בס"ד

אולי מוזיקה רגועה תעזור?

גם אצלי יש ימים כאלה. ונראה לי ש3 ביצים זה כבד מידי, לילד, ועוד בערב. אולי זה מפריע להם בבטן והם מתרגמים את זה כרעב?

אולי הם מערבבים צימאון ברעב והם רק  צמאים?

הקושי שהצגת נובע מאי הצבת גבולות, כפי שציינת "אני זאת שלא הרגלתי אותם לישון כמו שצריך".

האמת שהצבת גבולות אינה רק לנוחות ההורים אלא היא מועילה בראש ובראשונה לילדים, היא מעניקה להם ביטחון, פרופורציות נכונות, הם יודעים מה מותר ומה אסור ומה צפוי להם אם יחצו את הגבול.

בנוסף, לא כתבת את גילאי הילדים רק הזכרת שהם גדולים. בכל מקרה יש כאן מס' כללים שניתן להיעזר בהם.

הצבת גבולות באופן נכון נעשית במספר צעדים:

א. קבלת החלטה מהם התחומים בהם נציב גבולות- זמנים (זמני שינה, יקיצה, ארוחות וכו'). פעילויות (מקומות מותרים ואסורים ליציאה מחוץ לבית, סוגי מדיה מותרים ואסורים לצפייה וכו'). אכילה (סוגי אוכל מותרים, צורת אכילה, מקום אכילה וכו'). למידה (הכנת ש.ב., הכנה למבחנים וכו'). אלו רק מקצת דוגמאות לתחומי הצבת גבולות.

ב. תכנון, בניית ועריכת שיחה עם הילד- הורים רבים מציבים גבולות ללא הודעה מראש וללא הכרת מקומו של הילד, מבחינת הילד יש כאן פקודות שניתנות בשל נוחות ההורה והשיגעונות שלו, ההורה נחשב כעריץ המצווה ציוויים לצרכיו בלבד ללא התחשבות בו. לבניית שיחה נכונה היעזר בדף ניהול שיחה באתר.

ג. אפשרו בחירה חופשית- ילדכם זקוק לחופש בחירה, אתם יכולים להעניק לו חופש בחירה ויחד עם זאת להציב גבולות, כיצד ??? תארו לעצמכם סיטואציה של ויכוח על מה ללבוש בבוקר, הילד רוצה לבוש מסויים וההורה רוצה אחר, אם ההורה יתכנן מראש הוא יכול להניח לפני הילד מספר פרטי לבוש אותם הוא בחר ולאפשר לילד לבחור מביניהם, או אם הילד רוצה אוכל מסויים וההורה כבר הכין אוכל אחר, אפשרו לו לבחור זמן אחר בו יקבל את האוכל שהוא רוצה, זו הצבת גבולות ביחד עם בחירה חופשית, הילד יכבד אתכם על-כך.
ניתן גם ליצור בנק של בחירה חופשית והילד ינצל אותו לפי רצונו, דוגמה לכך, רכישת 10 כניסות לבריכה בחופש והילד ינצלן מתי שיבחר, או יותר מכך, הצבתם גבול של זמן חזרה לבית, ניתן מראש לסכם שיש אפשרות חריגה של שעתיים בשבוע והוא יחליט אם לנצלן ומתי, שוב, הצבת גבולות ביחד עם בחירה חופשית.
 

קישור להרחבה https://sites.google.com/site/winningparenting/101

בהצלחה.

ב"ה הרגלתי אותם לסדר קבוע של א. ערב (לא ממש מסודר כי לא תמיד כולם רעבים) מקלחת, צחצוח שיניים ולמיטה. קריאת שמע כל אחד אומר בתורו, ולישון. 

לפעמים הם מדברים ביניהם ואני קצת כועסת. בד"כ הם סחוטים ונרדמים. 

בד"כ הם במיטה ב19:00-19:30..

הקטן שעוד לא בן שנה עושה לנו בעיות.. (כמובן שהסדר שאני מנסה לעשות לו לא קשור בכלל לסדר של הגדולים.. אבל אין לו סדר קבוע עדיין) לכן אמרתי שתלוי בגיל. (הגדול שלנו בכיתה א' אם זה משנה..)

אוי, הרגע ראיתי שביקשת לילדים גדולים.. טוב אולי זה יועיל לאחרות..

בהצלחה לך!

