ויום אחד בפורים נכנסתי לתת לו משלוח מנותף ואני מזהה במחשב שלו את השם של הספק.

אז שאלתי אותו, והוא אמר שבאמת יש לא בעיות בגלישה, והוא התקשר כמה פעמים לחברה שהוא לא מצליח להוריד סרטים, והוא בכלל לא ידע שאפשר לחסום.

פאדיחות!!!!

מיד אמרתי לו, והוא חסם, ושילמתי לו איזה 400 שקל רק בשביל להרגיע לעצמי את המצפון

תאורטית, אם לכל השכנים בבניין יהיו רשתות ואתה תרצה למקם גם רשת שלך - ייתכנו הפרעות הדדיות שונות בין הנתב שלך לבין זה של השכן מעבר לקיר.

מעניין מה תהיה המשמעות במקרה הזה.

(ואני נגד להתחבר לרשתות לא מוכרות, בעיקר בגלל שמנהל הרשת הלא מוכרת יכול לצותת לתקשורת ולעשות עוד כמה דברים לא לעניין עם המידע שעובר דרך הציוד שלו, בעגה המקצועית זה נקרא MITM, Man In The Middle)

אם היא בניהול ציבורי - העירייה מסכימה לדעתך? השימוש באינטרנט בספרייה עולה כסף? וגם אם לא - אולי הוא נועד לשימוש המשתמשים בספרייה בלבד?

שאלה...

אני מודע לעובדה שהרשת פרוצה, אבל אני מנחש שהשאר פה פחות.

הן מכוונות בדיוק למה שכתבת עכשיו.

זה כבר מעבר לשאלה של "יש לו על מה לסמוך..."

אני לא מבין יותר מדי בהלכה, אבל נראה שהמחבר שלו למד קצת על פרוטוקולים של תקשורת ועל איך דברים עובדים.

אני נתקלתי בספר הלכתי שמבוסס על ההנחה שסינון (כמו רימון) לא פוגע בגלישה.

רלוונטיות לעניין שנידון בשירשור הזה.

האחרות מדברות כבר על ענייני זכויות יוצרים - לא גלישה ברשת פתוחה של שכן.

אבל לא ענית - מהו גזל?

נניח אדם ששוכר דירה - הוא משלם שכ"ד קבוע לחודש. נוסע לסופ"ש ולא נועל את הדלת. האם מותר להיכנס לישון שם (בלי להרוס דבר)? זה נחשב גזל? אולי אסור מסיבה אחרת?

ברור שאסור להשתמש בחפציו של האחר בלי רשות. שואל שלא מדעת גזלן הוי.

כשברור שהוא מרשה יש מתירים, אבל קשה לומר את זה כאן.

עיקר ההיתר ששמעתי הוא שאין כאן שימוש פיזי, ואני עושה בשלי מה שאני רוצה.

שלדעתו אין כאן גזל במובן הרגיל ואני רק מנסה להבין מדוע זה כך לדעתו.

(אני כשלעצמי לא בקיאה בכלל בפרטים ההלכתיים, ואני לא יודעת אם זה כך או לא.)

שהואקריטי לעניין. שכן גם אם לא משנה כמה הוא יגלש - אם במצב מסויים אנשים שגולשים מבחוץ לוקחים לו נניח 80 אחוז מרוחב הפס, יוצא שהוא יגלוש באיטיות משוועת הגלל העומס, לא יוכל לצפות בדברים נורמאלית, ולא יוכל להוריד דברים.

ז-ה לא גזל?

הפסקה השנייה שלך בכלל חמורה ובה נעץ שורשר הבעיה.

זה שחברות מרוויחות גם בדרכים אחרות אומר שמותר לגנוב דיסקים? צריבה זה גניבה לכל דבר.

וברגע שסרט שייך למישהו מסויים עם זכויות יוצרים - אף אחד בעולם לא יכול להוריד אותו בחינם גם אם במדינה מסויימת ההורדות חוקיות ]- בגלל שהחוק הבינלאומי לשמירת הזכויות של אנשים על מוצריהם, תקף בכל מקום. הוא הוציא את הסרט ולמעשה מעין "רשם עליו פטנט" - ומדינה שקונה את הזכות שהוא יופץ אצלה, מתחייבת לעמוד בתנאים המשפטיים שהוא מציב להם, ובין השאר - מניעת גניבת זכויות יוצרים.

בקיצור - אין שום היתר לגנוב סרטים ו/או שירים, בדרכים שאתה הבאת.

הדבר היחיד שמעט פוסקים היום התירו - והם מיעוט שמשום מה פתאום כולם נשענים עליהם - זה "זוטו של ים" - אבל כמדומני שדבר כזה לא ממש עומד בגדר זוטו של ים, כאשר מוטבע שמו של היוצר על השיר - אי אפשר להגיד שהוא אבד בים ואי אפשר לדעת של מי הוא.

ובכל מקרה - השאלה המוסרית תמיד תעמוד - גם אם ניתן למצוא פרצה בהלכה - ז-ה מה שאנחנו רוצים מבחינה מוסרית?

יש כאן פרטים טכניים רבים, ברוב המצבים גלישה רגילה לא מורידה כלום מהמהירות של בעל הרשת.

לכן מצב כמו שתיארת הוא קיצוני וכנראה אסור, כי אתה פוגע במשהו

בכל השאר אתה לא גורם לשום נזק. (ושוב, בגלל ענייני שרתים ופרוטוקולים למינהם)

לגבי זכויות יוצרים:

אמנם יש בהלכה מושג של קניין רוחני. אך לבוא ולהחיל אותו על ביטים של אפס ואחד זו חתיכת קפיצה.

החוק הבינלאומי הוא זרוע של חברות הבידור הגדולות לגנוב את המשתמשים. 

למשל רוצים לחוקק חוק בישראל, שעל כל התקן זיכרון (דיסקונקי, דיסק לצריבה וכו') נשלם תוספת שתלך לאקו"ם. פשוט שוד בחסות החוק.

בעידן האינטרנט שבו המידע זורם חופשי, זו שטות לחשוב על סרט כקניין רוחני של מישהו.

הרי מותר לי לצלם במצלמה ולראות אותו אח"כ שוב, נכון?

ומה עם חבר שלי יצטרף אלי?

אין כאן גבול וזו פשוט חשיבה שלא מתאימה למציאות.

לא ייתכן שחברה תגבה כ"כ הרבה כסף על כלום.

אין לי בעייה לשלם על סרט בקולנוע או על דיסק של זמר, אבל לבוא ולהגיד שכל עותק שנמצא ברשת שייך פיזית ליוצר שלו וצריך לשלם גם על שימוש וירטואלי שכזה - ממש לא הגיוני.

זוטו של ים אכן נסיון די אומלל להקיש מההלכה למציאות המורכבת הזו.

צריך התייחסות יותר מעמיקה.

בכל מקרה - השאלה המוסרית תמיד תעמוד - גם אם ניתן למצוא פרצה בהלכה - ז-ה מה שאנחנו רוצים מבחינה מוסרית?

שוב, רגשות אשמה תשאיר למקום אחר, לא להלכה

אז מה נעשה? אולי נחשוב טיפה במקום להחמיר מהמותן?

אלא מהמקום של היוצים.

ורוב רובם של היוצרים צועקים ומוחים על כך עד שלב מסויים שנגמר להם הכוח. כמעט שאין יוצרים שיגידו לך בקלות - "בשמחה, תעתיק, תגנוב, אין לנו בעיה".

מי זוכר את זה שהאף בי אי סגר את מגה אפלואד? זה היה סתם, חבר'ה?

דבר ראשון - בהחלט לא. כשכתוב שאסור להקליט או לשכפל בשום אמצעי שהוא - זה כולל לצלם במצלמה שלך סרט ולראות אחר כך שוב.

דבר שני - מי שהעלה את הסרט לרשת, הוא פושע. מותר להשתמש במשהו הועלה בפשע לרשת?

דבר שלישי - רכושו של אדם הוא שלו, והוא מחליט מה לעשות איתו. לך לא נוח - אתה לא חייב לראות את הסרט. אבל כן - הוא מבחינתו יכול להחליט שהוא גובה 400 שקל על סרט - אתה חייב לשלם אותם או לא לראות את הסרט. מי אתה שתחליט בשביל אנשים כמה "מותר להם לגבות"?

החוק הבינלאומי הוא בדיוק כדי להסדיר מעברים בין מדינות - ואנחנו כחלק מהאומות המאוחדות מחויבים לו, ואין פה שום גניבה.

להיפך. זמרים היום כבר מפחדים להוציא דיסקים בגלל שהם יודעים שרבים רבים הם המעתיקים.

רק דוגמא קטנה - כמעט שלא ניתן היום למצוא קטע כלשהו של הגשש על גבי היוטיוב. אתה יודע למה? כי לא כמו כל אמן שמתייאש הרבה פעמים מהר, שייקה לוי, מהשלישיה, משקיע המון בתביעות ובהסרת קטעים שעלו ליוטיוב. הוא מאיים בתביעה קטנה ליוטיוב והם מסירים את הקטעים של הגשש. ככה שאם אתה רוצה לשמוע/לראות גשש - תאלץ לקנות אותם, כן כן...

וברור שסרט הוא קניין רוחני של מישהו. בדיוק כמו שספר הוא קניין רוחני.

אתה רוצה להגיד לי שעכשיו תלך לספרייה, תיקח ספר הארי פוטר ותצלם את כולו במכונת צילום - זה בסדר? השתגעת? 

וייתכן בהחלט שחברה תגבה כסף. אתה מקבל תמורה - לא אתה זה שמחליט כמה לשלם - אלה הבעלים מחליטים.

זה כמו לבוא ולגנוב מ"גזלן" שמוכר ארטיקים בסוף מסלול במדבר יהודה, כי "לא ייתכן שהוא יגנוב את התלמידים המסכנים ב7 שקל לקרטיב מסכן"... סליחה - זאת זכותו ואתה לא חייב לקנות.

ומאוד הגיוני להגיד שחובה לשלם על כל שימוש של דבר ששייך למישהו בכל מקום שהוא. הרי הדבר הזה לא צריך בכלל להגיע לרשת - זה שהוא הגיע זה פשע של אנשים - ואם אתה רוכב עליו, אתה צבוע ומתחסד, סלח לי. "לא אני הגנב - אלא הוא גנב ואני נהנה מפירותיו" זה מבחיל מחשבה כזאת. אם כולם היו שומרים על החוק - לא היה סרט אחד על גבי האינטרנט, וגם לא שיר אחד - ואז כ-ו-ל-ם היו חייבים או להשכיר מספריית דיסקים וסרטים, או לקנות במיטב כספם את הדיסקים.

לגבי רגשות אשמה ומוסר - שוב דמגוגיה. בוודאי שההלכה מתייחסת גם למוסר, ויותר מזה - בדיוק בגלל שההלכה היא דינאמית ולא תמיד הכל מותאם לתקופה הרלוונטית ועדיין צריך לערוך מקצה שיפורים להתאים את ההלכה לזמננו - בדיוק בשביל זה ההלכה נתנה לנו גם את המקום בו הראש חושב ומחליט מה הדבר המוסרי לעשות.

"ועשית הישר והטוב" - זאת הדרכה כללית ולא ברורה - בדיוק למצבים כאלו. ובקטע הזה לעשות הישר והטוב זה לא לגזול פרנסה של אדם.

מזמין אותך להיות זמר שמוציא דיסק ורואה בעיניים כלות איך אחרי חמש דקות מיציאתו לחנויות, הוא כבר מופץ חופשי באינטרנט עם חמשת אלפים הודות תוך שעה.

בקיצור - תתבגר.

א. איך גלישה רגילה לא מורידה מרוחב הפס? אני מבינה אם תגיד שהיא זניחה, אבל "לא מורידה כלום" לא מובן לי. אתה יכול לנסות להסביר טכני - נראה לי שאוכל להבין אם יסבירו לי היטב.

לגבי הנושא של זכויות יוצרים שכן התפתח עליו דיון.

ב. אם יש בהלכה מושג של קניין רוחני (לא יודעת) - מדוע אתה חושב ש"להחיל אותו על ביטים זו קפיצה"? זה דבר שמאוד קשה לי להבין. אז על מה חל קנין רוחני? מדוע "ביטים" זו צורת ייצוג מיוחדת כל-כך שעליה זה לא יחול, ועל אותיות מודפסות על ספר (או כל ייצוג אחר שמושג הקנין הרוחני בהלכה שהזכרת חל עליו) כן?

ג. חברות הבידור "גונבות את המשתמשים"? ייתכן שהן מבקשות תשלום מוגזם - ולכן כדאי לצרכנים לא לשלם אותו. אבל לדעתי אי אפשר לומר על ספקי בידור שהם "גונבים" אם הם מבקשים מחירים גבוהים ככל שיהיו. הן מספקות מוצרי מותרות, שאיש לא חייב לרכוש אם אינו רוצה.

ד. לא רואה את הקשר בין העובדה שהמידע זורם חופשי לבין הסתכלות על מידע כקנין רוחני. (מדוע העובדה הראשונה הופכת את ההסתכלות לשטות). תה משער שמותר לצלם סרט בקולנוע - מדוע?

קניין רוחני זאת התפתחות מאוחרת יחסית.

עם המצאת הדפוס והדפסת ספרי הקודש הראשונים...

ומלפני מאות שנים זה מאוד מאוחר לחידוש משהו מאפס.

ולא חרמות (השואל ומשיב)

פוסקים שרצו בתקנת הדור, על מנת שיהיה משתלם להדפיס נתנו זכות של בלעדיות על הדפסה של ספרים מסויימים (בלי קשר למי כותב הספר)

הסיבה לכך היתה פשוטה, ההשקעה העצומה שהיה צריך בשביל לפתוח דפוס ולהדפיס ספר ספציפי (תחשוב שצריך להעמיד אות אות!) היתה הופכת ללא משתלמת אם יותר מאחד/שניים היו עושים זאת בו זמנית.

כיום א' אתה מדבר על זכויות יוצרים, זה לא קשור לטענה הזו.

ב' הקלות שבה ניתן להכין להדפסה קלה לאין ערוך ממה שהיה אז (ברמה כזו שיש חברות שמדפיסותברמה של עותקים יחידים!, כלומר אתה מבקש מהם ספר מסויים והם ידפיסו לך אותו).

ואין זה סותר את העניין שלא ראוי להעתיק בלי חשבון דברים שאנשים אחרים השקיעו בהם.

קראתי פסקים כאלו מהעבר - בספר מיוחד שכל כולו הוקדש להלכות הקשורות לאינטרנט ולמסתעף ממנו. ישנן באמת פסיקות שדומות למה שאמרת, אך יש גם פסיקות שמעגנות את זכותו של הממציא דבר מסויים - כולל תוכן מילולי - על דברו. כבר בזמן שבו הדפיסו ספרים בהתחלה, כשלא היה מדובר בדבר דוגמת התלמוד, אלא, למשל, ספר חידושים עצמאי -היו רבנים שבפסיקותיהם עיגנו את זכותו של היוצר העצמאי על כתביו.

אז זה בכלל לא קשור לקלות של ההדפסה ו/או ההפקה. 

התייחסת לתחילת הדפוס והדפסת ספרי הקודש הראשונים מצא לי בבקשה פוסק מאז שטוען שקיים מושג של זכות בלעדיות אוטומאטית ליוצר ביצירתו.

(מה שכן נתקלתי זה בכאלה שכותבים בספריהם (בחלק של ה"זכויות יוצרים" שהם מבססים את האיסור להעתיק את ספרם על חרם ראשונים או משהו כזה, אבל לפאשקווילים אין טעם להתייחס)

שהוא פס"ד לגבי זה ומופיע שם בשלב כלשהו שהשואל ומשיב סבר כך

ונראה לי שהוא מסיק שעוד 

http://www.zomet.org.il/?CategoryID=265&ArticleID=262

יש לו חומרה שאתה משתמש ללא רשותו.

ולכתחילה ברוה המקרים לא כופים על "מידת סדום" ולכן זה לכאורה אסור

וגם יש לדון מדין זה שאפילו חסר מועט (נ"ל שלכ"ע אבל לא בטוח) מחייב בכל התשלום

וכאן בד"כ יש חסר מועט.

ואין הכוונה שהעותקים הפיזים הם של היוצר אלא היצירה היא שלו  

ולמ"ד שאין, יש סיבות אחרות לאסור אבל הן לא תמיד קיימות

ולגבי "זוטו של ים" זה לא מדין שלא יודעים של מי זה אלא מדין יאוש.

וכיוון שאין כמעט יכולת אכיפה בענין הרב ליאור מחשיב את הקנין ה"רוחני" כאבוד

וללא יכולת של הבעלים למוצאו.

אכן יש ענין שלא ראוי להשתמש בדבר שתחילתו בעבירה.

נגעת בנקודה רגישה.

רבי אריה לוין בטח לא היה עושה את זה..ואם לכאלו אנשים אנחנו רוצים לשאוף  -יש מקום לחשיבה בעניין הזה.

נכון, זה לא הופך אותי לחסרת אכפתיות באופן משווע אבל זה מוסיף עוד קשיחות חברתית-מוסרית שאף אחד מלבדי לא רואה.

צריך הרבה יראת שמים והלוואי ונזכה.

למרות שאנלא קשורה לפה, רציתי להגיב שהעלת לי נק' למחשבה.

וואלה? יפה.

ובקשר להקבלה לסחורה - אני לא בטוחה שזה כ"כ אותו דבר. למה?

כי לדעתי העמדת סחורה ללא השגחה מבוססת על אמון בציבור שלא ייקח.

לעומת זאת יש נורמה של שימוש בווי-פי פתוח.

מן הסכמה שבשתיקה לשימוש - אם לא נעלת. כנראה לא כ"כ אכפת לבעלים.

אבל בכל אופן הטיעון הראשון - שאולי הוא לא בקיא - מספק

נהנתי לקרוא, אשתדל לשים לב לזה

ובקשר לדיסקים - זו לא שאלה שהורדה או צבירה מלאה של דיסקים היא אסורה.

אהבתי מאוד את הסוף, שכתבת שבתור המובילים המוסריים של העולם נדרשת ממנו שימת לב לדברים הקטנים פי כמה מאחרים..

שרוצה יגלוש.

לכן - כל עוד לא חסמת, אתה לא יכול לבוא בתלונה.

אתה לא יודע איך חוסמים? תשאל, תביא טכנאי, אבל זה לא תירוץ.

כל עוד שאתה משאיר את זה פתוח - אתה מכריז לכולם: אינטרנט חופשי.

אתה רוצה להחמיר ולא לגלוש גם? אין בעיה, אבל אל תעשה מזה גזל.

אם לא הגנתי על גברים שלי זה לא מתיר להשתמש בהם.

ודאי שאם מי שלא מבין צריך להתאמץ בשביל זה אז זה לא מתיר.

\הדיון היחידי הוא האם מי שלא חסם אפשר להניח שלא מפריע לו והוא מסכים לזה

ואם אנשים לא חוסמים מחוסר ידע אז כבר קשה להגיד שיש כאן הוכחה שהוא מסכים

(יש עוד דיון האם אומדן דעת שאדם מסכים לשימוש בדברים שלו זה מספיק

אבל אכמ"ל, גם יש לדון האם אדם שלא מספיק אכפת לו זה נקרא שהוא מרשה) 

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t340730#4194980

שיש לדון לאסור מצד הספק

הוא אמר שצריך לראות את הניסוח בחוזה 

אבל ודאי שיש להם זכות לאסור

(ונראה לו שהם אכן אוסרים)

ויש לדון אם יש משמעות לחוזה שלא נראה לא ידוע ולא נאכף.

(לא זכור לי גם שום טיעון על סעיף כזה בחוזה של ספקים/אנשים אחרים)

ואאל"ט יש הגדרה שם גם לגבי שימוש ביתי/עסקי או משהו דומה

ונראה לי פשוט שכשאתה עושה עיסקה אתה מחויב לחוזה למרות שלא טרחת לקרוא

ק"ו כאן שמדובר שהם לא הסכימו לתת שירות מסוים שאין זכות לקחת אותו

(שוב אני לא בטוח שכתוב כך וגם הוא לא היה בטוח אבל הוא זכר במעורפל שיש התייחסות

זה לא היה למעשה אז לא טרחנו לבדוק)

כדי להחריג שיהיה אסור לי לשתף אותו עם אנשים אחרים צריך לבוא סעיף מפורש.

