אבל כל צד לומד לכבד את הרצונות של הצד השני 

בעיקר זה שלא שומר לומד לכבד את זה ששומר

ייתן לו לגעת בו?

הרי זה מגוחך, זה בדיוק הדבר שממנו הוא נמנע... (אני מתכוון - לפני חתונה).

בקיצור - לדעתי זה מתכון לאסון. אדם שמקפיד במצוות איסור נגיעה - יהיה לו מאוד קשה לחיות עם אדם שלא מקפיד על זה, כיוון שזה סותר את אמונתו הדתית.

אבל יבין את הצורך שלו לגעת

ולא יחשיבהו למשוגע

כמו גבר שלא יהיה מודע לכך שלאישה קר יותר בד"כ

ובפעם הראשונה שיהיה לה קר 

הוא יחשוב שהיא סתם בכיינית או שכנראה היא חולה

זה מעלה את המודעות

בזמנים מסויימים..

אבל לומדים לחיות

שישכבוד הערכה הדדים,

יודעים למצוא פשרות להכל

וקיימים כמה כמה זוגות חילוני-דתיה ודתי-חילוניה

שמצליחים להסתדר

יש גם כאלה שחוזרים בתשובה אחרי החתונה

ויוצאים בשאלה

אם רוצים, לומדים להסתדר

אבל נורא נורא נורא קשה.

זה סיבה לא לפרק משפחה, אבל למה להיכנס לכזה דבר?

אבל בחור/ה שבתהלכי עליה והמטרה שהם יגיעו כנראה לשמירת נגיעה

לא חושב שנכון לפסול על זה

אלא אם כן הצד ששומר מחליט לפרוק עול. ואז זה כבר סיפור אחר - אבל זה לא לפי ההלכה.

לפי ההלכה אין מקום ללכת לקראת הצד שלא שומר נגיעה. אי אפשר למצוא פשרות לכל דבר. גם אם אני מאוד מאוד מאוד אוהב גויה - כל עוד היא גויה אני לא יכול להתפשר ולמצוא דרך להיות איתה - זה ל-א הולך...

וזוג דתי חילוני - מניסיון, זה לא הסתדרות, כי זה לחלוטין או שצד אחד יהפוך לחילוני יותר, או שצד שני יהפוך לדתי יותר - לפחות בתחום המשפחה.

סליחה שאני הולך להיות קצת בוטה אבל אני צריך להסביר: תגיד לי איך אישה דתייה שרוצה להתחתן עם חילוני, תצליח בזמן שהיא לא טהורה, לא להיות איתו, אם הוא ממש ממש חפץ בקיום יחסים? הוא לא מאמין במה שהיא מאמינה - אולי היא צריכה להתפשר? ולעבור על איסור תורה?

אז מה כאן הפשרה? הפשרה יכולה להיות לשני הצדדים? ואם הבעל רוצה בשבת לנסוע איתה לים - האם היא יכולה לעשות את זה בשם הפשרה?

ואולי הוא רוצה שתבוא לאכול איתו במסעדה לא כשרה - אולי שכאן היא תתפשר?

בקיצור - אין פה עניין של "לומדים להסתדר" - אלא עניין של בשביל לחיות יחד כזוג מאוחד שחי ביחד ולא כל אחד לעצמו, צריך להיות שאיפות ואורח חיים זהה - לפחות ברמת המינימום. אני מסכים שחסיד ברסלב וחסידת חב"S יכולים להתחתן - כי המינימום אצלם הוא שמירת מצוות, וכל השאר זה בונוס שניתן לאזן. אבל שניהם שומרים מצוות לגמרי. גם לחתן בין רוסיה חילונית למרוקאי חילוני אפשר - כי למרות השוני במנטליות, שאיפות החיים החילוניות שלהם מקבילות. 

אבל לחתן בין רוסיה חילונית לחסיד חב"ד - או שאין כאן זוגיות אמיתית, או שאחד מהצדדים ויתר לגמרי - מרצון או מאונס - על הזהות שלו.

ז-ה דבר לא מומלץ בכלל.

היי, אז ככה:

נניח צד אחד שומר שבת, וצד שני פחות מקפיד..

למי זה אמור להפריע יותר? ולמה?

האם זה בכלל אמור להפריע? בצורה היסטרית?

ולמה?

תודה...אשמח שתעזרו לי לסדר את מחשבותיי..

ברכת ה''!

