היו ככה, אחד מהם עדיין... כרגע אני "עובדת" עם הקטן על זה שהוא הולך לישון כשהשאר הולכים לישון, במיטה שלו בלבד, ואני מחזיקה לו את היד ויושבת לידו עד שנרדם, אבל הוא כבר בן שנתיים אז הוא מבין עניין, תלוי בך מה את מוכנה לעשות בשביל זה, וכמה סבלנות יש לך, אני במקומך הייתי יושבת לידו , גם אם הוא יבכה, ככה כמה ימים ואז זה יעבור.זה ממש תלוי אם את מרגישה שהוא יבין... ואין סיבה לחשוש מהבכי- את לידו ולא נוטשת אותו.או בעלך, כמובן.יש כאן המון שרשורים בנושא.....בהצלחה!!

למי זה לא טוב?

אולי לנו, ההורים זה לא כ"כ נוח וקצת מציק לפעמים לנסות להתהפך באמצע הלילה ולגלות שאני כלואה בין שתי ילדות...

אבל ברור שלהם זה הכי טוב בעולם...כמה בטחון זה נותן לילדים. 

אולי לא כולם יסכימו איתי, ויחשבו שזו תלות, אבל בעיני, ילד בן 2, 3, אפילו 6 שרוצה לישון ליד אבא ואמא זה נורמלי לגמרי. הרי בגיל 15 הוא לא ירצה יותר, נכון?...

נכון, צריך לשים גבולות- כל משפחה לפי מה שמתאים לה ולפי רמת ההצקה של הענין...לנו יש לילות שמראש אני מודיעה שהלילה לא באים אלינו. וזהו.

בגלל שמעצבן אותי לישון צפוף, יש הסדר קבוע- הן באות עם ציוד הקפי- כרית, שמיכה ודובי, ומוצאות מקום פנוי על הרצפה לידינו. פורשות שמיכה ולילה טוב. בחורף זה קצת בעייתי בגלל הקור, אולי נקנה מזרון לצורך הענין...

נראה לי שממש לא צריך להילחץ מזה שככה הילד מתרגל להירדם ולישון. הוא בסך הכל ילד, ורוצה להיות ליד אמא. לא נראה לי שצריך להילחם בזה כ"כ.

למצוא דרכים כדי שזה לא יקרה, ואני מאוד מבינה אותה, גם בעניין שזה צפוף וגם בעניין של תינוק חדש.

לילדים יש חיישנים מעולים להרגיש שאמא לפני לידה

הם מריחים שמשהו עומד לקרות, והם נצמדים לאמא'לה כדי לחוש בטחון בפני משהו שהם לא ממש יודעים מהו.

גם אחרי הלידה (בשעה טובה!) הוא יצטרך המון חום ואהבה כדי להתמודד עם השינוי (שינוי נפלא! אבל בכל זאת שינוי)

לדעתי האישית - עדיף להרפות, לשחרר את הלחץ שהוא חייב לישון במיטה שלו.

הוא עוד תינוקי...

לא יודעת אם יש עוד ילדים בתמונה, אבל אם הוא כרגע בן יחיד אז עוד יותר מוסבר. בכורים הם מאוד חכמים ומבינים.

מה שכן אפשר זה לומר לו משפטים של בטחון -

אמא תמיד איתך. אמא כאן לידך תמיד. אמא אוהבת אותך.

אתה האוצר הכי יקר בעולם, השם נתן לנו אותך במתנה

לא משנה מה יהיה, אנחנו תמיד ביחד

(אפשר להכניס גם את - "גם אם אמא לפעמים הולכת, היא חוזרת אליך")

בקיצור, לפני לידה זה לא הזמן המומלץ להקנות הרגלי שינה חדשים...
 

אליה בלילה?? אולי אם היא לא הייתה לפני לידה היא הייתה מחכה עוד קצת, אבל אני ממש מבינה אותה שהיא חוששת מלהתמודד עם 2 במיטה אחת... זה מובן לגמרי. השאלה מה עם האבא, אולי להוסיף מזרון או מיטה קטנה לילדון, והתינוק בעריסה, והאבא אחראי על הגדול...

ההצעה שלי מגיעה מההבנה שבד"כ שינוי גדול מהסוג הזה (גם גמילה מטיטולים וכד') לא כדאי לעשות בזמן שבדיוק עוד רגע נולד לו אח\ות, כי מיד אחרי הלידה בד"כ יש רגרסיה מסויימת, נורמלית לחלוטין, שנובעת מהצורך של בני המשפחה להגדיר מחדש את מקומם (זה נכון גם עבור ההורים - מאמא לילד - אמא לשניים, פתאום כבר "משפחה" ולא זוג עם ילד)

אין לי פתרונות קסם,

אישית אני בדעה שזה לא נורא, בעיקר אם אבא יכול לסייע.

אני חושבת שיהיה לו אולי קשה להיות לבד בחדר אחר כש"כולם חוגגים" - אבא אמא ותינוקי ביחד והא מבודד...

התינוקת איתי במיטה

זו שמעליה- עם אבא במיטה.

והגדולה, כשהגיעה- על שמיכה על הרצפה.

לא נרשמו תלונות מיוחדות.

עובר- כשזה מפריע להורים (או לאחד מהם)- אז סימן שצריך להפסיק...

-זה נשמע כמו ילד צומי או ילד כח, מכירים את הגישה?

אם יש לו כל מה שהוא צריך- ז"א, לא עשה בחיתול, הוא לא חולה, ולא רעב (ילד רגיל שאכל טוב ב7, לא רעב ב9...)

אז אפשר פשוט לומר לו בנחת- לילה טוב..

ולצאת מהחדר.

בפעם הראשונה- בטוח יבכה!

