בעקבות השירשור של ותן טל על השירים אני מעלה לכאן הגיגים שלי:
יש בתורה מצוות שהם חוקים, שהם גזירת מלך עלינו, ואנחנו עושים כי כך ה' ציווה וזהו!
ויש בתורה מצוות שיש להם בסיס ערכי, התורה לימדה אותנו בזה ערך.
הרמב"ם בשמונה פרקים מאריך שמצוות שהם חוקים צריך לומר במפורש "אני עושה כך רק בגלל שה' ציווה, ולולי שה' היה מצווה לא הייתי עושה כך" ובמצוות שיש בהם ערכים אדם צריך להזדהות איתם, ולעשות אותם כי הוא מרגיש איתם לא מוסרי, ולא רק בגלל שה' ציווה.
יש עוד נפ"מ בין המצוות לגבי הגויים, שהם לא חייבים במצוות, אבל כן מחויבים להיות אנשים ערכיים, וראיה פשוטה לזה מפרשת השבוע - יוסף נענש בגלל שדיבר לשון הרע לשבת בכלא 10 שנים. למה? זה בשבע מצוות בני נח? (ויוסף הרי סבר שלפני מתן תורה אין להם דין יהודים) ובע"כ שלשון הרע שהוא מצוה ערכית, מצווים עליה גם גויים (כך שמי שחשב שעפ"י התורה יש לגויים חיים קלים - טעות!)
לפי מיטב הבנתי החיוב של האדם בערכים נובע מעצם מה שהקב"ה נטע בנו הרגשה של ערכים, ונטע בנו הרגשה שאם מישהו עושה משהו לא מוסרי אנחנו מזדעקים. ולכן זה שייך גם בגויים.
השאלה הגדולה היא מהם הערכים האמיתיים!
אין כל כך אפשרות לענות על השאלה הזאת אובייקטיבית, יש המון חברות והמון תרבויות, ובכל תרבות מגדירים משהו אחר כדבר לא ערכי.
די ברור לי שצריך לנסות לכוין את עצמינו למה שמבואר בתורה.
וכאן נכנסת הסכנה הגדולה. אנחנו מאד מושפעים מהערכים של החברה המערבית, אנחנו אוטומאטית מרגישים כמוהם לגבי ערכים מהסיבה הפשוטה שאנחנו כל הזמן מתחככים בהם.
אבל, האם זה נכון? זה גורם לנו להגיע לרצון ה' או לא? מה ההגיון ללכת אחרי רגשות של גויים?
מצטער על האורך והחפירה, זה דברים שאני חושב עליהם הרבה זמן
.

ברור שבכך יש איסור חמור