היו ככה, אחד מהם עדיין... כרגע אני "עובדת" עם הקטן על זה שהוא הולך לישון כשהשאר הולכים לישון, במיטה שלו בלבד, ואני מחזיקה לו את היד ויושבת לידו עד שנרדם, אבל הוא כבר בן שנתיים אז הוא מבין עניין, תלוי בך מה את מוכנה לעשות בשביל זה, וכמה סבלנות יש לך, אני במקומך הייתי יושבת לידו , גם אם הוא יבכה, ככה כמה ימים ואז זה יעבור.זה ממש תלוי אם את מרגישה שהוא יבין... ואין סיבה לחשוש מהבכי- את לידו ולא נוטשת אותו.או בעלך, כמובן.יש כאן המון שרשורים בנושא.....בהצלחה!!

למי זה לא טוב?

אולי לנו, ההורים זה לא כ"כ נוח וקצת מציק לפעמים לנסות להתהפך באמצע הלילה ולגלות שאני כלואה בין שתי ילדות...

אבל ברור שלהם זה הכי טוב בעולם...כמה בטחון זה נותן לילדים. 

אולי לא כולם יסכימו איתי, ויחשבו שזו תלות, אבל בעיני, ילד בן 2, 3, אפילו 6 שרוצה לישון ליד אבא ואמא זה נורמלי לגמרי. הרי בגיל 15 הוא לא ירצה יותר, נכון?...

נכון, צריך לשים גבולות- כל משפחה לפי מה שמתאים לה ולפי רמת ההצקה של הענין...לנו יש לילות שמראש אני מודיעה שהלילה לא באים אלינו. וזהו.

בגלל שמעצבן אותי לישון צפוף, יש הסדר קבוע- הן באות עם ציוד הקפי- כרית, שמיכה ודובי, ומוצאות מקום פנוי על הרצפה לידינו. פורשות שמיכה ולילה טוב. בחורף זה קצת בעייתי בגלל הקור, אולי נקנה מזרון לצורך הענין...

נראה לי שממש לא צריך להילחץ מזה שככה הילד מתרגל להירדם ולישון. הוא בסך הכל ילד, ורוצה להיות ליד אמא. לא נראה לי שצריך להילחם בזה כ"כ.

למצוא דרכים כדי שזה לא יקרה, ואני מאוד מבינה אותה, גם בעניין שזה צפוף וגם בעניין של תינוק חדש.

לילדים יש חיישנים מעולים להרגיש שאמא לפני לידה

הם מריחים שמשהו עומד לקרות, והם נצמדים לאמא'לה כדי לחוש בטחון בפני משהו שהם לא ממש יודעים מהו.

גם אחרי הלידה (בשעה טובה!) הוא יצטרך המון חום ואהבה כדי להתמודד עם השינוי (שינוי נפלא! אבל בכל זאת שינוי)

לדעתי האישית - עדיף להרפות, לשחרר את הלחץ שהוא חייב לישון במיטה שלו.

הוא עוד תינוקי...

לא יודעת אם יש עוד ילדים בתמונה, אבל אם הוא כרגע בן יחיד אז עוד יותר מוסבר. בכורים הם מאוד חכמים ומבינים.

מה שכן אפשר זה לומר לו משפטים של בטחון -

אמא תמיד איתך. אמא כאן לידך תמיד. אמא אוהבת אותך.

אתה האוצר הכי יקר בעולם, השם נתן לנו אותך במתנה

לא משנה מה יהיה, אנחנו תמיד ביחד

(אפשר להכניס גם את - "גם אם אמא לפעמים הולכת, היא חוזרת אליך")

בקיצור, לפני לידה זה לא הזמן המומלץ להקנות הרגלי שינה חדשים...
 

אליה בלילה?? אולי אם היא לא הייתה לפני לידה היא הייתה מחכה עוד קצת, אבל אני ממש מבינה אותה שהיא חוששת מלהתמודד עם 2 במיטה אחת... זה מובן לגמרי. השאלה מה עם האבא, אולי להוסיף מזרון או מיטה קטנה לילדון, והתינוק בעריסה, והאבא אחראי על הגדול...

ההצעה שלי מגיעה מההבנה שבד"כ שינוי גדול מהסוג הזה (גם גמילה מטיטולים וכד') לא כדאי לעשות בזמן שבדיוק עוד רגע נולד לו אח\ות, כי מיד אחרי הלידה בד"כ יש רגרסיה מסויימת, נורמלית לחלוטין, שנובעת מהצורך של בני המשפחה להגדיר מחדש את מקומם (זה נכון גם עבור ההורים - מאמא לילד - אמא לשניים, פתאום כבר "משפחה" ולא זוג עם ילד)

אין לי פתרונות קסם,

אישית אני בדעה שזה לא נורא, בעיקר אם אבא יכול לסייע.

אני חושבת שיהיה לו אולי קשה להיות לבד בחדר אחר כש"כולם חוגגים" - אבא אמא ותינוקי ביחד והא מבודד...

התינוקת איתי במיטה

זו שמעליה- עם אבא במיטה.

והגדולה, כשהגיעה- על שמיכה על הרצפה.

לא נרשמו תלונות מיוחדות.

עובר- כשזה מפריע להורים (או לאחד מהם)- אז סימן שצריך להפסיק...

-זה נשמע כמו ילד צומי או ילד כח, מכירים את הגישה?

אם יש לו כל מה שהוא צריך- ז"א, לא עשה בחיתול, הוא לא חולה, ולא רעב (ילד רגיל שאכל טוב ב7, לא רעב ב9...)

אז אפשר פשוט לומר לו בנחת- לילה טוב..

ולצאת מהחדר.

בפעם הראשונה- בטוח יבכה!