בד"כ החוזה עצמו הוא די ארוך ובהתחלה מוגדרים ה'מתקשר' או כל מילה אחרת 

שמתארת אותך וכך יכול להיות סעיף על שימוש ביתי ל'מתקשר'

ובעצם המשמעות היא שכל דבר שחורג משימוש ביתי אסור

וכאן צריך לדון מה המשמעות של שימוש ביתי

(זה רק דוג' יכול להיות שיש ניסוחים שונים מעורפלים יותר או פחות

ומגבילים יותר או פחות אבל באתי להגיד שיש כאן עוד צד שצריך להביא בחשבון

ובד"כ לא מתייחסים אליו)

אני בוחרת 2.

במשמעות 2: "האיש שבחדר ישב ברישול, בוהה ניכחו, וניכר שמחשבותיו בל עמנו"

במשמעות שונה: "האיש היה לבוש באופן כל-כך משונה! לא הצלחתי שלא לבהות בו, על אף חוסר הנימוס"

כלומר, זה לא בדיוק להסתכל בדבקות ובעניין, זה להסתכל בהשתוממות \ בפליאה \ בהערצה (תלוי בהקשר, יכול להיות גם רגש שלילי של דחיה), הרבה פעמים בניגוד לשיקול הדעת שלא מופעל באותם רגעים.

אבל היא בשימוש)

התקדמתי הרבה וגם עשיתי הרבה הפסקות.

בגדול כבר הגשמתי את כל החלומות שלי, אין לי עוד משהו מיוחד שאני שואף אליו/רוצה אותו.

הגעתי לשיא של מה שהייתי רוצה מבחינה מקצועית.

חוויתי את כל מה שרציתי להספיק לחוות בחיים, אין לי רעיונות נוספים חוץ מזה. זה קצת כמו פיצוחים, לכל גרעין יש אותו טעם, אז אין הבדל בין לאכול אחד לבין לאכול 30.

היו זמנים כשהייתי יותר צעיר שהרגשתי די חסר אונים, אבל השקעתי ביצירת דלתות טובות ובשמירה עליהן. כרגע אני בתחושה שגם אם יקרו כל־מיני דברים, אוכל להתרומם מזה.

אני בהחלט מרגיש ככה. אם היו מודיעים לי שמחר הגיע הזמן לקפל את הבסטה, לא נראה לי שזה היה מזיז לי.

מצד שני, נכון לעכשיו גם לא רע לי, אז אני פשוט זורם עם החיים.

בקיצור: חתול זמני.

וגם אם הם לא- משתדלת לראות אותם תותים

לא הספקתי להגשים את כל החלומות שלי, אבל אני בהחלט בדרך...

ואם הרגשתי שהכל נסגר בפניי- פשוט בכיתי והתפללתי לה'. (כמה קלאס)

ובכנות, הדבר שהכי עזר לי ברגעים קשים יותר זה האמונה. שהכל נגזר עלי ושאני צועדת במסלול שנקבע לי לפני שנולדתי ועליי רק לבחור בטוב.

הייתי קוראת הרבה משפטי חיזוק, הרצאות של אמונה וביטחון בה', ומוציאה את עצמי לדברים חיוביים שנותנים לי כוח.

והבנתי שהיחידה שיכולה לעשות אותי מאושרת, זאת אני בעצמי...

מאחלת לך למצוא את האושר הפנימי שלך, כי מה ששלך יגיע עד אלייך 💖

-אני מאמינה שהחיים שלי מתקדמים למרות שזה לא ניכר כרגע בפועל. לא רואים צמח באמצע גדילה, רק במבט לאחור.

-ממש לא, אני מרגישה רחוקה מהם... החלומות הישנים שלי מרגישים כמו חלומות של מישהי אחרת כי אני כבר לא חולמת אותם, ובכל זאת צובט לי בלב כל פעם שאני רואה מישהי אחרת שהגשימה אותם.

-למה את מרגישה שכל הדלתות נסגרו?

 כשנדחקתי לקיר, הקיר נשבר. זה מה שקרה. היה כואב. אח"כ רווחה.

לא יזיק לשוחח עם מישהו מקצועי או לא, אבל מבין ויכול לעזור לחלץ את החוט מהפקעת

ולנער את תחושת הסנדול (?).

אולי חשוב להיות מסוכרנים עם כל נשימה; להיות בתיקו איתה. להתקדם באותו

קצב. לעבור רק את היום הזה בשלום (את זה שמעתי מאדם  גדול). קראי

את הספר "אל דאגה" - יש לו שם רשימה של: רק היום....

לכתוב לעצמך מה היית באמת רוצה. על מה אתה/את מתאבל. מה מפריע.

למה העצבות.  לא פשוט. אבל השם תמיד מחלץ. עוזר. מאיר פתאום נקודה

קנקנה של אור שנחבאת מתחת לשמיכות החושך הכבדות. נושמת בכבדות,

כמעט לא מורגשת עכשיו, אבל חיה וקיימת.

יהיה טוב. זה לא יימשך לנצח. הנפש שלנו גמישה - "בערב ילין בכי ובבוקר...רינה".

יכולה לגרש חושך גדול.

פעילות איזושהי. לא לחשוב באותו רגע על משמעות החיים שלי. פשוט לעשות.

חושבת שזה עוזר להבהיר את הבאלאגן במוח ולהשקיט אותו. 

אבל הבעיות שלי נשארו שלי. זכיתי בחמלה של השומע, חמלה אמיתית ואוהבת וכזו שבאמת רוצה לסייע, אבל בסופו של דבר "אם אין אני לי, מי לי". לאנשים קשה לפתור את הבעיות של עצמם, כל שכן של אחרים.

לא הייתי אומר ממש שהתאכזבתי, כי ציפיות יש רק לכריות.

הייתי דלוק עליה אבל מבחינתה זה היה ידידותי בלבד. אבל הבנתי את זה, ולא ממש הרגשתי שזה ביאס אותי.

עד עצם היום הזה, היא ה־suicide hotline שלי אם אני צריך משהו.

מצידך צריך לעשות השתדלות לנהוג רגוע וטוב, ולהיות דרוך על הכביש.

וכמובן זה הרבה סיעתא דישמיא כי באמת קורים דברים לא צפויים וה' עוזר.

להתמקד בנהיגה עצמה

לבוא עירני

לזכור שיש חיים מעבר לטסט, לפעמים הנפש מצירת שהטסט והלחץ וההצלחה הם חזות הכל, לנשום ולהזכר שיש אותך מעבר לטסט

ותהנה מהדרך, בעזרת השם תעבור אבל גם אם לא- אתה לומד ומתפתח יחד עם הדרך.

ממש בהצלחה!!

היום ב"ה המסלול של הטסט נקבע על ידי מחשב, וגם יש הקלטה של הנסיעה שלך (לצרכי עירעור), מה שמנטרל את היכולת של הטסטרים להכניס חוסר מקצועיות להחלטות שלהם (מה שפעם היה נפוץ מאוד לצערינו).

אם תיגש כאשר אתה מוכן, לפי המלצת המורה כמובן, אז יהיה בסדר. קצת נשימות לפני כן להרגעת המחשבות והלחץ, וזהו. ואם לא עוברים בטסט אחד, אז עוברים בטסט אחר. וגם זה בסדר.

תצליח.

1. תשובה- לזכור את הטעויות בטסטים הקודמים, הכרת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד לא לחזור על הטעויות האלה-זה העיקר.

2. תפילה, יש באינטרנט תפילה לפני טסט, חפש בגוגל.

3. צדקה, לתרום לאור ירוק או לעמותות מהסוג הזה יש באינטרנט גם.

בהצלחה.

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

קוראים לזה "צידוק הדין". אתה לא מבין, אתה לא מסכים, אתה לא מקבל - אבל אתה מאמין. במה? בכך שאם אלוהים אומר לך שזה רע, אז זה רע. הוא קבע שאסור, אז אני מקבל את פסק הדין שלו. אני מאמין לו, לאלוהים.
 

ייתכן וזה יוביל אותך לשאלות אחרות על עצמותה של האמונה, ואז במצב כזה צריך ללכת ללמוד על זה. אם זה המצב, הייתי ממליץ בחום לא נורמלי על הספר "המצוי הראשון" של הרב מיכאל אברהם. ואפשר לשלב עם למידה מתוך האתר של מכון ידעיה.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים