בגלל זה אנחנו תורמים לעמותה שגיסי ניהל אותה, וידענו שהוא צריך כל שקל (ב"ה הרבה ילדים וכו') והוא לוקח הרבההה פחות מ49% מהתרומות.. אז זה גם הולך ל"עניי עירך קודמים"- משפחה, וגם עמותה שאנחנו מאמינים בדרך שלה ובמה שהיא עושה עם הכסף.

מקור נוסף לתרומה זה גמ"ח פרטי שאבא שלי מפעיל שאפילו שקל אחד הוא לא לוקח לעצמו.. 

מבינה את התסכול שלך.

עמותות חייבות לפרסם כל מיני פרטים מעניינים כמו שכר המנכ"ל וכאלה. אם נוברים בפנים מגלים נתונים מאוד מעניינים.

זה הכי טוב. אצלנו בעיר יש עמותה כזאת שאנשים מהקהילה מארגנים בהתנדבות מלאה מלאה - ולכן אליה בין היתר הולכים כספי המעשר של משפחתי.

אכן לפני שתורמים לעמותה צריכים לחשוב כמה אתה מוכן שיילך למימון העמותה עצמה, וכמה אתה מעוניין שיילך לעניים נטו - אצל כל אחד היחס שונה - ולפי זה לקבוע איזו עמותה אתה רוצה לתת לה. כיום כל העמותות חייבות לפרסם דוחות כספיים והצאות למשכורות וכו' על פי חוק - לא בעיה למצוא את זה באתרים באינטרנט בחיפוש די זריז במקומות הנכונים.

אם מנהל העמותה מצליח להביא את "תוצאותיה העסקיות" גבוה - ייתכן והוא שווה את השכר.

אבל זה נכון שזה מעצבן.

זה לא רק עניין של כמה אגורות מכל שקל הולכת לנזקקים, אלא גם איזו יעילות יש לכסף הזה.

אם ה"תקורה" היא עלות העסקתו של רואה חשבון שיעשה סדר בחשבון הבנק של משפחה שנכנסה לחוב - זה כנראה שווה את זה.

למקבל זה לא משנה אם הוא מקבל מעמותה "מצליחה" או כושלת..

אלא אם המנהל באמת חושב מעבר, על לעזור לאדם להשתקם וכד' שזה נדיר

הוא צריך לקבל אוכל גם בחודש הבא, ואם התרומה שלי הופכת לפרסום שיביא לו אוכל בחודש הבא זה שווה את זה.

גדלה.

ברור שמשכורות עתק הם דבר רע אבל יכול להיות שעדיף שהיום הנזקק יקבל את הX כסף שלי או שהX כסף שלי ימונף להיות 3X למחר.

אולי מיעוט מהם.כשיש כל כך הרבה תאוות ממון לא הייתי מסתכן בזה...

שלחי אותם אלי... מבטיחה לעשות בהם שימוש ראוי

ולא כסף מזומן

כך יש סיכוי גדול יותר שהכסף ילך לידיים הנכונות 

(נכון שגם כאן יכול להיות שהמנכ"ל יקח סוכר אורז ואטיות מהעמותה, אך סביר פחות)

וגם שהמשפחות יעשו בכסף שימוש נכון ולא יגיע בטעות לאלכוהול ולמוצרי צריכה שלא צריך

כך גם הורה לי הר"מ שלי לפני כמה שנים

מעשה שקרה לו שיצא מקניות בסופר, ומצא אדם שביקש צדקה

הציע לו לעשות לו קניות חוץ ממשקאות אלכוהולים וסיגריות ולא הסכים

לאחר שבוע ראה אדם אחר ושוב הציע לו את זה, סכים בבושה גדולה,

הוא סיפר שהבחור התבייש להעמיס לעגלה מוצרי בסיס, מחשש שיצא כסף רב

הוא אמר לו שמעכשיו לא הבחור מעמיס אלא הר"מ שלי מעמיס

קנה לו קניה בשפע גדול,

הוא אמר שהוא הסיע אותו גם הביתה והוא ראה כמה אור פתאום יש בעיניו ובעיניי אשתו

זאת צדקה אמתית

וחסד גדול יותר זה למצוא עבודה לבחור

הרי שאתה יותר פנוי לשלם בכסף שאתה כן מרוויח - להוצאות האלה שאמרת שחייבים בכסף ממש...

ובכלל - אדם שמסתמך ר-ק על תרומות, לדעתי גם לא מוסרי לתרום לו. אדם צריך ללכת לפשוט נבלות בשוק ולא לקבץ נדבות. הוא צריך לעבוד בכ-ל עבודה שהוא יכול, כמה שהוא יכול - ואחרי זה, מה שחסר, אכן מצווה עלינו לעזור לו - אבל כל עוד הוא לא עושה את ההשתדלות שלו, אני לא באמת מבין למה אחרים צריכים להשתדל בשבילו.

שתבינו - ישנם אנשים שלגמרי מסתמכים על קצבת אבטלה+ביטוח לאומי+תרומות שהם מקוששים פה ושם - כי הם פשוט או עצלנים שלא רוצים לעבוד באמת, או שהם מפונקים ולא מוכנים להבין שכ-ל עבודה מכבדת את בעליה, כן, גם לפשוט נבלות בשוק - יותר מכבד מלפשוט יד.

אבל יש כאלה שהבושה אצלם כבר לא קיימת (ואני לא מדבר על אנשים שפושטים יד בגלל מחלת נפש - זה כבר סיפור אחר) - וישנם נוכלים ורמאים לעיתים - רק לאחרונה סיפרו לי על אחד שהגיע לישיבה כלשהי, וכנראה לעוד, והתחזה למסכן וסיפר סיפורים מכאן ועד להודעה חדשה, ואנשים צדיקים ותמימים שהאמינו לו בלי לחקור יותר מידי - גרמו לו לצאת בסוף ההתרמה מהישיבה עם כמה אלפים טובים, שחלקם מכספי מעשר ממש של אברכים - ולאחר שאחד הרבנים הבין את ההונאה הגדולה, רדף אחריו והצליח להוציא ממנו כמה כסף שהצליח.

בקיצור - לתת כסף לאדם ברחוב זה גם מסוכן כי אתה לא יודע כמה זה באמת צדקה.

לכן עדיף לתת לעמותה מוכרת, שיש בידייה גם רשימות ממשרד הרווחה ומהעיריות, והיא מעניקה ממש מוצרי יסוד, לא רק אוכל, בתור חבילות שבועיות...

וכמובן, לדעתי גם מאוד חשוב לתרום לפעמונים - שבעזרה המחשבתית והניהולית שהם נותנים למשפחות, מצליחות להוציא לגמרי ממעגל העוני או הקרוב אליו משפחות שהתסבכו - וזהו למעשה מעין הדרגה הגבוהה ביותר של 8 מדרגות הצדקה - להעניק לאדם את היכולת לדעת להסתדר כלכלית בעצמו.

אני לא אומר למישהו ברחוב, להיפך למי שאתה מכיר

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל