בס"ד

אולי מוזיקה רגועה תעזור?

גם אצלי יש ימים כאלה. ונראה לי ש3 ביצים זה כבד מידי, לילד, ועוד בערב. אולי זה מפריע להם בבטן והם מתרגמים את זה כרעב?

אולי הם מערבבים צימאון ברעב והם רק  צמאים?

הקושי שהצגת נובע מאי הצבת גבולות, כפי שציינת "אני זאת שלא הרגלתי אותם לישון כמו שצריך".

האמת שהצבת גבולות אינה רק לנוחות ההורים אלא היא מועילה בראש ובראשונה לילדים, היא מעניקה להם ביטחון, פרופורציות נכונות, הם יודעים מה מותר ומה אסור ומה צפוי להם אם יחצו את הגבול.

בנוסף, לא כתבת את גילאי הילדים רק הזכרת שהם גדולים. בכל מקרה יש כאן מס' כללים שניתן להיעזר בהם.

הצבת גבולות באופן נכון נעשית במספר צעדים:

א. קבלת החלטה מהם התחומים בהם נציב גבולות- זמנים (זמני שינה, יקיצה, ארוחות וכו'). פעילויות (מקומות מותרים ואסורים ליציאה מחוץ לבית, סוגי מדיה מותרים ואסורים לצפייה וכו'). אכילה (סוגי אוכל מותרים, צורת אכילה, מקום אכילה וכו'). למידה (הכנת ש.ב., הכנה למבחנים וכו'). אלו רק מקצת דוגמאות לתחומי הצבת גבולות.

ב. תכנון, בניית ועריכת שיחה עם הילד- הורים רבים מציבים גבולות ללא הודעה מראש וללא הכרת מקומו של הילד, מבחינת הילד יש כאן פקודות שניתנות בשל נוחות ההורה והשיגעונות שלו, ההורה נחשב כעריץ המצווה ציוויים לצרכיו בלבד ללא התחשבות בו. לבניית שיחה נכונה היעזר בדף ניהול שיחה באתר.

ג. אפשרו בחירה חופשית- ילדכם זקוק לחופש בחירה, אתם יכולים להעניק לו חופש בחירה ויחד עם זאת להציב גבולות, כיצד ??? תארו לעצמכם סיטואציה של ויכוח על מה ללבוש בבוקר, הילד רוצה לבוש מסויים וההורה רוצה אחר, אם ההורה יתכנן מראש הוא יכול להניח לפני הילד מספר פרטי לבוש אותם הוא בחר ולאפשר לילד לבחור מביניהם, או אם הילד רוצה אוכל מסויים וההורה כבר הכין אוכל אחר, אפשרו לו לבחור זמן אחר בו יקבל את האוכל שהוא רוצה, זו הצבת גבולות ביחד עם בחירה חופשית, הילד יכבד אתכם על-כך.
ניתן גם ליצור בנק של בחירה חופשית והילד ינצל אותו לפי רצונו, דוגמה לכך, רכישת 10 כניסות לבריכה בחופש והילד ינצלן מתי שיבחר, או יותר מכך, הצבתם גבול של זמן חזרה לבית, ניתן מראש לסכם שיש אפשרות חריגה של שעתיים בשבוע והוא יחליט אם לנצלן ומתי, שוב, הצבת גבולות ביחד עם בחירה חופשית.
 

קישור להרחבה https://sites.google.com/site/winningparenting/101

בהצלחה.

ב"ה הרגלתי אותם לסדר קבוע של א. ערב (לא ממש מסודר כי לא תמיד כולם רעבים) מקלחת, צחצוח שיניים ולמיטה. קריאת שמע כל אחד אומר בתורו, ולישון. 

לפעמים הם מדברים ביניהם ואני קצת כועסת. בד"כ הם סחוטים ונרדמים. 

בד"כ הם במיטה ב19:00-19:30..

הקטן שעוד לא בן שנה עושה לנו בעיות.. (כמובן שהסדר שאני מנסה לעשות לו לא קשור בכלל לסדר של הגדולים.. אבל אין לו סדר קבוע עדיין) לכן אמרתי שתלוי בגיל. (הגדול שלנו בכיתה א' אם זה משנה..)

אוי, הרגע ראיתי שביקשת לילדים גדולים.. טוב אולי זה יועיל לאחרות..

בהצלחה לך!