אבל אם לא תחזרו אליו, הוא ירגע וירדם.

בפעם הבאה, אולי יבכה מעט, לבדוק אם הפעם כן תבואו ללטף ולשיר לו,

ואולי -כבר לא. הוא פשוט יבין שרק אם יש סיבה אמיתית כדאי להזעיק את אבא/אמא

בהצלחה

תינוק בן שנה, מרגיש מפוחד מהרעיון לישון לבדו.

אי אפשר להסביר לו שהוא לא באמת נמצא בסכנה. מבחינתו הוא בצרה צרורה, וברוך השם יש לו את הוריו לשמור עליו.

כשהוריו מועלים בתפקידם, הוא ייתיאש מהם. כמו שאמרת: בפעם הראשונה בטוח יבכה! אמרת "בטוח" מהמילה "ביטחון": תחושת הביטחון שלו באה מהוריו. מהוודאות - הביטחון - שהם יבואו "להצילו".

עוד כמה נסיונות, והילד ילמד להתייאש מהוריו.

אז כשהוא בן שנה וחושש לישון לבדו, זו סכנה לא אמיתית. אבל בחייו מצפות לו סכנות אמיתיות מאוד, וכשהוא ייתקל בהן, כדאי שיהיה לו ביטחון שהוריו שם בשביל לעזור לו, ושהוא לא לבדו מול הלבטים והשאלות (סמים? אלכוהול? סיגריות? בנות? בנים?).

הוא צריך להתרגל להתמודד עם החיים. בגיל שנה זה התמודדות עם לישון לבד ובגיל 15 עם פיתויים אחרים. ואם עכשיו לא ידע להתמודד אחריתו מי ישורנה. ההורים שם לידו אבל לא במקומו! נו, באמת, אף ילד לא יסבול מתחושת ניתוק מההורים בגלל שהוא לא ישן במיטה שלהם. יש כללים בבית, ואם קובעים שלכל אחד המיטה שלו זה משהו שכל ילד יתרגל אליו אלא אם יפנקו אותו (ממש יותר מדי לדעתי).

ובטח שלא הצדדים הטכניים הם העיקר.

איך בכלל הגעת לזה ממה שכתבתי?

לפנק זה כיף, אבל את המחיר משלמים אחר כך כפל כפליים. הורה צריך לדעת שתפקידו הראשון זה להעניק לילד דרך חיים, ובכלל זה גם חום ואהבה אך לא פחות מכך גבולות והרגלים וסדרי חיים.

רוב הצרות של הדור ("חוצפא ישגה"...) נובעים מפינוק יתר ומהורים שלא מעמידים את ילדיהם בפני הדרישות שהחיים מציבים בפניהם וככל שיגדלו גם שריבונו של עולם מציב בפניהם, ומחויבויות למערכות כמו לימודים וחברה וכן הלאה.

אז בגיל הקטנטן זה מתבטא גם בלשים אותו במיטה על אף שהוא רוצה עכשיו להתכרבל בזרועות אמא. אל דאגה שום תחושת נטישה הוא לא יחווה מכך, אך הוא ילמד שבשעה זו וזו הולכים לישון וזהו. יהיה קצת בכי בדרך, אבל ככה לומדים.

לפעמים נכון שיש ילד שחווה את ההליכה לישון כנטישה ואז לתקופה קצרה כלשהי אפשר לשבת על יד מיטתו עד שנרדם, אבל בוודאי שלא להפוך את זה להרגל של קבע, ובטח ובטח שלא להביא אותו למיטה של ההורים.

להיכנע לגחמות של ילד זה הרה אסון - וכל גיל וגחמותיו.

אבל מצד שני אם הילד חווה תקופה של קושי ועצבנות וחרדה לקראת לידה צפויה וכו' אז בהחלט צריך לפנק אותו קצת יותר מהרגיל, ולחבק יותר ולשחק איתו וכו' - אך בזמנים אחרים. לא דווקא בזמן ההליכה לישון (שאז זה שובר מסגרות חיים חשובות).

ואגב, דווקא לקראת לידה חשוב לעשות את מהר לפני הלידה כדי שאם תתלווה לזה קצת תחושת נטישה אז שזה לא יתקשר לאח החדש, ואז יהיה יותר קל לפצות על זה בתשומת לב חילופית. 

אם לא על הגוף - על הנפש.

גם זו אחריות הורית.

הורים זה לא רק כיף-כיף-כיף.

הורים זה לא רק כשנח - זה גם כאשר רוצים לישון ועייפים (או רעבים).

הורים זה כבר לא רק בעל ואישה חופשיים לנפשם.

הורים הם בוגרים.

אולי מבחינתו זאת שינת צהריים שנייה ואז הוא מתעורר?

נכון שתינוק בן שנה הוא תינוק ונכון שיש יתרונות גדולים לישון עם אבא ואמא, מצד שני גם להחליט לעשות סדר ולעמוד על כך שישן במיטה שלו זה בסדר. מוגזם לומר שילדים מאבדים את האמון באבא/אמא רק בגלל חינוך להרגלים.

מה שכן יש מס' נקודות שכדאי לך לקחת בחשבון: 1. מאוד יכול להיות שכבר בשבוע הקרוב יבקעו לו שיניים נוספות ואז כל המאמץ (והבכי - יהיה בכי) לא משתלמים.          2.אם אין לך מספיק ימים עד הלידה כדי לעבוד על זה, לא בטוח שזה הזמן לשינוי. אולי תצטרכי לדחות את זה בעוד כמה שבועות כדי שלא ירגיש שדוחים אותו מפני תינוק חדש.

ואם החלטת ללכת על זה תצטרכי להיות טיפונת קשוחה, עם כל הצער, אחרת זה לא יעבוד.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות