כמה שפחות לדבר בין הפגישות הראשונות.. שיגיע באופן טבעי.

אבל רק אם הצדדים יודעים שלא לחיות בדמיונות ולהיות עם רגליים על הקרקע

זה פותח כזה יותר..

שיחה ארוכה.. פשוט מעבר ל"מה נשמע? מתי נפגשים?"

קצת הכרות מעבר לשם וגיל ואיפה נפגשים..

ובדייט עצמו כבר מכירים יחסית, יודעים עם מי מדברים, כיף לדבר..

[וסמסים זה גם נחמד.. סתם, התעניינות...]

מנסיון העבר אני יכול לערוך את הרשימה הבאה. היא כתובה

בצורה של נקודות קצרות, וכמובן שיש מה להרחיב בכל נקודה:

יתרונות:

- שבירת הקרח. מוריד לחץ בפגישה הראשונה.

- היכירות בסיסית שעשוייה להועיל לפגישה עצמה ולזרימה בה. לא זרים לגמרי אחד לשני.

- התקשורת היא הערוץ המרכזי של בני הזוג (אם כי לא היחידי). כאן יכולה להיות

  בחינה של הערוץ הזה נטו כאשר שאר הגורמים מנוטרלים.

- לרושם הראשוני יש משמעות כמעט מכרעת בקשרים של בני האדם. באופן זה הרושם

   הראשוני נוצר שלא בסביבה לחוצה כמו בפגישה ראשונה, כך שייתכן שיהיה יותר קרוב

   לאמת.

חסרונות:

- תקוות ודמיונות שווא - חיוביות ושליליות. והרושם הראשוני שהזכרנו יכול לשמש כחרב פיפיות.

- יצירה של מחויבות מסויימת שעלולה לגרום לחוסר נעימות או חוסר אובייקטיביות בהחלטות הבאות

  לכאן או לכאן.

- חיסול כל נושאי השיחה לפגישה הראשונה שבלאו הכי מייצרת מטבעה מצבי שתיקה מביכים.

יש לציין שלמרות היתרון (אולי) הכמותי של היתרונות על פני החסרונות, יש לבחון כל נקודה

לפי המשקל הסגולי שלה. ודומה אני שאין כל הנפשות שוות.

שאומרים לאשה: "שתיקותיך יפה מדיבוריך" (כמו בגיטין דף מו: ),

אך עדיף שזה לא יהיה כך...

לפעמים השתיקה יכולה להיות עוצמתית ומקשרת במידה רבה מאד מהרבה מילים

אני חושבת שזה מתחלק ל2..

עד מתי שמחליטים שרוצים להפגש- אפשר לענ"ד להרבות בשיחות, התכתבויות וכו' (כמובן כשהמטרה היא שבסוף תפגשו..)

מהרגע שהחלטתם להפגש- אין מה להרבות בשיחה ובהתכתבות ועדיף לחכות לפגישה.. גם כדי לא לפתח מדי ציפיות, גם כי זה שטח "ריק" עם מורכוביותיו הוא..

את מדברת על מקרה שבו כבר החלטתם או ממש חשבתם על לצאת, ואז אתם מתכתבים/מדברים הרבה בפלאפון לפני הדייט הראשון? או על כל מקרה שבו את מכירה מישהו ומתכתבת איתו מסיבות כאלו ואחרות וזה מתפתח להתכתבות ארוכה מסיבותיה היא, אבל בהתחלה לאו דווקא חושבים על לצאת, וזה מגיע רק לאחר זמן, המחשבה על לצאת - על זה את מדברת?

בנוגע למצב הרראשון - אכן אני מאמין שלאחר שהחלטתם להיפגש ולצאת, כדאי לעשות את זה כמה שיותר מהר ובלי יותר מידי לדבר לפני, וגם בין לבין] לשמור על דיסטנס מסויים.

רק שבנוגע למקרה השני - כמו שכולנו יודעים ישנם זוגות פורום ולא כל זוג פורום מתחיל בהכרח מלכתחילה לדבר במחשבה של לצאת אלא לפעמים זה משהו שמתפתח והם מתחילים לדבר בגלל דברים אחרים, ובזמן הראשון בכלל לא חושבים על הקטע של לצאת, וזה מגיע רק בהמשך שפתאום הם מכירים אחד את השני טוב יותר... (מכיר מקרים כאלו) - ואז עולה הרעיון לצאת... - זה דבר טבעי שקורה, כאשר מישהו מוכן לדבר עם בן המין השני כשאין מראש הגדרה שזה לצורך בדיקה.... קשה להלחם בזה...