אשתדל לזכור להשים מוזיקת רקע רגועה שאני אוהבת  וזה יכול להרגיע את האוירה 

דווקא כשכתבתי השקעתי בא'. ערב כדי שלא יגידו שהם רעבים/צמאים!!!

אכן יש לי קושי בהצבת גבולות-תודה על ההדרכה והדרכים להתקרב לזה!

ואשתו של ...  הבאת טיפים מאוד יפים תודה! (זה קצת פחות אבל האזור של הגילאים)

תודה לכולם ועכשיו נשאר "רק" ליישם.........

בין 5 ל6 ארוחת ערב, 

בין 6 ל7 מקלחות

בין 7- ל8 סרט קצר ולמיטות.

אני בכוונה מקדישה שעה לכל דבר כדי שלא אהיה בלחץ של זמן והם לא יהיו עייפים מידיי וסדר ערב יתחיל בעצבים...

כמו"כ יש כללים ברורים: 

1. אין אוכל אחרי ארוחת הערב. כדי לוודא זאת אני מוודאת איתם בשאלה- אתה שבע? אם התשובה היא לא, לא קמים מהשולחן.

2. מי שקם מהשולחן שלא לשרותים, משמע שהוא שבע ואני לוקחת לו את הצלחת.

3. אם בכל זאת נראה לי שילד מאוד רעב בערב אחרי המקלחות והכל , מותר לאכול רק פרוסת לחם בלי כלום.

כל זה נבע מנסיון מר של נסיונות הילדים להשיג צומי בדרכים מסוג כזה (זה תלוי גיל...אני לא מתרגשת...פשוט היה חשוב להציב בנושא גבולות ברורים...)

ואל דאגה כל אחד מקבל ספיישל קריאת שמע עם אמא איחולים ונשיקות לפני השינה... זה לא שחסר להם צומי או משהוא...זה שאני לא מוכנה לתת אותו לפי התכתיבים והשגעונות שלהם....

גם אני מתחילה מוקדם כדי לא להיות בלחץ שאני לא עומדת בזמנים.

אוכלים ארוחת ערב, אם נשאר זמן אז סיפור או משחק, מקלחת וישר למיטה. אצלי הם עוד קטנים ומתלבשים במיטה ולא באמבטיה, אז זה כבר עושה את העבודה של להכניס לאווירת שינה. שמע ישראל עם כל אחד ולילה טוב.

אני לא לוקחת את הצלחת - זה נראה לי נוקשה מידי, אבל אחרי ארוחת ערב אין אוכל - זה ברור.

סדר קבוע לפני השינה מאוד עוזר, זה יוצר אצלם מעין שעון ביולוגי ועכשיו הם יודעים שהולכים לישון בלי משחקים.

וכן, צריך להוריד כל מה שמושך צומי ונסיון 'להרוויח' עוד כמה דקות לפני השינה.

הקושי אצלי זה עם השובב שלי - אחרי שהולכים לישון הוא קם, עובר למיטות של האחרים, מגיע לסלון ומפריע לאחרים לישון, מדבר, שר, וגם מרביץ.... לא יודעת מה לעשות איתו, הוא שובב בכל דבר, לא רק בשינה

אמא שלי לא השכיבה אותנו לישון מעולם. היא מספרת בצחוק שהיא התייאשה כשאני הייתי בת חודשיים (ואני הבכורה מתוך עשרה!). זאת אומרת שלא חייבים להשכיב ילדים לישון. אצלי יש שעה שבה הולכים לישון והכל, אבל בעיקר כי אני מורה וצריכה את השקט בערב כדי להתכונן למחר, אחרת- בואו נמשיך להנות ביחד!

מה באתי לומר- שהאמירה "אני זאת שלא הרגלתי אותם לישון כמו שצריך" צריכה בדיקה. זה מאוד אישי, לכל אמא מתאים משהו אחר, ואם היה לך נוח בשלב מסוים בחיים לא להכריח אותם ללכת לישון זה ממש בסדר.

ויחד עם זה, ממש הגיוני שהיום את רוצה שהם ילכו לישון בשעה מסוימת, ואין שום סיבה שזה לא יקרה, לילדים יש גמישות שאנחנו היינו חולמים שתהיה לנו (רק תחשבי כמה זמן לוקח לילד להתאקלם בסביבה חדשה וכמה זמן לוקח להורים שלו...)

