בגלל זה אנחנו תורמים לעמותה שגיסי ניהל אותה, וידענו שהוא צריך כל שקל (ב"ה הרבה ילדים וכו') והוא לוקח הרבההה פחות מ49% מהתרומות.. אז זה גם הולך ל"עניי עירך קודמים"- משפחה, וגם עמותה שאנחנו מאמינים בדרך שלה ובמה שהיא עושה עם הכסף.

מקור נוסף לתרומה זה גמ"ח פרטי שאבא שלי מפעיל שאפילו שקל אחד הוא לא לוקח לעצמו.. 

מבינה את התסכול שלך.

עמותות חייבות לפרסם כל מיני פרטים מעניינים כמו שכר המנכ"ל וכאלה. אם נוברים בפנים מגלים נתונים מאוד מעניינים.

זה הכי טוב. אצלנו בעיר יש עמותה כזאת שאנשים מהקהילה מארגנים בהתנדבות מלאה מלאה - ולכן אליה בין היתר הולכים כספי המעשר של משפחתי.

אכן לפני שתורמים לעמותה צריכים לחשוב כמה אתה מוכן שיילך למימון העמותה עצמה, וכמה אתה מעוניין שיילך לעניים נטו - אצל כל אחד היחס שונה - ולפי זה לקבוע איזו עמותה אתה רוצה לתת לה. כיום כל העמותות חייבות לפרסם דוחות כספיים והצאות למשכורות וכו' על פי חוק - לא בעיה למצוא את זה באתרים באינטרנט בחיפוש די זריז במקומות הנכונים.

אם מנהל העמותה מצליח להביא את "תוצאותיה העסקיות" גבוה - ייתכן והוא שווה את השכר.

אבל זה נכון שזה מעצבן.

זה לא רק עניין של כמה אגורות מכל שקל הולכת לנזקקים, אלא גם איזו יעילות יש לכסף הזה.

אם ה"תקורה" היא עלות העסקתו של רואה חשבון שיעשה סדר בחשבון הבנק של משפחה שנכנסה לחוב - זה כנראה שווה את זה.

למקבל זה לא משנה אם הוא מקבל מעמותה "מצליחה" או כושלת..

אלא אם המנהל באמת חושב מעבר, על לעזור לאדם להשתקם וכד' שזה נדיר

הוא צריך לקבל אוכל גם בחודש הבא, ואם התרומה שלי הופכת לפרסום שיביא לו אוכל בחודש הבא זה שווה את זה.

גדלה.

ברור שמשכורות עתק הם דבר רע אבל יכול להיות שעדיף שהיום הנזקק יקבל את הX כסף שלי או שהX כסף שלי ימונף להיות 3X למחר.

אולי מיעוט מהם.כשיש כל כך הרבה תאוות ממון לא הייתי מסתכן בזה...

שלחי אותם אלי... מבטיחה לעשות בהם שימוש ראוי

ולא כסף מזומן

כך יש סיכוי גדול יותר שהכסף ילך לידיים הנכונות 

(נכון שגם כאן יכול להיות שהמנכ"ל יקח סוכר אורז ואטיות מהעמותה, אך סביר פחות)

וגם שהמשפחות יעשו בכסף שימוש נכון ולא יגיע בטעות לאלכוהול ולמוצרי צריכה שלא צריך

כך גם הורה לי הר"מ שלי לפני כמה שנים

מעשה שקרה לו שיצא מקניות בסופר, ומצא אדם שביקש צדקה

הציע לו לעשות לו קניות חוץ ממשקאות אלכוהולים וסיגריות ולא הסכים

לאחר שבוע ראה אדם אחר ושוב הציע לו את זה, סכים בבושה גדולה,

הוא סיפר שהבחור התבייש להעמיס לעגלה מוצרי בסיס, מחשש שיצא כסף רב

הוא אמר לו שמעכשיו לא הבחור מעמיס אלא הר"מ שלי מעמיס

קנה לו קניה בשפע גדול,

הוא אמר שהוא הסיע אותו גם הביתה והוא ראה כמה אור פתאום יש בעיניו ובעיניי אשתו

זאת צדקה אמתית

וחסד גדול יותר זה למצוא עבודה לבחור

הרי שאתה יותר פנוי לשלם בכסף שאתה כן מרוויח - להוצאות האלה שאמרת שחייבים בכסף ממש...

ובכלל - אדם שמסתמך ר-ק על תרומות, לדעתי גם לא מוסרי לתרום לו. אדם צריך ללכת לפשוט נבלות בשוק ולא לקבץ נדבות. הוא צריך לעבוד בכ-ל עבודה שהוא יכול, כמה שהוא יכול - ואחרי זה, מה שחסר, אכן מצווה עלינו לעזור לו - אבל כל עוד הוא לא עושה את ההשתדלות שלו, אני לא באמת מבין למה אחרים צריכים להשתדל בשבילו.

שתבינו - ישנם אנשים שלגמרי מסתמכים על קצבת אבטלה+ביטוח לאומי+תרומות שהם מקוששים פה ושם - כי הם פשוט או עצלנים שלא רוצים לעבוד באמת, או שהם מפונקים ולא מוכנים להבין שכ-ל עבודה מכבדת את בעליה, כן, גם לפשוט נבלות בשוק - יותר מכבד מלפשוט יד.

אבל יש כאלה שהבושה אצלם כבר לא קיימת (ואני לא מדבר על אנשים שפושטים יד בגלל מחלת נפש - זה כבר סיפור אחר) - וישנם נוכלים ורמאים לעיתים - רק לאחרונה סיפרו לי על אחד שהגיע לישיבה כלשהי, וכנראה לעוד, והתחזה למסכן וסיפר סיפורים מכאן ועד להודעה חדשה, ואנשים צדיקים ותמימים שהאמינו לו בלי לחקור יותר מידי - גרמו לו לצאת בסוף ההתרמה מהישיבה עם כמה אלפים טובים, שחלקם מכספי מעשר ממש של אברכים - ולאחר שאחד הרבנים הבין את ההונאה הגדולה, רדף אחריו והצליח להוציא ממנו כמה כסף שהצליח.

בקיצור - לתת כסף לאדם ברחוב זה גם מסוכן כי אתה לא יודע כמה זה באמת צדקה.

לכן עדיף לתת לעמותה מוכרת, שיש בידייה גם רשימות ממשרד הרווחה ומהעיריות, והיא מעניקה ממש מוצרי יסוד, לא רק אוכל, בתור חבילות שבועיות...

וכמובן, לדעתי גם מאוד חשוב לתרום לפעמונים - שבעזרה המחשבתית והניהולית שהם נותנים למשפחות, מצליחות להוציא לגמרי ממעגל העוני או הקרוב אליו משפחות שהתסבכו - וזהו למעשה מעין הדרגה הגבוהה ביותר של 8 מדרגות הצדקה - להעניק לאדם את היכולת לדעת להסתדר כלכלית בעצמו.

אני לא אומר למישהו ברחוב, להיפך למי שאתה מכיר

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

לכל מיני שטויות מצחיקות

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד 

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים

אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע

אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה

ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות

אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.

(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)

ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד

על מה אתה מתלבט?

אתה אוהב לשאול שאלות, אה?

יותר מלשתף בעצמך😏

לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.

גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.