אשתדל לזכור להשים מוזיקת רקע רגועה שאני אוהבת  וזה יכול להרגיע את האוירה 

דווקא כשכתבתי השקעתי בא'. ערב כדי שלא יגידו שהם רעבים/צמאים!!!

אכן יש לי קושי בהצבת גבולות-תודה על ההדרכה והדרכים להתקרב לזה!

ואשתו של ...  הבאת טיפים מאוד יפים תודה! (זה קצת פחות אבל האזור של הגילאים)

תודה לכולם ועכשיו נשאר "רק" ליישם.........

בין 5 ל6 ארוחת ערב, 

בין 6 ל7 מקלחות

בין 7- ל8 סרט קצר ולמיטות.

אני בכוונה מקדישה שעה לכל דבר כדי שלא אהיה בלחץ של זמן והם לא יהיו עייפים מידיי וסדר ערב יתחיל בעצבים...

כמו"כ יש כללים ברורים: 

1. אין אוכל אחרי ארוחת הערב. כדי לוודא זאת אני מוודאת איתם בשאלה- אתה שבע? אם התשובה היא לא, לא קמים מהשולחן.

2. מי שקם מהשולחן שלא לשרותים, משמע שהוא שבע ואני לוקחת לו את הצלחת.

3. אם בכל זאת נראה לי שילד מאוד רעב בערב אחרי המקלחות והכל , מותר לאכול רק פרוסת לחם בלי כלום.

כל זה נבע מנסיון מר של נסיונות הילדים להשיג צומי בדרכים מסוג כזה (זה תלוי גיל...אני לא מתרגשת...פשוט היה חשוב להציב בנושא גבולות ברורים...)

ואל דאגה כל אחד מקבל ספיישל קריאת שמע עם אמא איחולים ונשיקות לפני השינה... זה לא שחסר להם צומי או משהוא...זה שאני לא מוכנה לתת אותו לפי התכתיבים והשגעונות שלהם....

גם אני מתחילה מוקדם כדי לא להיות בלחץ שאני לא עומדת בזמנים.

אוכלים ארוחת ערב, אם נשאר זמן אז סיפור או משחק, מקלחת וישר למיטה. אצלי הם עוד קטנים ומתלבשים במיטה ולא באמבטיה, אז זה כבר עושה את העבודה של להכניס לאווירת שינה. שמע ישראל עם כל אחד ולילה טוב.

אני לא לוקחת את הצלחת - זה נראה לי נוקשה מידי, אבל אחרי ארוחת ערב אין אוכל - זה ברור.

סדר קבוע לפני השינה מאוד עוזר, זה יוצר אצלם מעין שעון ביולוגי ועכשיו הם יודעים שהולכים לישון בלי משחקים.

וכן, צריך להוריד כל מה שמושך צומי ונסיון 'להרוויח' עוד כמה דקות לפני השינה.

הקושי אצלי זה עם השובב שלי - אחרי שהולכים לישון הוא קם, עובר למיטות של האחרים, מגיע לסלון ומפריע לאחרים לישון, מדבר, שר, וגם מרביץ.... לא יודעת מה לעשות איתו, הוא שובב בכל דבר, לא רק בשינה

אמא שלי לא השכיבה אותנו לישון מעולם. היא מספרת בצחוק שהיא התייאשה כשאני הייתי בת חודשיים (ואני הבכורה מתוך עשרה!). זאת אומרת שלא חייבים להשכיב ילדים לישון. אצלי יש שעה שבה הולכים לישון והכל, אבל בעיקר כי אני מורה וצריכה את השקט בערב כדי להתכונן למחר, אחרת- בואו נמשיך להנות ביחד!

מה באתי לומר- שהאמירה "אני זאת שלא הרגלתי אותם לישון כמו שצריך" צריכה בדיקה. זה מאוד אישי, לכל אמא מתאים משהו אחר, ואם היה לך נוח בשלב מסוים בחיים לא להכריח אותם ללכת לישון זה ממש בסדר.

ויחד עם זה, ממש הגיוני שהיום את רוצה שהם ילכו לישון בשעה מסוימת, ואין שום סיבה שזה לא יקרה, לילדים יש גמישות שאנחנו היינו חולמים שתהיה לנו (רק תחשבי כמה זמן לוקח לילד להתאקלם בסביבה חדשה וכמה זמן לוקח להורים שלו...)