הנקודה היא שיש לך רגשות אשמה, הם לא הולכים לישון בצורה נורמלית ומקובלת, למרות שהבהרת להם למה את מצפה, ומי אשם בזה? 

את?

את יכולה להעצים להם את העיניים? להפיל עליהם תרדמה? להכריח אותם להישאר במיטה?

זה החלטה שלהם אם ללכת לישון או לא, אנחנו יכולות רק לעזור- בסיפור, בקביעת הכללים, בצעקות....

אבל אם את לוקחת מהם את האחריות למה שהם עושים- יוצא שהם לא אחראים על ההתנהגות שלהם ולא צריכים לעשות כלום, רק אמא שלהם צריכה למצוא פטנטים להפעלה נאותה שלהם....

ברור שהילדים שלך הרבה יותר גדולים ומסוגלים מזה!!

ולכן, הטיפ שאני הייתי נותנת, ולדעתי הוא נכון לעוד הרבה סיטואציות בחיים (נוסה בהצלחה אצלינו...), הוא פשוט להחזיר את האחריות לילדים. זה חייב להיות מתוך אמון בזה שהם רוצים טוב- רוצים ללכת לישון בזמן, רוצים לשמח את אמא וכו' אחרת זה ממש הפקרות-אתה לא נותן אחריות למישהו שאתה לא מאמין שהוא מסוגל לשאת אותה...

האמון שאנחנו נותנים בילדים שלנו כשאנחנו מצפים מהם להתנהגות הטובה, כשאנחנו יודעים הם רוצים טוב- אי אפשר לכמת את הערך שלו.

את אמא נהדרת, תפסיקי לחשוב שאת יכולה לשלוט בכל- את עושה את המיטב שביכולתך, והם בוחרים מה לעשות עם זה הלאה!

תצליחי!

אחרת, כמו שכתבת זה חסר אחריות...

הגדולה שלי בכיתה ב'...

מה גיל הילדים של "ברגע"?

ברור שילדים צריכים ללכת לישון עד שעה מסוימת. לא בגלל שצריך שיהיה שקט בבית, אלא בגלל שהם צריכים לישון מספר מסוים של שעות שינה כדי לתפקד כמו שצריך ביום למחרת.

לכן, צריך לעזור להם כמה שניתן ללכת לישון בשעה סבירה (משתנה מילד לילד, אבל עדיין צורך קיים).

זה הכל

הגדול שלי  בן  ארבעה   וחצי  אבל  אולי  בכל  אופן  אוכל  לעזור  לך  או  לנשים  נוספות  כי  אצלי  היתה  בעיה  וברוך  ה'  היום  מקסים!

דבר  ראשון  צריך  השכבה  רגועה  לא  להעיף  את  הילדים  למיטות.  אצלי  זה  עובד  עם  סיפור  והפתעה.  ואני  אפרט.  ההפתעה  היא  שהילד  שלי  מחכה  לי  במיטה,  לבוש  בפיז'מה  כמובן  ואני  מחפשת  אותו  בדרמטיות  בכל הבית.  עובד  נהדר.  אחר  כך  מספרים  סיפור  קריאת  שמע  המון  חיבוקים  ולישון.  אבל  להפתעה ולסיפור  יש  תנאי.  אני  מקציבה  לא  זמן  עד  שעה  מסויימת יש  סיפור  והפתעה  אחר-כך  רק  סיפור  ומשעה  מסויימת  אין  כלום.  (רק  קריאת  שמע,  כי  זה  מצווה) עד  שהילדים  יתרגלו  לרעיו  אל  תקציבו  זמנים   כדי  שהם  ילמדו  לאהוב  את  זה.  אבל  אחר  כך  תקציבו  ותראו  שאתם  עומדים  בזה  כפי  שאני  עשיתי,  הראתי  לא  שאין  חכמות  אם  עבר  הזמן  היום  ההתארגנות  לוקחת  שתי  דקות.  ובקשר  לדברים  שתוקפים  אותם.  הבן  שלי  אמר  לי  משפט  שכנראה  שדרתי  לו,  שאני  חוזרת  עליו  לפני  שהוא  שם  פיז'מה  אחרי  שהולכים  לישון  אין  רעב,  צמא צריך  לשרותים!  כמה  פעמים עומדים  על  זה  ואחר  כך  הם  פשוט  לומדים  להתארגן  לפני.

                                                                     והעיקר  לזכור  שיש  לנו אוצרות!  בהצלחה! 

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....