מניסיון אישי,זה סתם מפתח אשליות וציפיות מיותרות

במיוחד בדור האסמסים, כל כך קל לנסח הודעה נלהבת שיוצרת רגש מלאכותי

בכמה לחיצות מקש אפשר להריץ תהליכים שלמים שאמורים לקחת כמה ימים (לפחות!)

באסמסים מעיזים לכתוב דברים שלא בהכרח הייתם אומרים במציאות

וכך נוצר פער ענק בין הקשר הוירטואלי לקשר האמיתי

אני התכוונתי יותר לקטע של ריבוי אסמסים לפני הפגישה הראשונה.

לגבי תחילת הקשר,לפעמים ההתכתבות יכולה להועיל,כשמצליחים להשתמש בה בתבונה (כמוך).

בכל מקרה,כדאי לחשוב פעמיים לפני שהאצבעות מתחילות לרוץ

כמאמר השיר: "אם זה טוב ואם זה רע, אין כבר דרך חזרה"

כי כל הקשרים שלי עד עכשיו עוד לא הובילו לחתונה

כך שמנקודת המבט שלי,כל האסמסים היו מבוזבזים (עובדה שמחקתי אותם אח"כ מהפלא')

וחלק מהם אפילו פיתחו אשליות וציפיות מיותרות

את יודעת מה? יש משפט ששמעתי פעם: באהבה ובמלחמה אין כללים

*לנו כדתיים ב"ה יש כללי צניעות אבל מעבר לכך,אין חוקים גורפים.תמיד יש סיפורים הזויים ויוצאי דופן על קשרים שהצליחו להתפתח,כנגד כל הסיכויים. (לא,לא התכוונתי להגיד פה שאת יוצאת דופן)

כשאני חושבת על זה,אם אמשיך בגישה שלי

אז יום אחד גם אפסיק לצאת לדייטים.אחרי הכל,כל הדייטים שלי עד עכשיו לא הובילו לחתונה,רק פיתחו אצלי תקוות שווא ומתוך כל הקשרים שלי רק אחד יוביל בעז"ה לחתונה,אז מה הסיכוי בכלל  שיצא מזה משהו?

הייתי לא מזמן בשיחה שהעביר הרב יאיר בן שטרית לשדכנים של ארגון "קשר".

אחד הנושאים המרכזיים שהוא דיבר (וקונן עליהם) הוא העניין של עד כמה המראה החיצוני תופס מקום ענק בלי פורופורציה למציאות,בעיקר בתחילת הקשר.

אחת ההצעות שהוא הציע שם בשיחה כדי לעמעמם במשהו את העניין ולתת מקום בהתחלה לאישיות אח"כ למראה, הוא לדבר שיחה ראשונה ארוכה,אפילו מאד ארוכה, וככה להתחיל להכיר את הפנים לפני החוץ...

צריך לעצום עיניים.. להקשיב למנגינה בלי לראות כלום.

למרות שאני חייב להודות שלעתים יעיל יותר השימוש בסכין מטבח,

לעתים במכונת תספורת, ולעתים בקוצץ ציפורניים.

זה שמספריים עשויות לעתים להיות פחות יעילות מחלופותיהן,

ואפילו להיות מסוכנות כשלא יודעים איך להשתמש או שלא נזהרים -

כל הנ"ל, לא גורם לי להתנגד למספריים.

לפחות לא בצורה כוללנית וגורפת.

לרגע חשבתי ששירשרת את זה לפה בטעות,

כבר באתי להפנות אותך לפורום תסרוקות לבייניש"ים עד שקלטתי שזה רק משל

מסכימה לגמרי,אפשר להשתמש באסמסים בצורה נבונה. מה זה צורה נבונה? כל אחד יכול להגדיר לפי הדעה\ניסיון שלו

בשביל לקצוץ צפורניים

אפילו אם לפעמים אין ברירה 

זה לא הופך את השימוש לבטוח או יעיל

(אישית אני די בעד שימוש בסכין למטרה שצויינה לעיל)

את צודקת, אני גם חשבתי על זה, עשוי להיות מועיל מאוד. 

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?