אבל אם לא תחזרו אליו, הוא ירגע וירדם.

בפעם הבאה, אולי יבכה מעט, לבדוק אם הפעם כן תבואו ללטף ולשיר לו,

ואולי -כבר לא. הוא פשוט יבין שרק אם יש סיבה אמיתית כדאי להזעיק את אבא/אמא

בהצלחה

תינוק בן שנה, מרגיש מפוחד מהרעיון לישון לבדו.

אי אפשר להסביר לו שהוא לא באמת נמצא בסכנה. מבחינתו הוא בצרה צרורה, וברוך השם יש לו את הוריו לשמור עליו.

כשהוריו מועלים בתפקידם, הוא ייתיאש מהם. כמו שאמרת: בפעם הראשונה בטוח יבכה! אמרת "בטוח" מהמילה "ביטחון": תחושת הביטחון שלו באה מהוריו. מהוודאות - הביטחון - שהם יבואו "להצילו".

עוד כמה נסיונות, והילד ילמד להתייאש מהוריו.

אז כשהוא בן שנה וחושש לישון לבדו, זו סכנה לא אמיתית. אבל בחייו מצפות לו סכנות אמיתיות מאוד, וכשהוא ייתקל בהן, כדאי שיהיה לו ביטחון שהוריו שם בשביל לעזור לו, ושהוא לא לבדו מול הלבטים והשאלות (סמים? אלכוהול? סיגריות? בנות? בנים?).

הוא צריך להתרגל להתמודד עם החיים. בגיל שנה זה התמודדות עם לישון לבד ובגיל 15 עם פיתויים אחרים. ואם עכשיו לא ידע להתמודד אחריתו מי ישורנה. ההורים שם לידו אבל לא במקומו! נו, באמת, אף ילד לא יסבול מתחושת ניתוק מההורים בגלל שהוא לא ישן במיטה שלהם. יש כללים בבית, ואם קובעים שלכל אחד המיטה שלו זה משהו שכל ילד יתרגל אליו אלא אם יפנקו אותו (ממש יותר מדי לדעתי).

ובטח שלא הצדדים הטכניים הם העיקר.

איך בכלל הגעת לזה ממה שכתבתי?

לפנק זה כיף, אבל את המחיר משלמים אחר כך כפל כפליים. הורה צריך לדעת שתפקידו הראשון זה להעניק לילד דרך חיים, ובכלל זה גם חום ואהבה אך לא פחות מכך גבולות והרגלים וסדרי חיים.

רוב הצרות של הדור ("חוצפא ישגה"...) נובעים מפינוק יתר ומהורים שלא מעמידים את ילדיהם בפני הדרישות שהחיים מציבים בפניהם וככל שיגדלו גם שריבונו של עולם מציב בפניהם, ומחויבויות למערכות כמו לימודים וחברה וכן הלאה.

אז בגיל הקטנטן זה מתבטא גם בלשים אותו במיטה על אף שהוא רוצה עכשיו להתכרבל בזרועות אמא. אל דאגה שום תחושת נטישה הוא לא יחווה מכך, אך הוא ילמד שבשעה זו וזו הולכים לישון וזהו. יהיה קצת בכי בדרך, אבל ככה לומדים.

לפעמים נכון שיש ילד שחווה את ההליכה לישון כנטישה ואז לתקופה קצרה כלשהי אפשר לשבת על יד מיטתו עד שנרדם, אבל בוודאי שלא להפוך את זה להרגל של קבע, ובטח ובטח שלא להביא אותו למיטה של ההורים.

להיכנע לגחמות של ילד זה הרה אסון - וכל גיל וגחמותיו.

אבל מצד שני אם הילד חווה תקופה של קושי ועצבנות וחרדה לקראת לידה צפויה וכו' אז בהחלט צריך לפנק אותו קצת יותר מהרגיל, ולחבק יותר ולשחק איתו וכו' - אך בזמנים אחרים. לא דווקא בזמן ההליכה לישון (שאז זה שובר מסגרות חיים חשובות).

ואגב, דווקא לקראת לידה חשוב לעשות את מהר לפני הלידה כדי שאם תתלווה לזה קצת תחושת נטישה אז שזה לא יתקשר לאח החדש, ואז יהיה יותר קל לפצות על זה בתשומת לב חילופית. 

אם לא על הגוף - על הנפש.

גם זו אחריות הורית.

הורים זה לא רק כיף-כיף-כיף.

הורים זה לא רק כשנח - זה גם כאשר רוצים לישון ועייפים (או רעבים).

הורים זה כבר לא רק בעל ואישה חופשיים לנפשם.

הורים הם בוגרים.

אולי מבחינתו זאת שינת צהריים שנייה ואז הוא מתעורר?

נכון שתינוק בן שנה הוא תינוק ונכון שיש יתרונות גדולים לישון עם אבא ואמא, מצד שני גם להחליט לעשות סדר ולעמוד על כך שישן במיטה שלו זה בסדר. מוגזם לומר שילדים מאבדים את האמון באבא/אמא רק בגלל חינוך להרגלים.

מה שכן יש מס' נקודות שכדאי לך לקחת בחשבון: 1. מאוד יכול להיות שכבר בשבוע הקרוב יבקעו לו שיניים נוספות ואז כל המאמץ (והבכי - יהיה בכי) לא משתלמים.          2.אם אין לך מספיק ימים עד הלידה כדי לעבוד על זה, לא בטוח שזה הזמן לשינוי. אולי תצטרכי לדחות את זה בעוד כמה שבועות כדי שלא ירגיש שדוחים אותו מפני תינוק חדש.

ואם החלטת ללכת על זה תצטרכי להיות טיפונת קשוחה, עם כל הצער, אחרת זה לא יעבוד.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....