כן, זה היה העתקה מדויקת של ההודעה שלך, עם שינוי העבירה - כדי שאולי אולי יהיה לך יותר קל לענות על זה.

בפשטות - די מפריע לי שמתייחסים ל"שמירת נגיעה" - כאל משהו שהוא לא מספיק מחייב וכו'. חברי'ה - שמירת נגיעה, אם נחלק אותה לצורך העניין לשני סוגי נגיעה - נגיעה תאוותנית ונגיעה שאינה תאוותנית - אזי, נגיעה תאוותנית, לדעת גדולי פוסקים, אסורה מדאורייתא ממש - וגם לדעת הפוסקים שחולקים על כך, הם גם מסכימים שמדרבנן זה אסור.

נגיעה שאינה תאוותנית - גם רוב מוחלט מוחלט של הפוסקים אוסר לגמרי. גם איסור דרבנן הוא איסור חמור לכל הדעות. כמו, למשל - דין מוקצה בשבת - שהוא דין דרבנני לגמרי - זה לא אומר שמותר לי להתחיל להקל בזה עכשיו...

אז חברים- כשאנחנו מתחילים לדבר על שמירת נגיעה, בואו נצא קודם כל מנקודת הנחה שאסור לגעת. נקודה. זהו.

מכאן, נתקדם הלאה ונשאל את עצמנו האם אנחנו מסוגלים לחיות עד המוות עם בן/בת זוג שהחליט במודע להתעלם ממצווה בתורה...

ושיהי לכולנו ב"הצלחה רבה!

אל תשכח שיש כאלה שזה לא בא מהתעלמות

אלא מתהליך בניה

שהם לא רגילים לזה מהבית ומהסביבה (תתפלא, יש הרבה כאלה!!!)

ולאט לאט הם מרגילים את עצמם

אבל זה קשה

כמו שמישהו שמחליט לחזור בתשובה,

יש לו פיתויים, והוא נופל הרבה יותר תדיר!

גם סביר להניח שבמושגים שלך הוא יחלל שבת בפרסיא דאוריתא במזיד

אבל לאט לאט

הוא עוד יעלה.

גם כאן צריך לעשות הבדלה

• מישהו שנמצא ברמה שיכול לשמור ומחליט שלא לשמור- ברמה דתית ורוחנית נמוכה יותר. 
• מישהו שתהליך מגמת עליה- שהוא ברמה רוחנית גבוהה, רק שלוקח לזה לצאת לפועל!

ואם כבר...

לשון הרע ורכילות הם הרבה יותר גרועים

הם דאוריתא לכולי עלמא

אבל עדיין יש הרבה אנשים שמרשים לעצמם לספר דברים רעים על המדוייט/ת שלהם

לחברים/לחברות/משפחה שלא לצורך התייעצות.

לשון הרע כנראה יותר חמור:

• מהדלקה אור בשבת לדעת רוב הפוסקים, שהיא לדעת רובם דרבנן
• יותר גרוע מלאכול שניצל מטוגן בשמנת, שזה דרבנן
• ולחלק מהפוסקים גם מאיסור נגיעה...

ולשון הרע דאוריתא!

אבל כמובן לא סותר מילה ממהשאמרתי. חייבים לשמור שבת. וחייבים לשמור נגיעה. וחייבים לשמור על הפה. וחייבים לאכול כשר.

איסור מדרבנן הוא עדיין איסור שאין שום היתר לעבור עליו - וזה כבר לא ממש קשור להשוות בין מצוות - זה גם זה אסור, כשאנחנו מדברים על בסיס האיסור...

אז כן - ברור לי גם שלדבר לשון הרע - זה אסור, וצריך להיזהר להיזהר...

ונחזור לקטע הראשון בהודעה שלך - ממש לא שכחתי שיש כאלה שחוזרים בתשובה. אני דיברתי באופן טבעי על כאלה שמגדירים את עצמם דתיים, ומוצאים לעצמם כל מיני תירוצים בקטע של נגיעה. כן, מי ששומר שבת וקורא לעצמו שומר תורה ומצוות, ויודע את ההלכה של נגיעה, שאסור לגעת, ובכל זאת נוגע - אז כן, הוא מתעלם מהמצווה הזאת. נגיעה תאוותנית לחלק מהדעות היא דאורייתא, ואז, כמו שאתה כתבת בעצמך - זה דאורייתא לעומת הדלקת אור בשבת שהיא דרבנן. אותו אחד שמקיל בנגיעה - אני די בטוח שהוא ממש מקפיד לא להדליק אור בשבת.

