ויום אחד בפורים נכנסתי לתת לו משלוח מנותף ואני מזהה במחשב שלו את השם של הספק.

אז שאלתי אותו, והוא אמר שבאמת יש לא בעיות בגלישה, והוא התקשר כמה פעמים לחברה שהוא לא מצליח להוריד סרטים, והוא בכלל לא ידע שאפשר לחסום.

פאדיחות!!!!

מיד אמרתי לו, והוא חסם, ושילמתי לו איזה 400 שקל רק בשביל להרגיע לעצמי את המצפון

תאורטית, אם לכל השכנים בבניין יהיו רשתות ואתה תרצה למקם גם רשת שלך - ייתכנו הפרעות הדדיות שונות בין הנתב שלך לבין זה של השכן מעבר לקיר.

מעניין מה תהיה המשמעות במקרה הזה.

(ואני נגד להתחבר לרשתות לא מוכרות, בעיקר בגלל שמנהל הרשת הלא מוכרת יכול לצותת לתקשורת ולעשות עוד כמה דברים לא לעניין עם המידע שעובר דרך הציוד שלו, בעגה המקצועית זה נקרא MITM, Man In The Middle)

אם היא בניהול ציבורי - העירייה מסכימה לדעתך? השימוש באינטרנט בספרייה עולה כסף? וגם אם לא - אולי הוא נועד לשימוש המשתמשים בספרייה בלבד?

שאלה...

אני מודע לעובדה שהרשת פרוצה, אבל אני מנחש שהשאר פה פחות.

הן מכוונות בדיוק למה שכתבת עכשיו.

זה כבר מעבר לשאלה של "יש לו על מה לסמוך..."

אני לא מבין יותר מדי בהלכה, אבל נראה שהמחבר שלו למד קצת על פרוטוקולים של תקשורת ועל איך דברים עובדים.

אני נתקלתי בספר הלכתי שמבוסס על ההנחה שסינון (כמו רימון) לא פוגע בגלישה.

רלוונטיות לעניין שנידון בשירשור הזה.

האחרות מדברות כבר על ענייני זכויות יוצרים - לא גלישה ברשת פתוחה של שכן.

אבל לא ענית - מהו גזל?

נניח אדם ששוכר דירה - הוא משלם שכ"ד קבוע לחודש. נוסע לסופ"ש ולא נועל את הדלת. האם מותר להיכנס לישון שם (בלי להרוס דבר)? זה נחשב גזל? אולי אסור מסיבה אחרת?

ברור שאסור להשתמש בחפציו של האחר בלי רשות. שואל שלא מדעת גזלן הוי.

כשברור שהוא מרשה יש מתירים, אבל קשה לומר את זה כאן.

עיקר ההיתר ששמעתי הוא שאין כאן שימוש פיזי, ואני עושה בשלי מה שאני רוצה.

שלדעתו אין כאן גזל במובן הרגיל ואני רק מנסה להבין מדוע זה כך לדעתו.

(אני כשלעצמי לא בקיאה בכלל בפרטים ההלכתיים, ואני לא יודעת אם זה כך או לא.)

שהואקריטי לעניין. שכן גם אם לא משנה כמה הוא יגלש - אם במצב מסויים אנשים שגולשים מבחוץ לוקחים לו נניח 80 אחוז מרוחב הפס, יוצא שהוא יגלוש באיטיות משוועת הגלל העומס, לא יוכל לצפות בדברים נורמאלית, ולא יוכל להוריד דברים.

ז-ה לא גזל?

הפסקה השנייה שלך בכלל חמורה ובה נעץ שורשר הבעיה.

זה שחברות מרוויחות גם בדרכים אחרות אומר שמותר לגנוב דיסקים? צריבה זה גניבה לכל דבר.

וברגע שסרט שייך למישהו מסויים עם זכויות יוצרים - אף אחד בעולם לא יכול להוריד אותו בחינם גם אם במדינה מסויימת ההורדות חוקיות ]- בגלל שהחוק הבינלאומי לשמירת הזכויות של אנשים על מוצריהם, תקף בכל מקום. הוא הוציא את הסרט ולמעשה מעין "רשם עליו פטנט" - ומדינה שקונה את הזכות שהוא יופץ אצלה, מתחייבת לעמוד בתנאים המשפטיים שהוא מציב להם, ובין השאר - מניעת גניבת זכויות יוצרים.

בקיצור - אין שום היתר לגנוב סרטים ו/או שירים, בדרכים שאתה הבאת.

הדבר היחיד שמעט פוסקים היום התירו - והם מיעוט שמשום מה פתאום כולם נשענים עליהם - זה "זוטו של ים" - אבל כמדומני שדבר כזה לא ממש עומד בגדר זוטו של ים, כאשר מוטבע שמו של היוצר על השיר - אי אפשר להגיד שהוא אבד בים ואי אפשר לדעת של מי הוא.

ובכל מקרה - השאלה המוסרית תמיד תעמוד - גם אם ניתן למצוא פרצה בהלכה - ז-ה מה שאנחנו רוצים מבחינה מוסרית?

יש כאן פרטים טכניים רבים, ברוב המצבים גלישה רגילה לא מורידה כלום מהמהירות של בעל הרשת.

לכן מצב כמו שתיארת הוא קיצוני וכנראה אסור, כי אתה פוגע במשהו

בכל השאר אתה לא גורם לשום נזק. (ושוב, בגלל ענייני שרתים ופרוטוקולים למינהם)

לגבי זכויות יוצרים:

אמנם יש בהלכה מושג של קניין רוחני. אך לבוא ולהחיל אותו על ביטים של אפס ואחד זו חתיכת קפיצה.

החוק הבינלאומי הוא זרוע של חברות הבידור הגדולות לגנוב את המשתמשים. 

למשל רוצים לחוקק חוק בישראל, שעל כל התקן זיכרון (דיסקונקי, דיסק לצריבה וכו') נשלם תוספת שתלך לאקו"ם. פשוט שוד בחסות החוק.

בעידן האינטרנט שבו המידע זורם חופשי, זו שטות לחשוב על סרט כקניין רוחני של מישהו.

הרי מותר לי לצלם במצלמה ולראות אותו אח"כ שוב, נכון?

ומה עם חבר שלי יצטרף אלי?

אין כאן גבול וזו פשוט חשיבה שלא מתאימה למציאות.

לא ייתכן שחברה תגבה כ"כ הרבה כסף על כלום.

אין לי בעייה לשלם על סרט בקולנוע או על דיסק של זמר, אבל לבוא ולהגיד שכל עותק שנמצא ברשת שייך פיזית ליוצר שלו וצריך לשלם גם על שימוש וירטואלי שכזה - ממש לא הגיוני.

זוטו של ים אכן נסיון די אומלל להקיש מההלכה למציאות המורכבת הזו.

צריך התייחסות יותר מעמיקה.

בכל מקרה - השאלה המוסרית תמיד תעמוד - גם אם ניתן למצוא פרצה בהלכה - ז-ה מה שאנחנו רוצים מבחינה מוסרית?

שוב, רגשות אשמה תשאיר למקום אחר, לא להלכה

אז מה נעשה? אולי נחשוב טיפה במקום להחמיר מהמותן?

אלא מהמקום של היוצים.

ורוב רובם של היוצרים צועקים ומוחים על כך עד שלב מסויים שנגמר להם הכוח. כמעט שאין יוצרים שיגידו לך בקלות - "בשמחה, תעתיק, תגנוב, אין לנו בעיה".

מי זוכר את זה שהאף בי אי סגר את מגה אפלואד? זה היה סתם, חבר'ה?

דבר ראשון - בהחלט לא. כשכתוב שאסור להקליט או לשכפל בשום אמצעי שהוא - זה כולל לצלם במצלמה שלך סרט ולראות אחר כך שוב.

דבר שני - מי שהעלה את הסרט לרשת, הוא פושע. מותר להשתמש במשהו הועלה בפשע לרשת?

דבר שלישי - רכושו של אדם הוא שלו, והוא מחליט מה לעשות איתו. לך לא נוח - אתה לא חייב לראות את הסרט. אבל כן - הוא מבחינתו יכול להחליט שהוא גובה 400 שקל על סרט - אתה חייב לשלם אותם או לא לראות את הסרט. מי אתה שתחליט בשביל אנשים כמה "מותר להם לגבות"?

החוק הבינלאומי הוא בדיוק כדי להסדיר מעברים בין מדינות - ואנחנו כחלק מהאומות המאוחדות מחויבים לו, ואין פה שום גניבה.

