ולכל כלל יש יוצא מן הכלל! הגיהוץ עליו! אני לא מתקרבת לדבר הזה, יאבלה!

ואפרופו אוכל, למרות שזה לא סעיף שאני אמורה לענות עליו -
יש לי חלום שיהיה לי בית מלא בתבלינים! |כוכבים בעינים|
אז הלכתי לפני שבועיים וקניתי קצת, לדירה, יא! איזה יאמי זה!
|סופשיתוף|

דווקא גיהוץ וקיפול זה משימות שאם אעשה אשתי פשוט לא תהיה מוכנה שמישהו יצא מהבית עם הבגדים המקומטים האלו

משמע מכאן שיש לי בת אחת פחות ברשימה הפוטנציאלית

(מגיב ראשון תוך 4 דקות? פה חשדתי!)

את האמת שיש די הרבה דברים שאנחנו חולקים עליהם, ככה שאם הוא היה הפצל"ש שלי הייתי עסוק בוויכוח תמידי עם עצמי והייתי כותב אליכם מבית חולים לחולי נפש .

בקיצור - ממש לא .

נ.ב

רק עכשיו יכולתי להגיב אחר שפוענח

הצופן של הפורום.

ומי שקורא אותי קצת או קצת יותר באתר, יודע שאני אדם שלא משקר ואומר הכל בכנות גם אם היא לעיתים לא נוחה לגמרי לשמיעה ולעיכול.

אז מי שלא רוצה להאמין שאני לא סקר חביב (שלדעתי בכלל רשומה כנקבה בכ"א, ולכן כתבתי - היא) - שיהיה לו לבריאות .

זה בסדר,אנחנו מאמינים לך!

לבריאות

ג'וקים+עכבישים+עכברים (מקווה שלא ימצאו)

פתיחת סתימות

דיבלים (לתקוע מסמרים גם אני יודעת)

גינת ירק

תיקונים בבית

בירוקרטיה

ו..שיביא את הכסף

.

כך:

ונבנתה עיר על (סמך מחשבותיה של) תילה.

ונבנתה עיר על (בעלה לעתיד של) תילה.

(אבל אנחנו הורסים לותן טל למצוא שידוך אז נפסיק לנצל"ש)

מסתבר, חשב על זה:

"מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה" (ירמיה ל, ו).

ההרגשה הזאת שיש לך יצור חי בבטן...

עוצמתי... אוההו עוצמתי.

ותאמין לי, למרות שלא מסתובב לך יצור חי בבטן,

מסתובב לך משהו הרבה יותר חי ממנו.

ועוד חי???

חלילה.

חי=מורגש. חוץ מזה - האם אתה עצמך לא יצור חי?

מה רע בלהרגיש את עצמך? הא?

ולא, לא באתי לערוך השוואות.

הוא פשוט כ"כ רצה לחוות חוויה שכוללת את 2 האלמנטים

הנ"ל, אז הצעתי לו אלטרנטיבה נגישה וזמינה.

ממש לא טבעונית.

רק שונאת דגים.

אבל ממש שונאת.

וביצים.

ולחם.

ופרוסות בשר בקר.

בעצם, גם הודו.

(אוהבת כמעט את כל השאר. אל דאגה )

ולכבס את הבגדים ביד ולטוות את הצמר.... יש עוד הרבה מלאכות בית שהיו פעם למה ללכת בקטן?

הנה:

אני גרועה בלגהץ חולצות מכופתרות. מי המציא אותן?? הן נראות בדיוק אותו הדבר לפני ואחרי הגיהוץ שלי

 אז עדיף שהוא יעשה את זה.

האמת שעם כל השאר (כיבוס, בישול וכו') אני מסתדרת מעולה אבל זה נחמד ומקרב לעשות את זה ביחד.

או שיגהץ לעצמו חולצות מכופתרות

או שיעשה לי קורס מזורז

לא יודע מה שהיא מכינה זה טעים

שיעשה מה שהוא אוהב ואני יעשה מה שאני אוהבת ובמה שנשאר נתחלק

אבל ממש לא?

עד כמה זה היה מבאס אתכם?

(מדגישה, אני יודעת אבל לא מתחברת)

שומעת הרבה תלונות מהרבה גברים על נשותיהם שלא מבשלות

הדרך לליבו של הגבר עוברת דרך הקיבה

האמת שהכל אין לי בעיה לעשות בשמחה חוץ מלזרוק זבל.. 

הכל אני אעשה, רק לא את הכלייםם!!

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?