וזה בגלל יחסי עדיפויות מעוותים בחברה כיום, ובגלל התעלמות ממה שממש לא נוח ליצר שלנו... 

אז אפשר לעטוף את זה במילים יפות ופוליטיקלי קורקט - אבל העובדה היא שאנשים רבים בוחרים במכוון לא להתעסק בנושא ולתעלם - וזה חמור.

אז יש כאלו שהיצר כבד עליהם, כן - אבל על כל אחד הוא כבד, והמשימה שלנו היא להתגבר עליו. גם אם יש לי יצר לאכול שניצל בשמנת - אני אתגבר ואחזיק את עצמי לא לאכול. וגם אם זה "רק" לאכול שקולד מיד אחרי ארוחה בשרית.

מתגברים. אבל מי שלכתחילה מתיר לעצמו בכל מיני תירצוים "כאילו" הלכתיים, או התעלמותיים לגמרי מהמצווה - זאת חוצפה הלכתית ובהחלט ניתן להגיד על שכזה שהוא מתעלם ממצווה...

מי שחוזר בתשובה - זה סיפור אחר.

ובכלל זה נכנסות מצוות רבות. מקור מדוייק על כל דבר ודבר אני לא זוכר כרגע, פתח בהקדמה לחפץ חיים ותראה...

לא תשא שמע שוא - תשא תשיא.

לא תלך רכיל.

השמר בנגע הצרעת.

זכור את אשר עשה ה"א למרים.

וראה עוד בהקדמה לח"ח.

רכיל זה גם לשה"ר?

מה הקשר לנגע צרעת?

וגם זכור זה לא לאו מפורש, אלא אפשר אולי לדייק ממנו.

מצטער על הסברות הבעליבתיות

אבל מה שבאתי לומר שאין ממש איסור מופרש

אלא זה דבר שמתחייב עפ"י הסברא

ויש לו אסמכתאות

אלא רק הגדי והאמא שלו ורק בבישול

בשביל זה יש תורה שבע"פ שמסבירה את זה

או שצד שני פחות "מתגבר על היצר" ו"נופל" בשמירת נגיעה? 

ועוד שאלה, נגיד שצד אחד שומר וצד שני לא, בעצם הצד השני כן שומר כי הוא יוצא עם הצד הראשון, לא? אז.. בכללי או בקשר? 

את שואלת על הבדלים בהשקפה הכללית בין בחור ובחורה שרוצים להתחיל לצאת? 

או שמדובר בזוג שיוצא כבר ואחד מהצדדים רוצה להמשיך לשמור נגיעה עד החתונה בעוד השני לא? 

זה אמור להפריע לו כמו כל אחד שלא מספק את היצרים שלו.

מי שכן שומר זה אמור להפריע לו כי יש לו ניסיון יותר גדול.

לגבי חתונה עם אחד כזה

מי שלא שומר אמור להפריע לו שהצד השני יותר דתי

מי שכן שומר אמור להפריע לו שהצד השני פחות דתי

כיון שזה שוני משמעותי, הייתי חותך מיד!

שהיא בעצם האם היית יוצא עם אדם פחות דתי ממך.

בפועל זה נראה לי יותר מסובך מהאם הוא שומר שבת או לא.. הוא לא שומר נגיעה, משמע שהוא נוגע בך.

האם זה מפריע לך? האם זה בכוונה או בטעות?

לצד שלא שומר זה פחות יפריע, יפריע לו רק שהוא צריך להיזהר בצעדיו, השאלה היא מה קורה בהתחלה כשהוא עוד לא יודע את החוקים, הרי לקחת לך משהו מהיד- זה גם אסור?, ומה קורה אם בטעות מעדת והוא עוזר לך להתייצב?

אבל לה יותר כי היא חיה עם מי שעובר על איסורים קשים בצורה קבועה. מה גם שאין אפוטרופוס ,ואם הוא לא שומר אז אי אפשר לדעת לאן הוא יגיע..

לק"י

כי זה נושא שמאוד קשור לזוגיות ולקשר בין בני הזוג.

שני דברים שלא ראוי להתפשר עליהם בשידוך זה יראת שמים וטוב לב. שמירת נגיעה זה כמובן עניין של יראת שמים

לפי מה שהבנתי הכוונה היא שלמשל הבחור נוגע בנשים (לא במדוייטת!!)

נגיד לוחץ ידים וכזה.. או נוגע בבנות דודות...(שזה גם אסור אבל יש כאלה שלא מקפידים)

קיצור, הבנתם?!

זה לא שהוא מתחבק עם כ"א וכו... פשוט לא שומר...

וכן להפך עם הבחורה...

לי אישית זה היה מפריע, ז"א, לא אצא עם אחד כזה.

אבל נראה לי שלבנים הרבה יותר מפריע שהבת זוג שלהם לא שומרת נגיעה (אפילו לדברים קטנים)

כי היא נחשבת "פחות שמורה..."

ש"אמור להפריע" למי ששומר.

זו לא "מידת חסידות"..

וזה אמור להפריע מאד לדעתי.

מלבד החומרה ההלכתית שבכך, וחוסר הצניעות; ומצד האמת, גם הכבוד, למי שאינה נשואה לו ואינה אשתו - 

הרי שהנישואין, כדת משה וישראל, בנויים על כך שהם מתחילים מתוך החתונה, טוטאלית.

ואז להכל יש משמעות אחרת.

אחרת, זה מוזיל מראש; כביכול אפשר גם בלי זה... לא מגיעים אותו דבר.

מה עוד שבשאלה מדובר על מי שלכתחילה כך גישתו..  נו, חסר לכתחילה בהבדלה והבחנה בין אחרי שנשואים לבין שלא.

היי אז ככה:
נניח צד אחד שומר שבת, וצד שני פחות מקפיד..
למי זה אמור להפריע יותר? ולמה?
האם בכלל זה אמור להפריע? בצורה היסטרית?
ולמה?

------------------------------------------

מה ההבדל בין שמירת נגיעה לשמירת שבת?

עם הבדלים בשמירת שבת עוד אפשר ללכת בין הטיפות

ולתמרן איכשהו (לא שאני מעודד זוגיות שכזאת לכתחילה.

ממש לא).

אך איך, רבש"ע, יוכלו לדור שומרת נגיעה ומי שאינו שומר

בכפיפה אחת? זו סתירה מיניה וביה:

אין אפס - או שהוא יהפך לשומר נגיעה בע"כ, או שהיא לא

תשמור נגיעה בעל כרחה. וד"ל.

וכבר פורט כאן שהוא לא מתכון לגעת בה אלא בדודות, לחיצות ידיים וכו'

עיין "ותן טל" מעליך בשירשור...

שישמור ויכבד

יש הרבה דברים ופערים בזגיות שעלולים להפריע, אפילו תמיד יש,

אבל חלק מהעבודה הזוגית היא ללמוד להכיר ולהבין את צרכי האחר ולכבד אותם.

מה הכוונה "פחות שומר"?

וממה זה נובע?

אם מדובר במי שמקפיד פחות מתוך זלזול, יש להניח שיהיו בינהם הבדלים בעוד דברים שאולי יהיה קשה לגשר עליהם.

זה מעיד כנראה על משהו מהותי יותר ביחס להלכה, ואולי באמת זה קשה מידי.

אבל אם מדובר במי שגדל והתחנך בחברה שפחות מקפידים בה והוא מוכן לכבד ולשמור נגיעה בקשר עצמו,

והצד השני מסוגל לכבד את זה שבמקומות מסויימים (נגיד קרובי משפחה בדרגה שניה/ענייני עבודה וכו') הוא כרגע לא שומר-

ואין הכוונה כאן לתת גושפנקא לחוסר הקפדה אלא הבנה שזה "שייך לו", ולא תפקינו לחנך את בן הזוג או לבקר אותו, 

לקשר כזה יש סיכוי, ואם המכלול האחר הוא בכיוון חיובי- לא כדאי לוותר לעניות דעתי.

ויכול להיות שעם הזמן והאהבה הוא מרצונו ירצה להשתדל ולשמור אם מתוך הבנת החשיבות שבכך ואם מתוך הרצון לכבד ולשמח את הצד השני.

אפשר לראות היום כמה קשה להיכנס לזוגיות וכמה אנשים מסתובבים שנים בחיפושים, אז אם יש מישהו שהתקשורת איתו טובה, יש לו מידות טובות ומכבדים אחד את השני- זה לא משהו שכדאי לוותר עליו גם כשיש אי אילו פערים.

זה דורש בגרות של שני הצדדים, וכמובן עבודה עצמית וזוגית.

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?