להיפך. זמרים היום כבר מפחדים להוציא דיסקים בגלל שהם יודעים שרבים רבים הם המעתיקים.

רק דוגמא קטנה - כמעט שלא ניתן היום למצוא קטע כלשהו של הגשש על גבי היוטיוב. אתה יודע למה? כי לא כמו כל אמן שמתייאש הרבה פעמים מהר, שייקה לוי, מהשלישיה, משקיע המון בתביעות ובהסרת קטעים שעלו ליוטיוב. הוא מאיים בתביעה קטנה ליוטיוב והם מסירים את הקטעים של הגשש. ככה שאם אתה רוצה לשמוע/לראות גשש - תאלץ לקנות אותם, כן כן...

וברור שסרט הוא קניין רוחני של מישהו. בדיוק כמו שספר הוא קניין רוחני.

אתה רוצה להגיד לי שעכשיו תלך לספרייה, תיקח ספר הארי פוטר ותצלם את כולו במכונת צילום - זה בסדר? השתגעת? 

וייתכן בהחלט שחברה תגבה כסף. אתה מקבל תמורה - לא אתה זה שמחליט כמה לשלם - אלה הבעלים מחליטים.

זה כמו לבוא ולגנוב מ"גזלן" שמוכר ארטיקים בסוף מסלול במדבר יהודה, כי "לא ייתכן שהוא יגנוב את התלמידים המסכנים ב7 שקל לקרטיב מסכן"... סליחה - זאת זכותו ואתה לא חייב לקנות.

ומאוד הגיוני להגיד שחובה לשלם על כל שימוש של דבר ששייך למישהו בכל מקום שהוא. הרי הדבר הזה לא צריך בכלל להגיע לרשת - זה שהוא הגיע זה פשע של אנשים - ואם אתה רוכב עליו, אתה צבוע ומתחסד, סלח לי. "לא אני הגנב - אלא הוא גנב ואני נהנה מפירותיו" זה מבחיל מחשבה כזאת. אם כולם היו שומרים על החוק - לא היה סרט אחד על גבי האינטרנט, וגם לא שיר אחד - ואז כ-ו-ל-ם היו חייבים או להשכיר מספריית דיסקים וסרטים, או לקנות במיטב כספם את הדיסקים.

לגבי רגשות אשמה ומוסר - שוב דמגוגיה. בוודאי שההלכה מתייחסת גם למוסר, ויותר מזה - בדיוק בגלל שההלכה היא דינאמית ולא תמיד הכל מותאם לתקופה הרלוונטית ועדיין צריך לערוך מקצה שיפורים להתאים את ההלכה לזמננו - בדיוק בשביל זה ההלכה נתנה לנו גם את המקום בו הראש חושב ומחליט מה הדבר המוסרי לעשות.

"ועשית הישר והטוב" - זאת הדרכה כללית ולא ברורה - בדיוק למצבים כאלו. ובקטע הזה לעשות הישר והטוב זה לא לגזול פרנסה של אדם.

מזמין אותך להיות זמר שמוציא דיסק ורואה בעיניים כלות איך אחרי חמש דקות מיציאתו לחנויות, הוא כבר מופץ חופשי באינטרנט עם חמשת אלפים הודות תוך שעה.

בקיצור - תתבגר.

א. איך גלישה רגילה לא מורידה מרוחב הפס? אני מבינה אם תגיד שהיא זניחה, אבל "לא מורידה כלום" לא מובן לי. אתה יכול לנסות להסביר טכני - נראה לי שאוכל להבין אם יסבירו לי היטב.

לגבי הנושא של זכויות יוצרים שכן התפתח עליו דיון.

ב. אם יש בהלכה מושג של קניין רוחני (לא יודעת) - מדוע אתה חושב ש"להחיל אותו על ביטים זו קפיצה"? זה דבר שמאוד קשה לי להבין. אז על מה חל קנין רוחני? מדוע "ביטים" זו צורת ייצוג מיוחדת כל-כך שעליה זה לא יחול, ועל אותיות מודפסות על ספר (או כל ייצוג אחר שמושג הקנין הרוחני בהלכה שהזכרת חל עליו) כן?

ג. חברות הבידור "גונבות את המשתמשים"? ייתכן שהן מבקשות תשלום מוגזם - ולכן כדאי לצרכנים לא לשלם אותו. אבל לדעתי אי אפשר לומר על ספקי בידור שהם "גונבים" אם הם מבקשים מחירים גבוהים ככל שיהיו. הן מספקות מוצרי מותרות, שאיש לא חייב לרכוש אם אינו רוצה.

ד. לא רואה את הקשר בין העובדה שהמידע זורם חופשי לבין הסתכלות על מידע כקנין רוחני. (מדוע העובדה הראשונה הופכת את ההסתכלות לשטות). תה משער שמותר לצלם סרט בקולנוע - מדוע?

קניין רוחני זאת התפתחות מאוחרת יחסית.

עם המצאת הדפוס והדפסת ספרי הקודש הראשונים...

ומלפני מאות שנים זה מאוד מאוחר לחידוש משהו מאפס.

ולא חרמות (השואל ומשיב)

פוסקים שרצו בתקנת הדור, על מנת שיהיה משתלם להדפיס נתנו זכות של בלעדיות על הדפסה של ספרים מסויימים (בלי קשר למי כותב הספר)

הסיבה לכך היתה פשוטה, ההשקעה העצומה שהיה צריך בשביל לפתוח דפוס ולהדפיס ספר ספציפי (תחשוב שצריך להעמיד אות אות!) היתה הופכת ללא משתלמת אם יותר מאחד/שניים היו עושים זאת בו זמנית.

כיום א' אתה מדבר על זכויות יוצרים, זה לא קשור לטענה הזו.

ב' הקלות שבה ניתן להכין להדפסה קלה לאין ערוך ממה שהיה אז (ברמה כזו שיש חברות שמדפיסותברמה של עותקים יחידים!, כלומר אתה מבקש מהם ספר מסויים והם ידפיסו לך אותו).

ואין זה סותר את העניין שלא ראוי להעתיק בלי חשבון דברים שאנשים אחרים השקיעו בהם.

קראתי פסקים כאלו מהעבר - בספר מיוחד שכל כולו הוקדש להלכות הקשורות לאינטרנט ולמסתעף ממנו. ישנן באמת פסיקות שדומות למה שאמרת, אך יש גם פסיקות שמעגנות את זכותו של הממציא דבר מסויים - כולל תוכן מילולי - על דברו. כבר בזמן שבו הדפיסו ספרים בהתחלה, כשלא היה מדובר בדבר דוגמת התלמוד, אלא, למשל, ספר חידושים עצמאי -היו רבנים שבפסיקותיהם עיגנו את זכותו של היוצר העצמאי על כתביו.

אז זה בכלל לא קשור לקלות של ההדפסה ו/או ההפקה. 

התייחסת לתחילת הדפוס והדפסת ספרי הקודש הראשונים מצא לי בבקשה פוסק מאז שטוען שקיים מושג של זכות בלעדיות אוטומאטית ליוצר ביצירתו.

(מה שכן נתקלתי זה בכאלה שכותבים בספריהם (בחלק של ה"זכויות יוצרים" שהם מבססים את האיסור להעתיק את ספרם על חרם ראשונים או משהו כזה, אבל לפאשקווילים אין טעם להתייחס)

שהוא פס"ד לגבי זה ומופיע שם בשלב כלשהו שהשואל ומשיב סבר כך

ונראה לי שהוא מסיק שעוד 

http://www.zomet.org.il/?CategoryID=265&ArticleID=262

יש לו חומרה שאתה משתמש ללא רשותו.

ולכתחילה ברוה המקרים לא כופים על "מידת סדום" ולכן זה לכאורה אסור

וגם יש לדון מדין זה שאפילו חסר מועט (נ"ל שלכ"ע אבל לא בטוח) מחייב בכל התשלום

וכאן בד"כ יש חסר מועט.

ואין הכוונה שהעותקים הפיזים הם של היוצר אלא היצירה היא שלו  

ולמ"ד שאין, יש סיבות אחרות לאסור אבל הן לא תמיד קיימות

ולגבי "זוטו של ים" זה לא מדין שלא יודעים של מי זה אלא מדין יאוש.

וכיוון שאין כמעט יכולת אכיפה בענין הרב ליאור מחשיב את הקנין ה"רוחני" כאבוד

וללא יכולת של הבעלים למוצאו.

אכן יש ענין שלא ראוי להשתמש בדבר שתחילתו בעבירה.

נגעת בנקודה רגישה.

רבי אריה לוין בטח לא היה עושה את זה..ואם לכאלו אנשים אנחנו רוצים לשאוף  -יש מקום לחשיבה בעניין הזה.

נכון, זה לא הופך אותי לחסרת אכפתיות באופן משווע אבל זה מוסיף עוד קשיחות חברתית-מוסרית שאף אחד מלבדי לא רואה.

צריך הרבה יראת שמים והלוואי ונזכה.

למרות שאנלא קשורה לפה, רציתי להגיב שהעלת לי נק' למחשבה.

וואלה? יפה.

ובקשר להקבלה לסחורה - אני לא בטוחה שזה כ"כ אותו דבר. למה?

כי לדעתי העמדת סחורה ללא השגחה מבוססת על אמון בציבור שלא ייקח.

לעומת זאת יש נורמה של שימוש בווי-פי פתוח.

מן הסכמה שבשתיקה לשימוש - אם לא נעלת. כנראה לא כ"כ אכפת לבעלים.

אבל בכל אופן הטיעון הראשון - שאולי הוא לא בקיא - מספק

נהנתי לקרוא, אשתדל לשים לב לזה

ובקשר לדיסקים - זו לא שאלה שהורדה או צבירה מלאה של דיסקים היא אסורה.

אהבתי מאוד את הסוף, שכתבת שבתור המובילים המוסריים של העולם נדרשת ממנו שימת לב לדברים הקטנים פי כמה מאחרים..

שרוצה יגלוש.

לכן - כל עוד לא חסמת, אתה לא יכול לבוא בתלונה.

אתה לא יודע איך חוסמים? תשאל, תביא טכנאי, אבל זה לא תירוץ.

כל עוד שאתה משאיר את זה פתוח - אתה מכריז לכולם: אינטרנט חופשי.

אתה רוצה להחמיר ולא לגלוש גם? אין בעיה, אבל אל תעשה מזה גזל.

אם לא הגנתי על גברים שלי זה לא מתיר להשתמש בהם.

ודאי שאם מי שלא מבין צריך להתאמץ בשביל זה אז זה לא מתיר.

\הדיון היחידי הוא האם מי שלא חסם אפשר להניח שלא מפריע לו והוא מסכים לזה

ואם אנשים לא חוסמים מחוסר ידע אז כבר קשה להגיד שיש כאן הוכחה שהוא מסכים

(יש עוד דיון האם אומדן דעת שאדם מסכים לשימוש בדברים שלו זה מספיק

אבל אכמ"ל, גם יש לדון האם אדם שלא מספיק אכפת לו זה נקרא שהוא מרשה) 

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t340730#4194980

שיש לדון לאסור מצד הספק

הוא אמר שצריך לראות את הניסוח בחוזה 

אבל ודאי שיש להם זכות לאסור

(ונראה לו שהם אכן אוסרים)

ויש לדון אם יש משמעות לחוזה שלא נראה לא ידוע ולא נאכף.

(לא זכור לי גם שום טיעון על סעיף כזה בחוזה של ספקים/אנשים אחרים)

ואאל"ט יש הגדרה שם גם לגבי שימוש ביתי/עסקי או משהו דומה

ונראה לי פשוט שכשאתה עושה עיסקה אתה מחויב לחוזה למרות שלא טרחת לקרוא

ק"ו כאן שמדובר שהם לא הסכימו לתת שירות מסוים שאין זכות לקחת אותו

(שוב אני לא בטוח שכתוב כך וגם הוא לא היה בטוח אבל הוא זכר במעורפל שיש התייחסות

זה לא היה למעשה אז לא טרחנו לבדוק)

כדי להחריג שיהיה אסור לי לשתף אותו עם אנשים אחרים צריך לבוא סעיף מפורש.

בד"כ החוזה עצמו הוא די ארוך ובהתחלה מוגדרים ה'מתקשר' או כל מילה אחרת 

שמתארת אותך וכך יכול להיות סעיף על שימוש ביתי ל'מתקשר'

ובעצם המשמעות היא שכל דבר שחורג משימוש ביתי אסור

וכאן צריך לדון מה המשמעות של שימוש ביתי

(זה רק דוג' יכול להיות שיש ניסוחים שונים מעורפלים יותר או פחות

ומגבילים יותר או פחות אבל באתי להגיד שיש כאן עוד צד שצריך להביא בחשבון

ובד"כ לא מתייחסים אליו)

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.