הנקודה היא שיש לך רגשות אשמה, הם לא הולכים לישון בצורה נורמלית ומקובלת, למרות שהבהרת להם למה את מצפה, ומי אשם בזה? 

את?

את יכולה להעצים להם את העיניים? להפיל עליהם תרדמה? להכריח אותם להישאר במיטה?

זה החלטה שלהם אם ללכת לישון או לא, אנחנו יכולות רק לעזור- בסיפור, בקביעת הכללים, בצעקות....

אבל אם את לוקחת מהם את האחריות למה שהם עושים- יוצא שהם לא אחראים על ההתנהגות שלהם ולא צריכים לעשות כלום, רק אמא שלהם צריכה למצוא פטנטים להפעלה נאותה שלהם....

ברור שהילדים שלך הרבה יותר גדולים ומסוגלים מזה!!

ולכן, הטיפ שאני הייתי נותנת, ולדעתי הוא נכון לעוד הרבה סיטואציות בחיים (נוסה בהצלחה אצלינו...), הוא פשוט להחזיר את האחריות לילדים. זה חייב להיות מתוך אמון בזה שהם רוצים טוב- רוצים ללכת לישון בזמן, רוצים לשמח את אמא וכו' אחרת זה ממש הפקרות-אתה לא נותן אחריות למישהו שאתה לא מאמין שהוא מסוגל לשאת אותה...

האמון שאנחנו נותנים בילדים שלנו כשאנחנו מצפים מהם להתנהגות הטובה, כשאנחנו יודעים הם רוצים טוב- אי אפשר לכמת את הערך שלו.

את אמא נהדרת, תפסיקי לחשוב שאת יכולה לשלוט בכל- את עושה את המיטב שביכולתך, והם בוחרים מה לעשות עם זה הלאה!

תצליחי!

אחרת, כמו שכתבת זה חסר אחריות...

הגדולה שלי בכיתה ב'...

מה גיל הילדים של "ברגע"?

ברור שילדים צריכים ללכת לישון עד שעה מסוימת. לא בגלל שצריך שיהיה שקט בבית, אלא בגלל שהם צריכים לישון מספר מסוים של שעות שינה כדי לתפקד כמו שצריך ביום למחרת.

לכן, צריך לעזור להם כמה שניתן ללכת לישון בשעה סבירה (משתנה מילד לילד, אבל עדיין צורך קיים).

זה הכל

הגדול שלי  בן  ארבעה   וחצי  אבל  אולי  בכל  אופן  אוכל  לעזור  לך  או  לנשים  נוספות  כי  אצלי  היתה  בעיה  וברוך  ה'  היום  מקסים!

דבר  ראשון  צריך  השכבה  רגועה  לא  להעיף  את  הילדים  למיטות.  אצלי  זה  עובד  עם  סיפור  והפתעה.  ואני  אפרט.  ההפתעה  היא  שהילד  שלי  מחכה  לי  במיטה,  לבוש  בפיז'מה  כמובן  ואני  מחפשת  אותו  בדרמטיות  בכל הבית.  עובד  נהדר.  אחר  כך  מספרים  סיפור  קריאת  שמע  המון  חיבוקים  ולישון.  אבל  להפתעה ולסיפור  יש  תנאי.  אני  מקציבה  לא  זמן  עד  שעה  מסויימת יש  סיפור  והפתעה  אחר-כך  רק  סיפור  ומשעה  מסויימת  אין  כלום.  (רק  קריאת  שמע,  כי  זה  מצווה) עד  שהילדים  יתרגלו  לרעיו  אל  תקציבו  זמנים   כדי  שהם  ילמדו  לאהוב  את  זה.  אבל  אחר  כך  תקציבו  ותראו  שאתם  עומדים  בזה  כפי  שאני  עשיתי,  הראתי  לא  שאין  חכמות  אם  עבר  הזמן  היום  ההתארגנות  לוקחת  שתי  דקות.  ובקשר  לדברים  שתוקפים  אותם.  הבן  שלי  אמר  לי  משפט  שכנראה  שדרתי  לו,  שאני  חוזרת  עליו  לפני  שהוא  שם  פיז'מה  אחרי  שהולכים  לישון  אין  רעב,  צמא צריך  לשרותים!  כמה  פעמים עומדים  על  זה  ואחר  כך  הם  פשוט  לומדים  להתארגן  לפני.

                                                                     והעיקר  לזכור  שיש  לנו אוצרות!  בהצלחה! 

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות